פסקי דין על רבקה לינשה | פסקי דין על ברכת הארץ | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח -ת"א | פסקי דין על "אורלי מירב" - חברה לחשמל ותקשורת |

7493/07 א     07/01/2014




א 7493/07 רבקה לינשה נ' ברכת הארץ בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א, "אורלי מירב" - חברה לחשמל ותקשורת בע"מ








בית משפט השלום בנתניה


07 ינואר 2014
ת"א 7493-07 לינשה נ' ברכת הארץ בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת חנה שניצר-זאגא
סגנית הנשיאה


תובעים

רבקה לינשה


נגד


נתבעים

1.ברכת הארץ בע"מ
3.מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
2."אורלי מירב" - חברה לחשמל ותקשורת בע"מ




פסק דין


1.
התובעת רבקה לינשה
, ילידת 1980, הגישה תביעה לנזקי גוף, בגין ארוע תאונה שהתרחש לטענתה מיום 18.12.2006 במקום עבודתה אצל הנתבעות.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי הקובעת נכות צמיתה בשעור 30%.
בכתב ההגנה הוכחשו נסיבות הארוע, האחריות וגובה הנזק וצורפה חוות דעת רפואית הקובעת כי לא נותרה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי.
מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע נכות צמיתה של 10% בתחום הפסיכיאטרי.
המוסד לביטוח לאומי הכיר בארוע כתאונת עבודה וקבע כי לא נותרה נכות צמיתה.
הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק.

2.
נסיבות הארוע:

בסעיף 4
לכתב התביעה המתוקן נטען כי :
"בתאריך ה-18.12.06, בשעות הבוקר, במהלך עבודתה של התובעת, ברשת "ברכת הארץ" (להלן: "מקום העבודה"), אשר מוחזק על ידי הנתבעת מס 1, בסמוך למקום הימצאותה של התובעת, התבצעו עבודות לתחזוקת מערכת המחשוב והתקשורת במקום, אשר במהלכן נפלה דלת המתכת הכבדה של ארון התקשורת מאזור מיקומו בגובה, היישר על ראשה של התובעת בעוצמה אדירה. כתוצאה מכך סבלה פגיעה קשה בראשה, ונגרמו לה נזקי גוף שיבוארו להלן (להלן-התאונה).

3.
התובעת מתארת בתצהיר עדות ראשית, כיצד הגיעה בבוקרו של יום 18.12.06 למקום העבודה בסופר של נתבעת 1, שם עבדה כקופאית ואחראית משמרת.
באותו יום היה במקום טכנאי שעסק בהקמת תשתית אינטרנט ובין השאר טיפל בארון תקשורת אשר הותקן יום קודם מעל העמדה של הקופאית הראשית, שם עבדה התובעת.
במהלך העבודה של הטכנאי אשר פתח את דלת הזכוכית של ארון התקשורת:
"...לאחר מספר שניות הרגשתי בפתאומיות חבטה כואבת ועמוקה. ממש זעזוע ו"בום" – לא ראיתי דבר ולא יודעת כמה זמן עבר –צללתי לאיזה מקום והרגשתי ממש ממש רע. לאחר מכן נפתחו עיני וראיתי כי דלת הזכוכית נפלה
עלי והתנפצה לחלקים.."
(סעיף 9 לתצהיר).

בחקירה נגדית נדרשה התובעת לספר מה קרה:

"בעבודה, אני הייתי על הקופה הראשית כאילו...
אני כל בוקר הייתי פותחת את הסניף. אני בכלל הייתי כמה ימים קודם התקינו ארון תשתית.
אני כשהגיע טכנאי אח"כ כנראה משהו לטפל בזה...
צנח לי על הראש הזכוכית הענקית משוריינת ענקית צנחה לי על הראש ואני לא יודעת מה קרה לי שם וכמה זמן הייתי ככה..." (
עמ' 24 לפרוטוקול).
מנהל הסניף בו עבדה התובעת זומן לעדות :"אני זוכר שהגב' התלוננה בפני
שנפל עליה חלק של מחשב על הראש, או שזה היה מודם, לא זוכר. יש לה כאב ראש..."
(ראה עמ' 32 לפרוטוקול).

4.
לא מצאתי להטיל דופי במהימנות הגירסה שבאה מפי התובעת לעניין נסיבות אירוע התאונה ומנגנון הפגיעה.

לא נעלמה מעיני טענת ב"כ הנתבעות בסיכומים בכתב לעניין אי דיוקים והרחבת חזית בכל הקשור בפרטים שנמסרו לעניין נסיבות האירוע, אך אין בכל אלה כדי לפגום בגרעין האמת כפי שהוכח על ידי עדות התובעת, עדות נציג המעביד, ונתמך בתיעוד רפואי מזמן אמת
"... הבוקר בעבודה נפל עליה מתכת כבדה על הראש ..."
"... בת 26 הגיעה למיון לאחר שבזמן עבודה נחבלה עם דלת לדבריה לא איבדה הכרה ..."
(ראה חדר מיון בית החולים רבין מיום התאונה 18.12.06).
סיכום מחלה בית החולים איכילוב מיון פנימי מיום 25.12.06: "... לפני שבוע חבלת ראש על ידי דלת זכוכית שנפלה על ראשה במקום עבודתה ..."
כמו גם תאור הנסיבות כמשתקף במסמכי המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה כתאונת עבודה :"דלת זכוכית כבדה נפלה על ראשה"....
לפיכך, קובעת כמימצא עובדתי כי התובעת נחבלה ביום 18.12.06 במהלך עבודתה אצל הנתבעת 1 כאשר חלק ממתקן הקשור לתקשורת נפל על ראשה.

5.
שאלת האחריות נגזרת מיסודות עוולת הרשלנות.

אין מחלוקת לגבי קיומה של חובת זהירות מושגית ביחסי עובד מעביד ואף לא יכולה להיות מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית כאשר המעביד מחוייב כלפי עובדיו בנקיטת צעדים סבירים להרחיקם מסכנה אותה ניתן לצפות בשל אופי העבודה ואופי מקום העבודה בו היא מתבצעת. (ראה בין השאר רע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל).
בהתאם למבחן הציפיות היה על המעביד לצפות את התרחשות הנזק הן על פי המבחן הפיזי/הטכני והן על פי המבחן הנורמטיבי וניתן היה למנוע את האירוע בנקיטת אמצעי זהירות פשוטים כגון הדרכה ואזהרת העובדים שישבו והועסקו בסמוך למקום בו בוצעו עבודות תשתית.

מטעם ההגנה לא הובאו ראיות.

לא באה מפי המעביד עדות ואף לא התייחסות עניינית כלשהי לנוהלי עבודה ו/או הדרכת עובד ו/או אמצעי בטיחות ו/או שיטת עבודה.
הכל בניגוד למגמה בפסיקה לפיה בתאונות עבודה יש להקפיד דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד, שכן המעביד הוא המופקד על מקום העבודה ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה יהיה בטוחים וכי נוהל העבודה יבוצע הלכה למעשה (ראה בין השאר ע.א. 530/70 רביבי נ' חב' החשמל).

במכלול הנסיבות של העושה והמעשה מצאתי לקבוע קיומה של חובת זהירות אשר הופרה וגרמה לנזק.
בנסיבות
התרחשות אירוע התאונה אין מקום להטיל על התובעת אשם תורם.

6.
טיעוני הצדדים לעניין גובה הנזק:

ב"כ התובעת טוען בסיכומים בכתב לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור 30% בהתאם לקביעה בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, תוך דגש על נסיבותיה האישיות של התובעת (אם חד הורית מהמגזר החרדי).

עוד נטען כי אחוזי הנכות שנקבעו על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט אינם תואמים את מצבה של התובעת הזכאית לסעיף ליקוי המקנה לפחות 20% נכות צמיתה, כאשר הנכות התפקודית הנטענת גבוהה משיעור הנכות הרפואית.

בחישוב הנזק נטען להפסדי הכנסה לעבר בסך 6,840 ₪; לעתיד בסך 756,070 ₪ (30% נכות צמיתה); לחילופין 252,023 ₪ (10% נכות צמיתה); הפסדי פנסיה 100,000 ₪, הוצאות לעבר ועתיד 100,000 ₪; עזרת צד ג' לעבר 84,000 ₪; לעתיד 150,717 ₪; כאב וסבל 100,000 ₪.

ב"כ הנתבעות טוען בסיכומים בכתב כי התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק ואם קיימת נכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי היא אינה כתוצאה מהתאונה אלא מעברה ובעיות נפשיות שסבלה עובר לתאונה, כמפורט בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת.

לעניין קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט נטען כי המומחה לא עיין באיבחון נוירופסיכולוגי שבוצע במוסד לביטוח לאומי שאינו קובע קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבה של התובעת, לחילופין הערכת הנכות היא בתחום הנוירולוגי שאינה בתחום מומחיות של המומחה מטעם בית המשפט.

לא הוכחה פגיעה בשכר, התובעת עזבה את מקום העבודה ללא קשר לתאונה, נדרשו סכומים הגבוהים מאלה המפורטים בכתב התביעה המתוקן ויש להפחית תגמולי מל"ל.

7.
דיון והכרעה בשאלת הנכות הרפואית והשלכותיה:
בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו לאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים
(30% מול 0%).
בחוות הדעת מתייחס המומחה הרפואי מטעם בית המשפט פרופ' שמואל פניג למכלול הנתונים, בהתאמה לראשי הפרקים, להלן:
תאור התאונה; התיעוד הרפואי (תעודת חדר מיון מיום התאונה עם אבחנה של "חבלת ראש קלה", תיק קופ"ח, טיפול תרופתי);

הבדיקה הקלינית; מסקנות חווה"ד של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים.
בפרק

סכום ודיון, מציין המומחה את הנסיבות האישיות (צעירה בת 31, גרושה ואם לבן).

מתייחס לאירועים לפני התאונה (גירושין במגזר החרדי), התאונה והשפעתה אל מול התסמינים והקריטריונים הקבועים בספרות המקצועית והאבחנה המבדלת.
בפרק המסקנות נקבע כי אין עדות לנכות נפשית קודמת לתאונה.
"ההפרעה הנפשית מתבטאת בכאבי ראש, מצב רוח ירוד וסף גירוי נמוך.
הפרעה זו ניתן להגדירה כהפרעת הסתגלות למצב דחק מתמשך או לחילופין
post concussion syndrome

אני מעריך את נכותה הצמיתה ב 10% לפי 34 ב' 2 לתקנות הביטוח הלאומי"
.
(ראה עמ' 8 לחוות הדעת מיום 21.8.2012).

8.


המומחה הרפואי מטעם בית המשפט זומן לחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעות.
במהלך החקירה הנגדית עומת עם אופן ביצוע הבדיקה, התייחס לרושם הדרמטי ולמבחן האמינות של התובעת שנמצא תקין, לפגיעה בתאונה (זעזוע מוח), לחפיפה הנטענת בין התחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי, לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי והאלטרנטיבי.
(עמ' 12 – 14 לפרו').
בהמשך עומת עם מבחנים נוירופסיכולוגיים שבוצעו במוסד לביטוח לאומי, אינו מסכים עם הקביעה שם להעדר קשר סיבתי וחוזר על המסקנות בחוות דעתו, תוך שהוא מודע למגמתיות מסויימת בהצגת הדברים על ידי התובעת והאדרת הנזקים: "כן, בהחלט בעיקר בסיטואציה כזו של תביעה, זה נלקח לתוך המשוואה שבה בסופו של דבר אני עושה את השיקלול של הנכות." (עמ' 16 לפרו').
ב"כ הנתבעות מקשה ומציג בפני
המומחה הרפואי במהלך החקירה הנגדית, מידע מרישומים קודמים, נתונים המתייחסים לעברה וספור חייה של התובעת, קביעות של המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, סעיפי הליקויי בתקנות המל"ל – המומחה הרפואי אינו מתחמק מתשובה, חוזר שוב ושוב תוך שקיפות והגינות
על עמדתו: "לדעתי לא צריך לנכות מ-10% שנתתי לה. את הנושא הזה אני בהחלט התייחסתי אליו בבדיקה." (עמ' 17 לפרו')
;
"...לדעתי האישה הזו היא נכה קלה מאד אבל נכה. היא גם תופסת את עצמה כנכה. לכן יש מקום להשאיר 10%. מסכים לקיומם של גורמים נוספים ולולא קיומם לא היתה מגיבה בצורה כזו".
(עמ' 19 לפרו')
;


"כל התלבטויות שעוה"ד מעלה אני התלבטתי עם עצמי והגעתי למסקנה הזו".
(עמ' 20 לפרו')
;


"
בשונה מחוו"ד של פרופ' אליצור שהעריך שאחרי שנה חלפה הנכות, אני הערכתי בבדיקתי באפריל 2012 שהנכות לא חלפה. אני חושב שאם מדובר בסימפטומים שמתקבעים ומתמשכים אני מעריך שזה צמית". (עמ' 22 לפרו').

9.


בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, הראיות, המוצגים, פרוטוקול הדיון, הסיכומים בכתב - שוכנעתי לקבוע כי המימצאים והמסקנות אליהם הגיע המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, פרופ' שמואל פניג , משתלבים במארג הראיות,לא נסתרו בחקירה נגדית, ומדובר במי שערך את חוות דעתו בהתאם לכישוריו, מיומנותו ונסיונו המקצועי, בדק ובחן את מלוא הנתונים ונהג בהגינות ללא דופי.

10.


לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בתחום הפסיכיאטרי, בשעור 10%, בגין הפרעת הסתגלות למצב דחק לאחר זעזוע מח.
תיאור התובעת את קורותיה לפני ואחרי ארוע התאונה הינו מטבע הדברים, מזווית ראיה סובייקטיבית, כאשר אין התאמה מלאה בין אחוזי הנכות הרפואית ומרכיביה לבין האופן בו היא רואה את תיפקודה.
אל מול תרחישי הקיצון בסכומים בכתב מטעם הצדדים, בעיקר לעניין ההשלכה התפקודית, יש לבחון את פסיפס הראיות המייחד את הנסיבות כאן, בשים לב לעקרונות הפיצוי בדיני הנזיקין, השבת המצב לקדמותו, הקטנת הנזק כמו גם העקרון לפיו אין המזיק אחראי אלא לנזק שגרם והוא מוצא את הניזוק כמו שהוא.
בשקלול נתוני טיב הפגיעה, היקפה, גילה של התובעת, כישוריה, עברה התעסוקתי והתנהלותה על פני ציר הזמן, אני מעריכה כי ההשלכה התיפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות הינה לכל היותר בגבולות שעור הנכות הרפואית.

11.
ראשי הנזק:

התובעת ילידת 1980, עבדה עובר לתאונה כמוכרת וקופאית אצל הנתבעות, נעדרה מהעבודה פרק זמן קצר, חזרה והמשיכה לעבוד באותו מקום במשך כשנה.
שולמו דמי פגיעה בגין תקופת אי הכושר שנקבעה על ידי המל"ל ומעבר לכך לא הוכח נזק נוסף בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי.
לתצהיר לא צורפו ראיות קבילות שיש בהן כדי לבסס את הנטען לעניין הנזק המיוחד.
בסיס השכר של התובעת עובר לאירוע התאונה (הכנסה רבע שנתית מוצהרת למל"ל
10,880 ₪ - 3,626 ₪ לחודש) לא נפגע גם לאחר אירוע התאונה.
לא מצאתי לקבל את טיעוני ב"כ התובעת בסיכומיו לעניין חישוב אקטוארי מלא בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, בהעדר ראיה שיש בה כדי להצביע על בסיס שכר גבוה כנטען ואף לא התייחסות כלשהי בתצהיר התובעת לעניין כישוריה והאופק התעסוקתי.
באיזון הראוי ובמידתיות שיש בה כדי לשקף את מלוא השיקולים, מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק של אובדן כושר השתכרות לעתיד בסכום גלובלי על דרך האומדנה –
בסך של 85,000 ₪ (כולל הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות).
התובעת זכאית לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד (לגבי חלק מההוצאות צורפו קבלות) בסך של 10,000 ₪.
בהתחשב בשעור הנכות הרפואית, טיב הפגיעה, הטיפול הרפואי והשיקומי, מעריכה את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 30,000 ₪.
סה"כ פיצוי 125,000 ₪, זאת מעבר לתגמולי המל"ל ששולמו בגין דמי פגיעה אותם אין מקום לנכות בהעדר פסיקת פיצוי בגין הפסדי עבר.

12.
אשר על כן, מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 125,000 ₪ בצרוף הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪ ומע"מ.



ניתן היום,
ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 7493/07 רבקה לינשה נ' ברכת הארץ בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א, "אורלי מירב" - חברה לחשמל ותקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/01/2014)