פסקי דין על טמיר סילביה בת פרויס | פסקי דין על טכנופייל שירותים (1988) | פסקי דין על מאיר רובין |

9969/02 עב     22/08/2004




עב 9969/02 טמיר סילביה בת פרויס נ' טכנופייל שירותים (1988) בע"מ, מאיר רובין




1
בתי הדין לעבודה
עב 009969/02
בית דין א.לעבודה ת"א
02/11/2004
תאריך:
כב' השופטת בן-יוסף חנה

בפני
:
התובעת
טמיר סילביה בת פרויס
-ע"י ב"כ עו"ד גדי שילה
בעניין:

נ ג ד

הנתבעים
1 . טכנופייל שירותים (1988) בע"מ

2 . מאיר רובין

פסק דין
התביעה בתיק זה הוגשה בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 22,431.67 ₪. כמו כן דרישה לתשלום דמי הבראה בסך 2,107 ₪. תשלומים שנוכה מהשכר לקופת גמל ולא הועברו בסך 1,200 ₪. שכר עבודה לחודשים 8/02-9/02 בסך 4,708 ₪.
התובעת עבדה מ- 1/3/99 ועד 1/10/02 ופוטרה לטענתה, בעקבות הקשיים שהחברה נכנסה אליהם.

בכתב ההגנה נטען כי יחסי עובד ומעביד שררו בין התובעת לבין הנתבעת 1 בלבד וכי הנתבע 2 הוא המנהלים והבעלים של הנתבעת 1, אך לא היה מעסיק של התובעת כפי שעולה מתלושי המשכורת שהתובעת עצמה צירפה. עוד נטען כי אכן הנתבעת נקלעה לקשיים בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2002 ולכן לא שילמה משכורות בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2002 במועד, אך לקראת חודש 10/02 השתפר מצבה של הנתבעת והיא שילמה את הפרשי השכר, אלא שהתובעת סירבה לבוא ולקחת את יתרת תשלום השכר.

התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים עקב האיחור בתשלום משכורות חודשים
אלה מאחר והיא זו שהתפטרה. אף שהובהר לכל העובדים כי שכרם ישולם במועד קרוב, בחרה התובעת לקום ולהתפטר ולא לתת תמיכה לנתבעת בזמן קשה. התובעת ניצלה הזדמנות בחוסר תום לב במטרה לקבל פיצויי פיטורים ואף התפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת. מכתב הפיטורים שהנתבעת המציאה לתובעת הרי שהוא ניתן לה לבקשתה ובנימוק כי יקשה עליה לחפש עבודה בלא מכתב כזה.
באשר לתביעת התובעת לפדיון חופשה, נטען כי התובעת ניצלה חופשה ביתר ותלוש שכר חודש 9/00 איננו מהווה גמר חשבון ובפועל התובעת נמצאת ביתרת חובה של 153 ₪ ברכיב זה.
באשר לתביעה להפרשי שכר לחודשים 8/02-9/02 הסכום שעומד לזכות התובעת הוא 1,401 ₪ בלבד. סכום זה יש לקזז מול שכר חודש הודעה מוקדמת שהתובעת הייתה חייבת לתת וכן יש לקזז מאותו סכום את הפרש דמי הבראה בסך 2,107 ואת התשלום לתגמולים בסך 1,200 ₪, כך שבפועל נמצאת התובעת ביתרת חובה בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכום של 192 ₪.

לתיק בית הדין הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת והנתבע מאחר ולא הייתה מיוצגת לא הגישה תצהירים ומטעמה נשמעו ביום הדיון עדויות הנתבעת 2 מנהלה ועדות הגב' טלי שחם בחקירה ראשית ונגדית.

להלן החלטתי:
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ביום הדיון ולאחר שעיינתי בסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים כמו גם במסמכים שצורפו לתיק בית הדין, הגעתי למסקנות כדלקמן:
אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה כי לתובעת ניתן מכתב פיטורים ביום 30/9/02 לפיו הוחלט לסיים את עבודתה של התובעת בחברה נוכח הצורך בצמצום כח האדם וזאת החל מיום 1/10/02. כמו כן אין מחלוקת בשאלה כי התובעת הועסקה ע"י הנתבעת 1. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבע 2 והאם בנסיבות סיום יחסי העבודה קמה לתובעת זכאות לפיצויי פיטורים.

באשר לשאלת קיום יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבע 2:
התובעת עצמה מציינת בתצהיר עדותה כי עם קבלתה לעבודה, נחתם הסכם העסקה בינה לבין החברה הנתבעת 1 אלא לטענתה התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבע 2, זאת בשל היותו של הנתבע 2 מעורב בחברה באופן אישי, כמו גם עקב כך שידוע לה שהנתבע 2 בתקופה שטען כי הנתבעת 1 היתה במצוקה כלכלית, רכש לביתו דירת גג ברמת השרון והשקיע בשיפוץ הדירה. לטענת התובעת היה הנתבע 2בעל חשבון בנק בשוויץ וניהל במקביל חברה נוספת בשם "טלון" שאליה הועברו כספים מהנתבעת 1 באופן שגרתי.
בחקירתה הנגדית הוסיפה התובעת כי הנתבע 2 מר רובין חתום באופן אישי על הסכם העסקה והוא ששילם את המשכורות בשקים עליהם חתם כבעל החברה.
בסיכומי ב"כ התובעת קיימת חזרה על הטענות לעניין כספים שהנתבע 2 השקיע בשיפוץ דירתה של ביתו ולעניין היותו של הנתבע 2 מנהל של חברות נוספות אם בעצמו ואם באמצעות רעייתו או יתר בני המשפחה. עקב כך נטענה טענה של הרמת מסך וחיוב אישי של הנתבע 2 בחובות החברה.
התמיכה היחידה שנמצאה לעדות התובעת בעניין זה, גם על פי גירסת ב"כ התובעת היא הסתירה שנתגלתה כביכול, בין עדות הנתבע 2 לעדות ביתו כאשר הנתבע 2 הכחיש את הסיוע לביתו בשיפוץ הדירה ואילו ביתו הודתה כי ביצעה עסקת ברטר אחת באמצעות החברה הנתבעת.
בעניין זה נראית לי גירסת הנתבע 2 על פני גירסת התביעה.
אין מחלוקת שכל המסמכים המתייחסים להעסקת התובעת נושאים את הלוגו והחותמת של הנתבעת. הכוונה להסכם העסקה, תלושי המשכורת, מכתב הפיטורים, האישור על איחור או עיכוב בתשלום משכורות 8/02-9/02. אמנם המסמכים חתומים ע"י הנתבע 2 אך מדובר בחתימת מנכ"ל ואין לראותם כמסמכים שהוצאו באופן אישי ע"י הנתבע 2. גירסת התובעת לענין עירוב נכסים נסמכת על עדותה שלה, למדתי מעדות הנתבע 2 כי ביתו לא הייתה היחידה שביצעה עסקות ברטר מול לקוחות החברה וכי החשבוניות בגין עסקאות אלה לכל העובדים, הוצאו ע"י התובעת ולכן לא היה בטענה כי ביתו של הנתבע ביצעה עיסקת ברטר באמצעות החברה מול חברה לוילונות כדי ללמד על עירוב נכסי הנתבע 2 עם נכסי הנתבע. אין פסול בכך שהנתבעת 2 היה בעלים של חברות נוספות ואין בכך או בעובדה שרעייתו או בני משפחתו הינם בעלי מניות של חברות נוספות, כדי ללמד על עירוב נכסים בין נכסי הנתבע 2 לנכסי הנתבעת 1.
כל האמור לעיל, מחזק את מסקנתי שלא הובאו ראיות מספקות כי לבסס עילה של הרמת המסך ולכן התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע 2 דינה להדחות.

באשר לתביעה כנגד הנתבעת 1
באשר לתביעה לפיצויי פיטורים:
התובעת צירפה לתיק בית הדין את הנספח ת/4 שניתן לה ביום 30/9/02, המודיע על הפסקת עבודתה. מכתב זה הוא מכתב פיטורים לכל דבר ועניין ולזה יש לצרף את המכתב ת/5 אף הוא מיום 30/9/02 בו ניתן אישור כי לתובעת לא שולמו משכורות אוגוסט וספטמבר 2002 וכן דמי הבראה לשנת 2002 ופיצויי פיטורים. בחודש אוקטובר ניתנו לתובעת המסמכים ת/6 ו- ת/7 שהם מכתב שחרור כספי הגמל בקופת תגמולים "תעוז" ואישור לכל מאן דבעי שבו מציינת הנתבעת כי נאלצה לוותר על שירותי התובעת עקב צמצומים בחברה.
כל המסמכים הללו מבססים את גירסת התובעת כי אכן פוטרה מהנתבעת 1 והיא זכאית על כן לקבל פיצויי פיטורים. אין לקבל את טענת מנהל הנתבעת כי מכתב הפיטורים ניתן לתובעת לבקשתה ועקב היחסים הטובים ששררו בין הצדדים, על אף שהתפטרה. העובדה כי הנתבעת חזרה ואישרה את פיטורי התובעת ואף אישרה את זכאותה לפיצויי פיטורים, תומכת בגירסת התובעת כי פוטרה מהנתבעת לאחר שזו נקלעה לקשיים ולא יכלה לעמוד בתשלום משכורותיה.
אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 22,423 ₪.
באשר לזכאות לשכר חודש אוגוסט וספטמבר 2002:
הנתבעת לא הכחישה את העובדה כי משכורות אלו לא שולמו במלואן. כן לא הוכחש הסך 7,092 ₪ כסכום 2 המשכורות והטענה היחידה הייתה בכתב ההגנה כי היה על התובעת ליתן הודעה מוקדמת ושיעור שכר חודש ומשזו לא ניתנה יש לקזז את השכר מול החוב בגין הודעה מוקדמת.
בענין זה שוב אין לקבל את טענת הנתבעת לענין טענת הקיזוז וזאת מהטעם שהדרישה למתן הודעה מוקדמת לא עלתה אלא לראשונה עם הגשת התביעה.
אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת שכר חודשים אוגוסט ספטמבר כתביעתה וכמוסכם במהלך הדיון המוקדם בסך 7,092 ₪.

באשר לדמי הבראה והפרשות לגמל:
קיימת הסכמה מצד הנתבעת כי היא חבה לתובעת את הסך 2,107 ₪ בגין דמי הבראה ו- 1,200 ₪ בגין יתרת תשלומים לקופת הגמל.

לסיכום:
הנתבעת 1 תשלם לתובעת כדלקמן:
פיצויי פיטורים בסך 22,423 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/10/02 ועד הפרעון.

שכר חודשים אוגוסט-ספטמבר בסך 7,092 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/10/02 ועד הפרעון.
לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר, נוכח המחלוקת שהייתה בין הצדדים לגבי נסיבות סיום העסקתה של התובעת מאחר והנתבעת הציעה לתובעת לקבל את שכרה או חלק ממנו לאחר שיחסי עבודה הסתיימו, אך התובעת סירבה לקבל כל תשלום על חשבון שכרה.

דמי הבראה בסך 2,107 ₪ והשלמות לקופת גמל בסך 1,200 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/10/02 ועד הפרעון.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום ה' באלול, תשס"ד (22 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
ח.בן-יוסף - שופטת








עב בית דין אזורי לעבודה 9969/02 טמיר סילביה בת פרויס נ' טכנופייל שירותים (1988) בע"מ, מאיר רובין (פורסם ב-ֽ 22/08/2004)