פסקי דין על סאבר אל מדיעים | פסקי דין על מוסא אל מדיעים |

34535-05/12 פ     11/12/2013




פ 34535-05/12 מדינת ישראל נ' סאבר אל מדיעים, מוסא אל מדיעים




לך






בית משפט השלום בבאר שבע
ת"פ 34535-05-12 מדינת ישראל
נ' אל מדיעים ואח'


11 דצמבר 2013
תיק קשור בקשר מעצרים


בפני
כב' השופט ד"ר יובל ליבדרו




המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד רחל אטיאס


נ
ג
ד

הנאשמים:
1.
סאבר אל מדיעים
(עציר) – בעצמו
2.
מוסא אל מדיעים
(עציר) – בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד כמאל אלזיאדנה

<#1#>


<#2#>
גזר דין


1.
הנאשמים 1, 2 הורשעו, על- פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380+(א)382 לחוק העונשין תשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.
בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמים 2,1 הינם אחים ובני דודים של הקטין י.א. (להלן: "הקטין"). בתאריך 11-05-12, ברהט, נסעו הנאשמים ביחד עם בני משפחה אחרים (להלן: "האחרים") ברכבם. בסמוך לבניין מד"א הבחינו הנאשמים והאחרים בקטין הולך ברחוב והחלו נוסעים אחריו תוך שהוא בורח לתוך שטח עפר. בשלב זה ירדו הנאשמים מהרכב, ניגשו לקטין והחלו לתקוף אותו, בכך שהנאשם 2 הכה את הקטין ברגלו באמצעות מקל והכה את הקטין בגבו ובידו של הקטין באמצעות אגרופים סטירות ובעיטות ונאשם 1 הכה את הקטין בראשו וברגלו עם ידיו. שני שוטרי סיור של תחנת משטרת רהט, שהגיעו באקראי למקום, הבחינו בנעשה ותפסו את הנאשמים. לקטין נגרמו בעקבות מעשים אלו חבלות שמצאו את ביטוין בנפיחות רקמות רכות באזור האוקצטיפלי, סימני חבלה בחזה האחורי, סימני חבלה בגב, חבלה בבטן, חבלות בידיים וברגליים ורגישות בכתף שמאל.

3.
בין הצדדים לא היה הסכם עונשי, וכל צד טען באופן "חופשי". כן הוסכם כי הנאשמים יופנו לקבלת תסקיר שרות מבחן כאשר המאשימה אינה מחויבת להמלצותיו.

4.

המאשימה טענה כי מתחם הענישה ההולם צריך לנוע בין 4 ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המאשימה טענה כי הערכים המוגנים שנפגעו הם ביטחונו האישי של האדם והוסיפה כי יש העצמה של מידת הפגיעה משום שהקרבן הוא
קטין
בן משפחה.

המאשימה טענה כי למתלונן נגרם נזק פיזי ונזק נפשי עקב האירוע דנן.

המאשימה הוסיפה כי הפרש הגילאים בין הנאשמים לקטין הינו רב מה שמעצים עוד יותר את מידת הפגיעה. המאשימה הוסיפה כי נסיבות התקיפה היו קשות שכן תקפו הנאשמים את הקטין באמצעות מקל בנוסף לאגרופים וסטירות. עוד הוסיפה המאשימה כי הנזק שנגרם לקטין אינו מבוטל והנזק שהיה צפוי להיגרם היה רב שכן מדובר בשני בגירים המכים קטין.

המאשימה הפנתה לתסקירי שרות המבחן שנערכו לשני הנאשמים וטענה כי גם מאלה עולה שאין
לסטות ממתחם הענישה שנטען.

5.

ב"כ הנאשמים טען כי הרקע לסכסוך בין הנאשמים למתלונן הוא כספי וכי הצדדים חתמו על הסכם "סולחה". ב"כ הנאשמים הוסיף כי חלפה תקופה של כשנה וחצי ולא נתגלע סכסוך חדש בין הנאשמים לקטין ולמשפחתו.

ב"כ הנאשמים ביקש לתת משקל של ממש לתקופה בה שהו הנאשמים במעצר של ממש.
ב"כ הנאשמים ציין כי הנאשמים עובדים למחייתם וכי ענישה לה עותרת המאשימה תפגע במקום עבודתם, ותפגע ב"סולחה" שנעשתה עם הקטין ומשפחתו.
ב"כ הנאשמים ביקש להסתפק בענישה כלכלית ולחילופין בעניינו של הנאשם 2, לתקופת מאסר לריצוי בעבודות שרות לתקופה קצובה.
ב"כ הנאשמים הפנה לתסקיר שרות המבחן ולפסיקה לתמיכה בטיעוניו.

6.

הנאשמים אף הם אמרו את דברם.

הנאשם 1 מסר כי בוצעה סולחה
עם המתלונן וכי טעה שנקט באלימות כלפי המתלונן. הנאשם 1 הוסיף כי שילם מחיר כבד בכך שהיה "במעצר בית" במסגרת תיק זה וזאת בזמן שביתו נפטרה.

הנאשם 2 מסר כי נעשתה "סולחה" עם המתלונן והיחסים היום תקינים והוסיף כי הוא מצטער על מעשיו.

7.
מתסקיר שנערך בעינינו של נאשם 1 עולה כי הנאשם 1 כבן 29, נשוי ואב ל-3 ילדים ולדבריו ילדה נוספת שלו נפטרה מספר ימים לאחר שנולדה ואולם הוא
לא ראה אותה משום שהיה נתון "במעצר בית" עקב התיק דנן. השרות ציין כי הנאשם 1 רואה את עובדת היעדרותו מלידת ביתו המנוחה ואת העובדה כי לא התאבל עליה כראוי כעונש חמור עבורו. הנאשם 1 מגיע מרקע משפחתי הזהה לרקע המשפחתי של הנאשם 2 . מהתסקיר עולה כי הנאשם 1 אף הוא עזב את לימודיו לצורך תמיכה כספית במשפחת הוריו ואחיו.

בהתייחסותו לעבירה, שרות המבחן ציין כי הנאשם 1 לוקח אחריות על ביצועה, מבין את חומרת התנהגותו, מצר ומביע חרטה מלאה. הנאשם 1 הביע אמפטיה כלפי בן דודו הקטין הנפגע וציין אף הוא כי הרקע לביצוע העבירה הינו ירי כלפי הרכב בו נסעו שנגרם עקב סכסוך כספי בין משפחתו למשפחת דודו.

השרות העריך כי התנהגותו באירוע דנן הינה חריגה להתנהגותו הסדירה וכי ביצוע העבירה היה על רקע סערת רגשות. עוד התרשם השרות כי ההליכים המשפטיים היוו גורם הרתעתי לנאשם 1.

בנוגע לרכיב הענישה שרות המבחן המליץ על ענישה בדמות מאסר קצר של מספר חודשים שירוצה בעבודות שרות.

שרות המבחן הוסיף כי הנאשם סובל מבעיה רפואית מסוימת שבעטיה עבר הוא מספר ניתוחים.

מחוות דעת הממונה על עבודות השרות עולה כי הנאשם 1 איננו כשיר לבצע עבודות שרות וזאת נוכח מצבו הרפואי.

8.
מתסקיר שנערך בעניינו של הנאשם 2 עולה כי נאשם 2 רווק כבן 22 המגיע ממשפחה מרובת ילדים. השרות ציין כי בשל חובות אליהן נקלעה המשפחה התגייס הנאשם 2 לעזרת משפחתו והחל לעבוד בגיל צעיר. על רקע קשיים כלכליים אותה חוותה המשפחה נשר מלימודיו לאחר 8 שנות לימוד. השרות הוסיף כי בהתייחסותו לעבירה, נאשם 2 מסר כי טרם ביצוע העבירה נורה צרור יריות לכיוון הרכב בו נסע עם אחיו כשהם סברו כי דודם ירה לעברם ולכן כילו את כחמתם בקטין בן למשפחת דודו אותו פגשו במקרה. עוד הוסיף השרות כי הנאשם 2 מצמצם מחומרת הפגיעה בקטין.

השרות ציין כי הנאשם 2 נעדר עבר פלילי, מצוי בקונפליקט בין פרנסת משפחתו לצרכיו האישיים ולכן השרות לא שלל סיכון במצבו להישנות התנהגות אלימה במקרה ויחווה קונפליקט הקשור במחויבותו למשפחתו.

בנוגע לרכיב הענישה שרות המבחן המליץ על ענישה מרתיעה בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות ועונש נלווה של צו מבחן. שרות המבחן סבור כי עונש מאסר של ממש יחליש הנאשם ויחשפו אותו לדפוסי התנהגות עבריינים ויביאו לרגרסיה במצבו נוכח מאפייני אישיותו שפורטו. מחוות דעת הממונה שהוגשה בעניינו של הנאשם 2 עולה כי זה כשיר לרצות עונש בעבודות שרות.

דיון:

9.

נקודת המוצא לדיון כולו היא קביעה ברורה וחד משמעית לפיה אלימות פסולה היא מיסודה
. בע"פ 8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו), התייחס בית המשפט העליון לנגע האלימות בהאי לישנא:

"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה."

10.
סבור אני כי מתחם הענישה ההולם את האירוע שבענייננו צריך לנוע בין עונש של מאסר מותנה יחד עם ענישה נלווית לבין עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.


בקביעת מתחם זה התחשבתי בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הנ"ל, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כפי שיפורט להלן.

11.
הנאשמים עברו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הערך המוגן בעבירה זו הוא שמירה על שלמות גופו של האדם, שלומו וכבודו. בנסיבות העניין, בהן הקורבן הוא קטין בן משפחה, קיימים ערכים מוגנים נוספים של הגנה על בריאותם ושלומם הגופני והנפשי של קטינים והגנה על המרקם של המסגרת המשפחתית, אף אם המורחבת.

12.
מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו הינה בלתי מבוטלת. הנאשמים תקפו את הקטין בידם ובאמצעות מקל. הקטין הוכה ברגלו, בגבו, בידו ובראשו. כתוצאה מהאמור נגרמו לקטין חבלות שלא ניתן להקל בהן ראש.

13.
הפסיקה הנוהגת ביחס לעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש הינה מגוונת ונעה בין מאסר מותנה ועונשים נלווים לבין תקופות של עד כשנת מאסר בפועל. הדבר תלוי כמובן בנסיבות התקיפה, תוצאותיה ויתר נתוניו של הנאשם, לרבות גילו ועברו הפלילי. בכפוף לאמור, הפסיקה הנוהגת היא בגדרי המתחם שפורט לעיל.

ראו בין היתר ת"פ (ראשל"צ) 26092-03-10
מדינת ישראל
נגד עמית ליבוביץ (פורסם בנבו);
ת"פ (ראשל"צ) 1157-09 מדינת ישראל
נגד חסן אל עביד (פורסם בנבו); ת"פ (ראשל"צ) 1708-09 מדינת ישראל
נגד זיו רבני (פורסם בנבו); ת"פ (ראשל"צ) 24810-05-11 מדינת ישראל
נגד אמיר רגואן (פורסם בנבו); ת"פ (ראשל"צ) 22865-01-11 מדינת ישראל
נגד אהרון קטאשוילי (פורסם בנבו);

14.
הנסיבות הקשורות בביצוע עבירת התקיפה הן הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה בשים לב לשימוש במקל ולעובדה שהקרבן הוא קטין; לנזק שנגרם מביצוע העבירה (החבלות השונות) והניצול לרעה של כוחם של הנאשמים כבגירים למול חולשתו של הקטין. כן נתתי את דעתי לכך שהנאשמים רדפו אחרי הקטין והפסיקו האלימות אך עם הגעת השוטרים למקום.

15.
נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי יהיה זה נכון לחרוג ממתחם הענישה שקבעתי
ובתוך מתחם הענישה מצאתי להתחשב בפגיעה של העונש בנאשמים; לפגיעה של העונש במשפחתם של הנאשמים; בהסכם ה"סולחה" שנחתם; בהודאתם של הנאשמים; בעובדה שהנאשמים נעדרי עבר פלילי ובחלוף הזמן.

כן נתתי את דעתי לכך שהנאשמים היו עצורים במעצר של ממש משך כחמישה שבועות.

16.
סבור אני, כי בנסיבות המתאימות ראוי שבית המשפט יעודד הגעה להסכמים ולהבנות, לרבות בדרך של הסכמי "סולחה", וזאת מבלי לוותר על ניהול ההליכים בדרכים מקובלות. עידוד זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בדרך של נימוק לקולה במסגרת גזר דין.

בעניין זה ראו, בין היתר, מאמרו של השופט ר. שפירא "הגיעה העת לסולחה", הפרקליט מח תשס"ו 433 וכן
ע"פ 7126/04 גדיר נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2005 (2) 4115.

יחד עם זאת, במקרה זה לא מצאתי לתת משקל ממשי לטענה בדבר "הסולחה" וזאת משום שלא הוצגה כל ראיה בנדון (מסמך הסולחה או תצהיר של הקטין או בן משפחתו) ומכאן שלא ניתן לדעת על עצם קיומה
של ה"סולחה" ולמצער אודות טיבה.

17.
באשר לפסיקה שהגיש ב"כ הנאשמים, אציין כי מדובר במקרים בהם הנסיבות וסעיפי העבירות שונים מהמקרה שבפני
.

18.
כפי שיפורט להלן החלטתי להטיל על הנאשם 2 עונשים חמורים מאלה של הנאשם 1. פער זה בענישה נובע הן מחלקו של הנאשם 2 בתקיפה (באמצעות מקל ובבעיטות פרט לשימוש בידיים כפי שגם עשה נאשם 1), הן מהאמור בהמלצת שרות המבחן (במיוחד באשר ללקיחת האחריות והסיכון להישנות ביצוע עבירות) והן בכשירות לרצות מאסר בעבודות שירות (כעולה מחוות דעת הממונה).

19.
לאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרה ולקולה, ולאחר שעיינתי בפסיקה ובמסמכים שהונחו בפני
י, החלטתי לגזור
על הנאשמים את העונשים הבאים:


נאשם 1:

א.
6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות, לרבות איומים.

ב.
ניתן בזאת צו של"צ בהיקף של 250 שעות. שרות המבחן יערוך עם הנאשם תכנית של"צ מפורטת וזאת תוגש לאישורי תוך 30 יום מהיום. הנאשם ישלים את השל"צ בתוך שנה מהיום. הובהרה לנאשם חשיבות שיתוף הפעולה בביצוע השל"צ ונפקות העדר שיתוף הפעולה.

ג.

קנס בסך של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 שיעורים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 2.2.2014.

ד.
הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 5,000 ₪ שלא לעבור עבירת אלימות, לרבות איומים, למשך
שלוש שנים
מהיום. על הנאשם לחתום על כתב ההתחייבות תוך 7 ימים מהיום שאם לא כן יאסר למשך יומיים.
מזכירות בית המשפט מתבקשת לאפשר לנאשם לחתום על כתב התחייבות אף לאחר שעות קבלת הקהל, וזאת בשים לב לעובדה שהנאשם מתגורר מחוץ לעיר.


נאשם 2:

א.
3 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות. בהתאם לחוות הדעת הממונה, הנאשם ירצה את העבודות במרכז קליטה "נורית" בבאר שבע, משך 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה בכל יום החל מיום 23/02/2014. הובהרה לנאשם חשיבות שיתוף הפעולה בביצוע העבודות ונפקות העדר שיתוף פעולה.



ב.

4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות
,
לרבות איומים.


ג.

קנס בסך של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 שיעורים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 2.2.2014.


ד.

הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 5,000 ₪ שלא לעבור עבירת אלימות לרבות איומים
למשך שלוש שנים מהיום. על הנאשם לחתום על כתב ההתחייבות תוך 7 ימים מהיום שאם לא כן יאסר למשך יומיים.
מזכירות בית המשפט מתבקשת לאפשר לנאשם לחתום על כתב התחייבות אף לאחר שעות קבלת הקהל, וזאת בשים לב לעובדה שהנאשם מתגורר מחוץ לעיר.

היה וקיימת הפקדה, ניתן לקזז את ההפקדה, בעניינם של שני הנאשמים לטובת הקנס, וככל שתוותר יתרה זו תושב לנאשמים.
על הנאשמים לפנות למזכירות בית המשפט על מנת להמציא פרטי חשבון בנק.








העתק מגזר הדין יועבר לשרות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
<#3#>

ניתן והודע היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.



ד"ר יובל ליבדרו
, שופט





הוקלד

על

ידי

שרונה

מימון






פ בית משפט שלום 34535-05/12 מדינת ישראל נ' סאבר אל מדיעים, מוסא אל מדיעים (פורסם ב-ֽ 11/12/2013)