פסקי דין על המועצה הדתית שלומי | פסקי דין על שמואל רוזנגרטן-גזבר המועצה המקומית שלומי | פסקי דין על אלחרר משה | פסקי דין על מאיר שפיגלר-ממונה על שירותי הדת במשרד ראש הממשלה | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד האוצר אגף הממונה על השכר ואח' |

4222-10/13 עע     07/01/2014




עע 4222-10/13 המועצה הדתית שלומי, שמואל רוזנגרטן-גזבר המועצה המקומית שלומי נ' אלחרר משה, מאיר שפיגלר-ממונה על שירותי הדת במשרד ראש הממשלה, מדינת ישראל - משרד האוצר אגף הממונה על השכר ואח'








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 4222-10-13

ניתנה ביום 07 ינואר 2014
1.המועצה הדתית שלומי

2.
שמואל רוזנגרטן- גזבר המועצה המקומית שלומי


המבקשים

-
1. אלחרר משה

2.

מאיר שפיגלר- ממונה על שירותי הדת במשרד ראש הממשלה

3
.

מדינת ישראל – משרד האוצר אגף הממונה על השכר

4.משרד ראש הממשלה


המשיב


בשם המבקשים – ד"ר א. פלביאן
, עו"ד

משיבים פורמאליים
בשם המשיב – מאיר דואק
, עו"ד


החלטה


השופט הרשם כאמל אבו קאעוד

1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 3.9.2013 (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור מר משה קידר ומר עמינדב ארגוב; תע"א 4254-04).

רקע וכללי

המשיב, רב העיר של היישוב שלומי, עתר לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, למתן צו הקובע כי הפחתת משרתו לחצי משרה החל מחודש ינואר 2004 ואילך נעשתה ללא סמכות, שלא כדין ועל כן בטלה. כפועל יוצא מכך עתר המשיב לחייב את המבקשים וכן את הממונה על שירותי הדת במשרד ראש הממשלה
ומדינת ישראל, כולם ביחד ולחוד לשלם לו את מלוא שכרו לרבות נלווים כגון רכב, טלפון, ביגוד וכיוב' בגין משרה מלאה החל ממועד זה ואילך בצירוף פיצויי הלנת שכר.

3.
בית הדין האזורי קבע כי המועצה הדתית שלומי
(להלן: "המועצה הדתית" או "המבקשת" לפי העניין) הייתה מוסמכת לצמצם את היקף משרתו של המשיב ובכך דחה את תביעתו של המשיב לביטול ההחלטה על צמצום היקף משרתו. יחד עם זאת, מצא בית הדין האזורי פגמים באופן קבלת ההחלטה וקבע כי ההליך שנקטה המועצה הדתית לא עלה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המנהלי ומשפט העבודה. לפיכך, הורה בית הדין האזורי על פיצוי המשיב בסכום כספי כולל של 275,000 ₪ בשל הפגמים שנפלו בדרך קבלת ההחלטה על צמצום משרתו. כמו כן, פסק בית הדין האזורי למערער הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

4.
ביום
2.10.13 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין. במסגרת ערעורו, מבקש המשיב כי בית דין זה יבטל את פסק הדין של בית הדין האזורי, ויקבע כי החלטת המועצה הדתית לצמצם את משרתו בטלה על כל המשתמע מכך.

ביום 14.11.13 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד והודעת הערעור שכנגד. המבקשים מערערים על קביעת בית הדין קמא בעניין אופן קבלת ההחלטה על צמצום משרתו של המשיב וכפועל יוצא מכך על הפיצויים שנפסקו למשיב ועל הוצאות המשפט שהושתו עליהם.

6.
בבקשתם להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד, טוענים המבקשים כי המועצה הדתית, אינה מתפקדת באופן מלא בשל אי מינוי נציגיה. כמו כן טוענים המבקשים כי בשל מצבה הכספי של המועצה הדתית ובשל הצורך לערוך "בירורים" נוספים בכל הקשור "להמשך הטיפול" התעכבה הגשת הערעור הנגדי. לטענת המבקשים, רק ביום 10.11.13 ניתן אישור מורשה החתימה של המועצה הדתית לפיו יוסמך בא כוחה להגיש את הערעור הנגדי. עוד הוסיפו המבקשים כי סיכויי הערעור שכנגד טובים, כי לא נפל פגם בהליך צמצום המשרה של המשיב וממילא סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין אינו מפורט ואינו מנומק.

7.
עוד טוענים המבקשים כי יש להיעתר לבקשתם להארכת מועד, משום שהעניין נשוא הערעור שכנגד ממילא מובא לפני ערכאת הערעור במסגרת הערעור של המשיב. זאת ועוד, לטענת המבקשים אין בהיענות לבקשה כדי לפגוע בעקרון סופיות הדיון הואיל ולא התגבשה אצל המשיב ציפייה סבירה לסיום ההתדיינות כיוון שהוא עצמו הגיש ערעור על פסק הדין.

8.
המשיב טען שהמבקשים לא הצביעו על טעם כלשהו וממלא לא הצביעו על טעם מיוחד שיצדיק היענות לבקשה. בנוסף, ציין המשיב כי סיכויי הערעור שכנגד נמוכים.

דיון והכרעה

ערעור שכנגד ב'אותו עניין'

תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991
(להלן: "התקנות"), קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. זו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלה הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".

10.
חשוב להבהיר כי אין הכוונה כי ניתן להגיש ערעור שכנגד בתוך עשרה ימים ממועד קבלת הודעת הערעור או עד לחמישה ימים טרם הדיון בערעור אלא המדובר בשני תנאים מצטברים: עד עשרה ימים לאחר קבלת הודעת הערעור אך לא יאוחר מחמישה ימים טרם קיום הדיון בערעור[1]

.

11.
תקנה זו, מקנה, למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני
ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה"[2]

.

12.
באשר לשאלה מה ייחשב כ"אותו עניין" – נקבע כי "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" (עניין אוזן). בבית המשפט העליון נקבעו אמות המידה בקשר לכך, כדלקמן:


"התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים"[3]


13.
עוד נקבע כי מבחן הזיקה העניינית מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר[4]

. למשל, אם הוגש ערעור בעניין גובה הפיצויים בנזיקין, יכול הערעור שכנגד להתייחס לקביעת האשם (עניין אוזן). כדוגמא נוספת – כאשר הערעור העיקרי עוסק במיעוט ההוצאות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בעצם החבות, שכן עניין אחד משליך על משנהו (עניין זילברמן). אם קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה – יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד (עניין אוזן).

14.
בית הדין הארצי לעבודה אימץ את אותן אמות מידה, בקבעו:

"בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע, איפוא, בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד... בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן – לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד"[5]

15.
הערעור הראשי של המשיב מכוון כנגד קביעותיו של בית הדין קמא בנוגע להחלטת המועצה הדתית לצמצום משרתו. המשיב מבקש בערעורו כי בית דין זה יקבע כי החלטת המועצה על צמצום המשרה בטלה.

16.
הערעור שכנגד מכוון כנגד קביעותיו של בית הדין קמא בנוגע לאופן קבלת החלטת המועצה הדתית והמבקשים פונים לבית הדין כדי שזה יקבע שההחלטה נתקבלה כדין.

17.
גם המבקשים וגם המשיב מבקשים בערעוריהם לבטל את פסק דינו של בית הדין קמא. כל אחד מהצדדים מבקש כי בית הדין יקבע קביעות מנוגדות לגבי אותה החלטה העוסקת בצמצום היקף משרתו של המשיב.


18.
לאחר יישום העקרונות דלעיל לענייננו, אני סבור אפוא כי הערעור שכנגד עוסק ב"אותו עניין" בו עוסק הערעור הראשי, השאלות הנדונות בערעור ובערעור שכנגד הן לפיכך קשורות זו בזו ומשליכות זו על זו, באופן היוצר זיקה מספקת בהתאם לפסיקה. גם ערעור המבקשים לעניין פסיקת ההוצאות עוסק באותו עניין בו עוסק הערעור הראשי שכן ההכרעה בהליך הערעור הראשי עשויה להשליך גם על נושא ההוצאות.

טעם מיוחד להארכת מועד

19.
המבקשים לא פירטו באיזה מועד נמסר להם כתב הערעור של המשיב ולא ניתן לעמוד על היקפו המדויק של האיחור בהגשת הערעור שכנגד. אולם בשים לב למועד הגשת הערעור והמועד להגשת הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד, נראה כי האיחור בהגשת הערעור שכנגד עומד על כחודש ימים.

20.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

21.
מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא"
[6]
.

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון
[7]
עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

23.
מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.

24.
במקרה דנן, לא ציינו המבקשים כל "טעם מיוחד" זולת טענה לאקונית ובלתי מפורטת לחוסר תפקודה של המועצה הדתית, למצבה הכספי הקשה ולצורך לערוך "בירורים" כלשהם. נימוקים אלה אינם עולים לכדי "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור שכנגד.


יחד
עם
זאת, כאמור, קיומו של ערעור תלוי ועומד הנובע מאותו עניין, יש בו כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, שכן ממילא ההתדיינות תעסוק בכל הנימוקים שהביאו לתוצאה אליה הגיע בית הדין קמא וכלשון בית המשפט העליון:

"
…
במקרה כזה, הדגש הוא על
קיומו
של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה"
[8]
.

אף בית דין זה נדרש לעניין ופסק :

"...יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם, כלשעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד... הליך התלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד, במיוחד במקרה שלפנינו בו מדובר באותם צדדים, כששני ההליכים מכוונים כלפי אותו ערעור על

פסק דין
"
[9]
.

26.
סיכויי הערעור גופו, מהווים שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור[10]

ולמעשה "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור[11]

.

27.
עיון בהודעת הערעור שכנגד ובפסק דינו של בית הדין האזורי מעלה כי קביעות עובדתיות ומשפטיות משמשות בו חליפות וכי מבלי להביע עמדה בקשר לסיכויי הערעור, מועלות בערעור שכנגד שאלות אשר ראוי כי תעלינה על שולחנה של ערכאת הערעור אשר ממלא תדון באותו עניין במסגרת הערעור של המשיב.

28.
במקרה שלפנינו, מצאתי כי נוכח השאלות המתעוררות כמו גם העובדה
כי קיים עניין תלוי ועומד בפני
בית דין זה, מתגבש "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור שכנגד.

סוף דבר

29.
משכך, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד – מתקבלת.

30.
נוכח העובדה כי המבקשים איחרו בהגשת הערעור שכנגד – ישאו הם בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

31.
ככל שלא עשו כן – יגישו המבקשים העתקי הנייר של הודעת הערעור שכנגד עד ליום
19.1.14 בעותקים מספיקים בהתאם להנחיית מזכירות בית הדין.


ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד (07 ינואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.




[1]
ע"ע (ארצי) 49985-06-11
חברת רנסנס דייג בע"מ-דיויד אוילר
ואח'
נ'
לוי מיכאל
ואח'
(מיום 12.1.12)
[2]
י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן, פ"ד מה (5)695; (להלן-"עניין אוזן")

[3]
ע"א 2124/00 עזבון חיננזון ואח'
– עזבון טמיר, (מיום 30.10.00)
[4]
ע"א 3034/94 זילברמן נ' שינפלד, פ"ד מט (1) 2 (להלן-"עניין זילברמן"); ע"א 11115/02 מס שבח מקרקעין חדרה נ. דור אנרגיה 1988 בע"מ (מיום 14.4.03)
[5]
דב"ע (ארצי) נה/72-3 מיכאל בן טובים – אביק בע"מ, (מיום 24.8.95)

[6]


עא"ח (ארצי) 56/05
מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ
(מיום 23.05.05)
[7]



ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח'
, פ"ד נה(2) 904

[8]

בש"א (עליון) 2124/03 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (מיום 1.4.04)
[9]


עא"ח (ארצי) 1005/02 הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת (מיום 19.6.02); ע"ע (ארצי) 5709-12-10 עירית אילת ואח'
- ארז ליאור ואח'
(מיום 13.4.11);
ע"ע (ארצי) 25421-06-10
, מכלוף בכור ובניו בע"מ - איבנוב מיכאל (מיום 21.9.10)
[10]
בש"א (ארצי) 1695/04 מירב מתנות בע"מ- יעקב ליכטנשטיין, לא פורסם (ניתן ביום 8.2.05)
[11]
דב"ע (ארצי) נז/998 שלום כהן-מדינת ישראל- משרד התקשורת (מיום 12.2.); ראה גם בש"א (ארצי) 604/05 טובה אירלנדר - הסתדרות העובדים
הכללית החדשה, (מיום 21.8.2005)







עע בית הדין הארצי לעבודה 4222-10/13 המועצה הדתית שלומי, שמואל רוזנגרטן-גזבר המועצה המקומית שלומי נ' אלחרר משה, מאיר שפיגלר-ממונה על שירותי הדת במשרד ראש הממשלה, מדינת ישראל - משרד האוצר אגף הממונה על השכר ואח' (פורסם ב-ֽ 07/01/2014)