פסקי דין על אחמד אבו ג'אנם | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה

49083-05/12 בבנ     12/12/2013




בבנ 49083-05/12 אחמד אבו ג'אנם נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה








בית משפט השלום ברמלה



בב"נ 49083-05-12 אבו ג'אנם נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופטת
רבקה גלט


המבקש

אחמד אבו ג'אנם


ע"י ב"כ עו"ד סייף


נגד


המשיבה

הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה

ע"י ב"כ
עו"ד ויטלם


החלטה


לפניי בקשת המבקשת מיום 21.11.13, להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי.

המשיב מתנגד לבקשה ובפיו שתי טענות עיקריות: ראשית, נטען כי הבקשה הוגשה לאחר מועד פקיעת הצו, ולא ניתן להאריך צו הריסה לאחר חלוף 30 ימי תקפו. שנית, נטען כי לא הוכח שקיימות נסיבות המצדיקות הארכת המועד.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 8.12.13, עלה כי בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר למועד פקיעת הצו. בעוד שלפי עמדת המבקשת עמד הצו בתקפו עד יום 2.12.13, הרי לדעת המשיב פקע הצו עוד ביום 14.10.13, והבקשה הוגשה באיחור, לאחר פקיעתו.

לפיכך, יש להכריע בשאלת מועד פקיעת הצו, ולבחון האם יש נפקות למועד זה בענייננו, באופן שישפיע על ההכרעה.

השתלשלות העניינים:

ביום 22.5.12 הוצא על ידי המבקשת צו הריסה מנהלי על פי סעיף 238א' לחוק התו"ב, שהורה למשיב להרוס לפרק ולסלק מן המקרקעין הידועים כגוש 4742 חלקה 3 וגוש 4359 חלקה 91 ברח' אלנור 43 בשכונת ג'ואריש ברמלה, מבנה אשר הוקם ללא היתר, בשטח כולל של כ-660 מ"ר (להלן:צו ההריסה).
בקשה לעיכוב ביצוע או ביטול הצו שהגיש המשיב, נדחתה ביום 30.6.12 על ידי כב' השופטת קוזין.
בהמשך, נתבקשה הארכת מועד בשל סירוב המשטרה להעניק סיוע בביצוע הצו. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט ביום 12.7.12 על הארכת מועד עד יום 30.12.12, באופן שיעוכב הביצוע עד יום 1.12.12, ולאחר מכן יעמדו 30 יום לרשות המבקשת לצורך ביצוע הצו.

למרות ההסכמה, ערר המשיב על ההחלטה האמורה, אך ביום 21.11.12 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה הערר נמחק, ולמשיב ניתנה ארכה (עיכוב ביצוע) לביצוע הצו למשך 4 חודשים, היינו: עד יום 21.3.13.

ביום 21.3.13 הגיש המשיב בקשה נוספת: "בקשה להארכת מועד לביצוע צו" (כך במקור, ואשוב לעניין זה בהמשך) בנימוק שהוגשה מטעמו בקשה להיתר בנייה. בעקבות זאת הגיעו הצדדים להסכמה שנתקבלה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 14.4.13: "אני מורה על הארכת תוקפו של צו ההריסה נשוא הליך זה, למשך 60 יום מהיום".

ביום 1.7.13 הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע הצו, לנוכח סירוב המשטרה לסייע. הבקשה הוגשה בהסכמה. ביום 2.7.13 ניתנה "הארכת מועד למשך 120 יום נוספים".

הבקשה שבפני
י וטיעוני הצדדים
ביום 21.11.13 הגישה המבקשת "בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי", שכן בביקור שנערך בשטח לקראת ביצוע הצו, ביום 17.11.13, הסתבר כי במקום נבנו גדרות ומבנים חדשים המונעים מהמבקשת וקבלן הביצוע להיכנס לשטח ולבצע את צו ההריסה.

ביום 8.12.13 נערך דיון בבקשה. ב"כ המשיב טען כי המועד לביצוע הצו פקע ביום 14.10.13. לדעתו, יש למנות את תקופת חלות הצו באופן הבא: הארכת המועד מיום 14.4.13, חלה עד יום 14.6.13. ממועד זה, יש למנות 120 ימי ההארכה האחרונה שניתנה, מה שמוביל לתפוגת הצו ביום 14.10.13. כיוון שהבקשה הוגשה רק ביום 21.11.13, לאחר שפג תוקף הצו, לא ניתן עוד להאריך את ביצוע הצו. בנוסף, נטען כי המבקשת לא הוכיחה טענתה לגבי הגורם המעכב את ביצוע הצו, שכן לא הוצג מכתב מטעם המשטרה בעניין, פרט למכתב שהוגש בבקשה קודמת שהוגשה ביוני 2012.

ב"כ המבקשת טענה כי טרם חלף המועד לביצוע הצו, שכן תוצאת ההחלטה הקודמת היתה כזו שעיכבה ביצוע הצו למשך 120 יום, שלאחריהם עומדים לרשות המבקשת עוד 30 ימים לביצועו. מניין 30 הימים הסתיים רק ביום
2.12.13 (בחלוף 120 יום מיום מתן ההחלטה- 2.7.13, בצירוף 30 יום נוספים), ואילו הבקשה הוגשה בתוך תקופת תוקף הצו, ביום 21.11.13. לפיכך, ולאחר שהוכיחה המבקשת את הטעם לעיכוב, יש להיענות לבקשה.

הכרעה
לאחר עיון בבקשות ובהחלטות השונות שהוגשו בנוגע לצו ההריסה המנהלי דנן, באתי לידי מסקנה כי צודקת ב"כ המבקשת בטענתה, לפיה טרם חלף המועד להגשת הבקשה, שכן יש למנות את 30 הימים העומדים לרשות המבקשת, החל מתום תקופת האורכה שניתנה למשך 120 יום, החל מיום 2.7.13.

מסקנה זו עולה בבירור מתוך הסכמות הצדדים בשלבים הקודמים של ההליך, לפיהן ניתנו בכל פעם אורכות עד לכניסת הצו לתוקף.

מהשתלשלות העניינים ניתן בבירור להבין, כי בקשותיו של המשיב עד כה נועדו להשיג עיכוב כניסת הצו לתוקף, וכי בהחלטות בית המשפט אכן ניתנו האורכות המבוקשות.

המשיב טוען כי החלטת בית המשפט הורתה על הארכת מועד למשך 120 יום, וחישוב הזמנים מלמד כי אלה כבר חלפו בטרם הוגשה הבקשה שבפני
י. לדעתי, שוגה המשיב בטענתו זו, שכן אף כי החלטת בית המשפט נקטה (כנראה בעקבות השימוש בביטוי זה על ידי הצדדים עצמם) בלשון "הארכת מועד", הרי ברור הוא כי כוונת בית המשפט היתה להיענות להסכמת הצדדים, לפיה יינתן עיכוב ביצוע של הצו, היינו: הארכת המועד עד לכניסתו של הצו לתוקף, למשך 120 יום. כוונה זו נלמדת בבירור מתוך המילה "כמבוקש" שבפתח ההחלטה ומהסכמת הצדדים שנמסרה לבית המשפט כבסיס להחלטה זו, ובה נכתב, בסעיף 8: "ב"כ המשיב הבטיח לנצל את פרק הזמן של 120 הימים לצורך הכשרת הבנייה נשוא הצו".

אמירה זו

אינה יכולה להתיישב עם בקשה להארכת מועד לביצוע הצו, אך היא מתיישבת היטב עם בקשה לעיכוב כניסתו של הצו לתוקף, למשך 120 יום, באופן שבמהלך אותם 120 יום שבהם תימנע המבקשת מביצוע הצו, יוכל המשיב לקדם את הכשרת הבניה.

המסקנה היא אם כן, כי ביום 2.7.13 ניתנה למשיב אורכה של 120 יום, שרק בסופם, ביום 2.11.13, נכנס הצו לתוקפו. לאחר כניסת הצו לתוקף, עמדו לרשות המבקשת 30 יום לביצועו, שעתידים היו לפוג ביום 2.12.13, ואולם עוד ביום 21.11.13 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד לביצוע הצו בשל חוסר יכולת לבצעו, משנתגלתה בנייה חדשה באתר.

לפיכך, אני קובעת כי הבקשה הוגשה במועד, וראוי לדון בה לגופה.

במאמר מוסגר יש לציין כי גם אילו הייתי מקבלת את פרשנותו של המשיב לעניין מועד חלוף 30 הימים, עדיין היה מקום לדון בבקשה לגופה, שכן הלכה פסוקה היא כי ניתן לדון בבקשות להארכת מועד לביצוע צווי הריסה, גם לאחר חלוף 30 הימים, במיוחד במקרים שבהם נובע העיכוב ממקור חיצוני שאין למבקשת שליטה עליו, כגון: התנגדות המשטרה. בעניין זה,
ניתן לראות רע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה (2.6.02), וכן ע"פ (י-ם) 4130/09 אבו חלף נ' יו"ר הועדה המקומית לתו"ב י-ם (2..3.09), שבו נאמר:

באשר להארכת המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי, מטעמים הקשורים ברשויות התכנון והפיקוח על הבנייה, כבר נפסק, לא אחת, כי בית-המשפט מוסמך להאריך את תקופת שלושים הימים לביצועו של הצו, אף אם הבקשה מוגשת
לאחר תום תקופת שלושים הימים שנקבעה בצו או בהחלטת בית-המשפט;

וזאת על-רקע תכליתו של צו ההריסה המינהלי – לשמש כלי יעיל ומיידי לאכיפת דיני התכנון והבנייה, אשר נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח ... במסגרת השיקולים הרלבנטיים יש להתחשב גם בהתנהגות הבעלים של הנכס או המחזיק בו, כמו גם בתקלות סבירות וצפויות בעניין הוצאתו לפועל של הצו, שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות (
רע"פ 351/05

איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.3.05)); ובפרט כאשר מדובר בעיכוב שמקורו בגורם חיצוני לרשות המקומית, כמו המשטרה, שלה סדרי עדיפות שונים בהיערכות לסיוע לביצוע ההריסה (

ע"פ (י-ם) 2373/00
בעניין
עטון, לעיל; וע"פ (י-ם)
סמארה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 24.3.05)). יצוין, כי בעניין
דדו (

רע"פ 710/02
לעיל) אושרה הארכת מועד לביצועו של צו הריסה מינהלי, חרף העובדה שמחמת תקלה טכנית לא בוצע הצו בתקופה שנקבעה, והבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של
כחודשיים; ובפרשת
איוב (

רע"פ 351/05
לעיל) האריך בית-המשפט את התקופה לביצועו של
צו ההריסה המינהלי, למרות שהבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור של
כחמישים יום.

בענייננו הוגש מטעם המבקשת תצהיר שנערך על ידי שחר קולטקר, מנהל הפיקוח על הבניה באגף ההנדסה בעיריית רמלה, ובו ציין כי בביקור שנערך במקום ביום 17.11.13 נמצא כי נבנו גדרות ומבנים ללא היתר אשר מונעים מן המבקשת וקבלן הביצוע לבצע את הצו שכן יש לבצע קודם לכן הריסה של אותם גדרות ומבנים. לפיכך הודיעה המשטרה כי יש צורך בהסדרת גישה, שתארך מספר חודשים.

לדעתי, התצהיר שנלוו אליו תמונות שצילם מר קולטקר ביום 18.11.13 וביום 19.11.13, מהווים עילה טובה להארכת המועד אף אם היינו עוסקים במצב שבו הוגשה הבקשה לאחר פקיעת תוקף הצו. ואולם, כאמור לעיל, מסקנתי היא כי הבקשה הוגשה כדין, בגדר 30 הימים העומדים לרשות המבקשת.

אינני מקבלת את טענת המשיב לפיה לא הוכיחה המבקשת את הגורם לעיכוב ההריסה, שכן הגורם לעיכוב מפורט בתצהירו ובעדותו של מר קולטקר ומתועד בתמונות שהגיש. אינני סבורה כי היה על המבקשת לזמן לעדות בעניין זה את נציג המשטרה או נציג המינהל, שעה שהגדרות והמבנים מתועדים בתמונות שצולמו אך לפני שבועיים.

גם הטענה לפיה לא ברור מתי נבנו הגדרות והמבנים, אינה ממין העניין לדעתי. מה שחשוב הוא שדבר קיומם הגיע לידיעת המבקשת בבואה לבצע את הצו, לאחרונה.

המשיב איננו מכחיש כי המבנה נשוא הצו נבנה בעבירה ואין כל אפשרות לכך שיינתן בגינו היתר בניה בעתיד הנראה לעין. המדובר במבנה גדול, בן 4 קומות, בשטח של כ-660 מ"ר. המשיב גם לא תקף את אמינות התמונות שהוצגו בפני
י ואשר בהן מתועדות הגדרות המונעות גישה אל המבנה נשוא הצו. לפיכך קיים עניין ציבורי רב בכך שהמבנה ייהרס.

לטענת המבקשת נובע העיכוב בביצוע ההריסה, מן הצורך לפעול להריסתן של הגדרות שנבנו, שהן גורם מעכב שאיננו בשליטתה, וזאת, בטרם ביצוע הצו. לנוכח כל האמור, ובהעדר טענת הגנה טובה לגופו של עניין, אני סבורה כי הבקשה צודקת.

יחד עם זאת, כיוון שכבר ניתנו דחיות רבות בעניין זה, הגיעה השעה לכך שתפעל המבקשת לביצועו של הצו.

לפיכך, ניתנת בזה הארכת מועד לצורך ביצוע צו ההריסה, למשך
90 יום מהיום.

המזכירות תעביר החלטתי אל ב"כ הצדדים.





ניתנה היום, ט' טבת תשע"ד, 12 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








בבנ בית משפט שלום 49083-05/12 אחמד אבו ג'אנם נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמלה (פורסם ב-ֽ 12/12/2013)