פסקי דין על בנק דיסקונט הוד השרון | פסקי דין על עידו דרור | פסקי דין על אחיה עפגין | פסקי דין על צילה דרור |

49589-09/12 תאק     10/12/2013




תאק 49589-09/12 בנק דיסקונט הוד השרון נ' עידו דרור, אחיה עפגין, צילה דרור








בית משפט השלום בכפר סבא



תא"ק 49589-09-12 בנק דיסקונט הוד השרון
. נ' דרור ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר
צוריאל לרנר


תובע
(משיב)

בנק דיסקונט הוד השרון
.



נגד


נתבעים (מבקשים)

1.עידו דרור

2. אחיה עפגין

3. צילה דרור





פסק דין


בפני
בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסך של כ-250,000 ₪. על פי כתב התביעה, חייבים המבקשים 1-2 ביחד ולחוד בחלק מסכום התביעה, בהיותם בעלי חשבון משותף, והמבקש 2 חייב ביתרת סכום התביעה, שמקורו בחשבון נוסף, ואילו המבקשת 3 חבה אף היא בכל סכום התביעה, בהיותה ערבה למלוא התחייבויותיהם.

על פי המסופר בבקשה, המבקשים 1-2 הם אחים, שבעבר ניהלו עסק משותף, אשר כיום מנוהל בלעדית על ידי המבקש 2. המבקשת 3 היא אמם.

בפי המבקשים 4 טענות, וכפי שנראה, אף לא אחת מהן מאפשרת להיעתר לבקשה:

ראשית, כשנפרדו דרכי האחים, ביקש המבקש 1 מהמשיב לגרוע את שמו כבעלים משותף של החשבון, אלא שהמשיב התנה זאת בפרעון מחצית מסכום החוב שהיה אותה עת בחשבון.

שנית, כשביקש המבקש 2 מהמשיב להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון העו"ש, נוכח התעוררות בפעילות העסק שניבאה טובות, לשיטתו, סרב המשיב לעשות כן, והסכים רק להעמיד הלוואות גישור, בזו אחר זו, כשהריבית שהן נושאות גבוהה מהריבית שבמסגרת.

שלישית, בשלב מסוים, חודשים ספורים לפני הגשת התביעה, חתמה המבקשת 3 על כתב הערבות, על מנת לאפשר את המשך פעילות החשבון אצל המשיב, ואף על פי כן סרב המשיב לכבד שיקים שנמשכו על החשבון, וכתוצאה מכך הביא את המבקש 2 לכדי הפיכתו ללקוח מוגבל.

רביעית, כשחפץ המבקש 2 להסדיר את כלל חובותיו שהצטברו, בפריסה ארוכת טווח ל-10 שנים, נאות המשיב לעשות כן רק בתנאי ריבית נוקשים, בשיעור
p+13%
(במאמר מוסגר אעיר, כי מהמסמכים עולה בבירור, כי בפועל, ההצעה היתה לריבית בשיעור
p+11%
), ובהתחלת פרעון מיידית, למרות שהמבקש 2 ביקש לקבל את ההלוואה בשיעור ריבית של
p+5%
, ועם תקופת חסד של 10 חודשים בדחיית התשלום הראשון לפרעון ההלוואה. לשיטתו, לוח הסילוקין מראה שעל פי הצעת הבנק, היה עליו לסלק את ההלוואה בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ₪ כל אחד (ושוב במאמר מוסגר, לוח הסילוקין מראה על תכנית פרעון של תשלום קבוע על חשבון קרן, ותשלומים פוחתים על חשבון ריבית, כך שלמעשה התשלום החודשי הולך ופוחת בהדרגה, עד שהוא מגיע, בחלוף 10 שנים, לפחות מ-2,500 ₪ בחודש).

בנוסף מסבירים המבקשים, כי המבקש 2 נקלע במקביל לתסבוכת בחייו האישיים, ובמאבק על משמורתה של בתו הקטנה, שאמה אזרחית זרה, ונאלץ לשלם כ-10,000 ₪ בחודש למזונות הבת ומדורה.

המבקשים טוענים, שבעמדותיו המתוארות פעל המשיב שלא בתום לב במו"מ לקראת חוזה ובקיום זכויות חוזיות, התעלם מהסימנים המעודדים המראים על התפתחות חיובית במחזור העסקאות בעסקו של המבקש 2, התעלם מבקשת המבקש 1 להיגרע מהחשבון, והחתים את המבקשת 3 על כתב ערבות, בלא שהיה בכך כדי למנוע את הגבלת החשבון.

המשיב נמנע מלחקור את המצהירים על תצהיריהם, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשים חזרו על הטענות הנזכרות, וניסו "לעבות" אותן בטענות חדשות שבעובדה, שלא בא זכרן בבקשה. מטענות חדשות אלה אתעלם, מטבע הדברים. המשיב טען, כי הטענות אינן מגלות הגנה.

דעתי, כאמור, כדעת המשיב. על מנת שהמתואר על ידי המבקשים יוכל להיחשב כהתנהלות חסרת תום-לב, על המבקשים להראות תשתית עובדתית מפורטת לשרירותיות העולה כדי זדון בפעולות המשיב, בניגוד להיגיון עסקי ולהתנהלות רגילה של בנק ולקוח.

אמנם, ההלכות במתן רשות להתגונן הן מקלות מאד, וכבר נפסק לא פעם, כי די בהגנה "ולו בדוחק" כדי להביא לקבלת הבקשה, אולם גם אותה הגנה חייבת להישען על תשתית עובדתית של ממש. אילו היו המבקשים משכילים להעלות מסכת עובדות קוהרנטית, שהיתה מצביעה על התקיימות האמור בפסקה הקודמת, כי אז לא היה עתה מקום לבחון כיצד תוכח מסכת זו; ברם, המבקשים אינם עושים כן. כל שהם מייחסים למשיב, למעשה, הוא הימנעות מויתור על חוב ללקוח החייב כספים (הטענה הראשונה); הימנעות מהעמדת אשראי באופן הנוח יותר למבקש 2 (הטענות השניה והרביעית); והימנעות מכיבוד שיקים שהיו מביאים לחריגה ממסגרת האשראי (הטענה השלישית).

המבקשים אף אינם מתיימרים לטעון, למשל, כי המשיב יצר מצג שבזכות החתימה על הערבות ינוהל החשבון באופן שביקש זאת המבקש 2; או כי הריבית שנתבקשה חורגת מהמקובל בשוק ומגיעה כדי שיעור ריבית חוץ-בנקאית; או כי סורבו שיקים בניגוד למסגרת אשראי קיימת; וכיו"ב טענות. ההתנהלות המיוחסת למשיב בבקשתם אינה חורגת, לטעמי, מהתנהלות לגיטימית של מוסד בנקאי, השוקל שיקולי עלות ותועלת.

יתר על כן, אם אכן היו התנאים כה קיצוניים ובלתי סבירים, לא הובא בדל של טענה שתסביר מדוע לא פנו המבקשים, למשל, לבנק אחר, בבקשה כי יעמיד אשראים כמבוקש על ידם, בהתבסס על הנתונים העסקיים שהיה בידיהם להציג. אם המבוקש על ידם היה כה סביר ובלתי יומרני, עד שסירוב לו עלול לעלות כדי שרירותיות זדונית, יש להניח כי היה נמצא בנק אחר שהיה נעתר להצעתם, ומעמיד להם אשראי כמבוקש, באופן שהיה מאפשר להם לסלק את חובותיהם למשיב, ולפתוח פרק בנקאי חדש עם הבנק האחר.

די באמור כדי להבהיר, כי בבקשה אין ממש, ועל כן היא נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בקשר עם הבקשה והדיון בסך של 1,800 ₪.

ניתן בזה פסק-דין על פי העתירות שבכתב התביעה. ב"כ המשיב רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי.


ניתן היום,
ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 49589-09/12 בנק דיסקונט הוד השרון נ' עידו דרור, אחיה עפגין, צילה דרור (פורסם ב-ֽ 10/12/2013)