פסקי דין על בלוק טק -בע"מ | פסקי דין על אמיר נסר אל דין

61456-01/13 תאק     30/12/2013




תאק 61456-01/13 בלוק טק -בע"מ נ' אמיר נסר אל דין








בית משפט השלום בחדרה

תא"ק 61456-01-13 בלוק טק -בע"מ
נ' נסר אל דין




בפני

כב' הרשם
שמעון
רומי


בקשה מס' 9


תובעת/משיבה

בלוק טק -בע"מ
– ח"פ
514219211


נגד


מבקש/נתבע

אמיר נסר אל דין
– ת"ז 066698085


החלטה

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס כ-450,500.00₪ המציינת בין היתר, כי הנתבע הזמין ממנה במועדים שונים בשנים 2011 ו-2012, "שירותי חומרי בנייה".

את הזמנות הנתבע סיפקה התובעת, אך האחרון לא שילם את התמורה המגולמת בנספח א', העתק כרטיס חשבון ממוין המסומן ב'.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ביום 14/4/2013 ובין היתר טען, כי לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה באשר היה הוא עובד של הנתבעת שתפקידו העיקרי היה למכור בעבורה חומרי בניין וללוות את נהג המשאית כדי לפרוק את הסחורה.
ביום 2/7/2013 התקיים דיון במעמד הצדדים וניתנה החלטה המציינת את קיומה של המחלוקת בעניין הסמכות העניינית וניתן צו בהסכמת הצדדים לפיו, יסכם כל צד בסוגיה זו ובזו בלבד.

סיכומי המבקש
הוגשו ביום 29/9/2013 (בקשה מס' 7) ומציינים הם, כי בכל התקופה השייכת לתובענה, היה הנתבע עובד התובעת, קיבל ממנה תלושי שכר למן ינואר 2011 עד אפריל 2011 וביוני 2011 ובמועדים אחרים קיבל שכרו מאחד בשם עתאמנה ראפת.
המבקש מציין, כי גם כאשר לא הוצא לו תלוש משכורת היה עובד של התובעת.
הסמכות מסורה לשיטת הנתבע בביה"ד לעבודה מכוח סעיף 24(א)(1) בחוק ביה"ד לעבודה, תשכ"ט – 1969 הקובע, כי בתובענה בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתה ביחסי עובד מעביד, לרבות עצם קיומם של יחסי עובד מעביד (ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין).
ביה"ד לעבודה אליבא דנתבע קונה סמכות כאשר מדובר בצדדים שלגביהם יחסי עובד מעביד (לרבות קיומם של יחסים כאלו וכן האם העילה היא ביחסי עובד מעביד.
באשר לעילה סבור הנתבע, זאת ילמד ממכלול העובדות המולידות זכות הנובעת מן היחסים בין העובד למעביד או זכות שמקורה במשפט העבודה.
המבקש סבור, כי מעת שפעל מטעמה של התובעת ועפ"י הוראותיה, הרי שמדובר בעילה שמקורה בחוקי העבודה.
לא מקור הסכסוך בין הצדדים שייך, אלא האם המבקש עבד בעבור התובעת, אם לאו.
מכל מקום, אין התובעת מכחישה , עפ"י האמור בסיכומי המבקש את יחסי העבודה בין הצדדים.

סיכומי המשיבה
מיום 17/11/2013 מציינים, כי התובענה נסובה סביב סחורה שסיפקה התובעת לנתבע עפ"י הזמנתו והוראותיו והתמורה לא שולמה על ידו.
המבקש עפ"י האמור נהג להזמין ממפעל התובעת סחורה חילק אותה ללקוחותיו השונים גבה מהם כספים ושילם למשיבה תמורת הסחורה שרכש ממנה.
אמנם, תחילה עבד כסוכן מכירות בחברה אחרת שאינה קשורה לתובעת במשכורת חודשית והיה עובד של המשיבה, אולם, לאחר זמן קצר בחר להפסיק בעבודתו, כשכיר במשיבה והחל לרכוש סחורה מהמשיבה עבור ללקוחותיו כאמור לעיל.
בכך הפך להיות אחד מלקוחותיה של התובעת.
מכל מקום, במועדים הרלבנטיים לא שולמו זכויות סוציאליות בגינו והוא לא היה עובד שלה.
למעט ינואר עד אפריל 2011, כאמור בסעיף 4 לסיכומי המבקשת.
אליבא דתובעת הסמכות העניינית נגזרת מעילת התביעה, ממערכת היחסים שבין הצדדים אשר איננה מערכת יחסים שבין עובד למעבידו.

תשובת המבקש
לא הוגשה, עד כה, הגם שסיכומי המשיבה נמסרו לו עוד ביום 11/12/2013, כעולה מבקשת המשיבה מיום 29/12/2013.

הדין עם המשיבה בשאלת הסמכות העניינית:

התביעה שהגישה התובעת היא כספית, חוזית בגין חוב שמיוחס לנתבע אותו נמנע מלשלם לאחר שסופקו לו סחורות שונות עפ"י בקשתו.
היותו בעבר עובד הנתבעת (הצדדים אינם חלוקים על כך שאכן היה עובד הנתבעת בתקופה שבין ינואר עד אפריל 2011) וכן לא הובאו בפני
כל סימוכין, כי אותו עתאמנה ראפת, אשר המבקש מצביע עליו כמעבידו לאחר התקופה הנ"ל היה חליפה של התובעת.
די בכך לטעמי, על מנת לקבוע, כי הסמכות העניינית מסורה לבימ"ש זה, באשר עילת התביעה כלל לא
נתגבשה עפ"י המונח בפני
, בתקופה בה היו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, אלא במובהק, לאחר מכן.
התביעה אינה עוסקת ביחסי עבודה, אינה נוגעת בסכסוך עבודה, וכל כולה נסוב על יחסי ספק לקוח אשר לא מן הנמנע, כי אלו התקיימו גם במקביל לקיומם של יחסי עבודה, אם כי, עפ"י הנטען ע"י הצדדים בסיכומים ובכתבי הטענות לא זה המצב.
גדרי התביעה מתוחמים בכתב התביעה ולא בכתב ההגנה.
לבעל דין זכות להחליט כיצד ינסח את תביעתו ובכך יתאפשר לו לבחור את הערכאה בה ידון עניינו. התביעה נוסחה בעילה חוזית ונעדרת היא כל זיקה ליחסי עבודה כלשהם בין הצדדים.
גם לא מצאתי מחלוקת בין הצדדים, כי במועד הרלבנטי לכתב התביעה המשיכו להתקיים יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת.
מכל אלו,
אני סבור, כי יש לדחות את הטענה להעדר סמכות ענינית.

ענין אחר לחלוטין אשר זו העת לעסוק בו, הוא, הלימות התובענה לסדר הדין המקוצר בה הוגשה:

עפ"י הדין מחובתו של רשם ביהמ"ש לבחון הלימות זו גם אם איש מן הצדדים לא ביקש זאת.
כתב תביעה בסדר דין מקוצר נבחן אך ורק עפ"י עובדות כתב התביעה והיותו הוא ונספחיו מקיימים את שתי הדרישות הקבועות בתקנה 202 בתקסד"א:

בחנתי את כתב התביעה ונספחיו ומצאתי, כי סכום התביעה קצוב ויש בנמצא ראייה בכתב המעידה על הסכם מכללא בין הצדדים בדמות חלק מתעודות המשלוח הנחזות להיות חתומות בידי הנתבע כמקבלן.
מכל מקום,
ביום 14/4/2013 הוגשה בקשת רשות להתגונן הנסמכת בתצהיר הנתבע.
לימים, נקבע דיון בבר"ל, אלא שהדיון הוקדש לסוגיית הסמכות העניינית.
במעמד הדיון, הודיע ב"כ המשיבה, כי מסכים הוא למתן הרשות להתגונן.

נתונה למבקש הרשות להתגונן.
נוכח שווי התובענה (גבוה מ- 75,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מקוצר.
תצהיר הנתבע יהא לכתב הגנתו.
החלטה זו תועבר למנ"ת, על מנת שייקבע דיון בפני
מותב.
בהחלטת המנ"ת, יינתנו הוראות מתאימות לקראת הדיון, בהתחשב בטיב ההליך ובסוגו.
בהוצאות ההתדיינות עד כה, יישא כל צד בעצמו.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 61456-01/13 בלוק טק -בע"מ נ' אמיר נסר אל דין (פורסם ב-ֽ 30/12/2013)