פסקי דין על סמיחה ח'לאילה | פסקי דין על חוף רסיטל כנרת ואח'

8042-02/08 א     28/01/2014




א 8042-02/08 סמיחה ח'לאילה נ' חוף רסיטל כנרת ואח'








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 8042-02-08 ח'לאילה ואח' נ' כנרת ואח'


תיק חיצוני: קיים תיק נייר במזכירות


בפני
כב' השופט ערפאת טאהא



התובעים
1. סמיחה ח'לאילה
ת.ז. 033489113
2. עזבון המנוחה ח'לאילה ראניה ז"ל ת.ז. 314948373
3. עזבון המנוח ח'לאילה עלי ת.ז. 212274377


נגד


הנתבעים




צדדי ג'







צדדי ד'




צדדי ה'
1. חוף רסיטל כנרת
2. מועצה מקומית מגדל


נגד

1. סמיחה ח'לאילה
ת.ז. 033489113
2. ח'טיב ראתב עומר סאלח ת.ז. 059882191
3. אביהו טל ת.ז. 56027329
4. מנהל מקרקעי ישראל
5. חברת חניון רסיטל בע"מ


נגד

1. מועצה מקומית מגדל
2. טל משה ת.ז. 2151728


נגד

1. סמיחה ח'לאילה
ת.ז. 033489113
2. מועצה מקומית מגדל
2. מדינת ישראל – משרד הפנים





פסק דין
משלים

בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתן ביום 29.03.13 בע"א 8722-08-12, ע"א 5198-09-12 וע"א 20553-10-12, ולאחר שהוגשו טיעוני השלמה מטעם הצדדים, ניתן בזאת

פסק דין
משלים לפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 01.07.12 (להלן: "פסק הדין"), וזאת בהתייחס לטענת היעדר היריבות שהועלתה על ידי אביהו טל.

1.
בפסק הדין קבעתי, כי הוכח, שמפעילי חניון רסיטל – ח'טיב ראתב, אביהו טל, משה טל וחברת חניון רסיטל בע"מ (להלן: "חברת חניון רסיטל או "החברה") (כולם יחד ייקראו להלן: "מפעילי החוף") ניהלו במקום לא רק חניון, אלא בפועל נוהל חוף רחצה לכל דבר, על אף שמדובר בחוף אסור לרחצה, ועל אף שהוצב שילוט המתריע שהרחצה במקום אסורה. משהוכח שנוהל הלכה למעשה חוף רחצה לכל דבר, ומשהוכח כי מבקרי החניון באו לנפוש בחוף הים ולרחוץ במימיו, עובדה שהייתה ידועה היטב למפעילי החוף, קבעתי, כי מוטלת על מפעילי החוף חובת זהירות מושגית וקונקרטית לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת לנטרל את הסכנה הטמונה בשהיית המבקרים בחוף (עמ' 10 פסקה 21, עמ'
12 פסקה 24 לפסק הדין).

עוד נקבע בפסק הדין, כי מפעילי החוף התרשלו בכך שהם לא הציבו שירותי הצלה במקום, לא העסיקו עובדים על מנת לפקח על ציבור המבקרים ולהשגיח על הרחצה בים, או למנוע אותה הלכה למעשה, ובעצם לא נקטו בשום אמצעי זהירות אפקטיבי על מנת לשמור על ציבור המבקרים, שלומו, שלמות גופו ובטחונו. מפעילי החוף ניהלו, בעצם, חוף רחצה שממנו הם הפיקו רווחים, מבלי שנקטו באמצעי זהירות מינימאליים כדי לשמור על שלום הציבור בכלל, ועל הקטינים בפרט. בנסיבות אלה קבעתי את אחריותם של מפעילי החוף, ובכללם אביהו טל לנזקי התובעים (עמ' 17 – 18 פיסקה 38 לפסק הדין).

2.
בסיכומי ההשלמה מטעמו טען אביהו טל, כי לא הוכח שהוא בעל שליטה או בעל מניות או מנהל בחברת חניון רסיטל בע"מ, לא הוכח כי הוא החוכר, המחזיק, המשכיר או המפעיל של חניון רסיטל וכל מעורבותו על פי הודאתו הייתה בסיוע לאביו שבריאותו התרופפה החל משנת 2004 – 2005 ואשר נפטר בשלהי שנת 2010. לטענתו, המודיעה לא השכילה להוכיח את היקף מעורבותו של אביהו טל בחניון במועד התאונה ואין בתכתובת שערך אביהו טל מול גורמים שונים כדי ללמד על מידת מעורבותו בניהול החניון, אשר הושכר על ידי משה טל או חברת חניון רסיטל לחטיב ראתב, אשר הפעיל את החניון במועד התביעה.

3.
כפי שיפורט להלן דין טענת אביהו טל להיעדר יריבות אישית להידחות. מתצהירו של אביהו טל, מעדותו במהלך חקירתו הנגדית ומיתר הראיות שהובאו בפני
י, עולה באופן ברור מעורבותו הישירה והאישית בניהול חברת חניון רסיטל ובתפעולו של החניון, והוכח בפני
י באופן ברור וחד משמעי, כי ניתן לייחס לאביהו טל באופן אישי וישיר את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין באשר למעשי הרשלנות מטעם מפעילי החוף, ובפרט חברת חניון רסיטל ואביו, משה טל ז"ל, ומכך נגזרת אחריותו האישית לנזקים שנגרמו בעטיים של מעשים ומחדלים אלה

4.
ראשית, תצהירו של אביהו טל הוגש מטעם מפעילי החניון, צדדי ג'
2, 3 ו – 5, ובכלל זה חברת חניון רסיטל, ובמסגרתו הצהיר, כי הוא המוסמך להצהיר מטעם החברה, והוא בעל ידיעה אישית, והיה מעורב ישירות בנעשה בחברה ובחניון במועדים הרלבנטיים.


מתצהירו ומעדותו של אביהו טל עולה, כי כל הפעולות, המעשים והמחדלים המיוחסים למפעילי החוף, ובכללם חברת חניון רסיטל בפסק הדין, נעשו בפועל על ידי אביהו טל, בידיעתו האישית ומעורבותו הישירה, כמי שנמצא בחוף והיה האדם היחיד אשר בפועל פעל מטעם ובשם חברת חניון רסיטל בע"מ, והיה אחראי לניהולה ולתפעול החניון, בשמו ומטעמו של אביו משה טל ז"ל כבעלים של החברה, החל משנת 2004 – 2005 עת מצבו הבריאותי של אביו הדרדר (עמ' 72 ש' 33 – 34).

5.
הן בתצהירו והן במהלך חקירתו הנגדית, אביהו טל מסר גרסה מפורטת לפרטי פרטים באשר להתנהלות חברת חניון רסיטל, תפעולו של החניון והנעשה בשטח. מגרסתו עלה בבירור, כי הוא נמצא בשטח החניון, מכיר את השטח היטב,
את התנהלות המבקרים ואת העובדה שהם נכנסים למים, ומכיר את תנאי המועצה המקומית ותנאי רישיון העסק לפרטי פרטים. אביהו טל גילה בקיאות רבה, ידיעה אישית ומעורבות ישירה ומשמעותית, ואף אחריות בלעדית על הנעשה בחברת חניון רסיטל ומטעמה, תפעולו של החניון והנעשה בשטחו, הקשר עם חטיב ראתב והרשויות השונות, ולמעשה בפועל החניון התנהל על פי הוראותיו.

לאורך כל תצהירו ועדותו הראשית מוסר אביהו טל את גרסתו מידיעתו האישית ובגוף ראשון, כשהוא מתייחס לפעולות ומעשים המיוחסים לחברה חניון רסיטל בע"מ. כך למשל הצהיר: "מעולם לא נעשתה אליי פנייה..." (סעיף 14 בתצהיר), "מהמועד שבו התחיל חניון רסיטל לפעול ועד היום לא ראיתי אף פעם פקחים מטעם משרד הפנים..." (סע' 15 בתצהיר). ניכר כי אביהו טל ראה עצמו כמי שהיה אחראי בלעדי שפעל מטעם החברה בכל הכרוך בתפעול החניון. בכלל זה העיד אביהו טל, כי ידע שרישיון העסק ניתן לחניון בלבד (עמ' 71 ש' 32 – 33 לפרוטוקול), הוא שהיה אחראי על הנחת שלטים בגבול החניון שאוסרים כניסה למים (עמ' 72 ש' 2 – 11 לפרוטוקול), והעיד כי היה מעורב אישית בניסיון שלא הצליח, לטענתו, להציב עמודים מחוץ לחניון למניעת כניסת מבקרים למים:


ש:
אתה מציין בסעיף 3 לתצהיר שכשניסיתם לבצע הצבה של עמודים מחוץ לחניון, פקחי המנהל מנעו זאת באופן אגרסיבי.
ת:
אכן כן.
ש:
מה זה באופן אגרסיבי?
ת:
זה אומר שהם פעלו כחוק נגדי בהליך של סילוק יד שהמשיך להוצל"פ...

(עמ' 72 ש' 12 – 14 לפרוטוקול) (ההדגשה אינה במקור ט.ע.)

6.
עוד העיד אביהו טל, כי הוא אישית ידע, כי חלק מהאנשים שבאים לחניון נכנסים למים, וכי זו הסיבה שלמעשה הציב את השילוט במקום שאוסר על הרחצה:

ש:
תסכים איתי שבקיץ באים יותר אנשים לחניון?
ת:
מן הסתם כן.
ש:
תסכים איתי אם אגיד שחלק ממי שבא לחניון נכנס למים?
ת:
נכון.
ש:
השלטים בכניסה הם שלטים שאתם הצבתם?
ת:
נכון.
ש:
למה הם הוצבו?
ת:
מפני שהייתי ער לעובדה שהיו אירועים במקומות אחרים סביב הכנרת, שבהם בתי משפט סברו שיש אחריות למפעילי חניונים, ולכן חשבתי שמן הראוי להגן על עצמי. חברת הביטוח לא רצתה לבטח אותנו ולכן עשיתי זאת. אף אחד לא רוצה שיקרה ליד מקום שהוא נמצא בו משהו לא טוב.
(עמ' 75 ש' 21 – 30 לפרוטוקול).

בהמשך החקירה ניכר, כי אביהו ראה עצמו כבל החניון לכל דבר ועניין, ואולם העיד כי אינו סבור כי תפקידו לאכוף את החוק שאוסר על רחצה בחוף הצמוד לחניון:

ש:
מבחינתך, כבעל חניון שנושק למים, מה המשמעות שהחוף אסור לרחצה?
ת:
שמי שעושה זאת עובר על החוק, או לחלופין שמי שעושה זאת עושה זאת על אחריותו. זאת המציאות שאנשים מתרחצים שם.
ש:
אם כשאתה נמצא שם אתה רואה מישהו נכנס למים, אתה מעיר לו ומבקש ממנו לצאת ואומר לו שאסור להתרחץ שם?
ת:
זכורות לי מספר פעמים שהערתי לילדים קטנים שהיו ללא השגחת ההורים, אבל לגבי מבוגרים אין שום סיכון בשחייה שם ולכן אני לא מעיר להם, למרות האיסור, כי זה לא תפקידי לאכוף את החוק.
ש:
גם לא התקשרת אף פעם למשטרה ואמרת להם לאכוף את החוק?
ת:
נכון, אני לא רואה זאת מתפקידי.
(עמ' 76 ש' 3 – 12 לפרוטוקול).

7.
אביהו טל נשאל ישירות מה עשה לאחר המקרה כדי למנוע כניסה של אנשים לקו המים והעיד בגוף ראשון, כמי שרואה עצמו אחראי בפועל מטעם החניון בשטח:

ש:
מה אתה עשית לאחר המקרה כדי למנוע גישה של אנשים לקו המים, יציאה שלהם מהחניון לקו המים?
ת:
אני לא סבור ולא סברתי שאני יכול למנוע פיזית, אבל ביקשתי ממפעיל החניון ודאגתי, בתיאום אתו, בנוסף לכל השילוט הקיים והכרזה ברמקולים שהוא מכריז כל שעתיים שההכרזה מסוכנת, להדפיס פלאייר שיהיה בשפה נוספת, כי היה לנו רק עברית, ערבית ואנגלית ודאגתי להוסיף גם רוסית כי הגיעו הרבה רוסים שיידעו שהרחצה אסורה ושהחוף שצמוד לחניון אינו מוכרז.
(עמ' 73 ש'33 – 34, עמ' 74 ש' 1 – 4 לפרוטוקול).

8.
אביהו טל הצהיר, כי על פי שיקול דעתו אין כל סכנה מיוחדת ברחצה בחוף הסמוך לחניון רסיטל (סעיף 18 לתצהירו). במהלך חקירתו הנגדית טען, כי הוא פעל בסבירות. בעניין זה אציין, כי גם בעניין זה מסר אביהו טל את גרסתו בגוף ראשון, והתייחס לעצמו כמי שפועל מטעם חברת חניון רסיטל, וכמי שאחראי יחיד בפועל מטעמה בכל הקשור להפעלת החניון וניהולו בשטח:

ש:
אתה מפעיל חניון, ואנשים ניגשים ממנו לקו המים, האם אתה לא רואה בכך איזושהי אחריות שלך?
ת:
לא.
ש:
למה?
ת:
כי אני חושב שעשיתי כל מה שאדם סביר יכול לעשות, מעבר ללסגור את העסק. ייתכן שהאחריות תהיה קיימת גם אם החניון סגור. הפעלת החניון היא בפירוש הפעלת חניון, אני לא מזמין אנשים לשחות, להפך – יש שלטים שמרחיקים אנשים מלשחות. לפי הבנתי אסור לי לבצע כל פעילות שקשורה בלאסור או להתיר כניסה של אנשים למים, הגם שאני יודע שסביב כל הכנרת שוחים. אני גדלתי באזור ואני חי שם ואני רואה שאנשים מתרחצים בכל חופי הכנרת, למרות שרוב החופים הם בלתי מוכרזים ואסורים לרחצה. זה לא משהו שאני יכול להסביר, קטונתי. לפי הבנתי אני גם מסתכן בפעולה בלתי חוקית אם אעשה את זה.

9.
בהמשך חקירתו הנגדית נשאל אביהו טל והעיד על ההבדל בין חוף מוכרז וחוף הצמוד לחניון רסיטל:

ש:
אתה יודע מה זה חוף מוכרז?
ת:
כן.
ש:
מה המשמעות של חוף מוכרז? מה יש בו שאין אצלך?
ת:
בחוף מוכרז יש מציל, סוכת מציל, עמדת מרפאה ועזרה ראשונה, סימון בדגלים של גובות שטח ההכרזה, חוף מוכרז הוא מוגבל בשטח.
ש:
פנית למועצה וביקשת לקבל הכרזה?
ת:
יש לי חניון אני לא צריך הכרזה.
ש:
אני שואלת על החוף.
ת:
אני לא פונה מעולם כדי לקבל אישור לדברים שאין לי קשר אליהם. אני אשמח אם יתאפשר לי, זה אומר שיש לי סוג של בעלות על השטח הזה. מה שאני יודע זה שהמועצות ומשרד הפנים דואגים לחופים מוכרזים.

10.
מהאמור לעיל עולה, כי אביהו
ידע בפועל כי חוף הרחצה אסור לרחצה, ואולם לא פעל על מנת להפוך את החוף לחוף מוכרז, ולא עשה די למנוע את הסכנה הטמונה ברחצת המבקרים בו. איני מקבל את גרסתו של אביהו, כי מעולם לא נעשתה פנייה אליו מצד גורם כלשהו במשרד הפנים או במועצה המקומית מגדל בדרישה או בקשה לעשות דבר מה כדי להגביל את כניסת אורחי החניון לכנרת, וכי מהמועד בו התחיל חניון רסיטל לפעול לא ראה אף פעם פקחים מטעם משרד הפנים או המועצה המקומית מגדל או משטרת ישראל או כל גורם שלטוני אחר המסיירים בחוף (סעיפים 14 – 15 לתצהיר).

11.
כנגד גרסתו האמורה של אביהו טל ניתנה עדותו של נחום דוד, מפקח רחצה אזורי, שמסר תצהיר מטעם מדינת ישראל משרד הפנים ונחקר עליו. נחום דוד הצהיר, כי ביום 07.04.03 ערך סיור במועצה המקומית מגדל לקראת עונת הרחצה, וערך דו"ח סיור שצורף לתצהירו, ובעקבות כך המליץ לחייב את חוף רסיטל להפוך לחוף מוכרז (סע' 7 – 7 לתצהירו). במהלך עדותו העיד נחום דוד, כי אינו זוכר מי מטעם חברת חניון רסיטל השתתף בסיור, וייתכן כי היה זה הבן של המפעיל, היינו אביהו טל. לטענתו הוא פנה אליו ואמר שחייבים שירותי הצלה משום שמבקרים נכנסים למים לרחצה (עמ' 82 ש' 26 – 28 לפרוטוקול). נחום דוד העיד, כי החל משנת 2004 בעקבות הסיור האמור, הוכרז החוף כאסור לרחצה. לטענתו, לא הייתה כל מניעה לכך שמפעיל החוף יפעל על מנת להפוך את החוף לחוף מוכרז לרחצה, ואולם המפעיל לא רצה בכך (עמ' 82 ש' 33 – 34). כפי שפורט בפסק הדין, עדותו של נחום דוד נמסרה מפי עובד ציבור, שאין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך, וניתן לומר אף כי גרסה זו נמסרה בניגוד לאינטרס מדינת ישראל / משרד הפנים שמעסיקה אותו. הגרסה התגלתה כגרסה אמינה ומקובלת עליי, ואיני מקבל את גרסתו של אביהו טל שהכחיש את הסיור האמור.

12.
מגרסתו המפורטת לפרטי פרטים של אביהו טל עולה בבירור ידיעתו ומעורבותו האישית והישירה בכל הנעשה בחברת חניון רסיטל ובחניון. לא זו בלבד שגרסתו של אביהו טל הובאה מידיעתו האישית ונוסחה בגוף ראשון, אלא שלאורך כל הגרסה, הן בתצהיר והן במהלך חקירתו הנגדית, אביהו טל לא העלה כל טענה, כי גורם אחר מלבדו פעל מטעם חברת חניון רסיטל והיה מעורב באופן אישי בנעשה בחברה ובחניון. אביהו טל מייחס את כל המעשים והידיעה בפועל לעצמו בלבד, ומגרסתו ברור, כי ראה עצמו כמי שפעל באופן בלעדי בחברה ובחניון, והיה בעל השליטה והפיקוח בשטח החניון, מטעם החברה ומטעם אביו, הבעלים של החברה וחוכר המקרקעין.

13.
לאור האמור לעיל, אין לקבל את טענת העדר היריבות שהעלה אביהו טל. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, גזירת אחריותו הנזיקית של התאגיד מפעולותיו של אורגן או של נושא משרה בתאגיד אינה מונעת הטלת אחריות נזיקית על אותו אורגן או נושא משרה עצמו. אחריותם האישית של הפועלים במסגרתו של התאגיד, עומדת אפוא מכוח עצמה, ואין היא יונקת כוחה מהתאגיד. פעולותיו של נושא משרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו. הלכה זו נובעת מהעמדה האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין, שלפיה כל אדם בחטאו יישא
(ר' בעניין זה ע"א 8133/03
עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פד"י נט
(3) 66

, עמ' 74 פסקה 13, ועמ' 75 פסקה 14 מול האותיות ד' – ה' לפסק הדין והאזכורים שם להלן: "עניין עודד יצחק").

14.
בענייננו, משקבעתי בפסק הדין, כי במעשים ובמחדלים המיוחסים לחברת חניון רסיטל, כחלק ממפעילי החוף, יש משום מעשי רשלנות והפרת חובות הזהירות המוטלות עליה, וכי חברת חניון רסיטל, כחלק ממפעילי החוף, אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממעשי הרשלנות המיוחסים, ומשקבעתי את מעורבותו האישית והישירה של אביהו טל במעשים ובמחדלים אלה, מכאן נגזרת אחריותו האישית והמסקנה שהוא נושא באופן אישי בכל אחריות למעשים ומחדלים אלה, אשר נעשו על ידו באופן אישי,
ואין רלבנטיות במקרה זה לעובדת היות החברה אישיות משפטית נפרדת. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהוכח, כי אביהו לא שימש רק כמנהל בפועל של החברה והחניון, אלא פעל בשמו ובמקומו של אביו ז"ל משה טל,
שהיה הבעלים של החניון, ועובדה זו מקרבת את אביהו טל למעמדה של החברה. משהוכח, כי אביהו טל הוא שבפועל ידע על העובדה שהמבקרים נכנסים למים על אף השלטים, ניתן לייחס לו את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שיוחסה לחברה מפעילת החניון (ר' עניין עודד יצחק הנ"ל בעמ' 78 מול האות ג').

15.
בשולי הדברים אציין, כי איני מקבל את הטענה, שנטענה על ידי אביהו טל בסיכומי ההשלמה, כי המודיעה זנחה בסיכומיה את טענותיה כלפיו, שכן, לטענתו, בסעיף 7 לסיכומיה, היא הפנתה את טענותיה נגד משה טל אביו המנוח של אביהו טל ולא נגד אביהו טל עצמו. עיון בסעיף 7 לסיכומי המודיעה מעלה, כי כותרתו הכתובה בפונט שונה ומודגש היא: "אחריות חוף רסיטל (הנתבעת 1) ו/או מר חטיב עומר (צד ג' 2) ומר אביהו טל (צד ג'3). בגוף הסעיף אמנם נזכר שמו של משה טל, אך גם נזכר שמו של אביהו טל. יתירה מזו, מלכתחילה לא הוגשה ההודעה לצדדים שלישיים נגד משה טל כי אם נגד אביהו טל, ועל כן בוודאי שלא ניתן לומר, כי בסיכומיה התייחסה המודיעה למשה טל בלבד בעוד שזנחה את טענותיה כלפי אביהו טל.

16.
אשר על כן, הנני דוחה את טענת אביהו טל להיעדר יריבות אישית. פסק הדין יוותר על כנו בנוגע לאחריותם המשותפת של מפעילי החוף ובכלל זה אביהו טל, בכפוף לקביעות בית המשפט המחוזי בעניין שיעור הרשלנות התורמת.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מ

פסק דין
משלים זה.

ניתן היום,
כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 8042-02/08 סמיחה ח'לאילה נ' חוף רסיטל כנרת ואח' (פורסם ב-ֽ 28/01/2014)