פסקי דין על יהושע רוזנרוט | פסקי דין על חברת אביבה גיא בע"מ

59/04 עא     03/11/2004




עא 59/04 יהושע רוזנרוט נ' חברת אביבה גיא בע"מ




10
בתי המשפט
עא 000059/04
בית משפט השלום הרצליה
03/11/2004
תאריך:
כב' השופטת מיכל שריר
, סגן נשיא
בפני
:
--------------------------------------------------------------------------------------------------------
יהושע רוזנרוט

בעניין:
המערער
קמפלר מנשה

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
חברת אביבה גיא בע"מ
המשיבה
גרוס שי

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
ערעור זה מופנה כנגד החלטת הרשמת גלר מיום 16.12.2003, בה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן כנגד המערער בהעדר הגנה ביום 27.5.2002.

1. רקע עובדתי
א. המשיבה הגישה ביום 11.4.02 כתב תביעה בסד"מ כנגד המבקש שעניינה תביעה כספית להשבת סכומי שיקים אשר נמסרו למבקש כשכר טירחה מראש, בגין שירותי תכנון אדריכלי של מסעדה השייכת לרשת המסעדות "אסא".
בכתב תביעתה טענה המשיבה כי מסירת השיקים הותנתה בכך שלא יוצגו לפרעון ע"י המערער אלא, בכפוף לקבלת אישור מהצדדים הנוגעים בדבר. לטענת המשיבה, המו"מ בין המשיבה לרשת "אסא" עלה על שרטון ולפיכך נאמר למערער להשיב את השיקים אך האחרון הציגם לפרעון ופדה אותם.

ב. ביום 27.5.02 בהעדר בקשת רשות להגן, ניתן

פסק דין
כנגד המערער.

ג. המערער הגיש בקשה לביטול

פסק דין
ובה טען כי יש לבטל את פסק הדין מן הצדק ולחלופין לביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
ד.
1. לאחר שמיעת הצדדים בדיון ועיון בסיכומי הצדדים, קבעה כב' הרשמת כי אין לבטל את פסק הדין מן הצדק ובחנה האם יש מקום להורות על ביטולו על פי שיקול דעת בית המשפט.

2. כב' הרשמת קבעה כי סיבת מחדלו של המערער מלהתגונן במועד נובעת מהתנהלות בלתי תקינה ובלתי מוצדקת מצידו, לא הונח כל טעם המסביר את המחדל מלהתגונן במועד ולא הוצגו סיכויים אפשריים של ממש להגנה מפני התביעה.

2. טענות המערער
א. טענות חדשות שהועלו לראשונה בערעור:
הטענה כי אין התביעה כשירה לדיון בסדר דין מקוצר הן כיוון שאינה נסמכת על ראיות בכתב והן בשל שמדובר בתביעה שעילתה עשיית עושר ולא במשפט.
הטענה כי די היה בהכחשת המערער את קיומו של התנאי בכדי שפסק הדין יבוטל ולמערער תינתן רשות להתגונן ולפיכך נקלע בית המשפט לכלל טעות כאשר שם את הדגש על שאלת ביצוע מרבית העבודה ולא על שאלת קיומו של התנאי.
הטענה כי תביעת המשיבה נוגעת לעילה השיטרית ומשהעלתה המשיבה טענה של מסירה על תנאי, עמדה למערער החזקה הקבועה בסעיף 20 (ג) לפקודת השטרות כי השיקים נמסרו ללא כל תנאי.
הטענה כי בית המשפט לא נתן משקל לכך שעבודתו של המערער לא הושלמה רק בשל שהמשיבה נסוגה מתכניתה להקמת המסעדה.

ב. כמו כן טען המערער טענות המתייחסות להחלטת הרשמת לגופא: לטענת המערער שגתה כב' הרשמת אשר השתיתה את סירובה ליתן למערער את הרשות להתגונן על כך שהמערער לא הציג מסמכים נוספים לתמיכה בטענתו כי ביצע מרבית העבודה ועל כן זכאי לשכר ששולם ודחתה את טענת העדר היריבות, שהרי על המבקש ביטול

פסק דין
להראות סיכויים לכאורה בלבד.
לטענת המערער שגתה כב' הרשמת בקבעה כי חברה אשר נמחקה אינה יכולה לתבוע ולהיתבע.
לטענת המערער שגתה כב' הרשמת שחיפשה סימני אמת בגרסתו של המערער כיוון שבשלב זה של הדיון אין לדון בעניין מהימנות.
לטענת המערער שגתה כב' הרשמת כשלא נתנה משקל ראוי לכך שחשבונית בגין העיסקה נתקבלה בידי המשיבה והמשיבה עשתה בה שימוש והזדכתה על המע"מ.

3. דיון
א. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שהוצג לי, אני סבורה כי אין מקום לקבל את הערעור.
הרשמת נימקה כדבעי את החלטתה שלא להעניק רשות להתגונן למערער ולא מצאתי כי נפלה שגגה בנימוקיה.

ב.
1. באשר לטענות אותן מעלה המערער לראשונה בערעור, דינן להידחות. גדר הערעור להיות מושתת סביב סוגיית ביטול פסק הדין והשאלה הנה האם צדקה כב' הרשמת כשלא ביטלה את פסק הדין אם לאו. קרי, על הערעור להיות נסוב סביב המסקנות המשפטיות אליהן הגיעה כב' הרשמת במסגרת החלטתה שלא להיעתר לבקשת ביטול.
ולפיכך טענותיו של המערער אשר נטענות בשלב זה של הדיון בפעם הראשונה בדבר אופי ההליך והאם התביעה מתאימה להידון בהליך של סדר דין מקוצר הינם בבחינת מקצה שיפורים ולא השגות ואינן ראויות להתיחסות כי על המערער היה להעלותן עת נדון עניינו בפני
הערכאה הראשונה.

כאמור בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995, בעמ' 818) נאמר:
"בית המשפט לערעורים לא ידון, בדרך כלל, בנימוק ערעור שלא נטען בדרגה הראשונה; מערער שלא הביא טענה לפני הדרגה הראשונה, מה לו כי בערעורו ילין עליה?"

2. אכן, האיסור על העלאת טענות חדשות בערכאת הערעור אינו איסור מוחלט, הוא איסור החל "בדרך כלל" וכפוף לחריגים (ראה ע"א 3348/97 פשמ"ג נ' דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ, פ"די נ"ד 843 [1] אך אינני סבורה, כי מדובר בענייננו במקרה חריג ויוצא דופן המאפשר העלאת טענה משפטית שלא הועלתה בפני
הערכאה הדיונית (ראה א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 7, תשס"ג), בעמ' 509).

3. הוא הדין גם באשר לטענת המערער המכחיש את קיומו של התנאי ולטענתו כי כב' הרשמת לא נתנה משקל לכך שעבודתו של המערער לא הושלמה רק בשל שהמשיבה נסוגה מתוכניתה להקמת המסעדה. טענות אלו אינן משפטיות גרידא ולא הונחה להן תשתית עובדתית הדרושה להוכחתה, ולו לכאורה. ממילא לא ניתנה גם למשיבה ההזדמנות להגיב עליהן.
עסקינן בטענות המועלות לראשונה בפני
י ערכאה זו,המערער מבקש להיבנות מטענות עובדתית חדשות, שזכרן לא בא בפני
הדרגה הראשונה - לא בכתבי הטענות ולא במהלך הדיון. במלים אחרות: המערער משנה חזית ומבקש, בשלב זה, בדרגת הערעור, לעורר טענות אשר חייבות להיסמך על מערכת עובדתית שלא הובאו כל ראיות לגביהן, ולכן אין מקום להיזקק להן בשלב זה.

4. כאמור בע"א 549/83 מפעלים פטרוכימיים בישראל נ' בתי זיקוק לנפט פ"ד ל"ט(4), 701 ,עמ' 705-706:
"בבקשה לרשות להתגונן אפשרית כמובן, לא אחת, הכרעה לכאן או לכאן אך מבחינה זאת יש שוני בין הערכאה הראשונה אשר דנה בבקשה לרשות להתגונן לבין ערכאת הערעור. זו האחרונה תטה אמנם להתערב אם נמנעת מן הנתבע העלאתה של הגנה אפשרית וספק בכגון דא מכריע בדרך כלל לטובת מי שמבקש שיהיה לו יומו בבית-המשפט. אולם כאשר הקשר בין המחלוקות השונות אינו ברור והנושא שהובא בפני
בית-המשפט נראה לערכאה הראשונה, בצדק, כבעל תחומים מוגדרים שאינם גולשים לנושאים האחרים אשר אותם מבקש הנתבע להעלות, לא תמהר ערכאת הערעור להתערב ולהחזיר את הגלגל אחורה, כי יש גם ענין בסיום ההליכים".

תהא הסיבה לזניחת אותן טענות או לאי הכללתן בבקשת הרשות להתגונן מלכתחילה, אשר תהא, אין המערער יכול להעלותן עתה כשוויתר על הבאתן בפני
כב' הרשמת, ומימלא זו לא יכלה לקחת אותן בחשבון במתן החלטותיה ופסק דינה (ראה ספרו של ד' בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה מהדורה רביעית עמ' 41).

ג. נפנה איפוא לטענות המתייחסות להחלטת הרשמת לגופא:
1. כאמור, טוען המערער כי די שהראה הגנה אפשרית על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה.
אכן, אין מקפידים עם המבקש בבקשת רשות להתגונן ובית המשפט יטה להעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו מדובר בהגנה דחוקה (ראה ע"א 153/86 בית וגן בהרצליה בע"מ נ' בנק הפועל המזרחי בע"מ פד"י כ(515, 519 [3]; ע"א 382, 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פד"י מ"א 321, 319 [3]; ע"א 169/82 (ר"ע 273/81) כץ נגד מלינה בע"מ (בפרוק) באמצעות המפרק עו"ד ו. וגנר, פ"ד לט(511 (1) .
וכאמור בע"א 604/81 ,544/81 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד פ"ד ל"ו [3] 518, 521:
"צודקת ב"כ המערערת כי בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא יכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן אז רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע".

עם זאת, יש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך באמצעות העלאת טענות סתמיות ולא כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן, היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, יש ליצור את האיזון הראוי בין הרצון להעניק לתובע יתרונות דיוניים להם נתכוון המחוקק,לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולפגוע בזכויותיו החוקתיות שיהיה לו יומו בביהמ"ש (ע"א 780/87 ,779/87 בליט ואח ' נ' בנק לאומי לישראל ואח', בוספורוס חב' לבניין והשקעות בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"ד [3] 311).

2. המערער, כאמור, טען להעדר יריבות. לטענתו, החברה שבבעלותו היא שקיבלה את הכספים. בית משפט קמא דחה טענה זו בקבעו :
"המבקש עצמו הודה כי החברה הנ"ל נמחקה מרשם החברות כבר בשנת 1999, כלומר זמן רב לפני ההתקשרות בינו לבין המשיבה ולפני מסירת השיקים לידיו... בנוסף הבהיר המבקש, כי לחברה הנ"ל לא היה חשבון נפרד וכי הכספים ששולמו לה נכנסו לחשבון הפרטי של המבקש ואשתו.
אין חולק, כי השיקים נמסרו למבקש אישית ושם הנפרע המופיע על גבם הינו גם כן שם משפחתו של המבקש ולא שם החברה. למעשה, הקשר היחידי הקיים כביכול לחברה הינו העובדה, כי חשבוניות המס שהנפיק המבקש הינן חשבוניות של החברה. ואולם, הואיל וחברה זו לא היתה קיימת מזה מספר שנים בעת שהונפקו החשבוניות, הרי שאין להוצאתן משמעות כלשהי בענייננו. זאת, מה גם שחשבוניות אלה, מחד נושאות שם של חברה בע"מ ומאידך, מצוין על גבן מספר עוסק מורשה ולא מספר חברה".

מקובלות עלי קביעותיה אלה של כב' הרשמת. מהאמור לעיל עולה, כי כב' הרשמת בדחותה את טענת היעדר היריבות קבעה, כי ההסכם שנכרת בין הצדדים הינו בין המשיבה למערער ולא עם החברה שבבעלותו, כב' הרשמת לא התיימרה להכריע בשאלת מהימנות או אמינות תצהירו של המערער. טענת העדר היריבות נסתרה מניה וביה ואין כל הצדקה ליתן רשות להתגונן ולנהל משפט ללא בסיס הגנה כלשהו כשבנסיבות התוצאה צפויה מראש (ראה ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מ"א [3] 319, 321-322, על פי ההלכה משמשתכנע בית המשפט כי טענות המבקש תלויות על בלימה והגנתו היא למעשה "הגנת בדים" - לא ייעתר לבקשת הרשות להתגונן (ראה ע"א 421/74 שגן נ' מדר, פ"ד כ"ט 447 ,445 (1 מול ג' -ד').

3. אף טענתו של המערער, כי שגה בית המשפט בקבעו כי חברה אשר נמחקה אינה יכולה לתבוע ולהיתבע אין די בה, שהרי מקריאת נימוקי כב' הרשמת סוגיית מחיקת החברה שימשה לבית המשפט כדי לקבוע כי ההסכם נכרת בין המערער למשיבה ולא בינה לבין החברה שנמחקה.

4. באשר לטענת המערער כי שגתה כב' הרשמת שחיפשה סימני אמת בגרסתו של המערער שכן בשלב זה של הדיון אין לדון בעניין מהימנות. טענה זו אין בה ממש ומוטב היה לו לא היתה מועלית, כי עיון בהחלטת כב' הרשמת במלואה מלמד כי הדברים הוצאו מהקשרם.
כאמור בהחלטת כב' הרשמת:
"הדבר המתבקש בנסיבות העניין היה, כי המבקש יצרף לבקשתו 'סימני אמת' המפרטים את טענתו בדבר עבודה רבה שהשקיע, המהווה את 'מרבית העבודה' שהיה אמור לבצע. כך, ניתן היה לצפות כי יוגשו שרטוטים, תוכניות, טיוטות, מזכרים, שיחות עם לקוחות וכיוצא באלה אינדיקציות לממשות הטענה בדבר עבודה שבוצעה במרביתה. לא די בהצגת טענה גורפת בעלמא בעניין זה. זאת, במיוחד, בשים לב לכך שמדובר בעבודה שמעצם טיבה וטבעה , כרוכה בייצור 'ניירת' בדמות תכוניות שרטוטים וכד' אשר נקלה היה להציגם".

"סימני האמת" אותם ביקשה כב' הרשמת לראות היו בכדי שהמערער יבסס את גרסתו בדבר ביצוע מרבית העבודה. שהרי טענתו העובדתית של המערער קרסה בשל העדר ראיות ולא בשל מהימנות, סימני האמת הינם שרטוטים, תכניות, טיוטות מזכרים, או כל פרט אשר יש בו כדי לבסס את טענתו של המערער שאכן בוצעה מרבית העבודה. מטעם זה יש לדחות אף את טענתו של המערער כי שגתה כב' הרשמת אשר השתיתה את סירובה ליתן למערער רשות להתגונן על כך שהמערער לא הציג מסמכים נוספים וכי די היה בטענה שמרבית העבודה בוצעה.
כאמור בע"א 594/85 איתן זהבי נ' מגרים בע"מ ואח', פס"ד מ"ב (1) עמ' 721 בעמ' 722, מפי כב' השופט גולדברג:
"הפסיקה פיתחה כללים על היקפן ועל מידת פירוטן של הטענות בתצהירו של המבקש, לפיכך לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שלא יתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים".

כדין קבעה כב' הרשמת כי על הנתבע להתכבד ולהיכנס בפרטי הגנתו, טענתו של המערער הוצגה בדרך סתמית וללא פירוט. כאשר משית המבקש להתגונן את הגנתו על טענות שבעובדה חלה עליו חובת פירוט מקיפה של כל העובדות ובהעדר פרוט כזה, לא תינתן רשות להתגונן ועל כן אין למערער להלין אלא על עצמו.

5. באשר לטענה כי שגה בית המשפט כי לא נתן משקל ראוי לכך שחשבונית בגין העיסקה נתקבלה בידי המשיבה והמשיבה עשתה בה שימוש והזדכתה על המע"מ.
ערכאת ערעור על החלטה שלא ליתן למערער רשות להתגונן בטענות של העדר יריבות וזכאות לשכר עבודה שכבר בוצעה, אינה הפורום הראוי לדון בהתנהלותה של המשיבה כלפי רשויות המס, אם אמנם נפל בה פגם כטענת המערער.

4. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בהחלטת כב' הרשמת מיום 16.12.2003 והערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

5. לא נותר לי אלא להתנצל בפני
הצדדים על שהתיק הוחזר בטעות למזכירות ועל כן נשמט ממני הצורך ליתן פסק הדין.

6. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מפסק דיני ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.
ניתן היום י"ט בחשון, תשס"ה (3 בנובמבר 2004) בהעדר באי-כח הצדדים.
מיכל שריר
, שופטת
סגן נשיא
קלדנית: איילה שמעה








עא בית משפט שלום 59/04 יהושע רוזנרוט נ' חברת אביבה גיא בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/11/2004)