פסקי דין על אמיר באשר מזרחי | פסקי דין על מיכל באשר מזרחי | פסקי דין על ניצן שמואלי (נאמן) | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות |

7066/10 פשר     10/12/2013




פשר 7066/10 אמיר באשר מזרחי, מיכל באשר מזרחי נ' ניצן שמואלי (נאמן), כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ








בית המשפט המחוזי בירושלים



פש"ר 7066-10 באשר מזרחי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
ואח'
פש"ר 7065-10 באשר מזרחי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
ואח'
תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
15

בפני

כב' השופט
כרמי מוסק

המבקשים-החייבים
1. אמיר באשר מזרחי
2. מיכל באשר מזרחי


נגד

המשיבים
1. ניצן שמואלי (נאמן)
2. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
3. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ





החלטה



1.
לפניי בקשת החייבים למתן צו הפטר מותנה. המבקשים טוענים כי מאז ניתן צו כינוס הנכסים נגדם, הם עומדים בתנאי הצו באופן דווקני. לטעמם, יש לקבל את בקשתם להפטר מותנה על פי המתווה אותו הציעו. במסגרת זו מציעים החייבים לבצע "מכירה עצמית" בפיקוח הנאמן של דירתם, הנמצאת במעלה אדומים (להלן: "הדירה").

2.
על הדירה רובצת משכנתא לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
. החייבים מתחייבים כי התשלום הראשון שיתקבל ממכירת הדירה יופקד לטובת הבנק (להלן: "הנושה המובטח").

3.
המבקשים סבורים, כי לאור שווי הדירה אין כל חשש שהמשכנתא לא תיפרע ממכירת הדירה. עוד טוענים החייבים, כי מהיתרה שתיוותר ממכירת הדירה ניתן יהיה לפרוע לנושים סכומים מסוימים כפי שמציעים החייבים, ואילו היתרה תועבר לחייבים למחייתם.

4.
הנאמן הגיש תגובה לבקשת החייבים להפטר מותנה, במסגרתה הסכים לבקשה.

5.
הנאמן מפרט כי החייבים הוכרזו כפושטי רגל בדיון שהתקיים ביום 9.10.13. עוד מציין הנאמן, כי החייבים הגישו הצעת הסדר לנושיהם אולם ההצעה לא זכתה לרוב הדרוש והנאמן דיווח על כך לבית המשפט. לחייבים אין נכסים זולת דירת המגורים המשועבדת לטובת הנושה המובטח. לעצם מתן ההפטר מציין הנאמן, כי לא נמצא אצל החייבים חוסר תום לב השולל את מתן ההפטר, ועל כן הוא ממליץ על מתן ההפטר בכפוף לכך שהחייבים יעמדו בתנאים המוצעים על ידם.

6.
באשר לתביעות החוב מפרט הנאמן, כי נגד החייב תביעת חוב בדין קדימה בסך 24,577 ₪, ותביעות חוב בדין רגיל בסך 623,084 ₪. כנגד החייבת תביעות חוב בדין רגיל בסכום של 71,133 ₪. הנאמן הדגיש כי מדובר בתביעות חוב אשר אושרו על ידו. בעבר רשויות המס רשמו עיקול על דירת המגורים, אולם הם הודיעו לנאמן כי הם מוותרים על העיקול ויסתפקו בתשלום החוב על פי דיני הקדימות. הנאמן צירף את הודעת מס הכנסה לתגובתו.

7.
באשר לדירת המגורים, מפרט הנאמן את רישום הזכויות של הדירה וכן את העובדה כי שמאי מקרקעין מסר חוות דעת במרץ 2011, כאשר הדירה הוערכה על ידו בסכום של 850,000 ₪. לדעת הנאמן, לאור עליית מחירי הנדל"ן, סביר כי ערך הדירה היום גבוה יותר. הדירה משועבדת בשעבוד מדרגה ראשונה לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
. לפני שניתן צו הכינוס נקט הנושה המובטח בהליכי מימוש משכנתא מאחר שלחייבים היה פיגור בתשלום המשכנתא. ביום 11.11.13 נמסר מטעם הנושה המובטח מכתב, כי היתרה לסילוק המשכנתא הנה 185,390 ₪, הכוללת בתוכה שכר טרחת עו"ד שטרם אושר על ידי לשכת ההוצאה לפועל.

8.
ממועד מתן צו הכינוס התיר בית המשפט לחייבים להמשיך לשלם באופן שוטף את תשלומי המשכנתא, וככל שידוע לנאמן החייבים עושים כך מזה כארבע שנים.

9.
לדעת הנאמן, למעשה כיום היה אמור תיק ההוצאה לפועל להיסגר, זאת לאור הוראות סעיף 81(ב1)(ב)(4)(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, שכן החוב שהיה בפיגור נפרע.

10.
באשר למתווה שהוצע על ידי החייבים, מפרט הנאמן כי מדובר במכירת הדירה על ידי הנאמן, כאשר כספי התמורה ישמשו תחילה לפדיון המשכנתא בהתאם למכתב שנמסר על ידי הנושה המובטח. הנאמן מפנה בהקשר זה להוראות סעיף 129 לפקודת פשיטת הרגל, ולתקנה 86 לתקנות פשיטת הרגל. הנאמן סבור, כי לאור האמור בתקנה 86, לנאמן זכות כמי שבא בנעלי החייב, לפדות את הערובה על ידי תשלום שוויה, ועל כן במקרה שערך הנכס עולה על גובה החוב המובטח, כפי שהדבר במקרה זה, ניתן לשלם את החוב המובטח ולהסיר את המשכנתא. עוד סבור הנאמן, כי מאז שהחייבים הוכרזו כפושטי רגל, מוקנים נכסיהם לנאמן ועל כן יכול הוא לדרוש בשמם לפרוע את המשכנתא על ידי מכירת הדירה.

11.
באשר לחלוקת התמורה בגין מכירת הדירה, מפרט הנאמן כי יובטח תחילה סך של 186,000 ₪ לטובת הנושה המובטח, ואילו יתרת הסכום תחולק בין החייבים ובין נושיהם. הנאמן סבור, כי יש להפקיד לקופת הכינוס סך של 235,000 ₪ והיתרה תועבר אל החייבים. לסכום שיופקד כאמור בקופת הכינוס יתווסף סך של 30,000 ₪ הקיים כיום בקופת הכינוס של החייבים. באשר לחובות ואופן פרעונם מתוך הכספים האמורים שיצטברו בקופת הכינוס, מציע הנאמן כי לגבי החייב ישולם מלוא הסכום בדין קדימה ועוד 17% של הסכומים בדין רגיל, ולגבי החייבת ישולם מלוא חובה שבדין רגיל. במידה שמחיר הדירה יעלה על 850,000 ₪, כי אז התוספת מעבר לסכום זה תחולק בין החייבים לבין הנושים, כך שהחייבים יקבלו 25% מהתוספת, והנושים 75% ממנה. במקרה שהתמורה שתתקבל תפחת מסך של 850,000 ₪ ההפרש יופחת מחלקם של החייבים, ובכל מקרה הנושים לא ייפגעו מכך.

12.
הנאמן מבקש שתינתן אפשרות לביצוע המכר תוך 90 יום מיום החלטת בית המשפט, וההסכם יכלול הוראות שיבטיחו את הנושה המובטח ואת יתר הנושים. הוראות אלו פורטו על ידי הנאמן בסעיף 25 לתגובתו. הנאמן מפרט בתגובתו את היתרונות שהוא רואה בביצוע האמור, ובין היתר מפרט כי לחייבת מחצית הדירה, ובמידה שתפעל לפרוע את חובותיה, יהיה קושי לאחר מכן לממש את הדירה. עוד מדגיש הנאמן כי החייבים מוותרים על הזכות לדיור חלוף, דהיינו קבלת סכומי כסף עבור כך.

13.
לדעת הנאמן, המתווה המוצע אינו פוגע בנושה המובטח, שיקבל את מלוא שווי בטוחתו, הוא יאפשר מכירה חופשית של הדירה, דבר שיגדיל את התמורה בעבור הדירה, זאת לעומת מצב בו הדירה תימכר במסגרת כינוס נכסים על ידי הנושה המובטח. הנאמן רואה בכך שמירה גם על זכויות הנושים האחרים. כמו כן, הדבר יאפשר לחייבים להשתחרר מעול הליכי פשיטת הרגל ולצאת לדרך חדשה בחייהם.

14.
עוד מבהיר הנאמן, כי רק לאחר ביצוע המתווה במלואו יינתן הפטר חלוט לחייבים.

15.
הנושה המובטח הגיש תגובה בכתב, והתנגד נחרצות למתווה המוצע. הנושה המובטח טוען, כי הוא מחזיק בשעבוד מדרגה ראשונה. החייבים הפרו את הסכם ההלוואה בכך שלא עמדו בתשלומי המשכנתא, ועל כן החל הנושה המובטח בהליכי מימוש הדירה ובאת כוח הנושה המובטח מונתה ככונסת נכסים. הוצאו מספר הודעות פינוי אולם אלה בוטלו לאחר שנערכו הסדרים עם החייבים. חרף זאת, החייבים לא עמדו בהסדרים באופן דווקני ונוצרו פיגורים, וכאשר הנושה המובטח ביקש פעם נוספת לממש את הדירה, הסתבר כי החייבים נכנסו להליכי חדלות פרעון. לפיכך, פנה הנושה המובטח לבית המשפט וביקש מתן הוראות, תוך שהוא מדגיש כי אינו מוותר על הבטוחה ועל נשייתו המובטחת. במסגרת זו ביקש הנושה המובטח להמשיך בהליכי המימוש של הדירה. בקשה זו נדונה בבית המשפט בשנת 2010. באותה עת התנגדו הנאמן והכנ"ר למימוש הדירה וטענו כי עדיף שלא לממש אותה ולאפשר לחייבים לפרוע את תשלומי המשכנתא. ביום 7.11.10 אישר בית המשפט עמדה זו של הכנ"ר והנאמן וקבע, כי במידה שהחייבים לא יעמדו בתשלומים, יפנה הנושה המובטח פעם נוספת לבית המשפט.

16.
באשר למתווה המוצע טוען הנושה המובטח, כי מדובר בהצעה זעומה ביחס לנושים האחרים.

17.
באשר לעצם מימוש הדירה, טוען הנושה המובטח כי הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, שכן תשלומי המשכנתא משולמים כסדרם, אולם במידה שיוחלט לממש את הדירה, טוען הנושה המובטח כי יש לבצע את המימוש באמצעות כונס הנכסים מטעמו. בהקשר זה מפנה הנושה המובטח להוראות סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל, ובפרט להוראת סעיף 20(ב), וכן מפנה להוראת סעיף 22(ד)(2) לפקודה.

18.
הנושה המובטח מפנה לשורת החלטות שהתקבלו בבתי המשפט שדנו בשאלת מימוש נכס המשועבד לנושה מובטח, כאשר החייבים נתונים בהליכי חדלות פרעון. לטעמו של הנושה המובטח, הלכה היא כי אין לפגוע בזכות הקניין של הנושה המובטח הרובצת על הנכס עקב קיומם של משכון או משכנתא, כפי המקרה שלפנינו. עוד מציין הנושה המובטח, כי על פי הפסיקה הנוהגת, המימוש ייעשה על ידי כונס הנכסים מטעמו ובית המשפט של חדלות פרעון יפקח על הליכי המכר, זאת כדי לשמור על האינטרסים של הנושים האחרים שאינם נושים מובטחים. כמו כן מציין הנושה המובטח, כי לא וויתר מעולם על מימוש הנכס מטעמו וויתור שכזה צריך להינתן על ידו במפורש (ראה: רע"א 6418/93 בנק לאומי לישראל נ' גפני, פ"ד נט(2) 698).

19.
הנושה המובטח טוען, כי אין יסוד בדין לחייבו לוותר על מימוש הבטוחה ואין כל יסוד להעביר את כונס הנכסים מטעמו מתפקידו זה. מדובר בכונסי נכסים שמיומנים ובקיאים במלאכתם, היינו מימוש נכסים, שעה שרובצת עליהם בטוחה לטובת הנושה המובטח. באשר לדיור חלוף, סבור הנושה המובטח כי הוא מחזיק בוויתור מצד החייבים על הטענה לדיור חלוף ויש לבצע את המימוש בלשכת ההוצאה לפועל, שם מבוצע מימוש שטר המשכנתא.

20.
לעניין גובה התמורה עבור הדירה, סבור הנושה המובטח כי גם לו אינטרס לקבלת תמורה מקסימאלית, ולא יהיה פער כלשהו באשר לגובה התמורה אם הדירה תימכר על ידי החייבים או בכינוס על ידי הנושה המובטח.

21.
הנושה המובטח טוען עוד, כי כונסת הנכסים משמשת בתפקידה מזה זמן והיא זכאית לשכר טרחה עבור כל פעולותיה. לטענת הנושה המובטח, לא יהיה כל חסכון בעניין זה אם המכירה תתבצע על ידי הנאמן, שהרי שכרו ייקבע לפי תקנה 8א לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים, מפרקים ושכרם), תשמ"א-1981.

22.
ביום 9.12.13 התקיים דיון בעניין בקשת החייבים כפי שפורטה לעיל. הצדדים חזרו על עמדותיהם כפי שהובאו לעיל. במסגרת הדיון טען בא כוח הכנ"ר כי אין זה מעניינו של הנושה המובטח להגן על הנושים האחרים ועליו להסתפק בקבלת מלוא נשייתו, דהיינו סך של כ-186,000 ₪. לדעת בא כוח הכנ"ר, במקרה זה אין כל סיכון שהנושה המובטח לא יקבל סכום זה, זאת לאור שווי הדירה והמתווה המוצע על ידי החייבים והנאמן. בא כוח הכנ"ר סבר עוד, כי ההלכות עליהן סמכה באת כוח הנושה המובטח אינן רלבנטיות עתה שכן המתווה המוצע הוא מכירת הדירה מרצון ולא במסגרת הליך של כינוס נכסים. לטעמו של בא כוח הכנ"ר, ההסדר שמוצע לנושים שאינם מובטחים הוא סביר ביותר, כאשר בעבר הציע החייב פרעון של 10% מכלל תביעות החוב שהוכרו, ועתה מדובר על 17%.

23.
בא כוח הכנ"ר סבור עוד, כי יש לאפשר לחייבים את פרק הזמן המבוקש על ידם לבצע את מכירת הדירה, וזאת כדי שיוכלו לקבל את התמורה המירבית עבורה, דבר שיביא תועלת לנושים שאינם מובטחים וכן יאפשר לחייבים להיוותר עם סכום כסף משמעותי יחסית, שיאפשר להם "לצאת" לדרך חדשה כשהם מבוססים יחסית. לדעת בא כוח הכנ"ר, לעניין זה חשיבות רבה במסגרת הליכי חדלות פרעון, ומדובר למעשה במתווה שהוא ברוח המדיניות שראוי להנחילה במסגרת הליכי חדלות פרעון.

24.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לטעמי מדובר במתווה סביר ביותר מבחינת כל הצדדים המעורבים. לנושה המובטח אין כל סיכון אם תינתן לחייבים אפשרות של 90 יום למכור את דירתם, תוך שמלוא נשייתו מובטחת לחלוטין, וזאת באמצעות הפיקוח ההדוק שיבצע הנאמן, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט.

25.
יוער, כי אין לקבל את עמדת הנאמן שקיימת לו זכות לפרוע את המשכון באמצעות מכירת הבטוחה. הדבר עומד בניגוד מוחלט להוראות סעיף 20(ב) לפקודת פשיטת הרגל, ולזכות הנושה המובטח לממש את הבטוחה לצורך פרעון החוב המובטח. בהקשר זה יוער כי סעיף 129 לפקודת פשיטת הרגל אינו מאפשר לנושה המובטח למכור את הבטוחה, אלא מאפשר לו לבחון אותה בלבד. יחד עם זאת, סבורני כי על בית המשפט של חדלות פרעון לבחון את מכלול השיקולים. במקרה זה ראינו כי הנושה המובטח אינו מזדרז למכור את הדירה, ואף ברוב הגינותו ציין זאת בתגובתו בכתב כי הוא מותיר נושא זה לשיקול דעת בית המשפט, שכן החייבים עומדים בפרעון המשכנתא. יוצא אפוא, כי מכירת הדירה אינה באה כדי לפרוע את החוב המובטח, אלא מטרתה לשמש פתרון כולל לחובותיהם של החייבים ולסיום הליכי חדלות הפרעון המתנהלים כנגדם. סבורני כי במצב זה של דברים, כאשר ברור לכל ששווי הדירה עולה פי כמה על שווי החוב המובטח, יש להתייחס למכירת הדירה כחלק ממתווה לקבלת הפטר. לכן, לטעמי במצב זה של דברים, ראוי להטיל את מלוא כובד המשקל למימוש המתווה המוצע על הליכי חדלות הפרעון כאשר לבעל התפקיד וכן לבית המשפט ראייה רחבה ביחס לכל בעלי החוב, ובכללם הנושים שאינם מובטחים, והחייבים עצמם, לעומת ראייה צרה יותר, בדרך כלל, של בעלי התפקיד במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

26.
לפיכך, לטעמי, במצבים בהם טרם החלו הליכי המימוש של הבטוחה במסגרת ההוצאה לפועל, או במידה שהם נמצאים בתחילתם, וכאשר ברור לַכּל שהנושה המובטח לא ייפגע מהמתווה המוצע, יש לאפשר את ביצוע מכירת הדירה וחלוקת התמורה המוצעת בין הנושה המובטח לבין הנושים האחרים והחייבים במסגרת הליכי חדלות הפרעון, כאשר הנאמן מבצע את המכר ובית המשפט מפקח על כך.

27.
סבורני עוד, כי המתווה המוצע על ידי החייבים, במסגרתו מוותרים החייבים על דיור חלוף או פיצוי בגין דיור חלוף, יש בו משום הקלה מרובה על הליך מימוש הדירה וחלוקת התמורה כפי שהוצעה.

28.
עוד יש לזכור, כי החייבת בשלב זה נמנעת מלפרוע את מלוא חובותיה שאושרו, אולם קיימת אפשרות שהיא תעשה כן, דבר שימנע בהמשך את מימוש חלקה בדירה או יקשה על כך באופן ניכר.

29.
אומר, כי בעיני השיקול של מי מבעלי התפקיד, במקרה זה יממש את הדירה ויהא זכאי לשכר טרחה במסגרת זו, אינו צריך להוות שיקול עיקרי, אם בכלל, ויש להעדיף דווקא את טובת הנושים והחייבים.

30.
לאור כל האמור, אני מאשר את המתווה שהוצע על ידי הנאמן והחייבים. ניתן לחייבים פרק זמן של 90 יום מהיום להציע את הדירה למכירה בפיקוח הנאמן, ובתנאים שפורטו בתגובת הנאמן. הנאמן ידווח על כל התפתחות לבא כוח הנושה המובטח וכן לבית המשפט. לא תיעשה כל פעולה משפטית מבלי לעשות כן ומבלי לקבל את אישור בית המשפט.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים
.

כרמי מוסק
, שופט








פשר בית משפט מחוזי 7066/10 אמיר באשר מזרחי, מיכל באשר מזרחי נ' ניצן שמואלי (נאמן), כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/12/2013)