פסקי דין על עיריית הרצליה | פסקי דין על פסיה פגורק

59075-07/13 תאמ     06/01/2014




תאמ 59075-07/13 עיריית הרצליה נ' פסיה פגורק








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 59075-07-13 פגורק נ' הרצליה




תיק חיצוני:




מספר בקשה:
4

בפני

כב' השופטת
לימור ביבי-ממן


מבקשת

עיריית הרצליה
(הנתבעת)
נגד


משיבה

פסיה פגורק
(התובעת)

החלטה

1.
בפני
בקשה מטעם הנתבעת – עיריית הרצליה
(להלן – "המבקשת") להורות על סילוקה על הסף של התובענה אשר הוגשה כתביעת השבה בסדר דין מהיר.

2.
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת התובענה על הסף.

להלן אפרוט את עיקר טעמיי
:

תמצית טענות התובעת בכתב התביעה
3.
מכתב התביעה עולה, כי התובעת מאושפזת במחלקה סיעודית בבית אבות, ולפיכך מונו 2 ילדיה כאפוטרופוסים והם אשר הגישו בשמה את התובענה המונחת בפני
.

4.
לשיטת התובעת -
ביום 24/10/07 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי

פסק דין
בעת"מ 1537/05 אילן ושרה פרידלר ואח' נ' עיריית הרצליה

(להלן - "פס"ד")– בעתירה מנהלית אשר הוגשה על ידי
תושבי העיר המתגוררים ברחוב פינסקר ורחוב עולי בבל שבהרצליה, במסגרתה טענו כי חיובים בגין היטלי סלילת כביש ומדרכה שהטילה עליהם העירייה, אינם חוקיים ומהווים גביית כפל.

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה ברובה וקבע בפסק דינו, כי תושבי הרח' פינסקר ועולי בבל כבר שילמו בעבר תשלומים בגין עבודות הסלילה שבוצעו בזיקה לנכסיהם, עוד בשיטת "דמי ההשתתפות" שנהגה באותה העת.

משכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי עיריית הרצליה
איננה רשאית לחייב את העותרים בהיטל סלילת מדרכות כלל, ואילו באשר להיטל סלילת כביש, נקבע שניתן היה לגבות את שיעור חלקי בלבד כקבוע בסעיף 9 (ב) לחוק העזר קרי בשיעור 25% בלבד.

5.
לטענת התובעת על אף קיומו של פסק הדין האמור, היא נדרשה, שלא כדין ובכפל, על ידי המשיבה בתשלומים בגין היטלי פיתוח. לאור האמור פנו אפוטרופסיה של התובעת אל נציבות תלונות הציבור בעיריית הרצליה
בטרוניה כנגד ההחלטה ואולם, בתשובת העירייה נמסר, כי פסק הדין האמור אינו חל על התובעת אלא רק על העותרים שהיו צד להליך.

6.
בנסיבות אלו – לטענת התובעת- לא נותרה בידי אפוטרופסיה כל ברירה אלא לשלם בשם התובעת את סכום החוב תחת מחאה ולשם כך, הועברו לעירייה 36 המחאות עוקבות (החל מיום 03/08/2013 ועד ליום 03/07/2016) על סך מלוא החוב ולהגיש את התובענה המונחת בפני
, במסגרתה נטען כי אומנם התובעת לא הייתה צד להליך אולם יש להחיל את הקביעות בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי בעניינה.

7.
כבר בשלב זה, ניתן לסכם ולומר, כי כתב התביעה מטעם התובעת מכיל שני חלקים:

החלק ראשון -
מתייחס לעצם החיוב הפסול, לשיטת התובעת, בהיטלי סלילת מדרכה וכביש לאור פס"ד של בית המשפט המחוזי עליו עמדנו לעיל.

החלק השני – כולל תקיפה של חוקיות גביית החוב, טענה אשר נטענה למען הזהירות למרות שסוגיה זו לובנה בפס"ד של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה,
בין היתר נטען כי המדובר בעבודות שיקום ותחזוקה שאת עלותם העירייה אמורה לממן מכספי הארנונה וכי התובעת שילמה ו/או חזקה ששילמה את ההיטלים בדמות של דמי השתתפו ולסיום, לא בוצעה בנייה חדשה בנכס התובעת.

8.
באשר לסעד הנתבע בכתב התביעה, נטען כי הנתבעת חבה להשיב לתובעת את הסכומים שכבר גבתה, וביתר פירוט נטען כי מאחר והתובעת שילמה את החוב המוכחש בתשלומים, אשר נכון למועד הגשת התובענה זו חלקם טרם נפרע הרי שהנתבעת מתבקשת להשיב את הסך ששולם בפועל ביחס לסכום שנתבע במלואו.

הבקשה לסילוק על הסף
9.
לטענת המשיבה, בהתאם לכתב התביעה ובהתאם לפסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי-
אין המבקשת חולקת על כך שהיא חייבת בתשלום היטל סלילה בגין הנכס לחלוטין, אלא טוענת כי עליה לשלם 25% בלבד משיעור היטל הסלילה – כלומר ביחס לסכום ההשבה הנתבע, התובעת מודה בחובתה לשלם לעירייה סך של 13,979.10 ₪ בגין היטלי סלילה.

10.
מכאן גורסת המשיבה, כי נובעות המסקנות הברורות והחד משמעויות הבאות :

א.
בעת הגשת התביעה (חודש יולי 2013) טרם שילמה התובעת סכום כלשהו על חשבון החוב אותו דורשת היא את השבתו.

ב.
עפ"י הצ'קים הדחויים שמסרה, בהנחה שהם יפרעו כסדרן, רק בחודש מרץ 2014 תחל התובעת לשלם סכומים שאינה חייבת, כלומר רק בחודש זה תיוולד עילת התביעה שכן כאמור, גם לדידה של התובעת מגיע לנתבעת סך של כ- 14,000 ₪ בגין היטל סלילת כביש ועד לחודש מרץ 2014 יושלם התשלום של הסכום אשר אינו שנוי במחלוקת.

ג.
בנסיבות אלו, הרי שלא עסקינן בתביעת השבה- שכן, טרם שולם הסכום אשר שנוי במחלוקת ומשכך, להלכה ולמעשה מתחת לאיצטלא של תביעת השבה מסתתרת תביעה למתן סעד הצהרתי ולפיו התובעת אינה חייבת בתשלום ההיטל בשל אי חוקיותן של דרישות התשלום ו/או כי דרישות אלה הינן דרישות הנגועות באי חוקיות ומכאן נטען כי
אין המדובר בתביעה לקבלת סעד כספי, אלא בתביעה התוקפת באופן ישיר החלטה מנהלית.

לאור האמור, לטענת המבקשת, הואיל ועסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי נגד רשות מקומית בעניין אי חוקיות של היטלי סלילה, הרי שהסמכות לדון בתביעה זו נתונה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים.

תגובת התובעת לבקשה לסילוק על הסף
-

11.
התובעת טוענת, כי היא נקטה בשקיפות מלאה בכתב התביעה ובסעיף 24 אף מצאה לציין במפורש כי איננה תובעת השבה בגין המחאות שטרם נפרעו, אלא רק בגין אלו שנפרעו עד למועד ההכרעה בתיק דנן.

12.
לטענת התובעת, הלכה למעשה היא משלמת מידי חודש בחודשו סכומים השנויים במחלוקת, אותם היא תובעת כי יושבו לה. ככל שחולפים המועדים, מצטברים מידי חודש בחודשו תשלומים נוספים אשר שולמו בפועל ואשר השבתם נדרשת.

13.
לטענת התובעת, טענת הנתבעת ולפיה, התובעת טרם שילמה סכומים השנויים במחלוקת
- דינה להידחות, שכן התובעת טענה במפורש בסעיף 73 לכתב התביעה, כי החיוב בגין היטל סלילת המדרכה, איננו חוקי במלואו (ההדגשות במקור), וכל תשלום בגינו מהווה גבייה שלא כדין. משכך לטענתה, יש להשיב כל תשלום שבוצע עבור רכיב זה, החל מהשקל הראשון ששולם.

14.
התובעת מוסיפה וטוענת, באשר להיטל סלילת הכביש, כי היא איננה דורשת השבה בגין כספים שטרם שולמו ו/או בגין כספים אשר תשלומם אינו שנוי במחלוקת. התובעת דורשת השבה רק בגין כספים אשר נגבו שלא כדין, בניגוד לפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

15.
עוד נטען, כי אין המדובר בתביעה למתן סעד הצהרתי מן הסיבה הפשוטה, כי סעד הצהרתי שביסוד התיק דנן כבר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי שם נקבע : "עיריית הרצליה
איננה רשאית לחייב את העותרים בהיטל סלילת מדרכות כלל, ואילו באשר להיטל סלילת כביש, נקבע שניתן היה לגבות שיעור חלקי בלבד".

16.
לשיטת התובעת, הסעד שבתובענה זו הינו סעד השבה – סעד אופרטיבי הנגזר מקביעת בית המשפט המחוזי לעיל.





דיון והכרעה
;

17.
לאמור לעיל הבקשה לסילוק על הסף נסבה סביב שתי טענות, הראשונה שטרם נולדה עילת התביעה והשנייה העדר סמכות עניינית לדון בתובענה . אומר כבר כעת, כי ההכרעה בטענה הראשונה משליכה על הכרעה בטענה השנייה כפי שיפורט בהמשך.

עילת התביעה טרם נולדה – האומנם
;
18.
סבורני כי הצדק עם הנתבעת בטענה ולפיה עילת התביעה – ככל שהיא מתייחסת להשבת כספים – טרם נולדה נכון ליום הגשת התביעה.
כך – אין חולק כי הסעד נשוא התביעה נבחן במועד הגשת התביעה. במקרה בפני
התביעה הוגשה ביולי 2013 ובמסגרתה נתבע סעד השבת כספים אשר התובעת שילמה בתשלומים מעותדים, באמצעות שיקים, אשר הראשון בהם נמשך ליום 3/8/13. בנסיבות אלו, הרי שבמועד הגשת התביעה טרם שילמה התובעת למעשה תשלום כלשהו ומשכך, עילת התביעה שלה – ככל שהיא מתייחסת להשבת כספים טרם נולדה.

19.
למעלה מן הצורך אציין כי יש אף ממש בטענת הנתבעת ולפיה בנסיבות בהן בהתאם לפסק הדין של בית המחוזי חיוב העיריה בגין היטלי סלילה בשיעור 25% הינו כדין, הרי שממילא אף בשיקים אשר נפרעו עד למועד זה, שילמה התובעת את הסכום אשר אינו שנוי המחלוקת ותו לא. לענין זה, אציין כי החוב הנטען בגין היטלי סלילת כבישים עומד ע"ס 55,916.40 ₪, לשיטת התובעת, עפ"י פס"ד של בית המשפט המחוזי היא חייבת רק 25% מהחוב, קרי חובה של התובעת במועד הגשת התביעה עומד ע"ס 13,979.10 ₪ - הצ'קים שמסרה התובעת הינם ע"ס 1,921.70 ₪ כל אחד, החל מתאריך 03/08/2013, כלומר עד היום שילמה התובעת בפועל סך של 11,530.20 ₪ ומשכך אף לשיטתה טרם נולדה עילת ההשבה הנטענת.


20.
בנסיבות אלו, הרי שדין סעד ההשבה להימחק בנסיבות בהן טרם נולדה עילה זו.

21.
כפועל יוצא מקביעתי לעיל ובהינתן שטרם נולדה עילת תביעת ההשבה, מתבקשת המסקנה
ולפיה, התובענה היחידה העומדת להכרעה הינה להלכה ולמעשה תביעה לסעד הצהרתי הקובע כי החיוב בטל בנסיבות בהן יש להחיל על התובעת את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהליך אשר אין חולק כי לא היתה צד לו- תביעה אשר בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בה.

יפים, לענין גדירת סמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, מקום בו הנתבעת הינה רשות מקומית דברי כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) ברע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (19/9/05) שם בהתבסס על ההלכה ולפיה הסמכות הולכת אחרי הסעד איבחן כבוד השופט גרוניס וקבע כי :

"כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית. ניתן לראות זאת בבירור משבוחנים את התוספת השלישית לחוק. בתוספת זו (יחד עם סעיף 5(3) לחוק) נקבע, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים יש סמכות לדון בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז. זה המקרה היחיד בו בית המשפט לעניינים מינהליים הוסמך, לעת הזו, לדון בהליך נגד רשות מינהלית כאשר הסעד הנתבע בו הינו סעד כספי. אף אם נבחן את הענין מן ההיבט הדיוני, נמצא שאין יסוד לטענה שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בתביעת השבה המוגשת נגד רשות מקומית."

22.
ובחזרה לענייננו, כאמור התברר כי סעד כספי ממשי אין בפני
וככל שקיים הרי שמדובר בסעד הצהרתי במסווה של סעד כספי וזאת, הואיל וטרם בוצע תשלום על ידי התובעת ותכלית התביעה הינה סעד הקובע כי ההחלטה ולפיה עליה לשאת בתשלום – בטלה לחלוטין או חלקית.

23.
כיוון שכך, מצויה התביעה כל כולה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים ואין לבית המשפט האזרחי כל סמכות לדון בה.
סוף דבר-
24.
נוכח האמור והמפורט לעיל, הנני מקבלת הבקשה לסילוקה של התביעה על הסף ומורה על מחיקת התביעה.

25.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.



26.
המזכירות תדוור החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 59075-07/13 עיריית הרצליה נ' פסיה פגורק (פורסם ב-ֽ 06/01/2014)