פסקי דין על סיוון עזיזה מזרחי | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח בע"מ

51903-01/11 א     12/12/2013




א 51903-01/11 סיוון עזיזה מזרחי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 51903-01-11 מזרחי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ



בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי


תובעת

סיוון עזיזה מזרחי


נגד


נתבעת

שירביט חברה לביטוח בע"מ



החלטה

הבקשה

לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב סיפא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיה, נותרה לתובעת (להלן: "המשיבה") נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הקשורה לפגיעה בקרסול ימין הימנה סובלת המשיבה.

עניינה של התביעה בתאונת דרכים אשר אירעה למשיבה, ילידת 1981, ביום 17.10.07. התאונה הוכרה על ידי המל"ל גם כתאונת עבודה.

ביום 11.10.09 קבע המל"ל כי למשיבה לא נותרה נכות צמיתה בהעדר הגבלה בתנועות הקרסול.
המשיבה הגישה ערר על החלטה זו וביום 22.2.10 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למשיבה נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בקרסול ימין החל מיום 1.1.08 בגין שינויים ניווניים אשר נצפו בבדיקות הדמיה.

לטענת המבקשת, בפני
הועדה הרפואית לעררים לא עמד תיעוד רפואי הקודם למועד התאונה, אלא חומר רפואי שמקורו לאחר התאונה בלבד. לדברי המבקשת, הסתירה המשיבה את עברה הרפואי מן הועדה הרפואית לעררים, שכן בשנת 1998 עברה המשיבה תאונה ונקעה את קרסולה הימני אשר גובס.
עוד טענה המבקשת, כי החל משנת 1994 סבלה המשיבה מדלקת פרקים שהסבה לה, על פי התיעוד הרפואי, לכאבים בידיים וברגלים.
עניין נוסף שמציינת המבקשת הוא כי בועדה הרפואית לעררים ישב אורטופד יחיד (יתר המומחים הם בתחומים אחרים) אשר עובד דרך קבע עם משרד ב"כ המשיבה וגם מן הטעם הזה קיים חשש של ממש למשוא פנים.

המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענת המשיבה, התיעוד הרפואי על אותה תאונה משנת 1998 הוא דל ומלמד על נקע בקרסול בלבד ומאז ועד לתאונה מושא תיק זה, אין כל תיעוד אודות טיפולים, תלונות או כאבים בקרסול ימין. לדבריה, יש בכך כדי להצביע על היות אותו מקרה שולי ועל כך שלא הותיר הוא נכות בתובעת. עניין הפרקים, כך לטענת התובעת, היה בילדותה ואין בו כדי להשליך על מצבה בעקבות התאונה מושא תיק זה, מה גם שהוא בא לידי ביטוי בקרסול שמאל. התובעת התרעמה על טענות הנתבעת ביחס למומחה אשר ישב בועדה הרפואית לעררים וטענה כי אין להטיל דופי במומחיותו.

אחר שעיינתי בבקשה ובתיעוד הרפואי המצורף לה, בתגובה ובתשובה לתגובה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

המסגרת הנורמטיבית

הרשות להבאת ראיות לסתור קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ניתנת אך במקרים חריגים, בנסיבות יוצאות דופן אם ביהמ"ש השתכנע שבנסיבותיו של המקרה מן הצדק להתיר זאת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

הלכה היא כי תתאפשר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים בלבד ובקווים כלליים, הצביע בית המשפט העליון על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר:
האחד - טעמים משפטיים כמו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי והשני - טעמים עובדתיים כבדי משקל כמו שינוי מהותי במצבו של התובע.

(רע"א 1193/90
מ"י נ. הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ
, מה(4) 230; בר"ע 634/85
עודה נ'

רותם חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד לט (4) 505 (1985) וע"א 5779/90
הפניקס הישראלי נ' טיארה
, פ"ד מה (4) 77 ).

נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

פער ניכר בין חוות דעת מומחה מטעם התובע לבין הקביעה על פי דין, אינו מהווה ראיה לסתור – בר"ע 641/85
ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו
, מ(3) 138 - אולם, אם תיקו הרפואי המלא של התובע לא היה בפני
הועדה, יש בכך כדי לפגוע במסקנות הוועדה – ת.א. 474/90 (נצ')
הסנה חברה

לביטוח בע"מ נ' גראיסי
, תשנ(2) 481 - והאזכורים שם. כך גם התעלמות של המל"ל מפגיעות שנגרמו לניזוק עקב התאונה, מהווה טעם בגינו יש להתיר הבאת ראיות לסתור– ע"א 5779/90 הנ"ל.
וכך גם מקרים בהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א(י-ם) 3233/94
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' פלבינסקי
, (28/8/94).
א. ריבלין בספרו
תאונות דרכים
, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהד' שניה) תשנ"ו – 1995,
בעמ' 305 מצמצם ההיתר להבאת ראיות לסתור למקרה בו קיים ממצא רפואי במועד הבדיקה ואשר לא הובא בפני
הועדה הרפואית.

מן הכלל אל הפרט

אין מחלוקת כי המסמכים אשר הובאו בבקשה לא היו לנגד עיניי הועדה הרפואית לעררים, עת שנקבעה נכותה של המשיבה.
לעניין זה לא מצאתי כל מענה בתגובת המשיבה.
ההחלטה של כב' הש' ערפאת טאהא אליו הפנתה המשיבה מתייחסת למקרה שבו לא היתה מחלוקת שכל החומר הרפואי עמד בפני
הועדה ואין זה המקרה שבפני
י.

קשה לקבוע מסמרות ביחס לשאלה האם יש במסמכים הללו כדי לשנות את קביעת הועדה ולקבוע נכות קודמת
לזו שנקבעה כיום בגין התאונה. ואולם, דומני כי אין זה תפקידו של בית המשפט, בשלב שכזה, לקבוע האם יש באירוע כזה או אחר בעברה של התובעת כדי להשליך על גובה נכותה כתוצאה מן האירוע עליו נסבה התביעה. מדובר בשאלה רפואית אשר ראוי שתוכרע על ידי מומחים.
אף אם לא תועדו תלונות של התובעת לאורך השנים מאז אותה פגיעה בשנת 1998, בה גובסה רגלה בעקבות נקע, לא ניתן לבטל את האפשרות שמעלה המבקשת, כי יש ופגיעה זו גרמה כבר אז לנכות אצל המשיבה.
ואולם, מאחר שהמסמכים הללו לא הובאו כלל בפני
הועדה, נותרה השאלה בלא מענה.
בנסיבות אלה, לטעמי, קיים חשש של ממש כי לו היו בפני
הרופאים שבדקו את המשיבה המסמכים שהובאו בפני
י כעת, היה בכך כדי להשליך על מסקנות הועדה הרפואית.
לאור האמור, הרימה המבקשת את הנטל להוכיח כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים המיוחדים בהם מוצדק להתיר הבאת ראיות לסתור באשר לתחום האורתופדי.

חרף מסקנתי האמורה, לא אוכל שלא להתייחס לטענה הנוגעת לזהותו של המומחה שישב בועדה ולקשר הנטען בינו לבין ב"כ המשיבה. לא הוכח כל קשר מקצועי או אחר בינו לבין ב"כ המשיבה ולא הוכח כי קיים ניגוד עניינים כלשהו אשר יכול והשפיע על שיקול דעתו. לפיכך, טענה זו נדחית.

לאור האמור, דין הבקשה להתקבל.
הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בסיום התיק.

הצדדים יוכלו להודיע בתוך 30 יום מהיום האם הגיעו להסכמה באשר לזהות המומחה בתחום האורטופדי אשר ימונה.

בנסיבות אלה, הדיון שנקבע ליום 29.12.13 מבוטל.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ד, 12 דצמבר 2013 , בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 51903-01/11 סיוון עזיזה מזרחי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/12/2013)