פסקי דין על יואב בן זקן | פסקי דין על ערן חיים פסקל

15368-02/11 תאמ     27/01/2014




תאמ 15368-02/11 יואב בן זקן נ' ערן חיים פסקל








בית משפט השלום בכפר סבא



תא"מ 15368-02-11 בן זקן נ' פסקל

תיק חיצוני
:


בפני

כב' הרשם הבכיר
צוריאל לרנר


תובע (משיב)

יואב בן זקן


נגד


נתבע (מבקש)

ערן חיים פסקל



החלטה

רקע
1.
בפני
בקשה לביטול פסק-דין, ובקשה להארכת מועד להגשתה, בקשר עם תביעה כספית בסך 43,642 ₪, שהוגשה בפברואר 2011, בסדר דין מהיר, על ידי המשיב (התובע) נגד המבקש (הנתבע). פסק-דין ניתן בהעדר התגוננות ביולי 2011.

2.
על פי כתב התביעה, היתה למשיב מסעדה. בשנת 2005 ייסד ביחד עם אחיו, אבנר בן-זקן ("האח"), ועם אחד, אפרים רביעי ("אפרים"), וכן עם המבקש, את חברת אזמרגד שרותי מזון בע"מ ("החברה"). על פי ההסכמות, שמעולם לא עוגנו בהסכם מייסדים חתום, היה על אפרים ועל המבקש לשלם למשיב סך של 35,000 ₪ עבור חלקם בחברה, וזאת תוך 24 חודשים. אפרים שילם את חלקו, אך המבקש לא עשה כן.
בחלוף זמן, נקלעה המסעדה לקשיים ונסגרה. לאחר דין ודברים, הגיעה אשת המבקש, הגב' חנית פסקל ("חנית") אל המשיב, בחודש מאי 2010, וחתמה בשם המבקש על הסכם, לפיו ישלם למשיב סך 28,000 ₪, מחציתו עד 30.6.2010 והיתרה ב-14 תשלומים חודשיים מחודש אוקטובר 2010 ועד חודש נובמבר 2011. המבקש לא עמד בהתחייבויות אלה, ועל כן, על פי ההסכם ממאי 2010, הוא חב במלוא התחייבותו המקורית על פי הסכם המייסדים, ומכאן התביעה.

3.
פסק-הדין ניתן על סמך אישור מסירה חתום על ידי המבקש, המתעד מסירה שביצע לו המשיב עצמו, בחודש פברואר 2011, וכן תצהיר של המשיב אודות נסיבות המסירה.

הבקשות וטענות הצדדים
4.
הבקשות שבפני
הוגשו ביום 4.2.2013. לעניין ביטול פסק-הדין טוען המבקש, כי בחומר שקיבל לא היתה הזמנה לדין, וכתב התביעה לא הגיע בשלמותו. לגופו של עניין הוא טוען, כי ההסכם ממאי 2010 הוא מזויף, וחנית לא חתמה עליו. פרוטוקול אסיפת בעלי המניות של החברה, שצורף לכתב התביעה, הוכן בדיעבד. סיפור המעשה בפועל היה, שהמבקש עבד כטבח שכיר במסעדה, והמשיב פיתה אותו להיכנס לעסקה כשותף, תוך הבטחה, שלכל החלטה יהיה צורך ב-2 חתימות. אלא, שמאחר שאחד השותפים היה האח, הרי שלמשיב ולאח תמיד היו 2 חתימות כשנדרשו לכך. בפועל, מבחינת המבקש, לא השתנה כלום בחייו, למעט שהפך להיות טבח בלא משכורת. לדבריו התקיימה ישיבת דירקטוריון אחת בלבד בכל התקופה, ואילו בקשותיו לקבל דו"חות של רואה החשבון של החברה מעולם לא נענו. לבקשה צורף גם תצהיר של חנית, המאשרת כי החתימה על ההסכם מזויפת.

5.
לעניין מועד הגשת הבקשה טוען המבקש, כי התחיל לטפל בהגשת הבקשה לביטול פסק-הדין מרגע שנודע לו אודות פסק-הדין, אלא שאז נאלץ לעבור ניתוח ברשתית העין, והטיפול בעניין התעכב. צורפו מסמכים רפואיים.

6.
המשיב הגיב על הבקשה. לשיטתו, המסירה היתה כדין, ואף אם נפל בה פגם, הרי שמדובר בפגם יחסי שאינו מביא בהכרח לביטול פסק הדין, ובכל מקרה, מרגע שמתבקשת הארכת מועד, שוב לא ניתן לכפור בכשרות המסירה. לגוף העניין, טענות המבקש אינן מגלות הגנה, שכן הוא אינו מכחיש את חובו המקורי, ולכל היותר טענותיו יכולות לעלות כדי טענת קיזוז נגד החברה, ולא נגד המשיב.

7.
לעניין המועד טוען המשיב, כי המבקש לא הסביר מתי נודע לו על פסק-הדין, ומאחר שהאזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה ביום 9.8.2012, חלפה כמחצית השנה עד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין. רוב התקופה אינה מוסברת על ידי האשפוז עקב הניתוח ברשתית העין, שכן זה התחיל רק בחודש נובמבר 2012.


8.
המבקש הגיב על תגובה זו, וטען לגוף העניין, כי את התשלום המקורי נתן בדרך של עבודה במסעדה, וכי המשיב השתהה בכוונה תחילה כ-6 שנים קודם להגשת התביעה, אחר שמתחילת הדרך הטעה את המבקש. לעניין המועד טען, כי ניתוח רשתית היא מחלה משתקת. עוד הוסיף, כי לא בכדי מיקד המשיב את עיקר תגובתו בשאלות של פרוצדורה והתעלם מהמהות, שכן זו דרכו מתחילת הדרך, בהכירו את המבקש ואת הקשיים שיהיו צפויים לו בארגון הגנתו.


הדיון
9.
בדיון שהתקיים בפני
נחקר המבקש על תצהירו, ואישר כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה לאמו, שהעבירה אותה לו. לעניין מסירת כתב התביעה העיד שהמעטפה היתה פתוחה, ושבתוכה היה כתב תביעה, אולם לא ידע להגיד מה עוד, אם בכלל, היה במעטפה. חרף זאת, התעקש כי הזמנה לדין לא היתה שם. הוא טען, כי לא קרא את אישור המסירה עליו חתם, שם נכתב כי נמסר לו כתב תביעה והזמנה לדין. הוא הסביר כי המתין לפני פנייה לעורך-דין לשם טיפול בתביעה, מאחר שציפה לקבל הזמנה לדיון בבית המשפט. הוא סיפר, כי פנה לייעוץ משפטי לפני שהתאשפז, אך לא ידע להסביר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד מבעוד מועד. הוא התקשה להסביר מדוע טען בתצהירו, כי חתם על הסכם המייסדים, הגם שאין מחלוקת כי הוא אינו חתום. באופן כללי הסביר, כי הוא מתקשה בהתמודדות עם המילה הכתובה, באשר היומיום שלו הוא במטבח.

10.
גם חנית נחקרה על תצהירה. היא סיפרה שהמבקש סיפר לה כי קיבל את כתב התביעה בסמוך לאחר קבלתו, אולם על פסק-הדין נודע לה רק כשקיבלו הודעה מההוצאה לפועל. היא טענה, כי לא היא שכתבה את שמה על ההסכם ממאי 2010.

11.
לאחריהם, נחקר גם המשיב. הוא הסביר כי המבקש היה עובד מצוין, וכי קיווה להיעזר בו כדי לקדם את המסעדה לרווחת כולם. הוא העיד, שהמבקש היה אחראי על נושא הזמנות המזון, קביעת כמויות ומצרכים, וכיו"ב, בעוד הוא, המשיב, היה אחראי על הצד הכספי וביצוע ההזמנות בפועל.
עוד הסביר, שהזמנה לדין זו הזמנה להתייצב בבית המשפט, ושעל כך הצהיר כשאמר שהיתה הזמנה לדין במעטפה. לדבריו, המסירה היתה במעמד פגישה שיזם אחד בשם איציק, שהיה המעסיק של המבקש, אשר ניסה לעזור לו, ואותו איציק היה עד למסירה. הוא אישר את חתימתו על שני עותקים שונים של תקנון ההתאגדות של החברה, האחד מיום 1.6.2005 והשני מיום 11.6.2005, אך לא ידע להסביר מדוע יש שנים השונים זה מזה. לגבי האח, הסביר כי הוא קצין בקבע, אשר השקיע כסף במסעדה אך לא עבד בה כלל, ואילו אפרים, השותף הרביעי, היה רב המלצרים.

12.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. מטבע הדברים, מיקד המבקש את עיקר טענותיו בעניינים הנוגעים לאמינות המשיב, לפגם הנטען במסירת כתב התביעה, ובטענות הגנה לגופו של עניין. המשיב, מאידך, התמקד בשאלת המועדים, אם כי התייחס גם לטענותיו האחרות, כפי שכבר הובאו למעלה.


ניתוח והכרעה
13.
עם כל ההבנה לקשיים שעמם על המבקש להתמודד – דין הבקשה להארכת מועד להידחות, ועל כן דין הבקשה לביטול פסק-דין להימחק מחמת האיחור בהגשתה. למעשה, ספק אם היה מקום לקבלה אפילו לא היתה מוגשת באיחור.

14.
על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש תוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין (או מיום המצאתו לו, אם לא ניתן בפני
המבקש). על פי סעיף 7(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, המצאת אזהרה שקולה להמצאת פסק-הדין, שכן האזהרה כוללת את תמצית פסק-הדין.

15.
אין חולק כי האזהרה הומצאה ביום 9.8.2012 לאמו של המבקש, שמסרה אותה לידיו. אין גרסה ברורה באשר ליום המסוים בו נמסרה האזהרה לידי המבקש, אולם ממכלול העדות מסתמן כי מדובר במועד סמוך, לבטח לפני תום פגרת בתי המשפט (אשר באותה שנה חזרה לקדמותה והסתיימה ביום 31.8.2012). באותה שנה, נהנה המבקש גם מפגרת הסוכות, שהחלה קודם לתום 30 הימים, ולפיכך היום האחרון להגשת הבקשה היה 9.10.2012.

16.
המבקש אושפז לביצוע ניתוח ברשתית העין ביום 5.11.2012. אין כל תיעוד רפואי למועד מוקדם יותר, ואין גם טענה, בתצהיר או בעדות, כי במהלך התקופה שמאוגוסט ועד סוף אוקטובר או תחילת נובמבר 2012 סבל המבקש מקשיי תפקוד כתוצאה מהבעיה בעינו. למעשה, המבקש עצמו העיד כי פנה לייעוץ משפטי כבר באותה תקופה. אף על פי כן – לא הוגש דבר לבית המשפט.

17.
תקופה זו של חוסר טיפול בתיק, מיום 9.10.2012 ועד יום 5.11.2012 (כ-4 שבועות, וכמעט שוב מלוא התקופה הקצובה בתקנות להגשת בקשה לביטול פסק-דין) – אינה זוכה להסבר כלשהו, אפוא. יודגש, כי זו באה לאחר תקופה בת לא פחות מ-60 יום, שעמדו ממילא לרשות המבקש לטיפול בהגשת בקשה לביטול פסק-דין, אך לא נעשה בהם דבר.

18.
המבקש שוחרר מאשפוז ביום 9.11.2012, והוענקו לו 35 ימי מחלה (מיום 5.11.2012). בסיכומי הביקור הרפואיים שצורפו לחודש דצמבר ניכר כי הוא הולך ומחלים, וכבר באמצע החודש הוחלט להפסיק את הטיפול בטיפות עיניים. הרבה קודם לכן כבר נכתב כי המבקש אינו מדווח על כאבים.

19.
מכאן, כי החל מאמצע דצמבר, בקירוב, כבר לא ניתן להישען על המצב הרפואי כהסבר למדיניות ה"שב ואל תעשה" בה נקט המבקש. גם קודם לכן, ספק אם ניתן להישען על מצב זה למשך מלוא 40 הימים המדוברים.

20.
אלא, שהבקשות הוגשו ביום 4.2.2013, בלבד – עוד כ-50 ימים לאחר תום חופשת המחלה. הווה אומר: אפילו היה המבקש מודע לפסק-הדין רק לאחר שהחלים מהניתוח – ממילא חרג משמעותית מהמועד הקצוב בתקנות. גם לתקופה זו לא בא הסבר, אלא בחצי פה (הצורך באיתור מסמכים שונים).



21.
על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש צורך בטעם מיוחד לשם הארכת מועד שנקבע בחיקוק, כבמקרה דנן. הפסיקה שהביא המשיב בסיכום טענותיו, הנוגעת למהותו של הטעם המיוחד, אמנם מחמירה משמעותית בהשוואה לדין הנוהג היום, ומקורה בתקופה בה היתה הקפדה יתרה על סדרי הדין, גם על חשבון זכויות מהותיות; אולם גם עתה, מקום בו מדובר באיחור רב כל כך, ברי כי לא כל טעם יתקבל כמצדיק הארכת מועד, ועוד ברור, כי ככל שנחלשות טענות ההגנה, וככל שקטן סכום התביעה (ועמו, הנזק שייגרם למבקש אם לא תתקבל בקשתו), כך יגבר טיב הטעם שיידרש על מנת לאפשר למבקש להימנע מלשלם את מלוא המחיר על המחדל שיצא תחת ידיו.

22.
בפי המבקש, כאמור לעיל, אין טעמים מיוחדים, ולמעשה אין טעמים בכלל, שיסבירו חלקים נרחבים מאד מששת החודשים שחלפו מתחילת אוגוסט 2012 ועד תחילת פברואר 2013. במקרה כזה, רק טענות הגנה מהמשובחות ביותר, וציפייה לנזק כבד אם לא יבוטל פסק-הדין, היו עשויות להצדיק, וגם אז רק בדוחק, את הארכת המועד המבוקשת.

23.
במקרה דנן, ולמרות שאין ספק שלמבקש עצמו מדובר במכשול משמעותי, אין מדובר בסכום תביעה גדול. למעשה, זהו סכום תביעה הבא בגדרו של סדר דין מהיר מחמת שיעורו הנמוך, וכמעט קטן מספיק כדי לבוא בשעריו של בית המשפט לתביעות קטנות (השווה המקרה שנדון ברע"א 3588/00 אלפונסו נ. סעדיה, תק-על 2000(4) 220, שם הוארך המועד חרף העדר טעם מיוחד, כדי לאפשר התגוננות מפני שיק שסכומו כמיליון וחצי ₪, שלגביו נטענה טענת זיוף).

24.
כמו-כן, בסופו של יום, וחרף הרטוריקה והטענות הקשות המוטחות במבקש (אשר לבי אינו גס בהן, כלל), בפועל, אין כמעט בפי המבקש הגנה כלשהי מפני התביעה עצמה, והגנתו העיקרית מבוססת על טענות שקשה מאד להוכיחן. כל דבריו אודות זיוף חתימת חנית על ההסכם ממאי 2010 אינו מעלה או מוריד לעילת התביעה, ויכול לכל היותר להשליך על שאלות של מהימנות; גם אי קבלת שכר למשך שנת העבודה המשותפת היא טענה המופנית נגד החברה, ורק במקרים קיצוניים יתאפשר להשליכה גם לשם קיזוז חוב אישי של המבקש כלפי המשיב. ההגנה העיקרית מקורה בייחוס כוונת זדון מלכתחילה למשיב, בעת הקמת החברה וגיוס הכספים מהמשקיעים, ובהם המבקש. טענה זו נטענה, בשלב זה, בלא כל ביסוס, ולא ניתן לשער כיצד סבור המבקש שיוכל להוכיחה.

25.
אשר על כן, אין מנוס אלא לקבוע, שטענות ההגנה לגופן אינן מהמשובחות. זאת ועוד, גם הטענות שעשויות היו להביא לביטול פסק-הדין "מחמת הצדק", בשל הפגם שנפל, אולי, בהמצאת כתב התביעה בלא הזמנה לדין, אינן מוחצות. יתכן ונכון היה לקבוע, כי ההזמנה לדין אכן לא הומצאה, אולם באותה מידה בה המשיב לא יכול באמת להעיד שהיתה הזמנה לדין במצורף לכתב התביעה, גם קשה לייחס משקל משמעותי לעדות המבקש, כי הזמנה כזו לא צורפה. לא זה ולא זה בקיאים בסדרי דין ובהבנת השלכותיהם ושמם של טפסים כאלה ואחרים. נקל לשער, כי עורך-הדין שערך את התביעה אכן צרף הזמנה לדין, כדבר שבשגרה, לכתב התביעה, והמבקש לא ידע לזהותה ולא ייחס לה חשיבות. הוסף לכך את הפסיקה שהביא המשיב, בדבר ההשלכות המוגבלות שיש להעדר הזמנה לדין במצורף לכתב תביעה, ונמצאת אוחז בטענה שהיא, שוב, לא מן המשובחות.

26.
קיצורו של דבר: כלל אין זה ברור שהבקשה לביטול פסק-דין, כשלעצמה, היתה מספיקה להביא בפועל לביטול פסק-הדין, ברם, אין מנוס מהקביעה, כי לבטח אין היא טובה מספיק כדי להצדיק, כלשעצמה, חרף סכום התביעה הנמוך יחסית, את החריגה הקיצונית כל כך מסדרי הדין, בכל הנוגע לאיחור הגדול בהגשתה.

תוצאה
27.
הבקשה להארכת מועד נדחית, בזה, איפוא; בהתאם, נמחקת הבקשה לביטול פסק-הדין.

28.
בנסיבות המקרה, ובשים לב לאבדן מטה לחמו של המבקש ולקשיים עמם הוא מתמודד, אני עושה צו להוצאות על הצד הנמוך, ומחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 1,800 ₪. סכום זה יצטבר על החוב בתיק ההוצאה לפועל.

29.
הליכי הוצאה לפועל, ככל שעוכבו עקב הגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, יחודשו אם לא ייפרע החוב הפסוק תוך 30 יום.



ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 15368-02/11 יואב בן זקן נ' ערן חיים פסקל (פורסם ב-ֽ 27/01/2014)