פסקי דין על עאמר יאסר מחמוד | פסקי דין על אהרון גודס

2382/03 עב     02/11/2004




עב 2382/03 עאמר יאסר מחמוד נ' אהרון גודס




1
בית הדין לעבודה

עב' 2382/03
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
02/11/2004

השופט: חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר איציק רז

בפני
עאמר יאסר מחמוד

בענין:
התובע
ע"י עו"ד וליד ס. ח'טיב
נ ג ד
אהרון גודס
הנתבע
פ ס ק ד י ן
ההליכים

1. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה. בבסיס התביעה לפיצויי פיטורים עמדה טענת התובע על כך שהוא התפטר מעבודתו אצל הנתבע בשל מחלוקת על איחור מתמשך בתשלום המשכורת במועד וכן בשל העסקת התובע בעבודה בשעות נוספות תוך סירוב הנתבע להעלות את שכר התובע למרות השעות הנוספות.

2. הנתבע הגיש כתב הגנה שבו הכחיש את זכאותו של התובע לקבל דבר מה. לטענת הנתבע, התובע התפטר רק כדי לעבוד אצל מעביד אחר ולא נותרה לתובע יתרת זכות בחופשה שנתית או בדמי הבראה.
3. הליך גישור שהתקיים בפני
נציג ציבור - לא הביא את הצדדים לידי הסכמה והתובענה הועברה להתברר בהליכי דיון מוקדם בפני
כב' הרשמת יעקבס. התקיים דיון מוקדם, ולאחר מכן הועבר התיק אלינו - לשמיעת ההוכחות.

4. בפתח ישיבת ההוכחות (שאותה קיימנו בלא נציג המעבידים שהוזמן ולא בא), שוחחנו עם הצדדים. במהלך השיחה התברר כי הצדדים מסכימים להסמיך אותנו לפסוק לפשרה, לאחר הגשת תלושי משכורת (שאכן הוגשו) ובאופן שפסק הדין יביא לסיום כל תביעותיו של התובע נגד הנתבע בגין כל תקופת העבודה לרבות תביעה אפשרית בענין ביטוח פנסיוני (תביעה שלא נכללה בתובענה שבפני
נו).

5. הסכמתם האמורה של הצדדים קיבלה תוקף של החלטה. הצדדים הגישו עוד הודעות ומסמכים (תלושי משכורת), וכעת - התיק בשל למתן

פסק דין
.

6. נעיר כי הסמכתנו לפסוק לפשרה היא על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל גם בבית הדין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.
שיקולינו העיקריים בענין הפסיקה לפשרה

7. תקופת העבודה

במרבית תלושי המשכורת שהוגשו לנו נרשם כי תחילת העבודה היתה בחודש ינואר 1991. עם זאת, גם הנתבע אינו חולק על כך שהתובע החל לעבוד כבר בשנת 1989. לגרסת הנתבע, התובע החל לעבוד בחודש יוני 1989. בחינת תלושי המשכורת שהוגשו על ידי התובע, מעלה כי התובע - כגרסתו - החל לעבוד אצל הנתבע כבר בחודש אפריל 1989. אין חולק שהתובע התפטר בחודש אוקטובר 2001. לפיכך, לצרכי

פסק דין
זה נראה את התובע כמי שעבד אצל הנתבע במשך 12 שנים וחצי.
8. השכר הקובע

מתלושי המשכורת של שנת העבודה האחרונה עולה כי התובע קיבל שכר לפי תעריף שכר המינימום לשעה (17.56 ₪). בנוסף לכך, נרשמו בתלושים תשלומים קבועים בעבור דמי הבראה, בעבור ביגוד והנעלה ובעבור נסיעות. לעתים היו תשלומים גם בגין ימי מחלה, דמי חופשה וגמול שעות נוספות.

ממוצע השכר החודשי ששולם לתובע ב-12 חודשי העבודה שעד ספטמבר 2001 (לא כולל רכיבים של דמי הבראה, שעות נוספות ונסיעות), הגיע לסך 3,193 ₪.

על כן, לצרכי

פסק דין
זה נראה את שכרו הקובע של התובע כעומד על סך 3,193 ₪ לחודש.

9. נסיבות הפסקת העבודה

התובע - כזכור - גרס כי הוא התפטר מעבודתו בשל מחלוקת על איחור מתמשך בתשלום המשכורת בזמן וכן בשל סירובו של הנתבע להעלות את שכר התובע למרות העבודה בשעות נוספות. הנתבע טען כי הסיבה היחידה להפסקת העבודה היתה העובדה שהתובע מצא מקום עבודה אחר.

אילו היתה התביעה נדונה לגופה, נראה לנו כי קלושים הסיכויים שהתובע היה מצליח לזכות בפיצויי פיטורים, וזאת - אף אם האמור בכתב התביעה היה מוכח כנכון. עצם העובדה שהיתה "מחלוקת" על מועד תשלום שכר העבודה, אינה מלמדת על כך שהצד הצודק במחלוקת הוא דווקא התובע. כלומר, גם אם היה מתברר שהאמור בכתב התביעה הוא נכון - אין להסיק מכך שהנתבע אחר בתשלום המשכורת. בנוסף לכך, עובד המועסק בשעות נוספות, זכאי אמנם לגמול שעות נוספות, אך אין לו זכות מוקנית להעלאה בשכרו. מתלושי המשכורת עולה כי הנתבע שילם לתובע, לעתים, גמול שעות נוספות, כך שנראה שכוונת התובע בטענתו בענין השעות הנוספות היתה אכן להעלאת שכר ולא לעצם קבלת גמול השעות הנוספות. בנוסף, אין בכתב התביעה כל טענה שלפיה התובע התרה בנתבע, טרם התפטרותו, על כך שהוא עומד להתפטר ומדוע.

לפיכך, לצרכי

פסק דין
זה, אנו נראה את התובע כמי שכמעט אין סיכוי שהוא היה מצליח לזכות בתביעתו בענין פיצויי פיטורים, אולם - אנו נשלב ענין זה עם ענין הביטוח הפנסיוני, שעליו נדבר להלן.

10. סילוק תביעה אפשרית בענין ביטוח פנסיוני

כאמור לעיל, הצדדים הסכימו כי

פסק דין
זה יביא לסילוק מלוא התביעות של התובע כנגד הנתבע, לרבות תביעה אפשרית בגין ביטוח פנסיוני.

התובע לא בוטח על ידי הנתבע בביטוח פנסיוני כלשהו.

אין חולק כי התובע עבד אצל הנתבע בענף החקלאות - הנתבע עסק בגידול ובשיווק פרחים, גם בחממות.

על פי צו ההרחבה הכללי בענף החקלאות, היה התובע זכאי לביטוח פנסיוני, הכולל הפרשה בשיעור 6% מהשכר לצרכי פנסיה. צו ההרחבה הכללי בענף החקלאות (פורסם בי"פ התשס"א 1759) חל על כל העובדים והמעבידים בישראל בענפי החקלאות והאריזה, הדרים נשירים ופרחים, גננות נוי ומשתלות (למעט עובדים שיש להם תנאים עדיפים בהסכמים קיבוציים). אמנם, צו זה פורסם במהלך תקופת עבודתו של התובע, ולא היה בתוקף במהלך מרבית תקופת העסקתו של התובע, אך הוא החליף צווי הרחבה קודמים שהיו בתוקף במשך כל תקופת העסקת התובע (ראו: י"פ התשכ"ג 365, י"פ התשכ"ד 199, י"פ התשכ"ו 1583, י"פ התשכ"ח 648, י"פ התשל"ב 763, י"פ התשל"ח 972, י"פ התשל"ט 1092, י"פ התש"ם 1401, וי"פ התשנ"ב 283).

לפיכך, אנו מעריכים כי אם התובע היה מגיש נגד הנתבע תביעה לפיצויים בשל העדר ביטוח פנסיוני, היה סיכוי רב מאד שתביעה זו היתה מתקבלת, וההגנה המשמעותית היחידה שהנתבע היה יכול להעלות כנגד תביעה זו - היא הגנת ההתיישנות מפני חלק מהתביעה; החלק המתייחס לתקופה שקדמה בלמעלה משבע שנים וחודש ליום הגשת התביעה (החודש הנוסף הוא בשל המועד להעברת הסכום לקופת הגמל).

התובע לא הגיש תביעה בענין זה. המועד שבו הסכים התובע לוותר על זכותו להגיש תביעה על כך, הוא יום הדיון - 27/9/04. לפיכך, נראה לנו כי טענת ההתיישנות רלוונטית לגבי התקופה שקדמה לחודש אוגוסט 1997.

אם התובע היה מגיש נגד הנתבע תביעה בענין העדר ביטוח פנסיוני (תביעה שאותה היה יכול להגיש כבר ביום 28/9/04, אלמלא ההסכמה בין הצדדים), נראה לנו שיש סיכוי רב שהתביעה כנגד הנתבע היתה מתקבלת באופן שהנתבע היה מחוייב לשלם לתובע פיצוי בסכום השווה לשיעור 6% משכר התובע בכל התקופה שמחודש אוגוסט 1997 ועד אוקטובר 2001, כאשר הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד להעברת הסכום לקופת הגמל ועד התשלום בפועל. לצרכי פשרה אנו סבורים שנכון לבחון סכום זה על פי השכר הקובע בעת סיום העבודה, בלא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד סיום העבודה.

מאחר שהשכר הקובע, כאמור לעיל, עומד על 3,193 ₪, ומאחר שמדובר על סיכוי רב להצלחה בתביעה בגין 51 חודשים (מאוגוסט 1997 ועד סיום עבודתו של התובע), אנו סבורים שלצרכי פשרה נכון לראות את התובע כמי שהיה יכול להיות לו סיכוי טוב לזכות בסך של 9,771 ₪ (נכון לאוקוטובר 2001), כפיצוי בעד העדר ביטוח פנסיוני.

בשל הזיקה בין הביטוח הפנסיוני לבין פיצויי הפיטורים, נראה לנו שנכון לפסוק לתובע סכום זה כפיצויי פיטורים, בצירוף סכום קטן נוסף המשקף את הסיכוי הקלוש של התובע לזכות בפיצויי פיטורים, כפי שצויין לעיל.

11. פדיון חופשה

התובע עתר לפדיון חופשה בגין שלוש שנות העבודה האחרונות. בחינת תלושי המשכורת שהוגשו לנו מעלה כי התובע קיבל באותה עת 38 ימי חופשה בתשלום. (נעיר כי חלקי תלושי המשכורת המתייחסים לצבירת חופשה ולניצול חופשה אינם אמינים; כביכול - לא נצברה כל זכות לחופשה כך שהיתרה היתה תמיד שלילית. עם זאת, אין אנו רואים סיבה שלא לאמץ את החלק הנוגע לניצול החופשה בתלושי המשכורת).
שלוש שנות העבודה האחרונות של התובע היו השנים ה-11, ה-12 וה-13 לעבודתו. לפיכך, באותה עת הוא היה זכאי ל-75 ימי חופשה (כולל ימי מנוחה שבועית). ב-75 ימים יש 11 ימי מנוחה שבועית, כך שהוא היה זכאי לתשלום על 64 ימי חופשה באותן 3 שנים.

על כן, נראה לנו נכון לראות את התובע, לצרכי פשרה, כזכאי לפדיון של 26 ימי חופשה בעבור אותן 3 שנים.

ערך יום חופשה יחושב על ידינו כשווה לסך 140.48 ₪ (17.56 ₪ כפול 8 שעות). על כן, נראה את התובע כזכאי לפדיון חופשה בסך של 3,652.50 ₪.

12. פדיון דמי הבראה

בשתי שנות העבודה האחרונות קיבל התובע דמי הבראה בסך 4,260 ₪.

בשנים אלה (ה-12 וה-13 לעבודתו), היה התובע זכאי לדמי הבראה בעבור 16 ימים. ערך יום הבראה בעת סיום עבודתו של התובע היה בסך 285 ₪. מכאן, שהתובע היה זכאי לדמי הבראה בסך 4,560 ₪.

על כן, אנו סבורים שנכון לראות את התובע כזכאי לפדיון דמי הבראה בסך 300 ₪.
הפסיקה לפשרה

13. על סמך האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע, בפשרה, לשלם לתובע את האמור להלן:

א. פיצויי פיטורים בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/01 ועד התשלום בפועל.
ב. פדיון חופשה בסך 3,650 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/01 ועד התשלום בפועל.

ג. פדיון דמי הבראה בסך 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/01 ועד התשלום בפועל.

בהתאם להסכמת הצדדים, מובהר בזה כי סכום הפשרה שנפסק על ידינו בא לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובע נגד הנתבע, בגין כל תקופת העבודה.

14. לאור הפשרה - אין אנו עושים צו להוצאות ואנו פוטרים את התובע מתשלום האגרה הדחויה.

15. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.
ניתן היום, י"ח בחשון תשס"ה, 2 בנובמבר 2004, בהעדר הצדדים.
_______________ _______________
חיים ארמון
- שופט נציג ציבור (עובדים)

ענבל








עב בית דין אזורי לעבודה 2382/03 עאמר יאסר מחמוד נ' אהרון גודס (פורסם ב-ֽ 02/11/2004)