פסקי דין על שומרה חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על סעיד (שי) ביטון

48107-07/12 תאמ     01/01/2014




תאמ 48107-07/12 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' סעיד (שי) ביטון








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 48107-07-12 שומרה חברה לביטוח בע"מ
נ' ביטון


תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני



בפני

כב' השופט
עידו כפכפי


תובעת

שומרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בנצי קין - שינפלד


נגד


נתבע

סעיד (שי) ביטון
ע"י ב"כ עו"ד אופק בלאיש




פסק דין


1.
האם אחראי הנתבע לנזק שגרמה משאיתו בתאונת פגע וברח, למרות שטוען כי המשאית נגנבה ותיק החקירה כנגדו נסגר מחמת העדר הוכחות מספיקות להעמדה לדין בפלילים.

רקע וטענות הצדדים
2.
ביום 15.2.11, סמוך לאחר חצות, נפגע רכב מסוג דייהטסו סיריון אשר בוטח על ידי התובעת, ממשאית מספר רישוי 84-552-00 עליה מותקנת משאבת בטון, (להלן – המשאית). בוחן התנועה קבע בדו"ח מיום 25.2.11 כי התאונה ארעה בכביש 35 מכיוון מזרח למערב בק"מ 1 (בין מושב משען לצומת פזכים) התנגשה המשאית עם חזיתה בחלק האחורי של הרכב המבוטח. כתוצאה מהפגיעה הרכב נדחף ימינה לתעלה ונהג המשאית המשיך בנסיעה. הבוחן מצא התאמה בין הפגיעות בשני כלי הרכב.


אין חולק כי המשאית בבעלות הנתבע ולא הכחיש הוא את ממצאי המשטרה כי היתה מעורבת בתאונה. התובעת הגישה תביעת שיבוב בגין סכום קרן בסך 53,640 ₪ בו נשאה עקב הפיצוי למבוטחת והוצאות נלוות. לטענת התובעת אחראי הנתבע מכח היותו בעלי המשאית או מי שנהג בה או היה מעבידו של האדם שנהג בה בעת התאונה. לחילופין נטען לאחריותו מכח אי מניעת הגניבה והפקרת המשאית פתוחה ללא השגחה.


טענת הנתבע הינה כי המשאית נגנבה ממנו לפני אירוע התאונה ונודע לו אודות הגניבה בבוקר לאחר התאונה. הנתבע נסמך על העובדה כי חקירתו לא הובילה להגשת כתב אישום כנגדו.


הצדדים הגיעו ביום 3.10.13 להסדר דיוני מכוחו הוגש תיק החקירה במשטרה כראיה ללא צורך בחקירות העדים.

דיון והכרעה
3.
עיון בכל תיק החקירה, בעדויות הנתבע ואחיו ובפעולות המשטרה, מעלה סימני שאלה רבים ביחס להתנהלות הנתבע. לא ניתן להשתחרר מהרושם כי המשטרה לא מיצתה את החקירה, לא חקרה עדים רלבנטים ולא ביצעה פעולות חקירה אשר התבקשו מתשובות הנתבע ואחיו.


התאונה דווחה למשטרה ביום 15.2.11 בשעה 00:10. מחקירת העד אלי אברג'יל עלה כי המשאית המשיכה בנסיעה ופנתה ימינה לכיוון אשדוד (צפון) בצומת פזכים. כיוון נסיעת המשאית והעובדה כי הגיעה בסוף המסע, כפי שיפורט להלן, לתוך העיר אשקלון, שוללת טענת הנתבע בסיכומיו כי נסעה ב"ציר הגנבים" מאשקלון לכיוון השטחים.

המשטרה ניסתה לאתר את המשאית ללא הצלחה ואף שוטר שנשלח בלילה לכתובת הרשומה של הנתבע ברחוב אפרים צור 17/19 אשקלון, מצא כי הדירה ריקה ושכן מסר כי לא גר שם. המשטרה בחנה ביום 15.2.11 מצלמות רחוב אולם נמסר לה כי בכניסה לעיר בשדרות בן גוריון ובגין אין מצלמות ובבדיקה בכניסה הדרומית לא אותרה המשאית. (יוער כי ממילא נסעה המשאית לכיוון צפון ולכן אין זה סביר כי תכנס דרך הכניסה הדרומית לעיר).

ביום 15.2.11 בשעה 09:20 הגיע הנתבע לתחנת משטרת אשקלון לדווח על גניבת המשאית ושם עוכב בחשד למעורבות בתאונת פגע וברח. עדכון בדבר גניבת הרכב בוצע במערכת המשטרתית ביום 15.2.11 בשעה 14:24.

בחקירתו הראשונה של הנתבע ביום 15.2.11 בשעה 10:16 טען כי עבד עם המשאית באשדוד ביום 14.2.11 והחנה אותה בשעה 16:00 לערך בחניון באזור הדרומי של אשקלון, שם חונות עוד שתי משאיות שבבעלותו. עוד טען כי בשעה 08:05 לערך ביום 15.2.11 הבחין כי המשאית חסרה והגיע לדווח. לא היה לנתבע הסבר מדוע נצפתה המשאית בנסיעה לכיוון אשקלון ולא ממנה והסביר כי מנגנון החלון פגום והמשאית נעולה והמפתח למשאית נמצא במחסן במגרש כאשר מפתח המחסן נמצא מעל למשקוף בידיעת העובדים (נטען כי יש רק עובד אחד, נהג בשם איציק בן דיין). מהחקירה עולה כי המפתח נותר ברשות הנתבע. הנתבע הכחיש כי קיבל שיחת טלפון בשעה 00:10. בחקירה נוספת באותו יום אישר כי אין לו ביטוח למשאית ולמרות זאת נהג בה יום קודם.

ביום 15.2.11 בשעה 22:00 נחקר הנהג יצחק בן דיין וטען כי המשאית שנגנבה עומדת הרבה זמן בחצר של ההורים של הנתבע ואחיו דוד ולא עובדים עליה. עדות זו סותרת טענת הנתבע כי עבד עם המשאית יום לפני גניבתה.

4.
ביום 16.2.11 דווח למשטרה על מציאת המשאית. ההתנהלות המשטרה סביב מציאת המשאית ושחרורה לחזקת הנתבע אינה ברורה עד תומה מתיק החקירה ומעלה סימני שאלה ביחס למידע שהיה בידי השוטרים שבדקו את המשאית בנוגע לחשדות שיוחסו לנתבע.


במזכר מיום 16.2.11 בשעה 19:45 צויין כי לאחר קבלת דיווח על מציאת המשאית נערכה למשאית בדיקת חבלן ונמסרה היא לאחיו של הנתבע, דוד ביטון. לפי "אירוע תגובה" מיום 16.2.11 עולה כי המשאית נמצאה סמוך לדרך כורכר משדרות עופר, לא רחוק מהמקום בו נטען כי נגנבה. ביום 17.2.11 בשעה 10:30 נבדקה המשאית על ידי מז"פ ברחוב אפרים צור 412 אשקלון, המקום ממנו נטען כי נגנבה.


חוסר התיאום בין זרועות המשטרה עולה ממזכרים מיום 19.2.11 ו- 20.2.11 של בוחן התנועה בן זקרי ז'ק. מהמזכרים עולה כי היחידה החוקרת את התאונה לא היתה מודעת כי המשאית אותרה יומיים קודם. הבוחן ביצע שיחות טלפון לאנשים שכביכול דיווחו על מציאת המשאית, על טיבו של הבירור ניתן ללמוד מהאמור במזכר:

"יצרתי קשר טלפוני עם שי חוגי קיבלתי את הטלפון שלו מיניב חכמון שדיווח לדוד ביטון כי המשאית שלו נמצאה בפרדס אחרי הבית שאלתי את חוגי איך הוא הגיע למשאית של שי והוא מסר כי התקשרו אליו אנשים הוא לא יודע..התקשרו מחסוי ואמרו לו שיש משאבת בטון בפרדס". (יוער כי לא נחקרו שי חוגי ויניב חכמון).


לאור גילוי המשאית נחקר דוד ביטון, אחיו של הנתבע, ביום 20.2.11. העד גולל את הסיפור של שיחות הטלפון העלומות שקיבל מאדם לא מזוהה אשר הודיע כי יודע היכן המשאית ושיחה מיניב חכמון, בעל משאיות אחר, אשר דיווח לו אודות מיקום המשאית. ביחס לעסק טען דוד כי אינו שותף לניהולו וכי לאחר שאותרה המשאית הגיע הנהג איציק אשר "נסע דרך הפרדס לבית של ההורים שלי". ביחס לנזק הנטען במשאית השיב העד כי גם מתחת להגה היה פלסטיק שבור, אולם לשאלה האם היה נזק בסוויץ השיב כי לא ראה מאחר ולא נכנס לאוטו "מה שראיתי זה רק מבט מבחוץ". העד אישר כי הנהג הניע את המשאית עם המפתח שלה.


החקירה המשיכה ביום 22.5.11 עת נחקר הנתבע פעם נוספת, לאחר שביום 23.2.11 ניתן צו לקבלת נתוני תקשורת ביחס לארבעה מספרי טלפון. לא הוצגו תוצאות הצו ולא ברור אם בוצעו איכונים, למרות שהצו התיר הפקתם. יוער כי לא מצאתי רבותא בסוגיית האיכון שעה שלנתבע מספר מספרי טלפון על שמו ולא ברור את ניתן היה ללמוד מתוצאות האיכון מידע מועיל, במיוחד נוכח גרסת הנתבע שטען כי שהה סמוך לחצות באולמי סילבר. בנוסף, לא הוצג כלל כי הופק מידע מהצו שניתן.


החקירה האחרונה של הנתבע מתרכזת בשיחות שביצע בליל התאונה ומחזקת את התמיהות ביחס לגרסתו. בחקירתו מתייחס הנתבע לשיחות שקיים עם אח אחר, יעקב המכונה קוקי. הנתבע טען כי שהה בבית בערב עד סמוך לחצות עת נפגש עם אחיו יעקב באולמי סילבר נתן לו כסף ושהה שם כשעה, מאוחר יותר תיקן כי לא זוכר את משך הזמן אשר שהה שם. הנתבע טען כי מסר כסף לאחיו, יוער כי לא נחקר כלל מדוע מסר כסף בכלל ובלילה בפרט. כאשר נשאל עם מי דיבר לאחר הפגישה טען כי דיבר עם אשתו ואמר לה כי הולך למסור כסף לאחיו אולם אינו זוכר אם היה זה לפני או אחרי הפגישה. הנתבע לא נתן כל הסבר לשאלות החוקר אודות 17 שיחות בין חצות לשעה 00:29 למנוי של אשתו או לשש שיחות עם אחיו יעקב בין 00:12 לשעה 00:21, לאחר הפגישה שטען כי התקיימה.

אשתו של הנתבע לא נחקרה כלל ואחיו יעקב נחקר ביום 5.6.11, במהלך חקירתו אף הוזהר כי חשוד בשיבוש הליכי חקירה. גם תשובותיו לא סיפקו הסבר ונטען באחת התשובות כי יתכן ולנתבע היה ריב עם אשתו. העד טען כי דיברו על ענייני עבודה וסידור לקוחות, וזאת מבלי שהנתבע יטען זאת בעדותו או יבהיר כי האח מנהל את עסקיו.

ביום 5.1.12 (המכתב מציין בטעות 5.1.11) ביקשה הפרקליטות מהיחידה החוקרת להשלים חקירה ביחס לשיחות הטלפון שהודיעו על גניבת המשאית או מציאתה. ביום 26.2.12 השיבה היחידה החוקרת כי מאחר והטלפון של המודיע האלמוני היה חסוי, לא ניתן לבצע את ההשלמה. יוער כי לא נחקר המודיע המזוהה ולא נערך אף נסיון לאמת את הטענה בדבר שעת השיחות לאח דוד או מקורן. לאחר תשובה זו נסגר תיק החקירה ביום 1.5.12 בהעדר הוכחות.

נטל ההוכחה והממצאים העולים מתיק החקירה
5.
לאחר בחינת מכלול העובדות העולות מתיק החקירה ואשר פורטו לעיל, עולה כי הנתבע לא העלה כל גרסה חיובית באשר לקורותיו בליל התאונה. הנתבע הסתפק במתן גרסה שלילית כי לא ידע כי המשאית נגנבה או כי היתה מעורבת בתאונה, עד לשעות הבוקר למחרת. התאונה ארעה בשעה 00:05 לערך (דיווח ראשוני למשטרה ניתן בשעה 00:10) וסמוך לאחר מכן הנתבע התקשר מספר פעמים רב לאחיו יעקב ולמספר הטלפון של אשתו, עמה טען לראשונה בדיון ההוכחות כי היה מסוכסך. הנתבע לא נתן הסבר מדוע היה צריך להתקשר לאחיו אותו פגש לטענתו מספר דקות קודם לכן ומדוע ניהל שיחות רבות לאשתו או למספר בשימושה.


למחרת בבוקר הגיע הנתבע להתלונן על הגניבה הנטענת. ממכלול הראיות הנסיבתיות עולה כי מדובר בתלונה שנועדה לצורך מתן הסבר לעובדה כי המשאית היתה מעורבת בתאונה ולהרחיק את הנתבע מאחריות לעבירה. למחרת, לאחר שידוע שהנתבע חשוד במעורבות בתאונת פגע וברח, אחיו של הנתבע מודיע למשטרת אשקלון, ולא ליחידה החוקרת, כי נמצאה המשאית. אף גורם משטרתי לא עורך דו"ח בדיקה של המשאית ולא נמצאים בה סימני פריצה. המשאית נמצאת באורח פלא במרחק קצר מבית הורי הנתבע, החניה ממנה נגנבה, ומוסעת חזרה למקום זה שם נבדקת על ידי בוחן התנועה. כאמור לעיל, אדם נעלם מודיע לאח על מציאת המשאית מבלי שיש אפשרות לאתרו.


מכלול הנתונים מלמדים כי הטענה לגניבה אינה מתיישבת עם השכל הישר ואינה בגדר תרחיש סביר, לטעמי גם ספק סביר אין כאן. אין כל סיבה שמשאית שנגנבה מאשקלון תהיה מעורבת בתאונה כאשר כיוון נסיעתה חזרה לעיר והגנב ינטוש אותה דווקא סמוך למקום ממנו גנב אותה. התנהגות הנתבע מראשית חקירתו במשטרה, תשובותיו המתחמקות והתמוהות ואי זימון עדים שיוכלו לתמוך בגרסתו כי שהה עמם באותו לילה, במיוחד אשתו, מובילה למסקה כי אין לקבל את גרסתו. העדויות העלו סתירות מהותיות ביחס לשימוש במשאית והנתבע עצמו טען כי למרות שאין ביטוח והמשאבה מקולקלת, עבד עם המשאית יום לפני התאונה.

6.
ניתן לקבוע ממצאים על סמך ראיות נסיבתיות בהליך פלילי ומקל וחומר בהליך האזרחי. עמד על כך כב' השופט א' א' לוי, בע"פ 37/07
פרג נ' מדינת ישראל
, 10.3.08, פסקה 29:
משקלה

של

ראיה

נסיבתית

עומד

לה
,
רק

מקום

שהממצא

המתחייב

ממנה

מוביל

למסקנה

בלתי

נמנעת

נוכח

מארג

הראיות

הכולל
.
לפיכך
,
אין

בוחנים

כל

ראיה

נסיבתית

בפני

עצמה

אגב

בידודה

מיתר

הראיות
,
אלא

את

התמונה

המצטיירת

נוכח

מקבץ

הראיות

כולו

ואת

השתלבותן

של

הראיות

זו

בזו

...
עמדתי

על

כך

באחת

הפרשות
:
"
אין

משקלן

של

ראיות
[
נסיבתיות
]
נופל

מכוחן

של

ראיות

ישירות
,
ובלבד

שלא

ניתן

להסיק

מהן

אלא

מסקנה

הגיונית

אחת

המקימה

יסוד

להרשעה
.
אף

לא

נדרש

כי

כל

אחת

מן

הראיות

הנסיבתיות

בפני

עצמה

תוביל

להרשעה
,
ודי

בכך

שכל

הראיות

יחד

כאשר

הן

משתלבות

זו

בזו

מעשה
-
פסיפס
,
יצביעו

על

הנאשם
,
וברמה

הנדרשת

בפלילים
,
כמבצעה

של

העבירה..."
"
בחינת

משקלה

של

הראיה

הנסיבתית

נסמכת

על

מבחנים

שבהיגיון
,
השכל

הישר

וניסיון

החיים...
כאשר

הראיות

משתלבות

זו

בזו

עד

כדי

מקשה

אחת
,
ומציירות

תמונה

מפלילה

כנגד

הנאשם
–
עובר

הנטל

אליו
,
כדי

שיציע

לקיומן

תרחיש

חלופי

ויעורר

ספק

סביר

באשמתו...

אם כשל

הנאשם

לספק

הסבר

כזה
,
ומאידך

השתכנע

בית
-
המשפט

באשמתו
–
כי

אז

ניתן

לבסס

את

ההרשעה

על

מסד

הראיות

הנסיבתיות
,
גם

אם

לא

קיימות

זולתן

ראיות

נוספות
.
"

בחינת כל הראיות הנסיבתיות, העדר ביטוח למשאית, מעורבותה בתאונה לאחר חצות בכיוון נסיעה לאשקלון, ניהול שיחות מטעם הנתבע עם אחיו ואשתו סמוך לאחר התאונה ומציאתה של המשאית על ידי גורם עלום סמוך למקום ממנו נגנבה שכנעו אותי בגרסת התובעת כי הנתבע או אדם מטעמו נהגו במשאית בשעת התאונה. יתרה מכך, לא הוכח כי נגנבו מפתחות המשאית או כי נגרם נזק למנגנון ההצתה ועובדה זו מטילה צל נוסף על טענת הגניבה. הנטל עבר לנתבע להציע קיומו של תרחיש חלופי אולם לא הציג הוא כל תרחיש זולת הסקת מסקנה אחרת מהראיות שפורטו לעיל. לפיכך מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כנדרש בהליך אזרחי כי הנתבע נהג במשאית בשעת התאונה. (השווה ת"א (שלום ת"א) 14758-12-10
פז נ' אסרף
, 27.5.13 שם נקבעו ממצאים על סמך ראיות נסיבתיות למרות סגירת תיק חקירה משטרתי בהעדר ראיות).

נוכח הממצא האמור מתייתר הצורך לדון בטענתה החלופית של התובעת להטלת אחריות מכח רשלנות בשמירת המשאית. מעבר לנדרש אציין כי לא הוכחה רשלנות כאמור או קשר סיבתי בין אי שמירה ראויה על מפתחות לתאונה. יהיה זה מרחיק לכת להטיל חובת זהירות על בעל רכב אשר לא נעל רכבו לתאונה שיבצע הגנב ולא מצאתי במסגרת תיק זה להטיל אחריות מעין זו.

7.
למרות שהנתבע לא טען כי טענות התובעת מחייבות הוכחה ברמה גבוהה יותר מהרגיל בהליך אזרחי, נוכח ייחוס עבירות פליליות לנתבע אשר אף פוגעות בשמו הטוב, מצאתי להתייחס לעניין זה. ככלל, אין נטל ראיה נוסף אלא דרישה מוגברת של הבאת ראיות כדי לעמוד בנטל הוכחת מעשים פליליים. (השווה, ת"א (שלום ת"א) 207892/02
מרין סוכנות לביטוח בע"מ נ' ניקי
, 6.5.12 והאסמכתאות שם). למרות הזהירות בה נוהגים בתי המשפט מפני הסקת מסקנה המייחסת מרמה או עבירה פלילית לבעל דין בהליך אזרחי, בעיקר אם מדובר במבוטח נוכח מגמתו הצרכנית של חוק חוזה הביטוח, אין מקום להרתע משימוש בשכל הישר מקום שהעובדות מבקשות לעשות כן. במילים

אחרות
:
אם

זה

הולך

כמו

ברווז
,
מגעגע

כמו

ברווז

ונראה

כמו

ברווז
-
ברווז

הוא
.


הנסיבות המפורטות לעיל מקימות תשתית ראייתית מספקת גם לצורך הוכחה בכמות ראיות מוגברת לטענות המיוחסות לנתבע. (השווה, ע"א 10199/08
אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ
, 1.4.12, שם אמנם לא היה די בראיות הנסיבתיות אולם ביחס לייחוס כוונת מרמה למבוטח).


אשר על כן אחראי הנתבע לשיפוי התובעת בגין הנזק שנגרם לרכב המבוטח.

גובה הנזק
8.
גובה הנזק מבוסס על דו"ח שמאי (ת/1) ורשימת תשלומים (ת/2) המהווה רשומה מוסדית. השמאי נחקר והבהיר כי לרכב נגרם נזק מוחלט והוגדר כ"אובדן כללי" ומיועד לפירוק. למרות שלא היה שותף למכירת הרכב לפירוק העיד כי נהוג למכור רכב לפירוק במחיר סביב עשרה אחוזים מערכו. רשימת תשלומי התובעת מלמדת כי קוזזה התמורה בגין מכירת השרידים בסך 5,119 ₪. אמנם לא נחקר עורך המסמך אולם הנתבע לא הניח תשתית עובדתית אחרת ביחס לשוויים של השרידים. הסכום שקוזז תואם להערכה שנתן השמאי בעדותו ביחס למחירם המקובל של השרידים. אשר על כן עולה כי התובעת הוכיחה את מלוא הסכום אותו שילמה. יחד עם זאת לא מצאתי כי שערוך הסכום לכתב התביעה הוא מדוייק.


אשר על כן עומד סכום הנזק על סך של 53,640 ₪ נכון ליום 16.3.11, המועד בו נשאה התובעת בתשלום מרבית הסכומים.

סוף דבר
9.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 53,640 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.3.11.

בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין אגרה ושכר העדים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם, ובשכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 48107-07/12 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' סעיד (שי) ביטון (פורסם ב-ֽ 01/01/2014)