פסקי דין על טארק עבאסי | פסקי דין על באסל עבאסי | פסקי דין על מחמד ריאד דענא ואח' |

4400/13 עפ     03/02/2014




עפ 4400/13 טארק עבאסי, באסל עבאסי, מחמד ריאד דענא ואח' נ' מדינת ישראל




פסק-דין בתיק ע"פ 4400/13




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ 4400/13

ע"פ 4411/13
ע"פ 5366/13
ע"פ 5692/13


לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


כבוד השופט נ' הנדל


כבוד השופט נ' סולברג


המערער בע"פ 4400/13:
טארק עבאסי

המערער בע"פ 4411/13:
באסל עבאסי

המערערים בע"פ 5366/13:

1. מחמד ריאד דענא


2. אחמד ריאד דענא
המערער בע"פ 5692/13:
אחמד אעוור



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 09.05.2013 בת"פ 24652-07-11 שניתן על ידי כב' השופט ר' כרמל


תאריך הישיבה:
כ"ד בכסלו התשע"ד

(27.11.2013)


בשם המערער בע"פ 4400/13:
עו"ד מוסטפא יחיא

בשם המערער בע"פ 4411/13:
עו"ד מונעם תאבת

בשם המערערים בע"פ 5366/13:
עו"ד ריאד סואעד
בשם המערער בע"פ 5692/13:
עו"ד אנדרה רוזנטל

בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן

בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ברכה וייס
בשם שירות המבחן לנוער:
גב' שלומית מרדר

פסק-דין

השופט י' דנציגר
:


לפנינו ארבעה ערעורים על הכרעת דין מיום 19.2.2013 ועל גזרי דין מהימים 9.5.2013 ו-27.6.2013 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
ר' כרמל
) בת"פ 24652-07-11. המערער בע"פ 4400/13 (להלן:
הנאשם 2
), המערער בע"פ 4411/13 (להלן:
הנאשם 3
), המערער 1 בע"פ 5366/13 (להלן:
הנאשם 4
) המערער 2 בע"פ 5366/13 (להלן:
הנאשם 5
) והמערער בע"פ 5692/13 (להלן:
הנאשם 6
) הורשעו בעבירה של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
החוק
); בעבירה של יצור נשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק; בעבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק; בעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק ובעבירה של השתתפות בהתפרעות לפי סעיף 152 לחוק. הנאשם 2, הנאשם 3 והנאשם 5 הורשעו גם בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק והנאשם 4 והנאשם 5 הורשעו גם בעבירה של קשירת קשר לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. על הנאשם 2 ועל הנאשם 3 הושתו 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרם וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורם והתנאי הוא שלא יעברו עבירה מסוג פשע. על הנאשם 4 הושתו 17 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע. על הנאשם 5 הושתו 19 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע. על הנאשם 6 הושתו 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע.

העובדות לפי כתב האישום

1.
ביום 25.6.2011 נפגש הנאשם 4 עם הנאשם 1 (להלן:
עלי
), עם הנאשם 5 ועם אחרים בעין אל לוזה שבירושלים והם קשרו קשר ליידות זיקוקים, בקבוקי תבערה ואבנים לעבר "בית יהונתן" שבשכונת סילוואן בעיר, שם מתגוררות שבע משפחות יהודיות. במסגרת הקשר
הם הלכו לתחנת דלק בסילוואן ומילאו בנזין בבקבוק בנפח ליטר וחצי. הנאשם 4, עלי והנאשם 5 נפרדו מהאחרים שהלכו לרכוש כשלוש חבילות זיקוקים. הנאשם 4, עלי והנאשם 5 השתמשו בבנזין כדי למלא כ-20 בקבוקי זכוכית ומאוחר יותר, לקראת השעה 20:00, נפגשו עם האחרים בשכונת סילוואן כשהם מצוידים בזיקוקים ובבקבוקי התבערה ונעמדו על גג בניין גבוה אל מול בית יהונתן. הנאשם 2, הנאשם 3 והנאשם 6 הצטרפו אליהם יחד עם רעולי פנים אחרים והחלו בירי הזיקוקים וביידוי מאסיבי של בקבוקי תבערה ואבנים לעבר בית יהונתן, כאשר באותה העת שהו בו משפחות רבות כולל ילדים קטנים. המתקפה נמשכה כ-10 דקות וגרמה לנזק רב בבית יהונתן. במהלך האירוע, היו נתונים הנאשם 2 והנאשם 3 במעצר בית בשל כתב אישום אחר שהוגש כנגדם.



על כן, הואשמו המערערים בעבירות שברישא.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.
המערערים כפרו במיוחס להם כפירה כללית. הנאשם 3 והנאשם 2 טענו טענת אליבי לפיה היו נתונים במעצר בית בעת התרחשות האירועים. הנאשם 5 טען כי בשעה 19:30 ביום האירוע נסע ביחד עם הנאשם 4 וגיסם לבית סבם בשכונת שועפט.

עדות פאיז אבו שקרא (להלן: פאיז)

3.
פאיז, יליד 1994, נעצר בחשד שיידה אבנים על רכב של משמר הגבול. במסגרת חקירתו, החל למסור פרטים אודות האירוע בבית יהונתן. בהודעתו הראשונה במשטרה העיד כי ביום האירוע השתתף בפגיעה בבית יהונתן ביחד עם הנאשם 4, הנאשם 5 והנאשם 1 (כיוון שהנאשם 4 והנאשם 5 הם היחידים שערערו על הכרעת הדין, רק הם יוזכרו להלן). פאיז פירט שנפגש עם הנאשם 4, הנאשם 5 ועם עד התביעה הנוסף מוחמד רוחי דענא (להלן:
מוחמד רוחי
), רכש איתם בנזין ובהמשך הלך לבדו לרכוש שלוש חבילות זיקוקים. מאוחר יותר, פגש את הנאשם 4, הנאשם 5 ואת מוחמד רוחי ומשם הלכו לעבר בית יהונתן וכשהגיעו ל"גבעה" התחילו ליידות בקבוקי תבערה ולירות זיקוקים לעבר בית יהונתן. פאיז העיד כי ביחד איתם היו עוד חמישה או שישה אנשים שאינו מכיר. בהודעתו השניה במשטרה, חזר פאיז על גרסתו בה הוא מזהה את הנאשם 4 והנאשם 5 כמי שהשתתפו עימו באירוע והבהיר כי היידוי נעשה מגג בנין רב קומות הממוקם ממול בית יהונתן. בהודעתו השלישית חזר על עיקרי גרסתו אך הדגיש כי הנאשם 4 והנאשם 5 יידו אבנים בלבד אל עבר בית יהונתן.

4.
במהלך עדותו לפני בית המשפט המחוזי חזר בו פאיז מהודעותיו במשטרה וציין כי הוא אינו מכיר את המערערים וכי אינו זוכר את פרטי האירוע. פאיז ציין כי דבריו במשטרה נאמרו מפאת לחץ החקירה ואלימות שהופעלה עליו מצד השוטרים.


עדותו של מוחמד רוחי

5.
מוחמד רוחי, יליד 1996 ואחיו של עלי, הודה בהשתתפות באירוע בבית יהונתן והורשע בשל כך. בהודעתו הראשונה במשטרה הכחיש מוחמד רוחי את השתתפותו באירוע וציין כי היה בעבודה במהלך שעות היום וכי בערב חזר לביתו. כך עשה גם בהודעתו השנייה. ואולם, בהודעתו השלישית במשטרה חזר בו מוחמד רוחי מהכחשתו וסיפר כי פאיז שכנע אותו לקחת חלק באירוע. מוחמד רוחי מסר כי לא עלה לגג הבניין יחד עם פאיז אך כי שמר על קשר עין איתו ועם האחרים. מוחמד רוחי הוסיף כי הנאשם 3 והנאשם 2 יידו בקבוקי תבערה במהלך האירוע וכי גם הנאשם 6 לקח חלק באירוע. בהודעתו החמישית, חזר מוחמד רוחי על הדברים ופירט כי הנאשם 3 והנאשם 2 יידו בקבוקי תבערה ואילו הנאשם 6 זרק אבנים על רכב צבאי שהגיע למקום. באותה הודעה, ציין מוחמד רוחי כי הנאשם 4 והנאשם 5 היו בשועפט כל השבוע. מוחמד רוחי זיהה את הנאשם 3 ואת הנאשם 2 בתמונות שהוצגו לו, וחזר על זיהוי זה גם בהודעתו השישית במשטרה. הוא זיהה את הנאשם 2 גם בעימות שנערך ביניהם ביום 4.7.2011. במסגרת הודעתו השישית, זיהה מוחמד רוחי גם את הנאשם 6 בתמונה שהוצגה לו וכן בעימות שנערך ביניהם.

עדויות חוקרי המשטרה ודיירי בית יהונתן

6.
השוטר משה לוי העיד לפני בית המשפט המחוזי אודות נסיבות חקירת פאיז. הוא העיד כי פאיז נחקר ללא נוכחות קרוב משפחה לאחר ששניים מדודיו לא ענו לשיחותיו וחקירתו אושרה על ידי קצין חקירות כיוון שפאיז נתפס בשעת מעשה. השוטר לוי העיד כי פאיז הוזהר כדין וכי החקירה התנהלה בשפה הערבית, היא שפת אימו. השוטר רגב מוהבן חקר גם הוא את פאיז חקירה אחת והעיד כי הזהיר אותו כדין. השוטר מוהבן חקר גם את מוחמד רוחי והעיד שגבה את כל הודעותיו. השוטר מוהבן העיד שמוחמד רוחי נחקר ללא נוכחות בן משפחה לאחר שאביו התיר את חקירתו ואף הגיע לחקירה אך אמר שלא יוכל להמתין עד לסיומה. השוטרים לוי ומוהבן העידו שהרימו את קולם בחקירת פאיז ומוחמד רוחי, אך כי לא נקטו בכל אלימות כלפיהם ולא הפעילו עליהם לחץ בלתי לגיטימי.

7.
דיירי בית יהונתן, כמו גם המאבטחים ששמרו על הבית ביום האירוע, העידו אודות השתלשלות האירוע ואודות תחושת הבהלה והנזק הרב שנגרם למבנה.


עדות משפחתו של הנאשם 3

8.
אביו של הנאשם 3 העיד לפני בית המשפט המחוזי כי למיטב זכרונו ביום האירוע הנאשם 3 שהה בבית המשפחה וכי בני המשפחה "עשו על האש" מהשעה 16:00 אחר הצהריים ועד לשעה 01:00 לפנות בוקר. הוא סייג את דבריו כשהעיד כי אינו זוכר בוודאות שמדובר היה ביום האירוע. אימו של הנאשם 3 העידה כי הוא היה במעצר בית במשך כל חודש יוני 2011 וכי היא הייתה בבית ביחד איתו, אך לא זכרה אם ביום האירוע אכן "עשו על האש". דודו של הנאשם 3 העיד כי ביום האירוע בני המשפחה לא "עשו על האש".

עדות הורי הנאשם 5

9.
אימו של הנאשם 5 העידה כי בנה היה בבית סבו בשועפט בשעת האירוע במסגרת תנאי מעצר הבית שחלו עליו. בהודעתה במשטרה מסרה כי יחד עם בנה היה גם הנאשם 4 וכי בעלה הסיע את השניים לבית הסב בשועפט. במהלך עדותה לפני בית המשפט המחוזי לא זכרה העדה האִם היה זה בעלה שהסיע את השניים או שמא חתנה. אביו של הנאשם 5 העיד כי למיטב זכרונו הסיע את בנו ביום האירוע לשועפט.

עדות הנאשם 2

10.
הנאשם 2, יליד 1991 ובן דודו של הנאשם 3, הכחיש את מעורבותו באירוע ואישר את הודעותיו במשטרה. בהודעתו הראשונה במשטרה ציין כי היה כל יום האירוע בביתו עם אימו, כאשר בשעה 16:00 הצטרפו יתר בני המשפחה אשר צפו יחדיו בסרט עד שהלכו לישון בשעה 23:00. במסגרת הודעתו במשטרה מסר פרטים אודות מהלך היום, השעות בהן קם והלך לישון, מה אכל ומה לבש. בהודעתו השנייה במשטרה, מסר הנאשם 2 כי בני המשפחה הלכו לישון ביום האירוע בשעה 21:00 וכי אביו היה בבית במהלך כל שעות היום. גם בהודעתו השלישית מסר שאביו היה בבית במהלך כל שעות היום, וזאת אף לאחר שחוקריו עימתו אותו עם העובדה שאביו מסר שיצא לקניות בעיר העתיקה בירושלים באותו יום. בעדותו לפני בית המשפט חזר הנאשם 2 על גרסתו לפיה רק אימו הייתה עימו בבית ביום האירוע. אימו של הנאשם 2 העידה לפני בית המשפט כי האב לא יצא מהבית במהלך יום האירוע, וציינה כי הנאשם 2 היה בבית במהלך כל שעות היום.


עדות הנאשם 3

11.
הנאשם 3, יליד 1991, הכחיש את מעורבותו באירוע וטען כי שהה בביתו לאורך כל שעות היום. בהודעתו הראשונה במשטרה, ציין כי היה עם אימו ואחיו בבית וכי אביו היה בעבודה ושב הביתה בשעה 17:00 לערך. בהודעתו השנייה במשטרה, ציין הנאשם 3 כי אביו היה בבית ביום האירוע וכי בשעה 16:00 הגיעו לבית דודים מצד אימו ש"עשו על האש" עד לשעה 22:00.

עדות הנאשם 4

12.
הנאשם 4, יליד 1995 ואחיו של הנאשם 5, כפר במיוחס לו בכתב האישום. בהודעתו במשטרה ציין כי ביום האירוע הלך למקום עבודתו, המשיך למועדון בשעה 16:00 ושב לביתו בשעה 19:00. לדבריו הוא יצא אז לבית סבו בשועפט עם גיסו, אחותו ועם הנאשם 5. בעדותו לפני בית המשפט המחוזי, ציין הנאשם 4 כי הדגיש לפני חוקריו שאינו זוכר את התאריכים המדויקים בהם נסע לבקר את אחיו בבית סבו אך בחקירתו הנגדית ציין שהוא בטוח שביקר את אחיו בבית הסב ביום האירוע. גם במעמד זה סייג את דבריו וציין כי עבר מאז זמן רב והוא לא זוכר בדיוק את הפרטים. הנאשם 4 הדגיש בעדותו כי מסר את דבר הסעתו לשועפט על ידי גיסו לאחר שהופעל עליו לחץ רב מצד חוקריו, ולא ידע להסביר מדוע אביו מסר כי הוא היה זה שהסיע את השניים לשועפט.

עדות הנאשם 5

13.
הנאשם 5, יליד 1993, כפר במיוחס לו וציין בהודעתו במשטרה כי אביו או גיסו הסיעו אותו לבית סבו בשועפט שם שהה יחד עם עלי. על דברים אלו חזר בעדותו לפני בית המשפט המחוזי אך לא ידע להסביר מדוע עלי מסר כי היה בביתו שלו בעת האירוע. הנאשם 5 הסביר את חריגתו ממסגרת הזמנים שהותרה לו ליציאה ממעצר הבית בו היה נתון בכך שאימו התקשרה אליו ביום האירוע וסיפרה לו שאביו לא יוכל לאסוף אותו ממקום עבודתו בזמן בשל תקרית של יידוי אבנים וכי בשעה 20:30 באותו יום התקשר אליו גיסו ואמר שיבוא לאסוף אותו במכונית של אביו. בהודעה מאוחרת יותר במשטרה, מסר הנאשם 5 כי אביו ולא גיסו היה זה שהסיע אותו לשועפט וכי במכונית היו גם אימו ואחותו. הוא הסביר שאימו שיקרה כשמסרה שהוא היה בבית בכל יום האירוע כדי לא לסבך אותו.

14.
גיסם של הנאשם 4 והנאשם 5 לא זכר בעדותו לפני בית המשפט אם היה זה הוא שהסיע את השניים לשועפט ושלל את האפשרות שהגיע לאסוף את השניים אחרי השעה 19:00.

עדות הנאשם 6

15.
הנאשם 6, יליד 1996, הכחיש בהודעתו במשטרה את מעורבותו באירוע, אך בהודעתו השנייה הודה כי שיקר וכי הוא יידה אבנים על רכב שהיה לטענתו "של המתנחלים". הוא ציין כי זרק את האבנים על הרכב לבדו וברח בחזרה לביתו. עוד הוסיף הנאשם 6 כי הוא מכיר את מוחמד רוחי אך שלל את הימצאותו בזירת האירוע, וזאת בניגוד לגרסתו של מוחמד רוחי בעימות שנערך ביניהם.

עדות מוחמד ואיברהים קרעין (להלן: האחים קרעין)

16.
שני עדים אלו העידו מטעם ההגנה. הם השתתפו באירוע בבית יהונתן, הורשעו ודינם נגזר לאחר שהודו ביידוי 40 בקבוקי תבערה ביחד עם שניים נוספים לכיוון בית יהונתן מבית השייך לבן משפחתם ולו חלונות ירוקים. בקבוקי התבערה שיידו פגעו לדבריהם בגג בית יהונתן אך לא פגעו בחלונות. עדים אלו העידו כי מלבדם לא היו משתתפים נוספים באירוע, ובכך חזר בו איברהים קרעין מעדותו במשטרה לפיה בצד השני של הגג היו מתפרעים נוספים רעולי פנים שיידו אבנים ולא הציג הסבר לחזרה זו מהודעתו.

17.
עד נוסף מטעם ההגנה, מרד עווד, העיד כי עבד כמתדלק בתחנת הדלק אל-מנאר והעיד כי המערערים לא הגיעו "לקנות בנזין בבקבוק" ביום האירוע.

18.
המשיבה טענה לפני בית המשפט המחוזי כי יש להרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם על בסיס הפללתם על ידי פאיז ומוחמד רוחי, כאשר יש להעדיף את הודעותיהם במשטרה על פני עדותם לפני בית המשפט. המשיבה טענה כי הודעותיהם ניתנו בצורה ספונטנית וכך גם ההפללה, כאשר שני העדים מסרו בסופו של דבר גרסה קוהרנטית באשר להשתלשלות העניינים ביום האירוע ובאשר למעורבותם של המערערים בו. המשיבה הוסיפה כי חזרתם של עדים אלו מהודעותיהם לא הוסברה וכי טענתם בדבר אלימות שהופעלה עליהם מצד החוקרים אינה מבוססת. המשיבה טענה כי ניתן לחזק את הודעותיהם המפלילות על ידי שקרי המערערים ועל בסיס הסתירות הרבות שבהודעותיהם ועדויותיהם.
19.
המערערים, מצידם, טענו כי הודעותיהם של העדים המפלילים אינן מהימנות ולא נמצא חיזוק מתאים להן, שצריך להיות ברמה מוגברת בשל היותם שותפים לעבירה. עוד טענו המערערים כי המשטרה נקטה שיטות חקירה פסולות וכן נטען כי לפאיז יש בעיות קוגניטיביות שלא מאפשרות הסתמכות על דבריו. המערערים הוסיפו כי קיים ספק סביר באשר לעצם השתתפותם באירועים, שכן ידוע שבאירוע השתתפו רעולי פנים וכי שניים מהם, האחים קרעין, הודו במעשים והורשעו בהם. המערערים טענו גם למחדלי חקירה רבים, ובין היתר לכך שחלקם נחקרו ללא נוכחות קרוב משפחה מבוגר. עוד נטען כי טענות האליבי שהעלו לא נסתרו וכי הוריו של הנאשם 3 לא ידעו ביחס לאיזה יום בשבוע נחקרו ולכן מסרו שאינם בטוחים בגרסתם. נטען גם כי הורי הנאשם 4 והנאשם 5 התייחסו בעדויותיהם לשגרת החיים של האחים ולא ליום האירוע דווקא.

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

20.
בית המשפט המחוזי דן תחילה במהימנותו של פאיז. בית המשפט קבע כי הודעותיו המפלילות של פאיז מגלות גרסה קוהרנטית ומלאת פרטים עליה חזר כמה פעמים תוך שהוא מפרט את מלוא השתלשלות האירועים ביום האירוע. בית המשפט קבע כי פאיז לא הגזים בתיאור מעורבותם של הנאשם 4 ושל הנאשם 5 וייחס לכל אחד את חלקו כפי שהבחין בו ביום האירוע. בית המשפט הוסיף כי טענות המערערים בדבר פגמים שנפלו בחקירת פאיז נסתרו, שכן חקירתו ללא נוכחות מבוגר התבצעה רק לאחר שלא ניתן היה ליצור קשר עם משפחתו ולאחר שניתן אישור לחקירה מטעם קצין ממונה. בית המשפט הדגיש כי גרסתו של פאיז בהודעותיו אינה יכולה להיות כזו שניתנה מפי החוקר וכי לא ננקטה כלפיו אלימות. בית המשפט קבע כי חזרתו ההדרגתית של פאיז מגרסתו בהודעותיו נבעה מכך שבטרם הודעתו השלישית פגש בנאשם 4 ובנאשם 5 במסגרת מעצרו ולכן ביקש להפחית ממעורבותם. עוד הסביר בית המשפט כי חזרה זו מגובה גם בחששו של פאיז כשנודע לו שעליו לערוך שחזור של האירוע בשטח בליווי המשטרה. עוד הפנה בית המשפט לתרגיל חקירה שנערך כאשר פאיז והנאשם 4 הוכנסו לאותו תא ושיחתם הוקלטה, כאשר הנאשם 4 משדל את פאיז לחזור בו מההפללה. לכן, קבע בית המשפט כי חזרתו של פאיז מהודעותיו במהלך עדותו אינה מהימנה וכי יש להעדיף את גרסתו כפי שבאה לידי ביטוי בהודעותיו במשטרה.

21.
בית המשפט המחוזי דן גם במהימנות עדותו של מוחמד רוחי. בית המשפט הדגיש כי אמנם בתחילה הכחיש מוחמד רוחי את השתתפותו באירוע, אך בהודעתו השנייה במשטרה כבר מסר גרסה מפורטת שתאמה את גרסתו של פאיז, ועל אף שהכחיש גם אותה וטען כי זו ניתנה לאור איומי החוקרים, בהודעתו השלישית במשטרה חזר ודבק בגרסה המפלילה. בית המשפט ציין כי חקירתו של מוחמד רוחי נעשתה ללא נוכחות קרוב משפחה בוגר לאחר שאביו נתן לכך הסכמה ואף הגיע לאחת החקירות אך לא יכול היה להמתין עד לסיומה. בית המשפט הוסיף כי אמנם השוטר מוהבן ציין שצעק על מוחמד רוחי אך מכך לא ניתן ללמוד שגרסתו המפורטת כל כך ניתנה בשל איומים כלשהם. בית המשפט הדגיש כי מגרסתו של מוחמד רוחי בהודעותיו עולה כי הנאשם 2 והנאשם 3 יידו בקבוקי תבערה לעבר בית יהונתן ואילו הנאשם 6 יידה אבנים לעבר רכב הסיוע שהגיע לאזור באופן שעולה בקנה אחד עם הודאתו של הנאשם 6 ביידוי האבנים, וכי מוחמד רוחי זיהה באופן מפורט את המעורבים הן בתמונות שהוצגו לו והן בעימות עם חלק מהם.
לכן, העדיף בית המשפט את הודעותיו של מוחמד רוחי במשטרה על פני עדותו לפניו.

22.
בית המשפט המחוזי נדרש לטענה לפיה הרשעת האחים קרעין מטילה ספק סביר בדבר אפשרות מעורבותם של המערערים באירוע. בית המשפט ציין כי התמונה המצטיירת ממכלול העדויות אודות האירוע היא כי מדובר באירוע בו נכחו מתפרעים רבים על גג הבית שממול בית יהונתן, וכי חלקם היו רעולי פנים. בית המשפט ציין כי גרסה זו נתמכת גם בהודעותיהם של מוחמד רוחי ושל פאיז וכי ניכר שיודו עשרות בקבוקי תבערה לעבר הבית, כאשר רק 20-15 מהם יוחסו למערערים. לכן, עצם הרשעת האחים קרעין במעשים דומים אינה שוללת את אפשרות מעורבותם של המערערים באירוע. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים לפיה המשיבה לא הוכיחה את המיקום ממנו בוצעה ההתפרעות, וזאת מן הסיבה שמהעדויות עולה שהיידוי התבצע מגג בניין ובו מרפסת שרופה הניצב ממול בית יהונתן על גבעה. בית המשפט הוסיף כי הסתירות שבגרסת פאיז באשר למיקום היידוי ניתנות ליישוב בכך שעל אף שבהודעה אחת ציין שהיידוי נעשה מגבעה, הרי שבהודעה מאוחרת יותר ציין במפורש שמדובר היה בגג בניין המצוי על גבעה.

23.
בית המשפט המחוזי התייחס לדרישת החיזוק הנדרש להודעותיהם המפלילות של פאיז ומוחמד רוחי, בשל העובדה שהנאמר בהן הוכחש בעדויותיהם ובשל העובדה שהם עצמם מעורבים בפרשה. בית המשפט ציין כי הסתירות הרבות וטענות האליבי המופרכות של המערערים מהוות את החיזוק הנדרש לגרסה המפלילה. באשר לנאשם 2, קבע בית המשפט כי גרסתו רצופת סתירות בכך ששינה התייחסותו באשר לנוכחים בבית ביום האירוע. גם גרסת האליבי של הנאשם 3 נמצאה מופרכת על ידי בית המשפט שעה שבהודעותיו נפלו סתירות בכל הנוגע לנוכחות אביו בבית ובכל הנוגע לעובדה שהוא ובני משפחתו "עשו על האש" באותו יום, כאשר עדויותיהם של בני משפחתו רק תרמו לחוסר הוודאות האופף את גרסתו. בית המשפט הוסיף כי מהימנותם של הנאשם 2 והנאשם 3, שהינם בני דודים, נפגמה גם כשהתייחסו לאפשרות שמתקיים ביניהם סכסוך, כאשר הנאשם 2 טען שאין כל סכסוך בין השניים ואילו הנאשם 3 טען שכבר זמן רב קיים סכסוך בין המשפחות. בית המשפט נדרש גם לטענת האליבי של הנאשם 4 ושל הנאשם 5 אשר הייתה רצופת סתירות בנוגע לזהות הנהג שהסיע אותם לכאורה לבית הסב בשועפט וכן בנוגע לשעת ההסעה, כאשר גיסם שלל את האפשרות שהסיע אותם לאחר השעה 19:00. באשר למהימנותו של הנאשם 6, קבע בית המשפט כי זו מוטלת בספק בשל העובדה שהכחיש היכרות עם מוחמד רוחי ואילו האחרון זיהה אותו גם בתמונות וגם במהלך עימות שנערך בין השניים.


לאור כל האמור לעיל, הרשיע בית המשפט את המערערים בעבירות שברישא.


גזר דינו של בית המשפט המחוזי

24.
בעניינם של הנאשם 2 והנאשם 3, ציין בית המשפט המחוזי כי לשניהם הרשעות קודמות כאשר לנאשם 2 הרשעה בעבירה דומה. בית המשפט ציין כי שירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית כלפי הנאשם 2 ולא בא בהמלצה כלפי הנאשם 3 אך ציין שזה סיגל לעצמו אורח חיים עברייני. בית המשפט עמד על האופי המאורגן של העבירות בהן הורשעו השניים ועל העובדה שאלה נועדו להטיל מורא על תושבים יהודיים המתגוררים בלב שכונת סילוואן. בית המשפט עמד על חומרת המעשים של השניים ועל הערך המוגן של שלום הציבור וביטחונו שנפגע בעקבותיהם, וציין כי אין חשיבות לעובדה שלא הם היו אלו שרכשו או הכינו את בקבוקי התבערה. בית המשפט ציין כי מתחם הענישה ההולם בגין מעשים מסוג זה הוא בין 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל לבין שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, וכי אין במקרה דנא נסיבות לסטייה ממתחם זה. לאחר שקלול כל האמור גזר בית המשפט על הנאשם 2 ועל הנאשם 3 את העונשים שברישא.

25.
בעניינם של הנאשם 4, הנאשם 5 והנאשם 6, ציין בית המשפט המחוזי כי לנאשם 5 הרשעות קודמות וכי שלושתם צעירים כאשר הנאשם 4 בן 18, הנאשם 5 בן 20 והנאשם 6 בן 17 שנים. בית המשפט ציין כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינם של הנאשם 4 ושל הנאשם 5, אך המליץ שלא למצות את הדין עם הנאשם 6 בשל הודאתו במעשיו ובשל הרתעתו על ידי ההליך הפלילי, והמליץ לגזור עליו מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות והעמדה בפיקוח שירות המבחן. בית המשפט עמד על חומרת האירוע בו נטלו השלושה חלק וציין כי אירוע זה מחייב ענישה שיהיה בה כדי להרתיע הן את שלושת המערערים והן אחרים. בית המשפט הדגיש כי מדובר בקטינים אך כי קטינות בפני
עצמה אינה יכולה להוות הצדקה לפורענות וחסינות מפני מאסר. בית המשפט עמד בשנית על הערכים המוגנים שנפגעו בשל מעשיהם של המערערים וכן את היות המניע למעשים לאומני. לכן, קבע בית המשפט שלא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם 6 אך כי יש לתת ביטוי להבדלים שבין הנאשמים במסגרת גזירת העונשים. לכן, השית בית המשפט על השלושה את העונשים שברישא.

תמצית נימוקי הערעורים

26.
הנאשם 2 – באמצעות בא כוחו, עו"ד מוסטפא יחיא
– טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשביסס את הרשעתו על עדות יחידה של עד שחזר בו בעדותו מהודעותיו במשטרה מבלי שלעדות זו יתווספו חיזוקים משמעותיים. ראשית, טוען הנאשם 2 כי למעשה העד היחיד שזיהה בהודעותיו אותו ואת הנאשם 3 הוא מוחמד רוחי. בשים לב לחזרתו מהודעותיו במשטרה ובשים לב לעדויות הרבות שנשמעו בבית המשפט בכל הנוגע לאופי האירוע ולהשתלשלות העניינים, טוען הנאשם 2 כי שגה בית המשפט כשלא זקף לזכותו את מחדלי החקירה שבאו לידי ביטוי בכך שהמשטרה לא יצאה לשטח לבדוק אם גרסתו של מוחמד רוחי בהודעותיו הינה אפשרית. בכך, לטענתו, נמנעו ממנו ראיות שהיו יכולות להוכיח את חפותו ויש בכך כדי לבסס ספק סביר באשר לאשמתו. הנאשם 2 מוסיף כי לאור חזרתו של מוחמד רוחי, שהיה שותף לביצוע המעשים, מהודעותיו במשטרה, נדרש "חיזוק כפול" לגרסתו וכי בית המשפט כלל לא הסביר היכן ניתן למצוא חיזוק כאמור. לטענת הנאשם 2, הסתירות הרבות שבהודעותיו השונות של מוחמד רוחי במשטרה, שמונה במספר, מצמצמות את מידת האמון שניתן לתת בהן באופן שדורש ראיות מחזקות משמעותיות במיוחד. הנאשם 2 טוען כי החיזוק שמצא בית המשפט לצורך הרשעתו הוא בסתירות שנפלו בגרסתו ובטענת האליבי שלו, אלא שבית המשפט לא קבע כל ממצא מהימנות ביחס לעדותו וביחס לעדות אימו שגיבתה את טענת האליבי שלו. עוד טוען הנאשם 2 כי בית המשפט נתפס לכלל טעות כשקבע שבחר לא להעיד את אביו, שכן האב רשום ברשימת עדי התביעה והמשיבה לא פעלה להעיד אותו. לאור כל זאת, טוען הנאשם 2 כי בית המשפט לא עמד בחובת החיזוק לה הוא נדרש שעה שהוא מעדיף גרסתו של עד שנמסרה מחוץ לכותלי בית המשפט, במיוחד שעה שמדובר בעד שהוא שותף לדבר העבירה, וכי הרשעתו מבוססת אך על הודעותיו במשטרה של מוחמד רוחי באופן שמאפשר את התערבות ערכאת הערעור שכן לערכאה הדיונית לא היה כל יתרון בהסקת מסקנות מהודעות אלה. לעניין העונש, טוען הנאשם 2 כי העונש שהושת עליו חורג לחומרה מהעונשים שהושתו על העדים המפלילים וזהה לעונשו של הנאשם 3 על אף שלאחרון עבר פלילי מכביד יותר. בדיון שלפנינו, הוסיף הנאשם 2 וטען כי שגה בית המשפט כשלא קיזז מעונשו עונש מאסר אחר שריצה במסגרת תיק נוסף בו הורשע. לטענה זו הצטרף גם הנאשם 3.

27.
הנאשם 3 – באמצעות בא כוחו, עו"ד מונעם תאבת
– חוזר על טענותיו של הנאשם 2 בכל הנוגע לחיזוק הנדרש לעדותו של מוחמד רוחי. הנאשם 3 מוסיף כי לא ניתן היה לבסס את החיזוק לעדותו של מוחמד רוחי על סתירות בגרסתו באשר למעשיו ביום האירוע. לטענתו, הבלבול שחל בנוגע לשאלת קיום ה-"על האש" בביתו ביום האירוע נובע מחוסר אחידות שהציגו החוקרים, כאשר את אימו שאלו מתי בפעם האחרונה עשתה המשפחה "על האש" ואילו את אביו שאלו האם המשפחה "עשתה על האש" ביום האירוע. הנאשם 3 טוען כי הוריו מסרו גרסאות שונות לעניין זה בהתאם לשאלות שנשאלו כאשר נחקרו באותה השעה בתחנת המשטרה, וכי חוקריו עימתו אותו אך ורק עם גרסת אביו לפיה המשפחה עשתה "על האש" ביום האירוע, כדי לחלץ ממנו גרסה בלתי עקבית בשל חוסר רצונו להעיד שאביו שיקר. לטענתו, גרסת האם לפיה אירוע ה-"על האש" התרחש רק שלושה ימים לאחר האירוע הייתה לפני חוקריו בעת שנחקר, ואילו היו מעמתים אותו עם גרסה זו היה מוסר את הפרטים לאשורם. מכל מקום, טוען הנאשם 3 כי ממכלול הודעותיו לא ניתן להבין שטען טענת אליבי הנוגעת לקיום אירוע ה-"על האש" בביתו וכי טענה זו נסתרה. עוד טוען הנאשם 3 כי אי הדיוקים הנסבים סביב אירוע פעוט זה אינם יכולים להוות את החיזוק הנדרש להרשעתו. לעניין העונש, טוען הנאשם 3 כי העונש שהושת עליו חורג מן המקובל בעבירות מהסוג שיוחס לו וכי העונש גם חורג מזה שהושת על יתר המעורבים בפרשה.

28.
הנאשם 4 והנאשם 5 – באמצעות בא כוחם, עו"ד ריאד סואעד – טוענים גם הם, אם כי ביחס לעדותו של פאיז, כי לא ניתן היה לקבלה ללא חיזוק משמעותי ביותר וכי חיזוק זה לא מתקיים בענייננו. לטענתם, בית המשפט התעלם מקשיים משמעותיים בהודעותיו של פאיז: ראשית, מכך שהודעותיו נגבו ללא נוכחות קרוב משפחה בגיר ומבלי שהתקבל אישור בחתימת קצין חקירות; שנית, מכך שהגרסה שעולה מהודעותיו של פאיז אינה מוכיחה מעבר לספק סביר כי גרסתו נוגעת לאותו אירוע בבית יהונתן ולגבי המבנה המתואר בכתב האישום; שלישית, מכך שפאיז חזר בו מגרסתו המפליליה כבר במסגרת הודעותיו במשטרה ועוד בטרם עלה לדוכן העדים; רביעית, מהעובדה שחקירותיו של פאיז תומללו אך לא תועדו ויזואלית; חמישית, מן העובדה שבהודעותיו של פאיז נזכר מעורב נוסף ואילו המשיבה כלל לא פעלה כדי לבחון את מעורבותו באירוע; ושישית, מכך שהמשטרה לא פעלה לבחון את גרסתו של פאיז בשים לב לתנאי השטח ואף לא חיפשה את החנות בה נטען שנרכשו הזיקוקים או את תחנת הדלק המדוברת, באופן שמקים מחדלי חקירה חמורים. הנאשם 4 והנאשם 5 מוסיפים כי לא היה מקום לדחות את טענתם בדבר מוגבלותו התפקודית של פאיז לאור העובדה שחוקריו ציינו בעצמם במהלך החקירה כי: "הנחקר הזה אין לו באמת שכל הוא לא יודע לענות לך וזה בעיה". עוד הם טוענים, כי העד המפליל השני, מוחמד רוחי, שלל בהודעותיו את מעורבותם באירוע באופן שמעמיד בסימן שאלה את קביעת בית המשפט לפיה גרסתו וגרסת פאיז משתלבות לכדי תיאור קוהרנטי של האירוע, וזאת מבלי שבית המשפט נימק מדוע העדיף לעניין זה את הפללתם בגרסתו של פאיז על פני ניקויים מאשמה בעדותו של מוחמד רוחי. באשר לטענת האליבי שלהם, טוענים השניים כי הסתירות עליהן הצביע בית המשפט – הנוגעות לשאלה מי בדיוק הסיע אותם לבית הסב בשועפט בערב האירוע, באיזו שעה ובאיזה רכב – הן סתירות פעוטות שנובעות מהעובדה שזו שגרת החיים של המשפחה וכי לא מתנהל רישום מדויק באשר לפרטי ההסעות בכל יום ביומו.


לעניין העונש, טוענים הנאשם 4 והנאשם 5 כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מעובדת קטינותם ומכך ששירות המבחן קבע שהם הפנימו את הפסול שבמעשיהם. עוד הם טוענים כי בית המשפט התעלם מהקושי הרב שחוו כששהו במעצר מאחורי סורג ובריח ובמעצר בית במהלך קיום ההליך נגדם.

29.
הנאשם 6 – באמצעות בא כוחו, עו"ד אנדרה רוזנטל – טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהרשיע אותו בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום על אף שאין לכך ראיות בנמצא, גם לא בגרסתו המפלילה של מוחמד רוחי. לטענתו, הוא עצמו הודה ביידוי אבנים לעבר רכב הסיוע שהגיע לשטח וגרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסתו של מוחמד רוחי בהודעותיו לפיה מעורבותו הייתה אך ורק ביידוי אבנים לעבר רכב הסיוע. לטענתו, מוחמד רוחי מסר גרסה זו בכמה הזדמנויות. הנאשם 6 טוען כי שגה בית המשפט כשביסס את חוסר מהימנותו על העובדה שטען שהוא אינו מכיר את מוחמד רוחי, והוא מפנה להודעתו במשטרה בה השיב במפורש כי הוא אכן מכיר את מוחמד רוחי. באשר לעונש שנגזר עליו, טוען הנאשם 6 כי זה חורג במידה ניכרת מן המקובל בעניינם של קטינים כמוהו. זאת במיוחד, לאור המלצת שירות המבחן להימנע ממאסר בפועל בעניינו ולהעמידו תחת פיקוח השירות.


תמצית נימוקי המשיבה

30.
המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אבי וסטרמן
– טוענת כי אין מקום להתערב במסקנות בית המשפט המחוזי באשר להרשעתם של המערערים. לטענתה, אין מחלוקת כי לא ניתן לבסס דבר על עדויותיהם הסותרות והבלתי מתקבלות על הדעת של פאיז ושל מוחמד רוחי לפני בית המשפט ולכן אין מנוס מלפנות להודעותיהם במשטרה. המשיבה טוענת כי ההודעות של השניים היו מפורטות ביותר ואלה אכן ביססו גרסה קוהרנטית להשתלשלות העניינים ביום האירוע באופן שמפליל את המערערים כולם. לטענתה, בית המשפט היה מודע לכך שפאיז חזר בו במהלך הודעותיו מהגרסה המפלילה בכמה הזדמנויות, אך הסביר חזרה זו בעובדה שנפגש עם הנאשם 4 ואף נערך לשניים תרגיל חקירה. המשיבה מדגישה כי פאיז זיהה את הנאשם 4 ואת הנאשם 5 בכמה הזדמנויות וגם אם צמצם בשלב מסוים את מעורבותם באירוע, הרי שגרסתו עדיין שונה בתכלית מגרסתם לפיה כלל לא היו במקום. באשר למוחמד רוחי, טוענת המשיבה כי החל מהודעתו השלישית, מסר גרסה סדורה ומדויקת באשר להשתלשלות האירוע וזיהה את הנאשם 2, את הנאשם 3 ואת הנאשם 6 בכמה הזדמנויות לרבות בעימות עם חלק מהם. המשיבה טוענת כי לגרסאות מפורטות אלה הצטרפו חיזוקים משמעותיים העולים בחלקם אף כדי סיוע: ראשית, טוענת המשיבה כי בצדק קבע בית המשפט, תוך התרשמות ישירה מעדויותיהם ומעדויות אחרות, כי טענות האליבי של הנאשם 2, הנאשם 3, הנאשם 4 והנאשם 5 נסתרו באופן הפוגם במהימנותם בצורה ניכרת העולה כדי סיוע ולכל הפחות כדי חיזוק לגרסאות המפלילות; שנית, טוענת המשיבה כי גרסאותיהם של פאיז ושל מוחמד רוחי מחזקות זו את זו ואכן משתלבות כדי גרסה קוהרנטית; שלישית, הודאתו של הנאשם 6 מחזקת את גרסתו של מוחמד רוחי באופן העולה כדי סיוע; רביעית, התנהגותו של הנאשם 4 במהלך תרגיל החקירה היא התנהגות מפלילה אשר מחזקת באופן ניכר את גרסתו של פאיז; וחמישית, גרסאותיהם של פאיז ושל מוחמד רוחי מתחזקות גם מעדויותיהם של אנשי בית יהונתן בכל הנוגע למקום ממנו בוצעה המתקפה.

31.
על אף האמור לעיל, מסכימה המשיבה לזיכויים של הנאשם 2, הנאשם 3 והנאשם 6 מעבירה של ייצור נשק ולזיכויו של הנאשם 6 אף מעבירה של נשיאת נשק, זאת בשל חוסר ראייתי העולה מגרסתו של מוחמד רוחי. יחד עם זאת, טוענת המשיבה כי יש להותיר על כנה את הרשעתו של הנאשם 6 בעבירות של הצתה, חבלה חמורה בכוונה מחמירה והשתתפות בהתפרעות, שכן גם אם יידה אבנים בלבד ואף אם עשה זאת מגג בניין אחר, הרי שלקח חלק במתקפה בכללותה שכללה גם יידוי בקבוקי תבערה כך שהיה שותף לעבירות אלה. לעניין העונש, טוענת המשיבה כי אין להתערב בעונשים שהושתו על הנאשם 4 ועל הנאשם 5, וכי אין להתערב אף בעונשים שהושתו על הנאשם 2 ועל הנאשם 3 על אף העובדה שיש לזכותם מעבירת ייצור נשק. המשיבה מסכימה להפחתה בעונשו של הנאשם 6 בתנאי שיושת עליו עונש מאסר בפועל. בדיון שלפנינו, הסכימה המשיבה לזיכויו של הנאשם 6 גם מעבירת ההצתה. ואולם, בהודעה מעדכנת, דחתה המשיבה את טענותיהם של הנאשם 2 והנאשם 3 בדבר אי קיזוז עונש המאסר שנגזר עליהם בתיק אחר, שכן אותו עונש רוצה בחופף לתקופת מעצרם בתיק זה אשר ממילא נוכתה מעונש המאסר שהושת עליהם בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

תסקירים מעודכנים

32.
בעניינו של הנאשם 6, ממליץ שירות המבחן לנוער על קיצור מאסרו בשל סיכויי השיקום הגבוהים שלו, וזאת על אף שהוא אינו לוקח אחריות על מעשים מסוימים בהם הורשע. בעניינו של הנאשם 5, ציין שירות המבחן לנוער כי הוא מתקשה להמשיך בשגרת חייו מאז מתן גזר הדין בשל חששו מריצוי עונש המאסר וכי ההליך הפלילי היווה הרתעה משמעותית בעניינו. בעניינם של הנאשמים 2, 3 ו-4, לא בא שירות המבחן בהמלצה כלשהי.

דיון והכרעה

33.
לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בחומר הראיות שהונח לפני הערכאה הדיונית ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שעלו בכתבי הטענות ובדיון שנערך לפנינו, באתי לכדי מסקנה שיש לדחות את ערעוריהם של הנאשמים 2, 3, 4 ו-5 על שני ראשיהם ולקבל את ערעורו של הנאשם 6, וכך אציע לחברַי לעשות.

34.
אפתח בעניינו של הנאשם 6. כפי שציינתי לעיל, המשיבה הסכימה בטיעוניה הכתובים ובהשלמת הטיעון בדיון לפנינו לזיכויו של הנאשם 6 מעבירת ייצור הנשק, מעבירת נשיאת הנשק ומעבירת ההצתה. הרציונאל העומד בבסיס הסכמה זו הוא הקושי לייחס לנאשם 6, אשר הודה כאמור ביידוי אבנים לעבר רכב הסיוע שהגיע לאזור בית יהונתן, שותפות לנאשמים האחרים, שכן מגרסתו של מוחמד רוחי עולה כי כל שעשה הנאשם 6 הוא יידוי אבנים לעבר הרכב. משלא נמסר במפורש על ידי מוחמד רוחי, שעל בסיס הודעותיו הגיעה הודאתו של הנאשם 6, שהאחרון היה ממוקם פיזית יחד עם יתר הנאשמים כך שהיה מודע לביצוע העבירות בהן הורשעו הכוללות יידוי בקבוקי תבערה וזיקוקים, לא ניתן לייחס לו שותפות לעבירות אלה. בשים לב למסקנה זו, דעתי היא שלא ניתן היה גם להרשיע את הנאשם 6 בעבירה של השתתפות בהתפרעות ויש לזכותו גם מעבירה זו. נותר, אם כן, לברר האם היה מקום להרשיע את הנאשם 6 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בשים לב לעובדה שלא היה שותף ליידוי בקבוקי התבערה והזיקוקים לעבר בית יהונתן. כזכור, הנאשם 6 הודה ביידוי אבנים לעבר רכב הסיוע שהגיע לאזור. בית משפט זה קבע בעבר כי אבן יכולה להוות נשק מסוכן או פוגעני לצורך התגבשות נסיבותיה של עבירת החבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז)
א' גרוניס
בע"פ 5225/03
חבאס נ' מדינת ישראל

, פ"ד נח(2) 25 (2003) לפיהם:

"אבנים הן בעלות פוטנציאל לגרום חבלה. יידוי אבנים הינו מעשה אלימות שכיח במקומותינו מזה שנים רבות. לדידם של הנוקטים דרך זו, האבן הינה כלי נשק לכל דבר ועניין. החבלות שעלולות להיגרם לאדם שיידו עליו אבנים, או שהיכו אותו באמצעות אבנים, הינן חמורות. לפיכך, יש לקבוע כי אבן מהווה 'נשק מסוכן או פוגעני' לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין" (שם, בעמ' 33).



אין לי אלא להצטרף לדברים אלו ולקבוע כי על פי הודאתו של הנאשם 6 היה מקום להרשיעו בעבירה זו.

35.
ערעוריהם של הנאשמים 5-2 נסבים בעיקרם על טענה מרכזית אחת. לטענתם, לאור העובדה שהעדים המפלילים אותם – מוחמד רוחי ביחס לנאשמים 2 ו-3 ופאיז ביחס לנאשמים 4 ו-5 – הינם שותפים לעבירה ואף חזרו בהם מהודעותיהם המפלילות במשטרה, הרי שדרישת החיזוק לעדותם היא "כפולה". בשים לב לכך, הם טוענים כי הסתירות שמצא בית המשפט המחוזי בגרסאותיהם ביחס לטענות האליבי שלהם אינן מספיקות לשם אותו חיזוק מיוחד. כפי שאפרט להלן, אין בידי לקבל טענה זו.

36.
אכן, במקרה שלפנינו הראיה היחידה הקושרת את הנאשמים 5-2 לאירוע בבית יהונתן היא הודעותיהם של מוחמד רוחי ושל פאיז. שני עדים אלו חזרו בהם, במהלך עדותם, מהודעותיהם במשטרה ויש לזכור כי הם עצמם הורשעו בשל חלקם באותו אירוע. בשים לב לכך, שתי הוראות חיקוק דורשות חיזוק ראייתי להודעותיהם לצורך הרשעת הנאשמים. סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות, התשל"א-1971 (להלן:
פקודת הראיות
), קובע כי "לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה". הכוונה היא כמובן לאמרה שניתנה מחוץ לבית המשפט ושונה באופן מהותי מעדותו של נותן האמרה. באופן דומה, סעיף 54א(א) לפקודת הראיות קובע כך:

"בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה".


37.
ומה באשר לאותם מקרים, כמו המקרה שלפנינו, בהם מתמזגות שתי דרישות חיזוק אלה? במסגרת ע"פ 209/87
שחאדה נ' מדינת ישראל

, פ"ד מא(4) 594, 596 (1987) קבע השופט
א' גולדברג
את הדברים הבאים:

"סבורני, כי כל ניסיון לגדור את משקלו של ה'דבר לחיזוק' הנדרש במקרה כזה – לא יצלח. מאידך גיסא ברור הוא, כי כוונת המחוקק לא היתה להכניס חזרה, בדלת האחורית ובלבוש אחר, את הצורך בראיה המגעת לכדי 'סיוע'. כשם שמשקל ה'דבר לחיזוק' הדרוש לפי סעיף 10א(ד) אינו ניתן לקביעה, ואין לך אלא ליתן דעתך לנסיבותיו של המקרה (והוא הדין לגבי סעיף 54א(א)), כן הדבר כששתי הדרישות הן מצטברות. מידתו של החיזוק הנדרש למקרה כזה עומדת ביחס ישיר למידת האמון שרוחש בית המשפט לאמור באימרת השותף, שעליה תושתת ההרשעה, ומידת אמון זו נקבעת הן על-פי תוכנה של האמרה וסממני האמת שבה והן מיתר הראיות, שהובאו לפני בית המשפט" (שם, בעמ' 596).



יוצא מכך, כי גם כאשר מתקיימת אותה דרישת חיזוק "כפולה", אין הדבר מעלה את דרישת החיזוק לכדי דרישת סיוע, ולכן, ככלל, לא יהיה צורך להביא ראיה ה"מסבכת" את הנאשם, כזו שניתן ללמוד ממנה על הקשר שבין הנאשם לבין דבר העבירה עצמו, אלא ניתן יהיה להסתפק בראיות "מאמתות" אשר תחזקנה את אמרות החוץ של השותף לדבר העבירה [להבחנה בין דרישת הסיוע לבין דרישת החיזוק בהקשרם של סעיפים 10א(ד) ו-54א(א) לפקודת הראיות ראו למשל: ע"פ 7758/04
אלקאדר נ' מדינת ישראל

(19.7.2007); ע"פ 4523/09
גורש נ' מדינת ישראל

(26.5.2011), פסקה 5].

38.
בית משפט זה קבע כי דרישת החיזוק ה"כפולה", הגם שאינה עולה כדי דרישת סיוע, דורשת "חיזוק משמעותי" לצורך הרשעת הנאשם על בסיס אמרת חוץ של שותף לעבירה [ראו: ע"פ 8319/05
שלאעטה נ' מדינת ישראל

(20.7.2009), פסקה 22 (להלן:
עניין שלאעטה
)]. בעניין
שלאעטה
, קבעה השופטת (כתוארה אז)
מ' נאור
כי משקלה הפנימי של אמרת החוץ של השותף לעבירה ככל שהיא נוגעת לנאשם אינו רב. משכך, הגיעה השופטת
נאור
למסקנה כי לצורך הרשעת הנאשם היה מקום להביא ראיות הנוגעות למעורבותו של הנאשם באירועים המיוחסים לו. בשים לב לכך, וכדי לקבוע האם הראיות הנוספות הקיימות בתיק מספיקות כדי לחזק את הודעותיהם של פאיז ושל מוחמד רוחי, יש לבחון מה משקלן הפנימי של הודעות אלה, ככל שהוא נוגע למעורבות הנאשמים באירוע בבית יהונתן.

39.
עמדתי לעיל בהרחבה על עדותו של פאיז. כאמור, בשלוש הודעותיו קשר פאיז במפורש את הנאשמים 5-4 לאירוע בבית יהונתן. כך, בהודעתו הראשונה מסר פאיז את הדברים הבאים:

"אני זרקתי נפצים על הבית של המתנחלים בסילוואן והיינו עומדים על הגבעה מול הבית של היהודים וזרקו גם מולוטוב על הבית של המתנחלים ומי שזרק אותם הם חברים שלי שהם: 1) אחמד ריאד דענא [הנאשם 4 – י. ד.]... אח של אחמד דענא ששמו מחמד דענא [הנאשם 5 – י. ד.]... מחמד רווחי דענא" (ת/1, שורות 47-44).



בהמשך, כשביקש לפרט את השתלשלות האירועים, ציין פאיז כי:

"אני הייתי בבית שלי וירדתי לשכונה בשעות הערב ופגשתי את הבחורים האלו.. ואחר כך הלכנו אני ואחמד ריאד דענא ואח שלו מחמד דענא וגם אלי רווחי דענא... וירדנו לתחנת הדלק למטה איפה שהגשר של סוואחרה וקנינו בנזין בבקבוק מים גדול...ואחר כך ירדתי וחיכיתי שיהיה לילה אולי שעה 20:00 ואני יצאתי מהבית לעין אל לוזה והיו שם החברים שלי שאמרתי לך עליהם קודם ואז כולנו ביחד הלכנו לראס אל עמוד ועמדנו על מדרגות שנמצאות מעל הבית של היהודים בסילוואן ושם זרקנו את מולוטוב ואת הנפצים" (ת/1, שורות 61-53).



בהמשך הודעתו, ציין פאיז כי ראה כל אחד מהנאשמים 5-4 זורק בקבוק תבערה לעבר בית יהונתן:

"אחמד ריאד דענא ראיתי אותו תופס ביד שלו בקבוק אחד וראיתי אותו זורק את הבקבוק כשהיה דולק וראיתי שפגע בבית של היהודים ויצא אש מהבקבוק והייתה דליקה על הרצפה. השני הוא עלי רווחי דענא ואני ראיתי אותו זורק מולוטוב ולא ראיתי אותו מדליק את הבקבוק אבל ראיתי את הבקבוק דולק למטה על הרצפה, השלישי שראיתי אותו זורק הוא מחמד ריאד דענא וראיתי אותו זורק בקבוק ולא ראיתי אותו מדליק את הבקבוק אבל הבקבוק פגע בקיר של הבניין ונפל על הרצפה אחר כך ונדלק…" (ת/1, שורות 82-78).



בהודעתו השנייה במשטרה, חזר פאיז בצורה מדויקת על גרסה זו. כך למשל, ציין פאיז בהודעתו השניה כי:

"ביום שבת אני פגשתי את מחמד ריאד דענא ואת אחמד ריאד דענא... בשכונה שלנו שנקראת שכונת בשיר, ואז הלכנו לתחנת הדלק ליד הגשר למטה בשביל למלא בנזין בשביל המולוטוב ואני הלכתי לראס אל עמוד מתחנת הדלק בשביל לקנות נפצים... ואחר כך חזרנו לסילוואן ומשם עלינו לבית של המתנחלים ואז הם הדליקו את המולוטוב ואני ומחמד רווחי דענא הדלקנו את הנפצים וזהו" (ת/2, שורות 25-20).

ובהמשך:

"אחרי שאכלתי… ירדתי לסילוואן… ושם פגשתי את הבחורים שהם: מחמד רווחי דענא, עלי רווחי דענא, אחמד ריאד דענא ומחמד ריאד דענא… ואז הגענו לבניין קומות גבוה של ערבים ומשם ירינו את הזיקוקים והמולוטבים…" (ת/2, שורות 62-56).



יש לציין כי הודעתיו הראשונות של פאיז נגבו ביום 27.6.2011 בפער של פחות מ-24 שעות האחת מן השנייה. בהודעתו השלישית, מיום 11.7.2011 מסר פאיז גרסה מפורטת פחות ובה גם הפחית מחלקם של הנאשמים 5-4 כאשר ציין כי אלו זרקו אבנים בלבד לעבר בית יהונתן. ואולם, דעתי היא שאין בשינוי זה כדי לפגוע במשקל הרב שיש לייחס לשתי ההודעות הראשונות שמסר פאיז, בהיותן מפורטות ביותר ובשל העובדה שנמסרו סמוך יותר למועד האירוע.

40.
גם על הודעותיו של מוחמד רוחי עמדתי בהרחבה לעיל. אכן, מוחמד רוחי הכחיש את מעורבותו באירוע בבית יהונתן בשתי הודעותיו הראשונות במשטרה. ואולם, בהודעתו השלישית, מיום 30.6.2011, אמר את הדברים הבאים:

"אני רוצה להגיד לך את האמת, אני רוצה להגיד לך רק מה קרה איתי. יום שבת מתי שסיימתי את העבודה בשעה שש בערב יצאתי מהעבודה, ראיתי את פאיז אבו שקרא בדרך, הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לזרוק בהר, אמרתי לו לא אני רוצה ללכת הביתה...
הוא זרק על הג'יפ הוא עמד ליד הג'יפ ואני זרקתי שני אבנים שלא פגעו בג'יפ... זה היה בשעה שש. אחרי זה פאיז הלך לביר איוב כדי להביא זיקוקים, הוא אמר לי לפני שהוא רוצה לזרוק על בית היהודים, הגיע פאיז בשעה שבע וחצי אני זרקתי שני אבנים על הבית וירדתי לבית עמדתי על הגג וראיתי את פאיז לפני כן עומד על הגג ויורה זיקוקים..." (ת/6, שורות 14-17).

ובהמשך:

"ש. ספר לי על ילדים נוספים שהשתתפו באותו יום שבת בתאריך ה-25.6.2011 ביידוי האבנים, בקבוקי התבערה וירי זיקוקים על בית היהודים בסילוואן. היו נוספים?
ת. 1) באסל עבאסי
[הנאשם 2 – י.ד.]... 2) טארק אסוס [הנאשם 3 – י.ד.]... 3) אחמד אלעוואר [הנאשם 6 – י.ד.]... 4) פאיז אבו שקרא... באסל עבאסי
, הוא זרק בקבוקי תבערה על בניין הבית [כך במקור – י.ד.] של היהודים, אני לא יודע כמה הוא זרק, אני ראיתי אותו ביום שבת כאשר הוא זרק את המולוטובים הוא וטארק עמדו על הגג וזרקו מולוטובים... טארק הוא זה שעמד ליד באסל. טארק אסוס זרק מולוטובים עם באסל על בית היהודים. שניהם לא היו רעולי פנים. אני לא זוכר כמה הוא זרק. אחמד אלעוואר זרק אבנים על המתנחלים על הג'יפ שלהם ברגע שכולם ירו את הזיקוקים וזרקו בקבוקי תבערה הוא זרק מהגג אבנים על האוטו והאבנים פגעו בג'יפ..." (ת/6, שורות 152-136).



גם בהודעתו הרביעית, שנגבתה גם היא ביום 30.6.2011, חזר מוחמד רוחי על עיקר גרסתו באשר למעורבותו שלו ושל פאיז באירוע בבית יהונתן (ת/7, שורות 40-22). בהודעתו החמישית מיום 30.6.2011, מסר מוחמד רוחי את הדברים הבאים:

"ש. מי הם האחרים שראית שהיו גם באירוע הזה וזרקו בקת"בים?
ת. באסל עבאסי
וראיתי אותו יחד עם טארק עבאסי
בן דודו שהיה איתו. וגם טארק עבאסי
זרק מולוטובים והם שניהם היו ביחד עם פאיז וזרקו ביחד את בקבוקי התבערה...
ש. כמה בקת"בים זרקו טארק עבאסי
ובאסל עבאסי
?
ת. אני לא יודע כמה זרקו. הם זרקו. ראיתי אותם. זרקו אבל לא יודע כמה. טארק אמרתי טארק אלסוס כי ככה קוראים לו אבל זה טארק עבאסי
.
ש. מי גם ראית זורק?
ת. היה אחמד אלעאואר שהיה זורק אבנים על הגיפ טיוטה של הצבע שהגיע לעזור לאלו שהיו בבית" (ת/8, שורות 67-55).



יש לציין גם כי בהודעה זו זיהה מוחמד רוחי את הנאשמים 2 ו-3 לפי תמונות שהוצגו לו על ידי החוקר. כך עשה גם בהודעתו השישית במשטרה מיום 3.7.2011 במסגרתה זיהה גם את הנאשם 6 לפי תמונה שהוצגה לו, ואף חזר על עיקרי גרסתו באשר למעורבותם ולמעורבותו שלו ושל פאיז.

41.
מהאמור עד כה, ניתן לראות בבירור כי גרסאותיהם של פאיז ושל מוחמד רוחי, כפי שהן עולות מהודעותיהם במשטרה, הן גרסאות שמשקלן הפנימי רב ביותר והן אף מחזקות האחת את השנייה באופן משמעותי הן בשאלת מעורבותם שלהם עצמם באירוע בבית יהונתן והן בשאלת השתלשלות האירועים, לרבות הכנת האמצעים ששימשו את המתפרעים לצורך יידוי בקבוקי התבערה ושיגור הזיקוקים לעבר בית יהונתן. חיזוק הדדי זה, משמש חיזוק משמעותי בעניינם של כל הנאשמים שכן על אף שהנאשמים 4 ו-5 אינם נזכרים בהודעותיו של מוחמד רוחי ועל אף שהנאשמים 2, 3 ו-6 אינם נזכרים בהודעותיו של פאיז, הרי שהגרסאות של פאיז ושל מוחמד רוחי משלימות זו את זו ומחזקות את המסקנה כי הנאשמים כולם היו מעורבים באירוע.

42.
בעניינם של הנאשמים 2 ו-3, הרי שקיים חיזוק נוסף בדמות הודאתו של הנאשם 6. כזכור, הנאשם 6 הודה בזריקת אבנים לעבר רכב הסיוע שהגיע לאזור וגרסה זו נזכרת באופן כמעט זהה גם בעדותו של מוחמד רוחי. הודאה זו מהווה חיזוק נוסף ומשמעותי לגרסתו של מוחמד רוחי כפי שהיא עולה מהודעותיו, המחזק את המסקנה כי הודעותיו מהימנות וכי הנאשמים 2 ו-3 אכן ביצעו את הפעולות שמייחס להם מוחמד רוחי בהודעותיו.

43.
גם בעניינם של הנאשמים 4 ו-5, קיים חיזוק נוסף. כוונתי היא לתרגיל החקירה שנערך לפאיז ולנאשם 4, במסגרתו ניסה הנאשם 4 להשפיע על פאיז כדי שהאחרון ירחיק אותו מהאירוע בבית יהונתן. כך, במסגרת אותו תרגיל חקירה, אמר הנאשם 4 את הדברים הבאים:

"[נאשם 4]: אמר לך על טארק משהו?
[פאיז]: מי טארק?
[נאשם 4]: סוס..
[פאיז]: לא..
[נאשם 4]: טארק עבאסי
..
[פאיז]: לא..
[נאשם 4]: באסל..
[פאיז]: אף אחד.. מי היה איתך? אמרתי לו אני לא יודע..
[נאשם 4]: תגיד לו היו רעולי פנים.. ככה תגיד לו.. הוא יגיד לך אולי טארק עבאסי
.. תגיד לו אולי.. אני לא יודע.. הם היו רעולי פנים.. תגיד לו אולי היה באסל.. אולי כי היו רעולי פנים.. תגיד לו ככה.." (ת/24א, עמ' 6, שורות 24-14).


בהמשך תרגיל החקירה, ניסה הנאשם 4 לגרום לפאיז לחזור בו מהודעה שמסר לחוקריו:

"[נאשם 4]: תגיד לו תוכיח.. אני לא חתמתי.. שיביא הוכחה.. עכשיו אתה אמרת שאני זרקתי מולוטוב לחוקר..?
[פאיז]: כן..
[נאשם 4]: חתמת?
[פאיז]: מה?
[נאשם 4]: חתמת היום על משהו?
[פאיז]: לא.. היום לא חתמתי..
[נאשם 4]: אוקי.. תגיד לו תביא הוכחה.. תגיד לו אני לא אמרתי לך.. אם הוא יגיד לך אתה אמרת והנה הניירות תגיד לו אני לא חתמתי על הניירות.." (ת/24א 8, שורות 39-31).



ניסיונות אלו של הנאשם 4 להשפיע על גרסתו של פאיז ולהרחיק עצמו מהאירוע בבית יהונתן מסבכים אותו במעשים המיוחסים לו ומחזקים באופן ניכר ומשמעותי את גרסתו של פאיז העולה מהודעותיו לפיה הנאשם 4 אכן לקח חלק פעיל באירוע. חיזוק זה לגרסתו של פאיז פועל גם נגד הנאשם 5 המופלל גם הוא בהודעותיו של פאיז.

44.
דעתי היא כי החיזוקים שפורטו לעיל – קרי, גרסאותיהם של פאיז ושל מוחמד רוחי המחזקות האחת את השנייה, הודאתו של הנאשם 6 המחזקת את גרסת מוחמד רוחי והפללתו העצמית של הנאשם 4 בתרגיל החקירה עם פאיז המחזקת את גרסת פאיז – עולים כדי חיזוק משמעותי המספיק אף למילוי דרישת החיזוק הכפולה כפי שנדרשת בענייננו. לכן, גם אם ניתן היה לקבל את טענות הנאשמים 5-2 לפיהן הסתירות שבגרסאות האליבי שלהם אינן כה מהותיות ואינן יכולות, כשלעצמן, להוות חיזוק מספיק להודעותיהם של פאיז ושל מוחמד רוחי, הרי שבהינתן החיזוקים הנוספים אותם הדגשתי קיימות די ראיות כדי להביא להרשעתם כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחברַי כי נותיר את הרשעתם של המשיבים 5-2 על כנה.

45.
באשר לעונשו של הנאשם 6; בשים לב לעובדה שההרשעה היחידה הנותרת על כנה בעניינו היא בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, הרי שדעתי היא כי עונש המאסר שהושת עליו – 16 חודשים לריצוי בפועל – הינו מחמיר יתר על המידה כיוון שהושת בשל הרשעה בגין חמש עבירות שונות. לכן, אציע לחברַי כי נעמיד את עונש מאסרו של הנאשם 6 על שישה חודשים לריצוי בפועל.

47.
באשר ליתר העונשים;
כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש שנגזר על ידיה חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו, למשל: ע"פ 3091/08
טרייגר נ' מדינת ישראל

(29.1.2009) פסקה 11; ע"פ 6877/09
פלוני נ' מדינת ישראל

(25.6.2012) פסקה 24; ע"פ 2062/11
בורדנבה נ' מדינת ישראל

(22.7.2013), פסקה 7]. אינני סבור
כי העונשים שהושתו על הנאשמים 5-2 עונים על אמות מידה אלה ולכן דעתי היא כי אין להתערב בהם.

48.

בית משפט זה הדגיש פעמים רבות את חומרתן הניכרת של העבירות השונות בנשק אשר מסכנות באופן ישיר את שלום הציבור וביטחונו [ראו למשל: ע"פ 116/13
וקנין נ' מדינת ישראל

(31.7.2013), פסקה 7 (להלן:
עניין וקנין
); ע"פ 4450/11
עספור נ' מדינת ישראל

(8.2.2012), פסקה 7]. חומרתן הרבה של עבירות אלה נגזרת מהפגיעה הקשה העלולה להיגרם בעטיין, אף אם סיכון זה לא התממש בסופו של דבר [ראו: עניין
וקנין
, בפסקה 7; ע"פ 2057/12
תבל נ' מדינת ישראל

(4.6.2012), פסקה 5].
לאחרונה, חזר והדגיש בית משפט זה את חומרתה היתרה של תופעת יידוי בקבוקי התבערה אשר יש לראותם כנשק חם לכל דבר ועניין [ראו: ע"פ 3057/13
מדינת ישראל
נ' פלוני
(2.7.2013), פסקה 12 (להלן:
עניין פלוני
)]. מעיון בפסיקת בית משפט זה מהעת האחרונה, עולה כי העונשים שהושתו על מי שהואשם בעבירות דומות לאלה שיוחסו לנאשמים 5-2 נעו בין 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר הנאשם היה קטין [ראו למשל: עניין
פלוני
], לבין שש שנות מאסר לריצוי בפועל לנאשם בגיר [ראו למשל: ע"פ 7643/11
מסוודה נ' מדינת ישראל

(7.4.2013)]. לכן, דעתי היא כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי לעבירות אלה – בין 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל לבין שבע שנות מאסר לריצוי בפועל – הינו הולם ומתאים. בהתאם, סבורני כי בית המשפט איזן היטב את השיקולים לקולא ולחומרה בעניינם של כל אחד מהנאשמים וכי העונשים שהשית על כל אחד מהם אינם חורגים מרף הענישה המקובל ומתאימים לנסיבותיהם האישיות בשים לב למתחם הענישה שנקבע. לא נעלם מעיני גילם הצעיר של הנאשמים 5-2, כאשר הנאשמים 5-4 היו קטינים בעת ביצוע המעשים בהם הורשעו, וכן לא נעלמה מעיני העובדה כי הנאשם 4 נעדר עבר פלילי. ואולם, דעתי היא כי חרף גילם הצעיר של הנאשמים 5-2 וחרף היעדרו של עבר פלילי מכביד בעניינם העונשים שנגזרו עליהם הולמים את נסיבות המקרה, זאת במיוחד כאשר שיקולים אלו לקולא נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי.

49.
סיכומם של דברים, אמליץ לחברַי כדלקמן: כי נקבל את ערעורו של הנאשם 6 ונזכה אותו מעבירת ההצתה, מעבירת ייצור הנשק, מעבירת נשיאת הנשק ומעבירת ההתפרעות, וכי נעמיד את עונשו על שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל כאשר יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם; וכן כי נדחה את ערעוריהם של הנאשמים 5-2 הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.



ש ו פ ט
השופט נ' סולברג
:

1.
אני מסכים לחוות דעתו של חברי, השופט
י' דנציגר

, בסייג אחד. עניינו של הנאשם 6 שונה מזה של חבריו. אֵלו הם דבריו של מוחמד רוחי בהודעתו מיום 3.7.2011 (עמוד 2 שורות 7-14) על אודות הנאשם 6:
"הוא זרק אבנים על ג'יפ... זה היה בשעה שמונה וחצי בערב. באותה שעה היו זריקות של אבנים בקבוקי תבערה וזיקוקים על בניין היהודים... אני ראיתי אותו הוא עמד על גג בית שהיה ליד המדרגות מתחת לבית היהודים. הוא היה לבדו. הוא לא היה רעול פנים... אני לא יודע כמה אבנים הוא זרק אבל ראיתי שהוא זורק אותם על רכב לבן של המתנחלים... אני ראיתי שהאבנים שהוא זרק הם פגעו בגג של הג'יפ, אני ראיתי את הג'יפ ממשיך ליסוע מהר. אחרי שהוא זרק אני ראיתי שהוא בורח הביתה, ראיתי אותו בורח לכיוון הבית שלו..."
. מוחמד רוחי ידע להבחין בהודעתו בין זריקת בקבוקי תבערה וירי זיקוקים, לבין ידוי אבנים; בין מיקומו של הנאשם 6, לבין מיקומם של אחרים. אמנם בהודעה קודמת, מיום 30.6.2011 (עמוד 3 שורה 67-68) טען מוחמד רוחי בניגוד לטענתו בהודעה הנ"ל
("הוא היה לבדו"
), כי הנאשם 6 היה
"יחד עם שלושה רעולי פנים"
. מכל מקום, באופן עקבי יִחס מוחמד רוחי לנאשם 6 ידוי אבנים בלבד, כפי הודאתו של הנאשם 6 עצמו. לפיכך, נֵאותה המשיבה לזכּוֹתו מחלק מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ושבביצוען הורשע בבית המשפט המחוזי. על רקע זה הציע חברי השופט
י' דנציגר

לזכּוֹתו גם מהשתתפות בהתפרעות. בעניין נקודתי זה, אני חולק על חברי. כזכור, דקות ארוכות נמשכה המתקפה, השתתפו בה רבים, והיא כללה ירי זיקוקים ויידוי מסיבי של בקבוקי תבערה ואבנים. גם בהנחה המיטיבה עם הנאשם 6, כי עמד אותה שעה לבדו על גג בית מתחת לבית יהונתן, ולא היה ביחד עם שלושה רעולי פנים, הרי שכזכור ארעה המתקפה בחשכה. גם אם הנאשם 6 ידה אבנים בלבד, לבטח שמע את הקולות וראה את הלפידים. נוכחותו ומעשיו לבטח עושים אותו משתתף בהתפרעות. גבי דידי, הייתי מסתפק בזיכויו של הנאשם 6 מעבירות יצור נשק, נשיאת נשק והצתה, ומותיר על כנה את הרשעתו בחבלה בכוונה מחמירה ובהתפרעות. הזיכוי החלקי מחייב הקלה בעונש. עד כמה? בשים לב לגילו של הנאשם 6 בעת ביצוע העבירות (15 וחצי), לתקופת מעצרו ו'מעצר הבית' שבו היה נתון, מקובלת עלי עמדתו של חברי השופט
י' דנציגר

(אשר אליה הצטרף גם חברי השופט
נ' הנדל

), להעמיד את עונשו של הנאשם 6 על ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ולהותיר את עונש המאסר על-תנאי כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.

2.
באשר לשאר המערערים, כפי שהראה חברי, הרשעתם מעוגנת בראיות ומבוססת היטב. עונשיהם מחויבי-המציאות. שיקולים לחומרה ולקולא נשקלו כהלכה. גזרי הדין הם פועל יוצא הכרחי מחומרת המעשים הרעים ומן המסוכנות הרבה.


ש ו פ ט
השופט נ' הנדל
:



אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט
י' דנציגר

.


אדרש במספר מילים למסקנת חברי לפיה יש לזכות את נאשם 6 (המערער בע"פ 5692/13) מעבירת ההשתתפות בהתפרעות, וזאת כנגד דעתו החולקת של חברי השופט
נ' סולברג

, לפיה די באבנים שנזרקו על כלי רכב כדי להרשיע בעבירה זו. יובהר כי הגדרת העבירה היא: "התקהלות אסורה, שהתחילו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, הרי זו התפרעות, והמשתתף
?
בהתפרעות, דינו - מאסר שנתיים" (סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). לו נאשם 6 היה פוגע או מנסה לפגוע בחפץ או בנשק באותו אזור שפגעו בו נאשמים אחרים, או אז ייתכן ומסקנתי הייתה כי יש להרשיעו בעבירה האמורה. אולם הואיל ועל פני הדברים מדובר באזור אחר, בהעדר הוכחה לתכנית משותפת בין המערער לבין יתר הנאשמים, ובהעדר דיון בערכאה קמא בנוגע לממצאים העובדתיים הרלבנטיים להכרעה – לא הוכח ביצוע העבירה כנדרש בפלילים.


ש ו פ ט


הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר
.


הנאשמים 6-4 יתייצבו לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליהם ביום א' ה-16.2.2014 עד השעה 10:00, כאשר הנאשמים 5-4 יתייצבו בבית סוהר ניצן והנאשם 6 יתייצב בבית סוהר אופק, או על-פי החלטה אחרת של שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות או דרכון. על המערערים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.


ניתן היום, ג' באדר א' תשע"ד (3.2.2014).



ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט





_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


13044000_w16.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







עפ בית המשפט העליון 4400/13 טארק עבאסי, באסל עבאסי, מחמד ריאד דענא ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/02/2014)