פסקי דין על עדי לירון | פסקי דין על תמירה תמי שרון | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל/אגף תכנון ופיתוח

18985-11/13 רעא     26/01/2014




רעא 18985-11/13 עדי לירון, תמירה תמי שרון נ' מינהל מקרקעי ישראל/אגף תכנון ופיתוח








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



רע"א 18985-11-13 לירון ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל/אגף תכנון ופי




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת
ורדה פלאוט


מבקשים

1
.
עדי לירון

2
.
תמירה תמי שרון
ע"י ב"כ עו"ד יוסף תמיר


נגד

משיב
מינהל מקרקעי ישראל/אגף תכנון ופי



החלטה

1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 10.10.13 (כב' השופטת ד"ר א' סורוקר) אשר דחתה את בקשת המבקשים לעיכוב הליכים בתביעה שהגיש נגדם המשיב (להלן: "המינהל"), עקב תניית בוררות בהסכם חכירה שבין המינהל לבין בעלי הזכויות המקוריים.

2.
ביום 13.6.13 הגיש המינהל תביעה נגד המבקשים, מושב רשפון ונתבעים נוספים בבימ"ש קמא, למתן צו מניעה קבוע, צו עשה קבוע, פינוי וסילוק יד. מהותה של התביעה, בתמצית, היא שימוש חורג (לא חקלאי) שנעשה במקרקעין שבבעלות המינהל הנמצאים במושב רשפון.

3.
ביום 3.9.13 הגישו המבקשים בקשה להעברת התביעה לבית משפט השלום בתל-אביב ולחלופין – לעיכוב ההליכים בתביעה על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. על פי הנטען בבקשתם טענו המבקשים כי בשנת 1935 חתם המינהל על הסכם חכירה עם סבם וסבתם ז"ל של המבקשים, בו מופיעים סעיף בוררות ותניית שיפוט מקומית בלעדית לבית המשפט בתל-אביב יפו. סבם וסבתם ז"ל של המבקשים היו החוכרים המקוריים במקרקעין, והמבקשים הם יורשיהם ובאים בנעליהם לעניין הסכם החכירה.

המשיב התנגד לבקשה, ובית משפט קמא, כאמור, דחה את הבקשה בנימוק: "התובענה אינה מושתתת על חוזה שנכרת בין התובע לבעלי הזכויות המקוריים, אלא על דיני התכנון והבניה והתב"ע הרלוונטית, הקובעים את טיב השימושים המותרים במקרקעין. הסעד המבוקש בתובענה (בתמצית) הוא לאסור על הנתבעים לבצע שימושים חורגים במקרקעין, שאינם מתאימים לייעודם החקלאי כקבוע בתב"ע (ובהסכם המשבצת (ע)ם המושב – הנתבע 1). על כן, אין נפקות במקרה זה לתניית בוררות שהופיעה בהסכם בין התובע לבין בעלי הזכויות המקוריים (ככל שהסכם זה עודו חל). מסיבה זו אף לא ראיתי מקום להעביר את התובענה לבירור בבית המשפט בת, המאוזכר בהסכם הנ"ל. הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות".

4.
לטענת המבקשים בבקשה שלפני, טעה בימ"ש קמא בכך שהתעלם מהסכם החכירה באופן גורף והסתמך על הסכם המשבצת שבין המינהל ומושב רשפון, שאינו רלוונטי לתביעה שבין המינהל למבקשים.

עוד נטען, כי בימ"ש קמא לא התמודד בהחלטתו עם טענת המבקשים לפיה הסכם החכירה ממשיך לחול במערכת היחסים בין הצדדים אף כי לא חודש משנת 1984. לו בימ"ש קמא היה מכריע בשאלה זו, הוא היה מגיע למסקנה כי הוראות הסכם החכירה חלות במערכת היחסים שבין הצדדים, ומכאן שחלה תניית הבוררות ותניית השיפוט המקומי.


המינהל מתנגד לבקשה. לטענתו הסכם החכירה נחתם בינו לבין סבם של המבקשים, והמבקשים אינם צד לו. מה גם שההסכם פקע משלא חודש משנת 1984. המינהל מוסיף וטוען כי הוא פנה אל המבקשים מספר פעמים עובר להגשת התביעה, והמבקשים התעלמו מפניותיו ולא העלו כלל את עניין הבוררות. משכך וכאשר המבקשים לא הראו נכונות להליך בוררות מייד עם קבלת דרישת המינהל, הם לא עמדו בתנאי הסף הקבוע בחוק הבוררות והם מושתקים מלטעון כיום אחרת. אשר לתניית שיפוט מקומית טוען המינהל, כי במועד חתימת הסכם החכירה טרם נחקק חוק יסוד השפיטה וטרם הוקמו בתי משפט השלום, וכוונת הצדדים להסכם היתה בדגש כי הסכסוך יידון בבית משפט, ולאו דווקא זה שבת"א.

5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הלכה היא, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בענייני בוררות, אלא במקרים חריגים בלבד בהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין המצדיק את התערבות ערכאת הערעור (רע"א 11166/07 הברון נ' מינהל מקרקעי ישראל (5.3.08) וההלכות שהובאו שם).
הלכה זו נכונה ביתר שאת בהחלטות הנוגעות לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, שהוא עניין הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ורק אם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה, תתערב ערכאת הערעור בהחלטה (פרשת הברון לעיל).

החלטת בימ"ש קמא מנומקת, ולא מצאתי כי נפלה בה טעות, ודאי לא טעות של ממש בשיקול הדעת המצדיקה התערבות של בימ"ש זה.

לגופו של עניין, סבורני כי יש ליתן משקל גדול לכך שהמבקשים לא הראו נכונות לקיים את הליכי הבוררות "בזמן אמת", לאחר פנייתו של המינהל אליהם בעניין השימוש החורג במקרקעין, פנייה שנעשתה אליהם יותר מפעם אחת עובר להגשת התביעה.
מעיון בתיק קמא עולה, כי המבקשים כלל לא התייחסו לכך בבקשתם לעיכוב הליכים, ולבקשה כלל לא צורף תצהיר.
גם בשל כך, הרי שהתוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא נכונה, גם אם נימוקיו שונים.

6.
אשר לתניית שיפוט מקומית בהסכם החכירה – בית המשפט בת"א – הסכם החכירה נחתם בשנת 1935, עובר להקמת בתי משפט במחוז מרכז ואלו לא היו לנגד עיני מנסח ההסכם. אך טבעי הוא היום, לאחר שקיימים בתי המשפט במחוז מרכז, שהתביעה תתנהל במחוז זה, בו נמצאים המקרקעין שבמחלוקת – מושב רשפון.
לפיכך משדובר בשאלה של פרשנות, לא מצאתי בדחיית הבקשה משום אי כיבוד תניית שיפוט מקומית.

7.
על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו מכספי הפיקדון שהפקידו המבקשים בקופת בימ"ש.


ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.








רעא בית משפט מחוזי 18985-11/13 עדי לירון, תמירה תמי שרון נ' מינהל מקרקעי ישראל/אגף תכנון ופיתוח (פורסם ב-ֽ 26/01/2014)