פסקי דין על דניה קוסמטיקס בע"מ | פסקי דין על קורט ראובן | פסקי דין על מאור קוסמטיקס | פסקי דין על הראל אהרון | פסקי דין על רזי רמי | פסקי דין על קורט גבי | פסקי דין על מאיה קוסמטיקס |

58118/01 א     02/09/2004




א 58118/01 דניה קוסמטיקס בע"מ נ' קורט ראובן, מאור קוסמטיקס בע"מ, הראל אהרון, רזי רמי, קורט גבי, מאיה קוסמטיקס בע"מ




1
בתי המשפט
א 58118/01
121151/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
02/09/2004
תאריך:
כב' השופטת שושנה אלמגור

בפני
:

דניה קוסמטיקס בע"מ

בעניין:
תובעת
פישמן רוברט
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . קורט ראובן

2 . מאור קוסמטיקס בע"מ

3 . הראל אהרון

4 . רזי רמי

5 . קורט גבי

6 . מאיה קוסמטיקס בע"מ
נתבעים
עו"ד גושן דניאל

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
הדיון בשתי התובענות שידונו להלן אוחד והוא עוסק ביחסים שבין יצרן לבין המפיץ והמשווק את מוצריו.

בתביעה האחת שהגיש היצרן, דניה קוסמטיקס בע"מ
(להלן: "דניה"), נתבע המשווק, מאור קוסמטיקס בע"מ
(להלן: "מאור") בגין יתרת חובה שנותרה בחשבונו בחברה היצרנית עבור רכישת מוצריה. במסגרת תביעה זו נתבעו שלשה ערבים שחתמו על שטר חוב בסך בשקלים השווה ל- 50,000 $ שנעשה על ידי ראובן קורט לפקודת דניה.

בתביעה השניה, שהגישה מאור נגד דניה, נתבע פיצוי על ביטול הסוכנות, שנעשה על ידי דניה ללא מתן שהות סבירה ממועד הודעת הביטול עד לביטול הסוכנות בפועל. במסגרת תביעה זו הגישה דניה תביעה שכנגד להשבת שווי מוצרים והטבות שקיבלה, לטענתה, מאור מבלי שהעבירה אותן לחנויות. כן נתבעה, במסגרת התביעה שכנגד, פגיעה במוניטין ופגיעה בקצב גידול המכירות של דניה.

העובדות הנדרשות לענין:

1. מנהל ומיסד מאור, מר ראובן קורט (להלן: "קורט"), עוסק בתחום מוצרי הקוסמטיקה מזה למעלה מארבעים שנה והחל משנת 1986 הוא עוסק בשיווק מוצרי קוסמטיקה של יצרנים שונים.

2. בשנת 1990, בפגישה שנערכה בין קורט לבין מר משה בן ששון, המנהל והמיסד של דניה (להלן: "בן ששון") הוסכם כי קורט יהא המשווק הבלעדי באזור צפון הארץ של מוצרי הקוסמטיקה שמייצרת דניה.

3. בין הצדדים לא נכרת חוזה בכתב, למרות שטיוטת חוזה הועברה מדניה להערות פרקליטה של מאור, אולם אין חולק כי מאז שנת 1990 ועד שנת 2001 פעל קורט בעצמו והחל משנת 1996 באמצעות מאור כסוכנה הבלעדי של דניה לשיווק מוצריה בצפון הארץ.

עיקרי ההתקשרות בין הצדדים היו כדלקמן:
קורט או מאור (יכונו להלן ולמען הנוחות: "קורט" או "מאור") רכשו מדניה את מוצריה בהנחה של 20% ממחיר המחירון, הנחה שהיוותה עמלת מפיץ. בנוסף הם קבלו "בונוס" של שתי יחידות על כל רכישה של שתים-עשרה יחידות. בנקודה זו חלוקים הצדדים אם היתה חובה על קורט להעביר את אותו בונוס לחנויות.
תנאי התשלום שוטף + 15 יום + 90 יום, דהיינו בכל 15 לחודש שולמה תמורה עבור רכישת מוצרי החודש שחלף, בשיקים דחויים ל- 90 יום.

4. יחסי העבודה נמשכו בין הצדדים החל משנת 1990 ועד לחודש פברואר 2001 עת הודיע בן ששון לקורט כי מחודש אפריל 2001 תבוטל זכות ההפצה שלו ומאותו מועד ואילך תפיץ דניה בעצמה את מוצריה גם באזור הצפון.

5. עם קבלת הסוכנות לידי קורט היא מנתה 8-10 נקודות הפצה ובסיומה היא מנתה כ- 100 נקודות בהן נמכרו כל מוצריה של דניה ועוד כ- 150 נקודות בהן נמכרו חלק ממוצריה.

6. במהלך החודשים פברואר מרץ 2001 רכש קורט מדניה מוצרים בסכום העולה כדי הסך של 638,596 ₪ ומשהתמהמה במתן שיקים דחויים במחצית חודש מרץ 2001 הורה בן שושן שלא למכור לו מוצרים למרות התחייבותו לעשות כן עד חודש אפריל 2001.

דיון:

א. התביעה הראשונה לתשלום התמורה עבור רכישת המוצרים.

אין חולק כי מאור רכשה מדניה מוצרים בסכום של 638,596 ₪ ועל כך הוצאה גם חשבונית עליה התקזזה מאור עם שלטונות מע"מ.
במסגרת הליכי ביניים שנוהלו בין הצדדים שולמו על ידי מאור לדניה הסכומים כדלקמן:
סך של 50,000 ₪ ביום 9.1.02
סך של 30,000 ₪ ביום 9.2.02
סך של 25,000 ₪ ביום 9.3.02
סך של 52,750 ₪ ביום 9.4.02

סכומים אלה יש לקזז מסכום התביעה כשהם נושאים ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום ועד למועד ביצוע חישוב הקיזוז.

בנוסף, בהתאם להסכם פשרה עליו חתמו הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה, חויבה דניה לקבל חזרה מוצרים שנרכשו ממנה על ידי מאור ולקזז את ערכם מסכום התביעה. למרות האמור בהסכם זה הסכימה דניה לקבל אך חלק מהמוצרים שהוחזרו לה.
בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 23.9.02 חויבה דניה לקבל אף את יתר המוצרים שהועברו להחזרה, למעט בקבוקי לק שנמצאו פגומים. עוד נקבע באותה החלטה כי היה ודניה תעמוד בסרובה יקבע סכום ההפחתה לאחר הבאת הראיות. דניה סרבה לקבל את יתר המוצרים. לטענת דניה שווי המוצרים שקיבלה עולה כדי הסך של 53,348 ₪ בעוד שלטענת מאור שווים של מוצרים אלה הינו בסך 91,512.80 ₪. שווי המוצרים אותם סרבה דניה לקבל עולה כדי הסך של 51,360.20 ₪ בהפחתת שווי בקבוקי הלק שערכם 9,885.60 ₪ ובסה"כ, לטענת מאור, יש לקזז מסכום התביעה סך של 132,987.40 ₪.
בבש"א 111688/02 פרט קורט בתצהירו את שווי המוצרים שהחזיר לדניה. לתצהירו צורפו נספחי ט(1) - (23) בהם מופיע פרוט של המוצרים לפי אריזות ופרוט המוצרים בכל אריזה. למרות שהתקיים דיון ארוך בבקשה זו, לרבות חקירתו של קורט, לא העלתה דניה, ולו ברמז, טענה כי בידיה רשימות אחרות על החזרת המוצרים ושוויו של כל מוצר. למרות התכתבות שבין פרקליטי הצדדים בקשר להחזרת המוצרים על פי החלטת בית המשפט והערכת שווים, לא נטען במכתבי פרקליט דניה כי בידיה פרוט אחר מזה שחזרה וטענה מאור. באופן מעורר תמיהה, במהלך הבאת הראיות הוגשה בקשה להגשת תצהיר נוסף של מנהל המחסן של דניה, אברהם טבשי (להלן: "טבשי"), אשר על פי הטענה נכח בעת החזרת המוצרים ואף ערך באותו מועד רשימה שלהם. על מנת לתת לדניה יומה בבית המשפט התקבל התצהיר, אשר על פי הנטען בו ערך העד טבשי, בעת קבלת המוצרים מנהגו של קורט, רשימה המחזיקה 23 עמודים בהם מפורטים המוצרים המוחזרים.
תמוהה העובדה הכיצד, למרות דיונים ארוכים בקשר להחזרת המוצרים ושווים, לא הוצגה רשימה זו על ידי דניה ודי בכך כדי להעלות סימני שאלה בקשר לאוטנטיות שלה. יתר על כן, בהתאם לאמור בתצהירו של טבשי סרב נהגו של קורט להשאר בזמן ספירת המוצרים למרות שהתבקש להיות נוכח בעת הספירה המדוייקת שלהם. בחקירתו הנגדית של העד התגלה האמור בתצהירו כלא אמת.
בתחילה העיד כי:

"... אני זוכר שהנהג הביא את הסחורה, הוא פרק אותה ולא היה לו סבלנות לחכות עד שנבדוק אותה. הוא הלך ולא חזר."

(עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 2-3)

לעומת זאת בהמשך, מצייר העד תמונה עובדתית שונה לחלוטין; לא עוד פריקת הארגזים והשארתם בידי דניה, אלא המתנה של הנהג עד אחרי שהעד ועוזריו מיינו את הארגזים (עמ' 57, שורות 15-18) ובהמשך, משעומת העד עם שינוי הגרסאות, הוא מנסה, ללא הצלחה, לישב ביניהן:

" ש. לפני רגע אמרת שהנהג הלך ולא חזר.
ת. הוא הלך ולא חזר.
ש. עשיתם תהליך של מיון, בסיום נתתם לנהג מה שלא רציתם והוא לקח והחזיר את זה.
ת. נכון. אנחנו דרשנו מהנהג שיחכה עד שנמיין את הסחורה ונחתום לו. הנהג לא חיכה. חלק מהסחורה שראינו שהיא לא ממוינת פסלנו מיד באוטו. את מה שלקחנו לקחנו ומיינו ואמרנו לנהג לחכות והוא לא חיכה."

(עמ' 57, שורות 19-24)

מהי, אם כן, גרסת טבשי; האם הנהג הגיע, פרק את המוצרים ונסע, כפי המופיע בתצהירו ובתחילת עדותו. שמא התחילו במיון הארגזים ורישום המוצרים ברשימות שצורפו לתצהירו, ורק אז הנהג סרב להמשיך ולהמתין או אולי הנהג המתין עד לסיום תהליך המיון, כטענתו בהמשך החקירה הנגדית.
למותר לציין כי מיון ארגזי מאות קופסאות קוסמטיקה, אגב רישום 23 עמודים, אינו ענין שנעשה במספר דקות ובוודאי אינו מתיישב עם גרסה ש"הנהג פרק ונסע".
גרסתו של טבשי אשר לביצוע רישום המוצרים המוחזרים אינה מהימנה ואינה מקובלת עלי.

נותרו הרשימות כפי שהובאו בתצהירו של קורט בתמיכה לבש"א 111688/02, אותן שב ואיזכר בתצהיר עדותו הראשית, ועל כך לא נחקר בחקירה נגדית. אשר על כן אני קובעת כי מסכום התביעה יש לקזז סכום נוסף של 132,987.40 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.4.01 ועד למועד ביצוע החישוב.

יתר טענות הקיזוז של מאור תידונה להלן במסגרת הדיון בתביעתה.

עילת התביעה של דניה כנגד שלשת הערבים מושתתת על שטר חוב, נספח י' לתצהיר בן ששון, שנעשה על ידי קורט בשנת 1990 ובערבות אוול של הערבים.
עילת התביעה, אם כן, היא עילה שטרית ולא מכוח דיני הערבות הכלליים. הערבות ניתנה כנגד חובות עושה השטר, הוא קורט, כלפי דניה, אלא שהחוב נשוא התביעה לא נוצר על ידי קורט והוא אינו חובו שלו, אלא חובה של מאור כלפי דניה. על כן הערבות השטרית, עליה חתמו הערבים, אינה חלה על חובותיו של מי שאינו עושה השטר. לפיכך לדניה אין עילת תביעה נגד הערבים על פי ומכוח השטר, ועילת תביעה אחרת נגדם לא נטענה ולא הוכחה.

למעלה מן הצורך יודגש כי לא נסתרה טענת הערבים, והיא מקבלת משנה תוקף מכוח חתימתם על השטר, כי התכוונו לחתום על ערבות לחובותיו של קורט, אותו הם מכירים ועליו הם סומכים, וכי לא היתה להם כל כוונה לחתום על ערבות לחובות חברה אשר השליטה בה עשויה להשתנות למי שלא התכוונו לערוב לחובותיו.

אשר על כן אני דוחה את התביעה נגד הערבים הראל אהרון
, רמי רז וקורט גבי
.
ב. תביעת מאור לפצוי עבור הודעה מוקדמת והתביעה שכנגד.

(1) משך התקופה הראויה להודעה מוקדמת:

מאור תובעת פצוי על ביטול חוזה הסוכנות וההפצה לתקופה של שנה מיום הודעת הביטול. בהתאם להודעת דניה מיום 26.2.01 (נספח ג' לתצהירו של קורט), תופסק ההתקשרות בין הצדדים בסוף חודש אפריל 2001, דהיינו ניתנה הודעה של כחודשיים לסיום הקשר החוזי, אשר קוצרה לחודש משהתמהמה תשלום תמורת הרכישות לחודשים פברואר מרץ 2001.

אשר לזכות מפיץ לקבלת פצוי עבור הפסקת הסוכנות לתקופה סבירה ומתקבלת על הדעת, כבר נקבעו בפסיקה אמות מידה הן לעצם הזכות לפצוי, הן למשכה והן לשיעורה.

קורט ניהל סוכנות במשך למעלה מעשר שנים להפצה בלעדית של מוצרי דניה באזור הצפון. קורט החל את הפעלת הסוכנות עם 8-10 נקודות הפצה והגדיל אותה באופן מרשים ללמעלה ממאתיים נקודות הפצה במשך כעשר שנים. שוק מוצרי הקוסמטיקה אינו קל להפצה, קיימים בו עשרות אם לא מאות מוצרים של יצרנים שונים ועל כן יש ליתן משקל רב לשיעור ההגדלה האמור, שנעשה, אין ספק, אגב עבודת שכנוע ושווק בין החנויות הפזורות ברחבי צפון הארץ (ראה סעיפים 10, 11 לתצהיר עדותו הראשית של קורט). יודגש כי קורט לא הפיץ את מוצרי דניה ברשתות השיווק, וכי השיווק ברשתות אלה החל, באמצעות דניה, בשנת 1999. אינני מקלה ראש במאמציה של דניה להחדרת מוצריה לשוק הישראלי בין באמצעות פרסום המוצר ובין באמצעות השבחתו. דומה כי שתי הפעולות גם יחד, הן זו של קורט והן זו של דניה הביאו להגדלה כה מרשימה של מספר נקודות ההפצה אליה הגיע קורט עם סיום יחסיו המשפטיים עם דניה.
קורט לא נחקר ולא נסתר האמור בתצהיר עדותו הראשית בכל הנוגע לבניית עסקו, שהחל מהפצת המוצרים על ידי עצמו בלבד והמשיך בגידולו וצמיחתו של העסק, אגב מעבר לעבודה באמצעות מאור.

קורט הגדיל את כח האדם המועסק על ידו לצורך הפצת מוצרי דניה באמצעות רכישת מכוניות וחידוש צי המכוניות בשנת 2000. בהקשר זה יצויין כי בין השנים 1998-1999 חלה צמיחה משמעותית במחזור המכירות של מאור ועל כן היה זה אך טבעי שקורט ראה לנכון להחליף את צי המכוניות של מאור. בין אם הגדלת המחזור נגרמה כתוצאה משיווק מוצרי דניה ברשתות הגדולות ובין אם היה זה פרי עבודה של תשע שנים, הרי שאין להתעלם מהעובדה שגידול היקף מכירות הסוכנות הביא למסקנה כי ראוי לחדש את צי המכוניות של מאור, שנעשה אגב ביצוע השקעה כספית בלתי מבוטלת.

בעוד שבתחילת הפעילות שיווק קורט מוצרי קוסמטיקה של חברות נוספות כגון רבלון וד"ר פישר, הרי שבשנת 2001 80% ממכירות מאור היו של מוצרי דניה. הגדלת המכירות של מוצרי דניה באה על חשבון פיתוח המכירות של החברות האחרות.

בנסיבות אלה לא די במתן הודעה מוקדמת של חדשיים להפסקת הסוכנות.
בע"א 442/85 משה זהר ושות' ואח' נגד מעבדות טרבנול (ישראל) ואח' פ"ד מ"ד (3) 661. נפסק, מפי השופט א. ברק (כתוארו אז), כי:

"כיצד נקבעת סבירותה של התקופה ממתן ההודעה ועד לסיום החוזה? לדעתי סבירות הזמן נקבעת על פי המטרה העומדת ביסודה. כאשר ההודעה ניתנת על ידי היצרן, מטרתה היא לאפשר למפיץ להנות מפרי השקעתו בזמן, כסף ועבודה ולאפשר לו לקבל את הרווח שבגינו בנה שוק ועיצב לקוחות... אינני סבור כי הזמן הסביר נועד אך לאפשר למפיץ לכסות את הוצאותיו, להפיק רווח סביר מהעסקה ולהתארגן לסיום ההסכם תוך חיפוש אחר עסק אחר תחתיו. הזמן הסביר נועד בנוסף לאלה גם לאפשר למפיץ לקטוף את פרי מאמציו בביסוס שוק, ולמצות מאמצים אלה...".

(עמ' 704)

והשופט ת. אור, בפרשת טרבנול, אף הוא מתווה קווים לקביעת משך תקופת ההודעה המוקדמת:

" ארכה של התקופה הסבירה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, בין השיקולים לקביעת ארכה של התקופה יש לקחת בחשבון גורמים שונים... בין שיקולים אלה יש להזכיר את השיקולים הבאים: את טיבו של המוצר והתקופה הנדרשת לצורך חדירתו לשוק; סכומי ההוצאות וההשקעות שנדרשו כדי להפיצו; שיעור הרווח הצפוי לעומת ההשקעות שנדרשו מצד המפיץ; הסכוי של הפצת המוצר על ידי היצרן גם לאחר תום ההסכם, אף ללא פעולת ההפצה על ידי המפיץ...".

(עמ' 706)

בהתחשב בתקופה בה שימש קורט כמפיץ של דניה, בהתחשב במספר נקודות המכירה בתחילת הדרך לעומת סופה, בהתחשב בעובדה שמדובר בהפצת מוצרים לגביהם קיימת תחרות קשה כתוצאה ממגוון עצום של יצרני קוסמטיקה המשווקים בארץ, בהתחשב בהשקעות שהשקיע קורט, בין אם מדובר בעבודתו, בין אם מדובר בהשקעות כספיות לצורך הגדלת העסק, ובהתחשב בעובדה שמספר שבועות לפני ההודעה על הפסקת הסוכנות נדרש קורט על ידי דניה, והוא קיים את דרישתה, להעביר לה רשימה של כל בתי העסק להם הפיץ את מוצריה, דומני שתקופת זמן של שנה להודעה מוקדמת הינה סבירה בנסיבות העניין.
לקורט ניתנה ארכה של חודשיים בלבד, אשר צומצמה לכדי חודש ועל כן על דניה לפצות את קורט בגין 11 חודשי הפצה שנמנעו ממנו.

אשר לטענת דניה כי קורט, בכוונה תחילה, רכש מוצרים במהלך החודשים פברואר מרץ ללא כוונה לשלם תמורתם, אין לה נפקות לצורך הדיון בשאלת אורך התקופה. שכן מלכתחילה דניה היתה צריכה ליתן לקורט הודעה מוקדמת של שנה, ואשר לאי תשלום תמורת המוצרים, בכך כבר דנתי בחלקו הראשון של

פסק דין
זה.

(2) טענות ההגנה לקיצור התקופה:

להגנתה טענה דניה כי ההודעה על הפסקת חוזה ההפצה נבעה כתוצאה ממעילה באמון, אי קיום תנאי החוזה, גניבת מוצרים וכיוצ"ב. לכן, כך נטען, מאור אינה זכאית למתן אורכה לצורך סיום היחסים החוזיים שבין הצדדים.
עיון בחומר הראיות מביא למסקנה כי טענות ההגנה שנטענו הן טענות סרק, אשר נולדו רק לאחר שמאור הגישה תביעתה נגד דניה. למרות טענות קשות בדבר תרמית, מעילה באמון ופגיעה בשמה הטוב של דניה, טענות אשר כומתו לסכום של כשלושה מליון ₪ (ראה כתב התביעה שכנגד), לא טרחה דניה לציין בתביעתה הראשונה איזה מראשי הנזק האמורים בתביעה שכנגד והיא הסתפקה בתביעת החוב הכספי עבור המוצרים שנרכשו ממנה. רק לאחר שהוגשה תביעתה של מאור נולדה התביעה שכנגד ובכך יש להציב סימן שאלה ראשון באשר לרצינות הטענות.

סימן שאלה נוסף המתעורר בקשר לטענות ההגנה של דניה והתביעה שכנגד מתעורר לאחר עיון בהודעה המוקדמת שנתנה על ידי דניה (נספח ד' לתצהיר קורט). בהודעה זו לא הועלתה טענה, ולו ברמז, הנוגעת לתרמית, הונאה, הולכת שולל וכיו"ב. אם היה ממש בטענות אלה לא היה מקום, ואין זה מתקבל על הדעת, שדניה היתה נותנת למאור אורכה של חודשיים וממשיכה ומוכרת לה באשראי מוצרים בשווי העולה על 600,000 ₪ ללא קבלת תמורה מיידית עבורם. כל שנאמר בהודעה המוקדמת הוא כי לקורט הוסברו בפגישה הסיבות להפסקת חוזה ההפצה. בתצהיר עדותו הראשית הראשון של בן ששון לא הועלתה טענה כלשהי שהביא בפני
קורט בפגישה הנטענת, על תרמית, הפרת אמון וכיוצ"ב. על שארע בפגישה האמורה העיד בן ששון כי קורט ביקש ממנו להאריך את תקופת סיום החוזה (עמ' 18 לפרוטוקול), בעוד שבתצהירו הראשון טען כי באותה פגישה לקורט לא היתה דרישה כלשהי בקשר לתקופת ההודעה המוקדמת (סעיף 6 לתצהיר הראשון).
אשר למהימנות עדותו של בן ששון לא אכביר במילים ואציין כי ניבעו בה סתירות לא מעטות הן בכל הנוגע להסכמתו לשיווק לרשתות הגדולות באמצעות מאור (סע' 6א' לתצהירו השלישי לעומת גרסתו בעמ' 14 לפרוטוקול שורות 9-12 ושורה 16), הן אשר לתוכן השיחה בה הודיע לקורט על סיום ההתקשרות והן אשר לחוסר זיכרון מוזר שלקה בו בכל הנוגע לעניינים מרכזיים שבמחלוקת כמו, למשל, כמות והיקף המכירות של החברה שבשליטתו וניהולו (עמ' 13 לפרוטוקול).

כעת אדון בטענות דניה לקיצור תקופת ההודעה המוקדמת, שהן אותן טענות שנטענו בתביעתה הנגדית.

בונוסים
לטענת דניה, היא העניקה למאור בונוסים לקידום מכירות, אותם התחייבה מאור להעביר במכירותיה לחנויות. בונוס משמעו קבלת מספר נוסף של מוצרים על המוצרים הנרכשים, שיטת מכירה המהווה - בעצם - הנחה נוספת על מחיר המוצר. קורט גורס כי מעולם לא התחייב להעביר את הבונוסים לחנויות, הדבר היה נתון לשיקול דעתו הבלעדי למי מהחנויות לתת בונוס ובאיזה היקף. אמנם - כך הוא טוען - הוא חילק את מירב הבונוסים לחנויות, ובעיקר לחנויות שרכשו את כל מוצרי דניה, אולם הוא עשה זאת לפי שיקולי קידום המכירות שלו ולפי שיקול דעתו (עמ' 63, 64, 65 לפרוטוקול). בהקשר זה יוער כי אין ממש בטענת דניה על כי נמצאה סתירה בין עדותו של קורט בפני
הרשם לבין עדותו במהלך הבאת הראיות.

ראשית יאמר כי דניה לא הוכיחה התחיבות כלשהי של קורט להעביר את הבונוסים לחנויות ודי בכך על מנת לדחות טענתה זו. הסתמכותה על טיוטת חוזה שלא נחתמה ואשר לא הוכח שהצדדים נהגו על פי כל ומלוא תנאי טיוטת החוזה אינה מצמיחה לדניה תועלת. ההיפך, העובדה שלא נחתם חוזה מלמדת על כך שמי מהצדדים לא הסכים לתנאי הטיוטא.

זאת ועוד, בגרסת דניה על מהות הבונוסים והשיקולים בנתינתם ניבעו סתירות. בעוד שבכתב התביעה נטען כי מבצעי הבונוסים היו אחידים וזהים בכל הארץ (סע' 7.1), התברר בחקירתו הנגדית של בן ששון כי לא היתה אחידות בחלוקת הבונוסים וכי במרכז הארץ חילקו יותר בונוסים מאשר בפריפריה הואיל ובאזור זה היתה כמות רכישות מוגברת ועל כן דניה ביקשה לתמרץ את החנויות במרכז הארץ (עמ' 21 שורות 5-7).
עדותו זו של בן ששון מתיישבת עם עדותו של קורט ושל יתר עדי מאור בדבר שיקול הדעת שניתן לו למי לחלק בונוסים ובאיזה שיעור.
על הנוהג בדבר חלוקת בונוסים בענף הקוסמטיקה העידו שני עדים מטעם מאור, עדים נטולי פניות אשר עדותם מקובלת עלי והיא עולה - כאמור - בקנה אחד עם עדותו של בן ששון. העד אילן זכריה, מנהל מכירות כללי בחברת הקוסמטיקה ברברה וולף מעיד בתצהיר עדותו הראשית כי היצרן משאיר לשיקול דעתו של הסוכן את אפשרות התימרון באשר לאופן חלוקת הבונוסים וכי שיעור הבונוסים אינו זהה לכל החנויות. לפי עדות זו, כפי שהעיד גם בן ששון, חנות שמוכרת את כל ומלוא מוצרי ברברה וולף מקבלת בונוס גדול יותר (עמ' 37 לפרוטוקול). כן העיד העד כי לעיתים מתן בונוס לסוכן מהווה תמריץ נוסף על ההנחה שהוא מקבל בשיעור של 20% ממחיר המחירון. כזכור, גם קורט טען שהבונוסים ניתנו לו כחלק מהעמלה ששולמה לו. בחקירתו הנגדית חיזק העד אילן זכריה את האמור בתצהיר עדותו הראשית:

" ש. אם אדון קורט משאיר בונוס אחד ועוד אחד חינם בכיס שלו, איך החנות תיתן בונוס.
ת. זה בעיה שלו. אם יש פרסום של 50 אחוז והוא נתן 40 אחוז, או שבעל החנות לא יקנה ממנו, יפנה לחברה וירצה לעבוד איתי ישירות או שיפסיק לעבוד איתו. בגלל זה זאת הבעיה שלו".

(עמ' 35, שורות 21-24)
וכן:

" ש. אתה יודע כמה הוא מוכר.
ת. אני לא דורש ממנו דיווחים. מענין אותי הסכום הכללי בכל חודש. כמה הוא קונה ממני".

(עמ' 36, שורות 20-21
הדגשה שלי - ש.א.)

עדותו של אילן זכריה מתיישבת גם עם מהות ההתקשרות בין דניה לבין קורט. קורט לא קיבל את מוצרי דניה בקונסיגנציה לצורך העברתם, כפי שהם, לחנויות. הוא רכש מדניה את מוצריה, מוצריה היו לקנינו ועל כן, אך זה סביר כי כל חלוקה של בונוס זה או אחר תחולק לחנויות על פי שיקול דעתו. על כך העיד קורט, ועדותו מקובלת עלי:

"... אני העברתי כמעט את כל הבונוסים לבעלי החנויות. ישנם חנויות שקבלו את הסטנד עם כל הדוגמאות. חנות כזו הופכת להיות דגל שלנו כי היא מחזיקה את המוצרים שלנו. אנחנו צריכים לתת לחנות כזו את כל הכוח כי היא קונה כמויות גדולות. יש חנויות קטנות שלא מוכנות להחזיק את כל המוצרים אלא רק מוצר מסויים ולהם לא נתתי את כל הבונוס..."

(עמ' 63, שורות 23-26)

וכן:

" לא היתה חובה הסכמית כמה (בונוסים ש.א.) להעביר. הוא (בן ששון ש.א.) היה אומר שהוא יודע לייצר ואתה יודע למכור ואתה תמכור. אני לא יתערב לך ואתה לא לי".

(עמ' 63, שורות 7-8)

אשר למשמעות מתן בונוסים בין לחנויות ובין לסוכן, ועל העובדה שבונוס אינו דבר קבוע, אלא הוא מהווה פקטור גמיש ומשתנה המהווה - למעשה - הנחה נוספת שנותן המוכר לקונה, העיד גם מאיר חודרה המשווק מוצרי קוסמטיקה של מספר יצרנים:
" ש. האם המחירים שאתה מוכר חייבים להיות אחידים?
ת. יש גמישות למחירים לחנויות שונות, משתנה בהתאם ללקוח, בהתאם למוצר, יש גמישות".

(עמ' 32, שורות 9-11)
וכן:

" הבונוסים באים במקום הנחה. לא משנה אם המחיר הוא ביחידה או בבונוס. אני משקלל את המחיר לפי מספר היחידות".

(עמ' 33, שורות 1-2)

ראוי להדגיש כי עדותם של כל העדים מטעם מאור על כי מחיר מוצר בין אם ניתן על ידי בונוס ובין אם ניתן כהנחה ממחירון הינו דבר גמיש וניתן לשינוי בהתאם לסוג הלקוח, הינה יותר מסבירה, הגיונית, תואמת את מציאות החיים וגם לכן היא עדיפה בעיני על גרסת דניה כי כל בונוס - שהינו בבחינת הנחה - היה חייב לעבור לחנות הרוכשת את מוצריה.

אשר על כן אני קובעת כי מאור לא היתה חייבת להעביר בדיוק את כל ומלוא הבונוסים שקיבלה מדניה. הבונוסים היו חלק מהעסקה בין דניה לבין מאור והשאלה האם להעבירם - כולם או מקצתם - לחנויות היתה נתונה לשיקול דעתה העסקי של מאור. לפיכך מיותר לדון בחוות דעת רואי החשבון אשר לכימות סכומי הבונוסים. למעלה מן הצורך יוסף כי חוות דעתו של המומחה מטעם דניה לוקה בחוסר דיוק וחוסר סבירות הן אשר למספר החשבוניות שבדק ובעיקר מפני שבדק חשבוניות של 10 ימים ולא אלה שהוצאו לאורך תקופה של עשר שנים. בהקשר זה יוסף כי קורט העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי במהלך שנות עבודתו עם דניה, נדרש להגיש לה מידי חודש חשבוניות שהוציא לחנויות, הוא העביר לה מאות חשבוניות (עמ' 62, 63 לפרוטוקול), ומעולם היא לא העלתה טענה כלשהי אשר לאי העברת בונוסים לחנויות. שוב, יש בכך כדי ללמד על רצינות הטענה.

מכירה מעל מחיר מחירון:
הדיון בטענה זו של דניה כמוהו כדיון בשאלת הבונוסים וההנחות ועל כן מיותר לחזור על כך. אוסיף עוד כי מקובלת עלי עדותו של קורט כי לא מכר מעל מחיר המחירון למעט מקרה של סט איפור ענק, בו הורידה לו דניה את שיעור ההנחה מ- 20% ל- 10% ועל כן הוא נאלץ למכור - וזהו המקרה היחיד - שמכר מוצר זה מעל מחיר המחירון. אף בן ששון אישר שזו הדוגמא היחידה שיש לו לתת לגבי הטענה בדבר מכירה מעל מחיר המחירון (עמ' 17 לפרוטוקול). לכן, טוב היה לטענה שלא נטענה משנטענה אולם עצם העלאתה מלמדת על נסיונה של דניה למצוא סיבות מהגורן ומהיקב להפסקת הסוכנות, בעוד שלמעשה - הפסקת הסוכנות היתה שיקול כלכלי מסחרי שאינו קשור בהתנהגותה של מאור אלא בעובדה שדניה החליטה לשווק בעצמה את מוצריה, לאחר שכבר החלה לשווקם לרשתות הגדולות.

הטסטרים:
לטענת דניה, קורט משך ממחסניה כמות טסטרים גדולה מהנדרש והוא לא העביר את מלוא הכמות לחנויות. מכאן משתמעת טענה מוסווית של גניבת טסטרים או מכירתם כמוצר, למרות שבעל החנות זכאי לקבלם ללא תשלום תמורה כלשהי. כמו שתי הטענות האחרות דלעיל לוקה טענה זו בהעדר ראיה הולמת. מה קל יותר מלהביא מספר עדים, בעלי חנויות, שרכשו ממאור את מוצרי דניה להוכיח כי לא קיבלו בונוסים, כי שילמו מעל מחיר המחירון או כי שילמו עבור טסטרים, שהמילה "טסטר" נמחקה מהמוצר.
דניה נמנעה מלהביא לעדות, ולו עד אחד, לתמוך בטענותיה אלה ומיותר לחזור על ההלכה בדבר הימנעות מהעדת עד כל כך נגיש וזמין כתופעה המצביעה על נסיון להסתיר מבית המשפט העובדות האמיתיות אותן ניתן היה להוכיח באמצעות אותו עד.
לגופו של ענין הוכח כי הנוהג בענף מוצרי הקוסמטיקה מאופיין בהעדר אחידות בכמות הטסטרים שמקבלות החנויות (ראה עדותו של מאיר חודרה, עמ' 31 לפרוטוקול), וכן:

" טסטרים נותנים בהתאם לצריכה. כשאני מוכר בהתאם לדרישה אני נותן טסטר. אין לזה חוקים. בפתיחה נותנים הרבה, אחר כך לפי דרישה".
(עמ' 31, שורות 21-22)

ברוח זו העיד אף קורט (עמ' 71 לפרוטוקול) ועדותו מקובלת עלי.
אשר על כן יש לדחות גם הטענה בדבר משיכת טסטרים יותר מהנדרש.
בהקשר זה יוער כי בן ששון העיד, שעובר להודעתו על סיום הסוכנות דיווחה לו אחת מעובדותיו על כי קורט מושך טסטרים הרבה מעל הנדרש. אותה עובדת לא הובאה לעדות ותמוהה העובדה כיצד, למרות ביטויו הכספי האדיר של ראש תביעה זה, נמנעה דניה לתובעו במסגרת תביעתה והיא "נזכרה" בו רק לאחר שמאור הגישה תביעתה.

לאור האמור לעיל אני דוחה אף את הטענה בדבר משיכת טסטרים מעבר לנדרש ואי העברתם לחנויות.

מן המקובץ לעיל יש לקבוע כי מאור לא הפרה את חובת האמון ותום הלב ביחסיה החוזיים מול דניה. מיותר להוסיף כי התביעה הנגדית בדבר פגיעה במוניטין לא הוכחה. להיפך, דניה הודתה כי מאז שנת 1997, עת התחילה לשווק מוצריה לרשתות הגדולות אך עלתה כמות מכירותיה כך שאם היתה לקורט תרומה לקידום מכירות דניה היא היתה תרומה חיובית ולא שלילית.

המסקנה מן האמור לעיל הינה כי דניה חייבת לפצות את מאור עבור הפסקת הסוכנות למשך 11 חודשים, שכן חודש אחד מתוך השנה היא מכרה למאור את מוצריה. העקרונות לחישוב הפיצוי כבר נקבעו בפסיקה כשהבסיס היא עמלת ההפצה החודשית ברוטו אותה קיבל הסוכן מהיצרן עובר לניתוק הקשר החוזי (ראה ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינוי ז"ל ואח' נגד מבשלת שיכר לאומית בע"מ ואח' מ"ו (2), 70 פסקה 20).

אין מחלוקת בין הצדדים כי שיעור עמלת מאור היה 20% מסך הרכישות ואין גם חולק כי המחזור השנתי לשנת 2000 היה 3,348,528 ₪ לאחר הנחה של 20%. לפיכך מאור זכאית לפיצוי בסך של 614,232 ₪ בניכוי חודש אחד שהוא שווה ערך לסך 51,186 ₪, דהיינו סכום הפיצוי הינו בסך 563,046 ₪.

הסכום האמור ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאמצע התקופה, דהיינו מיום 15.8.01 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה נגד בן ששון נדחית בהעדר עילה נגדו.

לאור תוצאות שתי התביעות אני מחייבת את דניה לשלם למאור הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן בלשכתי 2.9.04.

המזכירות תשלח לבאי כוח הצדדים עותק פסק הדין.
שושנה אלמגור
, שופטת

קלדנית/ שרית. ס









א בית משפט שלום 58118/01 דניה קוסמטיקס בע"מ נ' קורט ראובן, מאור קוסמטיקס בע"מ, הראל אהרון, רזי רמי, קורט גבי, מאיה קוסמטיקס בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/09/2004)