פסקי דין על אליהו כהן | פסקי דין על אירית ויינשטיין

18150-06/12 תאמ     12/12/2013




תאמ 18150-06/12 אליהו כהן נ' אירית ויינשטיין








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 18150-06-12 כהן נ' ויינשטיין




בפני

כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

תובע
אליהו כהן
, ת.ז. 57455016


נגד

נתבעת
אירית ויינשטיין
, ת.ז. 320642507




פסק דין


בפני
תביעה כספית.
התביעה היא על סכום 16,240 ₪ ועניינה תשלום דמי תיווך.

התובע הוא מתווך ולטענתו הנתבעת התחייבה בפני
ו לתשלום דמי תיווך, ואולם לא שילמה את הסכום האמור.

בשל אופייה של התביעה, גודל הסכום ועל מנת לחסוך בהוצאות, הסכימו הצדדים לקיים ק.מ. מורחב, אשר ישמש דיון סופי, וזאת לאחר הגשת תצהירים וישיבה זו התקיימה בתאריך 25.11.13 לאחריה הגישו הצדדים, עקב קוצר הזמן, סיכומים בכתב וצירפו פסיקה לעיוני.

כאן המקום לומר, כי הנתבעת התנגדה בצדק לצירוף מסמכים שלא היו חלק מתיק ביהמ"ש ואשר צורפו ע"י התובע לסיכומיו. לא נתתי למסמכים אלה כל משקל ולמעשה הוצאתי אותם מתיק ביהמ"ש.

בעדותו הקצרה בביהמ"ש מיום 25.11.13 העיד התובע מר אלי כהן:
"הגברת ובעלה יצרו איתי קשר ורצו לראות את הדירה המדוברת. היא קבעה איתי פגישה בדירה. תאמתי את זה עם השוכר שגר בדירה. זה היה ב- 14:00. קבענו ליד הבית. הוצאתי לה את הטופס של התיווך, אמרתי לה במפורש את הדירה, הקומה, היא חתמה לי וראינו את הדירה".

בתשובה לשאלה מדוע לא הביא לעדות את מי שגר בשכירות השיב: "הוא אמר לי שהוא לא יכול לזכור מאחר שהיו אצלו הרבה אנשים שראו את הדירה".

בתשובה לטענת הנתבעת שהיא ראתה את הדירה קודם לכן באמצעות מתווך אחר, שלו שילמה גם דמי תיווך ושמו גם כן אלי כהן, ענה שזהו שקר וכזב וכי הוא זה שפרסם את הבית (ביד 2) כאשר היתה לו בלעדיות.
הוא אישר לביהמ"ש, כי מלבד להראות את הדירה לנתבעת, לא ביצע פעולות נוספות לצורך קניית הדירה ע"י הנתבעת.
עוד טען, כי הנתבעת הנוכחית חתומה בפני
ו ואילו בעלה של הנתבעת חתום ע"י המתווך האחר. לטענתו, דבר זה נעשה על מנת להתחמק מתשלום דמי תיווך.

הנתבעת מצידה העידה כדלקמן:
"שנינו ראינו את הדירה ביחד בערב
(הכוונה לה ולבעלה – הערה שלי השופט ע. נווה) אני לא זוכרת אם שנינו חתמנו או רק אחד. לא אני פניתי לתובע כדי לראות את הדירה. אני לא גרה בעכו אלא בקרית ים. הוא החתים אותי בחנייה. אין לי איך לזכור איזה בית זה – 29,26,25. כשהתחלנו להתקרב לבלוק שאלתי אם זו דירה בקומה 6, הוא אמר כן. אמרתי תודה ראיתי. אני לא ידעתי שהוא הולך להראות לי את הבית הזה בדיוק. עשיתי טעות שלא לקחתי את המסמך שחתמתי לגבי הדירה הזאת. זה שיעור לחיים. אמרנו שאנחנו באים לקחת את המסמך והוא אמר שהוא קרע את המסמך ומהטיפשות שלנו לא התעקשנו על זה. אלי כהן המתווך האחר הראה לנו את הדירה ערב לפני כן".
הנתבעת הדגישה בעדותה, כי לא עלתה עם התובע לאותה דירה ואולם טעתה שלא לקחה ממנו את הטופס. עוד ציינה, כי למעשה המתווך השני היה איתה באותה דירה אשר נרכשה על ידה שלוש פעמים, לקח אותם לעורכי דין, כאשר ליווה אותה לאורך כל הדרך והוא גם זה שמגיע לו דמי תיווך.

העיד בעלה של הנתבעת, מר לאוניד ויינשטיין
ולמעשה עדותו היתה עדות מפי השמועה, וזאת ביחס למחלוקת העובדתית בין התובע ובין הנתבעת לעניין הבית נשוא כתב התביעה, כדלקמן:
"התובע אומר שהוא העלה את אשתי ביום שחתמה, הראה לה את הדירה והשוכר ראה אותה. אני משיב על זה שלא הייתי שם אבל אני יודע ממה שאשתי סיפרה לי בטלפון שהיא נפגשה עם המתווך ורצה להראות לה את הדירה ואמרתי לו שמדובר בדירה שכבר ראיתי. זה היה באותו יום. אני התקשרתי לתובע שישמיד את ההסכם, הוא אמר לי "בטח, אין בעיה"".

כאן המקום לומר שבסיכומי התובע נטענת הגירסה הזו שכביכול ניתנה הסכמה מטעם התובע על השמדת ההסכם כטענה חסרת בסיס ולא הגיונית לחלוטין.
התובע מדגיש בסיכומיו, כי הטענה שלא הוצגה הדירה בפני
הנתבעת ע"י התובע היא שקר גס וכי התגלעו סתירות בגירסת הנתבעת לעניין הדרך בה הגיעה אל הדירה הנוכחית.
את עיקר סיכומיו מייחס התובע לחוסר האמינות שהתגלה לטענתו בעדותו של המתווך האחר, אשר לו שולמו דמי תיווך ואשר שמו גם הוא אלי כהן. הוא הובא לעדות ע"י הנתבעת.
וכך העיד המתווך, העד אלי כהן בביהמ"ש:
"כשפניתי למוכרת ואמרתי שיש לי קונה פוטנציאלית לבית שאלתי אם היא קשורה מבחינה בלעדיות לתיווך. אמרה שלא. היא אמרה לי שאני יכול לבוא עם הקונה הפוטנציאלית. אני גר בקומה 11 באותו בניין. הבית בקומה 12. אנו שכנים והמוכרת שמעה שאני עובד בתיווך ולכן פנתה אלי. החתמתי את לאוניד ויינשטיין על הסכמה לדמי תיווך ב- 12.6.11. העליתי אותם לדירה, הראיתי להם את הדירה בפועל. קבעתי עם השוכר. הם ראו את הדירה התרשמו ואמרו שהבית מעניין אותם והם רוצים להביא את ההורים לראות את הדירה. קבעתי עם ההורים והשוכר. הם הגיעו, הראיתי להם את הבית. יומיים אחרי ההורים ראו. הבית לא היה משופץ. המקלחת בחדר שינה לא היה מסודר. אמרתי להם לבוא אלי לדירה כדי שיראו את הדירה איך היא נראית כשהיא משופצת".
עוד ציין כי הצליח להגמיש את המוכרת, גב' פאולינה (אשר לא העידה במשפט בפני
י) והוריד את המחיר מ- 720,000 ₪ ל- 695,000 ₪.
כן העיד: "אם התובע אומר שיום אחרי הוא נפגש עם הנתבעת, החתים אותה על הסכמה לדמי תיווך והעלה אותה לדירה, אני אומר שזה ממש לא נכון".

בסיכומיו מבקש התובע לטעון, כי עדות זו של מר אלי כהן הינה עדות בלתי אמינה ושקרית של אדם שמנסה לגזול דמי תיווך.

העד הסתיר מהנתבעת ומביהמ"ש את מעורבותו בתיק אחר שמספרו 18072-06-12, אשר התנהל בבימ"ש השלום בעכו בתביעה שהגיש התובע כנגד גב' פאולינה, המוכרת, לתשלום דמי תיווך ובמהלכו הוגשה הודעת צד ג' כנגד המתווך, העד אלי כהן, שהתקבלה.
לטענת התובע, "הבלעדיות" שניתנה בקיום העיסקה למשרד התיווך רימקס דינמי, מלמד על כך שהעד גזל את שכר טירחת המתווך בניגוד להסכמים שהוא חתום מול התובע ובנוגע לנכסים השייכים למשרד התיווך.
עוד נטען, כי הציג את הדירה לקונים בזמן שאין בידו כל הסכם למתן שירותי תיווך מטעם המוכרת וכי הסתיר את יחסיו המעורערים עם התובע, אשר גרם לו לנזקים כספיים.

בתשובה לטענה זו טוענת הנתבעת בסיכומיה, שזה שהתובע מסוכסך עם העד אלי כהן לא צריך לעניין את הנתבעת. מבחינתה של הנתבעת העד אלי כהן היה הגורם היעיל בעיסקה והוא קיבל תמורה מלאה כמי שסייע בידי הנתבעת לרכוש את הנכס.

לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים ואת פרוטוקול ביהמ"ש מיום 25.11.13, את כתבי הטענות ואת המסמכים, אני נותן בזאת את פסיקתי:
דין התביעה להידחות.

להלן נימוקיי:
1.
ראשית דבר אציין, כי התובע הוא הנושא בנטל הראייה. הוא זה שצריך לשכנע את ביהמ"ש כי היה הגורם היעיל שהביא להיווצרות העיסקה נשוא כתב התביעה, דבר שצריך לזכות אותו בדמי תיווך.
לטענת התובע הוא החתים את הנתבעת על התחייבות לתשלום דמי התיווך, לאחר מכן עלה איתה לדירת המוכרת שבה היה שוכר, הציג לה את הדירה ולמעשה על פי חומר הראיות בכך הסתיימה פעילותו באותה דירה.
אין חולק, כי מעבר לכך לא עשה כל פעולה.
הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי התובע אכן החתים אותה בחנייה והיא ביקשה שיקרע את הטופס בהמשך ואולם, דירה זו היא ראתה יחד עם בעלה יום לפני כן ולכן גם לא היתה סיבה שתעלה לראות את אותה דירה ובפועל היא גם לא עשתה כן.
לאחר בחינת חומר הראיות, במחלוקת העובדתית שבין טענות התובע והנתבעת, אני בוחר לתת אמון בגירסת הנתבעת ומכל מקום התובע לא הוכיח, כי הראה את הדירה לנתבעת.
בעניין זה אציין, כי הסברו של התובע לפיו לא הביא את שוכר הדירה על מנת שיתמוך בעדותו כי הנ"ל הציג את הדירה לנתבעת, כי השוכר ציין שלא יזכור את העניין אינה סבירה ואסביר מדוע – הרי מדובר בנתבעת שבפועל רכשה את הדירה וראתה את הדירה יחד עם הוריה מס' פעמים, כך שלא סביר שעניין זה לא היה מתקבע בזכרונו של השוכר, שכן מדובר באדם שראה את הדירה מס' פעמים וגם רכש אותה בפועל.
היתה חשיבות עצומה להוכחה שהתובע הציג את הדירה בפועל לנתבעת ועניין זה לא הוכח כלל.

2.
מידת המעורבות של התובע בביצוע העיסקה האמורה היתה למעשה שולית וחסרת חשיבות. הוא אפילו לא ידע בכמה הדירה נרכשה. הנכס נרכש בפועל לא בסכום של 720,000 ₪ אלא בסכום של 695,000 ₪, התביעה לתשלום דמי התיווך היא על 2% מהסכום של 729,000 ₪.

מי שהיה אחראי על פי העדויות להפחתת הסכום ולכל ביצוע פעולות וליווי הנתבעת, כולל החתימה אצל עו"ד וכולל שכנוע ע"י הצגת ביתו שלו הנמצא באותו בלוק לאחר שיפוץ, היה המתווך העד אלי כהן, אשר קיבל מלוא תמורה בגין ביצוע פעולות התיווך על ידו והיה הגורם היעיל בביצוע העיסקה.

לא מצאתי הוכחות לכך שהיתה בלעדיות לתובע בביצוע העיסקה הנוכחית בעת הרלוונטית וכי אסור היה למתווך, העד אלי כהן, לבצע את פעולת התיווך.

לא מצאתי גם כי התביעה שבמהלכה התקבלה ההודעה לצד ג' נגדו בעכו תביעה שהוגשה כנגד מוכרת הדירה, כאשר מדובר בפסיקה לפי סעיף 79א בבימ"ש השלום בעכו, יש בה כדי להוות מעשה בית דין או אין בה כדי לשכנע אותי לגבי התוצאה המשפטית אליה הגעתי.

3.
כזכור, חתם בעלה של התובעת בפני
המתווך, העד אלי כהן, והם ראו את הדירה על פי העדויות יום לפני מועד חתימתה של הנתבעת בפני
התובע, כאשר מדובר בבני זוג ולכן הטענה שלמעשה היה כאן ניסיון להתחמק מתשלום דמי תיווך – אין בה כל ממש.

גם הטענה, כי התובע התבקש לבטל או לקרוע את המסמך עליו חתומה הנתבעת, טענה שהתייחס אליה התובע בסיכומיו כטענה בלתי סבירה, איננה טענה שיש לראות אותה בלתי סבירה בנסיבות העניין ואני נותן אמון בגירסת הנתבעת ובעלה בהקשר זה.

מכל המקובץ דלעיל, לא מצאתי, כי התובע זכאי לדמי תיווך ולכן דין תביעתו להידחות.

לאור העובדה שהנתבעת חתמה אך כאמור אין בחתימתה כדי לחייב אותה בדמי תיווך והנסיבות הכוללות בתיק זה, אני אבצע איזון בנוגע להוצאות המשפט ואפסוק הוצאות על פי שיקול דעתי בהתאם לתוצאה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ע"ס 1,700 ₪ + מע"מ.

סכום זה ישלם התובע לנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה נדחית כאמור לעיל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום,
ט' טבת תשע"ד, 12 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 18150-06/12 אליהו כהן נ' אירית ויינשטיין (פורסם ב-ֽ 12/12/2013)