פסקי דין על יעקב חבה | פסקי דין על עובדיה חבה | פסקי דין על מאפיית אחים חבה | פסקי דין על נורמן פרידמן | פסקי דין על אליאורה בת משה | פסקי דין על שושנה צרנה פיינגולד ואח' |

39173-10/13 עא     26/12/2013




עא 39173-10/13 יעקב חבה, עובדיה חבה, מאפיית אחים חבה בע"מ נ' נורמן פרידמן, אליאורה בת משה, שושנה צרנה פיינגולד ואח'




1




1


בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
לפני כב' השופט אריה רומנוב



ע"א 39173-10-13





בעניין:
1
.
יעקב חבה

2. עובדיה חבה

3.

מאפיית אחים חבה בע"מ




המבקשים


נ ג ד




1. נורמן פרידמן
2. אליאורה בת משה

3. שושנה צרנה פיינגולד
4
. יעקב מאיר פיינגולד




ה
משיבים



ב"כ המבקשים: עו"ד רחל ברלין
ב"כ המשיבים: עו"ד א' פוזנר ועו"ד אלעד גז



החלטה

1.
לפניי "בקשה לעיכוב הליכי פינוי מושכר עד גמר הדיון בערעור וכן בקשה לעדכון הערעור עקב עובדות שאירעו והחלטות חדשות שניתנו לאחר מתן פסק הדין". בקשה זו באה על רקע פסק דינו מיום 15.7.13 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) שניתן במסגרת ת"א 10388/09.
2.
עניינו של פסק הדין הוא בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים לסילוק ידם מנכס בשטח של כ-55 מ"ר המצוי ברחוב המדרגות 3 בירושלים (להלן: "הנכס"), בו הם מחזיקים כדיירים מוגנים ומנהלים עסק של מאפיה מזה עשרות שנים. מפסק הדין עולה, כי אין חולק על כך שביום 19.6.07 נרשם משיב 1 כבעל הזכויות במקרקעין שבהם מצוי גם הנכס. המבקשים, כאמור, מצויים בנכס כדיירים מוגנים, וזאת מכוח הסכם שכירות מיום 29.10.69 שנחתם בינם לבין בעלים קודמים של המקרקעין, והם מפעילים במקום מאפיה. התביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים התבססה על עילת הפינוי הקבועה בסעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: "החוק"), ובמסגרתה נטען על ידי המשיבים, כי הם מעוניינים להרוס את הנכס ולהקים על גבי המקרקעין בניין דירות. אחת המחלוקות המרכזיות בין הצדדים בבית משפט קמא הייתה האם המשיבים עמדו בחובתם מכוח סעיף 131(10) לחוק להעמיד לרשות המבקשים "סידור חלוף" ראוי וסביר. במסגרת ההליכים בבית משפט קמא מונה על ידי בית המשפט שמאי מקרקעין שהתבקש לשום את שוויו של הנכס, וכן להתייחס לשני נכסים חלופיים שהוצעו למבקשים על ידי המשיבים (באזור התעשייה בגבעת שאול) כתחליף להפעלת המאפיה בנכס. בסופו של יום ולאחר ניסיונות של בית משפט קמא להביא את הצדדים לפשרה, אשר לא צלחו, קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים והורה על פינוי המבקשים מהנכס. כעולה מפסק הדין, שני טעמים מרכזיים הובילו את בית משפט קמא למסקנה זו. האחד, טמון "במגמה הברורה להוביל לפינוי דיירים מוגנים בנסיבות בהן המשך הדיירות המוגנת, מביאה, למעשה, לשיתוק זכויותיהם הלגיטימיות של בעלי הקרקע לפתחה". השני, "במסקנה המתבקשת, לפיה, בנסיבות העניין, אין בנמצא, לעת הזאת, סידור חלוף טוב יותר מכפי שהוצע". במסגרת פסק הדין קבע בית משפט קמא קביעות אופרטיביות נוספות כפועל יוצא מהחלטתו ליתן צו פינוי נגד המבקשים:

א.
המשיבים חויבו להפקיד בקופת בית המשפט סך של 115,000 ₪, המהווה את הוצאות המעבר לסידור החלוף, כפי שנקבע על ידי השמאי.

ב.
נקבע, כי תוך 60 ימים לאחר חתימת מסמכי ההתקשרות בעניין הסידור החלוף בגבעת שאול, יפונה הנכס על ידי המבקשים, וכי בפרק זמן זה על המבקשים לעשות שימוש בכספים הנ"ל לצורך התאמת המקום החדש לצרכיהם.

ג.
עוד נקבע, כי למרות האמור, בית משפט קמא נכון לאפשר למבקשים לעתור לקבלת פיצוי במזומן, במקום הסידור החלוף, וזאת בהתאם לסעיף 133(ב) לחוק (הצעה שלא התקבלה על ידם קודם לכן). את גובה הפיצוי העמיד בית משפט קמא על 4/3 משווי זכויות המבקשים בנכס כפי שנקבע על ידי השמאי, ובסה"כ, כ- 602,000 ₪.

ד.
הוראה נוספת התייחסה "לחשש שיתפתח מצב, בו ייקלע הליך המעבר לסידור החלוף לקשיים בלתי צפויים, ו/או, לטענות מצד התובעים [המשיבים דנן, א.ר.], ל"גרירת רגליים" של הנתבעים [המבקשים דנן, א.ר.]. מקווה אני שלא יגיעו הדברים לידי כך. שימת הלב, שבמקרה מסוג זה, עשוי אני לשקול הוראה ליישום חלופת תשלום המזומן האמורה בסעיף 133(ב) לחוק, כדי להביא את הפרשה לסיומה המהיר".
3.
לאחר מתן פסק הדין הוגשו מספר בקשות אל בית משפט קמא וניתנו על ידו החלטות. הליכים אלה נוגעים לבקשה שלפניי, ולפיכך הם יתוארו להלן. ביום 8.9.13 הגישו המשיבים אל בית משפט קמא הודעה ובה ציינו כי הם העבירו לידי המבקשים הצעה נוספת לסידור חלוף, אך נתקלו בסירוב מצידם. במצב דברים זה ביקשו המשיבים מבית משפט קמא הוראות האם לשלם למבקשים את אשר נפסק להם במסגרת פסק הדין. לאחר שהוגשה תגובת המבקשים, דחה בית משפט קמא ביום 16.9.13 את הבקשה, בקובעו כך:

"1.
עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו בסכסוך זה, למעט במישור בו, מטעמים פרקטיים, נותרה הדלת פתוחה להחלטות משלימות נקודתיות.

2. בית המשפט עשה לאחר שלב הסיכומים מאמץ מתמשך וממשי ליישוב ההדורים, זאת, בפרט, על רקע המורכבות ביישום הוראות חוק הגנת הדייר, ובלא הועיל. על שולחני עתה הודעת בא כוחם הנכבד מאוד של התובעים המתייחסת להצעה אחרת לדיור חלוף שהוצעה לנתבעים. בנושא זה, לאחר הליך ממושך של הוכחות וסיכומים בו נדונה בהרחבה הצעה קודמת לדיור חלוף, אינני נכון עוד לשקול
.
"

4.
ביום 14.10.13 הגישו המשיבים בקשה נוספת אל בית משפט קמא ובמסגרתה ביקשו כי בית המשפט יורה על "יישום חלופת התשלום" - בהתאם להוראות סעיף 133(ב) לחוק, ועל פי סעיף 8(ח) לפסק הדין - וזאת לנוכח טענתם של המשיבים כי המבקשים "גוררים רגליים" ומסרבים ללא הצדק סביר, לשיטתם, לסידור החלוף שהוצע להם על ידי המשיבים. המבקשים התנגדו לבקשה. במסגרת זו טענו המבקשים, כי עם מתן פסק הדין סיים בית משפט קמא את מלאכתו, וכי בקשה קודמת של המשיבים כבר נדחתה על ידי בית משפט קמא.
5.
ביום 5.11.13 ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה נוספת, שזו לשונה:

"1. אמנם, ניתנה ביחס לבקשה קודמת החלטה שהבהירה שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו.

2. עם זאת, שונה התמונה ביחס לנושאים שקיבלו ביטוי ברור ומפורש בפסק הדין גופו.

3. בסעיף 8(ח) לפסק הדין ניתן ביטוי ברור ומפורש לאפשרות שיתפתח מצב כמפורט בסעיף זה, ואשר, על פי הנטען, אף מתממש. זאת, תוך שנקבע שאם כך יקרה, תישקל הוראה להפקדת המזומנים – ראה בלשונו המפורש של הסעיף הנ"ל.

4. נוכח בקשה זו וכחלק מפסק הדין ועל פי דברים שנכתבו בו במפורש, ניתן בזה אישור לתובעים להפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 602,666 ₪
.
"

6.
ביום 6.11.13 הגישו המבקשים אל בית משפט קמא "בקשה דחופה לביטול החלטה וכן למתן הבהרה לפסק הדין ובקשה לעיכוב הליכים עד תום הערעור". בהחלטתו מיום 6.11.13 הפנה בית משפט קמא את תשומת לב המבקשים לכך שהגורם המוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע הוא בית משפט זה, וזאת לנוכח נוסחה כיום של תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). ביום 7.11.13 הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה בשתי הבקשות הנוספות שנלוו לבקשה מיום 6.11.13. המשיבים הגישו את תגובתם לבקשה וכן הודיעו על הפקדת הסכום שנקבע על ידי בית משפט קמא, בקופת בית המשפט.
7.
ביום 17.10.13 הגישו המבקשים אל בית משפט זה ערעור על פסק הדין. ביום 11.11.13 הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי, אשר גלומות בה למעשה שתי בקשות. האחת, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. השנייה, בקשה "לעדכון הערעור".
8.
אתייחס תחילה לבקשה ל"עדכון הערעור". במסגרת זו מבקשים המבקשים להוסיף לערעור שהוגש על ידם טענות והשגות ביחס לַהחלטות שניתנו על ידי בית משפט קמא לאחר מתן פסק הדין. המשיבים טוענים ביחס לבקשה זו, כי יש לדחותה על הסף. נטען, כי היה על המבקשים להגיש בקשת רשות לערער על ההחלטות שניתנו על ידי בית משפט קמא לאחר פסק הדין, ולחילופין, היה עליהם להגיש ערעור נפרד ועצמאי על החלטות אלה. המבקשים השיבו לתגובת המשיבים וטענו, כי עומדת להם זכות ערעור על החלטותיו של בית משפט קמא שניתנו לאחר מתן פסק הדין ועל רקע זה הם ביקשו לעדכן את הערעור שבכותרת.
9.
אני סבור שיש לקבל את בקשת המבקשים ל"עדכון הערעור". ההחלטות שניתנו על ידי בית משפט קמא לאחר מתן פסק הדין מהוות המשך ישיר אליו, והן בהחלט רלבנטיות להליך. במצב דברים זה אני סבור כי יש מקום לדון במכלול השגותיהם של המבקשים, הן על פסק הדין והן על ההחלטות המאוחרות לו, בכפיפה אחת, וזאת במסגרת הערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין. לפיכך, אני מתיר למבקשים לעדכן את הערעור וקובע, כי המבקשים יגישו הודעת ערעור מתוקנת בתוך 14 ימים.
10.
אשר לבקשה לעיכוב ביצוע. במסגרת בקשה זו טוענים המבקשים, כי טענתם העיקרית במסגרת הערעור שהגישו על פסק הדין היא שתנאי סעיף 131(10) לחוק לא התקיימו בענייננו וזאת, בין היתר, בשל העובדה שבפועל לא הוצע להם, לטענתם, סידור חלוף ראוי אליו הם יכולים לעבור. במצב דברים זה טוענים המבקשים, כי מאחר שמדובר ב

פסק דין
המורה על פינוי הנכס לצורך הריסתו, הרי שיש לעכב את ביצועו, שאם לא כן, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. המשיבים טוענים מנגד, תחילה, כי גם בקשה זו יש לדחות על הסף מנימוקים שונים. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתם. בהקשר זה נטען, כי אין מדובר בענייננו בפינוי שוכר מדירה בה הוא מתגורר, אלא בפינוי שוכר מבית עסק; כי משמעותו האמיתית של פסק הדין היא כספית, ובנסיבות אלה הנטייה היא שלא לעכב ביצוע; וכי הנזק שייגרם למשיבים ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין עולה בהרבה על הנזק שעלול להיגרם למבקשים אם לא יעוכב ביצועו, וזאת משום שבמצב הקיים המשיבים מפסידים כסף רב כתוצאה מכך שהם אינם יכולים לממש את תוכניתם להקמת בניין מגורים במקום הנכס. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי סיכויי הערעור קלושים, וזאת בעיקר משום שפסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. לבסוף טוענים המשיבים, כי ככל שבית המשפט יקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע, כי אז יש להורות למבקשים להפקיד ערובה בסך של 200,000 ₪ לכיסוי הנזקים הצפויים למשיבים כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין. לתגובה צירפו המשיבים תצהיר מטעמם. המבקשים השיבו לתגובת המשיבים. במסגרת זו נטען, כי בניגוד לטענות המשיבים, הרי שסיכויי הערעור טובים, וכי בנסיבות המקרה דנן עיכוב ביצוע פסק הדין – מתבקש. עוד טוענים המבקשים, כי יש למחוק את התצהיר שצורף לתגובת המשיבים – שבו, בין היתר, נטען לנזקים הצפויים למשיבים ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין – וזאת משום שטיעונים אלה לא עלו בבית משפט קמא.
11.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי גם דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל. כידוע, על המבקש לעכב את ביצועה של החלטה להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. אני סבור כי יישום שיקולים אלה בענייננו מטה את הכף לטובת המבקשים. בהתייחס לסיכויי הערעור אומר, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי אין לומר שהוא חסר כל סיכוי. בהקשר זה אציין, כי בהתייחסוֹ לחלופות שהוצעו למבקשים – עובר למתן פסק הדין – בגבעת שאול, מנה בית משפט קמא גם "חסרונות ממשיים" שיש בחלופות אלה. אוסיף ואומר, כי עיון בחוות דעתו של השמאי אשר מונה על ידי בית משפט קמא ואשר התבקש להתייחס בחוות דעתו גם לחלופות אלה מלמד, כי גם השמאי התייחס לחסרונות לא מבוטלים שיש בחלופות שהוצעו בגבעת שאול, ודעתו הייתה שיש לנסות ולחפש חלופות במיקום גיאוגרפי קרוב יותר לנכס (המצוי בשכונת נחלת אחים). יתר על כן, מההליך שהתנהל בבית משפט קמא לאחר מתן פסק הדין עולה, כי החלופה העומדת על הפרק נכון להיום איננה נכס בדיירות מוגנת אלא נכס בשכירות רגילה. במצב דברים זה אני סבור, כי אין לומר שטענותיהם של המבקשים באשר לסבירות החלופות שהוצעו להם, מופרכות. אשר למאזן הנוחות. אכן יש טעם בטענת המבקשים ולפיה באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והנכס ייהרס, כי אז – ככל שיתקבל ערעורם – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולאפשר להם להמשיך ולהפעיל את המאפיה בנכס כפי שהם עושים מזה עשרות שנים. עם זאת, אני סבור שיש לתת משקל גם לטענות המשיבים ולפיהן העיכוב בקידום פרוייקט הבנייה שהם מבקשים לבצע על גבי המקרקעין שבהם מצוי גם הנכס מסב להם נזקים.
12.
סיכומו של דבר, אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, אך זאת בתנאים הבאים:

א.
מתן התחייבות עצמית על ידי המבקשים, בהתאם לאמור בתקנה 365(ב) לתקנות.

ב.
מתן ערבות צד שלישי, בהתאם לאמור בתקנה 364(א) לתקנות.
תנאים אלה ימולאו בתוך 7 ימים. ככל שהדבר לא ייעשה במועד, כי אז יבוטל עיכוב ביצוע פסק הדין, באופן אוטומטי.

13.
סוף דבר.
הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, בכפוף לאמור לעיל. גם הבקשה ל"עדכון הערעור" מתקבלת. כאמור, המבקשים יגישו הודעת ערעור מתוקנת בתוך 14 ימים.


ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 39173-10/13 יעקב חבה, עובדיה חבה, מאפיית אחים חבה בע"מ נ' נורמן פרידמן, אליאורה בת משה, שושנה צרנה פיינגולד ואח' (פורסם ב-ֽ 26/12/2013)