פסקי דין על עזרא שרון | פסקי דין על צמרות דן | פסקי דין על אייל זכריה | פסקי דין על נחום ואייל זכריה ואח' |

1022-09/13 תנג     12/01/2014




תנג 1022-09/13 עזרא שרון נ' צמרות דן בע"מ, אייל זכריה, נחום ואייל זכריה בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
תנ"ג 1022-09-13
שרון נ' צמרות דן בע"מ ואח'


12 ינואר 2014




לפני: כב' השופטת הילה גרסטל
, נשיאה

מבקש:
עזרא שרון



נגד

משיבים:
1.

צמרות דן בע"מ
2.
אייל זכריה
3.
נחום ואייל זכריה
בע"מ

4.
יוסף דן

5.
מאיר נוימן

6.
פנינה ארבל בע"מ





החלטה

לפני תביעה נגזרת ובקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשו על ידי המבקש בשמה של המשיבה 6 (להלן:-"החברה") שעניינה בקשה לביטול עסקה מיום 13.8.07 למכירת זכויות החברה במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 15084 (להלן:-"המקרקעין") למשיבה 1 (להלן:-"המשיבה" ו"עסקת המכר" בהתאמה). בד בבד עם הגשת התביעה והבקשה לאישורה הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני שיורה למשיבה להימנע מביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין. בקשה זו היא נושא ההחלטה.
1. רקע:
(א)
המבקש, בעל 25% מהון המניות הנפרע של החברה ודירקטור בה, מתגורר בארצות הברית החל משנת 1997.
המשיבה והחברה הן חברות פרטיות שהתאגדו בישראל. המשיב 2 משמש כמנהל הן בחברה הן במשיבה וכן מכהן כדירקטור ובעל מחצית מהון המניות של המשיבה 3. כן מחזיק הוא במחצית מהון מניות המשיבה. המשיבה 3 מחזיקה גם היא במניות החברה (לשיטת המבקש מחזיקה היא ב-41.5% ממניות החברה ולגרסת המשיבים בבעלותה 83 מניות החברה).
המשיב 4 מחזיק במניות החברה ומכהן כמנהל בה (לגרסת המבקש מחזיק הוא ב-21% ממניות החברה ולטענת המשיבים ב-42 מניות). כן מחזיק המשיב 4 במחצית מהון מניות המשיבה ומכהן כדירקטור בה. המשיב 5 מחזיק ב-12.5% מהון מניות החברה.
החברה, חברה פרטית שהתאגדה בישראל, אשר למבקש 25% ממניותיה, למשיבה 3 41.5% ממניותיה, למשיב 4 21% ממניותיה ולמשיב 5 12.5% ממניותיה.
(ב)
בבעלות החברה היה נכס יחיד, הוא המקרקעין נושא התובענה, שנרכשו על ידה בשנת 1996. על המקרקעין נרשמה משכנתה ראשונה לטובת בנק לאומי (להלן:-"הבנק") כנגד הלוואות ואשראי שהבנק העניק לה. לימים לא עמדה החברה בהתחייבויותיה לבנק והאחרון הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 5618/03) נגד החברה, המבקש והמשיבים 2-5 שערבו לחובות החברה. המבקש והמשיב 5 שאינם מתגוררים בארץ נמחקו מכתב התביעה בהעדר המצאה כדין. בתאריכים 15.2.05 ו- 16.6.06 ניתנו פסקי דין נגד החברה ונגד המשיבים 2 ו-4 המחייבים אותם לשלם לבנק סכום הגבוה מ-2.4 מיליון ₪. סמוך לשנת 2007 הגיש הבנק תביעה נוספת בסדר דין מקוצר בה תבע לחייב את המבקש ומשיב 5 לשלם לו סך של 1,000,000 ₪. ביום 26.4.07 ניתן

פסק דין
נגד המבקש שחייבו לשלם לבנק 1,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כנטען בכתב התביעה, המבקש פרע את מלוא חובו לבנק, לרבות הוצאות הליכי פש"ר. ביום 6.2.08 ניתן

פסק דין
גם נגד המשיב 5. האחרון הגיש בקשה לביטולו בטענה שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן, אך בקשתו נדחתה ופסק הדין הפך חלוט.
(ג)
במקביל להגשת התביעה הכספית החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתה בלשכת ההוצאה לפועל תל אביב (תיק 02-26786-03-0). במסגרת ההליך מינה רשם ההוצאה לפועל את ב"כ הבנק, עו"ד יעקב ריבנוביץ (להלן:-"עו"ד ריבנוביץ") ככונס נכסים לצורך מכירת המקרקעין. משך תקופה ניסה עו"ד ריבנוביץ למכור את המקרקעין אך ההצעות שהוגשו לרכישת המקרקעין היו נמוכות לטעמו של הבנק. לאחר משא ומתן שנוהל מול המשיבים 2 ו-4 נחתם ביום 13.8.07 הסכם פשרה בין הבנק לבין החברה והמשיבים 2-4 שלפיו התחייבו החברה והמשיבים 2 ו-4 לשלם לבנק סך של 2,000,000 ₪ (להלן:-"הסכם הפשרה"). במסגרת הסכם הפשרה, שהמבקש לא היה צד לו, נקבע שהחברה תהא רשאית למכור את זכויותיה במקרקעין למשיבה לאחר תשלום מחצית החוב לבנק על ידי משיבים 2 ו-4. הסכם הפשרה קיבל תוקף של

פסק דין
על ידי רשם ההוצאה לפועל ביום 24.8.07. באותו מועד בו אושר הסכם הפשרה נחתמה עסקת המכר שלפיה נמכרו המקרקעין למשיבה וכספי התמורה הועברו במלואם לבנק.
(ד)
בתאריך 27.3.08 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה למניעת ביצועו של הסכם הפשרה והסכם המכר (ה"פ 366/08). יחד עם התובענה הוגשה הבקשה דנן.
ביום 29.4.08 ניתן נגד המבקש צו כינוס נכסים ועו"ד נועם בר-דוד, ב"כ הבנק, מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. לאחר שהמבקש לא קיבל את אישור בית המשפט של פשיטת רגל לנהל את התובענה, זו נמחקה והבקשה לצו מניעה נדונה ונדחתה.
לאחר שהוכרז המבקש כפושט רגל ומונה נאמן לנכסיו שילם את מלוא חובו לבנק וביום 29.1.13 ניתן לו צו הפטר על ידי בית המשפט.
(ה)
המבקש פנה ביום 16.12.12 במכתב לב"כ המשיבה 3 בבקשה לקבלת פרטים על עסקת המכר. בתגובתה אישרה ב"כ המשיבה 3 את מכירת המקרקעין אך נמנעה לתת פרטים אודותיה (המשיבים מציגים גרסה שונה שלפיה למבקש היו מלוא המסמכים המבוקשים, שכן ביקשו את מעורבותו במשא ומתן שניהלו מול הבנק להסדרת חובותיהם אך הוא התחמק מהם). משכך הגיש המבקש ביום 23.4.13 תביעה למתן חשבונות נגד החברה והמשיבים 3-4 (ה"פ 40556-04-13). בעקבות הגשת התובענה הועברו לעיונו העתק של הסכם המכר ופרוטוקול החברה שאישר את ביצועה של עסקת המכר. ממסמכים אלו למד המבקש שהמשיבים 2 ו-4 העבירו לבנק תשלום בגובה 2,000,000 ₪ ממכירת המקרקעין ללא שהועבר סכום כלשהו לקופת החברה.
(ו)
נוכח האמור הגיש המבקש את התובענה דנן ובקשה לאשרה כתביעה נגזרת. במסגרת התובענה עותר הוא לביטול עסקת המכר שבין החברה למשיבה.
(ז)
התביעה הוגשה ביום 1.9.13 והבקשה לצו זמני נקבעה לדיון ליום 2.9.13. במועד זה לא התייצבו המשיבים, אלא באי-כוחם בלבד. ניתן על ידי צו זמני בכפוף לערובות, ונקבע דיון בבקשה ליום 6.10.13.
(ח)
במועד הדיון, נחקר המבקש על תצהירו. בא-כוחו ויתר על חקירת המצהירים מטעם המשיבים, ולאחר מכן- הגישו ב"כ הצדדים השלמת טיעונים בכתב.
משהושלמו כל הטיעונים – ניתן ליתן החלטה בבקשה.
2.
טיעוני צדדים:
טענות המבקש
:
(א)
מטרת המבקש בבקשה זו היא למנוע השלמת העסקה שנערכה בין החברה למשיבה. לטענתו, העסקה בוצעה בניגוד לדין, בהיותה עסקת בעלי עניין שלא אושרה על ידי הרוב הדרוש בחברה. כדי לקיים את עסקת המכר נדרש אישור הדירקטוריון אך הדבר לא נעשה כדי להבריח את המקרקעין לבעלותם של המשיבים 2 ו-4 ובלי לתת נתח מהרווחים מעסקת המכר למבקש ולמשיב 5, בעלי מניות נוספים בחברה. פרוטוקול הישיבה המאשרת את מכירת המקרקעין אושר על ידי עו"ד גדעון חיים, שהושעה ממקצוע עריכת דין לתקופה בת 22 חודשים והיה מושעה במועד בו אישר בחתימתו פרוטוקול זה. משכך דין העסקה להתבטל.
(ב)
מוסיף המבקש וטוען שהמקרקעין נמכרו תמורת סכום נמוך משווי השוק שלהם: בעוד שבשנת 1996 נמכרו המקרקעין תמורת 800,000 דולר לאחר 11 שנים נמכרו לבנק תמורת 2,000,000 ₪ (480,000 דולר) בלבד.
(ג)
באשר לטענת השיהוי שמפנים נגדו המשיבים טוען המבקש כי דינה דחייה שהרי את פרטי עסקת המכר למד רק בעקבות העברת החומר לידיו במסגרת התובענה למתן חשבונות שהגיש. המסמכים המבוקשים הועברו לעיונו רק בחודש יולי 2013 מהם למד לראשונה כי המקרקעין נמכרו למשיבה. כל שידע עד לאותו מועד הוא כי הבנק התיר לחברה למכור את המקרקעין. אמנם המשיב 2 פנה אליו טרם נחתם הסכם הפשרה אך רק הציע לו לרכוש ממנו את חלקו בחברה.
(ד)
לבסוף טוען המבקש כי לא צירף את בנק לאומי כצד לתובענה מהטעם שלא היה צד לעסקת המכר שבטלותה מבוקשת בתובענה דנן. כמו כן לא היה הבנק צד להליכים שנוהלו בלשכת ההוצאה לפועל ולכן אין בהם כדי לחייבו. למעלה מכך, עסקת המכר מעולם לא אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל מכיוון שפרטיה לא היו מצויים לפניו. כל שאושר הוא אך הסכם הפשרה במסגרתו אושר לחברה למכור המקרקעין למשיבה.
באשר לטענות שמפנים נגדו המשיבים בדבר חוסר תום לבו – טוען המבקש כי דווקא המשיבים הם אלו הנגועים בחוסר תום לב שעה שהסתירו ממנו משך שנים את פרטי עסקת המכר. כמו כן המשיבים מסתירים את האמת שעה שטוענים הם שלא שילם דבר עבור רכישת המקרקעין בשנת 1996. המבקש שילם לטענתו, בשעתו, כמו יתר בעלי המניות, 200,000 דולר. כמו כן המבקש היה האחרון שהפסיק לשלם את החזר ההלוואה לבנק (ולא הראשון כפי שטענו המשיבים) לאחר שהמשיבים 3-5 חדלו לשלם את חלקם. במסגרת הסכם הפשרה אף התחייבו המשיבים לסייע לבנק לגבות מהמבקש את החוב באמצעות איתור נכסים הרשומים על שמו.

טענות המשיבים 1-3
:
(א)
המשיבים טוענים בתשובתם לצו המניעה שעל המבקש היה לצרף את בנק לאומי כצד לתובענה. לגופן של טענות המבקש, טוענים המשיבים שעוד במועד רכישת המגרש על ידי החברה הונה אותם המבקש עת הציע להם לרכוש את המקרקעין במחיר מופקע כשהוא מסתיר מידע אודות טיב המקרקעין, מחירו האמיתי וכן טובות הנאה שעתיד הוא לקבל ממכירתו. באותה עסקה קיבל המבקש 25% ממניות החברה מבלי ששילם מאומה עבורן. לאחר שהחברה רכשה את המקרקעין באמצעות הלוואת בעלים נטלה הלוואה מהבנק להחזרת חלק מהלוואות הבעלים. כל אחד מבעלי המניות קיבל מההלוואה סכום יחסי לשיעור מניותיו בחברה. כך גם המבקש, כאמור מבלי ששילם כלל על רכישת המקרקעין. להבטחת החזר ההלוואה נרשמה משכנתה בדרגה ראשונה לטובת הבנק על המקרקעין. כשהבינו המשיבים 2 ו-4 כי המבקש הונה אותם באשר למחיר המקרקעין דאגו שישיב להם את הכספים ששילמה לו החברה. לאחר ששמע אודות ההונאה הנטענת גם המשיב 5 הפסיק לשלם את חלקו בהחזר ההלוואה. כך עשה גם המבקש וזו הסיבה שבגינה נוצר החוב לבנק שהחל לנקוט הליכים משפטיים נגד החברה והמשיבים 2 ו-4. המבקש,
שלא התגורר בארץ, התחמק מקבלת כתבי בי-דין. לאחר שניתן פסק הדין בשנת 2005 ועד למועד חתימת הסכם הפשרה, בשנת 2007, פנו ב"כ המשיבים והמשיב 2 למבקש כדי להגיע להסדר תשלומים עם הבנק אך הוא התעלם מפניותיהם. כן הוצע למבקש לרכוש את המקרקעין ובכך להקטין את החוב לבנק אך הוא סירב. משכך נאלצו המשיבים 2 ו-4 לנהל משא ומתן מול הבנק ללא המבקש, מאחר שהבנק החל לממש זכויות כספיות של המשיבים ולעקל דירות ורכבים בבעלותם כמו גם כספים בחשבונותיהם השונים.
(ב)
לאחר חצי שנה שבמהלכה נוהל משא ומתן מול הבנק, התכנסה ביום 6.5.07 אסיפה כללית שלא מן המניין של בעלי המניות בחברה, שהודעה על קיומה נמסרה לאחיו של המבקש. בהסכמת כל המשתתפים אושר הסכם הפשרה. לשיטת המשיבים, הפרוטוקול שהציג המבקש, שלפיו נדרש רוב של 65% כדי לקבל החלטות בחברה, זויף שכן המשיב 2 לא חתם עליו מעולם בשמו או בשם בעל מניות אחר. פרוטוקול זה אף אינו מאושר על ידי עורך דין כנדרש.
(ג)
ממשיכים המשיבים וטוענים כי במסגרת הליך מימוש המשכנתה מונה עו"ד ריבנוביץ לשמש ככונס נכסים למכירת המקרקעין ועסקת המכר אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל לאחר שהוצגה שמאות שממנה עלה ששווי המגרש נמוך מעלות רכישתו. כך נוצר המצב שלפיו ערכו של המגרש היה כרבע מסך החוב לבנק. הבנק הסכים לשחרר את המקרקעין מהליכי כינוס הנכסים בכדי לאפשר לחברה למכור אותו בעצמה לצד שלישי בכפוף לכך שהתמורה מהמכירה תשולם ישירות אליו ובכפוף לתשלום מיליון ₪ מהמשיבים 2 ו-4 ששילמו סכום זה. היה ידוע לכל כי המקרקעין עתידים להימכר למשיבה שבעלי מניותיה הם גם בעלי מניות בחברה, זהו הסכם הפשרה שאושר על ידי רשם ההוצאה לפועל עוד בשנת 2007 וקיבל תוקף של

פסק דין
. המבקש ידע עובדות אלו עוד במועד זה אך בחר להגיש התובענה רק עתה, ומשכך ניכר שנהג בשיהוי. בסופו של יום נמכר המקרקעין בשווי של פי שניים וחצי משווי השוק במועד המכירה. מס הרכישה שולם על ידי הקונה, המשיבה, בנוסף לסכום ששילם המשיב 2 (מעל 150,000 ₪).
(ד)
זו אינה הפעם הראשונה שהמבקש פונה בבקשות לבית המשפט לביטול הסכם הפשרה. כך בשנת 2008 נדונה בקשה זהה של המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כב' השופט זפט. משכך מתקיים בעניינינו השתק עילה והשתק פלוגתה בשאלת ביטול הסכם הפשרה ועסקת המכר.
(ה)
גם במקרה דנן אין המבקש מציג את העובדות לאשורן שעה שטוען הוא שרק לאחרונה במסגרת הליך שניהל בבית משפט זה (ה"פ 40556-04-13) נודעו לו פרטי הסכם הפשרה בעוד אלו נודעו לו שנים קודם לכן. מדובר בעסקת מכר שבוצעה לפני שש שנים ועתה אין מקום להורות על ביטולה ולגרום נזק לצד שלישי שקנה את המקרקעין בתום לב ובתמורה מלאה לאחר שהעסקה, כאמור, אושרה לביצוע, על ידי רשם ההוצאה לפועל.

3.
דיון והכרעה:



לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים שהגישו ב"כ הצדדים ושמיעת עדות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את צו המניעה הזמני על כנו עד מתן פסק-דין בתובענה.
(א)
מטרתו של צו מניעה זמני היא לשמור על המצב הקיים ולגשר בין האינטרסים של הצדדים בתקופת הביניים, עד למתן פסק הדין. הענקתו של סעד זמני נועדה לשמר את המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת במועד הגשת התובענה מתוך מטרה להבטיח את ביצועו של פסק הדין לכשיינתן (ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל- זכרון יעקב", פ"ד לח(2)645 (1984)). ההצדקה להתערבות בית המשפט בשלב מוקדם של ההליכים קיימת בנסיבות שבהן עלולה זכות נטענת של המבקש להיפגע באופן בלתי הפיך בעקבות שינוי מצב קיים או שיש צורך להפסיק פגיעה חמורה במבקש הצו (רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ (לא פורסם, 17.12.92)).
(ב)
מספר שיקולים צריכים לעמוד לנגד עיני בית המשפט בבואו לשקול אם ליתן צו מניעה זמני (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001)):

השיקול הראשון
נוגע למידת חיוניותו של הסעד, האם הוא הכרחי באופן המצדיק התערבות מצד בית המשפט בשלב כה מוקדם, לפני בירור התביעה לגופה.

השיקול
השני

מתייחס לתשתית המונחת לפני בית המשפט, בדבר הוכחת קיומה הלכאורי של הזכות. על המבקש להוכיח סיכויי הצלחה ברמה של קיום ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כמצוות תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן:-"התקנות").
השיקול השלישי
נוגע למאזן הנוחות שבין הצדדים כאמור בתקנה 362(ב)(1) לתקנות. על בית המשפט לבחון למי מן הצדדים תיגרם אי נוחות רבה יותר ממתן הצו הזמני או מסירוב לתיתו. בחינת התנאי שעניינו מאזן הנוחות היא, בעיקרה, מעשה של איזון אינטרסים (
רע"א 3071/10
אסתר פרדל רידר נ' ל.רפאל חברה לבניין בע"מ
(לא פורסם, 20.5.10);

רע"א 5288/07
דוד נפטי בשם עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ

(לא פורסם, 25.6.07)). מנושא זה נגזרת גם שאלה נוספת: האם נזקו של המבקש בלתי הפיך ואף לא יהא ניתן לפצותו בכסף.

השיקול הרביעי

נגזר מתקנה 362(ב)(2) לתקנות ומתייחס למילוי אחר תנאים מקדמיים הנדרשים לצווים שמקורם בדיני האקוויטי: ניקיון כפיו של המבקש, שיהוי בהגשת הבקשה ועוד כיוצאים באלה שיקולים שביושר (בש"א (מחוזי-י"ם) 2343/03
click
חברת "קליק" נ' רו-דן אופנה בע"מ

(לא פורסם, 11.8.03;
ת"א (מחוזי-נצ') 123-10 גלבוע רינה נ' יהושע ברק (לא פורסם, 9.6.10)).
(ג)
בענייננו, המבקש עותר למתן צו מניעה זמני למניעת השלמת עסקת המכר במקרקעין מהחברה למשיבה.
בבחינת השיקולים להותרת צו המניעה הזמני על כנו נראה שבנסיבות העניין כפות המאזניים נוטות לטובת המבקש, כמפורט להלן:
(אא)
השיקול הראשון - חיוניות הסעד המבוקש ניכרת, שכן אם בסופו של הדיון בתובענה יתברר שהצדק עם המבקש ואכן, כטענתו, עסקת המכר בוצעה בניגוד לדין, המקרקעין נמכרו במחיר שאינו תואם את שווים ומטרת המכירה היתה כיסוי חובות המשיבים 2 ו-4 לבנק מבלי שהמבקש עודכן בפרטי העסקה המתגבשת- אך עסקת המכר כבר הושלמה ברישום או שהמקרקעין הועברו לצדדים שלישיים, לא יוכל המבקש לממש את זכויותיו הקנייניות במקרקעין.
מכאן חיוניות הסעד אותו לא ניתן לכמת בכסף.

(בב)
השיקול השני - האם עלה בידי המבקש לשכנע בסיכויי ההצלחה של התביעה שעד בירורה נדרש הצו הזמני:

כאמור, הסעד לו עותר המבקש במסגרת התובענה הוא ביטול עסקת המכר למכירת זכויות החברה במקרקעין למשיבה. לטענתו, מדובר בעסקה למראית עין, שלא אושרה על ידי הרוב הנדרש בחברה ושפירותיה לא חולקו בין כל בעלי המניות בחברה. לטענתו, מטרתה של עסקת המכר היא להטיב עם המשיבים 2 ו-4 על חשבון שאר בעלי המניות בחברה שעה שראשית, חובם לבנק מכוסה באמצעות התמורה מעסקת המכר שלא מגיעה לקופת החברה אלא ישירות לבנק, ושנית, הם לא מאבדים את השליטה בנכס שכן הוא נמכר למשיבה, חברה שלהם מניות בה. כל זאת מבלי ליידע אותו, בעל מניות בחברה, על התנהלותם זו ומבלי לקבל את אישור הדירקטוריון כנדרש. המשיבים טוענים מנגד שהמבקש לא הצליח להוכיח שהמשיבה והבנק יצרו מצג שלפיו המקרקעין עברו לידיהם אך כוונתם האמיתית היתה שונה. התמורה שולמה, העסקה דווחה לרשויות המס והוגשו שטרות לרישומה בלשכת המקרקעין.
מעבר לכך, טוענים המשיבים שטענות המבקש נדונו והוכרעו בערכאות השונות שוב ושוב ומשכך חל עליהן השתק עילה והשתק פלוגתה.
לכלל מעשה בית דין שני ענפים: האחד, "השתק עילה", שקובע שמקום בו תביעה נדונה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך שוב אין להדרש לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. השני, "השתק פלוגתה", שלפיו אם בהליך הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית שהייתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש בהליך נוסף חרף אי זהות בין העילות של שתי התביעות (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561 (1968)).
מאחורי כלל מעשה בית דין עומד הרעיון של סופיות הדיון המיועד לשים קץ לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל דין על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 3-4, 6, 12 (1991)).


בעניינינו, נוהלו מספר הליכים משפטיים:
הראשון,
תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הבנק נגד החברה, המבקש והמשיבים 2-5 בבית משפט השלום בתל אביב. המבקש ומשיב 5 נמחקו.
השני
, תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הבנק נגד המבקש והמשיב 5.
השלישי
, הליכים למימוש משכנתה בלשכת ההוצאה לפועל שניהל הבנק.
הרביעי
, תביעה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב שעניינה בקשה לביטול הסכם הפשרה (לצד כתב התביעה הוגשה גם בקשה לצו מניעה).
החמישי
, תביעה למתן חשבונות שהגיש המבקש לבית משפט זה.
כאמור, המשיבים טוענים שזו הפעם השישית שבה נדרשת ערכאה משפטית לדון שוב באותן טענות שמעלה המבקש ושהוכרעו זה מכבר, ומשכך המבקש אינו רשאי להעלותן שוב.
איני מקבלת טענה זו של המשיבים בשלב זה. ואנמק:
ההליך הראשון
שניהל הבנק מול החברה, המבקש והמשיבים 2-5, ממנה נמחק בין היתר המבקש, הוגש לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 5618/03). במסגרת

פסק דין
חלקי מיום 15.2.05 (נספח 5א' לכתב התביעה) חוייבו החברה והמשיבים 2-4 לשלם סכום בגובה 2,213,384.32 ₪ בצירוף ריבית פיגורים והצמדה. טענות המבקש טרם נולדו במועד זה.
כך גם בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הבנק נגד המבקש והמשיב 5 במסגרתה חוייבו לשלם לו 1,000,000 ₪ כל שנקבע הוא שהמבקש והמשיב 5 חבים כספים לבנק. המבקש לא מלין על קביעות אלו, הטענות שמעלה עתה לא היו קיימות במועד בו ניתנו פסקי דין אלו.
בהליך מימוש המשכנתה
(תיק 02-26786-03-0) שפתח הבנק נגד החברה והמשיבים 2-5 (שלצערי, ההחלטות במסגרתו לא צורפו כנספחים על ידי הצדדים), שגם לו לא היה המבקש צד, אושרה מכירת המקרקעין על ידי ב"כ בנק לאומי במסגרת הליך כינוס נכסים. לאחר שלא נתקבלו הצעות מחיר ראויות, לדעת הבנק, הוחלט על מכירתו למשיבה. הסכם הפשרה
קיבל תוקף של

פסק דין
על ידי רשם ההוצאה לפועל. גם בהליך דנן לא היה דיון לגופן של הטענות שמעלה עתה המבקש- ביטול עסקת המכר.
בהליך שהגיש המבקש נגד המשיבים ובנק לאומי בבית המשפט המחוזי בתל אביב
(ה"פ 366/08- נספח 8א' לכתב התביעה הנגזרת) אכן נתבקשה הצהרה שלפיה הסכם הפשרה מבוטל וכך גם עסקת המכר שהיא פועל יוצא של הסכם הפשרה. במסגרת התובענה הגיש המבקש בקשה לצו מניעה שיאסור עשיית דיספוזיציה במקרקעין. החלטתו של כב' השופט זפט מיום 16.6.08 עניינה אך בדחיית הבקשה למתן צו מניעה, הא ותו לא. במסגרתה נדחתה התובענה מחמת אי קבלת אישור לניהולה על ידי המבקש מבית משפט של פשיטת רגל שכן למבקש מונה כונס נכסים.
במסגרת החלטה זו ציין כב' השופט זפט כך:
"ג.
.... עולה כי זכויות החברה במקרקעין שועבדו לטובת הבנק להבטחת פירעון ההלוואה שנטלה החברה לצורך החזרת חלק מהלוואת הבעלים שהעמידו בעלי המניות בחברה לצורך רכישת הזכויות במקרקעין. ... בהתאם, אף בהתעלם מהסכם הפשרה, לחברה חוב פסוק וחלוט שלהבטחת פירעונו זכאי הבנק לממש את זכויות החברה במקרקעין. ממילא, אפילו יימצא שנפל פגם בכריתת הסכם הפשרה, אין בכך כדי לפגוע בזכותו של הבנק לממש את הזכויות במקרקעין לפירעון חוב החברה, וככל שהיתה נותרת יתרה כספית לאחר פירעון החוב האמור זכאי היה המבקש לכל היותר, לקבל לידיו את יתרת התמורה כשיעור חלקו במניות החברה.
נמצא שנזקו של המבקשת מדחיית בקשתו הינו בסופו של דבר נזק כספי הניתן לפיצוי כספי, ובנסיבות העניין עולה הנזק שייגרם לבנק ולמשיבים מעיכוב ביצוע הסכם הפשרה על הנזק הכספי העלול להיגרם למבקש מביצוע ההסכם האמור."
ד.
נוכח האמור עד כאן, החלטתי לדחות את הבקשה מבלי להידרש לגופן של טענות המבקש באשר לתוקפו של הסכם הפשרה."
(הדגשות שלי-ה.ג.)
המשיבים נבנים מהאמור בסעיף ג' להחלטה לעיל וטוענים שבאמור יש כדי לקבוע שלא ניתן לבטל עתה את הסכם הפשרה שכן הטענה הועלתה על ידי המבקש ונדחתה. במילים אחרות, טוענים המשיבים שמקביעה זו עולה כי עסקת המכר שרירה וקיימת. איני מסכימה עם גישת המשיבים. כאמור, התובענה נמחקה נוכח היותו של המבקש בהליך כינוס נכסים וכל שנקבע נעשה במסגרת החלטה בבקשה למתן צו מניעה – ועם זאת השופט זפט אף ציין כי אינו דן בטענות המבקש לביטול הסכם הפשרה לגופן- משלא נדונו שאלות אלו, ודאי שלא במסגרת

פסק דין
שהפך חלוט, הכיצד ניתן לטעון שחל עליהן השתק?
לבסוף, הגיש המבקש תובענה למתן חשבונות (ה"פ 40556-04-13) במסגרתה עתר להורות למשיבים למסור לעיונו העתק מהסכם המכר, פרוטוקולים מישיבות החברה המאשרות את ביצועו, מסמכים המעידים על ביצוע תשלומים הקשורים לעסקת המכר ומסמכים המעידים על ביצוע תשלומים הקשורים לעסקת המכר ודוחות כספיים של החברה החל משנת 2005.
לית מאן דפליג, שהסעדים המבוקשים בתובענה דנן לא נתבקשו וממילא לא נדונו במסגרת הליך זה. משכך, לא מתקיים בענייננו השתק פלוגתה או השתק עילה לטענות המבקש.

בנסיבות שבהן שאלת התגבשותה של עסקת המכר ואישורה טרם התבררו לפני ערכאה משפטית חרף ההליכים השונים שנוהלו בין הצדדים לתובענה וצדדים נוספים סבורה אני שראוי לאפשר למבקש לברר טענותיו טרם ניתן יהא להשלים את עסקת המכר ברישום. במצב זה, בו לא ניתן יהא להשיב את הגלגל אחורנית, עלול המבקש לקפח את זכותו הקניינית באופן בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי ממוני.

(גג)
השיקול השלישי, מאזן הנוחות. אם נבחן למי מהצדדים תיגרם אי נוחות רבה יותר עקב השארת הצו הזמני על כנו דומה שמאזן הנוחות נוטה בענייננו לעבר המבקש, שהרי הפגיעה הפוטנציאלית בו, באם לא יתאפשר לו לשמור על המצב הקיים עד לבירור התובענה, עלולה להיות קשה יותר מפגיעתם של המשיבים מאי יכולתם להשלים את העסקה ברישום (דבר שלא עשו משך שש שנים) נוכח קיומו של צו המניעה הזמני. כששוקלים האם נזקם של המשיבים בלתי הפיך והאם לא יהא ניתן לפצותם בכסף נראה שבנסיבות העניין עולה הצורך בשמירת המצב הקיים, שאחרת תתייתר התובענה.
במצב זה, בו לא ניתן יהא להשיב את הגלגל אחורנית עלול המבקש לקפח את זכותו הקניינית באופן בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי ממוני.

(דד)
השיקול הרביעי, שיקולי היושר. המשיבים מלינים על חוסר תום ליבו של המבקש בהגשת התובענה ועל השיהוי שנקט עד להגשתה.
לטענת המשיבים, המבקש המתין משך שש שנים מיום שנחתמה עסקת המכר ועד להגשת התובענה למרות שידע אודות קיומה כמו גם את פרטיה. כיום, קבלת הטענה שלפיה עסקת המכר נעשתה בניגוד לדין פירושה הטלת נזק כבד על צד שלישי שרכש את המקרקעין בתום לב ובתמורה מלאה לפני כשש שנים. המשיבים מלינים גם על חוסר תום ליבו של המבקש, בעל מניות וכדירקטור בחברה, שבחר להתעלם מחובותיו כלפי החברה חרף פניותיהם של המשיבים 2 ו-4 משך חודשים ארוכים במטרה להגיע להסדר תשלומים עם הבנק. המבקש אף הגיש בקשה לפירוק החברה ומינוי כונס זמני ביום 15.1.08. שם ביקש ב"כ המבקש, עו"ד גבעון, למנותו כמפרק זמני לנכסי החברה - דבר שנגדו עותר הוא עתה בחלוף שנים כה רבות.
המשיבים תמכו את תשובתם לצו המניעה בתצהירו של המשיב 2 שפירט את ניסיונותיו ליצור קשר עם המבקש ואחיו בכדי להגיע להסדר תשלומים מול הבנק אך אלו דחו ניסיונותיו אלו- המשיב 2 לא נחקר על תצהירו. גם מר גדעון חיים, מי שייצג את המשיבים 1-3 בהליכי ההסדר מול הבנק הגיש תצהיר מטעמו, גם הוא לא נחקר על תצהירו. כמו כן מתארים המשיבים פגישות שונות שהתקיימו בנוכחות המבקש במשרד עו"ד גבעון במסגרתן הועבר לו מלוא החומר אודות עסקת המכר. כשבוע לאחר הפגישה הוגשה התובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לה צורף הסכם המכר (עמוד 2 לפרוטוקול שורת 2-12). לימים הגיש המבקש תביעה למתן חשבונות במסגרתה טען, בין היתר, שאין בידיו העתק של הסכם המכר וגם בתובענה דנן טען כי קיבל לראשונה לידיו העתק מהסכם המכר בעקבות הגשת התביעה למתן חשבונות.
בחקירתו לפניי טען המבקש (עמוד 3 שורות 1-8) שהמשיב 2 פנה אליו והציע לו לרכוש את חלקו בחברה והמבקש הסכים, לא דובר על דבר מעבר לכך והמשיב 2 לא ביצע בפועל את שהציע. כמו כן, המסמכים שהיוו את הבסיס להגשת התובענה הועברו לעיונו רק לאחר שהגיש את התובענה למתן חשבונות.
מבלי להביע עתה עמדה על התנהלות המבקש במועד התגבשותו של הסכם המכר ובעקבותיו החתימה על עסקת המכר, ואף אם יקבע בסופו של יום כי זו לא היתה ראויה, אין בה כדי לרוקן את זכויותיו הנטענות מתוכן. המבקש זכאי שטענותיו יתבררו וככל שיוכיח בסופו של יום כי אלו נכונות אין לאפשר פגיעה בלתי הפיכה בהן על ידי דחיית הבקשה דנן.
לא זו אף זו. אין חולק כי עד היום, בחלוף שש שנים מיום החתימה על עסקת המכר ולאחר שמלוא התמורה בגינה שולמה זה מכבר, העסקה טרם הושלמה ברישום. המשיבים לא מספקים הסבר מדוע לא עשו כן משך שנים אלו למרות שמלינים הם על המבקש שהשתהה בהגשת התובענה. בנסיבות שבהן בחרו המשיבים שלא להשלים את העסקה ברישום, לא מוצאת אני שיגרם עתה נזק נוסף אם יוותר צו המניעה הזמני על כנו.

(ד)
נוכח המכלול האמור אני מותירה את צו מניעה הזמני שניתן ביום 2.9.13 על כנו.


4. סוף דבר:

אני מקבלת את הבקשה למתן צו מניעה זמני, ומורה על הותרתו על כנו עד מתן

פסק דין
.
איני עושה צו להוצאות בשלב זה.

הצדדים יזומנו לקדם משפט ליום 12.2.14 שעה 8:00 לפני כב' השופט אברהם יעקב.


המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.


ניתן היום,
י"א שבט תשע"ד, 12 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.












תנג בית משפט מחוזי 1022-09/13 עזרא שרון נ' צמרות דן בע"מ, אייל זכריה, נחום ואייל זכריה בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 12/01/2014)