Google

טליה בן דוד - חיים גריידינגר, תשעה מיליון חב' לביטוח

פסקי דין על טליה בן דוד | פסקי דין על חיים גריידינגר | פסקי דין על תשעה מיליון חב' לביטוח |

22683-03/13 תק     08/12/2013




תק 22683-03/13 טליה בן דוד נ' חיים גריידינגר, תשעה מיליון חב' לביטוח








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



08 דצמבר 2013

ת"ק 22683-03-13 בן דוד נ' גריידינגר ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון


התובעת

טליה בן דוד


נגד

הנתבעים
1. חיים גריידינגר
2. תשעה מיליון חב' לביטוח



פסק דין


1.
התביעה דנא עוסקת בנזקים שנגרמו לתובעת, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 01.03.2012 בבני ציון.

אין חולק בדבר אחריותו של הנתבע לקרות התאונה. כמסתבר, הגיע לצומת שבה היה עליו לעצור עצירה מוחלטת, לפי הוראת תמרור "עצור" ולא עשה כן.

הצדדים חלוקים בשאלת הרשלנות התורמת של התובעת.

2.
אלה הנזקים בעדם מבקשת התובעת פיצוי:
א.
אבדן 7 ימי עבודה בגין מחלה, בסך 1,988 ₪.
ב.
אבדן 7 ימי עבודה נוספים, בשל העדר רכב, בסך 1,988 ₪.
ג.
ההפרש בסך 4,708 ₪, בין סכום הנזק לרכב לפי קביעת שמאי, לבין הסכום ששולם לה ע"י הנתבעת 2.

3.
התובעת עובדת כעצמאית בתחום טיפולי עיסוי וזקוקה לשינוע מיטת הטיפולים לבתי מטופליה. בשל נזקי הרכב ("אבדן גמור"), נמנעה ממנה האפשרות להוביל את מיטת הטיפולים ולפיכך איבדה שבעה ימי עבודה, נוסף לימי מחלתה, מחמת הפציעה בתאונה (הוצג אישור רפואי).

4.
לתביעה צורפה חוו"ד שמאי, שאיננה שנויה במחלוקת. לפי קביעת השמאי, סך הנזק שנגרם לרכב התובעת מגיע כדי 30,925 ₪ ומהווה למעלה מערך הרכב, ולכן הוכרז כ"רכב באובדן כללי". השמאי קבע את סכום הפיצוי לבעלת הרכב, בהתחשב בערך הרכב עובר לתאונה בסך 22,462 ₪. אין חולק, כי הנתבעת 2 קיזזה מסכום הפיצוי 4,410 ₪ בגין "רשלנות תורמת" (מכתבה מיום 25.04.12 המצורף לכתב התביעה).

5.
לגרסת הנתבעים, התובעת הגיעה לצומת במהירות גבוהה מן הסביר לפי תנאי הדרך, ולא בחנה את מצב התנועה בצומת ואת סיכוייה לחצות אותה בבטחה. לא עלה בידה, בשל רשלנותה, למנוע את התאונה. אליבא הנתבעים, רכב הנתבע כבר היה מצוי במרכז הצומת שעה שנכנס אליה רכב התובעת.


הנתבעים טוענים כי זכות הקדימה הנתונה לתובעת בכוון ממנו הגיעה, אינה זכות מוחלטת. אף על הנוהג בדרך, שלו זכות קדימה, מוטלת החובה לנהוג בזהירות, ולוודא כי זכות הקדימה נתונה לו למעשה, ולא להלכה בלבד.


עוד טענו הנתבעים כי שווי ימי עבודתה של התובעת לא הוכח.

6.
בישיבת 24.11.2013, העידו התובעים והנתבע. התובעת העידה כי הבחינה ברכב הנתבע בעת שהתקרבה לצומת ובלמה מיד, אולם המועד שבו הבחינה ברכבו היה: "כשראיתי אותו, עוד רגע הייתי בצומת. אני מדברת על שבריר שניה שבו בלמתי". בשלב מאוחר יותר העידה:

"אין בעיה של שדה ראייה בצומת. כשאני נסעתי ישר בכביש, אני הסתכלתי ישר ולא לכוון שלו וכשהתקרבתי לצומת, פתאום ראיתי שהוא שם אז בלמתי. אני זוכרת שכאשר ראיתי אותו אמרתי לעצמי שאני לא אצליח לעבור את זה בשלום ושהוא יכנס בו ומיד בלמתי... כשהסתכלתי לכיוונים שנכנסים לצומת, זה היה כבר מאוחר מידי"


הנתבע העיד כי אינו זוכר דבר הקשור לתאונה.

לפי עדותו, קו זכרונו מנותק. הוא זוכר את הנעת הרכב ותחילת הנסיעה. לאחר מכן את היותו מוטל בצד הדרך. הנתבע העיד: "אני לא יכול לומר דבר על דרך הנהיגה של התובעת".

7.
נציג הנתבעת 2 טען כי מיקומי הפגיעות בכלי הרכב (כפי שעולים מתמונות הצבע שהוצגו) מלמדים על כך שרכב התובעת פגע ברכב הנתבע.

8.
שקלתי עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובתמונות הנזק. סבורני כי יש מקום, כי תביעת התובעת תתקבל, בחלקה.


כאמור, עיקר המחלוקת בשאלת הרשלנות התורמת. לא היה בכוחו של הנתבע לתרום בעניין זה. אולם, לפי עדות התובעת עצמה, ניתן לקבוע במידה מסתברת, כי אף לה חלק בהתרחשות התאונה.
התובעת ניסתה בכל כוחה למנוע את התאונה בכך שבלמה מיד עת שהבחינה ברכב הנתבע. ברם, לפי גרסתה, הבחינה ברכבו מאוחר מידי, למרות שאין הפרעה לשדה הראייה.


התובעת העידה שהביטה מרבית הזמן ישר ולא בחנה את כווני הכניסה לצומת, אלא בשלב של "שבריר שנייה" לפני כניסתה אליה. על כן, המרחק שנותר עד לכניסה לצומת, מעת שהבחינה ברכב הנוסף, היה קצר מכדי למנוע את ההתנגשות, אף בהתחשב בבלימה המיידית.

מאחר ואין הפרעה כלשהי לשדה הראייה, ומאחר והתובעת ידעה שהיא מתקרבת לצומת, שומה היה עליה לנקוט משנה זהירות, ולהאט מהירותה (אף אם נסעה במהירות 40 קמ"ש).
היה עליה לוודא, מרחק מספיק מהצומת, שכווני הכניסה אליה פנויים, או שכלי רכב המגיעים מכוונים שונים נותנים לה בפועל את זכות הקדימה.
התובעת לא עשתה כן, ככל הנראה מתוך הסתמכות על זכות הקדימה הנתונה לה.

9.
בהתאם לתקנה 65 לתקנות התעבורה, אין להכנס לצומת, אלא אם הנהג יכול לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה מתיר כניסה לצומת.

על חובת הזהירות של נהג בכניסה לצומת באור ירוק, נאמר:

"נוהג רכב – גם אם נכנס לצומת באור ירוק, עדיין עליו לבדוק אם הכניסה לצומת אפשרית מבלי להפריע או לחסום את דרכם של האחרים באותו צומת – גם אם האחרים נוהגים בחוסר זהירות. הלכה פסוקה היא, שנוהג רכב חייב לנהוג בזהירות בעת הכניסה לצומת ולא להכנס לצומת כדבר מובן מאליו ורק משום שהאור בכיוון נסיעתו מראה ירוק, אלא שעליו עדיין להביט במה שנעשה בצומת, מימינו ומשמאלו ולבדוק אם הכניסה בטוחה מבלי לגרום לתאונה"

(תיק 25831-12-11).


מקל וחומר, כאשר אין בצומת רמזורים, אלא בכיוון הנסיעה של התובעת זכות קדימה בלבד (וראו גם: ת.א 10769/07 (שלום ירושלים) גזאוי עומר נגד ואנר שירה, שם נקבעה רשלנותו התורמת של התובע, כאשר הנתבעת נכנסה לצומת בניגוד לתמרור "עצור").

10.
אני מעריכה את רשלנותה התורמת של התובעת בשיעור של 15%. מאחר והנתבעת קיזזה מערך הפיצוי שיעור של 20%, יושלם לידי התובעת ההפרש.

11.
על פי סעיף 85א(ב)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, אין בסמכותי לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק גוף, והתובעת תהא רשאית למצות תביעתה בעניין זה בהליך המתאים, לרבות בתביעה כנגד חברת הביטוח שביטחה אותה ב"ביטוח חובה".

12.
אשר להפסד ימי עבודה בהעדר רכב – לאחר שבחנתי את הקבלות שצירפה התובעת, את התחשיב שערכה לעלות יום עבודתה ובהתחשב בחובת הקטנת הנזק, לרבות בדרך של שכירת רכב מחברת השכרה, יהיה הפיצוי על אבדן ימי עבודה בסך 850 ₪.

13.
בסיכום אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, יחד ולחוד, סך 2,027 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 600 ₪.



התשלום יבוצע בתוך 30 יום, מיום קבלת פסק הדין במשלוח המחאה בדואר רשום לכתובת התובעת המופיעה בכתב התביעה.


המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,
ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 22683-03/13 טליה בן דוד נ' חיים גריידינגר, תשעה מיליון חב' לביטוח (פורסם ב-ֽ 08/12/2013)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים