פסקי דין על חניאל קראוס | פסקי דין על פנינה קראוס | פסקי דין על ליעד צפורה חסקל | פסקי דין על יוסף חסקל | פסקי דין על יצחק מורדוב ואח' |

23001-01/12 א     09/12/2013




א 23001-01/12 חניאל קראוס, פנינה קראוס נ' ליעד צפורה חסקל, יוסף חסקל, יצחק מורדוב ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 23001-01-12 קראוס ואח'
נ' חסקל ואח'




בפני

כב' השופטת
נסרין
עדוי


התובעים

1
.
חניאל קראוס

2
.
פנינה קראוס
ע"י ב"כ עו"ד נחום פישהנדלר


נגד


הנתבעים

1.ליעד צפורה חסקל
2.יוסף חסקל
3
.יצחק מורדוב
4.שי מורדוב
ע"י ב"כ עו"ד אור זך




פסק דין


התובעים הינם הבעלים של דירה הנמצאת בבניין בקומה ב' (עליונית מזרחית) בשד' הנשיא 37 בחיפה, והידועה כגוש 11686 חלקה 3 (להלן: "הדירה" ו/או "המושכר").

ביום 20.9.10 נחתם בין התובעים לנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") חוזה שכירות, לפיו הנתבעים שכרו את הדירה לתקופה של שנתיים, החל מיום 1.10.10 וכלה ביום 30.9.12 (להלן: "הסכם השכירות" ו/או "ההסכם").

הנתבעים 3 ו- 4 חתומים על שטר חוב להבטחת תשלום דמי השכירות על פי הסכם השכירות, וזאת עד לסך של 20,000 ₪.

התובעים טענו, כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות ועזבו את הדירה בטרם סיום תקופת השכירות המוסכמת, מבלי שמצאו שוכר חלופי במקומם, ומבלי ששילמו את דמי השכירות למלוא תקופת השכירות. התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעים גרמו לדירה נזקים, אשר לא דאגו לתיקונם או לתשלום עבור תיקונם.

התובעים העמידו את סכום תביעתם על סך 90,394 ₪. סכום זה מורכב מהסכומים לקמן: 46,200 ₪ בגין דמי השכירות מיום עזיבת הדירה ועד תום תקופת השכירות; 6,029 ₪ בגין יתרת חוב ארנונה עד תום תקופת השכירות; 2,913 ₪ בגין הצמדות; 1,092 ₪ בגין דמי ביטוח המושכר; 660 ₪ בגין תשלומי מס וועד בית; 180 ₪ בגין תשלום קבוע לחברת החשמל; 150 ₪ בגין חוב מים; 2,000 ₪ בגין הוצאות חוות הדעת; ו- 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

מנגד, הנתבעים טענו כי התובעים הם אלה שהפרו את הסכם השכירות, עת סרבו לתקן את הליקויים הקיימים בדירה. לטענת הנתבעים, התובעים הפרו את חובתם לספק להם דירה הראויה למגורים, כך שלא היה בפני
הם כל מנוס מעזיבתה.

דיון והכרעה

מטעם התובעים העידו התובע עצמו והמהנדס ישראל אלטרמן שנתן את חוות דעתו גבי מצב הדירה לאחר יציאת הנתבעים, לרבות והתיקונים הנדרשים בה ועלותם.

מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם והמהנדס ולדיסלב סבוטין, שנתן את חוות דעתו בשאלת תקינות הדירה והתאמתה למגורים.

מעיון בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, אף מבלי להידרש לחקירתו הנגדית, ניתן לראות בעליל, כי הינה נעדרת כל משקל, כל היגיון, כל סבירות וכל קשר בין המסקנה אליה הגיע המומחה בסופו של יום (היינו, שהדירה במצבה הכללי כיום אינה תקינה למגורים) לבין הממצאים אשר פורטו בחוות דעתו ושבמרביתם מבוססים על השערות והערכות לעתיד.

חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים אף היא אינה תורמת לדיוננו, זאת שכן מעיון בחוות הדעת עולה, כי המדובר בנזקים שאינם חורגים מגבולות הבלאי הסביר כתוצאה מהשימוש הרגיל והסביר במושכר.

על כן, המחלוקת היחידה שנותרה על הפרק הינה חובתם של הנתבעים לשלם לתובעים את דמי השכירות למשך כל תקופת השכירות חרף עזיבת הדירה כשנה לפני תום תקופת השכירות.

לית מאן דפליג, כי בהתאם לסעיף 3ח' להסכם השכירות, הנתבעים חייבים לשלם את דמי השכירות עבור כל תקופת השכירות גם אם יחליטו לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות.

בהקשר זה, שוכנעתי, ועל פי התרשמותי הישירה מכלל העדוי
ות, מכלל ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים, מנסיבות הזמנת חוות הדעת מטעם הנתבעים, מועד עריכתה ומועד גילויה בפני
התובעים, כי אין כל קשר בין מצב הדירה לבין סיום השכירות לפני תום מועדה על פי ההסכם. לא אכחד לומר, כי נוצר בי הרושם כי מודעותם של הנתבעים לחובתם על פי סעיף 3ח' להסכם (ראו: עמ' 22 לפרוטוקול ש' 13-18, שם הנתבע הודה כי ניסו לשכנע את התובע להסכים לתשלום חודש או חודשיים נוספים בגין דמי שכירות) הניעה אותם ליצור יש מאין טענות ו/או ראיות האמורות ללמד, לכאורה, על אי התאמת הדירה למגורי אנוש.

לא זו אף זו: טענות הנתבעים באשר למועדי פניותיהם לתובעים בנושא הליקויים, עדיף אם לא היו נטענות. בעניין זה די להפנות לתהייה אחת העולה מההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים; נספח ד-1 למוצג ת/1 (מכתב ב"כ הנתבעים לב"כ התובעים) נושא תאריך 25.10.11, כאשר לא הוכח על ידי הנתבעים כי מכתב זה הגיע לידי התובעים לפני 8.11.11. התאריך 25.10.11, ומשום מה, מופיע שוב בנספח ד-3 (אף זה מכתב שיצא מב"כ הנתבעים לב"כ התובעים), כאשר מכתב זה יצא בתגובה למכתב ב"כ התובעים שמיום 15.11.11!

שוכנעתי, כי הנתבעים התגוררו בדירה במשך שנה שלמה, במהלכה אף עברו את תקופת החורף, מבלי שהייתה להם כל תלונה אמיתית או עניינית, ומכל מקום יסודית. טענותיהם בדבר אי התאמת הדירה למגורים, במיוחד בשל בעיית הרטיבות, נולדה לראשונה דווקא בחודש אוגוסט 2010 (ככל שאצא מתוך הנחה כי פנייתם הראשונה בכתב יצאה אכן בחודש אוגוסט 2011, ולא היא), ודומה כי הדבר מלמד על ההחלטה שגמלה בלבם של הנתבעים לעזוב את הדירה, ללא כל קשר למצבה.

חרף האמור לעיל, שוכנעתי כי אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום דמי השכירות למשך מלוא התקופה. זאת, שכן התרשמתי כי התובעים לא פעלו כבדעי להקטנת נזקיהם. התובעים נמנעו מלתקן את הליקויים הנטענים בחוות דעתו של המומחה מטעמם. מעדותו של התובע, עולה כי אי ביצוע התיקונים בדירה בא בקהלם של הגורמים לעיכובים בהשכרת הדירה מחדש (ראו: עמ' 7 ש' 28-30, עמ' 10 ש' 13-15). טענת התובעים, לפיה לא תיקנו את הדירה בשל מחסור בכספים נטענה כלאחר יד, כאשר התובעים לא טרחו לצרף ולו בדל ראיה אחת להוכחת טענתם בהקשר זה.

זאת ועוד, טענתם בדבר פנייתם למתווכים להשכרת הדירה אף היא נטענה כלאחר יד, כאשר ניתן היה בנקל לצרף ראיות על כך. הימנעות התובעים מלעשות כן, אומרת דרשני. למעשה, נוצר בי הרושם כי התובעים העדיפו לשבת באפס מעשה ונמנעו מלנקוט פעולות סבירות שהיה בהן כדי להקטין את נזקיהם.

לאחר שאמרתי כל אלה, הגיעה העת לקצוב את תקופת התשלום.

בנידון דידן, ומבלי לקבוע מסמרות אודות העלויות המפורטות בחוות דעתו של המהנדס אלטרמן, סבורני כי תקופה של ארבעה חודשים הינה תקופה סבירה למכביר, הן לצורך ביצוע התיקונים המפורטים בחוות הדעת - מדובר בתיקונים שאינם דורשים פרק זמן ארוך או השקעה מיוחדת – והן למציאת שוכר לדירה.

טענת התובעים, לפיה יש לחייב את הנתבעים גם בתשלום יתרת חוב הארנונה עד תום תקופת השכירות, בתשלום דמי ביטוח המושכר, תשלומי מס וועד בית, תשלום קבוע לחברת החשמל, וחוב מים, דינה להידחות. ודוק: הסכם השכירות נוקט באבחנה ברורה וחד משמעית בין דמי השכירות מחד, לבין הארנונה ויתר ההוצאות הנלוות - כגון, וועד בית, חשמל מים, דמי ביטוח - מאידך (ראו: סעיפים 4 ו- 5 להסכם השכירות), כאשר חובת הנתבעים להמשך את התשלומים למשך כל תקופת השכירות חרף עזיבתם המוקדמת, חלה אך ורק לגבי "דמי השכירות" שנקבעו בסעיף 3 (ראו: סעיף 3ח' להסכם ההתקשרות), ולא בכדי סעיף זה הופיע כתת סעיף של סעיף 3 להסכם בלבד.

הנתבעים עזבו את הדירה בחודש אוקטובר 2011, דמי השכירות שולמו עד אוקטובר 2011. כך, שלאור האמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובעים דמי השכירות עבור חודשים נובמבר 2011 עד פברואר 2012, כאשר גובה דמי השכירות החודשיים בגין תקופה זו עמדו על סך 4,200 ₪, כאמור בסעיף 3 להסכם.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 16,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה (31.12.11) ועד היום, ובצירוף סך של 5,200 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 23001-01/12 חניאל קראוס, פנינה קראוס נ' ליעד צפורה חסקל, יוסף חסקל, יצחק מורדוב ואח' (פורסם ב-ֽ 09/12/2013)