פסקי דין על שרונה שאלתיאל | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על אלי ישי-שר הפנים | פסקי דין על יניב בניטה-מנהל לשכת השר |

23311-09/10 סע     09/01/2014




סע 23311-09/10 שרונה שאלתיאל נ' מדינת ישראל, אלי ישי-שר הפנים, יניב בניטה-מנהל לשכת השר








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ס"ע 23311-09-10


09 ינואר 2014

לפני
:

כב' השופט
דניאל גולדברג
נציג ציבור (מעבידים)
מר אברהם מנצורי

ה
תובעת
שרונה שאלתיאל

ת.ז.

052965084
ע"י ב"כ: עו"ד ברק בר ורשבסקי
-

ה
נתבעים
1. מדינת ישראל



2. מר אלי ישי- שר הפנים
3. מר יניב בניטה- מנהל לשכת השר


ע"י ב"כ: עו"ד דוד שני

מפרקליטות מחוז ירושלים



פסק דין
התובעת, גב' שרונה שאלתיאל
(להלן- "התובעת"), הועסקה על ידי הנתבעת 1 כרכזת לשכה בכירה בלשכת שר הפנים
.
הנתבע 2 , מר אלי ישי (להלן- "השר" ו/או "הנתבע 2"), שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כשר הפנים
וסגן ראש הממשלה.

הנתבע 3, מר יניב בניטה (להלן- "מר בניטה" ו/או "הנתבע 3") שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהל לשכת שר הפנים
בירושלים והיה ממונה על עבודתה של התובעת.

לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגישה התובעת תביעה זו לפיצויים לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן- "חוק הגנה על עובדים"), פיצויים בגין העדר שימוע, פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורין ופיצויי הלנתם.

תמצית עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים, לה טוענת התובעת, היא כי התובעת פוטרה בשל כך שהיא גילתה וחשפה אי סדרים בהתנהלותם של הנתבעים בכל הנוגע למתן הארכת אשרות שהייה לעובדים זרים בענף הסיעוד.

תביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורין ופיצויי הלנתם נמחקה על פי בקשת התובעת בדיון המוקדם מיום 12.6.11 (עמוד 2,
לפרוטוקול, שורה 11), ועל כן איננו נדרשים להכריע בה.

העובדות
התובעת הועסקה בלשכת השר
בתפקיד מזכירותי במשרה חלקית, החל מיום 2.4.09 ועד ליום 31.5.10. העסקת התובעת הייתה על פי חוזה מיוחד להעסקת עובדים במשרת אמון (בהתאם לסעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 ופרק 2.5 לתקשי"ר).

עבודת התובעת כללה מענה לטלפונים, קבלת דואר, סריקה של מסמכים והעברתם למר בניטה. מר בניטה, היה אחראי, בין היתר, על ניתוב המסמכים והפניות שהתקבלו בלשכת השר
בין יועצי ועובדי הלשכה, בהתאם לתחום מומחיותם ואחריותם.

מר בניטה, הנו בנה של גב' שמחה בניטה, יו"ר עמותת "מזור - נכים למען נכים" (להלן- "העמותה") הפועלת לקידום זכויות הנכים ולייצוג אוכלוסיית הנכים מול הכנסת, משרדי הממשלה השונים, המוסד לביטוח לאומי (גב' בניטה הנה נכה בעצמה וניידת בכסא גלגלים). אחד מהשירותים הניתנים על ידי העמותה הוא סיוע בהתאמת עובדים זרים בסיעוד לנכים (ובכלל זה בהסדרת אשרות שהייה לעובדים זרים).

אין מחלוקת בין הצדדים כי גב' בניטה (באמצעות בנה) סייעה לתובעת להתקבל לעבודתה, מתוך היכרות קודמת עימה, במסגרת סיוע שניתן לאחיה של התובעת, שהנו נכה, על ידי העמותה.

ביום 10.9.09 נמסרה לתובעת הודעה בעל פה על פיטוריה (להלן- "החלטת הפיטורים הראשונה" ו/או "הודעת הפיטורים הראשונה"). ההודעה נמסרה על ידי מר דוד שטרית, ראש מטה השר, בתיאום עם מר בניטה (בעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעים לעניין מועד מסירת ההודעה, המתיישבת עם המוסכמות שנקבעו בדיון המוקדם מיום 12.6.11).

החלטת הפיטורים הראשונה התקבלה על רקע תפקודה הלקוי של התובעת (בעיות הקלדה, שגיאות כתיב, תקשורת בינאישית לקויה) וחוסר שביעות רצון הממונים עליה מעבודתה (לעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעים אשר כפי שיפורט להלן, מתיישבת עם הראיות שהובאו לפנינו מהן עולה כי החלטת הפיטורים הייתה נעוצה בחוסר מקצועיותה של התובעת).

אין מחלוקת שהחלטת הפיטורים הראשונה בוטלה על ידי מר בניטה. לעניין זה, מקובלת עלינו גרסת הנתבעים לפיה הסיבה לביטול הודעת הפיטורים הראשונה הייתה תגובתה הקשה של התובעת שלוותה בבכי ופנייתה למר בניטה (עימו כאמור הייתה לה היכרות מוקדמת בשים לב לכך שהוא סייע לה להתקבל לעבודה) שיפעל לביטול פיטוריה תוך מתן הזדמנות נוספת לתובעת.

לאחר ביטול הודעת הפיטורים הראשונה הועברה התובעת לשמש כמזכירתו של מר ליאור פנחס שחר. מר שחר טיפל בממשקי לשכת השר
עם הכנסת והממשלה ובתחום רשות האוכלוסין. בכלל זה הופקד מר שחר על קשרי הגומלין המקצועיים והשוטפים בין שר הפנים
לרשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול והיחידות השונות של המשרד לבין הממשלה, ועדת השרים וועדת הכנסת.

במהלך חודש 3/10, בסמיכות לחג פסח 2010, פנה מר בניטה למר שיטרית והודיע לו שהוא הגיע למסקנה שיש להפסיק את עבודתה של התובעת לאור חוסר מקצועיותה. מר בניטה מסר למר שטרית שהוא יודיע על כך לתובעת לאחר חופשת חג הפסח על מנת שלא לצערה לפני החג.
ביום 8.4.10 הודיע מר בניטה לתובעת שהיא אינה מתאימה לתפקיד ועל כן הוא נאלץ להפסיק את עבודתה תוך חודש ימים (להלן- "הודעת הפיטורים השניה" ו/או "החלטת הפיטורים השניה"). מר בניטה הסביר לתובעת כי יש לה מוסר עבודה גבוה שבא לידי ביטוי בהגעה בזמן לעבודה והיעדר חיסורים. עם זאת, בפן המקצועי היא אינה מתאימה לתפקיד. מר בניטה אף מסר לתובעת שהוא ינסה לסייע לה למצוא עבודה חלופית במשרד ממשלתי אחר (לעניין זה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים כי הנכונות של מר בניטה לסייע לתובעת במציאת עבודה חלופית נבעה מהיכרות נסיבותיה האישיות וההזדהות עימה ולא בתמורה ל"שתיקתה", כטענתה).
תגובתה של התובעת להודעת הפיטורים השניה (בדומה לתגובתה להודעה הראשונה), הייתה קשה מאוד. התובעת בכתה והעלתה טענות בדבר נסיבותיה האישיות (היותה מסייעת בפרנסת הוריה ואחיה) וכן טענות הנוגעות לתנאי העסקתה ולתחושותיה לפיהן היא מופלית לרעה ביחס לעובדות אחרות במשרד (אי קבלת תשלום אחזקת רכב, אי קבלת משרה מלאה, אי קידום בתפקיד וקבלת מכשיר פלאפון באיחור). התובעת אף מסרה למר בניטה שהיא משוכנעת שהרקע לפיטורים הנו אישי.

ביום 11.4.10, ניתנה לתובעת לבקשתה, הזדמנות להשמיע טענותיה בפני
מר שטרית, הממונה על עבודת מר בניטה. לעניין זה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים לפיה, בפגישה זו טענה התובעת לראשונה כי מר בניטה מתנכל לה אישית ואולם התובעת לא העלתה כל טענה בדבר פיטורים על רקע חשיפת שחיתויות.

מר שטרית דחה את טענותיה של התובעת ומסר לה כי תלונותיה נגד מר בניטה אינן מקובלות עליו שכן מר בניטה סייע לתובעת בקבלתה לעבודה ואף מנע את יישום החלטת הפיטורים הראשונה, ולכן לדעתו טענותיה נגד מר בניטה הינן משום כפיות טובה והוא לא השתכנע שיש לבטל את פיטוריה.

במועד כלשהו באמצע חודש 04/10, לאחר שנמסרה לתובעת הודעת הפיטורים השניה על ידי מר בניטה ביום 8.4.10, פנתה התובעת טלפונית למשרד מבקר המדינה. התובעת שוחחה עם מנהל אגף בכיר, מר שמעון עמר, ומסרה לו שיש בידה מידע על מעשים 'הגובלים בשחיתות ציבורית' והיא רוצה להתייעץ עימו ולהציג לו את המידע. מר עמר ביקש להיפגש עם התובעת, אך התובעת לא הייתה החלטית אם ברצונה להגיש תלונה רשמית לנציבות תלונות הציבור או להסתפק במסירת מידע למבקר המדינה (כפי שיפורט להלן, איננו מקבלים את טענת התובעת כי פנתה למר עמר לראשונה בחודש מרץ 2010).

ביום 5.5.10 נמסר לתובעת מכתב פיטורים החתום על ידי סמנכ"ל בכיר למינהל ולמשאבי אנוש במשרד הפנים
, לפיו פיטוריה ייכנסו לתוקף ביום 31.5.10.

ביום 2.6.10 נמסר לתובעת מכתב המלצה החתום על ידי השר.

ביום 15.6.10 פנתה התובעת לשר במכתב בו טענה, בין היתר, כי "בעקבות מה שקרה בלשכה פוטרתי מעבודתי. דאגתי באמת ובתמים לטובת הלשכה! כשהתחלתי להבין מה קורה בלשכה ואיך הדברים עובדים פוטרתי מעבודתי." כן העלתה התובעת טענה לפיה נאמר לה כי תקבל סיוע במציאת עבודה חלופית בתמורה לשתיקתה, אך אם היא תפנה לשר "ייחסמו" אותה (מבלי לנקוב בשם של הגורם שאמר לה את הדברים).

ביום 16.6.10 השיב מר שיטרית למכתב התובעת בשם השר ובו נאמר, בין היתר, כי "צר לי שזו תחושתך ואני תקווה שבקרוב תמצאי עבודה חלופית. עם זאת אין לך להליך אלא על עצמך שהרי התקבלת לעבודה על בסיס מקצועי שבפועל לא התאים לצרכי המערכת המשתנים. לסיום, ככל שתמצאי לנכון, יפה תעשי באם תמצי עד תום את כלי הביקורת השונים בכל הנוגע לחריגות מכללי המינהל התקין במידה והיו כאלה בנמצא."

ביום 23.6.10 נפגשה התובעת עם מר עמר במשרד מבקר המדינה והציגה לו מסמכים. באותה שיחה הסביר מר עמר לתובעת את האבחנה בין סמכויות אגף הביקורת (המוסמך לבחון ולחקור את המידע שמסרה לו) לבין סמכויות אגף תלונות הציבור (שיכול להעניק לה הגנה משפטית במקרה של סכנת פיטורים).
ביום 24.6.10 פנתה התובעת בכתב למבקר המדינה (דאז), השופט מיכה לינדנשטראוס, ובו טענה כי היא פוטרה מעבודתה "בשל חשיפתה של שחיתות חמורה במשרד הפנים
... את פרטי השחיתות האמורה ויתר המידע הקשור בה העברתי לעובד משרדך, מר שמעון עמר בפגישה אותה קיימתי עימו אמש. על פי מה שהועבר לי, הרי שלאורן של הנסיבות האמורות הפיטורים אינם חוקיים ומשכך יש להשיבני, באופן מיידי לעבודה...".
ביום 28.6.10 הגישה התובעת לנציבות תלונות הציבור תלונה על משרד הפנים
. התלונה הוגשה על "טופס לרישום תלונות בעל פה", שאותו מילאה במשרדי הנציבות בירושלים במסגרת קבלת קהל.

בעקבות הגשת התלונה זומנה התובעת לפגישה שהתקיימה ביום 6.7.10 עם נציגי נציבות תלונות הציבור, בה מסרה את גרסתה. התובעת ביקשה כי תלונתה תבורר ב"עילום שם". משהוסבר לתובעת כי הדבר אינו אפשרי בהתאם להוראות חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 (להלן- "חוק המבקר") (סעיף 34 לחוק הקובע כי תלונה תכלול את שם המתלונן ומענו ותיחתם בידו), הודיעה התובעת שהיא רוצה לחשוב אם היא מעוניינת כי תלונתה תטופל כתלונה לנציבות תלונות הציבור.

למחרת, ביום 7.7.10, הודיעה התובעת טלפונית לעו"ד אלכס מישקיטבליט, עוזר בכיר למנהל נציבות תלונות הציבור, שהיא החליטה שלא להגיש תלונה רשמית לנציבות תלונות הציבור בעניין פיטוריה אלא להסתפק במסירת מידע ליחידת הביקורת הרלוונטית במשרד מבקר המדינה. התובעת נימקה את החלטתה בכך שהיא מעדיפה כי 'האחראים ייענשו' מאשר קבלת סעד בעניינה האישי. נוכח הודעת התובעת, נציבות תלונות הציבור לא החלה בבירור תלונתה על משרד הפנים
ותיק התלונה נסגר ביום 8.7.10.

ביום 22.7.10 התפרסמה כתבה במהדורת החדשות של ערוץ 10 אודות הפרשה. שמה של התובעת פורסם בכתבה.
לאחר ששמה של התובעת נחשף בתקשורת, הודיעה התובעת ביום 1.8.10 לנציבות תלונות הציבור שהיא מבקשת לחדש את תלונתה. תיק התלונה נפתח מחדש ביום 10.8.10 לאחר שהתובעת הגישה בקשה בכתב לחידוש תלונתה.

תביעתה של התובעת הוגשה לבית הדין ביום 15.9.10.

משנודע לנציבות תלונות הציבור (בסמוך ליום 19.9.10) על תביעתה של התובעת בבית הדין, במסגרתה העלתה טענות זהות לאלה שהעלתה בתלונתה, נסגר תיק תלונתה של התובעת בהתאם לסעיף 38 לחוק מבקר המדינה.


טענות הצדדים
להלן נפרט את עיקרי טענות התובעת
:

א.
לטענת התובעת היא עבדה במסירות ובחריצות במשרד הפנים
ופוטרה מעבודתה בשל חשיפת מעשי שחיתות במשרד הפנים
ובהם היו מעורבים, בין היתר, השר ומנהל לשכתו, מר בניטה.
ב.
מעשי השחיתות אותם חשפה התבטאו באי סדרים בהליכי הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים, העולים כדי פגיעה בטוהר המידות ופגיעה קשה בכללי המינהל התקין.
ג.
לטענתה, התובעת טיפלה בבקשות של אזרחים להארכת אשרות של עובדים זרים בסיעוד. במהלך עבודתה היא גילתה שהחלטות הממונים עליה בעניין הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים מתקבלות משיקולים זרים ותוך אפליה בין פונים שהנם מקורבי השר ועובדי הלשכה (המקבלים אישורי "בזק" לפנים משורת הדין), לבין אזרחים רגילים שבקשותיהם אינן מאושרות. בין היתר, היא גילתה כי פניות שהופנו למשרד הפנים
באמצעות גב' בניטה קיבלו אישורי "בזק" תוך ימים ספורים, בעוד שפניות של אזרחים עם נסיבות דומות נדחו.
ד.
כך למשל, היא קיבלה פניה מאזרח שאימו חלתה בסרטן סופני (להלן- "הפניה החריגה"). הפניה החריגה הייתה דומה בנסיבותיה לבקשות אחרות שהתקבלו במשרד הפנים
וקיבלו אישור 'לפנים משורת הדין'. חרף האמור, הפניה החריגה נענתה בשלילה. בעקבות פניותיו החוזרות והנשנות של אותו פונה לתובעת, החליטה התובעת (ביום 8.4.10) לפנות למר שחר, הגורם המוסמך לאשר הארכת אשרות שהייה לעובדים זרים, בניסיון לשכנעו כי אין הצדקה לדחות את הפניה החריגה. באותה העת נכח במשרד גם מר בניטה. לטענתה, היא טענה בפני
מר בניטה ומר שחר כי היא מודעת לכך שהם אינם מפעילים באופן שוויוני את הליך אישור הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים וכי אין הדבר צודק בשים לב לכך שהנתבעת הנה גוף ציבורי.
ה.
באותו הערב היא זומנה לשיחה עם מר בניטה. באותה שיחה הבהיר לה מר בניטה שהיא משמשת "אך" כמזכירה וכי עליה להימנע מלהתערב בעניינים שאינם נוגעים אליה. מר בניטה מסר לה כי היא "יודעת יותר מידי" ועל כן היא אינה יכולה להמשיך ולעבוד בלשכת השר
.
ו.
באותה שיחה, הציע לה מר בניטה כי בתמורה "לשתיקתה" בכל הנוגע לאופן התנהלות הלשכה בטיפול בפני
ות המתקבלות מטעם אימו, הוא יסייע לה במציאת עבודה חלופית במשרד ממשלתי אחר. במקביל איים מר בניטה עליה כי אם תדבר על הנושא, הוא "יחסום" אותה בקבלתה לעבודה במשרדים ממשלתיים אחרים.
ז.
בעקבות תחושות התובעת בדבר חוסר צדק בכל הנוגע לטיפול המשרד בפני
ה החריגה והליך אישור הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים בכלל, היא החליטה לפנות למבקר המדינה ולדווח לו על ההתנהלות הבלתי תקינה ואי הסדרים שגילתה בכל הנוגע להליכי הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים. התובעת שוחחה טלפונית עם מר עמר וסיפרה לו אודות טיפול המשרד בפני
ה החריגה וכן אודות התנהלותם של מר בניטה ומר שחר בהליכי הארכת אשרות. כן סיפרה התובעת למר עמר על הכוונה לפטרה מעבודתה בשל כך שהתלוננה בפני
הממונים עליה אודות התנהלותם הבלתי תקינה. לטענת התובעת פניה זו נעשתה כשבוע לאחר שהממונים עליה דחו את הפניה החריגה שתוארה לעיל.
ח.
גרסת התובעת היא פנייתה למר עמר הייתה בחודש 03/10, בטרם ניתנה לה הודעה על פיטוריה (ביום 8.4.10). לטענתה, עדותו של מר עמר תומכת בגרסתה.
ט.
לטענתה, פנייתה המאוחרת של התובעת מיום 28.6.10 לנציבות תלונות הציבור איננה סותרת את גרסתה של התובעת לפיה היא פנתה למר עמר בחודש 3/10.
י.
התובעת הגישה את תביעתה תוך שנה מיום הגשת תלונתה למבקר המדינה ועל כן תביעתה לא התיישנה.
יא.
התובעת הוכיחה כי היתה עובדת חרוצה, מסורה ורצינית ושלא היה בתפקודה כל סיבה המצדיקה את פיטוריה. אשר על כן נטל ההוכחה עובר לנתבעת להוכיח כי לא פיטרה את התובעת בשל היותה חושפת שחיתויות.
יב.
גרסתה בדבר היותה עובדת חרוצה, מסורה ורצינית נתמכת במכתב ההמלצה שקיבלה מהשר בתום תקופת עבודתה; בעובדה שהתובעת הועסקה תקופה ממושכת של שנה וחודשיים; בעובדה שהתובעת הועברה לתפקיד מורכב יותר המצריך עבודה בשעות רבות; במכתבי תודה שקיבלה; בעובדה שבמועד החלטת הפיטורים הראשונה לא הועלתה נגד התובעת כל טענה מקצועית. לעניין זה מכחישה התובעת כי נמסר לה מזכר של מר בניטה מיום 15.9.09 שהוצג על ידי הנתבעים; בעובדה שגם במועד הפיטורים השני לא הועלתה כל טענה מקצועית נגד התובעת. לטענת התובעת, טענות הנתבעים בדבר שגיאות הכתיב של התובעת לא הוכחו וכך גם הטענה בדבר תקשורת בינאישית לקויה עם יתר עובדות המשרד.
יג.
הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי פיטוריה אינם בניגוד לסעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים.
יד.
השר הפר את הוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, תיקון חוק הכניסה לישראל התשס"ג-2003 וכן הוראות סעיף 3א(ב) וההלכות שנפסקו מכוחם בעניין הארכות אשרות לעובדי סיעוד מעבר ל-51 חודשים.
טו.
מר בניטה, יחד עם אימו, היה שותף פעיל בהפרת הוראות חוק הכניסה לישראל.
טז.
התובעת הגישה תלונה למשרד מבקר המדינה במסגרתה פירטה את אי הסדרים בכל הנוגע לאישור הארכות שהייה של עובדים זרים ובשל כך פוטרה מעבודתה שלא כדין.
יז.
תלונתה של התובעת הוגשה בתום לב לרשות המוסמכת לקבל ו/או לבדוק ו/או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה, בהתאם להוראות חוק הגנה על עובדים.
יח.
התובעת זכאית לפיצויים לא ממוניים וכן פיצויים לדוגמה בשל הנסיבות החמורות של עניינה, מכוח חוק הגנה על עובדים.
יט.
התובעת פוטרה ללא שימוע כדין ועל כן היא זכאית לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין.
כ.
התובעת זכאית להפרשי הודעה מוקדמת בשים לב לכך שהודעת הפיטורים ניתנה ביום 5.5.10 ויום עבודתה האחרון של התובעת היה ביום 31.5.10.

להלן נפרט את עיקרי טענות הנתבעים
:

א.
הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה את אותה "שחיתות" לה היא טוענת בהליך זה.
ב.
הנתבעת טוענת שהפעם הראשונה שבה העלתה התובעת טענה בדבר שחיתות הייתה רק לאחר שפוטרה מעבודתה. ממילא פיטוריה לא "נבעו בשל כך שהגישה תלונה נגד מעבידה", כדרישת סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים.
ג.
למרות שנטל ההוכחה מוטל על התובעת, הנתבעים הוכיחו כי רק לאחר פיטוריה הגישה התובעת תלונה בכתב לרשות המוסמכת לבדוק או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה, כדרישת סעיף 4(3) לחוק הגנה על עובדים.
ד.
לתובעת ניתנו שתי הזדמנויות לטעון את מלוא טענותיה בפני
הממונים עליה בטרם הופסקה עבודתה.
ה.
התובעת בצעה תפקיד מזכירותי בחצי משרה ולאחר כחמישה חודשים בלבד נמסרה לה הודעה על פיטוריה על ידי מר שטרית, משנמצא שהיא אינה מתאימה לתפקיד (לתובעת היו שגיאות כתיב וניסוח, התובעת לא בצעה משימות באופן מקצועי, התבלבלה במשלוח מכתבים, לא בצעה העברת שיחות כדבעי ובנוסף לא השתלבה בעבודת הצוות).
ו.
מיד עם קבלת הודעת הפיטורין הראשונה פנתה התובעת בבכי למר בניטה וביקשה שיעשה כל שביכולתו לביטול פיטוריה. ואכן, מר בניטה פנה למר שטרית בבקשה כי תינתן לתובעת הזדמנות נוספת, תוך שהבטיח כי ידאג לכך שתלמד את העבודה. בעקבות מאמציו הכנים של מר בניטה בוטלה הודעת הפיטורין וניתנה לתובעת הזדמנות נוספת בתקופת ניסיון נוספת בה נבחנה התאמתה והתנהגותה.
ז.
עם מתן ההזדמנות הנוספת, הוגדר תפקידה של התובעת מחדש, תוך מיקוד עבודתה וצמצומה, כמזכירה המספקת שירותי מזכירות למר שחר בלבד. התובעת הועברה לתפקיד שהצריך פחות שיתוף פעולה עם שאר הצוות וזאת בניסיון לעזור לתובעת להשתלב בעבודתה ולשפר את תפקודה.
ח.
חרף ההזדמנות שניתנה לתובעת, עדיין היו ליקויים ובעיות בהתנהלותה המקצועית ומר שחר, כמו מר בניטה, נאלץ להעיר לתובעת על אופן התנהגותה והתייחסותה הבוטה לפונים, כמו גם יחסה האישי הלקוי מול יתר עובדות הלשכה. כן ניתנו לתובעת הערות חוזרות ונשנות לגבי האופן בו הדפיסה מכתבים, תוך שהיה צורך לבקש ממנה, מספר פעמים, לתקן מכתב בחתימת השר, אפילו דובר במכתב פשוט.
ט.
ביום 7.4.10, זמן רב לפני שהתובעת העלתה טענות בדבר "אי סדרים" כביכול, ולנוכח אי התאמתה לתפקיד, פנה אליה מר בניטה והודיע לה שהוא רוצה לשוחח עימה. יום למחרת (8.4.10), נכנסה התובעת לחדרו של מר בניטה על מנת לברר על איזה עניין הוא מעוניין לשוחח עימה. מר בניטה הבהיר לתובעת שהיא לא הצליחה בתפקיד, הממונים נדרשים להעיר לה ולתקן את מכתביה שוב ושוב, היא אינה עומדת בלחץ העבודה הרב בלשכת השר
והיא אינה משתלבת בעבודת הצוות, תוך שבכוונתו להפסיק את עבודתה בתוך חודש, בשל אי התאמתה. לתובעת ניתנה הזכות להשמיע את טענותיה. הנתבעת מכחישה את טענת התובעת לפיה נמסר לה כי הסיבה לפיטוריה נעוצה בעובדה שהיא "יודעת יותר מידי".
י.
ביום 11.4.10 ניתנה לבקשת התובעת, הזדמנות נוספת להשמיע טענותיה בפני
מר שיטרית. רק בפגישה זו העלתה התובעת טענות אישיות נגד מר בניטה וטענה שהוא מתנכל לה אישית. התובעת לא הזכירה כל טענה בדבר הפעלת שיקול דעת לא ראוי או שחיתות ציבורית כפי שטוענת בהליך זה. לאחר שמר שטרית שמע את טענות התובעת הוא לא השתכנע שיש לבטל את החלטת הפיטורים.
יא.
רק לאחר שהתברר לתובעת כי מנוי וגמור לפטרה וכי ההחלטה בדבר פיטוריה לא תשתנה החלה התובעת להפיץ איומים לפיהם אם לא תשתנה ההחלטה היא 'תתלונן' (בלשון עתיד), תפיץ לתקשורת ותחשוף שחיתות חמורה המתנהלת במשרד, תוך שהיא מאיימת כי "הכינה תיק" הכולל תיעוד על השחיתות החמורה, כביכול. מר בניטה המליץ לתובעת ולכל מי שהעביר לו את המסר בשמה, כי ככל שהתובעת סבורה שנעשו מעשים לא כשרים, עליה לפנות למשרד מבקר המדינה, לאגף הביקורת במשרד ואף למשטרת ישראל.
יב.
התובעת פנתה למר עמר לראשונה לאחר השיחה בה הודע לה על הכוונה לפטרה ונפגשה לראשונה עם מר עמר ביום 23.6.10.
יג.
אין חולק (התובעת גם לא הוכיחה אחרת), כי במועד פיטוריה הנתבעים כלל לא ידעו על פנייתה של התובעת למר עמר, וממילא לא ניתן לטעון זאת (אף התובעת לא טוענת זאת באופן ישיר). לפיכך, פיטוריה אינם תוצאה של פניה זו. בהתאם לכך, אין כל משמעות לטענות התובעת בסיכומיה בעניין מועד פנייתה הטלפונית למר עמר או למועד פגישתה עימו.
יד.
התובעת לא הגישה תלונתה בתום לב. התובעת הגישה תלונתה זמן רב לאחר פיטוריה תוך שהיא מונעת מיצר נקמנות וממניעים אישיים.
טו.
התובעת נמנעה באופן מכוון מלנקוב במועד בו גילתה לכאורה כי מתרחשת שחיתות במקום עבודתה, תוך שימוש במונחים עמומים וזאת במטרה להימנע "מנפילה" למועדי ההתיישנות הקבועים בסעיף 5 לחוק הגנה על עובדים.
טז.
התובעת מודה כי עד למועד מעברה לשמש כמזכירתו של מר שחר לא היתה לה נגיעה בענייני אשרות וממילא לא חשדה ב"שחיתות" הנטענת.
יז.
מכתב ההמלצה שניתן לתובעת בתום תקופת עבודתה יכול ללמד כי התובעת לא פוטרה בשל היותה חושפת שחיתויות כטענתה, אלא על רצון הנתבעים לסייע לתובעת. מוסר העבודה שהוזכר במכתב אינו מחפה על חוסר מקצועיותה של התובעת, היעדר השתלבותה במשרד וחוסר הבנתה את תפקידה.
יח.
התובעת לא הוכיחה "שחיתות" בפעילות הנתבעים. הנחיית השר שלא לגרש עובד זר מופנית לראש רשות האוכלוסין, וכל הבקשות שאושרו נבדקו על ידו ועל ידי הלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין.
יט.
התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי היא מבססת את תביעתה וטענותיה בדבר שחיתות, כביכול, על מקרה יחיד ובודד שגם לגביו לא סיפקה את מלוא הנתונים העובדתיים כנדרש על מנת שניתן יהיה להשוותו למקרים אחרים, תוך שהתובעת מציינת (בלי לשים לב) כי השר היה מאפשר לכל הפונים זמן התארגנות למציאת עובד חלופי.
כ.
מעדויות הנתבעים והחומר שהוגש לבית הדין עולה כי השר לא האריך באופן פוזיטיבי ואקטיבי אשרות שהייה של עובדים זרים (תוך הנפקה של אשרה כמתחייב), אלא רשות האוכלוסין לא פעלה להרחקת העובד הזר למשך שלושה חודשים עד למציאת עובד זר סיעודי חלופי.
דיון והכרעה
לחוק הגנה על עובדים שתי תכליות. הראשונה- להגן על העובד החושף פגיעה בטוהר המידות או בסדרי מינהל תקינים. השניה- לעודד עובדים לחשוף מעשים הפוגעים בטוהר המידות ובסדרי המנהל התקינים. עם זאת, טענת עובד בדבר חשיפת אי סדרים או שחיתות אינה בגדר "חליפת מגן" מפני בחינת תפקודו של העובד (ע"ע (ארצי) 259/06 רפי רותם נ' מדינת ישראל
- משרד האוצר, ניתן ביום 20.9.07 ולהלן- "עניין רותם").

סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים קובע:


(א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.
על מנת שעובד יזכה בהגנה מכוח חוק הגנה על עובדים, עליו להוכיח כי לתלונה שהגיש, לבדה או בנוסף לשיקולים אחרים, הייתה השפעה ניכרת או ממשית על הפגיעה בתנאי עבודתו (עניין רותם לעיל; בג"ץ 6825/06 גלית צור נ' מיכה לינדנשטראוס- מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, ניתן ביום 24.6.09, להלן- "פרשת צור"):
"לצורך החלת ההגנה על פי החוק, די לעובד שיראה, ככל שהנטל מוטל עליו, כי התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו של העובד (
ע"א 259/06

רותם נ' מדינת ישראל

, פסקה 21 (לא פורסם,
[פורסם בנבו]
, 20.9.2007);
בג"צ 1837/07

ד"ר בוגר נ' בית הדין הארצי לעבודה
(10.9.2008)
[פורסם בנבו]
(להלן –
פרשת

בוגר
)).
בהמשך קובע סעיף 3א לחוק הגנה על עובדים כי נטל ההוכחה עובר למעביד להוכיח שלא פעל בניגוד לסעיף 2 לחוק, אם טרם חלפה שנה ממועד הגשת התלונה ואם העובד הוכיח שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפטרו או לפגוע בענייני עבודתו:
"3א. נטל ההוכחה
בתובענה של עובד בשל הפרת סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידי או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:
(1)
כי המעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו; או כי הממונה מטעם המעביד פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין;
(2)
כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולעניין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים- גם כי התקיימו התנאים או הכישורים האמורים.

כפי שנפסק בעניין רותם, משהעובד הוכיח ברמה לכאורית את התקיימות התנאים המוקדמים והמצטברים המפורטים בסעיף 3א לחוק, יועבר נטל הראיה למעביד להוכיח כי הפגיעה בעבודתו של העובד או בתנאי עבודתו אינם קשורים בתלונה שהגיש נגד מעבידו. ככל שהמעביד לא ירים את נטל ההוכחה שהועבר אליו, "יהפוך הקשר הסיבתי הלכאורי שהציג העובד, לעובדה מוכחת, ויחולו על העובד ההגנות שבחוק הגנה על עובדים".

עוד נפסק בעניין רותם, כי עיקר התנאים המוקדמים והמצטברים של ההוכחה הלכאורית הנדרשת מהעובד לקיום הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה, הם כמפורט להלן (עניין רותם; עע 65/08 איתן שרעבי נ' עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ, ניתן ביום 7.4.09):

א.
סמיכות זמנים עד שנה אחת בין מועד הגשת התלונה לרשות המוסמכת (כאמור בסעיף 4(3) לחוק) לבין מועד הגשת התובענה לבית הדין.
ב.
הוכחה של פגיעה לכאורית ברורה ונראית לעין בתנאי עבודתו של העובד, לרבות פיטורים.
ג.
הוכחה לכאורה של הטענה, לפיה תפקודו של העובד לא הצדיק פגיעה בעבודתו או בתנאי עבודתו.
ד.
לאחר עמידה בתנאים הנדרשים בסעיף 3א, ועמידה בתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5 לחוק (הגשת התלונה בתוך שנה מהיום שבו נוצרה עילת התובענה), על התובע לעמוד גם בדרישת התנאים הנוספים שעיקרם בהגשת התלונה בתום לב לרשות המוסמכת (סעיף 4 לחוק).
מילא העובד את התנאים המצטברים והנוספים, כמפורט לעיל, נוצר "ספק ממשי" מהותי בדבר כשרות שיקולי המעביד בקבלת ההחלטה הפוגעת בעובד. הספק הממשי מקים את ההוכחה הלכאורית, בדבר קיומו של קשר סיבתי ואז יעבור נטל ההוכחה למעביד.

עובד שהוכיח את תביעתו לפי חוק הגנה על עובדים יהא זכאי לסעדים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק, בין היתר, פיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק (סעיף 3(א)(1) לחוק), צו מניעה או צו עשה לרבות צו המבטל את החלטת הפיטורין (סעיף 3(א)(2)).

מן הכלל אל הפרט
לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפנינו ושמענו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת לסעדים מכוח חוק הגנה על עובדים להידחות במלואה. מהתשתית העובדתית שנפרסה לפני בית הדין עולה כי התובעת פוטרה כדין על רקע תפקודה הלקוי ולא על רקע "חשיפת שחיתויות" או "אי סדרים" כטענתה.

מן הראיות והעדויות שהובאו לפנינו עולה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הלכאורי המוטל עליה להוכיח את התקיימותם של התנאים המוקדמים והנוספים המצטברים לצורך הוכחה לכאורית של הקשר הסיבתי בין הגשת תלונתה לרשות המוסמכת לבין פיטוריה, בהתאם ליישום הפסיקה בעניין רותם על עובדות עניינה של התובעת, כמפורט כדלהלן.

סמיכות זמנים

תנאי סמיכות הזמנים (עד שנה אחת) בין מועד הגשת תלונת התובעת לרשות המוסמכת לבין מועד הגשת התובענה מתקיים בתובעת. מהראיות שהובאו לפנינו, כפי שיפורט בהמשך, עולה כי תלונתה של התובעת הוגשה באמצע חודש 04/10 (לאחר שיחתה עם מר בניטה מיום 8.4.10 בו נמסרה לה הודעת הפיטורים) ותביעתה לבית הדין הוגשה בחודש 09/10, ועל כן מתקיים בתובעת תנאי זה.
קיומה של פגיעה לכאורה ברורה ונראית לעין
כאמור התובעת פוטרה מעבודתה ולכן מתקיים לכאורה התנאי המוקדם של "פגיעה ברורה ונראית לעין" בעבודתה של התובעת. ואולם, כפי שיפורט בהמשך, על מנת להכריע בשאלה אם עסקינן בפגיעה מוצדקת או שרירותית משיקולים זרים הנעוצים בהגשת תלונתה של התובעת, עלינו לבחון האם תפקודה הצדיק פגיעה בה בדרך של פיטורים, אם לאו (התקיימות התנאי הבא).

תפקודו של העובד לא הצדיק פגיעה
לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי תנאי מוקדם זה אינו מתקיים בתובעת. מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי נגד התובעת היו קיימות תלונות קודמות הנוגעות לתפקודה הלקוי בעבודתה (כגון: בעיות הקלדה, שגיאות כתיב ותקשורת בינאישית לקויה) וכי הממונים עליה לא היו שבעי רצון מעבודתה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הודעת הפיטורים בעל פה שנמסרה לתובעת על ידי מר בניטה בשיחתם מיום 8.4.10, הנה הודעת הפיטורים השניה שנמסרה לתובעת. אנו מקבלים את טענות הנתבעת כי הודעת הפיטורים הראשונה נמסרה לתובעת על רקע טענות לאי התאמתה לתפקיד.

בעניינה של התובעת, לא ניתן "לנתק" את השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים הראשונה לאלה שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים השניה וניסיונה של התובעת "לקשור" את החלטת הפיטורים הראשונה ל"חששות" הנתבעים מיכולת התובעת "לחשוף" את השחיתות הנטענת, על מנת לבסס קשר סיבתי בין החלטת הפיטורים השניה לתלונתה שהוגשה מאוחר יותר, אינה מתיישבת עם התשתית העובדתית שנפרסה לפני בית הדין.


התובעת אינה חולקת על כך שבמועד מסירת הודעת הפיטורים הראשונה היא כלל לא ידעה על "השחיתות" הנטענת וממילא לא ניתן לייחס להודעת הפיטורים הראשונה, וכפועל יוצא מכך אף לליקויים שיוחסו לה באותו מועד, קשר סיבתי או סמיכות זמנים לתלונה שהוגשה על ידה רק בחודש 04/10. יצוין כי לאי קבלת גרסתה של התובעת בעניין נסיבות החלטת הפיטורים הראשונה יש השלכה לעניין מהימנות גרסתה בהליך.

טענת התובעת לפיה היא פוטרה מעבודתה כחודש לאחר מועד תחילת עבודתה אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו לפנינו, כמו גם עם המוסכמות שנקבעו בין הצדדים בדיון המוקדם מיום 12.6.11. לעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעים שנתמכה בעדויותיהם של מר בניטה ומר שטרית המהימנות עלינו, לפיהן התובעת פוטרה ביום 10.9.09 (עדות מר בניטה בעמוד 37 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 1-3, עמוד 40 שורה 2):
"ת. הדברים מתועדים אצלנו. אנחנו יודעים נקודות זמן. ב- 9/09 דוד שטרית קרא לה, כפי שציינת בתצהיר. המהלך הזה היה מתואם איתי ולאחר מכן יצא לה המכתב שאנו ממשיכים העסקתה לתקופת ניסיון. יצאנו לחופשת החגים.
...
ת. התקרית הראשונה קרתה אחרי 5 חודשים."
גרסת הנתבעים מתיישבת עם הודעת מר בניטה לתובעת מיום 15.9.09 (שנרשמה על גבי "מזכר") אליו כותב מר שטרית, ובו נרשמו בין, היתר, הדברים הבאים: "בהתאם לשיחתנו ההחלטה להפסיק את עבודתך הוקפאה והוחלט כי תמשיכי לעבוד בלשכת השר
וזו לתקופת ניסיון נוספת. במידה ותחזורנה הטענות על חוסר מקצועיות ניאלץ להודיעך שוב על הפסקת עבודה." מר שטרית העיד כי קיבל העתק מהמזכר של מר בניטה לתובעת מיום 15.9.09 ועדותו בעניין זה לא נסתרה. איננו סבורים כי למר שטרית יש מניע כלשהו לשקר בעניין זה, ואנו דוחים את טענת התובעת כי המסמך מיום 15.9.09 הינו מזויף.

גרסתה של התובעת לפיה היא זומנה למחרת לשיחה עם מר בניטה "שהבהיר לי שעלי לשכוח מהשיחה שהיתה לי עם מר שיטרית וכי עלי להפסיק "להגדיל ראש" ולעסוק בעניינים שלכאורה אינם שלי", אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו לפנינו והיא אף אינה הגיונית.
כפי שיפורט בהמשך, לעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעים לפיה התובעת פנתה בבכי למר בניטה וביקשה ממנו שיעשה ככל שביכולתו לפעול לביטול פיטוריה.
כן עדיפה עלינו גרסת הנתבעים לפיה התובעת פוטרה מעבודתה משיקולים מקצועיים כגון: שגיאות הקלדה ושגיאות כתיב, חוסר סבלנות כלפי פונים ותקשורת בינאישית לקויה. גרסה זו נתמכה בעדויותיהם של מר בניטה ומר שיטרית שהיו מהימנות עלינו ולא נסתרו (עדותו של מר בניטה בעמוד 37 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 14-17, 23-32):


"ש. סעיף 7 לתצהיר שרונה.
ת. אני לא מאשר את הדברים לגביי. בסעיף 11 שלי התייחסתי לסעיף הזה של שרונה. שאני לא ביקשתי ממנה להפסיק להגדיל ראש. הטענה של דוד ושלי היתה מקצועית. לא דובר על הגדלת ראש. להיפך, אנו מצפים מהמזכירות, ומכל אחד שעובד בלשכה, להגדיל ראש. אבל כמובן בגבולות הגזרה הנכונים ולא מעבר לזה. מה שנאמר כאן, בסעיף שלה, אני לא אמרתי את זה.
...
לשאלת בית הדין, למה התכוונת "הגדלת ראש בגבולות הגזרה".
ת. מה שמצופה ממזכירה זה לדעת איך
לענות לטלפונים, ואם אזרח פונה ורוצה לדעת נתונים שקשורים למשרד הפנים
, שהיא תדע לחפש לבד דרך האינטרנט ודרך האנשים במשרד ותדע לענות, ולא כל דבר תפנה ליועץ הרלוונטי. זה מה שמצופה ממזכירה. לגבי השיקולים העומדים בבסיס כל החלטה, לפעמים גם אנחנו כיועצי שר, תמיד יש מישהו מעלינו שמקבל את ההחלטה, אפשר לבוא ולשאול אבל זה לא תפקיד של מזכירה. מזכירה לא חותמת על שום מסמך בלשכת שר.
ש. מה היתה הבעיה עם שרונה.
ת. זה בא לידי ביטוי בכמה דברים: בעיות הקלדה, שגיאות כתיב רבות, חוסר סבלנות כלפי פונים, היתה מגישה מכתב בלי "מר, גב", דברים שהיינו צריכים כל הזמן לחזור עליהם ובלשכת שר אין זמן. צריך שהעבודה תזרום מהר
."
מר שיטרית העיד בתצהירו כי ביום 10.9.09 הוא מסר לתובעת הודעה בעל פה על הכוונה להפסיק את עבודתה בשל אי התאמתה לתפקיד. הוא העיד שטענתו העיקרית היתה כי התובעת אינה משתלבת בעבודת הצוות, דבר שבא לידי ביטוי בתקשורת בינאישית לקויה וכי הוא נמנע מלומר לה זאת באופן מפורש בשל רגישותה הרבה. עדותו של מר שיטרית בעניין זה היתה עקבית וברורה ומהימנה עלינו (עמוד 51, שורות 12-14):
"ת. בתחילת עבודתה של שרונה אמרנו לה שאנחנו נכנסים לתקופה של 3 חודשי נסיון. נראה איך מסתדרים וממשיכים. לאחר שראיתי שהיא לא מתאימה, בשביל לא לפגוע בה, כי גם ככה מצבה הרגשי לא טוב, לא נימקתי לה את זה כשישבתי איתה והודעתי לה שאני רוצה לפטר אותה."
גרסת הנתבעים לפיה החלטת הפיטורים הראשונה בוטלה תוך מתן הזדמנות נוספת לתובעת להשתלב בעבודתה נתמכה בעדויותיהם של מר בניטה ומר שיטרית, המהימנות עלינו. מר בניטה העיד בתצהירו כי לאחר שנמסרה לתובעת הודעת הפיטורים הראשונה היא פנתה אליו בבכי וביקשה ממנו שיעשה כל שביכולתו לבטל את פיטוריה. הוא העיד כי בשל היכרותו המוקדמת עם התובעת (כאמור, מר בניטה סייע לתובעת להתקבל לעבודתה) והרחמים שחש כלפיה, הוא אכן פנה למר שטרית וביקש שתינתן לתובעת הזדמנות נוספת תוך מיקוד עבודתה וצמצומה על מנת לסייע לה להשתלב בתפקיד. מר בניטה לא נחקר על כך בבית הדין ועדותו נתמכה בעדותו של מר שטרית בבית הדין (עמוד 52, שורות 1-5):
"ת. לא היתה פנייה שלה אלינו. אחרי שאני הודעתי לה בפעם הראשונה שאני מפטר אותה ולא רציתי לפגוע בה ולנמק, היא בכתה ליניב, אמרה לו שהיא מבקשת הזדמנות שניה. יניב ביקש ממני לתת לה עוד הזדמנות ולהפחית ממנה עומס. שהיא תוכל לעמוד בתפקיד. נעניתי לבקשתו, נתנו לה צ'אנס לתקופה נוספת ואחרי שגם יניב נוכח לדעת שזה כבד עליה באמת, אז הוא הודיע לי שהוא מפטר אותה. הוא הודיע לה שהוא מפטר אותה ואז היא ביקשה לשטוח טענותיה בפני
יה
(צ.ל- בפני
י).
כאמור, עם ביטול הודעת הפיטורים הראשונה, הועברה התובעת להיות מזכירתו של מר שחר. לטענת התובעת היא "קודמה" לתפקיד "מורכב יותר המצריך שעות עבודה בהיקף רב יותר", עובדה התומכת לטענתה בכך שהיא היתה עובדת מקצועית.

טענה זו אינה מקובלת עלינו. אין מחלוקת שבטרם העברת התובעת לתפקיד מזכירתו של מר שחר (יועץ שר), היא היתה בתפקיד מזכירה של מר בניטה (מנהל לשכה), תפקיד שהצריך שיתוף פעולה רב יותר עם עובדים נוספים בלשכה ומחוצה לה. לעניין זה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים כי ההחלטה להעביר את התובעת לתפקיד מזכירתו של מר שחר נועדה לצמצם ולמקד את עבודתה וכן לצמצם את האינטראקציה שלה עם גורמים נוספים, על מנת להפחית ממנה עומס עבודה ובכך לסייע לה להשתלב בתפקיד. הדבר עולה מעדויותיהם של מר שטרית ומר בניטה המהימנות עלינו. יתרה מזו, התובעת הודתה בעדותה בבית הדין שהיא לא קודמה בתפקיד (עדותה בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.12, החל משורה 16 עד עמוד 11 שורה 6).

גרסת הנתבעים לפיה לא חל שיפור בתפקודה של התובעת אף לאחר מיקוד וצמצום עבודתה לאחר העברתה לתפקיד מזכירתו של מר שחר לא נסתרה והיא מקובלת עלינו. מר שחר העיד בתצהירו שהוא לא היה שבע רצון מתפקודה של התובעת וכי בעקבות אירוע בו התובעת התערבה והפעילה לחצים על מנהל אגף כלי ירייה במשרד הפנים
הוא פנה למר בניטה ודיווח לו על האירוע תוך שמסר לו שאינו מעוניין לעבוד עם התובעת. מר שחר העיד בתצהירו כי:
"הבעתי בפני
התובעת את חוסר שביעות רצוני מעבודתה מספר פעמים. במיוחד לאור אירוע חמור, שארע זמן מה לאחר שהחלה לעבוד עמי במסגרתו התובעת נטלה לידיה סמכויות לא לה, תוך שהפעילה לחצים על מנהל אגף כלי ירייה במשרד הפנים
לטפל בפני
יה במסגרתה נתבקש רישיון לנשיאת כלי ירייה וזאת בניגוד מוחלט להנחייתי המפורשת לפיה אין לטפל בפני
ות מעבר להעברתן לאגף הרלוונטי- הא ותו לא- וזאת לנוכח הסכנה והרגישות שיש במתן היתר לנשיאת כלי נשק."
מר שחר העיד בבית הדין כי אירוע זה בו התובעת הפעילה לחץ על מנהל אגף כלי ירייה בטיפול של בקשה לרישיון כלי נשק הנו בבחינת "חציית קו אדום" העלול לסכן חיי אדם ולא "הגדלת ראש" (עמוד 48 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, החל משורה 25 עד עמוד 49 שורות 1-4, 22-26):
"ש. למה לדעתך המקרה הזה היה חמור.
ת. אוי ואבוי. אני משתדל כשאני הולך לישון, אני הולך לישון בשקט. הנושא הזה של כלי ירייה מאוד רגיש. אני מעולם, חוץ מזה שהעברתי כמו דוור לאגף כלי ירייה, מעולם לא התערבתי. אפילו לא הרמתי טלפון לשאול מה קורה עם הפנייה. הייתי מעביר, מקבל תשובה לפונה עם המכתב ממנהל האגף וזהו. יום אחד פתאום שמעתי שהיא מדברת עם מנהל האגף. הייתי בשוק.
ש. זה היה על דעת עצמה.
ת. הייתי בשוק טוטאלי. לא הסתרתי את זה ממנה. מבחינתי זה היה קו אדום. להתערב בכזה דבר. הוא אמר, הייתי בטוח שאתה ביקשת את זה. הוא אמר, כשהיא התקשרה חשבתי שזו שליחה שלך.
ש. שהיא בצעה את מה שאתה אמרת לה.
ת. אני לא דיברתי איתו מטוב ועד רע לגבי הפניות. מגיש לו וזהו זה. הסתבר לי שהיא הרימה טלפון. זה חמור, זה חיי אדם. כשאתה נמצא בלשכת שר, אם אתה מרים טלפון למנהל אגף אז אתה מזרז אותו. יכול להיות שהוא יתן לבן אדם הזה כלי נשק כי אתה הלחצת אותו והפרעת לו בשיקול הדעת.
...
ש. זה די הפריע לך ששרונה הגדילה ראש. מדוע.
...
ת. כמו שאמר ב"כ המדינה. אני מאוד מרובע. כל אחד צריך לעשות את התפקיד שלו. אם אתה חורג, אתה מסכן חיי אדם."
אף מר בניטה העיד כי אותו אירוע אינו מהווה "הגדלת ראש" של התובעת אלא מתן הנחיה לפקיד, בניגוד להנחיות (עמוד 40 לפרוטוקול הדיון מיום 20.9.12, שורות 8-14):
"ש. בסעיף 20, 21, סיפרת על מקרה של רישוי כלי נשק. מה עמד בניגוד להנחיה של מר שחר.
ת. ליאור יכול לענות. אני דווחתי ע"י ליאור שהיא חרגה מסמכות, הפעילה לחץ על פקיד רישוי, שלא היתה צריכה לעדות
(צ.ל- לעשות). בנוסף יש הנחיה גורפת לכל יועצי השר, שעובד במשרת אמון לא נותן הנחיה לפקיד. אפשר לבקש מפקיד אינפורמציה אבל לא לתת הנחיה. כאן, כנראה, ממה שנאמר לי, הופעל לחץ מלשכת השר
על פקיד, דבר שהוא פסול.
ש. היא נדנדה. הגדילה ראש. האם זה נראה לך מעשה חמור.
ת. אני לא דווחתי על נדנוד. דווחתי על הנחיה לפקיד."
בתצהירה תיארה התובעת מצג לפיו היא פוטרה מעבודתה לאחר חודש ימים בשל כך בלבד ש"הגדילה ראש" ולאחר הבטיחה "שלא להתערב בעניינים לא לי, הוחזרתי לעבודה".

מהעדויות שהובאו לפנינו, כדוגמת אירוע התערבות התובעת באישור בקשה לרישיון כלי נשק, עולה כי התובעת מייחסת להתנהגות שאינה נדרשת מהגדרת תפקידה "הגדלת ראש" בעוד שהממונים עליה מייחסים לאותה התנהגות "חריגה מסמכות" או "חריגה מגבולות הגזרה" (כמתואר על ידי מר בניטה בעדותו שצוטטה לעיל) ופעולה בניגוד להנחיות (דוגמה נוספת לכך מצאנו בעדותו של מר בניטה בעניין מכתב התודה שקיבלה התובעת מאזרח בעניין של עובד זר, תוך שמר בניטה מסביר לתובעת כי היא "חורגת מגבולות הגזרה" שכן אין מדובר בתחום שהוא בסמכותה אלא בסמכות של יועץ שר- עדותו בעמוד 39 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 16-32).

התובעת העידה בתצהירה כי "עם חלוף הזמן, התחלתי להבין מדוע זומנתי לשיחת הפיטורים הראשונה ומדוע דרש ממני מר בניטה כי לא "אגדיל ראש"... זאת משהתברר לי כי הגב' שמחה בניטה (להלן: "הגב' בניטה"), שהיא אימו של מר בניטה, מעורבת עמוקות בהליך קבלת ההחלטות בעניין הארכת האשרות של עובדים סיעודיים."

טענתה של התובעת לפיה היא פוטרה בשל "הגדלת ראש" בעבודה, וכפועל יוצא מכך חששות הנתבעים מיכולתה "לחשוף" את ה"שחיתות" הנטענת, אינה הגיונית, אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו לפנינו ואינה מקובלת עלינו. התובעת הודתה בבית הדין כי ההחלטות שהתקבלו על ידי הנתבעים, כגון החלטת הפיטורים הראשונה שבוטלה ובהמשך העברתה לתפקיד מזכירתו של מר שחר (שאחראי, בין היתר, על טיפול בפני
ות המתקבלות בענייני שהייה של עובדים זרים בסיעוד), אינן מתיישבות עם טענתה האמורה:

"ש. לפני ששימשת כמזכירתו של ליאור שחר האם התעסקת עם עננינ
(צ.ל- ענייני) הארכת אשרות.
ת. לא.
ש. את טוענת בתצהיר שלך כביכול דוד שטרית אמר לך אחרי חודש ימים שהוא נאלץ לפטרך כי את מגדילה ראש.
ת. הוא לא אמר לי את זה יניב אמר לי את זה.
ש. יניב אמר לך שהם נאלצים לפטר אותך כי את מגדילה ראש.
ת. כן.
ש.את מציינת שלמעשה הם חששו שתגלי את אותן "שחיתויות" להן את טוענת נכון.
ת.כן.
ש. תסבירי לי, איפה ההגיון מאחורי הדברים שלך. הצהרת לבית הדין שעד שלא עברת לליאור שחר בכלל לא טיפלת בענייני אשרות. אז ממה היה להם לחשוש.
ת. תשאל אותם אני לא יודעת.
ש. את טוענת שהם כל כך חששו שתגלי את השחיתויות עד שדעתם השתבשה להם עד שהם שמים אותך אצל ליאור שחר שאחראי על ענייני אשרות.
ת. אין לי מה להגיד על זה. זה מה שהם עשו.
מעבר לכך, בהכחשת התובעת בתצהירה את קבלת המזכר של מר בניטה מיום 15.9.09 טענה התובעת "אפשר לראות מהתאריך שהוא מאוחר במספר חודשים למועד שבו נערכה לי שיחת השימוע הראשונה". שימוש התובעת במילים "שיחת השימוע הראשונה" תומכת בעדותו של מר בניטה לפיה הוא פירט בפני
התובעת את הנימוקים העומדים ביסוד ההחלטה וכן את העובדה שהיא "אינה מתאימה לתפקיד עקב חוסר מקצועיות". שימוש התובעת במילים "שיחת שימוע הראשונה" אינה מתיישבת עם הגרסה שהציגה בכתבי טענותיה, אלא עם גרסת הנתבעים.
מר בניטה העיד בבית הדין כי בשיחת הפיטורים הראשונה הוא מסר לתובעת שהיא אינה מתאימה לתפקיד בשל חוסר מקצועיותה. עדותו בעניין זה היתה מהימנה עלינו והיא לא נסתרה (עמוד 38 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 20-24):
"ש. מהתצהיר שלך הבנתי שאתה נימקת בפני
ה את הסיבה לפיטורים שלה גם בשיחה הראשונה. בסעיף 7. לעומת זאת, בתצהיר של שטרית, הוא לא נימק את סיבת הפיטורים.
ב"כ הנתבעים: העד לא מוסמך לענות במקום מר שטרית.
ש. אתה עדיין עומד על עמדתך שבמועד הפיטורים ניסחת את סיבת הפיטורים לתובעת.
ת. שאינה מתאימה לתפקיד, וכמפורט בסעיף 7 לתצהירי בהמשך."
כמבואר לעיל, מר שטרית לא מסר לתובעת באופן מפורש מהם הנימוקים העומדים בבסיס החלטת הפיטורים הראשונה, על מנת לא לפגוע בה בשל רגישותה, ואולם אין בכך על מנת לסתור את עדותו של מר בניטה המקובלת עלינו, כי הוא עצמו אכן מסר לתובעת את הנימוקים. עדותו של מר בניטה מתיישבת כאמור עם הודאת התובעת בתצהירה כי נערכה לה "ישיבת שימוע ראשונה".

איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה מכתב ההמלצה שקיבלה מהשר ביום 2.6.10 תומך בגרסתה לפיה היא היתה עובדת מקצועית. לעניין זה מקובלת עלינו עדות מר בניטה לפיה קיים נוהג בלשכה ליתן מכתב המלצה לעובד שמסיים את עבודתו, וכי לעובדים טובים ניתן מכתב מפורט מזה שנמסר לתובעת. מר בניטה לא הכחיש בעדותו כי היתה שביעות רצון מסוימת מתפקודה של התובעת בעבודה שבאה לידי ביטוי במשמעת של התובעת בעבודתה, בין היתר, אי היעדרויותיה, הגעה בזמן ויציאה בזמן ממקום העבודה. מר בניטה העיד כי הוא מסר לתובעת כי קיימת שביעות רצון מהמשמעת שלה בעבודתה בשיחת הפיטורים הראשונה וגם השניה, ואולם במכלול השיקולים שנשקלו אין די בכך והיא אינה מתאימה לתפקיד בשל חוסר מקצועיותה (עדות מר בניטה בעמוד 36 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 19-21, עמוד 38, שורות 1-13):
"ש. ב-10.9.09, מועד שבו לכאורה קראתם לה לשיחה הראשונה, עד לאותו מועד לא ציינת בפני
התובעת שהיא עובדת טובה.
ת. ציינתי בפני
ה שיש שביעות רצון מסוימת מתפקודה בלשכה. בנושאים מסויימים.
...
ש. נספח י"ב בתצהיר שרונה. תקריא לי את המשפט המודגש.
ת. זה מכתב המלצה שניתן לה לאחר שעזבה ב-2.6. נחתם ע"י השר. כנהוג מי שעוזב מקבל איזה מכתב המלצה או עדות לכך שעבד בלשכת השר
וזה עוזר לרזומה.
ש. אם אני הורס לכם את המשרד, תתנו לי מכתב המלצה.
ת. לא. מי שעבד ועשה את העבודה שלו, ויש לו גם זכויות בלשכת השר
, גם אם הוא עושה טעויות, הוא מקבל מכתב המלצה כזה או אחר. יש מכתבי המלצה שיכולים להיות יותר מפורטים.
ש. מדוע השר נתן מכתב המלצה, את תיארת את התנהגותה בצורה מסויימת.
ת. אבהיר: כשאני הודעתי לה על הפסקת עבודה בפעם השניה, ב-2.4.10, אמרתי לה שיש דברים טובים ויש לה מוסר עבודה והיו דברים טובים שהיא עשתה בלשכה, אבל עדיין במכלול השיקולים שלנו כמי שצריכים לתפעל לשכת שר, חסר לה עדיין ידע מקצועי שצריך להיות בלשכה. חזרתי על זה כמה פעמים שאנו
(צ.ל- אני) בטוח ומשוכנע שהיא תצליח במקומות אחרים. אנו לא צבענו בצבע שחור את עבודתה. היו דברים טובים אבל במכלול השיקולים היא לא התאימה. וזה נבע מחוסר התאמה מקצועי. גם בהליך הפיטורים הראשון וגם בשני."
מר בניטה הסביר בעדותו כי מוסר העבודה של התובעת בא לידי ביטוי במשמעת בעבודה אך לא במקצועיות (עמוד 44 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 16-21):
"ש.לגבי מוסר עבודה גבוה. תסביר.
ת. תחילת הקדנציה התאפיינה במצבת כוח אדם מסויימת בלשכת השר
. היו עובדות ותיקות והמשמעת לא היתה משהו. היו הרבה איחורים, לא ספציפית שלה. בקונסטלציה שהיתה אז שרון הפגינה מוסר עבודה, יחסית לאחרות, גבוה. היתה מגיעה בזמן לעבודה. יוצאת בזמן. לא יצאה הרבה באמצע. היתה מאוד קשובה. דברים שהם נוגעים למשמעת, לא למקצועיות."
אדרבא, אנו סבורים שמכתב ההמלצה של השר מצביע על כך שלא עמד בבסיס פיטוריה של התובעת מניע פסול.

איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה העובדה שמספר שעות עבודתה גדל לאחר מעברה לתפקיד מזכירתו של מר שחר מצביעה על היותה עובדת מקצועית. לעניין זה מקובלת עלינו עדותו של מר שטרית לפיה מספר שעות עבודת התובעת נקבעו בהתאם לצרכי המערכת והמטלות אותן היא נדרשה לבצע בלשכה, וכי מספר שעות עבודה רב אינו בהכרח משקף עבודה טובה ומקצועית של העובד (עמוד 52, שורות 6-10):
"ש. ראינו שהיקף שעות העסקתה גדל. איך זה מסתדר.
ת. היקף שעות לא בהכרח משקף. בן אדם לא מספיק בשעות שלו הוא צריך שעות נוספות. לשכת שר יש לה צרכים ומטלות.
ש. אז מי שלא טוב מקבל שעות נוספות.
ת. אם היינו רוצים להיות איתה אכזריים, היינו מפטרים אותה בפעם הקודמת."

על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה לכאורה את התקיימות התנאי המוקדם לפיו תפקודה בעבודה לא הצדיק את פיטוריה, ולפיכך התובעת לא עמדה בתנאים הנדרשים בסעיף 3א לחוק, לצורך העברת נטל ההוכחה לנתבעים להוכיח כי לא פעלו בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות.

מעבר לכך, מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי התובעת לא הוכיחה אף את התקיימותם של התנאים הנוספים לצורך העברת נטל ההוכחה למעביד לפי סעיף 3א לחוק. כך התובעת לא הוכיחה כי לתלונתה היה קשר סיבתי להחלטת הפיטורים השניה.

כמבואר לעיל, מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי פנייתה הראשונה של התובעת למר עמר נעשתה באמצע חודש אפריל 2010, לאחר שנמסרה לה הודעת הפיטורים על ידי מר בניטה בשיחה שקיים עימה ביום 8.4.10. עובדה זו, כשלעצמה, מנתקת קיומו של קשר סיבתי בין התלונה לבין פיטוריה.

טענת התובעת לפיה היא פוטרה בשל כך שהתלוננה בפני
מר שחר ומר בניטה, הממונים עליה, אודות אי הסדרים שחשפה בכל הנוגע להליכי הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים, לא הוכחה. טענה זו אינה מקימה עילה להגנות וסעדים מכוח חוק הגנה על עובדים שכן תלונתה בפני
הממונים עליה, להם היא מייחסת התנהלות בניגוד למנהל תקין, אינה מהווה "תלונה לרשות המוסמכת" לפי חוק הגנה על עובדים.

התובעת לא מסרה בכתב טענותיה גרסה ברורה לעניין מועדים מהותיים לתביעתה, כגון: המועד שבו נודע לה על ה"שחיתות" אותה היא מייחסת לנתבעים וכן מועד פנייתה הראשונה למר עמר בעניין זה. התובעת טענה בסיכומיה, לראשונה, כי תלונתה למר עמר הוגשה באמצע חודש מרץ 2010. גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותה של התובעת בתצהירה ובכתב בטענותיה.

מתצהירה של התובעת עולה כי גרסתה בכל הנוגע למועד פנייתה הראשונה למר עמר הינה כי פנייתה נעשתה כשבוע לאחר שיחתה עם מר בניטה מיום 8.4.10, מועד מסירת הודעת הפיטורים השניה, קרי מאמצע חודש אפריל 2010 ואילך. גם בכתב תביעתה טענה התובעת כי פנתה למשרד מבקר המדינה לאחר שפוטרה על ידי מר בניטה:
"לאחר שיחת "הפיטורים" שערך מר בניטה לתובעת ביום 8.4.10 ... החליטה התובעת לפנות למשרד מבקר המדינה בתל אביב ולהתלונן על התנהלותם של הנתבעים בכל הנוגע למתן אשרות".
בסיכומיה "נאחזת" התובעת בעדותו של מר עמר (שהוזמן לעדות מטעמה), שהעיד כי היא פנתה אליו טלפונית בחודש מרץ 2010 ומסרה לו מידע אודות "השחיתות" הנטענת המיוחסת לנתבעים. מר עמר העיד כי פניה זו של התובעת לא "הבשילה" לתלונה רשמית וכי הוא לא עשה דבר עם המידע שנמסר לו על ידי התובעת, שכן הוא המתין לפגישה עימה במסגרתה היה על התובעת להביא מסמכים התומכים בגרסתה.

כאמור לעיל, אין מחלוקת שהתובעת נפגשה עם מר עמר רק ביום 23.6.10, כחודשיים לאחר מועד פיטוריה.

עדותו של מר עמר אינה יכולה לבסס קשר סיבתי בין תלונתה של התובעת לבין פיטוריה. מר עמר העיד כי ביום 30.6.10 הוא ערך תרשומת של סיכום הפגישה עם התובעת מיום 23.6.10, ובתרשומת הנ"ל הוא ציין, על פי זכרונו, כי הוא שוחח עם התובעת בחודש מרץ 2010. הוא העיד כי הוא ציין את חודש מרץ 2010 כמועד שיחתו הראשונה עם התובעת, שכן למיטב זכרונו, הוא שוחח עימה חודש וחצי- חודשיים לפני מועד פגישתם (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.12 שורות 28-32, עמוד 7, שורות 1-8):
"ת. מבחינת התהליכים. יש לי תרשומת שאני עשיתי ב-30/6/10 סמוך למועד הפגישה שהייתה ב-23/6/10. מועד הפגישה שלנו צריך לתקן. והדבר הנוסף הוא מועד השיחה הראשונה שהייתה איתי, מספר שבועות קודם לכן. רשמתי שזה היה באמצע מרץ.
ש. אתה אומר את הדברים על סמך תרשומת שעשית בתיק. לגבי מועד קיום שיחת הטלפון הראשונה.
ת. כן.
ש. בתרשומת שערכת לא כתוב תאריך מדויק.
ת. לא. זה יכול לנוע בין תחילת מרץ לאמצע מרץ.
ש. למה לא בסוף מרץ.
ת. כי כשרשמתי את זה נכון זה היה חודש וחצי חודשיים לפני המועד. אני זוכר שהייתה תקופה די ארוכה. זה מה שזכרתי. לא סימנתי בדיוק את המועד המדויק.
ת
(צ-ל. ש). נכון שזה היה חודש וחצי חודשיים לפני. אנחנו מגיעים ל- 23/4/10 לא למרץ.
ת. אל תתפוס אותי. אני רשמתי פה מה שאני זוכר באותו מועד."
אשר על כן התובעת אינה יכולה להסתמך על עדותו של מר עמר לצורך ביסוס טענתה המאוחרת כי מועד פנייתה הראשונה למשרד מבקר המדינה היה בחודש 3/10.

התובעת גם לא מילאה את התנאים הנוספים לצורך העברת נטל הראיה למעביד בהתאם לסעיף 3א לחוק. כך התובעת לא הוכיחה כי תלונתה הוגשה "בתום לב" כדרישת סעיף 4(1) לחוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות. מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי התובעת פנתה בשיחה טלפונית למר עמר לאחר שהובהר לה כי החלטת הפיטורים השניה הנה סופית וגמורה, ולאחר ומיצוי ההזדמנות להשמיע טענותיה בפני
הממונים עליה בשתי הזדמנויות שונות (בפני
מר בניטה וכן מר שטרית) ולאחר שנדחתה פנייתה לשר לביטול פיטוריה (במכתב התשובה של מר שטרית בשם השר לתובעת מיום 15.6.10).

מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי תלונתה של התובעת הוגשה לאחר פיטוריה ממניעים אישיים בלבד ומיצר נקמנות. התובעת הודתה בעדותה כי עיקר טענותיה מופנים כלפי מר בניטה וכי אין בתביעתה עילה נגד השר (עמוד 25 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.12, שורות 12-18):
"ש. מהתביעה כמו גם מהראיון לגבי גזית, עולה שעיקר טענותייך נגד מר בניטה.
ת. כן.
ש. אז למה בכלל תבעת את השר.
ת. השר הוא זה שחתם על כל האישורים של העובדים הזרים שנשארים בארץ. חשבתי שהוא לא יודע."
מועד פנייתה הראשונה של התובעת למר עמר נעשתה לצורך בירור האפשרויות העומדות בפני
ה, לרבות בירור הזכות לקבלת הגנה במקרה של הגשת תלונה לנציבות תלונות הציבור. כמבואר לעיל, מר עמר העיד כי בשיחתה הטלפונית התובעת לא ציינה שהיא בסכנת פיטורים אך בפגישה שקיים עימה ביום 23.6.10 הוא קיבל את הרושם שהתובעת מחפשת הגנה משפטית ולפיכך הוא הסביר לה את האבחנה בין סמכויות אגף תלונות הציבור לבין סמכויות אגף הביקורת שבמשרד מבקר המדינה.

מסקנה זו מתיישבת גם עם עדותו של עו"ד אלכס מישקיטבליט מאגף תלונות הציבור, שמסר תעודת עובד ציבור בה נרשם כי התובעת הודיעה לו טלפונית ביום 7.7.10, שהיא החליטה שלא להגיש תלונה רשמית לנציבות תלונות הציבור בעניין פיטוריה אלא להסתפק במסירת מידע ליחידת הביקורת הרלוונטית במשרד מבקר המדינה. לטענתו, התובעת נימקה את החלטתה בכך שהיא מעדיפה כי 'האחראים ייענשו' מאשר קבלת סעד בעניינה האישי.

בעניין צור עמד בית המשפט העליון (על החשש לניצול לרעה של כוח התלונה של העובד נגד המעביד במטרה למנוע פיטורים או לקדם אינטרסים אישיים של העובד. באותו מקרה נקבע שקו הגבול בין תלונה בתום לב לבין תלונה שמטרתה להשיג אינטרס אישי של העובד הנו דק ומחייב את הרשויות להתייחס בזהירות רבה לתלונות של עובדים. בית משפט העליון עמד על הסכנה שבהפיכת אמצעי התלונה למכשיר שנועד למנוע פיטורין (או לשנות תנאי עבודה), כאשר הטעמים לנקיטת צעדים כאלה על ידי המעסיק הם אובייקטיביים ותמי לב:
"חשש לניצול לרעה של כח התלונה

ההסדרים החקיקתיים בחוק מבקר המדינה ובחוק ההגנה על עובדים שמו להם למטרה לפרוש הגנה רחבה על עובדים החושפים ליקויים חמורים ומעשי שחיתות במקומות העבודה. בדרך זו הורחב הפתח אשר דרכו ניתן לחשוף ליקויים בהתנהלות במקומות העבודה תוך שמירה על מעמדו של העובד המתלונן מפני פגיעה והתנכלות מצד המעסיק. בד בבד עם הגנה רחבה הניתנת לעובד המתלונן, צפו הסדרים אלה גם את הסכנה הנשקפת מניצול לרעה של מוסד התלונות במקומות העבודה, העלול, בהעדר בקרה ופיקוח ראוי, להפוך אמצעי לחץ שלא כדין על המעסיק, שנזקו עלול לגבור על תועלתו. הסדרי החוק צפו מצבים שבהם עובד ינסה לנצל את כוח התלונה הניתן בידו, ואת ההגנה הנרחבת לה הוא זוכה בחקיקה, כדי לקדם את עניינו האישי ולהיפרע מהמעסיק על לא עוול בכפו, על ידי טפילת אשמות שוא עליו, בדרך לא דרך. ניצול לרעה כזה עשוי להתרחש, בין היתר, כאשר עובד מבצע את עבודתו בצורה לקויה, והוא מועמד לפיטורין או להעברה לתפקיד אחר בעילה מוצדקת, ומבקש למנוע את רוע הגזירה על ידי שימוש בכח התלונה כלפי המעסיק, השלובה בטענה כי בעטייה של אותה תלונה המעסיק מתנכל לו ופוגע בו. קו הגבול בין תלונה תמת לב כנגד מעביד, לבין תלונה שנועדה להשיג תכלית שעניינה קידום אינטרס אישי של העובד הוא לעיתים דק, ומחייב את הרשויות בזהירות רבה בהתייחסן לתלונות עובדים. ואמנם, לא פעם עמד בית משפט זה על הסכנה שבהפיכת אמצעי התלונה למכשיר שנועד למנוע פיטורין או לשנות תנאי עבודה, כאשר הטעמים לנקיטת צעדים כאלה על ידי המעסיק הם אובייקטיביים ותמי לב (
פרשת

לוי
, שם, פסקה 24;
פרשת

רותם
;
פרשת יעקובי
)."
מהתשתית העובדתית שנפרסה לפני בית הדין עולה כי השיקולים שהנחו את מר בניטה לפטר את התובעת היו שיקולים אובייקטיביים ומקצועיים והוא פעל בתום לב מתוקף תפקידו כמנהל לשכת השר
וכממונה על עבודת התובעת. מר בניטה סייע לתובעת בקבלתה לעבודה, מנע את יישום החלטת הפיטורים הראשונה, תוך מתן הזדמנות נוספת לתובעת לשפר את תפקודה ואף הציע לסייע לה במציאת עבודה חלופית ההולמת את כישוריה.

התובעת ניצלה את כוח התלונה על מנת לקדם אינטרס אישי שלה והוא "סגירת חשבון" עם מר בניטה, על אף שאין מחלוקת כי מר בניטה אינו הגורם המוסמך להמליץ לשר להורות ליחידת האכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה שלא לפעול לגירושו של עובד זר (אלא יועץ השר, מר שחר), עד למציאת עובד זר חלופי, וזאת תוך הסתמכות על מקרה בודד שבו נדחתה פניה של אזרח להימנע מגירושו של העובד הזר שלו (שגם לגביו לא סופקו מלוא הנתונים על ידי התובעת).

מן המקובץ לעיל עולה כי התובעת לא מילאה את התנאים המוקדמים והנוספים המצטברים שנקבעו בחוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הלכאורי לביסוס קיומו של קשר סיבתי בין תלונתה לפיטוריה ולא הוכיחה כי תלונתה הוגשה בתום לב.

על יסוד האמור, אנו דוחים את תביעותיה של התובעת לפיצויים מכוח חוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות.

פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע
לטענת התובעת היא פוטרה משיקולים זרים ומבלי שנערך לה שימוע. התובעת עתרה לפיצוי בסך 32,148 ₪ (גובה שכרה השנתי). בסיכומיה הקטינה את סכום תביעתה ברכיב זה ל-27,000 ₪.

כמבואר לעיל, התובעת פוטרה כדין משיקולים מקצועיים על רקע תפקודה הלקוי ולא בשל היותה "חושפת שחיתויות" כטענתה.

מן הראיות שהובאו לפנינו עולה כי לתובעת ניתנה ההזדמנות להשמיע את טענותיה נגד החלטת הפיטורים השניה בפני
מר בניטה ולאחר מכן ביום 11.4.10 בפני
מר שטרית.

כפי שצוטט לעיל, מר בניטה העיד כי בשיחתו עם התובעת מיום 8.4.10 הוסבר לתובעת כי יש לה מוסר עבודה גבוה, אך היא אינה מקצועית ואינה מתאימה לתפקיד (עדותו בעמוד 38 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 8-13). מר בניטה פירט בעדותו בבית הדין את הטענות שהעלתה התובעת בשיחת השימוע, בין היתר, אי קידומה בתפקיד, אפליה ומניעים אישיים (עמוד 43 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורות 1-3, עמוד , 44, שורות 27-32, עמוד 45, שורות 1-2):

"...בשימוע היא טענה בפני
י למה קידמתי מזכירות אחרות למשרה מלאה ואותה לא. עניתי פה בהמשך לטענה שלה, למה לא קידמתי אותה, כי לא חשבתי שמקצועית היא מתאימה לעבוד במשרה מלאה.
...
ש. איך שימועים לעובדים במשרות אמון נעשים בדרך כלל.
ת. אני מודיע למזכירה על הפסקת עבודה. עשיתי את זה גם לפני כן. אני מחכה לפידבק לתגובה. אני שומע את הדברים .במקרה שלה שמעתי טענות מאוד קשות כלפיי, בקשב רב.
ש. איזה טענות.
ת. על כך שאני מפלה אותה לרעה, שלא קידמתי אותה, שהיא הכי מוכשרת בלשכה והיא לא מבינה למה אני מפטר רק אותה ושהיא משוכנעת שהפיטורים הם על רקע אישי. כל הסבריי שזה על רקע מקצועי לא התקבלו.
ש. דיברה על שחיתות או משהו כזה.
ת. לא."
התובעת נמנעה מלפרט בכתב טענותיה את העובדה, שהיא נפגשה ביום 11.4.10 עם מר שטרית ושטחה בפני
ו את טענותיה נגד החלטת הפיטורים. התובעת אישרה בעדותה שהיא קיימה שיחה עם מר שטרית בעניין פיטוריה, אך טענה כי השיחה התקיימה כחודשיים לאחר פיטוריה (עדותה בעמוד 34 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.12, שורות 13-15). עדותה בעניין זה אינה מהימנה עלינו והיא אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו לפנינו.

מר שטרית העיד כי נתן לתובעת, לבקשתה, הזדמנות להשמיע טענותיה נגד החלטת הפיטורים השניה ביום 11.4.10 : "הוא הודיע לה שהוא מפטר אותה ואז היא ביקשה לשטוח טענותיה בפני
י (צ.ל- בפני
י)" (עמוד 52 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.12, שורה 5). מר שטרית העיד כי בשימוע נמסר לתובעת כי "יש בעיות בתקשורת בינאישית ושהיא לא יכולה לעמוד בעומס בלשכה" (עמוד 52, שורות 26-27). עדותו של מר שטרית בעניין זה היתה מהימנה עלינו והיא לא נסתרה.

אמנם, לתובעת לא ניתן זימון בכתב לפגישת שימוע ולא נערך פרוטוקול, אך מדובר בפגמים פרוצדוראליים בלבד שאינם יורדים לשורש העניין. התובעת ידעה מהם השיקולים העומדים בבסיס החלטת הפיטורים השניה והיא השמיעה את טענותיה ועל כן היא ניצלה באופן מהותי את זכות הטיעון.

על יסוד האמור לעיל אנו דוחים את תביעתה של התובעת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע.

הפרשים בגין דמי הודעה מוקדמת
התובעת עתרה לתשלום בסך 436 ₪ בגין הפרשים עבור פיצוי חלף הודעה מוקדמת.

אין מחלוקת שהתובעת קיבלה מכתב פיטורים ביום 5.5.10, בו נמסר לה כי עבודתה תסתיים ביום 31.5.10. יתר על כן, מקובלת עלינו טענת התובעת, לפיה היא זכאית לפיצוי בגין המשכורת שלא שולמה לה עד ליום 4.6.10, שכן התובעת היתה זכאית להודעה מוקדמת של חודש ימים.

הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי מטעמה ולפיכך תביעתה של התובעת בסך 436 ₪ בגין פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת מתקבלת.


סוף דבר
התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 436 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.10 ועד לתשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים שכר טירחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים.


ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, (09 ינואר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





נציג ציבור

דניאל גולדברג
, שופט





























סע בית דין אזורי לעבודה 23311-09/10 שרונה שאלתיאל נ' מדינת ישראל, אלי ישי-שר הפנים, יניב בניטה-מנהל לשכת השר (פורסם ב-ֽ 09/01/2014)