פסקי דין על יהודה חיים רוזיליו

23758-10/12 פ     05/12/2013




פ 23758-10/12 מדינת ישראל נ' יהודה חיים רוזיליו






בפני
כב' השופט ד"ר יובל ליבדרו
המאשימה: מדינת ישראל
נגד

הנאשם: יהודה חיים רוזיליו
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד אבי ביטון

הנאשם וב"כ עו"ד רפי ליטן
החלטה
סבור אני כי אין מקום עוד לדחות את מתן גזר הדין.
הדיון נדחה כבר מספר פעמים, עוד בטרם הוצג ההסדר אליו הגיעו הצדדים, בין היתר לאור רצון הנאשם לגייס כסף לצורך פיצוי.
אף גזר הדין נדחה לתקופה ממושכת לאור בקשת בא כח הנאשם וזאת כדי לאפשר גיוס כסף לצורך פיצוי.

ניתנה והודעה היום ב' טבת תשע"ד, 05/12/2013 במעמד הנוכחים.
_____________________
ד"ר יובל ליבדרו
, שופט

גזר דין

פתח דבר:

"עשה לך רב וקנה לך חבר והווי דן את כל האדם לכף זכות" . (משנה, מסכת אבות, פרק א'), משנה ו').

1. הנאשם, רב בישראל בעת הרלוונטית לכתב האישום הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע 4 עבירות של גניבה בידי מורשה, 7 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 3 עבירות של מרמה והפרת אמונים ועבירה של גניבה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 393 (2), 415 סיפא, 284 ו-384 א (3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). העבירות בוצעו בעיקר כלפי תושבי המושב ובבית הכנסת של המושב בו כיהן הנאשם כרב המושב.

כתב האישום

2. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן המייחס לנאשם ששה אישומים, הנאשם שימש כרב של מושב ברוש (להלן: "המושב") במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המתוקן.
במסגרת תפקידו, היה הנאשם אחראי על מתן שירותי הדת במושב. תמורת עבודתו, קיבל הנאשם משכורת חודשית מהמועצה הדתית "מרחבים בני שמעון".
בין יתר תפקידיו, היה הנאשם אחראי על התפילות המתקיימות בבית הכנסת של המושב (להלן: "בית הכנסת") ועל ארון הקודש בו נשמרו ספרי התורה המשמשים את באי בית הכנסת (להלן: "ארון הקודש"). מתוקף תפקידו היה הנאשם קובע את סדרי התפילה בבית הכנסת וגם באיזה סדר יוצאו ספרי התורה מארון הקודש.
בנוסף לתפקידו כרב, הנאשם, בהיותו סופר סת"ם, אף עסק בכתיבת ספרי תורה.

ספרי התורה שבארון הקודש, כמו ספרי תורה אחרים, מורכבים מארגזי עץ מעוטרים (להלן: "ארגזים") ובתוכם גווילים, עשויים קלף, עליהם נכתבות כל מילות התורה על ידי סופרי הסתם (להלן: "גווילים") שלהם הסמכות לכתוב ספרי תורה. חלק מספרי התורה שבארון הקודש היו שייכים למשפחות מהמושב אשר ביקשו להנציח את זכר יקיריהם שנפטרו והם שימשו את כלל מתפללי בית הכנסת.

בשל חשיבות הדברים, תפורטנה העובדות של כל אישום ואישום בהן הודה הנאשם. פירט זה, של האישומים והעובדות, מאריך למדי את גזר הדין ואולם בנסיבות של תיק זה, מצאתי לנכון לעשות כן.

3. בהתאם לעובדות האישום הראשון, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך שנת 2007, מכר הנאשם לגב' ג'ולייט אוחנה (להלן: "הגב' אוחנה") גווילים לעילוי נשמת רפאל ושמחה אוחנה ז"ל, פריחה ומשה נחמני ז"ל ויאיר קמחי ז"ל. תמורת הגווילים שילמה הגב' אוחנה לנאשם סכום של 80,000 ₪.

במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך שנת 2008, מכר הנאשם לדוד קדוש (להלן: "מר קדוש") ממושב ברוש, גווילים לעילוי נשמת אחותו, הגברת רותי סויסה ז"ל. תמורת כתיבת הגווילים שילם מר קדוש לנאשם סכום של כ- 65,000 ₪.
הארגז שייך למר קדוש ובתוכו הגווילים, נשמר בארון הקודש במושב ברוש.

במועד שאינו ידוע למאשימה, בסמוך לחודש מרץ 2012, הוציא הנאשם את הגווילים של מר קדוש מתוך הארגז שבארון הקודש ומכר אותם לאליהו פחימה מנתיבות (להלן: "מר פחימה"), תוך הצגת מצג כוזב בפני
מר פחימה לפיו הנאשם כתב את הגווילים עבורו, לעילוי נשמת אימו. תמורת הגווילים של מר קדוש, קיבל הנאשם ממר פחימה, במרמה, סכום של 65,000 ₪.
בהמשך, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הוחזרו הגווילים של מר קדוש לידי הנאשם וזאת כדי לבצע תיקונים.
במהלך חודש מאי 2012, לאחר שהתבקש לכתוב ספר תורה עבור אלברט שושן מרמלה (להלן: "מר שושן"), מכר הנאשם את הגווילים של קדוש למר שושן, תוך הצגת מצב כוזב בפני
מר שושן לפיו הגווילים נכתבו עבורו. תמורת הגווילים קיבל הנאשם 80,000 ₪ ממר שושן. הארגז השייך למר שושן ובתוכם הגווילים של מר קדוש נשמרו בארון הקודש בבית הכנסת "נצח ישראל" בעיר רמלה.

בהמשך לאמור לעיל, במועד שאינו ידוע למאשימה, בסמוך לחודש יוני 2012, פנה הנאשם אל גבאי בית הכנסת "נצח ישראל" וביקש לקחת את הארגז השייך למר שושן ובתוכו הגווילים של מר קדוש, תוך הצגת מצג כוזב בפני
גבאי בית הכנסת לפיו הוא מתכוון לבצע תיקונים בגווילים ובשעה שהוא יודע שטענה זו אינה אמת. את הגווילים האמורים העביר הנאשם לידי מר פחימה.
בהמשך, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, במהלך חודש אוגוסט 2012, פנה הנאשם אל בית הכנסת "אהבת חיים" בו נשמר ספר התורה השייך לגב' אוחנה, וביקש לקחת את ספר התורה ובתוכו הגווילים השייכים לגברת אוחנה, תוך הצגת מצג שווא לפיו הוא מתכוון לבצע תיקונים בגווילים ובשעה שהוא יודע שטענה זו הינה שקרית.
הנאשם, בהמשך לאמור לעיל, גנב את הגווילים השייכים לגב' אוחנה והכניס אותם לארגז השייך למר שושן. את הארגז ובו הגווילים השייכים לגב' אוחנה העביר הנאשם לידי מר שושן.
את הארגז השייך למר קודש, מילא הנאשם, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לפני יום 25.9.2012 בדפי בריסטול לבנים, שעל חזיתם הדביק מספר יריעות של קלף המצולם הנחזה להיות קלף אמיתי וזאת על מנת שלא יורגש חסרונם של הגווילים במהלך יום הכיפורים ובחג שמחת תורה, מועדים בהם מוצאים את כל ספרי התורה מארון הקודש.

הנאשם במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לפני יום 6.10.2012, מועד בו ידע שהארגז השייך למר קדוש עתיד להיות בשימוש, ועל מנת שלא יורגש חסרונם של הגווילים, העביר גווילים מארגז אחר השמור בארון הקודש, אל הארגז השייך למר קדוש. בהמשך לאחר שהסתיים השימוש בארגז ובגווילים, החזיר את הגווילים לארגז ממנו נלקחו.
הנאשם על אף שידע כי הארגז השייך למר קדוש הינו ריק מגווילים, מכר למתפללי בית הכנסת את הזכות להרים את הארגז השייך למר קדוש, במהלך יום הכיפורים ובחג שמחת תורה, תוך הצגת מצג שווא בפני
אותם מתפללים לפיו מדובר בספר תורה כשר המורכב מארגז ובתוכו גווילים כשרים.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למשפחות שהזמינו מהנאשם ספרי תורה ולמתפללי בית הכנסת, כאב נפשי ועוגמת נפש רבה.

4. בהתאם לעובדות האישום השני, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך שנת 2004, מכר הנאשם לשלמה כהן (להלן: "מר כהן") גווילים לעילוי נשמת בנו ז"ל. תמורת כתיבת הגווילים שילם מר כהן לנאשם סך של 80,000 ₪.
הארגז השייך למר כהן ובתוכו הגווילים, נשמר בארון הקודש במושב.

הנאשם במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסמוך לחודש פברואר 2012, הוציא את הגווילים מהארגז שבתוך ארון הקודש ומכר אותם לאריאל אבוטבול (להלן: "מר אבוטבול"), תוך הצגת מצג כוזב בפני
מר אבוטבול לפיו אביו של הנאשם הוא שכתב את הגווילים, עבור מר אבוטבול ומשפחתו, לעילוי נשמותיהם של יהודה ומרסדרס בן אסולין ז"ל. תמורת הגווילים שילם מר אבוטבול לנאשם סכום של 80,000 ₪ שהתקבל מימין אסולין, בנם של יהודה ומרסדס בן אסולין ז"ל, המתגורר בארצות הברית.
בתאריך שקדם ליום 24.9.2012, במועד בו ידע הנאשם שהארגז השייך למר כהן עתיד להיות בשימוש ועל מנת שלא יורגש חסרונם של הגווילים, העביר גווילים מארגז אחר השמור בארון הקודש, אל הארגז השייך למר כהן. בהמשך לאחר שהסתיים השימוש בארגז ובגווילים, החזיר את הגווילים לארגז ממנו נלקחו.
את הארגז השייך למר כהן, מילא הנאשם במועד שקדם ליום 25.9.2012 בדפי בריסטול לבנים, שעל חזיתם הדביק מספר יריעות של קלף מצולם הנחזה להיות קלף אמיתי, וזאת על מנת שלא יורגש חסרונם של הגווילים.
על אף שהנאשם ידע כי הארגז השייך למר כהן הינו ריק מגווילים, הוא מכר למתפללי בית הכנסת את הזכות להרים את הארגז השייך למר כהן, במהלך יום הכיפורים ובחג שמחת תורה, תוך הצגת מצג שווא בפני
אותם מתפללים לפיו מדובר בספר תורה כשר המורכב מארגז ובתוכו גווילים כשרים.
כתוצאה ממעשיו אלו של הנאשם, נגרמו למשפחות שהזמינו ספרי תורה להנצחת יקיריהם ולמתפללי בית הכנסת, כאב נפשי ועוגמת נפש.

5. בהתאם לאישום השלישי, בסמוך לחודש אוקטובר 2010, מכר הנאשם למר שמעון נבון (להלן: "מר נבון") המתגורר במושב תדהר, גווילים לעילוי נשמת אביו. תמורת הגווילים והארגז שילם מר נבון לנאשם סכום של 62,000 ₪.
הארגז השייך למר נבון ובתוכו הגווילים נשמר בארון הקודש במושב תדהר.
במהלך שנת 2011, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הנאשם פנה אל מר נבון וביקש להשאיל ממנו את הארגז ובתוכו הגווילים, תוך הצגת מצג שווא לפיו הוא מתכוון להשאיל את ספר התורה לבית כנסת בנתיבות ובשעה שהוא יודע שטענה זו הינה שקרית. בהמשך לאמור לעיל, הנאשם מכר את הגווילים ואת הארגז לאדם אחר (להלן: "האחר") שזהותו אינה ידועה למאשימה. תמורת הגווילים והארגז קיבל הנאשם במרמה מהאחר סכום של כ- 60,000 ₪.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למשפחת נבון, שהזמינה ספר תורה להנצחת יקיריה, כאב נפשי ועוגמת נפש.

6. בהתאם לאישום הרביעי, בסמוך לחודש אוקטובר 2011, פנתה משפחת ועקנין, המתגוררת במושב ברוש, אל סופר סתם ורכשה ממנו גווילים לעילוי נשמת הוריהם ז"ל. תמורת הגווילים והארגז שילמה משפחת ועקנין סך של 80,000 ₪.
הארגז ובתוכו הגווילים, נשמרו בארון הקודש במושב.
הנאשם בסמוך לחודש מאי 2012, הוציא את הגווילים מתוך הארגז שבארון הקודש ומכר אותם לחיים מלכה ממודיעין (להלן: "מר מלכה"), תוך הצגת מצג כוזב בפני
מר מלכה לפיו הנאשם כתב את הגווילים עבורו, לעילוי נשמת הוריו. תמורת הגווילים שילם מר מלכה לנאשם סכום של 85,000 ₪.
בתאריך שקדם ליום 25.9.2012 מילא הנאשם את הארגז השייך למשפחת ועקנין, בדפי בריסטול לבנים, שעל חזיתם הדביק מספר יריעות של קלף מצולם הנחזה להיות קלף אמיתי וזאת על מנת שלא יורגש חסרונם של הגווילים.
הנאשם על אף שידע כי הארגז השייך למשפחת ועקנין הינו ריק מגווילים,מכר למתפללי בית הכנסת את הזכות להרים את הארגז השייך למשפחת ועקנין, במהלך יום הכיפורים ובחג שמחת תורה, תוך הצגת מצג שווא בפני
אותם מתפללים לפיו מדובר בספר תורה כשר המורכב מארגז ובתוכו גווילים כשרים.
כתוצאה ממעשיו אלו של הנאשם, נגרמו למשפחות שהזמינו ספר תורה להנצחת יקיריהם ולמתפללי בית הכנסת, כאב נפשי ועוגמת נפש.

7. בהתאם לעובדות האישום החמישי, במהלך שנת 2002 רכשה הגברת עליה קדוש (להלן: "הגב' קדוש") מסופר סתם המתגורר בעיר בני ברק, גווילים לעילוי נשמת בעלה, תמורתם שילמה הגב' קדוש סך של 100,000 ₪. הארגז השייך לגב' קדוש ובתוכו הגווילים, נשמרו בארון הקודש במושב.
הנאשם בסמוך לחודש מאי 2012, הוציא את הגווילים השייכים לגב' קדוש מהארגז שבארון הקודש ומכר אותם למר אלברטו גבאי (להלן: "מר גבאי"), המתגורר בספרד, תוך הצגת מצג כוזב בפני
מר גבאי לפיו כתב את הגווילים עבור מר גבאי לעילוי נשמת הוריו. את הגווילים העביר הנאשם אל מר גבאי בתיווכו של סולמון מחפודה (להלן: "מר מחפודה") תמורת 15,500 יורו.
את הארגז השייך לגב' קדוש, מילא הנאשם, במועד לפני יום 25.9.2012 בדפי בריסטול לבנים, שעל חזיתם הדביק מספר יריעות של קלף מצולם הנחזה להיות קלף אמיתי וזאת על מנת שלא יורגש חסרונם של הגווילים.
הנאשם על אף שידע כי הארגז השייך לגב' קדוש הינו ריק מגווילים, מכר למתפללי בית הכנסת את הזכות להרים את הארגז השייך לגב' קדוש, במהלך יום הכיפורים ובחג שמחת תורה, תוך הצגת שווא בפני
אותם מתפללים לפיו מדובר בספר תורה כשר המורכב מארגז ובתוכו גווילים כשרים.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למשפחות שהזמינו ספרי תורה להנצלחת יקיריהם ולמתפללי בית הכנסת, כאב נפשי ועוגמת נפש.

8. בהתאם לאישום השישי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך שנת 2009, פנתה משפחת פחימה ממושב ברוש אל הנאשם וביקשה לרכוש ממנו גווילים לעילוי נשמת עליזה פחימה ז"ל.

במהלך שנת 2010, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, שאל הנאשם גווילים מסוחר שזהותו אינה ידועה למאשימה.
במהלך שנת 2010, במועד שאינו ידוע למאשימה, קיבל הנאשם במרמה ממשפחת פחימה, סך של 65,000 ₪ וזאת תוך הצגת מצב כוזב בפני
משפחת פחימה לפיו הגווילים ששאל מהסוחר, נכתבו על ידו, עבור משפחת פחימה לעילוי נשמת עליזה פחימה ז"ל.
בהמשך, מספר ימים לאחר שהסתיים טקס הכנסת ספר התורה לארון הקודש, הוציא הנאשם את הגווילים מהארגז השייך למשפחת פחימה והחזיר אותם לסוחר.
לפני יום 25.9.2012, הנאשם מילא את הארגז השייך למשפחת פחימה בדפי בריסטול לבנים, שעל חזיתם הדביק מספר יריעות של קלף מצולם הנחזה להיות קלף אמיתי, וזאת על מנת שלא יורגש חסרונם של הגווילים.
הנאשם על אף שידע כי הארגז השייך למשפחת פחימה הינו ריק מגווילים, מכר למתפללי בית הכנסת את הזכות להרים את הארגז השייך למשפחת פחימה, במהלך יום הכיפורים ובחג שמחת תורה, תוך הצגת מצג שווא בפני
אותם מתפללים לפיו מדובר בספר תורה כשר המורכב מארגז ובתוכו גווילים כשרים.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למשפחת פחימה שהזמינה ספר תורה להנצחת יקיריה ולמתפללי בית הכנסת כאב נפשי ועוגמת נפש.

ראיות לעונש

9. מטעם המאשימה העידו עדים לעניין העונש.

מר מנחם יעקובי מסר שהוא גבאי בית כנסת "אהבת חיים" בנתיבות והוסיף כי חלק מספרי התורה שנמצאים בארון הקודש שבבית הכנסת נכתבו על ידי הנאשם. מר יעקובי הוסיף כי הייתה פגיעה במתפללים אשר משך חצי שנה קראו בספר תורה שנלקח מבית הכנסת.

הגב' ג'ולייט אוחנה העידה כי הנאשם תיקן ספר תורה ישן שלה, כי הדבר עלה לה כסף, כי נתנה אמון בנאשם וכי נהיתה חולה ממה שהנאשם עשה לה. גברת אוחנה סיפרה כי ספר התורה נכתב על שם הוריה וכי הנאשם עשק אותו וגנב אותו. הגברת אוחנה הוסיפה כי הספר הוחזר אליה והכחישה דברי הסניגור כי הנאשם עשה בשבילה הרבה דברים טובים.

מר חיים מלכה העיד כי הוא ואחיו, 15 במספר, רצו להכניס ספר תורה לעילוי נשמת הוריהם שהיו דתיים. מר מלכה העיד כי במשך 4 שנים אחיו אספו כסף כאשר בסופו של דבר, המשפחה הטילה עליו את האחריות לדאוג לקניית ספר התורה. מר מלכה הוסיף כי בחר בנאשם לאחר חיפושים רבים שערך בעניין זה. מר מלכה העיד כי משך חצי שנה "החטאנו" קהילה שלמה. מר מלכה הוסיף כי משפחתו מפורקת וביקש מבית המשפט להחמיר עם הנאשם. לשאלת ב"כ הנאשם השיב מר מלכה כי ביקש להחמיר עם הנאשם בגלל חומרת העבירה והפגיעה במשפחות השונות והוסיף כי לו היה הנאשם גונב אינציקלופדיה הוא לא היה מבקש להחמיר אותו.

מר שלום כהן העיד אף הוא. זה העיד כי הנאשם שירת את המושב כרב המושב והוא הקדיש ספר תורה לבנו שנפטר. מר כהן הוסיף כי נגרמו לו ולאשתו עוגמת נפש וכאב והוסיף כי ספר התורה הוחזר לו.
לשאלת ב"כ הנאשם השיב כי הוא סלח לנאשם "אין לנו ברירה אלא לסלוח לו כי מה שנגרם לנו כבר נגרם".

מר עמרם ועקנין העיד כי הוא קרוי על שם סבו, אשר עלה יחד עם סבתו ארצה, בשנות ה- 50. מר ועקנין הוסיף כי סבו וסבתו חיו בדוחק ונפטרו לפני שנים רבות. עוד הוסיף כי במשפחה הוחלט לנצל את כספי הירושה של הסבתא והסבא, כספים שהגיעו מקרנות פנסיה למיניהן, לצורך רכישת ספר תורה להנצחה ולזיכרון לסבא ולסבתא.

מר ועקנין הוסיף כי לאחר המתנה של כשנה וחצי נערך טקס הכנסת ספר תורה אליו הגיעו קרובי משפחה מקצות הארץ. לאחר שהתגלתה המרמה המשפחה חשה צער רב ועוגמת נפש. אף מר ועקנין ביקש להחמיר בעונשו של הנאשם.

הגברת קדוש אליה העידה כי כתיבת הספר הייתה צוואה של בעלה. הגברת קדוש הוסיפה כי היא עבדה ב"ספונג'ה", עבדה במפעל עוף הנגב ועבדה יחד עם ילדיה על מנת לרכוש את ספר התורה.
הגברת קדוש העידה כי מאז שהספר נלקח היא נהייתה חולה והיא ביקשה את ספר התורה שלה בחזרה והוסיפה כי היא מתחננת והיא חולה מזה.
בנוסף לעדות הגברת קדוש, הגישה המאשימה, בהסכמת ב"כ הנאשם, מכתב של בתה של הגברת קדוש (סומן ת/1). זו ציינה במכתב כי מאז הבשורה על גניבת ספר התורה שנכתב לזכרו של אביה, מצבה הבריאותי והנפשי של אמה התדרדר. כן הוסיפה כי אמה אספה שקל לשקל בעבודות ניקיון וכפיים על מנת לאסוף את הכסף לקיום צוואתו של אביה, לכתיבת ספר התורה. עוד הוסיפה שאמה לא מסוגלת להישאר ביום שבת במושב, שכן היא מתקשה להגיע לבית הכנסת שבמושב, בנסיבת העניין. זו הביעה תקווה כי הנאשם יחזיר את הספר לאמה.

מר פחימה אליהו העיד אף הוא כי קנה מהנאשם את הספר ועשה מסיבה, אך הספר לא היה תקין והוא השיב אותו לנאשם לצורך תיקון ובעניין זה נגרמה סחבת עד שבחלוף 4 שנים הנאשם מסר לו 10 יריעות לערך. אותם הוא לקח לבדיקה והן נמצאו תקינות. מר פחימה העיד כי הוא ומשפחתו העבירו לנאשם כ- 70,000 ₪ לעילוי נשמת אמו ועד היום הם לא ראו כלום.

מר שמעון נבון העיד כי הנאשם ביקש ממנו להעביר ספר תורה מבית הכנסת במושב אחר, כאשר הוא הוסיף כי זה יהיה ספר התורה היחידי אשר יקרא באותו בית כנסת והוסיף כי הוא נענה לפניית הנאשם.
בעניין זה הוסיף מר נבון כי הנאשם ביקש את ספר התורה למשך 3 חודשים ובחלוף 3 חודשים הספר לא הוחזר והוא פנה בעניין לנאשם שהשיב שיחזיר אותו.
מר נבון העיד כי הפגיעה במשפחתו היא אנושה שכן דובר בספר שנקנה לטובת אביו ולמיטב ידיעתנו הספר נמכר לאדם בחו"ל.
מר נבון הביע משאלה כי הספר יוחזר כמו שהוא.

טענות המאשימה

10. ב"כ המאשימה הגיש טיעוניו לעונש בכתב, וזאת בהסכמת ב"כ הנאשם (סומן ת/2).
ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש הראוי בגין כל אחד מששת האישומים צריך לנוע בין 18 חודשי מאסר ל- 30 חודשי מאסר, כאשר ב"כ המאשימה עתר לרף הגבוה בכל אחד מהמתחמים, אם כי בחפיפה מסוימת.
ב"כ המאשימה עתר לעונש כולל שנע ברף העליון של מתחם שבין 6 ל- 9 שנות מאסר.
עוד עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונשים של מאסר מותנה, קנס ופיצוי.
ב"כ המאשימה ציין כי אך בדרך מקרה התגלו מעשיו של הנאשם, ואין לדעת כיצד הדבר היה מסתיים ללא אותו מקרה.
ב"כ המאשימה הדגיש את הפגיעה הכלכלית והנפשית של המשפחות.
ב"כ המאשימה הדגיש כי מדובר בריבוי מקרים של מעשים חמורים אותם ביצע הנאשם על פני תקופה של שנים ולכן אין לתת משקל רב לעובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי.
ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשם שימש כרב המושב בתקופה הרלוונטית, מה שמעצים את הפגיעה במשפחות אשר סמכו על הנאשם כמקור רוחני וכסופר סת"ם. בעניין זה, הדגיש ב"כ המאשימה כי הנאשם ניצל את מעמדו ואת האמון שנתן בו הציבור.

עוד הוסיף ב"כ המאשימה כי כל ספרי התורה היו לצורך עילוי נשמת קרובי בני המשפחות השונים ומכאן שאין מדובר בנזק כספי בלבד, כי אם בנזק נפשי ועוגמת נפש של ממש, לא רק בחיים כי אם גם במתים.
ב"כ המאשימה הדגיש כי מעשיו של הנאשם נעשו בתחכום ותוך שימוש בשיטות שונות, לרבות העברת גווילים מארגז אחד למשנהו, הנחת בריסטולים לבנים מודפסים, חלף יריעות קלף. בעניין זה הוסיף ב"כ המאשימה כי אף בעניין חג בהם שילמו קהל המתפללים בעבור תשלום עבור נשיאת ספרי תורה, אישר הנאשם קבלת תשלום זה חרף העובדה שנשאו גם ספרי תורה מזויפים ובכך, למעשה הונה גם את אלה ששילמו עבור נשיאת ספר התורה.
ב"כ המאשימה הוסיף כי במעשיו הנאשם אף פגע בסמל טוהר וקדושה ובקודשי שמים בכך שבתוך ארון הקודש, שהוא משכנו של קודש הקודשים, נמצא ספר תורה שאינו כשר כי אם מזויף.
ב"כ המאשימה טען כי גם משיקולי הרתעת יחיד ורבים יש לבכר את רף הענישה הגבוה במתחם אותו הציע.
ב"כ המאשימה ביקש לדחות את המלצת שרות המבחן באשר זו לא הולמת את נסיבות הפשרה.
ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה לתמיכה בטיעוניו.

טענות הנאשם

11. ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שרות המבחן, היינו להשית על הנאשם עונשים של מאסר לריצוי בעבודות שרות, צו מבחן, מאסר מותנה ופיצוי.
ב"כ הנאשם טען כי יש לתת משקל להודאתו של הנאשם שניתנה הן במשטרה והן בבית המשפט ואשר עשה כמיטב יכולתו להחזיר את ספרי התורה. בעניין זה הוסיף כי הנאשם חסך בזמן שיפוטי והביע חרטה.
ב"כ הנאשם טען כי הנאשם עשה כל שביכולתו של "נאשם הגון" לעשות.
ב"כ הנאשם התייחס לפגיעה הרגשית בקורבנות לה טען הנאשם, על בסיס העדויות שנשמעו בעניין זה וטען כי העבירה של הפגיעה ברגשות דת אשר נכללה במסגרת הוראות החיקוק של כתב האישום המקורי נמחקה מעובדות כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם ולכן אין לתת משקל לעניין זה, בהיות העדויות לא רלוונטיות לכת האישום המתוקן.
ב"כ הנאשם חזר והדגיש כי הנאשם עשה מאמצים להחזיר את ספרי התורה. ב"כ המאשימה אישר את טענת ב"כ הנאשם כי פרט לשישה מתלוננים, שלא קיבלו חזרה את הספרים, הנאשם השיב את כל ספרי התורה שגנב. (ראו הודעת ב"כ המאשימה מיום 3.12.13).
ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם שיתף פעולה עם המשטרה והפנה אותם למקומות בהם נמצאים ספרי התורה. ב"כ הנאשם הדגיש את "העונשים" שכבר הוטלו על הנאשם, לרבות פיטורים מהרבנות הראשית, פגיעה כלכלית קשה, פגיעה ביכולת העתידית להתפרנס, פגיעה במשפחתו של הנאשם שהיא משפחה חרדית ואות הקלון אותו נושא עמו הנאשם מאז פורסם המקרה.
ב"כ הנאשם הגיש פסיקה מטעמו ואף את כתב האישום בעניינו של דוד אלחנן ואלדמאן (ת.פ. 10-12-39352) אשר אליו הפנתה המאשימה (סומן נ/1) ואשר ב"כ הנאשם ביקש לאבחן את עניינו של הנאשם מעניינו של אותו ואלדמאן. התייחסות לעניין ואלדמאן תעשה להלן. (להלן: "עניין ואלדמאן").

12. הנאשם אף הוא אמר את דברו. הנאשם מסר כי הוא מביע חרטה וצער ושהוא עושה את מירב המאמצים לפצות את המתלוננים.

תסקיר שרות המבחן

13. מתסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם כבן 38 ואב לילד כבן 14. הנאשם גדל בירושלים ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימש כרב ישוב במושב ברוש במשך כ- 12 שנים.
אשת הנאשם סובלת ממחלה אשר מקשה על תפקודה. אביו של הנאשם אף הוא בעל תואר של רב ומתגורר עם בני משפחתו בירושלים. שרות המבחן התרשם כי הנאשם חש כי פגע באופן קשה ברגשות משפחתו, אם כי עולה כי בני משפחתו תומכים בו מאד ומסייעים לו בהתמודדויותיו. הנאשם סיים 16 שנות לימוד והשלים הסמכתו לרב. הנאשם למד והתחנך כל חייו במסגרות לימוד חרדיות. כאמור, הנאשם שימש 12 שנים כרב של מושב ברוש, תחילה ללא שכר ואך לאחר שהוסמך כרב ישוב על ידי הרבנות, השתכר מעבודתו זו.
הנאשם מסר כי בינו לבין התושבים התפתחו יחסים משמעותיים והוא רואה את התקופה בה שימש כרב המושב כתקופה בה גדל והתפתח מבחינה מקצועית ואישית.
יחד עם זאת, הוא חש כי מתנכלים לו, כי לא מקבלים את סמכותו ובעקבות האווירה הקשה והטעונה שנוצרה, הוא נאלץ לעזוב את מקום מגוריו במושב ולעבור לנתיבות, וזאת תוך כדי שהוא ממשיך לכהן כרב המושב.
במקביל ליציאתו מן המושב ולהתדרדרות מצבה של אשתו, בנה הנאשם בית קבע במושב ונכנס להתחייבויות כספיות שהתקשה לעמוד בהן ועקב כך הוא נקלע לחובות כספיים כבדים מול הבנקים ופנה ללוות כספים מהשוק האפור. שרות המבחן מציין כי הנאשם מסר שהוא לא שיתף אחרים בקשיים השונים עמם התמודד. משיחות שרות המבחן עם הנאשם עולה כי הנאשם ניהל אורח חיים פזרני ורהבתני אשר עמד בפער משמעותי בין הכנסותיו ובין ציפיות הסביבה להתנהג כיאה למעמדו כרב המושב. הנאשם שיתף את שרות המבחן כי התנהלותו הכלכלית באותה תקופה אופיינה בחוסר שיקול דעת ובחוסר הבנה להשלכות הכרוכות בכך. שרות המבחן סבור כי הדבר נובע מחסכים רגשיים ומתחושות ערך עצמי נחות של הנאשם.
שרות המבחן שוחח עם אשת הנאשם והתרשם מהקושי שנגרם לה ולילדם ומהחשש מפני הענישה צפויה.
שרות המבחן ציין כי הנאשם הודה בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. הנאשם קושר את מעשיו ללחצים הכבדים מצד אנשים להם היה חייב כספים מרובים.

שרות המבחן התרשם כי הנאשם מבין את חומרת מעשיו ואת השלכותיהם אם כי הוסיף שהנאשם מתרכז יותר בפגיעה בעצמו והשלכות מעשיו על חייו ועתידו ופחות בפגיעה באחרים.
שרות המבחן התרשם כי הנאשם מתאים לטיפול ובשל הפגיעות השונות בנאשם (כלכלית, חברתית ומעמדית), כמו גם בשל הרצון לצמצם את הנזקים שנגרמו למתלוננים והבעת החרטה ולקיחת האחריות המליץ הוא על ענישה בדמות מאסר לריצוי בעבודות שרות וענישה נלוות.
שרות המבחן העריך כי עונש של מאסר בפועל עלול להיות הרסני ולהוביל להתדרדרות במצב הנאשם, במוטיבציה לטיפול ולפגיעה במערכת המשפחתית נוכח מצבה של אשתו.

דיון

14. בהתאם לסעיף 40יג' (ב) לחוק העונשין ובהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, סבור אני כי יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אחד מששת האישומים בנפרד ולאחר מכן לגזור עונש כולל לכל האירועים.

סבור אני כי מתחם העונש ההולם את כל אחד מהארועים המפורטים באישומים, צריך לנוע בין 6 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר, וזאת פרט לאישום הראשון בו המתחם צריך לנוע בין 10 חודשי מאסר ל- 30 חודשי מאסר.

בקביעת מתחמים אלה התחשבתי בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בערכים החברתיים, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט להלן.

15. הנאשם עבר עבירות רבות של גניבה וקבלת דבר במרמה. הערכים החברתיים העומדים בבסיס עבירות אלו הם שמירה על הקניין ועל חיי מסחר תקינים.
הנאשם הורשע גם בביצוע מספר עבירות של גניבה בידי מורשה. באשר לערכים המוגנים על ידי עבירה זו, ראו דברי השופט י. קדמי בספרו "על הדין בפלילים, חלק שני, על הפגיעות ברכוש, מהדורה חדשה" תשע"ג 2013 בעמוד 856:
"עבירת הגניבה בידי מורשה פוגעת... בשני ערכים חברתיים...: ערך ההגנה על הרכוש וערך ההגנה על יחסי אמון בן מרשה למורשה..."

הנאשם הורשע גם בעבירה של גניבה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 384 א' (3) לחוק העונשין. בעבירה זו קיימים ערכים מוגנים נוספים על הערכים שבבסיס עבירת הגניבה הרגילה. בענייננו הערכים המוגנים קשורים בהגנה על טובין בעלי ערך דתי. בעניין זה נאמר בעפ"ג 12-05-2291 דוד ואלדמאן נ' מדינת ישראל
, בעניין ואלדמאן, קבע בית המשפט המחוזי כי:

"כאשר יעד הגניבות הינו ספר תורה- 10 במספר- נלווים למעשים היבטי חומרה נוספים. לא זו בלבד שעסקינן בנכסים בעלי ערך תרבותי ודתי יחודי, שעמל רב הושקע בהכנתם, וממון רב הושקע ברכישתם. חמור מכך. ספרי תורה אלה נועדו לשמר ולהנציח את זכרם של קרובי משפחה יקרים שהלכו לעולמם...".

16. הנאשם גם עבר שלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים. הערכים החברתיים שבבסיס עבירה זו, הם שמירה על תפקוד תקין של השרות הציבורי, שמירה על טוהר המידות של עובדי הציבור ושמירה על אמון הציבור בעובדי הציבור ובשירות הציבור. בע"פ 8430/11 מדינת ישראל
נ' יורם קראשי, פורסם באתר בתי המשפט, הדגיש בית המשפט העליון:

"המאבק על קיומו של שלטון תקין, ההגנה על טוהר השרות הציבורי וקיומו של מנגנון ציבורי שיזכה לאמון הציבור, הוא אחד מהמאבקים החשובים של החברה הישראלית כיום. 'כדי להתמודד עם נגע זה ולהרתיע את הרבים'- כך נפסק- 'לא די עוד במלל ודברי כיבושים, והגיעה העת לעשות מעשה על ידי הצגתו של תג מחיר גבוה מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של העבירות בתחום זה'- שיקול מרכזי בענישה בגין עבירות אלה, הוא השיקול של הרתעת הרבים".

17. מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו היא גבוהה. המתלוננים העידו בבית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש אודות הפגיעה בהם.
מהעדויות שנשמעו עלתה תמונה קשה של פגיעה נרחבת ומהותית במתלוננים ובבני משפחתם. על פי רוב, מדובר באנשים קשיי יום שחסכו פרוטה אחר פרוטה, לעיתים בעבודות כפיים קשות, בכדי להצליח ולהנציח את יקיריהם. תחת זאת, הנאשם בעורמה ובציניות גזל מהם כספים וגרם להם להאמין שקיימת הנצחה ליקיריהם שעה שלא כך היה. הנאשם הגדיל לעשות ומכר בתמורה לכסף את הזכות להרים ספר תורה בבית הכנסת במהלך חג שעה שידע כי ספר התורה ריק מגווילים.

הפגיעה בקניין היא פגיעה ממשית ומגיעה כדי עשרות אלפי שקלים בעניינו של כל מתלונן ובמצטבר מדובר במרמה בהיקף של מאות אלפי שקלים. עוד עולה כי העבירות בוצעו במשך תקופה ארוכה.

מהעדויות עלה שהקורבנות נפגעו לא רק כלכלית כי אם גם פגיעה רגשית קשה.
לא ירדתי לסוף דעת ב"כ הנאשם כאשר טען כי אין לתת משקל לפגיעה הרגשית שנגרמה למתלוננים וזאת נוכח העובדה שבמסגרת כתב האישום המתוקן נמחקה העבירה של פגיעה ברגשות דת.
לית מאן דפליג כי מי אשר הפך קורבן לעבירה בנסיבות האמורות חווה פגיעה רגשית קשה וזאת אף אם לא התגבשה או יוחסה עבירה של פגיעה ברגשות דת.
לא זו אף זו, עיון בעובדות כתב האישום המתוקן מלמד כי הנאשם למעשה הודה שעקב מעשיו נגרמו למשפחות שהזמינו את ספרי התורה ולמתפללי בית הכנסת "כאב נפשי ועוגמת נפש רבה" (ראו סעיף 16 לאישום הראשון, סעיף 7 לאישום השני, סעיף 5 לאישום השלישי, סעיף 6 לאישום הרביעי, סעיף 6 לאישום החמישי וסעיף 7 לאישום השישי).

18. אף מידת הפגיעה בערכים המוגנים של עבירות המרמה והפרת האמונים אותן עבר הנאשם הינה גבוהה.
כזכור, בענייננו העבירות בוצעו על ידי מי ששימש כרב של מושב, אשר היה אחראי על מתן שירותי הדת במושב, על התפילות המתקיימות בו, על ארון הקודש ששימש את באי בית הכנסת, ואשר קיבל משכורת חודשית מהמועצה הדתית. בנסיבות האמורות, מדובר במרמה והפרת אמונים מהרף העליון. דומה כי אין צורך להכביר מילים אודות הציפייה מרב בישראל לנהוג ביושרה ובהגינות בכלל וביתר שאת כלפי הקבוצה הישירה לה הוא אמור לתת שירות. בענייננו, הפרת האמונים והמרמה נעשו ביחס לליבת הקשר שבין מאמין ומתפלל לרבו, ב"קודש הקודשים" של היחסים הללו, תרתי משמע.

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות יסוד תורה, פרק ה', הלכה יא:
"ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינם עבירות- הרי זה מחלל את השם... הכל לפי גודלו של חכם- צריך שידקדק על עצמו, ויעשה לפנים משורת הדין".

ובענייננו, רב, רב של מושב, שגנב, רימה והפר את אמון בני קהילתו, חוטא ומחטיא.

יש לתת את הדעת לכך שהנאשם ביצע את העבירות כלפי תושבי המושב אותו הוא שירת, בכך הפר הוא את אמון הציבור שלו, שנתן בו אמון, כמעט מוחלט.
מקורותיו דיברו אודות "מרא דאתרה" ("אדון המקום") שהוא כינויו של הרב המקומי, אשר מבחינת ההלכה, פסיקותיו חייבו את אנשי מקומו בזמן כהונתו ולו מטעמי כיבודו של הרב המקומי, שהוא כיבוד התורה. (ראו בין היתר שו"ת הרשב"א א', רנג).
יחד עם זאת, יצוין כי נוכח שינויי הזמן מעמדו של "מרא דאתרה" נשחק עם השנים.

19. שני הצדדים הפנו בשאלת הפסיקה הנוהגת לעניינו של ואלדמאן הנ"ל.
על אף קווי דמיון מסוימים בין עניין ואלדמאן לבין העניין שבפני
י- זהות הרכוש הגנוב, ההסבר שניתן לביצוע המעשים (הקלעות למצב כלכלי קשה ולחץ של בעלי חוב) והחזרת חלק מהספרים, מצאתי כי קיימים הבדלים מהותיים בין שני המקרים לרבות בעבירות שיוחסו, בעבר הפלילי של ואלדמאן לרבות הרשעות בעבירות דומות, במסגרתן נידון גם לעונש של 40 חודשי מאסר בגין פריצה לבתי כנסת וגניבת פרטי יודאיקה; בהמלצת שרות המבחן; בניהול ההליך ומאידך גיסא בעובדה שהנאשם שבפני
י הינו עובד ציבור, שמעל בתפקידו ובעובדה שהנאשם שבפני
הינו רב והקשר של תפקידו ומעמדו כרב לאופי העבירות שביצע.
"פסיקה נוהגת" אמורה לשמש את בית המשפט ככלי עזר לבחינת אמת מידה עונשית מקובלת. במסגרת זו, יש לתת את הדעת לנסיבות הייחודיות של כל תיק ותיק, לרבות היקף הגניבה, זהות הרכוש הגנוב, זהות מבצע העבירה- האם איש ציבור אם לאו, קיומו של עבר פלילי, שאלת ניהול המשפט וכיוצ"ב נתונים שמייחדים כל תיק ותיק. ברי כי לא קיים מקרה דומה למקרה שבפני
נו בו רב של ישוב מבצע סדרת עבירות רכוש ומרמה הקשור בספרי תורה כלפי הקהילה אותה הוא משרת.
יחד עם כל האמור לעיל, בחינת הענישה הנוהגת של עברייני מרמה ורכוש סדרתיים בהיקפים המדוברים ובנסיבות דומות מלמדת כי העונשים המקובלים הם עונשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

עיינתי בפסיקה שהגיש ב"כ הנאשם ובאופן טבעי מדובר בנסיבות שונות באופן מהותי מענייננו וזאת הן ביחס לתפקיד הציבורי שמילאו הנאשמים והן ביחס לטיבו של הרכוש שנגנב והקשר שבין טיבו של הרכוש שנגנב למערכת היחסים שבין הנאשם לבין הקורבנות.

20. ביחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מצאתי לתת משקל לתכנון שקדם לביצוע העבירות, לנזק שנגרם כתוצאה מביצוע העבירות ולניצול לרעה של כוחו, מעמדו ויחסיו של הנאשם עם נפגעי העבירה.
הנאשם פעל בתחכום, בעורמה, בשיטתיות ובציניות בכל אירוע ואירוע.

21. לא מצאתי בענייננו לחרוג ממתחם העונש בכל אישום ואישום, ובתוך המתחמים מצאתי להתייחס לפגיעה של העונש בנאשם; לפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; לנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירות והרשעתו (הדחתו מתפקידו כרב וירידת קרנו במעגלי חייו השונים); בנטילת האחריות של הנאשם על מעשיו; במאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירות (השבת חלק מהספרים והפקדת פיצוי בהיקף לא מבוטל עובר למתן גזר הדין); להתנהגותו החיובית של הנאשם ולתרומתו לחברה משך השנים שקדמו למועד ביצוע העבירות וכן לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי.
כן מצאתי להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם ושל משפחתו, לרבות מצבה הבריאותי של אשתו.

22. אינני מקל ראש בפגיעה הקשה שנגרמה לנאשם ולמשפחתו. מדובר בפגיעה כלכלית, מעמדית ובשם הטוב. הנאשם אכן נפל מ"איגרא רמא לבירא עמיקתא". מקובלים עלי דברי ב"כ הנאשם כי הנאשם שיתף פעולה במשטרה, בשרות המבחן ובבית המשפט ואולם אין בכל אלה כדי להצדיק הימנעות מהשתת ענישה שהולמת את המקרה החריג שבפני
. יש בכל אלה כדי להוביל להקלה בעונשו של הנאשם. יחד עם זאת, לא יהיה זה למותר לחזור לסעיף 40ב לחוק העונשין שכותרתו "העיקרון המנחה בענישה- הלימה":
"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שמוטל עליו".
סבורני כי הקפדה על יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות של הנאשם בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג מידת העונש, מחייבת השתת עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, לצד עונשים נלווים.

23. עיינתי בתסקיר שרות המבחן ולא מצאתי לאמץ את המלצותיו. כידוע, להמלצת שרות המבחן חשיבות ואולם אין היא אלא המלצה שבית המשפט איננו מחויב לקבלה. בית המשפט אמון על בחינת אינטרסים רחבים מאלה אשר בוחן שרות המבחן עת ממליץ הוא לבית המשפט ובמקרה המתאים ידחה בית המשפט את ההמלצה של שרות המבחן.

24. לאור כל האמור לעיל, לאחר שבחנתי את השיקולים לקולה ולחומרה, עיינתי בתסקיר שרות המבחן ובמסמכים השונים ולאחר שנתתי את דעתי למספר האירועים, מספר העבירות, תדירותן והזיקה ביניהן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 40 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (מ-9.10.12 עד 16.10.12).

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום השחרור מן המאסר שהנאשם לא יעבור עבירת רכוש או מרמה מסוג פשע.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום השחרור מן המאסר שהנאשם לא יעבור עבירת רכוש או מרמה מסוג עוון.

ד. קנס בסך 25,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 12 חודשים מהיום.

ה. הנאשם ישלם פיצויים בסך 290,000 ₪ באופן הבא:
1. 40,000 ₪ לע.ת. 8, מר אליהו פחימה, בנק הפועלים נתיבות, מס' סניף 556 מס' חשבון 85477.
2. 40,000 ₪ לע.ת 11, מר שמעון נבון, בנק מסד סניף 516 מסק חשבון 114689.
3. 40,000 ₪ לע.ת 12, מר חיים מלכה, בנק איגוד באר שבע סניף 94 מס' חשבון 17100/12.
4. 40,000 ₪ לע.ת 15, הגברת רחל יפרח. המאשימה תמציא בתוך 10 ימים פרטי חשבון בנק.
5. 40,000 ₪ לע.ת 17, מר אלברט שושן, בנק לאומי סניף 936 מס' חשבון 315800.
6. 40,000 ₪ לע.ת 19, הגברת עלייה קדוש, בנק פועלים באר שבע סניף 631 מס' חשבון 64524.
7. 10,000 ₪ לע.ת 20, הגברת ג'ולייט אוחנה. אין חשבון בנק יש להעביר דרך כתובת רחוב אבו חצירא 45 נתיבות, ת.ד. 2742 עבור נחמני מרדכי.
8. 10,000 ₪ לע.ת 14, מר דוד קדוש, סניף בנק הפועלים נתיבות, מס' סניף 556 מס' חשבון 85477.
9. 10,000 ₪ לע.ת 18 מר שלמה כהן, בנק מזרחי נתיבות מס' חשבון 137779.
10. 10,000 ₪ לע.ת 9, מר אריאל אבוטבול, בנק לאומי סניף 33 מס' חשבון 444960.
11. 10,000 ₪ למשפחת ועקנין, בנק הפועלים 12 מס' סניף 651 מס' חשבון 505445.
הפיצויים לכלל המתלוננים ישולמו בתוך 8 חודשים מהיום.

הנאשם הפקיד עובר למתן גזר הדין סך של 180,000 ₪. מהסכום האמור יש לחלק את הפיצוי באופן הבא:
למתלוננים אליהו פחימה, שמעון פחימה/נבון, חיים מלכה, רחל יפרח, אלברט שושן הנ"ל סך של 22,000 ₪ לכל אחד ולגב' עלייה קדוש הנ"ל סך של 20,000 ₪.
למתלוננים ג'ולייט אוחנה, דוד קדוש, שלמה כהן, אריאל אבוטבול ומשפחת ועקנין הנ"ל סך של 10,000 ₪ כל אחד. כל תשלום נוסף בתיק ייזקף תחילה לטובת הפיצוי.

אחרית דבר
25. אין בליבי ספק כי ההליך הפלילי והפיצויים שנפסקו, מהווים אך נחמה פורתא למתלוננים. אלה, כאמור ביקשו לעשות להם רב ולקנות להם חבר. כולי תקווה שהכוחות יעמדו להם גם בעתיד לדון כל אדם לכף זכות, חרף מעשיו של הנאשם.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום ב' טבת תשע"ד, 05/12/2013 במעמד הנוכחים.
__________________________
ד"ר יובל ליבדרו
, שופט
בית משפט השלום בבאר שבע

ת"פ 12-10-23758 מדינת ישראל
נ' 05 דצמבר 2013
רוזיליו

33









פ בית משפט שלום 23758-10/12 מדינת ישראל נ' יהודה חיים רוזיליו (פורסם ב-ֽ 05/12/2013)