פסקי דין על מאיה בנגייב | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על אשנב (977) | פסקי דין על עו"ד עדי בראונשטיין (מפרק) ואח' |

49163-05/11 פרק     07/01/2014




פרק 49163-05/11 מאיה בנגייב נ' המוסד לביטוח לאומי, אשנב (977) בע"מ, עו"ד עדי בראונשטיין (מפרק) ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה
פר"ק 49163-05-11 בנגייב ואח'
נ' אשנב (1977) בע"מ
ואח'


07 ינואר 2014


בפני
כב' דר' עדי זרנקין
, שופט



המבקשת

מאיה בנגייב


נגד

המשיבים
1. המוסד לביטוח לאומי
2. אשנב (1977) בע"מ
3. עו"ד עדי בראונשטיין (מפרק)
4. היועץ המשפטי לממשלה
5. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
6. ציונה ציפרבלט
7. מיכל אלקובי
8. ילנה קלינין
9. מנורה מבטחים פנסיה בע"מ
10. ענת רום




החלטה


1.
המבקשת הגישה בתאריך 6/9/10, בקשה לבית הדין לעבודה בתל-אביב לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה, בעילה של אי ביצוע הפקדה כדין לפנסיה של עובדיה, וכן אי העברת ניכויים שבוצעו לעובדי החברה לקופות הגמל.

ביום 14/9/11 ניתן צו לפירוקה של החברה, והבקשה שבפני
י הינה בקשה לאשר את המשך ההליכים בבקשות לאישור התובענה הייצוגית.

2.
המבקשת טוענת כי תכליתה של הבקשה הינה לאפשר לעובדי החברה שלא הגישו תביעות חוב לביטוח הלאומי, לקבל את זכויותיהם כדין, והטענה הינה כי אישורה של הבקשה, הינה הדרך היחידה שתאפשר לעובדים לממש את זכויותיהם החוקיות. המבקשת טוענת, כי מרבית העובדים אינם יודעים כלל על זכויותיהם ועל עילות החוק העומדות לרשותם, ואף אלו שיודעים על זכויותיהם, אינם יודעים כיצד לממשן. בעניין זה נטען כי קבלת הבקשה יאפשר, מחד גיסא, פיצוי של עובדים רבים שזכויותיהם נרמסו על ידי החברה במהלך שנים ארוכות, ומאידך גיסא, לא תפגע קבלתה ממי מהנושים האחרים, שכן עלויות התובענה הייצוגית לא יוטלו על קופת הפירוק.

3.
המבקשת עומדת בבקשתה על החשיבות הרבה שיש למימוש זכויותיהם הפנסיוניות של עובדים בכלל, ושל עובדים המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות בפרט, כדוגמת עובדי הקבלן שהם אף סוג העובדים בבקשה שבה אנו עוסקים, אשר בקרבם, כך נטען, קיימת תופעה קשה של תת אכיפה של זכויות העובדים, אשר התובענה הייצוגית הינה הדרך המתאימה וההוגנת לפתרונה. בעניין זה מטעימה המבקשת, כי מהותה של התובענה הייצוגית, מוגדרת במטרות חוק תובענות ייצוגיות, המפורטות בסעיף 1 לחוק, והראשונה בהן היא "מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים". הטענה הינה, שכאשר הקושי במימוש הזכות בבתי המשפט אינה נובע מחולשת הזכות אלא מחולשתה של האוכלוסייה, אזי עצירתה של התובענה הייצוגית בגין פירוק החברה, יפגע לא רק במטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות, אלא גם במטרותיו של חוק הביטוח הלאומי
ובעקרונות היסוד של מדינת ישראל – השוויון, וכבוד האדם.

4.
המבקשת טוענת, כי ככל שתאושר בקשתה להמשך ההליכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד החברה, יהיה מפרק החברה מוסמך להגיע לפשרה עמה, והיא אף צירפה לבקשתה את טיוטת הסכם הפשרה אשר בדעתה להגיע עם המפרק. אינני מוצא לנכון להידרש לכל תניותיו של הסכם הפשרה שמוצע, אך אציין רק, כי על פי סעיף 10 בו, זכויות העובדים לא ישולמו מתוך קופת הפירוק, אלא העובדים יתבעו את המגיע להם על פי ההסכם, מן הביטוח הלאומי בלבד. עוד אציין, כי בין שאר תניותיו של הסכם הפשרה, מוסדר גם עניין שכר הטרחה לבא כח הקבוצה, העומד על 25% בתוספת מע"מ מן הסכום שיתקבל, ובנוסף גמול לתובעת בשיעור של 5% מסכום התקבול.

5.
המוסד לביטוח לאומי
, מתנגד לבקשה נחרצות. בראש ובראשונה טוען הוא, כי כפי שעולה מן הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, מהות התביעה הינה לעניין רכיב הכספים שלא הועברו לקופת גמל. משכך, הרי שבהתאם להוראות סעיפים 180, 184 ו-188 לחוק הביטוח הלאומי, המדובר בתביעה עצמאית של הקופה עצמה, ועל הקופה בלבד חלה החובה לתבוע ניכויים שלא הועברו אליה, והתובעת תוכל לדרוש מן הקופה, לאחר מכן, את הכספים להם היא זכאית.

המל"ל טוען, כי הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי קובעות מפורשות, כי במצב עובדתי זה, שבו נפתחה קופת גמל, לעובדי החברה אין זכות תביעה כלפי המל"ל, אלא זכות התביעה הינה של קופת הגמל, ואישורו של הסכם הפשרה המוצע על ידי התובעת, משמעותו תהא, כי המל"ל יחוייב לשלם גם לתובעת, וגם לקופת הגמל ,בגין אי העברת ההפרשות על פי הדין. בעניין זה מוסיף המל"ל וטוען, כי באשר לעובדים שצויינו בבקשה המקורית לאישור הגשת תביעה ייצוגית, אפשר וקופת הגמל כבר תבעה בגינם, ומכל מקום המל"ל מוכן לעשות בירור על מול קופות הגמל האם הוגשו תביעות, וכלל שלא הוגשו, המל"ל לא יתנגד להארכת המועד להגשתן.


המל"ל מוסיף וטוען, כי על פי הדין הזכאות לגמלה הינה אישית ומותנית בהגשת תביעת חוב למפרק על ידי הזכאי לה, ולפיכך, ברור שגם אם יאושר הליך התובענה הייצוגית, הרי כל עובד יידרש להוכיח זכאותו הפרטנית לקבלת הגמלה.

עוד טוען המל"ל, כי ההסדר המוצע בהסכם הפשרה, על פיו העובדים לא יתבעו את קופת הפירוק, לא ימנע מן המל"ל לממש את זכות התחלוף שלו המנויה בסעיף 192 לחוק הביטוח הלאומי, ולחזור אל קופת הפירוק, בגין התגמולים שישולמו על ידו.

המל"ל טוען, כי הנחת המבקשת שהעובדים לא ידעו על זכותם ללא אישור התובענה הייצוגית, הלכה זו הופרכה במקרים אחרים, שבהם בחברות אבטחה דומות הוגשו מאות רבות של תביעות חוב של עובדים, ולכן הטענה גורפת כי מדובר בעובדים מוחלשים אשר אינם מודעים לזכויותיהם, הינה הנחה בלתי מבוססת.

עוד טוען המל"ל, כי אין שום הצדקה להעמיס על העובדים, את חובת תשלום שכר הטרחה של בא כח המבקשת ושל הגמול למבקשת עצמה, העולה כדי 30% מכלל התקבולים, אשר אפשר ויגיעו לעובדים.

6.
היועץ המשפטי לממשלה מתנגד אף הוא לבקשה, תכלית התנגדות, וטוען כי משניתן צו פירוק נגד החברה, אין מקום להמשיך בניהול הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בפני
בית הדין לעבודה, לרבות לא על דרך של סיומה בהסדר פשרה, ובתגובתו בכתב הפנה לתגובה בעניין דומה אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעניין זרגרוב נ' כח עוצמה בע"מ
(פר"ק 41451-07-11), אשר נסיבותיו דומות עד מאוד לנסיבות העניין בו אנו עוסקים.

היועץ המשפטי לממשלה טוען כי על פי הוראת סעיף 267 לפקודת החברות, הרי משניתן צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שייקבע, והוראה זו מטרתה לאפשר חלוקה שוויונית וצודקת של נכסי החברה, בהתאם לסדרי הנשייה הקבועים בדין, ובשל כך מרוכזים כלל הבירורים בידי המפרק ובידי בית המשפט שלפירוק. ההלכה הינה, כך ממשיך הוא וטוען, כי החריג לסעיף זה מצומצם הוא, ועל בית המשפט לנקוט זהירות ראויה בטרם יאשר המשך ההליכים על פיו.

היועץ המשפטי לממשלה מבהיר כי בנסיבות המקרה בו אנו עוסקים, אין בהסדר הפשרה המוצע בהליך הייצוגי, כדי לחסוך את הצורך בהגשת תביעות פרטניות אישיות על ידי כל אחד מהעובדים, להוכחת זכותם לדמי הגמולים.

היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי מפרק החברה הוא הגורם המוסמך להחליט בתביעות החוב, לרבות אלו של העובדים, והוא זרועו הארוכה של בית המשפט בהליכי הפירוק, ואין בסמכותו להסכים על זכות, שאיננה קיימת לעובדים על פי דין, או להתנגד לתשלום זכות המוקנית להם, וכי אין כל צורך בתובענה ייצוגית או בהסדר פשרה בתובענה ייצוגית, על מנת להבטיח את זכאות התובעים לבחינת תביעתם על ידי גורם מעין שיפוטי, אשר ידון בתביעתם על פי הדין.

היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי פעילותו של בא כח המבקשת כלפי "חברי הקבוצה", הינה נטולי כל משמעות משפטית בעבור העובדים, וכל העובדים, בין שהם חלק מחברי הקבוצה, ובין שאינם כאלה, זכאים לקבל זכויותיהם על פי הדין, ובשעה שהחברה הינה בפירוק, יש להידרש לתביעתם בהליך הפירוק הקולקטיבי, בפני
המפרק.

אף היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי אין להעמיס על העובדים את ההוצאות המשפטיות העצומות הנשקפות להם, על פי הסדר הפשרה, כאשר את זכותם יכולים הם לממש בהליך זול, יעיל ופשוט בפני
המפרק.

היועץ המשפטי סבור, כי בא כח המבקשת יהא, למעשה, היחידי שייהנה מהסכם הפשרה באשר על פי סעיף 6 בו, יהיה זכאי הוא לקבל לידיו את רשימת עובדי החברה וזאת על מנת שייצגם בהגשת תביעות חוב, ויהא זכאי לשכר טרחה נכבד ביותר בגין זאת.

היועץ המשפטי לממשלה אף טוען כי אין ממש בטענה, כי אין דרך אחרת למימוש זכויותיהם של חברי הקבוצה, אך מטעם זה שהסדר הפשרה מקנה להם הארכת מועד להגשת תביעות חוב, והוא מציין, כי נוהג רב שנים של כונס הנכסים הרשמי הוא, לאפשר הארכת מועד להגשת תביעות חוב של עובדים כדבר שבשגרה, ואף המוסד לביטוח לאומי
אינו נוהג לערער על החלטות המאריכות מועד בתביעות כאלו.

7.
אף כונס הנכסים הרשמי מתנגד לבקשה, וטוען אף הוא שאין בה צורך של ממש. בעניין הטענה כי העובדים אינם יודעים על זכותם לתבוע את המגיע להם, הרי שלבד מן הידיעה הקונסטרוקטיבית הקיימת משפורסם צו הפירוק, טוען הכונ"ר, כי אין מניעה שהמפרק יפנה בבקשה להורות לביטוח הלאומי לחשוף בפני
ו את רשימת העובדים, על מנת שיידע אותם בדבר זכויותיהם.

8.
המפרק אינו חולק על עמדתם של המל"ל ושל היועץ המשפטי לממשלה, כי אין לאשר את המשך ההליכים כנגד החברה, אך איננו מתנגד לכך שהמל"ל ימסור לב"כ המבקשת את רשימת העובדים, על מנת שיפנה אליהם ויידע אותם בדבר זכויותיהם.




הכרעה
9.
נתתי דעתי לטענותיהם של הצדדים, הן בכתב והן בדיון בעל פה, והגעתי לכלל דעה, כי אין לאשר את בקשתה של המבקשת ואין להורות על המשך ההליכים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, כנגד החברה שבפירוק.


אכן, לא על נקלה יסטה בית המשפט מדרך המלך של הגשת תביעות חוב למפרק והוא יעשה כן, אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. לא מצאתי כי המקרה בו אנו עוסקים נמנה על עניינים יוצאי דופן כאלה.


בראש ובראשונה, ההנחה המונחת ביסוד הבקשה, כי עובדי החברה אינם מודעים לזכויותיהם ולפיכך אינם תובעים את המגיע להם, ואשר על כן הדרך היחידה העומדת להם למימוש זכויותיהם הינה דרך התובענה הייצוגית, איננה בהכרח הנחה מבוססת.


נאמנים עלי
דבריה של ב"כ המל"ל, כי ניסיון החיים אינו מאשש הנחה זו, וכי במקרים אחרים בהם המדובר היה בעובדים של חברות אבטחה, שנקלעו לחדלות פירעון, הגישו העובדים, במוקדם או במאוחר, את תביעות החוב שלהם.


במקרה בו אנו עוסקים, אפשר אף ומעבר לתביעות החוב שכבר הוגשו למפרק, כ-80 במספר, הוגשו אף תביעות נוספות על ידי קופות הגמל, ועל פי דברי ב"כ המל"ל הוא יעשה בירור בעניין זה בקופות הגמל, וככל שטרם הוגשו תביעות, הוא יאפשר הגשתן, למרות הזמן שחלף מאז מתן צו הפירוק.

אף אני אינני רואה מה תועלת רבה תצמח לעובדים מאישור המשך ההליכים לאישור התובענה הייצוגית, כאשר בכל מקרה, על כל אחד מהעובדים להגיש תביעת חוב פרטנית משל עצמו.

ככל שבכל זאת יש חשש שחלק ניכר מן העובדים אינו מודע לזכויותיו, אפשר ורצוי במקרה זה שהמפרק יהא זה שייטול יוזמה להביא לידיעת העובדים את זכויותיהם. לדברי המפרק, כאמור, אין באמתחתו את רשימת העובדים, אך מתגובת המל"ל אני למד, כי יש בידיו נתונים לגבי העובדים, אשר הועברו אליו מרשות המיסים, אשר יכולים אולי לסייע למפרק במשימתו. המל"ל טען בתגובתו, יחד עם זאת, כי על פי הדין, מידע זה, אשר מקורו מרשות המיסים, הינו מידע חסוי ואין הוא רשאי להעבירו לגורמים אחרים, ללא אישור של רשות המיסים.
רצוי היה כי המפרק יגיש בקשה למתן הוראות בקשר עם חשיפת נתונים אלו, ולכשיעשה כן, תידון בקשתו לגופה, לאחר שתתקבל תגובת הנוגעים בדבר.

10.
סיכומו של דבר, הבקשה לאישור המשך ההליכים בתובענה הייצוגית – נדחית.

לא בלי היסוס, החלטתי להימנע מהטלת הוצאות.


ניתנה היום,
ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.









פרק בית משפט מחוזי 49163-05/11 מאיה בנגייב נ' המוסד לביטוח לאומי, אשנב (977) בע"מ, עו"ד עדי בראונשטיין (מפרק) ואח' (פורסם ב-ֽ 07/01/2014)