פסקי דין על יוסי רול הנדסה | פסקי דין על יוסי רול | פסקי דין על ארקדי פרנקל

32145-08/13 עע     12/01/2014




עע 32145-08/13 יוסי רול הנדסה בע"מ, יוסי רול נ' ארקדי פרנקל








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 32145-08-13
ע"ע 11513-09-13


ניתנה ביום
12 ינואר 2014



1.יוסי רול
הנדסה בע"מ
2. יוסי רול



המבקשים

-
ארקדי פרנקל






המשיב


בשם המבקשים – עו"ד אבי אורן

בשם המשיב –
עו"ד פבל מורוז
ועו"ד ליליה שבשאי



החלטה


השופט אילן איטח
1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגת הציבור גב' הדסה שליסל; ס"ע 37448-05-11) מיום 24.7.13, בו חויבו המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה.



הרקע לבקשה:
2.
בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת 1, חברה העוסקת בייצור מכונות (להלן - החברה), ונגד המבקש 2 (להלן - המבקש) - מנהל החברה ובעל מניות בה. המשיב טען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המבקש באופן אישי ביחד ולחוד עם החברה. עוד טען המשיב כי הוא התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ועל כן הוא היה זכאי להתפטר בדין מפוטר. על כן עתר המשיב לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות

.
3.
בפסק הדין מושא הבקשה שלפני התקבלה תביעת המשיב בחלקה

. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על התשתית הראייתית שהונחה בפני
ו, כדלקמן:

א.
חיובו האישי של המבקש: יש עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיובו האישי של המבקש כמעסיק, שכן התנהגותו לא הייתה תמת לב. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי למרות שהמבקש ניכה סכומים משכרו של המשיב, כספים אלה לא הועברו לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות; המבקש היה הרוח החיה בחברה ומעשיו היו מעשיה ולכן באי העברת כספי הפנסיה לחברת הביטוח, סיכן המבקש במעשיו את הביטוח הפנסיוני של המשיב; המבקש ניהל את התביעה בשם החברה כאשר הוא יודע שלא תוכל לשלם חובותיה; המבקש הפר חלק גדול מחוקי העבודה, שכן לא ניהל פנקס חופשות, לא ערך רישום של שעות עבודתו של המשיב ולא מסר למשיב הודעה על תנאי העסקתו;
ב.
זכאות המשיב להפרשות לגמל: בעניין זה נקבע כי הצדדים חתמו על הסכם המשכת ביטוח לשכיר במבטחים שבו התחייבה החברה להפריש למשיב כספים לקרן פנסיה מקיפה וכי המבקשים לא הציגו כל תחשיב בעניין. לפיכך נתקבלה תביעת המשיב ברכיב זה;
ג.
זכאות לפיצויי פיטורים: בעניין זה נקבע כי המשיב לא הוכיח שנסיבות הפסקת עבודתו בחברה מזכות אותו בפיצויי פיטורים בדין מפוטר. לעניין זה נקבע כי ממכתב הפיטורים המשיב לא נימק אתה סיבות לפיטוריו ובוודאי שלא נתן לחברה אפשרות לתקן את העוול שגרמה לו. עוד נקבע כי המשיב בהתנהגותו נתן הודעה מוקדמת בת למעלה מחודש ועל כן אין עליו לתת לחברה הודעה מוקדמת;
ד.
שכרו של המשיב: נקבע כי חלוקת שכרו של המשיב לשכר ולנסיעות הייתה פיקציה, שכן הנסיעות היו בשווי של כשליש מהשכר בסכום של אלפי שקלים ללא קשר לדמי הנסיעות האמיתיים של המשיב, וזאת במטרה להקטין את השכר הקובע לפיצויי פיטורים ולהפרשות לפנסיה. לפיכך נקבע כי שכרו של המשיב עמד על סך 8,000 ₪ נטו שהם 9,503 ₪ ברוטו, ובהפחתת סך הנסיעות (390 ₪ כרטיס "חפשי חודשי" ממגורי המשיב בראשל"צ ליבנה, מקום המפעל) – סך הכל 9,113 ₪;
ה.
זכאות המשיב לשעות נוספות: בית הדין קבע, בהסתמך על תלושי השכר ועל עותק מדפי יומן ממוחשבים שהציג המשיב בהתייחס לשלושה חודשים, כי הוא עבד בימי שישי ופעמים רבות עד השעה 17:00, ללא תשלום שעות נוספות. חיזוק למסקנתו מצא בית הדין בהמנעות המבקשים מלהציג את רישומי הנוכחות. לפיכך נקבע כי המשיב הרים את נטל הראיה להוכיח כי עבד שעות נוספות וכי עבד במתכונת עבודה כפי שבאה לידי ביטוי בדפי היומן הממוחשבים. ביתה דין קיבל את תחשיבי המשיב משהמבקשים לא מסרו תחשיב חלופי.
4.
בסופו של יום חייב בית הדין את החברה ואת המבקש באופן אישי לשלם למשיב
סך של 84,809.67 ₪ בגין שעות נוספות, סכום של 877.5 ₪ בגין דמי הבראה, סך של 5.467.8 ₪ בגין פדיון חופשה וכן סך של 4,341.25 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לגמל. כמו כן, חויבו המבקשים לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪, כאמור.
\

הבקשה וטענות הצדדים:
5.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין המכוון כלפי קביעות בדבר הרמת מסך ההתאגדות וגובה שכרו של המשיב, וכן לגבי חיובם בגמול הפרשות לפנסיה ובגמול שעות נוספות. במקביל הגישו המבקשים בקשה במעמד צד אחד, הכוללת שתי בקשות, הראשונה - לעיכוב ביצוע פסק הדין, והשניה - לביטול הליכי ההוצאה לפועל שנקט המשיב נגדם בעקבות פסק הדין. המבקשים טוענים כי המשך הליכי ההוצאה לפועל עלול לגרום להם נזק נפשי וכלכלי, שכן מדובר ב

פסק דין
שלא חלוט וטרם ניתנה הכרעה בערעור שהגישו. עוד טוענים המבקשים כי קיים חשש שאם יבוצע פסק הדין באופן מיידי ולאחר מכן יתקבל ערעורם, לא יוכלו להשיב את המצב לקדמותו ולגבות את הכספים מהמשיב. בקשר לכך נטען כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו טוב, ועל מנת להחזיר את הסכום הפסוק, העומד על כ- 130,000 ₪, הוא אמור לעבוד כפועל שנים רבות. עוד טוענים המבקשים כי העובדה שהמשיב נקט נגדם הליכי ההוצאה לפועל מלמדת כי הוא "לחוץ" בכסף.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי סיכוייהם לזכות בערעור גבוהים. עוד טוענים המבקשים כי אם בית הדין לא ייעתר לבקשה, ייגרם להם נזק רב, בעוד שלמשיב לא ייגרם כל נזק, שכן פסק הדין עדיין לא הפך לחלוט. בנסיבות אלה, מבוקש להורות על ביטול הליכי הוצאה לפועל, ללא התניית ערבות כספית כלשהי, במיוחד בשל סיכויי הערעור גבוהים.
6.
באשר לבקשה הראשונה, ניתן ביום 11.12.13 צו עיכוב ביצוע ארעי כלפי המבקש בלבד עד למתן ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, ונקבע שאין מקום ליתן צו דומה כלפי החברה. בכל הנוגע לבקשה השניה, התבקשו הצדדים להתייחס בתגובתם לשאלת סמכותו של בית דין זה להורות לראש ההוצאה לבטל את התיק שבפני
ו.
7.
המבקשים הגישו בקשה חוזרת לביטול הליכי הוצאה לפועל במעמד צד אחד. בהחלטתי מיום 18.12.13 נדחתה אף בקשה זו, זאת בשל העדר נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי ההחלטה. עוד ציינתי במסגרת אותה החלטה, כי ככל שלמבקשים טענות הנוגעות להליכים בהוצאה לפועל, הרי שעליהם לפנות אל ההוצאה לפועל.
8.
המשיב מתנגד לבקשה על שני ראשיה. בכל הנוגע לבקשה לביטול הליכי ההוצאה לפועל טוען המשיב כי בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, הסמכות לבטל הליכים נתונה בידי רשם ההוצאה לפועל בלבד, בכפוף למגבלות הקיימות באופן כללי ביטול הליכים לבקשת החייב. לפיכך, כך לטענת המשיב, בית הדין נעדר סמכות להורות על ביטול או עיכוב הליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל ועל כן דין הבקשה להידחות.
9.
באשר לעיכוב ביצוע פסק הדין טוען המשיב כי מדובר בזכויות כספיות שנפסקו לטובתו לאחר הליך משפטי וכי אין כל הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהוא זכאי להן. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בחלוף ארבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין, ללא כל הסבר לשיהוי כה ניכר. לגופם של דברים, נטען כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים. בקשר לכך נטען כי עיון בהודעת הערעור מעלה כי טענות המבקשים מתייחסות בעיקר לקביעותיו העובדתיות של בית הדין בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

כך, למשל בדק בית הדין וקבע, בהסתמך על כלל החומר הראיות שהובא בפני
ו, לעניין ההפרשות לפנסיה וגובה שכרו של המשיב. בכל הנוגע לטענות המבקשים במישור המשפטי לעניין גמול שעות נוספות, נטען כי קביעותיו של בית הדין המבוססת על ההלכות הפסוקות ועל הוראות החוק, וגם בעניין זה אין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור. גם בעניין הרמת מסך כנגד המבקש, פסק הדין מפורט ומנומק כראוי, תוך יישום נכון ההלכות בעניין זה. כך למשל, קבע בית הדין כי יש להרים את מסך ההתאגדות לאחר שמצא שהתנהלות המבקש הייתה חסרת תום לב וכי הוא פגע בצורה ממשית בזכויותיו של המשיב, לרבות הזכויות הפנסיוניות.

המשיב מוסיף וטוען כי
המבקשים לא הוכיחו שביצוע פסק הדין באופן מיידי יגרום להם נזק באופן שיהיה קשה או בלי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו
ומכל מקום טענות בעניין זה נטענו בעלמא, ללא ראשית ראיה לכך. בקשר לכך נטען שלאחרונה קבע בית המשפט העליון כי משלא הוכיחה המבקשת את הנזק הבלתי הפיך שייגרם מביצוע פסק הדין, אין להידרש לדיון בסיכויי הערעור
[1]
. עוד טוען המשיב כי המבקשים לא הציגו כל הוכחה המלמדת כי המשיב לא יוכל להשיב את הסכום הפסוק
אם יתקבל הערעור. בנסיבות אלה, כך נטען, המבקשים כשלו בהוכחת סיכוייהם להצליח בערעור, בנזק שעלול להיגרם להם אם יבוצע פסק הדין באופן מיידי, וכן בדבר קשיי הגבייה מן המשיב.

10.
בתגובה לתשובת המשיב חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשה ומציינים כי הטענה בדבר העדר סמכות בית הדין להורות על ביטול הליכים בהוצאה לפועל נוגדת את לשון סעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, ממנו עולה כי "לא יעוכב ביצועו של פסק הדין אלא על פי הוראות חוק זה או לפי צו של בית משפט". עוד מציינים המבקשים כי מתצהירים שצורפו לבקשה עולה שהמשך הליכי הוצאה לפועל כנגדם יוביל לקריסתם כך ששום בנק לא יהיה מוכן לעבוד איתם ועל כן הפעילות השוטפת תפגע.

בנוסף, מפרטים המבקשים במסגרת תשובתם, לראשונה, טענות בנוגע לסיכויי הערעור. בקליפת אגוז טוענים המבקשים כך: (1) לענין הרמת המסך
–
לא היתה כל עילה עובדתית או משפטית להרים את מסך ההתאגדות ולחייב המבקש באופן אישי בחובות החברה;
בית הדין קבע כי המבקש פעל בחוסר תום לב מכיוון שלא הפריש עבור המשיב תשלומים לקרן פנסיה, חרף העובדה שהמשיב הודה כי החברה הפרישה לקופת הגמל שלו את התשלומים החסרים קודם להגשת התביעה;

בגלל סכום של אלפי שקלים בודדים קבע בית הדין כי יש לחייב את המבקש באופן אישי בסך של 106,496 ₪ לערך;

(2) לענין פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה -
בית הדין התעלם מכך שהמשיב הודיע כי החברה הפרישה לו את הסכומים הנדרשים לקרן פנסיה קודם להגשת התביעה וכן לא התייחס להפקדות שהוגשו בתצהיר גילוי המסמכים; (3) לענין גובה 'השכר הקובע'

– נטען כי טעה בית הדין בכך שקבע כי שכר הקובע הוא 9,113 ש"ח לחודש, בעוד שהמשיב עצמו טען כי שכרו עמד על 8,000 ₪ כולל שעות נוספות, כך ששכרו הקובע אמור להיות קטן יותר
.
לטענת המבקשים, מעיון בתלושי השכר עולה כי החברה נהגה להפריד רכיב "החזר הוצאות נסיעה" כנדרש בחוק וכן דמי הנסיעות שולמו למשיב לפי האמור בחוק ועל פי המוסכם בין הצדדים;

(4) לענין גמול השעות הנוספות – המשיב לא הוכיח את מספר השעות הנוספות שבהן עבד כאמור בכתב התביעה; המשיב העיד כי לא הייתה לו מתכונת קבועה; המשיב לא כימת את שעות עבודתו והציג יומנו שתיעד תקופה בת 3 חודשים בלבד; המשיב הועסק במשרת אמון ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו
.

דיון והכרעה:
11.
הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי וכי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של

פסק דין
הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. עיכוב ביצוע

פסק דין
מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים[2]

. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש את עיכובו, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו, אלא אם יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור[3]

.
12.
לאור האמור יש לדון בבקשה לעיכוב ביצוע על פי המבחנים המקובלים בפסיקה – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים, וזאת בהתייחס לקביעות פסק הדין עליהן הוגש ערעור. כמו כן, במסגרת כלל השיקולים, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן וצו ההרחבה אשר הגיעו למשיב במהלך תקופת עבודתו או בסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף.

בכל הנוגע לקביעות בפסק הדין עליהן לא הוגש ערעור – דמי הבראה, פדיון חופשה והוצאות משפט – אין כל עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין. על פני הדברים, המבקשים לא ערערו על קביעות אלה, ולכן הן סופיות.
13.
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות הענין יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, ואלה טעמיי בתמצית
:



אפתח בהתייחס לטענה בדבר העדר סמכות – הסמכות של בית הדין היא להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. לבית דין זה אין סמכות להורות לראש ההוצאה לבטל את תיק ההוצאה לפועל או לבצע פעולה זו או אחרת בתיק ההוצאה לפועל. ככל שיש למי מהצדדים בקשה שכזו, עליו להפנות בקשה מתאימה בתיק ההוצאה לפועל.


בנוגע לסיכויי הערעור –
הרמת מסך
- מסקנותיו של בית הדין האזורי מקביעותיו העובדתיות בסוגיה זו ראויות להבחן על ידי ערכאת הערעור, ועל פני הדברים לא ניתן לקבוע כי טענות המבקשים בעניין זה, בכל הנוגע לרכיבים שמעבר לקופת הגמל, משוללות יסוד.
שכר קובע
- הקביעה דבר גובה שכרו של המשיב אף היא מבוססת על קביעות עובדתיות. טענות המבקשים בעניין זה מתייחסות בעיקר לקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי. בקביעות שכאלה בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.


שעות נוספות - טענות המבקשים בדבר חיובם בשעות נוספות על יסוד הקביעה כי הוכחה מתכונת עבודה קבועה גם כלפי החודשים לגביהם לא הוגשו רישומים ראויות להתברר בערעור גופו, ולא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי ערעור בעניינים אלה הן משוללי יסוד, ולכן יש הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

קופת גמל – לא מצאתי התייחסות של המשיב לטענת המבקשים כי במהלך החקירה הנגדית הודה המשיב כי החוב לקופת הגמל שולם טרם הגשת התביעה.
באשר להוצאות המשפט
– כמצויין לעיל, על פני הדברים הבקשה לעיכוב הביצוע אינה מכוונת להוצאות המשפט. למען הזהירות אציין כי סכום ההוצאות שהוטל על המבקשת הינו בגבולות הסכומים המקובלים הנפסקים בבתי הדין לעבודה ובנסיבות העניין אין מקום לעכב תשלומם.


בנוגע למאזן הנוחות
–
טענת המבקשים כי לא יוכלו להיפרע מהמשיב אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין במלואו והם יזכו בערעור, נטענה בעלמא, ללא שהובאה ראשית ראיה לכך.

בעניין זה הנטל להוכיח מוטל עליהם ולא על המשיב. יתרה מזאת, דווקא טענת המבקשים לפיה המשך הליכי הוצאה לפועל כנגדם יוביל לקריסתם מצביעה על כך שמאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיב.

יחד עם זאת, הגמול עבור עבודה בשעות נוספות גבוה ומתקיים חשש שאם החברה תזכה בערעורה יתקשה המשיב להחזיר את הסכומים שנפסקו.

14.
בנסיבות

אלה נראה לי כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בשלב זה ובשים לב לאיזון בין סיכויי הערעור לבין מאזן הנזקים הוא להורות כדלהלן:
ביחס למבקש – יעוכב ביצוע כלל פסק הדין, זאת בכפוף להפקדת ערבות צד ג' להנחת דעת הרשם בסך של 50,000 ₪;
ביחס לחברה – יעוכב ביצוע מחצית מרכיב השעות הנוספות ומחצית מרכיב קופת הגמל – בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שנפסקו על ידי בית הדין עד ליום מתן פסק הדין (להלן – הסכום המעוכב), וזאת בכפוף לכך שהחברה תפקיד בקופת בית הדין את הסכום המעוכב או ערבות בנקאית בגובה הסכום המעוכב.
הפקדת הערבות והסכום המעוכב כאמור, יעשו תוך 21 ימים ממועד קבלת ההחלטה. לא תבוצע ההפקדה של הערבות או של הסכום המעוכב יבוטל, בהתאמה, עיכוב הביצוע כאמור.
15.
סוף דבר

- הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 14 לעיל. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין.


ניתנה היום,

י"א שבט תשע"ד
(
12 ינואר 2014
) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








[1]

ע"א 8150/11 חברת ש.י.סימון אחזקות בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד (4.4.12).
[2]


ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה, (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם; ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, (14.6.12).
[3]


ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה, פ"ד נח (2) 301 (2003), 305-304; ע"ע (ארצי) 15929-07-12 דחן בע"מ –
peter ebuka
,
(1.8.12).








עע בית הדין הארצי לעבודה 32145-08/13 יוסי רול הנדסה בע"מ, יוסי רול נ' ארקדי פרנקל (פורסם ב-ֽ 12/01/2014)