פסקי דין על פייר אבו ח'ליס | פסקי דין על פהד עבוד

45228-10/13 עא     16/12/2013




עא 45228-10/13 פייר אבו ח'ליס נ' פהד עבוד








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 45228-10-13 עבוד נ' אבו ח'ליס

תיק חיצוני
:





מספר בקשה:
1

בפני

כב' השופט
חננאל שרעבי


המבקש

פייר אבו ח'ליס
ת.ז.
026463380


נגד


המשיב

פהד עבוד

ת.ז.
020845798




החלטה


1.
בפני
י בקשה לדחיית הערעור על הסף.

2.
הערעור הוגש ביום 21.10.13 על פסק דינו של כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני, מבית משפט השלום בחיפה, שניתן בהעדר הגנה ביום 11.3.13, וכן על החלטות שניתנו בבקשות לביטול

פסק דין
בהעדר ואשר דחו את הבקשה לביטול

פסק דין
בהעדר.

נימוקי הבקשה

3.
בבקשה טוען המבקש כדלקמן:

א.
למשיב (המערער) לא מוקנית זכות ערעור על החלטותיו של כב' הרשם זיתוני מיום 3.5.13 ומיום 16.7.13 שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, אלא היה על המשיב להגיש בקשת רשות ערעור, שכן החלטות אלה הן בגדר "החלטה אחרת",
אשר המועד להגשתה חלף.

ב.
המבקש הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ביום 3.5.13, למרות שהמועד האחרון להגשת הבקשה על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"), היה ביום 1.5.13. משכך, הבקשה לביטול

פסק דין
הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד.

ג.
בשתי הבקשות לביטול פסק הדין שהגיש המשיב, הוא לא עמד בתנאים המצטברים המצדיקים ביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד.

4.
המשיב בתגובתו מבקש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים:

א.
על פי תקנה 398א לתקנות, המועד להגשת ערעור על פסק הדין שניתן בהעדר הגנה על ידי כב' הרשם זיתוני, אמור להימנות מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול.
היות ובמקרה דנן החלטת כב' הרשם זיתוני הדוחה את בקשת הביטול ניתנה ביום
16.7.13, הרי לנוכח פגרת בתי המשפט ופגרת סוכות המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין הוא ביום 23.10.13. במקרה דנן הערעור הוגש ביום 21.10.13, טרם חלוף תקופת הערעור.

ב.
לנוכח תקנה 398א לתקנות הערעור הוגש על

פסק דין
ולא על החלטות כב' הרשם הדוחות את בקשת הערעור.

ג.
באשר לנימוק הבקשה המפורט בסעיף 3(ג) לעיל, המדובר בטענות לגופו של ערעור ולא בטענות לסילוק הערעור על הסף, ולכן יש להתעלם מנימוק זה.

5.
המבקש בתשובתו עומד על בקשתו תוך שהוא מדגיש כדלקמן:

א.
הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 3.5.13, לאחר חלוף יותר מ-30 ימים מיום שהומצא לידי המשיב פסק הדין, ולכן לא ניתן להסתמך בנדון על תקנה 398א לתקנות המהווה תקנה המשלימה לתקנה 201 לתקנות.

ב.
כאשר המשיב עתר לבית המשפט קמא לביטול פסק הדין, הוא פעל בדרך לא ישרה ובחוסר ניקיון כפיים ותום לב, כשהעלים מבית המשפט קמא את המועד בו הומצא לו פסק הדין. כך הוא עשה מחטף וסלל את דרכו לתוך שערי בית משפט בניגוד למצוות תקנה 201, וזאת על מנת להישען על מנגנון הארכת המועד שמתווה תקנה 398א לתקנות, ולעקוף את מגבלת הזמן להגשת הערעור.

ג.
לנוכח התנהגותו זו של המשיב גם נפגע אינטרס ההסתמכות של המבקש, שסבר שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין.

ד.
לנוכח כל אלה יש לקבל הבקשה.

דיון והכרעה

6.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי לדחות הבקשה.

7.
הערעור שהוגש בתיק זה הוא בזכות על פסק דינו של כב' הרשם הבכיר זיתוני שניתן בהעדר הגנה ביום 11.3.13.

ודוק – אין מדובר בערעור על החלטות כב' הרשם זיתוני הדוחות את הבקשות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, אלא בערעור על פסק הדין, כפי שמפורט בכותרת הודעת הערעור.

לכן, אין מדובר בערעור שהוגש (בטעות) על "החלטה אחרת", כטענת המבקש בבקשתו, שאז המשיב היה צריך להגיש בקשת רשות ערעור, אלא על ערעור בזכות, שהוגש לכאורה במועד, כמפורט בתגובה, לנוכח ההחלטה הדוחה את הבקשה מיום 16.7.13 ותקנה 398א לתקנות, אודותיה נעמוד להלן.

על כן הנימוק הראשון של המבקש בבקשתו, כמפורט בסעיף 3(א) לעיל, להידחות.

8.
על פי תקנה 398א לתקנות, המועד להגשת ערעור על

פסק דין
שהוגשה לגביו בקשת ביטול יימנה מיום מתן ההחלטה השניה, הוא מועד ההחלטה בבקשת הביטול, ולא ממועד מתן פסק הדין נשוא בקשת הביטול.
עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 2854/04, אלימלך נ' בנק אוצר החייל בע"מ (פורסם במאגר נבו), באומרו כי הטעם לכך פשוט – מתקין התקנות ביקש ליישב בין ההליך הדיוני לביטול

פסק דין
שניתן בלא שהוגשה בקשת רשות להתגונן או בהעדר הגנה, המוגש לאותה ערכאה שנתנה את הפסק, לבין זכות הערעור השמורה לבעל דין על פסק הדין המוגש בערכאת הערעור בדרך הרגילה. דרך היישוב היא על ידי הסרת האילוץ מבעל הדין המבקש להשיג על הפסק לפעול בשתי הדרכים המקבילות הללו בעת ובעונה אחת, לבל יחמיץ את המועד באחת מהן, אלא לפעול לביטול הפסק בשלב הראשון, ואם לא צלח הביטול, להותיר בידו מועד להגשת ערעור על הפסק, בלא שיחמיץ בינתיים את המועד לכך. לצורך כך מורה התקנה כי בנסיבות אלה מניין התקופה להגשת ערעור על פסק הדין יחל רק ממתן החלטה בבקשת הביטול ולא קודם לכן, שאז יוכל בעל הדין לפעול בשני מסלולי ההשגה על פסק הדין בזה אחר זה, ולא בהכרח בד בבד.
במקרה דנן – החלטת כב' הרשם זיתוני השניה בבקשה לביטול פסק הדין, אותה דחה, ניתנה ביום 16.7.13. משכך – ממועד זה יש למנות את 45 ימים הנתונים כתקופת הערעור על פסק הדין. בהתחשב בפגרת בתי המשפט ובפגרת הסוכות, יש לומר כי הערעור שהוגש ביום 21.10.13, הוגש במועד כפי שפירט המשיב בסעיף 5 לתגובתו.

9.
באשר לטענת המבקש בתשובתו כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 3.5.13, לאחר חלוף יותר מ-30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לידי המשיב, בניגוד למועד שנקבע בתקנה 201 לתקנות (30 ימים), ולכן גם לא יכול המשיב להסתמך על תקנה 398א לתקנות, סבורני כי אינה במקומה בבקשה זו.

למבקש ניתנה הזדמנות בבית משפט קמא להגיב לבקשת הביטול האמורה, ולא ראיתי כי בתגובתו שם ציין את סוגיית האיחור בהגשת הבקשה (ראה סעיף 9 להחלטת כב' הרשם זיתוני מיום 16.7.13, בה פרט את טענות המבקש דנן בתגובתו שם, והוא לא מציין כי טענה זו של איחור בהגשת הבקשה, נטענה על ידי המבקש דנן).

זו גם הסיבה, כנראה, שכב' הרשם זיתוני לא התייחס לסוגיית האיחור בהגשת הבקשה (שבכל מקרה גם היה איחור קל של יומיים - ראה סע' 3(ב) לעיל).

אכן, לעתים, לא ניתן לעקוף את מגבלת תקופת הערעור על פי פסק הדין באמצעות תקנה 398א, על ידי הגשת בקשה באיחור לפי תקנה 201. אולם זאת כאשר בקשת הביטול נדחתה על ידי הערכאה קמא מהטעם של האיחור בהגשתה. במקרה כזה לא נתיר עקיפת מועד הערעור על פסק הדין שניתן במעמד צד אחד או בהעדר הגנה, באמצעות תקנה 398א לתקנות (ראה לעניין זה בש"א 9371/10, עזבון המנוח עומר סלאמה נ' משרד הבטחון,
שהקטע הרלוונטי ממנו צוטט אף בסעיף 6 לתשובת המבקש).


לא זה המקרה דנן, שבו לא נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין מטעם של איחור בהגשת הבקשה אלא לגופה של בקשה.

בנסיבות אלה לטעמי (בוודאי כשמדובר באיחור קל כבמקרה דנן), אין מניעה שהמבקש יפעל על פי הארכת המועד להגשת הערעור על

פסק דין
שבתקנה 398א לתקנות.

10.
משכך גם נדחה הנימוק השני לבקשה המפורט בסעיף 3(ב) לעיל.

11.
הנימוק השלישי לבקשה, כמפורט בסעיף 3(ג) לעיל, הוא נימוק לגופו של ערעור ולא לדחייה על הסף, ולכן אין לו מקום בבקשה זו.

12.
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

13.
המבקש יישא בהוצאות המשיב בבקשה זו בשיעור של 3,000 ₪, שישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תעביר העתק החלטתי לב"כ הצדדים.


החלטתי זו ניתנה על ידי כרשם בית המשפט המחוזי בחיפה.


ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ד, 16 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








עא בית משפט מחוזי 45228-10/13 פייר אבו ח'ליס נ' פהד עבוד (פורסם ב-ֽ 16/12/2013)