פסקי דין על הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על פנחס פילבר

18663-12/13 רעא     28/01/2014




רעא 18663-12/13 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פנחס פילבר








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


28 ינואר 2014
רע"א 18663-12-13 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ
נ' פילבר




בפני

כב' השופטת תמר בזק-רפפורט


המבקשת

הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ


נגד


המשיב

פנחס פילבר



החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ש' ליבוביץ) מיום 6.11.13, אשר בגדרה הותר למשיב להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן –
הוועדה הרפואית
) בתחום הנפשי.
1.
אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: ביום 12.4.10 נפגע המשיב בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה. אחר שעיינה הוועדה הרפואית בתיק הנכות הכללית של המשיב בגין פגיעה קודמת, מצאה הוועדה כי למשיב לא נגרמה נכות נפשית כתוצאה מהתאונה. הוועדה הרפואית הסבירה, כי בעבר נקבעה למשיב נכות כללית בשיעור של 20% לאחר שנפגע ב"אסון ורסאי", אך לאורך זמן מצבו הנפשי נרגע. הוועדה הרפואית מצאה, כי בשנתיים שקדמו לבדיקתו חלה החמרה במצבו הנפשי, בשל מספר ארועים טראומטיים, שביניהם תאונת הדרכים. בעקבות ארועים אלה הוא חזר לסבל הנפשי שנצפה לאחר אסון ורסאי. כיוון שהנכות שנמצאה בבדיקה היא בשיעור של 20%, הרי שבניכוי מצב קודם, קבעה הוועדה הרפואית, כי "אין נכות נפשית הקשורה לארוע הנדון".
2.
בית משפט קמא סבר, כי אף שמקביעת הוועדה הרפואית עולה, כי בעקבות התאונה חלה החמרה במצבו הנפשי של המשיב, לא ניתן להבין באופן ברור מהו שיעור הנכות שיש לייחס להחמרה זו, אם בכלל. על מנת שניתן יהיה לבחון את שיעור נכותו הנפשית הכולל של התובע, ולקבוע מהו שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה, אם בכלל, מצא בית משפט קמא, כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור, על דרך מינוי מומחה רפואי בתחום זה.
3.
מכאן בקשת רשות הערעור, אשר בגדרה טוענת המבקשת, כי קביעת הוועדה הרפואית כי מצבו של המשיב השתפר, אך לאחר התאונה הוא חזר לסבול מהסימפטומים הנפשיים, מתאימה לתיאור הדברים המופיע בתצהירו של המשיב עצמו, כפי שצורף לבקשתו לקבלת תשלום תכוף. שם מציין המשיב, כי לאחר אסון ורסאי הצליח להשתקם ולחזור לעבודה, אך תאונת הדרכים עוררה אצלו מחדש את הבעיות הנפשיות. לכן נטען, כי אין לומר כי חלה החמרה במצבו הנפשי של המשיב לאחר תאונת הדרכים, אלא כי הנכות הנפשית בשיעור שחל 20% שנקבעה בענף נכות כללית, היא נכות תנודתית "עולה ויורדת" בהתאם לתהפוכות החיים. דהיינו, כי שורש הבעיה מצוי בנכות הנפשית שנגרמה בעקבות אסון ורסאי, וביטויה מתעצם או מופחת בעקבות ארועי החיים, וביניהם גם תאונת הדרכים. המבקשת הוסיפה, כי מאחר שנימוקי הועדה הרפואית סבירים ותואמים את הספרות הרפואית ואת האמור בתצהירו של המשיב, אין הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור. לחלופין עותרת המבקשת להשתת שכר טרחתו של המומחה הרפואי שימונה על המשיב.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.
ככלל, התערבות ערכאת הערעור בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור תיעשה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (רע"א 11325/05
מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גוליבנסקי
(פורסם במאגרים, 27.2.06); רע"א 330/14
פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח
(פורסם במאגרים, 21.1.14)). אחר ששמע בית משפט קמא את טענות הצדדים ועיין בפרוטוקולים של הוועדה הרפואית ובמסמכים שהוצגו לעיונה, קמו בעיניו ספקות באשר לשיעור הנכות הנפשית שנגרם למשיב עקב התאונה. זאת כיוון שמקביעות הוועדה הרפואית עולה, כי לאחר אסון ורסאי הצליח המשיב להשתקם, חל שיפור במצבו הנפשי והוא שב לעבודתו. אולם לאחר תאונת הדרכים פוטר המשיב מעבודתו, חלה התדרדרות במצבו הנפשי של המשיב והוא הועמד שוב על שיעור של 20%. במצב זה, נוצרה בעיני בית משפט קמא חוסר בהירות באשר לשיעור הנזק הנפשי שנגרם בעקבות התאונה.
אינני סבורה כי בנסיבות אלה יש מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת ביחס לתשתית הראייתית שתשמש את הבסיס להכרעתה. טענת המבקשת באשר לתנודתיות הנכות הנפשית שנקבעה למשיב בעקבות אסון ורסאי לא שימשה כבסיס לקביעת הוועדה הרפואית. זו סברה, כי לאחר אסון ורסאי מצבו הנפשי של המשיב נרגע, אך לא פירטה בהנמקתה האם הטבה זו הצביעה לדעתה על שיפור יציב במצב הנפשי, שאז יתכן שיש לייחס חלק מן הנכות הנפשית הנוכחית לתאונת הדרכים; שמא הטבה זו נצפתה במסגרת תנודתיות הנכות הנפשית שנקבעה למשיב בעקבות אסון ורסאי, שאז אין לייחס את הנכות הנפשית הנוכחית לתאונת הדרכים. אכן, פרשנותה של המבקשת לקביעת הוועדה הרפואית היא פרשנות סבירה, אך אין היא הפרשנות האפשרית היחידה. משהנמקת הוועדה הרפואית יצרה ספק בעיני הערכאה המבררת באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות הנפשית, או חלקה, לבין תאונת הדרכים, יש ליתן משקל לשיקול דעתה, ואין הצדקה להתערבות בהחלטתה (ראו: רע"א 6812/06
תייר נ' אטיה
(פורסם במאגרים, 20.2.07); רע"א 4704/12
סימן טוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
(פורסם במאגרים, 3.9.12)).
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 18663-12/13 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פנחס פילבר (פורסם ב-ֽ 28/01/2014)