פסקי דין על יעקב אלוף | פסקי דין על המגן חברה לביטוח בע"מ

7080/00 א     02/11/2004




א 7080/00 יעקב אלוף נ' המגן חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 007080/00
בית משפט השלום בירושלים

בפני
כב' השופט רפאל יעקובי
יעקב אלוף

בעניין:
התובע

ע"י ב"כ עו"ד מ. נעים
נ ג ד
המגן חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד מ. כהן

פסק דין

א. רקע עובדתי ודיוני
1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 5.9.93.

2. ועדה רפואית של המל"ל קבעה, כי עקב תאונה זו נגרמה לתובע נכות צמיתה בשעור 10% בגין פגיעה בכתף שמאל, וזאת החל מ-1.10.93.
לתובע שולמו ע"י המל"ל דמי פגיעה עבור 25 יום שממועד התאונה, ועד תחילתה של הנכות הצמיתה הנ"ל.

3. הנתבעת עתרה להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ובהחלטה מיום 21.2.02 נעתרתי לבקשה. כהמשך לכך, מונה ד"ר ש. סבתו כמומחה מטעם בית המשפט, במימון ביניים של הנתבעת.

4. בחוות דעת מיום 27.4.02 קובע ד"ר סבתו, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה. לדבריו, מצב הכתפיים של התובע נובע מבעיות קודמות, ולא הושפע מן התאונה.
ד"ר סבתו קובע, כי התאונה דנן הותירה נכויות זמניות בלבד: 50% לשבועיים, 25% - לשבועיים, 10% - לחודש. הא ותו לא. בתשובות הבהרה מיום 18.11.02, לשאלות הבהרה של ב"כ התובע, לא חל שינוי בעמדת המומחה, והוא הוסיף הסברים לעמדתו הנ"ל.

5. לאחר פרק זמן משמעותי שבמהלכו לא הושגה התקדמות, הוסכם בעקבות הישיבה מיום 25.4.04 על מסלול דיוני להכרעה בתובענה: יוגשו סיכומים בכתב במתכונת מוסכמת, ופסק הדין יינתן על יסודם ועל יסוד מכלול החומר שבתיק.
6. התובע והנתבעת הגישו סיכומים כנ"ל (התובע כינה את סיכומיו: "חישוב הנזק מטעם התובעים"), והתובע לא ניצל זכותו להגשת סיכומי תשובה. בכך הבשיל התיק להכרעה.

ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז
7. אומר כבר עתה, כי כל הדרכים מובילות לכך שדין תביעתו של התובע להידחות. זאת בשל היבלעות ברורה של סכומי הפיצויים בסכום גמלאות המל"ל, במצב שבו מוסכם על הצדדים, כי "מדובר בתאונה ברכב המעביד, ולכן אין זכאות ל-25%" מכח סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי (פרוטוקול מיום 1.5.03).

8. התובע מסכים, כי את שאלת נזקיו יש לבחון לאור חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (סעיף 10 לסיכומיו).

9. ממסמכי המל"ל עולה, כי לתובע שולמו ע"י המל"ל דמי פגיעה בסכום נומינלי כולל של 3,326 ₪, וכי הם שולמו לשיעורין במהלך השנים 1993 - 1995, וכן שולם לו ביום 17.10.99 מענק בסך 16,848 ₪ (ראו נספח ג' לסיכומי הנתבעת).

10. במקרה דנן יש להציב מצד אחד את קביעות המומחה מטעם בית המשפט, לפיהן מדובר בתאונה בעלת השלכות מינימליות ומינוריות שאף הן לטווח קצר בלבד, ועל יסודן לפסוק הפיצויים. בצד השני יש להציב את גמלאות המל"ל, המסתכמות בסכום נומינלי של למעלה מ-20,000 ₪. לאחר מכן יש להשוות בין הסכומים שיתקבלו בכל צד. במקרה דנן, אפילו תתקבל עמדת התובע לעניין סכום הפיצויים הראוי במלואה, וייקבע כי יש לפצותו בסכום כולל של 29,702 ₪ ליום פסק הדין (כבקשתו בסעיף 20 של סיכומיו), עדיין סכום הגמלאות, בעדכון ליום פסק הדין, אינו מותיר לו יתרה של ממש. כשאני סבור, שאין לקבל את עמדת התובע לגבי רוב דרישותיו בנושא הפיצויים, כפי שיבואר להלן, התוצאה היא בליעה ברורה, וכפועל יוצא מכך - דחיית התביעה.

ג. ביסוס התוצאה - המישור העקרוני
11. המחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים הינה בשאלה אם במכלול נסיבות המקרה זכאית הנתבעת לנכות את מלוא גמלאות המל"ל הנ"ל, אם לאו.
הנתבעת טוענת, כי היא זכאית לנכות את מלוא כל הגמלאות הנ"ל. התובע טוען לעומתה, כי מתוך סכום הגמלאות הכולל ניתן לנכות סכום מינימלי בלבד, רק את אותו סכום שהיה משלם המל"ל אילו קביעותיו היו כקביעת המומחה מטעם בית המשפט.
12. עיינתי בטענות הצדדים. מקובלת עליי עמדת הנתבעת, ואין בידי לקבל את עמדת התובע. זאת לנוכח פסיקה ברורה ועקבית של בית המשפט העליון, המצדדת בבירור בעמדת הנתבעת. בכל טענות התובע אין כדי להוביל למסקנה שונה.

13. כך נאמר על ידי בית המשפט העליון עוד מקדמת דנא כי:

"כפי שכבר נקבע פעמים רבות על ידי בית משפט זה, יש לקבוע קודם כל את סכום הפיצויים שעל המזיק לשלמו וזאת בלי כל קשר לגימלה שהתובע מקבל מהמוסד לביטוח לאומי: ע"א 342/56+323, הנ"ל, ע"א 236/58+293, הנ"ל, וע"א 429/59. אלה הם שני דברים שונים הנקבעים בנפרד לפי שני חוקים שונים. העובדה שהמוסד לביטוח לאומי זכאי להיפרע על סכומי הגימלה שהוא משלם מתוך כספי הפיצויים המגיעים לניזק אינה צריכה להשפיע על גובה הפיצוי שעל המזיק לשלמו, שאותו יש, כאמור, לחשב באופן נפרד לפי חוק אחר ובלי כל קשר לגימלה" (ע"א 32/60 פלקסברג נגד המנהל הכללי של רכבת ישראל, פ"ד יד 1629, 1639).

וראו ברוח זו גם דברי השופט (כתארו אז) ברק בע"א 650/78 כליף נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (2) 242, 246 ג - ד, 251).
הפסיקה העקרונית הנ"ל יושמה במקרים רבים בהם עלו טענות מסוג דומה לאלה של התובע דנן, בדבר היחס בין הפיצויים לניכויים.
בע"א 2730/90 שרון נ' וינרט ואח', תקדין עליון 1992(3) 500, נקבעו הפיצויים על יסוד הנכות הרפואית שנקבעה על ידי מומחי בית המשפט, בשעור של 59%, בעוד שהמל"ל שילם גמלאות, על יסוד נכות שנקבעה על ידי המל"ל, בשעור של 75%. המערער שם העלה טענות דומות לאלה שמעלה התובע דנן. בית המשפט העליון דחה טענות אלה, באומרו:

"לטענתו (של המערער - ר.י.) נגרם לו עוול כשמחשבים את נזקיו בהנחה שנכותו היא 59% בעוד שמנכים לו את גימלאות המוסד לביטוח לאומי, כשאלה מחושבות לפי נכות של 75%. אין ממש בטענה זו. סכום הגימלאות שהמערער מקבל מהמוסד לביטוח לאומי צריך להיקבע על פי הגימלאות שהוא מקבל בפועל, יהיה אחוז הנכות אשר נקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר יהיה. כל עוד מנוכה הסכום בהתאם לכך, לא נגרם כל עוול למערער, באשר בסך הכל מקבל את מלוא נזקיו כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המוסמך" (סעיף 4 של פסק הדין).

בע"א 1098/90 ישראל יעקב נ' פיטוסי ואח', תקדין עליון 1992(3) 695, חזר בית המשפט העליון על עקרון זה ויישם אותו, באומרו:

"בהחליטו לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, לא עשה בית המשפט אלא את מה שמחייבו הדין, ללא שהביע או התכוון להביע בכך את דעתו על גובה הפסד כושר ההשתכרות של המערער. על פי הדין היה עליו לנכות את הגימלאות כפי שאלה שולמו ועתידות להשתלם על ידי המוסד לביטוח לאומי. באשר לירידת כושר העבודה של המערער עקב התאונה, את זאת יהיה עליו לקבוע על פי הראיות שבאו בפני
ו, מבלי שהחלטות המוסד לביטוח לאומי לענין הנכות הרפואית או הפסד כושר ההשתכרות מחייבות אותו. בסופם של דברים, לא נגרם למערער כל עוול בעניין זה. גובה הפיצויים נקבע על פי הראיות שבאו בפני
בית המשפט, וסכום הניכויים נקבע על פי מה שבפועל קיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי, כך שמסגרת הפיצויים הכוללת שלו בגין התאונה לא נפגעה" (סעיף 4ד של פסק הדין).

וראו באותה רוח גם ע"א 354/85 ממן נ' קעטבי, פ"ד מא(2) 113; ע"א 612/84 מרגלית נ' מרגלית, פ"ד מא(3) 514 ועוד ועוד.

14. התובע מסכים לכך שאת הפיצויים יש לקבוע לאור חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט (כמצויין לעיל, בסעיף 8 של

פסק דין
זה). הוא ממאן להשלים עם הצד השני של אותה מטבע, והוא, שאת הניכויים יש לבצע לפי הגמלאות המשולמות בפועל ע"י המל"ל. הפסיקה שהובאה לעיל מלמדת, כי הדין אינו עם התובע בעניין זה.

15. לנוכח הפסיקה הנ"ל, וכאשר ברור כי המל"ל קבע לתובע נכות צמיתה בשעור 10% ושילם מענק ודמי פגיעה עקב התאונה דנן, פשיטא, שיש לנכות את גמלאות המל"ל במלואן. לא רק שהנתבעת אינה מושתקת מלטעון את שטענה (כטענת התובע, בסעיף 13 של סיכומיו), אלא שמדובר בטענה נכונה, אשר יש ויש מקום להעלותה בנסיבות המקרה דנן.
16. מקובלת עליי עמדת הנתבעת גם לעניין זה שאין לקבל את נסיון ההסתמכות של התובע על פסק הדין בע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו פ"ד נז(4) 350. כיוון שמקובלת עליי בהקשר זה עמדת הנתבעת במלואה, אביא את הדברים כפי שהם נאמרו בסיכומי הנתבעת:

"פסק הדין בע"א 3953/01 פרלה עמר נגד אליהו עליו מסתמך התובע בסיכומיו אינו מתאים לנסיבות המקרה שלנו.
בפסק הדין דובר על תובעת אשר נקבעה לה נכות כללית בשיעור של 43% וחלקה יוחס לתאונה נשוא פסק הדין וחלקה האחר יוחס לעברה הרפואי של התובעת.
בית המשפט קבע שם כי רק החלק שיוחס לפגיעה בתאונה ינוכה מסכום הפיצויים.
במילים אחרות כיוון שהמל"ל עצמו ייחס רק חלק מהנכות לתאונה, ניתן היה לנכות רק את הסכום ששולם בגין הנכות הקשורה לתאונה.
ברור איפא כי אם המל"ל עצמו קבע שחלק מהנכות איננו קשור לתאונה אי אפשר לנכות את התשלום ששולם בגין חלק זה של הנכות.
במקרה שבפני
נו אין מחלוקת כי הנכות של 10% שנקבעה במל"ל מיוחסת על ידו במלואה לתאונה וכך גם התשלומים ששולמו לתובע.
משכך הדבר יש בהחלט לנכות את כל התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה מהפיצוי שיפסק לתובע".

17. השורה התחתונה הינה, שעלינו ללכת בשני מסלולים מקבילים ונפרדים. המסלול האחד יהיה פסיקת הפיצויים בהמשך לקביעת המומחה מטעם בית המשפט (שהתובע מסכים לו, כאמור לעיל). המסלול השני יהיה ניכוי כל הגמלאות שמשלם המל"ל על יסוד הקביעות הרפואיות של הועדה הרפואית שלו, וזאת בהמשך לקבלת עמדת הנתבעת ודחיית עמדת התובע לעניין זה.

ד. מסלול הפיצויים
18. ראשי הנזק שעבורם עותר התובע לפיצוי הם הפסדי שכר בעבר ונזק לא ממוני.

19. לעניין הפסדי שכר בעבר - הנכויות הזמניות שקבע המומחה מטעם בית המשפט הן בשיעורים לא גבוהים ולתקופות קצרות: 50% לשבועיים, 25% לשבועיים, ו-10% לחודש. בנתונים כאלה ניתן להכיר בהפסדי הכנסה לעבר לכל היותר באי כושר של שבועיים (בתקופת הנכות בשעור 50%), ובהפסדים חלקיים נמוכים למדי בתקופה של חודש וחצי, אשר בה היו לתובע נכויות זמניות בשעור 25% (לשבועיים) ו-10% (לחודש). ואולם, גם אם נלך לפי אישורי אי הכושר שצרף התובע לסיכומיו, לתקופה של כמעט חודשיים, עד 29.10.03, לא ניתן להגיע לפיצוי משמעותי בראש נזק זה, כפי שיובהר להלן.
לעניין בסיס השכר, מבקש התובע (בסעיף 19 של סיכומיו) שהפיצוי ייפסק לפי הכנסותיו בשנת 1994. דא עקא, שכמו רוב טענותיו בסעיף 19 של סיכומיו, שהן מלאכותיות ובלתי מבוססות ואין לשעות להן, כך גם התבססותו על תקופה זו, כלל אינה רלבנטית לענייננו, שכן באותה שנה כבר היה התובע מעבר לתקופת הנכויות הזמניות. את הפסדיו סמוך לאחר התאונה יש לגזור מהכנסותיו עובר לתאונה, במהלך שנת 1993. לעניין זה יש בחומר שבפני
נו נתון בדבר הכנסה רבע שנתית בסך 6,669 ₪ ברוטו, שלפיו ההכנסה החודשית הממוצעת היא 2,223 ₪ ברוטו, בערכים של שנת 1993. התובע שלא הגיש סיכומי תשובה, לא חלק על טענת הנתבעת, כי שערוך שכר הברוטו הנ"ל לימינו אנו מביא ל-5,200 ₪ נטו בערכים של היום.
אם יוכר לתובע בפיצוי עבור כמעט חודשיים, נגיע לסך כ-10,000 ₪ בערכים של היום, שעליו יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה הרלבנטית (בערך 15.10.03) עד מועד פסק הדין. הסכום הכולל לאחר תוספת הריבית הינו כ-15,000₪.

20. עבור נזק לא ממוני - התובע עותר לפסוק לו סכום של 6,000 ₪ ליום פסק הדין. הנתבעת מציעה סך 3,000 ₪ ליום פסק הדין. הנכויות הזמניות הן אכן מינוריות. רק בשל מרכיב הריבית המשמעותי, עקב הזמן הרב שחלף מאז התאונה, אני מוכן לפסוק בראש נזק זה את הסכום שהתובע עותר לו, דהיינו, 6,000 ₪ למועד

פסק דין
זה.

21. סכום הפיצויים מסתכם, אפוא, ב-21,000 ₪ למועד

פסק דין
זה (15,000 ₪ ועוד 6,000 ₪).

ה. מסלול הניכויים
22. מענק הנכות לניכוי עומד על 21,123 ₪ דהאידנא, כפי שצויין בסיכומי הנתבעת, ללא הסתייגות מצד התובע. על כך יש להוסיף את דמי הפגיעה בסכום נומינלי כולל של 3,326 ₪, אשר שולמו, כאמור, במועדים שונים בין השנים 1993-1995. לצורך הניכוי, יש להוסיף לכל סכום ששולם הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד מועד מתן פסק הדין.
מדובר בסכומים הבאים: 1,417 ₪ שולמו ב-24.11.93, ולאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית מגיע סכום זה לכ-3,750 ₪ להיום; 785 ₪ שולמו ב-20.12.94 ולאחר תוספת כנ"ל מגיע סכום זה לכ-1,750 ₪ להיום; 1,124 ₪ שולמו ב-22.5.95 ולאחר תוספת כנ"ל מגיע סכום זה לכ-2,350 ₪ להיום. דמי הפגיעה לניכוי מסתכמים בכ-7,850 ₪ למועד פסק הדין. סך כל הגמלאות לניכוי מסתכם ב-28,973 ₪ ליום

פסק דין
זה (21,123 ₪ ועוד 7,850 ₪).
ו. סוף דבר
23. נמצא לנו, שסכום הגמלאות לניכוי עולה בכ-8,000 ₪ על סכום הפיצויים שנפסק לעיל (בסעיף 21), שאף הוא נפסק מתוך גישה נדיבה כלפי התובע. מכאן, שתוצאה של בליעת הפיצויים בגמלאות המל"ל, שפועל יוצא ממנה הוא דחיית התביעה, היא תוצאה ברורה במכלול נסיבות המקרה דנן. התביעה נדחית, אפוא.

24. במכלול נסיבות המקרה יש מקום לטרוניה של הנתבעת על דרך התנהלותו של התובע, אשר במקום "לקרוא את המפה", הערים על הנתבעת קשיים והוצאות בצמתים שונים. כך היה בהתמודדותו בעניין הבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור, אשר בה נתקבלה עמדת הנתבעת, וכך בסופה של דרך, כשהתמודד על זכייה בפיצויים, אף שהיה מקום שיבין מראש, כי לא יוכל להגיע לפיצויים בסכום שיעלה על הגמלאות לניכוי. ביני לביני גם הוציאה הנתבעת הוצאות, שהעיקרית שבהן היא עלות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.
למעשה, משנתקבלה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, התברר למפרע כי גם המענק ששילם המל"ל לתובע לא הגיע לתובע אליבא דאמת. הוא שולם לו רק בשל כך שבפני
המל"ל לא עמד תעוד מעברו של התובע, אשר ממנו ניתן היה ללמוד שבעיות הכתף של התובע אינן נובעות מן התאונה (ראו ההחלטה מ-21.2.02, בדבר ההיתר להביא ראיות לסתור וחוות דעת המומחה). בנסיבות אלה יש להשקיף במשנה חומרה על התנהלות התובע, אשר לא הסתפק במה שזכה בו, והתמודד על סכומים נוספים, ללא הצדקה וללא סיכוי של ממש. רק בשל כך שהתובע הסכים ב"ישורת האחרונה" למסלול דיוני שקיצר במשהו את מכלול ההליכים, הוא לא יחויב בהוצאות בשעור גבוה במיוחד. אסתפק בכך שהתובע יחוייב לשלם לנתבעת סכום כולל של 8,000 ₪, עבור שכ"ט עו"ד ומע"מ והוצאות משפט גם יחד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד

פסק דין
זה עד תשלומו.

ניתן בהעדר הצדדים היום, י"ח בחשון תשס"ה (2 בנובמבר 2004).
המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי כח הצדדים.
רפאל יעקובי
, שופט








א בית משפט שלום 7080/00 יעקב אלוף נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/11/2004)