פסקי דין על תומר אסרף

24261-10/13 עפג     16/12/2013




עפג 24261-10/13 מדינת ישראל נ' תומר אסרף








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



עפ"ג 24261-10-13 מדינת ישראל
נ' אסרף


בפני

כב' הנשיאה דבורה ברלינר
– אב"ד


כב' השופט ג'ורג' קרא
, ס"נ


כב' השופטת מרים סוקולוב



המערערת:

מדינת ישראל
ע"י עו"ד הדס שפיר
מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי)


נגד

המשיב:
תומר אסרף
ע"י ב"כ עו"ד ברוך באר קפלן



פסק דין



המשיב הועמד לדין בבית-משפט השלום בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה על סעיף 186(א) לחוק העונשין. על-פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 13.8.11 הבחין המשיב באלמונים שתלשו את מראת מכוניתו. המשיב ירד למטה כשסכין עימו, בחיפוש אחרי אותם אלמונים. הסכין שמדובר בה היא סכין מטבח, אותה נטל המשיב, כאמור, מביתו.


בית-משפט קמא (כב' השופט צ' עוזיאל) קיבל באשר למשיב תסקיר שירות מבחן. תסקיר שירות המבחן היה חיובי ביותר, והשורה התחתונה שבו היתה המלצה להימנע מהרשעתו של המשיב, תוך העמדתו במבחן. בית-משפט קמא קיבל את ההמלצה, נמנע מהרשעתו של המשיב וסבר, כי החומרה שיש בתיק זה תבוא לידי ביטוי בכך שבנוסף להעמדת המשיב במבחן, יוטל עליו גם צו של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות, אותו יבצע המשיב. את החלטתו נימק בית-משפט קמא בכך, שבמקרה הנוכחי מתקיימים, הפרמטרים שנקבעו בפסיקה והמאפשרים ליתן "מעמד בכורה לאינטרס האישי של הנאשם ולהימנע מהרשעתו". בית המשפט ציין, כי ההרשעה תפגע בפרנסתו. המשיב עוסק בעבודות אבטחה ומצוי בתחילת דרכו המשפחתית והתעסוקתית. הרשעה לא תאפשר לו, מטבע הדברים, לעסוק בעבודתו הנוכחית ועלולה גם לפגוע בעבודתו בתחום האבטחה בנמל תל-אביב או אף להביא לפיטוריו. כאמור, בכך ראה בית המשפט פגיעה קונקרטית כמובנו של מושג זה לענין הפרמטרים בהילכת כתב.


עוד מציין בית המשפט, כי המקרה הנוכחי איננו מצביע על דפוסים עברייניים הקיימים אצל המשיב. במרבית המקרים שבהם מובאים נאשמים לדין בגין עבירה זו, זהו הדפוס העולה מהחזקת הסכין. לא כך במקרה הנוכחי, שעל-כן, כאמור, התוצאה שהיא הימנעות מהרשעה.


על החלטתו של בית המשפט קמא מערערת המדינה בפני
נו. המדינה מצביעה על החומרה שבעצם עבירת החזקת הסכין, זאת לצד הנסיבות הקונקרטיות בתיק הנוכחי, שאליבא דהמדינה מצביעות על חומרה יתרה. עבירת החזקת הסכין היא עבירה שמגלמת בתוכה פוטנציאל לאלימות. במקרה הנוכחי, הפוטנציאל עלול היה להתממש בקלות יתרה. המדינה מפנה למה שהפך כבר ל"מנטרה" בדיונים בעבירה של החזקת סכין: "סכין המוחזקת בהיחבא שלא כדין, הינה בבחינת האקדח שתיאר אנטון צ'כוב הנראה במערכה הראשונה וסופו לירות במערכה השלישית ...". כאמור, במקרה הנוכחי הצטייד המשיב בסכין בצאתו לרדוף אחרי אלמונים, שהשחיתו את רכבו. המפגש בינו לבין אותם אלמונים, עלול היה להסתיים בטרגדיה של ממש, ועל-כן שגה בית-משפט קמא כאשר נמנע מהרשעה.


המדינה מפנה גם לתיקון 113 והשלכותיו במקרה זה (הגם שמדובר בסיום ההליך באי-הרשעה). עוד מתמודדת המדינה עם החלטתו של בית-משפט קמא באשר להתקיימות הקריטריונים על-פי הילכת כתב. לא כל פגיעה היא פגיעה חמורה ולא כל פגיעה תיחשב כנזק ממשי לשיקומו של נאשם. הרשעה לעולם פוגעת, לשם כך נועדה. עדיין, המקרים בהם יסיים בית המשפט הליך פלילי ללא הרשעה – אינם רבים.


הסניגור מפנה למיהותו של המשיב ולנסיבות הקונקרטיות של ביצוע העבירה, כאשר מטבע הדברים הוא תומך ומבקש לאמץ את מסקנתו של בית-משפט קמא. הסניגור מפנה לכך, שהמשיב הוא אדם נורמטיבי לאורך כל שנותיו. באירוע הנוכחי מדובר בהחלטה ספונטנית, שנולדה בשיקול רגעי. המשיב ראה, כאמור, את הנזק למכוניות שמתבצע מול עיניו. הסכין היתה בכיסו, הוא מעולם לא שלף אותה. המשיב עצר באותו ערב נער שבסופו של דבר הסתבר כי איננו קשור לאירוע. גם הנער שנעצר על ידו לא ראה סכין בידיו של המשיב. המשיב המתין איתו עד לבוא המשטרה, בכך נהג כאזרח שומר חוק ויש לזקוף זאת לזכותו.


עוד מפנה בא-כוח המשיב לנזק שייגרם למשיב לפרנסתו ולכך שהוא לא יוכל למצוא את פרנסתו בדרך שהוא עושה זאת כרגע.


שמענו את טיעוני הצדדים וכמעט לצערנו אנו רואים עצמנו חייבים לקבל את ערעור המדינה.


אמרנו לצערנו, משום שאנו חשים סימפטיה ואפילו אמפתיה למשיב, שהגיב אולי תגובה לא פרופורציונאלית למעשה ואנדליזם שנעשה מול עיניו. ניתן להבין את המשיב, שחש שדמו כנראה סוער בתוכו כאשר ראה אותו מעשה, בין אם הפגיעה היתה במכונית שלו ובין אם במכוניות אחרות שחנו בסמוך. לצערנו, הגם שניתן להבין את כעסו של המשיב, לא ניתן להשלים עם תגובתו. כפי שצויין לעיל, המדינה שמה את הדגש על פוטנציאל הסכנה והנזק ולא נוכל שלא להסכים לכך. בתי-משפט נלחמים בתופעת הסכינאות, כאשר הנזק והסכנה הם רק בגדר איום שלא התממש. פלוני שנושא סכין עימו – מורשע בעבירה של נשיאת סכין, הגם שלא קדם לכך כל אירוע אלים או אירוע בעל פוטנציאל התלקחות. במקרה הנוכחי המשיב הצטייד בסכין כדי שיוכל לעשות בה שימוש, אם יתעורר הצורך, ולו רק כנשק הגנה. לצערנו, המציאות מוכיחה שאירועים מסוג זה יש להם דינמיקה משל עצמם והרוחות המתלהטות מביאות לא פעם לסיומם בדרך של טרגדיה אמיתית. כמותב שדן בערעורים מסוג זה כמעט מידי יום, אנו רואים את התוצאות הקשות שנגרמות לעיתים אך ורק כתוצאה מכך שהסכין היתה נגישה וזמינה, או-אז שליפתה מהווה תחליף למילים, והתוצאות אינן צריכות הבהרה.


כערכאת ערעור חובתנו לומר את האמירה הנורמטיבית, והאמירה הנורמטיבית מתבטאת בהרשעה. איננו סבורים כי משקלם של השיקולים האישיים במקרה זה והנסיבות הקונקרטיות יכולות להוות משקל נגד לאותה אמירה נורמטיבית הנדרשת. אנו מניחים כי אכן ייגרם נזק למשיב. הרשעה לעולם טומנת בחובה נזק בהיבטים רבים. אנו מניחים שהמשיב אולי יתקשה לעסוק באבטחה, לאור קיומה של הרשעה. עדיין, נראה לנו כי התוצאה מתחייבת מכל האמור לעיל, ושמא טוב יהיה אם המשיב לא יעסוק בתחום זה ויתן לעצמו תקופת צינון.


התוצאה היא, כי אנו מקבלים את ערעור המדינה ומרשיעים את המשיב. איננו מטילים כל אמצעי ענישה נוסף, למעט ההרשעה, והחלטתו של בית-משפט קמא באשר לשל"צ – תישאר בעינה.

<#3#>
ניתן והודע היום י"ג טבת תשע"ד, 16/12/2013 במעמד הצדדים.





דבורה ברלינר
, נשיאה
אב"ד

ג'ורג קרא, ס"נ


מרים סוקולוב
, שופטת











עפג בית משפט מחוזי 24261-10/13 מדינת ישראל נ' תומר אסרף (פורסם ב-ֽ 16/12/2013)