פסקי דין על דניאל נהיר | פסקי דין על דלית אמיר | פסקי דין על גמליאל שחר אמיר | פסקי דין על יהודה אמיר ואח' |

2365-05/13 עא     22/12/2013




עא 2365-05/13 דניאל נהיר נ' דלית אמיר, גמליאל שחר אמיר, יהודה אמיר ואח'









בתי משפט

בית המשפט המחוזי בבאר שבע



בפני
כב' השופטת שרה דברת
- ס. נשיא
ע"א 2365-05-13




דניאל נהיר
המערער

נגד



1. דלית אמיר
2. גמליאל שחר אמיר
3. יהודה אמיר
4. דוד עמר
5. נציגות הבית המשותף רוגוזין 61
ע"י ב"כ עו"ד יפעת בן אבו - בראון
המשיבים



פסק דין

1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד, שניתן במאוחד בת.א. 1117/08, תא"מ 13838-02-10, ותא"מ 14792-02-10, ביום 3.3.13 ע"י כב' השופט אריאל ברגנר.

2.
המערער, דניאל נהיר
(להלן -"המערער"), הינו הבעלים של דירה ברח' רוגוזין 61/28 באשדוד (להלן - "הדירה"). ביום 26.8.04 נחתם הסכם שכירות בין המערער לבין דלית וגמליאל אמיר, המשיבים 1-2 (להלן- "המשיבים"). להבטחת ההתחיבויות ע פי
ההסכם, נמסר שטר בטחון בסך
50,000 ש"ח, עליו חתמו כערבים יהודה אמיר ודוד עמר, המשיבים 3-4 (להלן – "הערבים"). ביום 1.8.05 נחתם הסכם שכירות לשנה נוספת, וביום 13.8.06 נחתם הסכם שכירות לשנה וחצי נוספות. עם פינוי הדירה, ביקש המערער לממש את שטר הבטחון שבידו בהוצאה לפועל לאחר שלטענתו, המשיבים לא שילמו דמי השכירות במועד, אפשרו לבעלי מלאכה מטעם נציגות הבית המשותף לחצוב את הגג לתוך הדירה, מנעו ביקורי שוכרים פוטנציאליים, גרמו נזקים קשים למושכר, ועוד. המשיבים והערבים הגישו התנגדות לביצוע השטר, שהתקבלה, והתביעה התבררה כתביעה רגילה במסגרת ת.א. 1117/08.
התביעה אוחדה עם תא"מ 13838-02-10, היא תביעה שהגיש המערער נגד נציגות הבית המשותף ברח' רוגוזין 61 באשדוד (להלן – "נציגות הבית"). תביעה זו מקורה בעבודות שביצעה נציגות הבית לתיקון נזילת מים סביב הצנרת הסולארית, אשר בגג, ןלמטרה זו
נקדח חור בתקרת דירתו של המערער. המערער תבע פיצוי להשבת הוצאות ועוגמת נפש שנגרמו לו עקב קדיחות החור, כמו גם מתן צו עשה המורה לנציגות הבית לפעול על פי הוראות חוות דעת המומחה מטעמו בעת תיקון החור בגג.
כן אוחדה התביעה עם תא"מ 13838-02-10, היא תביעה שהוגשה על ידי המשיבים נגד המערער, לתשלום ביתר, עבור הפרשי שער בגין תשלום דמי השכירות, כמו גם פיצוי לנזקים שנגרמו להם בתקופה בה נותר חור בגג הדירה, עקב סירובו של המערער לאפשר המשך התיקון, על ידי נציגות הבית, אלא דרש להמתין לחוו"ד של מומחה מטעמו. המערער הגיש, באותה תביעה, הודעת צד ג' נגד נציגות הבית בטענה, שהנזקים נגרמו על ידה.

3.
ביום 3.3.13 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר קבע כדלהלן:
ת.א. 1117/08:
נקבע כי המשיבים הסכימו ששטר הבטחון יהיה תקף לתקופת השכירות השנייה והשלישית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 25 להסכם והמשיבים התחייבו להשיג את הסכמת הערבים להארכת תוקפו של השטר, אולם לא עשו כן. בנסיבות בהן הערבים לא הסכימו לערוב להסכם השני והשלישי - אין הם חבים כלפי המערער ודין התביעה נגדם להידחות.
באשר לגובה הנזקים שנגרמו לדירה, קבע בית המשפט קמא כי מאחר ומדובר בדירה שאינה חדשה ולא ניתן מידע באשר למצבה טרם השכירות, לא ניתן לקבוע כי כל הליקויים בדירה מקורם ברשלנות המשיבים. כן נקבע, כי הנזק, המפורט בחוות דעתו של המומחה מטעם המערער, אינו סביר וגם החשבונית אותה צירף המערער, כראיה לעלות התיקונים אינה מוכיחה כי שילם בפועל את הסכום האמור בה. עם זאת, נקבע כי המשיבים אישרו כי שכרו את הדירה במצב סביר ואין זה סביר, כי הסכימו לשכור את הדירה עם הליקויים שפורטו בחוות הדעת ואשר לא נסתרו, על כן, קבע בית המשפט קמא, כי על המשיבים לפצות את המערער בסכום של 7,000 ש"ח, בגין הנזקים שגרמו בדירה ולפצותו ב- 2,000 ש"ח בגין סירוב המשיבים לאפשר לשוכרים פוטנציאליים להכנס לדירה, ו - 3,000 ש"ח הוצאות משפט. תביעות המערער לפיצוי בגין אי תשלום שכירות במועד, שינויים במושכר ללא רשות, פינוי המושכר באיחור ואובדן שכ"ד - נדחו.

ת.א. 14792-02-10
: בית המשפט קמא קבע, כי החציבה בגג הדירה נדרשה לצורך תיקון הכרחי בבניין, אשר המערער - כמו גם שאר הדיירים בבניין - הסכימו לביצועו ושילמו בגינו. במהלך ביצוע העבודות דרש המערער את הפסקתן לאלתר ומנע את המשך ביצוען במשך 10 ימים, עד למתן חוות דעת מהנדס מטעמו; רק לאחר מכן התאפשר לסיים את העבודות ולתקן את החור בתקרה. בית המשפט קמא סבר כי נציגות הבית פעלה באופן הראוי לשבח וכי המערער פעל באופן לא סביר, עת עיכב את המשך העבודות וגרם עוגמת נפש לכלל דיירי הבניין; משכך, התביעה נדחתה והמערער חוייב בהוצאות.

ת.א. 13838-02-10
: בית המשפט קמא קבע כי כל נזק שנגרם למשיבים עקב תיקון בגג הינו באחריות המערער, על כן דחה את ההודעה לצד שלישי וזיכה את המשיבים בפיצוי עבור תיקון מכונת הכביסה, הוצאות ניקיון, החזר שכ"ד בתקופה בה היה חור בגג, פיצוי חלקי בגין אבדן שעות עבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש. כן נפסקו להם החזרי שכר דירה בגין הפרשי שער, לאור הסכמת המערער.

דיון
4.
הערעור מתייחס לשלושת תביעות שונות שנדחו, אדון בהן כסדרן.


ערעור על ת.א. 1117/08
5.
ערעור זה נוגע לשתי קביעות של בית המשפט קמא - תוקף כתב הערבות והנזק שנגרם למערער. המערער עומד על כך, שהערבות נותרה בתוקף. לשיטתו, השוכרים הצהירו כי הערבים נתנו הסכמתם להמשך הערבות; התנהלות זו של המשיבים, שאינה בתום לב, נעשתה ביודעין ואין לאפשר למשיבים או לערבים ליהנות ממנה. כמו כן, כאשר חתמו הערבים על ההסכם הראשון נתנו הסכמתם מראש, להארכת הערבות היה וההסכם יוארך. מציין הוא, כי בכל ההסכמים הוספו שמות הערבים וכי המשיבים במכתבים ששלחו ציינו את שמות הערבים, כערבים לחיוביהם בהסכם ואין הגיון בטענה כי המערער ויתר מרצונו על הבטוחה היחידה שהיתה ברשותו. הערבים להסכם טוענים, כי אין בהסכמתם של המשיבים כדי לחייב אותם. אין המדובר בהארכה של הסכם קיים, אלא בשלושה הסכמים נפרדים, על כן הערבות תקפה רק להסכם הראשון.
אכן - המשיבים נהגו בחוסר תום לב, עת התחייבו לקבל את הסכמת הערבים להמשך הערבות אך לא עשו כן וגם יצרו מצג בפני
המערער כי ערבותם של הערבים עודנה בתוקף . כך
ניתן ללמוד, ממכתבם מיום 5.3.08 - מספר ימים לאחר סיום השכירות בדירה - בו הם מציינים את הערבים כערבים להתחייבויותיהם על פי ההסכם (נספח 7ב לתיק המוצגים של המערער). עם זאת, לא הוצגה כל ראיה לפיה הערבים הסכימו באופן כלשהו לכך שערבותם תחול על ההסכמים הנוספים. אמנם, סעיף 16 להסכם הראשון (נספח 5א לתיק המוצגים של המערער) מציין כי הערבות תחול גם אם תוארך תקופת השכירות למשך התקופה הנוספת, אולם אין כל אזכור בהסכם לאפשרות של הארכה לתקופה נוספת. בפועל ההסכם השני - ועל אחת כמה וכמה, ההסכם השלישי - אינם הסכמים המאריכים את תקופת השכירות, שאז ניתן היה אולי לראות את הערבות כערבות מתמשכת אלא מדובר בשני הסכמים נפרדים. בנסיבות אלה, הצהרת המשיבים כי ערבות הערבים עודנה בתוקף - אף כי התנהגות זו אינה ראויה, אינה יכולה לחייב את הערבים.

6.
המערער חולק גם על גובה הנזק שנפסק לו בבית המשפט קמא. לשיטתו, זכאי הוא למלוא הפיצוי על פי חוות דעת המומחה מטעמו, כמו גם בחשבונית שהציג, בנסיבות בהן הסכם השכירות קובע כי השוכרים קיבלו את הדירה במצב תקין. כן מלין הוא על כך שבית המשפט קבע פיצוי על פי אומדנה, מבלי שפירט כיצד חושב פיצוי זה. עוד טוען המערער, כי היה לפצותו בגין האיחור בתשלום דמי השכירות שכן ההסכם קבע, כי ויתור או ארכה לא יהיו בתוקף אם לא נעשו בכתב ואין חולק כי לא הסכים בכתב לאיחור בתשלום. כן טוען הוא, כי הפיצוי בגין מניעת ביקורי שוכרים פוטנציאליים, חדשים נמוך ואינו מבטא את הנזק שנגרם לו מהעיכוב הרב בהשכרת הדירה. כן זכאי הוא לפיצוי בגין מסירת הדירה באיחור וגם ההוצאות שנפסקו הן ברף הנמוך.
המשיבים טוענים כי הסכום שנפסק הינו מופרז וודאי שאין מקום להוסיף עליו. המדובר בדירה ישנה אשר לא שופצה מאז שנבנתה והוחזרה למערער במצב בו קיבלו אותה. הסכומים שנטענו בחוות דעת המומחה הינם מופרזים ולא מציאותיים ואף בית המשפט קמא התרשם לרעה מעדות המומחה מטעם המערער; הסכומים הנתבעים אינם עולים גם בקנה אחד עם טענתו הראשונית של המערער - חודש וחצי לאחר הפינוי - כי עלות התיקון הינה 4,650 ש"ח בלבד. גם בחשבונית שהציג המערער אין כדי להוות ראיה, שכן לא צוין עבור מה הוצאה ולא הובאה אסמכתא לתשלום. עוד טוענים המשיבים כי הפיצוי שנקבע בגין מניעת ביקורי שוכרים חדשים אינו מוצדק שכן אפשרו את הביקורים וכי סכום ההוצאות שנקבע למערער, הינו סביר בהתחשב בכך שלא היה מיוצג והאריך את ההליכים המשפטיים שלא לצורך.

7.
אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שלא להכיר במלוא הנזק שתבע המערער. המערער לא הוכיח כי כלל הנזקים לדירה, המפורטים בחוות הדעת, נגרמו בתקופה בה התגוררו המשיבים בדירה. המדובר בדירה שאינה חדשה, על כן אין לתמוה כי נוצרו בה עם הזמן שלל פגמים, כגון תריסים שבורים, מגירות מטבח שבורות, ועוד. אין די בעצם הצהרתם של המשיבים, עת נכנסו לדירה, כי קיבלו אותה במצב תקין, על מנת להסיק כי הנזקים המפורטים בחוות הדעת לא היו קיימים בתחילת השכירות, מה גם שחלק מהליקויים מקורם בבלאי סביר. בנסיבות אלה, אין חשיבות כמה כסף שילם המערער עבור שיפוץ הדירה לאחר תום ההסכם, שכן לא הוכח כי הפגמים שתוקנו נוצרו על ידי המשיבים. על כן, ההחלטה לפצות את המערער בגין חלק מהנזקים בלבד, היתה סבירה. כמו כן, אין עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא - הנסמך על התרשמותו מעדותו של המומחה בפני
ו - כי הסכומים שנקבעו בחוות דעת היו מופרזים ומשכך בחר לפסוק את גובה הנזק, לו אחראים המשיבים, על דרך האומדן ולא על פי הסכומים שנקבו בחוות הדעת.

8.
לכאורה, על פי לשון ההסכם צודק המערער כי הוא זכאי לפיצוי בגין האיחור בתשלום שכר הדירה. בהסכם נקבע, כי "כל ויתור, הנחה או הימנעות מפעולה או ארכה, לא יחשבו כויתור של המשכיר על זכות מזכויותיו לפי חוזה זה ולא ישמשו מניעה לתביעה על ידו" (סעיף 12(ג) לחוזה השלישי). עם זאת, סעיף 12(א) לחוזה השלישי קובע, כי "בקרות אחד מן הארועים המנויים להלן, תהיה בידי המשכיר הרשות והזכות לבטל הסכם זה ולדרוש את פינויו המיידי של השוכר מן הדירה: (1) השוכר לא שילם סכום כלשהו של דמי השכירות... והסכום שלא שולם לא סולק ע"י השוכר בתוך 10 ימים מיום הדרישה". סעיף זה מלמד, כי שעה שהמשיבים איחרו בתשלום דמי השכירות, היה על המערער תחילה לדרוש סכום זה מהם ולחכות 10 ימים למילוי דרישתו, כאשר אין חולק כי המערער לא עשה כן. אם המשיבים לא היו נענים לדרישת המערער לשלם במועד, הרי שקמה לו הזכות לביטול ההסכם ולדרוש את פינוי מהדירה. לא רק זאת, היה על המערער בזמן אמת לציין כי עומד הוא על פיצוי בגין איחור בתשלום, אך משקיבל התשלום ולא התריע על חובת הפיצוי בזמן אמת, הסכים בהתנהגותו לתשלום באופן זה ואין לו להלין אלא על עצמו. מכאן, אין להתערב במסקנת בית המשפט קמא כי המערער אינו זכאי לפיצוי בגין האיחור בתשלום.

9.
בטענת המערער - כי לאור קביעת בית המשפט קמא, כי המשיבים אכן מנעו ממנו להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים, לא היה מקום לקבוע פיצוי בשיעור של 2,000 ש"ח - יש ממש.
הסכם השכירות עם המשיבים פג תוקפו ביום 28.2.08. החל ביום 4.5.08, הושכרה הדירה לאחרים (נספח ח' לתיק המוצגים של המערער בבית המשפט קמא). כלומר, הדירה עמדה ללא שוכרים במשך מעט יותר מחודשיים. אמנם, בתקופה זו גם ערך המערער שיפוץ בדירה, אשר הסתיים ביום 30.3.08 (סעיף 38 לערעור מטעמו), אך חלק משיפוץ זה נבע - כפי שנקבע לעיל - מהתנהלות המשיבים; אין גם לדעת אם לא היה נערך השיפוץ מוקדם יותר כבר היו למערער שוכרים בשלב זה. בית המשפט קמא קבע דמי שכירות ל 2,000 ₪ לחודש, על כן זכאי המערער לפיצוי בגובה 4,000 ש"ח, בגין חודשיים שכירות, תחת ה – 2000 ש"ח שנפסקו לו בבית המשפט קמא.
המערער טוען כי זכאי הוא לפיצוי נפרד עבור מניעת ביקורי שוכרים ועבור אובדן שכ"ד, לטענה זו אין בסיס, שכן מדובר באותו הנזק. לא מצאתי ממש גם בטענות בדבר פינוי המושכר באיחור וגובה הוצאות המשפט. משכך דין הערעור על פסק הדין הנוגע לת.א. 1117/08 להידחות, בכפוף לכך שסכום הפיצוי בגין אובדן השכירות יועמד על 4,000 ש"ח, כך שכלל הפיצוי המגיע למערער – בגין כל נזקיו - יעמוד על 14,000 ש"ח, ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא.


ת.א. 14792-02-10
10.
המערער טוען, כי נציגות הבית פעלה בניגוד לחוק שעה שנעזרה בשירותיו של קבלן לא רשום לביצוע התיקונים בשלד הבניין. החציבה בגג לא היתה הכרחית וטענות נציגות הבית לא נתמכו בחוות דעת הנדסית של מומחה. נציגות הבית מנעה את כניסת המומחה מטעם המערער לגג, בעוד שהמערער עצמו הזמין את המומחה במהירות האפשרית; נציגות הבית גם לא ניסתה להקטין את נזקי המשיבים בעת שהגג היה פתוח, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, שראוי היה לעשות. כן מציין המערער כי הנציגות נמנעה מלהעיד עדים רלוונטיים בשליטתה והימנעות זו מקימה החזקה כי עדים אלה לא היו תומכים בעמדתה
כי התיקון לא פגע בקורות הגג. לשיטתו חייב היה להפסיק את העבודות לאחר שאלה נעשו בניגוד לחוק ותוך פגיעה בשוכרים; כן טוען הוא, כי נציגות הבית יכלה, ממילא, לתקן את החור בגג לאחר לכתו ובניגוד לרצונו. עוד טוען המערער כי ההוצאות שהושתו עליו בהליך זה מופרזות.
נציגות הבית טוענת, כי ביצעה את התיקון לאחר התייעצות עם מהנדס מטעם האגודה לתרבות הדיור, ובהתאם להנחיותיו המדוייקות, באמצעות קבלן מורשה ומנוסה; המערער אף אישר את התיקון ושילם עבורו. נציגות הבית ניסתה לפעול לתיקון החור אולם המערער מנע את התיקון, כעולה מההתכתבויות עימו. העדים מטעם נציגות הבית לא נחקרו על ידי המערער ועדותם לא נסתרה. ההוצאות שנפסקו הן סבירות בהתחשב בדחיית התביעה והקביעה כי נציגות הבית ראויה לכל שבח.

11.
ערעור זה דינו לדחייה. מהראיות שהוצגו עולה כי התיקון בגג התבצע לאחר שנציגות הבית התייעצה עם מהנדס מטעם האגודה לתרבות הדיור, אשר הורה על ביצוע תיקון בגג (נספח ו' לתיק המוצגים של המשיבים ונציגות הבית); כאשר הסתבר כי אותן בעיות קיימות גם מעל דירתו של המערער, הוחלט על ביצוע התיקון גם שם. המערער אינו חולק על כך שנציגות הבית הודיעה לאשתו כי יש צורך בתיקון המערכת הסולארית על הגג וכי אשתו הסכימה לתיקון ושילמה עבורו (עמ' 38 לפרוטוקול מיום 15.3.12); המשיבים הצהירו כי גם להם הודע מראש על התיקון (נספח 15ב למוצגי המערער). כמו כן, חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, יגאל ברגמן (נספח 11 למוצגי המערער) אינה תומכת בטענות המערער כי העבודות בוצעו ברשלנות, כי נגעו לשלד הבניין, או כי לא היו הכרחיות. בנסיבות אלה, אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא כי התיקון היה חיוני, אושר מראש על ידי המערער והמשיבים ולא נפל פגם באופן ביצועו; מה עוד, שהמדובר, ממילא, בקביעה עובדתית אשר ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בה (ע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב, עמ' 9 (פורסם בנבו) (12.12.06)).
בנסיבות אלה, אין לקבל את התנהלותו של המערער -לו הודע מראש על התיקון - אשר אילץ את נציגות הבית לעצור את התיקון לאחר שכבר נחצב חור בגג, ולהשאיר המצב למשך שבועיים תמימים עד לבדיקת מומחה מטעמו. באשר לטענת המערער כי ניתן היה לתקן את החור בגג ללא הסכמתו, הרי שטוב לטענה זו, לו - לא נטענה, בנסיבות בהן המערער דרש מהמשיבים ונציגות הבית כי התיקון לא ימשך. אין לי אלא להסכים עם קביעת בית המשפט קמא, כי "תובענה זו הינה טורדנית, אשר לא היה מקום מלכתחילה להגישה" (עמ' 19 לפסק הדין), ועל אחת כמה וכמה שלא היה כל מקום להוסיף ולערער על פסק הדין שניתן בה. לאור קביעות אלה סכום ההוצאות שנקבע לנציגות הבית הינו סביר ואין כל עילה להתערב בו.


ת.א. 13838-02-10
12.
המערער טוען כי גם אם תתקבל הטענה כי מנע שלא כדין את המשך עבודות תיקון הגג, הרי שחלק מהנזקים שנגרמו למשיבים - כגון עבודות הנקיון, הנזק למכונת הכביסה ועוגמת הנפש - היו נגרמים להם בלאו הכי, מעצם עבודות התיקון, גם אלמלא הופסקו באמצע; המשיבים הודו במפורש כי חלק מהנזקים נבעו מעצם התיקון. עוד טוען הוא כי מכונת הכביסה הוזזה כך שלא ברור כיצד נגרם לה נזק, כי הוצאות הנקיון הן מופרזות, כי המשיבים לא פינו בפועל את הדירה, כי בימי הפינוי לא ירדו כלל גשמים, וכי המשיבים נמנעו מלהעיד עדים רלוונטיים לנזקים הנטענים או כי פינו הדירה והתנהלות זו פועלת לרעתם. בית המשפט לא נימק מדוע ראה להסתפק בעדות יחידה של בעל דין וקיבל התביעה מבלי שהוצגו ראיות כלשהן.
המשיבים טוענים כי בית המשפט ממילא לא קיבל את מלוא הסכומים שתבעו וכי נתבעו הנזקים הריאליים בלבד. התמונות שהוצגו על ידם מראות בבירור כי נפל בטון על מכונת הכביסה. לטענתם, החלטתם לעזוב את הדירה עד תיקון החור בתקרה התבקשה, מאחר והחור נפער בתקופת החורף, כאשר קור וגשמים חודרים מהתקרה, ובהתחשב בכך שהמשיבה 2 היתה בהריון ולזוג גם תינוקת.

13.
מסכימה אני כי חלק מהנזקים שנגרמו למשיבים אינם נובעים מהתנהלותו של המערער אלא מעצם ביצוע התיקון בגג, על כן אין הוא אחראי להם. יוער, כי הדבר בא לידי ביטוי גם בדברי המשיבה 2, בתשובות לשאלון (ס' 33 מוצג 15 מטעם המערער), כי "נזקים לרכושנו נגרמו בעקבות העבודה בגג ובעיקר כתוצאה מדרישתך להפסיק את כל עבודות התיקון". על כן, המשיבים אינם זכאים לכך שהמערער יפצה אותם בגין הנזק למכונת הכביסה, שנבע ישירות מעצם ביצוע התיקון; כן אינם זכאים לפיצוי בגין הוצאות ניקיון לאור קביעת בית המשפט קמא, כי אינם זכאים לפיצוי בגין הנזק שהצטבר במשך 14 הימים בהם המתינו לתיקון שכן היה עליהם לסגור את החור שנפער באופן כלשהו. לאור החלטה זו יש להפחית 400 ש"ח מסכום הפיצוי שנקבע למשיבים.
ביתר סעיפי הנזק שנקבע איני רואה מקום להתערב, ודין הערעור ככל שהוא נוגע להם -להידחות.


החלטות ביניים
14.
בכתב הערעור, הוסיף המערער והשיג על מספר החלטות ביניים. המערער השיג על ההחלטה מיום 18.10.09, אשר קבעה כי הוא יגיש ראשון את תצהיריו בת.א. 1117/08; לטענתו החלטה זו שגויה מאחר ומדובר בתביעה שטרית שבה נטל ההוכחה הינו על כתפי הנתבע. כן השיג על ההחלטה מיום 15.2.10 לאיחוד הדיון בתביעות, מאחר ולטענתו אין בין התובענות שאלה משותפת של משפט או עובדה והאיחוד פגע ביכולתו לנהל את המשפט. עוד השיג המערער על ההחלטה מיום 25.3.12 לפיה כל הצדדים יגישו סיכומים של 6 עמ'; לטענתו היה בהחלטה זו כדי לקפח את זכויותיו מול הצדדים האחרים, שכן הוא היחיד, אשר היה מעורב בכל התביעות ומשכך נדרש הוא לסיכומים ארוכים יותר. המשיבים, לעומתו, טענו כי המדובר בהחלטות חלוטות שאין כל הצדקה לפתוח שוב לאחר 5 שנים.
המערער לא התייחס להשגות אלה בעיקרי הטיעון, על כן יש לראות המערער כמי שזנח אותן. מעבר לנדרש, אציין, כי איני סבורה שיש ממש בטענות אלה ועל אחת כמה וכמה שאין בהן כדי להביא לניהול הדיון מחדש בשלב זה.

15.
סוף דבר, דין הערעור נגד המשיבים להתקבל בחלקו, כאמור בסעיפים 9 ו -13 לעיל.
אין צו להוצאות נגד המשיבים והערבים.
המערער ישלם את הוצאות נציגות הבית בסך 4,000 ש"ח להיום.
סכום זה יקוזז מהערבון שהופקד ויועבר לנציגות באמצעות ב"כ והיתרה תוחזר למערער.

ניתנה היום,

י"ט טבת תשע"ד
,
22 דצמבר 2013
, בהעדר הצדדים.

שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא














עא בית משפט מחוזי 2365-05/13 דניאל נהיר נ' דלית אמיר, גמליאל שחר אמיר, יהודה אמיר ואח' (פורסם ב-ֽ 22/12/2013)