פסקי דין על פאדי מור | פסקי דין על עוף שפרעם | פסקי דין על מאהר בשותי | פסקי דין על מיסטר עוף ואח' |

16753-02/12 תאמ     22/12/2013




תאמ 16753-02/12 פאדי מור נ' עוף שפרעם בע"מ, מאהר בשותי, מיסטר עוף בע"מ ואח'








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 16753-02-12 מור נ' עוף שפרעם בע"מ ואח'




בפני

כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן


תובע

פאדי מור


נגד


נתבעים

1.עוף שפרעם בע"מ
2.
מאהר בשותי

ת.ז. 058197138
3.מיסטר עוף בע"מ
4.
אמיר בשותי ת.ז. 200683605




פסק דין



בפני
י תביעה כספית.

אני סבור כי עמדתו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי מדובר בסכסוך כספי גרידא וכי טענה להונאה ו/או רמייה מצדו של הנתבע 2 ובנו, הנתבע 4, לא הוכחו ודין טענות אלה להידחות כפי שיובהר בהמשך.

התובע מחזיק עסק של חומרי חשמל וסיפק סחורה לנתבעות 1-4. אין חולק לאור העדויות שנשמעו בבית המשפט בישיבת ההוכחות מיום 19.12.13, כי אכן סופקה סחורה בפועל, נרשם על החשבוניות שם הנתבעת 1 ואולם הסחורה היתה מיועדת לעסק החדש שעניינו הנתבעת 3.

המחלוקת הלכה למעשה עניינה בגובה הסכום אותו צריכים מי מהנתבעים לשלם ובטענות שהועלו על ידי התובע, שיש לחייב תוך הרמת מסך ההתאגדות את הנתבעים 2 ו- 4 באופן אישי. הנתבע 2 שימש כבעליה
של החברה – הנתבעת 1 והנתבע 4 שימש כבעליה של הנתבעת 3, אם כי הטענה ביחס לנתבע 4 היתה שהוא למעשה פיקציה והרוח החיה והאישיות האמיתית בעלת העסק הינו הנתבע 2.

אדון בטענות כסדרן.

טענת הנתבעים שהמסמכים אותם הציג התובע לתמיכה בתביעה והכוללים בין השאר, תעודות משלוח וחשבוניות על אספקת סחורה של מוצרי חשמל בסך כולל של 38,338 ₪ (מדובר בציוד שעליו הוצאו יותר מחשבונית אחת וסופק לבקשת מי מהנתבעים במועדים שונים), אינם משקפים את מה שסופק בפועל אל מול הצעת המחיר וכן כי המחירים הנקובים בחשבוניות אינם מקובלים על הנתבעים ומעולם לא נתנו הסכמה למחירים אלה ולמעשה התובע מילא סכומים כפי שבחר לעשות במילוי החשבוניות.

כאשר הקשיתי על הנתבע 2 בחקירה בביהמ"ש, אם כן באיזה סכום הוא מודה, ענה בעמ' 9 בפרוטוקול:
"ש. כמה כסף אתה חייב לו?
ת. לא יודע כמה, הגיעו סילבא והחברים שלו. רצינו להגיע לגישור. הגיעו לסכום של 15,20 אלף ולא הסכמתי בגלל שלקחנו את אותו גוף התאורה והלכנו למקום אחר והמחיר היה שליש והוא השתגע ואמר שהמחיר ירד. הצעתי לו את הסחורה חזרה והוא לא רצה".

כלומר, הלכה למעשה הנתבע 2 מודה בחוב אך במחצית מעלות התביעה ואף נמוך ממנה.
הנתבעים לא העמידו שום תשתית ראייתי כנגד החשבוניות של התובע. לא בהצעות מחיר, לא בחוות דעת ולא ממסמך כלשהו לחנות אליה פנו על פי העדות. כמו כן, לא הביאו לעדות את צדדי ג' שניסו לגשר (סילבא) או חשמלאי שיוכל לתמוך בטענותיהם. למעשה מדובר בטעות בעלמא שאינן מגובות בכל ראייה תומכת.
בסיכומים ובחקירה הנגדית טענו הנתבעים שאין הלימה בין הצעת המחיר והחשבוניות נשוא התביעה, דבר המלמד לטענתם על כך שלא כל הציוד ששולם עליו התקבל.
יש לדחות טענה זו.
הצעת המחיר התייחסה לציוד עליו דיברו הצדדים אך בפועל סופק פחות ציוד ואין סיבה אפוא לקבל את הטענה הזו המתייחסת לכל הציוד.
כן יש לדחות את טענת הנתבעים בהגנתם הנוגעת למעשה לאחיו של התובע, שאדי, העוסק בעבודות חשמל ואשר לטענת הנתבעים הסב לנזק בהתקנת החשמל בעסק החדש של הנתבעת 3 (המנוהל ע"י הנתבע 4).
לא נשלחה הודעת צד ג' נגד שאדי. הנ"ל לא הובא לעדות. לתצהיר הנתבעים לא צורפו מסמכים אליהם התייחס ב"כ הנתבעים בסיכומיו והנוגעים כביכול לזהות בין עסקו של שאדי ובין עסקו של התובע ולמעשה לא הוכח, כי טענות הנתבעים כנגד שאדי רלוונטיות ביחס לתובע ואם יש להם טענה כלפיו, שמורה להם כמובן הזכות לתבוע אותו אישית.
זאת ועוד, גם הטענה הנוגעת לארון החשמל בעלות של 7,000 ₪ אינה רלוונטיות, לא כטענת קיזוז ולא כטענה היכולה לסייע לנתבעים, שכן אי התקנה של לוח החשמל אינה קשורה בעצם האספקה או בחשבוניות נשוא התביעה שלא מופיע בהם כלל לוח חשמל זה.

מכל המקובץ דלעיל, דין התביעה להתקבל במלואה תוך חיוב בהוצאות כנגד החברות הנתבעות 1 ו- 3.

השאלה הנוספת הטעונה הכרעה היא, האם יש לחייב את הנתבעים 2 ו- 4 אישית? למעשה עסקינן "בהרמת מסך".
הטענה של התובע, שהנתבע 2 הוא זה שהיה הרוח החיה במו"מ ובאספקת הסחורה.
הוא זה שביקש כי החשבונית תופנה לנתבעת 1 ואגב, אין מחלוקת כאמור, שהסחורה סופקה לנתבעת 3 תוך שימוש בשם הנתבעת 1.
טענת התובע היא שהנתבע 2 ידע היטב על מצבה הרעוע של הנתבעת 1, שכיום היא אינה חברה פעילה. הקים באמצעות בנו, הנתבע 4 חברה אחרת – הנתבעת 3, שנטען שהיא פעילה, אם כי התובע מטיל ספקות לכך לאור אי תשלום האגרה הרלוונטית בעניינה לרשם החברות וטוען שהנתבע 2 למעשה הקים את החברה הנתבעת 3 על מנת להתחמק מחובות הנתבעת 1 וכי חוסר תום הלב שלו והתנהגותו מעידים על הצורך לחייבו אישית.

ראשית דבר אדגיש, כי רוב טענות מופנות כנגד הנתבע 2 ולא כנגד הנתבע 4 אשר בעליה של הנתבעת 3 ואשר התרשמתי מתוך עדותו כי אין המדובר במשרה פיקטיבית שלו אלא שהוא
משמש כמנהל בפועל וכמי שאחראי על ענייניה של הנתבעת 3.

לגבי הנתבע 2 – מעבר לשימוש נטען בחשבונית לטובת הנתבעת 1, כאשר בפועל הועבר הציוד שסופק לנתבעת מס' 3, לא הוכח כנגדו דבר. לא הוצגו ראיות המצדיקות הרמת מסך כנגדו, לרבות התביעה של מר דהן בנוגע לשכירות בהליך אחר, אשר לטענת הנתבעים שולמה במלואה.

כאשר נטענות טענות אשר מכילות בתוכן גוון פלילי של קנוניה או רמייה, עול ההוכחה הוא ברמה העולה על עודף מאזן הסתברות ולא מצאתי כי הוכח ברמת הראיות הנדרשת כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו- 4 באופן אישי.

אשר על כן, התביעה נגדם באופן אישי נדחית.

הנתבעות 1 ו- 3 ישלמו לתובע את סך התביעה בשיעור של 38,366 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הוצאת החשבוניות ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרות בימ"ש אשר שולמו ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק.

סכומים אלה ישלמו הנתבעות 1 ו- 3 לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 4 נדחית כאמור, ללא צו להוצאות.

ניתן היום,
י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 16753-02/12 פאדי מור נ' עוף שפרעם בע"מ, מאהר בשותי, מיסטר עוף בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 22/12/2013)