פסקי דין על עזבון המנוח יוסף יעקובי ז"ל | פסקי דין על בנימין בוגנים

1546/99 א     02/09/2001




א 1546/99 עזבון המנוח יוסף יעקובי ז"ל נ' בנימין בוגנים





1. עזבון המנוח יוסף יעקובי ז"ל

2. אסנת יעקובי
3. עמיחי יעקובי
4. איתן יעקובי
5. אורן יעקובי
ע"י עו"ד פונדמינסקי

בעניין:
התובעים
- נ ג ד -
1. בנימין בוגנים

2. כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד עבדי וארד
הנתבעים
פסק דין
כללי

1. ביום 3.5.99 אירעה תאונת דרכים, שכתוצאה ממנה קופחו חייו של יוסף יעקובי ז"ל, יליד 11.6.54 (להלן - "המנוח"). התביעה דנן היא תביעת התלויים במנוח ויורשיו, לפיצויים המגיעים להם בגדר הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן - "החוק"). אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעים בפיצוי התובעים.
התובעת מס' 2 היא אלמנת המנוח (להלן - "האלמנה"). התובע מס' 3 הוא בנו של המנוח, יליד 5.3.78; התובע מס' 4 הוא בן נוסף של המנוח, יליד 1.12.81; גם התובע מס' 5 הוא בנו של המנוח, יליד 24.1.85.

2. המנוח היה ממקימי מושב יונתן אשר ברמת הגולן (להלן - "המושב"). במועד התאונה הוא עבד כחשב במלון "כינר" שעל חוף הכינרת. האלמנה עבדה ועובדת בהנהלת החשבונות של המושב. הצדדים לא חלקו על כך, כי את הפסד התלות יש לחשב בדרך של עריכת "קופה משותפת", שתכלול הן את הכנסות המנוח והן את הכנסות האלמנה. מאידך, התגלעה מחלוקת הן באשר לבסיס השכר של המנוח והן באשר לבסיס השכר של האלמנה. מחלוקת נוספת התייחסה לסכומים אותם יש לנכות מהפיצויים.

שכרו של המנוח

3. ב"כ התובעים, בסיכומיו, מבקש, כי בסיס השכר של המנוח ייקבע לשילוש השכר הממוצע במשק, בניכוי 25% מס. על פי טיעוניו של ב"כ התובעים, מכיוון שהשכר הממוצע עומד על 7,058.- ש"ח, הרי ששילוש השכר, בניכוי המס, הוא סכום של 15,880.- ש"ח.
הנימוק שביסוד הטענה האמורה, לפיה אין, למעשה, להסתפק בשכר שהמנוח קיבל מעבודתו כחשב מלון "כינר", מבוסס על כך, שהמנוח היה ברוך כשרונות, מעמודי התווך של המושב (שימש, בין היתר, כרכז הבניה במושב). בנוסף, נטען, כי הוכח שהמנוח השתכר כחבר דירקטוריון יקבי רמת הגולן וכי חברי המושב זכאים לחלק ברווחי המושב (ראו, למשל, עמ' 13 לפרוטוקול, עדות מן דן רוטשטיין, חבר המושב), אם כי הוכח, שמרבית הרווחים מופנים להשקעות (עדות מר אלי זיו, מרכז המשק במושב, בעמ' 40 ש' 20 לפרוטוקול).
באשר לתמורה שהמנוח קיבל עבור היותו חבר בדירקטוריון יקבי רמת הגולן, העיד מר בן-ציון ברקוביץ, מנכ"ל מלון "כינר", שהחליף את המנוח בדירקטוריון הנ"ל. לדבריו, מדובר על שכר של 100 דולר לישיבה, כאשר מתקיימות 6-5 ישיבות בשנה. מדובר, לפיכך, בכ- 200.- ש"ח לחודש. מאידך, לא הובאה כל ראיה באשר לסכומי הרווחים שהמושב היה מחלק לחבריו, אם בכלל, כאשר, כאמור לעיל, מעדות מרכז המשק עולה, כי מרבית הרווחים היו מופנים להשקעות. מכאן, שאין מקום להוסיף לשכר המנוח מרכיב שיבטא את זכותו לחלק ברווחי המושב.

4. ב"כ הנתבעים ערך ממוצע של שכר המנוח, כפי שהוא משתקף בתלושי השכר של מלון "כינר" (מוצג נ1/). ממוצע של 12 חודשי העבודה האחרונים, בניכוי 25% מס ובתוספת הפרשי הצמדה בשיעור 80% מאמצע התקופה, עומד על סך 12,951.- ש"ח. יצויין, כי בחודשים בהם עלה שכר המנוח על שילוש השכר הממוצע במשק, הובא ע"י הנתבעים בסיכומיהם הנתון של שילוש השכר.

5. דרך החישוב שננקטה ע"י הנתבעים מקפחת במשהו את התובעים. החל מינואר 1999 הועלה שכר היסוד של המנוח מסכום של 12,246.- ש"ח לסכום של 18,300.- ש"ח.
לא יהיה זה ראוי להתחשב, בקביעת בסיס השכר, בשכר שקדם להעלאה זו. לא מדובר בתוספת עונתית או חד פעמית, אלא בשכר יסוד שיש להניח שלא היה מופחת בשנות העבודה הנוספות. המנוח עבד ב"כינר" מאז שנת 1988, כך שניתן להניח, לצורך החישוב, כי בסיס השכר המתקבל משכר ארבעת החודדשים שקדמו לתאונה הוא הבסיס הנכון לחישוב ההפסד.
ממוצע השכר החודשי ברוטו בארבעת החודשים הנ"ל הוא 19,709.- ש"ח, ובניכוי 25% מס מתקבל סכום של 14,782.- ש"ח. אם נוסיף לכך את התמורה שהיתה מתקבלת עבור השתתפות בישיבות דירקטוריון יקבי רמת-הגולן, נראה שיהיה זה נכון להעמיד את בסיס השכר של המנוח, לצורך חישוב הפסד התמיכה, על סך של 15,000.- ש"ח לחודש, עובר למועד הפטירה. סכום זה, כשהוא משוערך להיום, עומד על 15,590.- ש"ח (לענין אופן שערוך שכר, ע"י הצמדה מלאה למדד, ראו ע"א 435/99 שרפמן נ' מדינת ישראל ואח', דינים-עליון, כרך נח, 958, סעיף 6(ב) לפסק הדין).
שכר האלמנה

6. כאמור, הגב' אסנת יעקובי מועסקת במושב, ועובדת בהנהלת חשבונות.
נשמעו עדויות לא מעטות במטרה להסביר את דרך קביעת שכרו של חבר מושב העובד במושב עצמו. אגב, לגבי חבר מושב המועסק כשכיר במקום עבודה שמחוץ למושב (כדוגמת המנוח), התברר, כי השכר מועבר ע"י מקום העבודה למושב והחבר מזוכה בתקציבו האישי בסכום השכר (נטו).
באשר לחברי מושב המועסקים במושב, השכר נקבע ע"י ועדת שכר, כפי שהעיד מר אלי זיו, שהוא מרכז המשק במושב וחבר ועדת השכר (ראו בעמ' 38 לפרוטוקול). מר זיו אף שלח לבית המשפט מסמכים הכוללים את ההחלטות בנוגע לקביעת שכרה של האלמנה. כותרת מסמכים אלה, שלא סומנו כמוצגים, היא "גליון הערכה וסיכום תנאי השכר". ככל שהדבר נוגע לאלמנה, עולה מהמסמכים האמורים, כי ממשכורת 1/97 נקבע שכרה נטו ל- 4,000.- ש"ח, עבור 120 שעות עבודה חודשיות; ממשכורת 1/98 נקבע השכר ל- 5,500.- ש"ח, כאשר המשרה עלתה מ- 120 שעות ל- 160 שעות; ממשכורת 1/99 נקבע השכר ל- 6,406.- ש"ח והמשרה הוגדלה ל- 180 שעות. נראה, כי במהלך שנת 1999 הועלה שכר האלמנה לסך של 7,064.- ש"ח, שכן בגליון הסיכום מתאריך פברואר 2000 נרשם כי השכר בשנת 1999 עמד על 7,064 ש"ח. בנוסף, קיים מסמך נוסף, מיום 14.4.99, העוסק בהעלאת שכר של 10% מינואר 1999. השכר לשנה המתחילה ב- 1/2000 נקבע ל- 6,594.- ש"ח, ומבטא, בין היתר, ירידה בהיקף המשרה מ- 180 שעות ל- 160 שעות.
מסמך מיום 16.6.00 מצביע על כך, שהחל מיום 1.7.00 עברה האלמנה לעבוד בהיקף משרה של 90 שעות תמורת שכר של 3,700.- ש"ח.
כפי שהסבירה בעדותה הגב' תירצה לפיד, גזברית המושב, הסכום שנקבע ע"י ועדת השכר הוא סכום ההכנסה לפני ניכוי 5% גמל ו- 2.5% קרן השתלמות וביטוח בריאות (עמ' 29 לפרוטוקול). ואולם, מדובר בסכום שמועבר לחבר המושב לאחר שנושא המס מטופל בנפרד ובמרוכז, ולא מנוכה מס נוסף מסכום זה. נראה, כי לצרכי חישוב בסיס שכרה של האלמנה ניתן להתייחס לסכומים שנקבעו ע"י הועדה כשכר נטו. מכל מקום, אין מנוס מהתייחסות כזו, לאחר שלא הוכח מה השכר המגולם (השכר ברוטו) ומה סכומו בניכוי מס, עד לשיעור של 25%.
אגב, סכומים אלה מתבטאים בדף התקציב האישי (מוצג נ5/), תחת הפריט "עבודה בסיס".

7. ב"כ התובעים ביקש לקבוע את שכר האלמנה לסך של 3,000.- ש"ח בניכוי 25% מס הכנסה, עד גיל 60. ב"כ הנתבעים ביקש להעמיד את בסיס שכרה של האלמנה על סך של 7,064.- ש"ח, הוא השכר הגבוה ביותר שהאלמנה השתכרה, במשרה של 180 שעות חודשיות (היה זה בשנת 1999).

8. אחת הסיבות להפרש הניכר בגישתו של כל צד לשכר האלמנה הוא צימצום היקף המשרה מאז 1.7.00 (ירידה ל- 90 שעות).
בסעיף 13 לתצהיר האלמנה, שנחתם ביום 4.6.00, נאמר, כי היקף המשרה אמור להצטמצם :"בשל עומס העבודה שהבית זקוק לו, קניות, נקיון, חינוך הילדים וכד'", דבר המונע מהאלמנה להתמיד בהיקף המשרה בו החזיקה לפני התאונה.
לנוכח מכלול הראיות, כמפורט להלן, לא ניתן לקבל את הצהרתה האמורה של האלמנה.
ראשית, התברר בחקירתה הנגדית של האלמנה, כי בשנה האקדמית 1999 - 2000 החלה האלמנה בלימודים אקדמיים בתל-חי בהיקף של יום בשבוע ובשנת הלימודים 2000 - 2001 לומדת האלמנה באוניברסיטת בר-אילן בהיקף של יומיים מלאים בשבוע (עמ' 23 לפרוטוקול). מכאן, שהיעדרות של יומיים מלאים בשבוע מסבירה לפחות חלק מצמצום המשרה, ואין לתלות זאת במצב שנוצר עקב פטירת המנוח.
שנית, ממועד התאונה, 3.5.99, ועד 1.7.00, משך יותר משנה, התמידה האלמנה בעבודה בהיקף של 180-160 שעות.
שלישית, מאז התאונה החל הבן איתן הכשרה במכינה קדם צבאית (בספטמבר 2000), כאשר קודם לכן היה בפני
מייה, ובהיותו במכינה הוא מגיע הביתה פעם בשבוע או פעם בשבועיים (עמ' 22-21 לפרוטוקול). גם הבן אורן, שהתגורר בבית במועד התאונה, החל לימודים בפני
מייה בישיבה תיכונית חיספין, בספטמבר 1999, והוא מגיע הביתה פעמיים בשבוע. נמצא, כי מאז התאונה הוקל העומס המוטל על האלמנה, מבחינת הטיפול השוטף בילדים.
המשקל המצטבר של הנתונים הנ"ל אינו מאפשר לקבוע, כי הצמצום בהיקף המשרה נובע מהתאונה. ההלכה היא, כי: "התמדתו של המצב ששרר, לגבי התובעת, בעת מות המפרנס, או שינויו של מצב זה, הם, איפוא, בגדר נתון עובדתי שאותו יש להביא בחשבון בהערכת הפיצויים" (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, תשנ"ח, סעיף 250, עמ' 812, ההדגשה במקור).
במועד התאונה עבדה האלמנה בהיקף של 180 שעות בשכר של 7,064 ש"ח. לאחר התאונה, בינואר 2000, ירד השכר ל- 6,594.- ש"ח, מה שמבטא גם ירידה למשרה של 160 שעות.
נראה, כי יהיה נכון לתת ביטוי לקושי שנוצר עקב פטירת המנוח והעובדה כי האלמנה לבדה נושאת עכשיו בהחזקת הבית והמשפחה, בכך שהיקף המשרה של האלמנה לא ייקבע על פי המצב בעת התאונה (180 שעות), אלא כמשרה של 160 שעות, שבגינה השתכרה האלמנה, בשנת 2000 סך של 6,594.- ש"ח, ובשערוך להיום 6,660.- ש"ח. כאמור, מעדותה של הגב' לפיד עולה, כי הסכום האמור הוא הסכום נטו המועבר לעובד, באמצעות התקציב האישי, וכי המס משולם ע"י המושב. בנסיבות אלה יש לראות בסכום המשולם בפועל שכר נטו. ייתכן ששיעור המס עלה על 25% ואז למעשה ההכנסה לצורך החוק צריכה להיות גבוהה יותר, אך בהעדר נתונים לענין זה, אין אלא להתבסס על הסכום האמור.
הפיצוי בגין הפסד התמיכה

9. לאחר שנקבעו בסיסי השכר, הן של המנוח (15,590.- ש"ח) והן של האלמנה (6,660.- ש"ח), יש לערוך חישוב ההפסד. בהיעדר נתונים אחרים, יש לקבוע, כי המנוח היה ממשיך לעבוד עד גיל 65, וכך גם האלמנה. הואיל והמנוח היה יליד 11.6.54, תקופת התלות תימשך עד 11.6.2019 ותחולק למספר תקופות משנה, בהתחשב בגיל הילדים. בתום התקופה עדיין לא תהיה האלמנה בת 65 (היא ילידת 14.11.54), כך שלכל אורך הדרך יש להתחשב גם בהכנסתה.

10. מעדות האלמנה הוברר, כי שני הילדים הגדולים יותר עברו מסלול של ישיבה תיכונית בתנאי פנימיה, שנת מכינה קדם צבאית ולאחר מכן גיוס לצה"ל. גם הבן הצעיר, אורן, החל בינתיים בלימודיו בפני
מיה. ניתן לפיכך להניח, שגם אורן ילך בעקבות אחיו ויעשה שנה במכינה קדם צבאית.
בנסיבות אלה יש לסטות מעט מהנחות יסוד של שיטת הידות בנוגע לילדים. כידוע, שיטת הידות מבטאת הנחות הניתנות לסתירה.
במקרה דנן לא ראיתי לנכון לקבוע לגבי ילד השוהה בפני
מיה, ולפי עדות האלמנה מגיע פעם-פעמיים בשבוע הביתה, ידה שלמה, אלא שני שליש הידה.
בשלב השהות במכינה הקדם צבאית, כאשר מדובר בחופשות של פעם בשבוע או פעם בשבועיים, יש מקום לקבוע שליש ידה, בדומה לשרות צבאי.
הואיל והשרות הצבאי נדחה בשנה, יש מקום לקבוע תלות עד לגיל 22, בשיעור של שליש הידה.

11. התקופה הראשונה: מיום התאונה, 3.5.99, ועד ליום 1.9.99, משך ארבעה חדשים. ביום 1.9.99 עבר אורן, הבן הצעיר, לפנימיה.
במהלך תקופה זו היה הבן הבכור, עמיחי, בשרות צבאי (שליש ידה) ואיתן היה בפני
מיה בישיבה תיכונית חיספין (שני שליש ידה). הבן הצעיר, אורן, עדיין שהה בבית.
לפיכך, בתקופה זו מדובר על חמש ידות (פרט לידות הבנים - שליש, שני שליש וידה אחת - נספרות ידת המנוח, ידת האלמנה וידה למשק הבית).
הקופה המשותפת היא בסך 22,250.- ש"ח. ידת המנוח היא 4,450.- ש"ח (חמישית). הפסד התלויים החודשי בתקופה הנ"ל הוא שכר המנוח פחות ידת המנוח, דהיינו, 11,140.- ש"ח לחודש, במשך ארבעה חדשים, שהם 44,560.- ש"ח, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, 1.7.99.

12. התקופה השניה: מיום 1.9.99 ועד יום 1.9.00, משך שנים עשר חדשים, כאשר ביום 1.9.00 התחיל הבן איתן מכינה קדם צבאית.
בתקופה זו התלויים הם עמיחי החייל (שליש ידה), איתן השוהה בפני
מיה (שני שליש ידה), אורן השוהה בפני
מיה (שני שליש ידה) והאלמנה. בסך הכל, כולל ידת המנוח וידת משק הבית, מדובר בארבע ושני שליש ידות.
במצב זה, ידת המנוח היא 4,764.- ש"ח והפסד התלויים הוא 10,826.- ש"ח לחודש, לתקופה של שנה, דהיינו 129,912.- ש"ח, בתוספת ריבית מאמצע התקופה 1.3.00.

13. התקופה השלישית: מיום 1.9.00 ועד ליום 1.3.01, משך ששה חודשים, עד למועד שחרורו של עמיחי מהצבא. בתקופה זו התלויים הם עמיחי החייל (שליש ידה), איתן השוהה במכינה (שליש ידה); אורן השוהה בפני
מיה (שני שליש ידה) והאלמנה. בסך הכל מדובר על ארבע ושליש ידות, כאשר ידת המנוח עומדת על 5,127.- ש"ח.
מכאן שהפסד התלויים הוא 10,463.- ש"ח לחודש, לתקופה של ששה חודשים, דהיינו, 62,778.- ש"ח, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, 1.12.00.

14. התקופה הרביעית: מיום 1.3.01 ועד יום מתן פסק הדין 1.9.01, משך ששה חודשים. בתקופה זו עמיחי כבר אינו נמנה על התלויים. הבן איתן במכינה או בצבא, כך שהוא זכאי לשליש ידה והבן אורן בפני
מיה (שני שליש הידה). סך כל הידות - ארבע. מכאן שידת המנוח היא 5,562.- ש"ח והפסד התלויים הוא 10,028.- ש"ח לחודש, לתקופה של ששה חודשים, דהיינו - 60,168.- ש"ח בתוספת ריבית מאמצע התקופה, 1.6.01.

15. התקופה החמישית: מיום מתן פסק הדין ועד ליום 1.2.03, כאשר אורן אמור לסיים לימודיו בפני
מיה. גם בתקופה זו מדובר על ארבע ידות (איתן - שליש; אורן - שני שליש; אלמנה - ידה; מנוח - ידה; משק בית - ידה).
ידת המנוח היא בסך 5,562.- ש"ח והפסד התלויים החודשי הוא 10,028.- ש"ח.
מדובר על פרק זמן של שבעה-עשר חודשים, לפיכך, מקדם ההיוון הוא 16.6211, וההפסד הכולל, להיום, הוא בסך 166,676.- ש"ח.

16. התקופה השישית: מיום 1.2.03 ועד ליום 1.7.04, תקופה של שבעה עשר חודשים, בסיומה איתן משתחרר משרות בצה"ל. בתקופה זו מדובר על שלוש ושני שליש ידות, כאשר לאיתן ולאורן (השוהה במכינה ו/או בצבא) שליש ידה.
מכאן שידת המנוח היא בסך 6,063.- ש"ח, וההפסד החודשי הוא 9,527.- ש"ח. מדובר על שבעה עשר חדשים שיחלו בעוד שבעה עשר חודש.
ההפסד לשבעה עשר החודשים, על פי מקדם ההיוון 16.6211, הוא 158,349.- ש"ח, ולהיום (מקדם 0.9566) הסכום הוא 151,477.- ש"ח.

17. התקופה השביעית: מיום 1.7.04 ועד ליום 1.2.07, כאשר אורן אמור לסיים שירותו הצבאי (כולל שנה של מכינה קדם צבאית). בתקופה זו בסך הכל שלוש ושני שליש ידות, כך שידת המנוח עומדת על 6,662.- ש"ח וההפסד החודשי הוא 8,928.- ש"ח. מדובר על תקופה של 31 חודשים שתחל בעוד 34 חודש.
ההפסד ל31- חודשים, על פי מקדם היוון 29.7910, הוא 265,974.- ש"ח, ולהיום (מקדם 0.9151) הסכום הוא 243,393.- ש"ח.

18. התקופה השמינית: מיום 1.2.07 ועד ליום 11.6.19, כאשר המנוח היה מגיע לגיל 65, תקופה של 148.3 חודש, במהלכה רק האלמנה תלויה, כך שמדובר על שלוש ידות. בתקופה זו ידת המנוח עומדת על 7,417.- ש"ח (22,250.- ש"ח, שהם הקופה המשותפת, מחולקת לשלש ידות) וההפסד החודשי הוא 8,173.- ש"ח.
מדובר על תקופה של 148.3 חודשים, כך שסך כל ההפסד המהוון הוא 1,009,994.- ש"ח (מקדם היוון 123.5769) ולהיום - מאחר והתקופה תחל בעוד 65 חודש - הסכום הוא 858,495.- ש"ח (מקדם 0.85).

19. נמצא, כי סך כל הפסד התמיכה של התלויים הוא כדלהלן:

א. סך של 44,560.- ש"ח בתוספת ריבית מיום 1.7.99;
ב. סך של129,912.- ש"ח בתוספת ריבית מיום 1.3.00;
ג. סך של 62,778.- ש"ח בתוספת ריבית מיום 1.12.00;
ד. סך של 60,168.- ש"ח בתוספת ריבית מיום 1.6.01;
ה. סך של 166,676.- ש"ח להיום;
ו. סך של 151,477.- ש"ח להיום;
ז. סך של 243,393.- ש"ח להיום;
ח. סך של 858,495.- ש"ח להיום.
הפסד שירותי אב ובעל

20. התובעים עותרים לפיצוי עבור הפסד חודשי של 2,500.- ש"ח, בגין אובדן שירותי המנוח בחינוך הילדים, ובעזרה בבית.
הנתבעים טוענים שראש נזק זה כלל לא הוכח. אכן, האלמנה העידה על העסקת עוזרת (מבלי שתוצג ראיה חיצונית לעצם ההעסקה ולשכר העוזרת), אך לא שוכנעתי כי הדבר נדרש עקב פטירת המנוח. כזכור, הבנים עוזבים את הבית בשלבים ולא הובאו ראיות שבכוחן לקשור את הצורך בהעסקת עוזרת עם פטירת המנוח.
ניתן לצאת מנקודת מוצא לפיה המנוח אכן עסק בתחזוקת הבית, במיוחד לנוכח כישוריו בתחום הבניה (כזכור, הוכח כי היה, בתקופה מסויימת, מרכז הבניה במושב). בנסיבות אלה ניתן לפסוק פיצוי בראש הנזק האמור, בדרך של אומדן ועל הצד הנמוך (בהיעדר הוכחות ממשיות לגבי הסכומים בהם מדובר).
אני מעריך את הפיצוי בראש הנזק האמור על סך של 25,000.- ש"ח להיום.

קבורה ומצבה:

21. התובעים עותרים לפיצוי בגין הוצאותיהם, כיורשים, עבור קבורה ומצבה בסך 10,000.- ש"ח. הנתבעים מציינים בסיכומיהם, כי לא הוגשו כל ראיות בענין. אכן, יש אפשרות שהתובעים נשאו בהוצאות קבורה ומצבה, אם כי, בהיותם חברי מושב שיתופי, היה צריך להבהיר ענין זה ולתמכו במסמכים או בראיות ממשיות כלשהן. למצער ניתן היה לצפות כי האלמנה תתייחס לענין זה בתצהירה, אך לא כך נעשה.
בנסיבות אלה אינני סבור שניתן לפסוק לתובעים פיצוי בגין ההוצאות האמורות.
ניכויים

22. קיימת הסכמה, כי שולם לתובעים תשלום תכוף בסך 10,000.- ש"ח ביום 1.11.99 וכי סכום זה כולל שכ"ט עו"ד. יש לנכות מהפיצוי שנפסק לתובעים את התשלום התכוף (ללא מרכיב שכר טרחת עו"ד) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.99.

23. עוד קיימת הסכמה, כי יש לנכות מהפיצוי קיצבאות שאירים המתקבלות ותתקבלנה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - "המוסד").
לבית המשפט הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם המוסד בדבר תשלום קיצבת שאירים ודמי מחיה עבור איתן ואורן. לפיכך, אין יסוד לטענת התובעים, כי תשלום דמי המחיה לא הוכח. משהוכח תשלום דמי מחיה, מן הראוי לנכותם מהפיצוי (ע"א 8216/99 עזבון פרידמן ואח' נ' רפפורט ואח', פס"ד מיום 6.6.01, סעיף 17 לפסק הדין).
על יסוד הנתונים האמורים, הוגשה חוות דעת אקטוארית של מר שי ספיר, מיום 19.10.00, לפיה הסכום המהוון של הקיצבאות ששולמו ושישולמו על ידי המוסד הוא 355,123.- ש"ח. סכום זה יש לנכות מהפיצוי שנפסק לתובעים.

24. התלויים במנוח קיבלו ממעסיקו ("כינר") סך של 377,222.- ש"ח עקב פטירת המנוח. סכום זה עולה מ"הודעת המעביד על תשלום מענק עקב פטירה או מוות" שנשלחה לבית המשפט על ידי חשבת מלון "כינר", הגב' איצקוביץ (שגם העידה).
הנתבעים מסכימים, כי מהסכום האמור יש לנכות סך של 77,092 ש"ח, שהם כספים שהגיעו מכח פוליסת ביטוח.
מכאן, שהסכום ששולם על ידי המעביד עקב הפטירה הוא 300,130.- ש"ח (ליום הפטירה). הנתבעים טוענים שיש לנכותו מהפיצוי, והתובעים שוללים טענה זו.
לצערי, שני הצדדים לא ביססו עמדותיהם בשאלה, האם יש לנכות מסכום הפיצויים את סכום פיצויי הפיטורין ששולמו לתלויים עקב מותו של המנוח.
נקודת המוצא לדיון, היא הכלל הבסיסי בדיני הנזיקין, לפיו, אם זכו התלויים במנוח להטבות כספיות שנפלו בחלקם כתוצאה ישירה ממות המנוח, יש לנכות טובות הנאה אלה מסכום הפיצויים שייפסק לתלויים, אלא אם כן עסקינן בטובת הנאה הנובעת מחוזה ביטוח. מאידך, אין להטיב עם התלויים מעבר לכך.
לכן, במקרה בו המנוח היה זוכה עם פרישתו לגמלאות, או לפיצויי פיטורין או לתשלומי פנסיה - ולא לשניהם - ומשנפסקו לתלויים פיצויים על אבדן הפנסיה, אין לזכות את התלויים בהנאה כפולה, ובמקרה כזה ינוכו פיצויי הפיטורים מפיצויי הנזיקין (ע"א 110/80 גבאי ואח' נ' וליס ואח' פ"ד לו(1) 449, בעמ' 465).
השאלה היא, לפיכך, מה היו תנאי העבודה של המנוח - האם היה זכאי לפיצויי פיטורין בכל מקרה של הפסקת עבודה (לא רק בפיטורין ממש), לרבות בעת סיום העבודה עקב פרישה לגימלאות. אם התשובה לכך חיובית, כי אז אין לומר על פיצויי הפיטורין ששולמו לאחר מותו, שהם טובת הנאה שהתקבלה כתוצאה ישירה מהמוות. בענין זה לא הובאו ראיות. הנטל להוכיח שסכום מסויים התקבל אצל התלויים כתוצאה מהמוות (ולא רק בעקבות המוות) מוטל על שכם הנתבעים והם לא הרימו נטל זה.
ואכן, בעבר נפסק, כי כאשר המנוח היה זוכה לפיצוי פיטורין בעת סיום העבודה, לרבות במקרה של סיום העבודה עקב פרישה לגימלאות, אין לנכות את פיצויי הפיטורין מהפיצוי הנפסק לתלוים, אלא את "ערך ההאצה" של סכום זה (ד' קציר בספרו הנ"ל, סעיף 286, בעמ' 888).
ואולם, עקב ביטול ההלכה בדבר "ערך ההאצה", נופל גם רכיב זה, כאשר מדובר בפיצויי פיטורין (שם, עמ' 889).
אגב, במקרה דנן, אין מקום לפצות את התובעים עבור אבדן פנסיה שנגרם להם, אם נגרם, במות המנוח. ענין זה כלל לא הוכח על ידם.
במצב זה מתחזקת המסקנה, שאין מקום לנכות מהפיצוי את פיצויי הפיטורין שקיבלו התובעים ממקום עבודתו של המנוח, שכן מדובר בסכומים לגביהם ניתן להניח שממילא היה זוכה בהם בעת פרישתו מהעבודה.
כמובן, שאם היה מתברר שהמנוח לא היה זכאי לפיצויי פיטורין במקרה של התפטרות, אלא רק בפיטורין ממש, ייתכן שהיה מקום לשקול ניכוי הסכום שהתקבל מ"כינר" לאחר מותו.
ואולם, אם ברצון הנתבעים היה לטעון זאת, היה עליהם גם להוכיח שהמנוח לא היה זכאי לפיצויי פיטורין בעת סיום העבודה, סיום שאינו בדרך של פיטורין.
מכל מקום, כל עוד לא הוכח אחרת, והנטל בנדון רובץ על הנתבעים, אין אפשרות לקבוע, כי המענק ששולם ליורשי המנוח עקב מותו לא היה משולם במקרה אחר של סיום עבודתו (לרבות פרישה לגמלאות). במצב זה אין מדובר בסכום שהתקבל אצל התובעים רק כתוצאה מהמוות ושלא היה מתקבל אלמלא המוות (ראו גם ע"א 125/68 מחסני החמצן בע"מ נ' עזבון ברנשטיין ואח', פ"ד כב (2) 914, בעמ' 923).
על הלכה זו, לפיה רק אם אין העובד היוצא לפנסיה זכאי לפיצויי פיטורין, יש לנכותם מפיצויי הנזיקין, חזר בית המשפט העליון גם בע"א 4837/92 אליהו חב' לבטוח נ' בורבה פ"ד מט(2) 257, בעמ' 263.
ויודגש שוב, כי במצב בו אין פוסקים לתלויים פיצוי בגין אבדן פנסיה, כי אז סביר שניתן לצאת מההנחה לפיה בעת סיום העבודה היה המנוח מקבל את פיצויי הפיטורין, ואם ינוכו פיצויים אלה מפיצויי הנזיקין, נמצא שהתלויים יקופחו, שכן מדובר בסכום שהיה מגיע למנוח ממילא (למעט נושא "ערך ההאצה", שסויג בפסיקה - ע"א 5/84 יחזקאל ואח' נ' אליהו חברה לבטוח פ"ד מה(3) 374, בעמ' 384).
לסיכום, הנתבעים דנן לא הוכיחו שפיצויי הפיטורין לא היו מגיעים למנוח בכל מקרה ודין טענתם, לפיה יש לנכות סכום זה מהפיצוי הנפסק, להידחות. במלים אחרות, לא הוכח שמדובר בתשלום שנעשה בשל המוות, ולא רק בעקבות המוות; שלא מדובר בתשלום שהיה מגיע למנוח בכל מקרה, על פי תנאי עבודתו ב"כינר" ("ההכרעה... תיפול על בסיס תנאי העבודה שהיו קימים במקום עבודתו של המנוח", קציר, סעיף 286, עמ' 889).

25. הצדדים נחלקו בשאלה, האם יש לנכות מהפיצויים, סכומי תגמולים שהתקבלו מקרן הפנסיה "גלעד". בענין זה אף ביקשו הנתבעים להגיש ראיה נוספת, לאחר סיום שלב שמיעת העדויות (בש"א 7173/01). כפי שנראה, לא היה צורך בראיה הנוספת אותה ביקשו הנתבעים להגיש (מסמכי ההתאגדות של "גלעד") כדי להגיע לתוצאה לפיה יש מקום לניכוי האמור.
כפי שהוסבר על ידי גיזברית המושב, הגב' תרצה לפיד, ועל ידי מר דן רוטשטיין, בשנת 1992 הוחלט במושב על "הפרטה". לענין זה ראו גם ההחלטה בענין שהוגשה וסומנה ת9/. עקב השינוי במבנה המשפטי של המושב הוחלט, כי ביום ההפרטה ייחשבו כל החברים כאילו עזבו את המשק. נעשה חישוב מהו סכום פיצויי העזיבה המגיעים לכל אחד מהחברים וסכומים אלה מועברים על ידי המושב, במשך מספר שנים, לקרן פנסיה "גלעד" (עמ' 27 לפרוטוקול) וכן לחברת ביטוח "כלל" (מקודם "איתן").
מכאן, שנעשה על ידי המושב, לטובת מי שהיו חברים עד למועד ההפרטה בשנת 1992, ובכללם המנוח, הסדר פנסיוני בקרן "גלעד", הסדר הנוגע לשנות העבודה של כל חבר עד למועד ההפרטה.
על פי עדותו של מר מנחם דויטש, מנהל מחלקת הפנסיה ב"גלעד", היה המנוח חבר בקרן הפנסיה (עמ' 34 לפרוטוקול).
העד הנ"ל הגיש מכתב של קרן הפנסיה, לפיו משולמים לשאירי המנוח (התובעים 5-2) קיצבאות חודשיות (מוצג נ7/).
העד הסביר, כי יתומים זכאים לקצבה עד לגיל 21. לאחר שמי מהילדים מגיע לגיל 21, מחולק חלקו בין יתר היתומים ובלבד שסך כל הקצבאות המשולמות ליתומים לא יעלה על מחצית הפנסיה המשולמת לאלמנה (עמ' 35 לפרוטוקול).
כל זאת על פי תקנון הקרן, שהוגש אף הוא, במצורף למוצג נ7/. מר דויטש השיב, כי הוא מניח שהקרן תתבע את הנתבעת מס' 2 בגין התשלומים שהיא משלמת לתובעים עקב מותו של המנוח (עמ' 36 ש' 13 לפרוטוקול).
לטענת התובעים, שנטענה באופן סתמי וכללי, התשלומים האמורים הם בגדר סכומים המשולמים על פי חוזה ביטוח, ועל כן אין לנכות מהפיצויים.

26. הכלל באשר לתשלומי פנסיה המשולמים לתלויים עקב מות המפרנס, הוא, כי: "פנסיה חוזית מחויבת בניכוי מן הפיצוים הנפסקים לתלויים, ואין לראות בה תשלום המשתלם על יסוד חוזה של ביטוח" (קציר, בספרו הנ"ל, סעיף 287, בעמ' 891).
כפי שנפסק בע"א 813/81 ציון חברה לבטוח נ' עזבון בוסקילה ואח' פ"ד לח(4) 785, בעמ' 793-792, התלויים הם אלה שאמורים להוכיח כי מדובר בסוג תשלום שניתן לסווגו כתשלום שהתקבל עקב חוזה ביטוח, שכן ברור שמדובר בתשלום שמשתלם כתוצאה מהמוות (במובחן מתשלום פיצויי הפיטורין שנדונו לעיל). בנטל זה לא עמדו התובעים.
כאמור, הכלל הוא שיש לנכות תשלומי פנסיה: "כך, למשל, נפסק, כי פנסיה, המשתלמת לתלויים, יש בה כדי להפחית את סכום הפיצויים המגיעים לתלויים מהמזיק" (ד"נ 24/81 חונוביץ ואח' נ' אאידה כהן ואח' פ"ד לח(1) 413, בעמ' 429, מול האות ב').
יש לזכור, כי התובעים, כשאיריו של המנוח, הפכו זכאים לקיצבה מקרן הפנסיה "גלעד", עוד בטרם הגיע המנוח לזכאות לפנסית זקנה, כמפורט בתקנון הקרן, כך שברור שמדובר בסכום שמשולם לתובעים כתוצאה ממותו של המנוח.
מעיון בתקנון הקרן גם עולה, כי מדובר בקרן פנסיה ולא בגוף העוסק בביטוח. מכאן שהקיצבאות המשולמות לתובעים מקרן הפנסיה "גלעד", הן בגדר הטבות שיש לנכותן מהפיצוי, שכן מדובר בהטבות כספיות שלא היו משולמות בכל מקרה למנוח או לשאיריו והן ניתנות אך ורק בשל המוות (שוב, במובחן מהאמור לגבי פיצויי הפיטורין).
חיזוק למסקנה זו נמצא בעדותו הנ"ל של מר דויטש, לפיה בכוונת קרן הפנסיה "גלעד" לתבוע את הנתבעת מס' 2.
חיזוק נוסף למסקנתנו מצוי בדבריה הנ"ל של הגב' לפיד, אשר הבחינה, לגבי הזכויות לתקופה של עד שנת 1992, בין הסדר פנסיוני (ב"גלעד") לבין הסדר ביטוחי (ב"איתן" ואח"כ ב"כלל"). דהיינו - המושב הבחין בין עשיית ביטוח לבין הצטרפות לקרן פנסיה.
התוצאה היא, שמן הדין לנכות את סכומי הקיצבאות המשולמים לתובעים 5-2 מקרן הפנסיה "גלעד".

27. הסכומים החודשיים המשתלמים מקרן הפנסיה מפורטים במוצג נ7/. על יסודם נערכה חוות דעת של האקטואר מר ספיר מיום 14.12.00. מחוות הדעת עולה, כי הסכום הכולל של הקצבאות הוא 584,367.- ש"ח. ב"כ התובעים לא ביקש לחקור את עורך חוות הדעת, אלא הסתפק בטענה לפיה אין כלל מקום לנכות את הסכומים האמורים, טענה שראינו לדחותה.
בנסיבות אלו, יש לנכות מסכום הפיצוי סכום של 584,367.- ש"ח.

סיכום

28. התובעים זכאים לפיצויים בסכומים המפורטים בסעיף 19 דלעיל, בתוספת סך של 25,000.- להיום, כקבוע בסעיף 20 דלעיל.

29. מסך כל הפיצויים יש לנכות את התשלום התכוף (כמפורט בסעיף 22 דלעיל); את קיצבת השאירים המתקבלת מהמוסד (כמפורט בסעיף 23 דלעיל); ואת קיצבאות הפנסיה המתקבלות מ"גלעד" (כמפורט בסעיף 27 דלעיל).

30. לסכום הפיצויים, בניכוי הסכומים המפורטים בסעיף 29 דלעיל, יש להוסיף שכר טירחת עו"ד בשיעור 13% ובתוספת מע"מ. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים את הוצאות המשפט שהוציאו התובעים עד כה.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
ניתן היום יד' באלול תשס"א, 2 בספטמבר 2001 בהעדר הצדדים.
צבי זילברטל
, שופט
/ d00154699a
56

תא 001546/99

בית המשפט המחוזי בירושלים
כבוד השופט צבי זילברטל

בפני










א בית משפט מחוזי 1546/99 עזבון המנוח יוסף יעקובי ז"ל נ' בנימין בוגנים (פורסם ב-ֽ 02/09/2001)