פסקי דין על עזבון בכר טבאש (ז"ל) | פסקי דין על עלי חמד טבאש | פסקי דין על חמדה מחמד טבאש | פסקי דין על פרקליטות מחוז צפון | פסקי דין על סולטאן סואעד | פסקי דין על גלל סואעד ואח' |

338/14 בג"צ     13/02/2014




בג"צ 338/14 עזבון בכר טבאש (ז"ל), עלי חמד טבאש, חמדה מחמד טבאש נ' פרקליטות מחוז צפון, סולטאן סואעד, גלל סואעד ואח'




פסק-דין בתיק בג"ץ 338/14



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 338/14



לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט ח' מלצר


כבוד השופט צ' זילברטל


העותרים:

1. עזבון בכר טבאש (ז"ל)



2. עלי חמד טבאש



3. חמדה מחמד טבאש



נ


ג


ד



המשיבים:

1. פרקליטות מחוז צפון



2. סולטאן סואעד



3. גלל סואעד


4. בית משפט המחוזי בנצרת


עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:


י' באדר א' התשע"ד
(10.2.2014)
בשם העותרים:
עו"ד ס' סעדיה
; עו"ד א' זובידאת
בשם המשיב1:
עו"ד י' מורג
; עו"ד מ' בוכמן-שינדל
; עו"ד א' לרנר
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד י' דותן


פסק-דין

השופט א' רובינשטיין
:

א.
עתירה זו עניינה התנגדותה של משפחת קרבנות עבירה – העותרים – להסדר טיעון שהושג בין המדינה למשיבים 3-2, הנאשמים בתיק. בפרשה בה עסקינן, למרבה הצער, ניטלו חייו של בנם, ונפצעו שני אחרים (אחיו של המנוח- חמד ונביל). הטענות המרכזיות שתיים הן - כי הפרקליטות לא עמדה בדרישות סעיף 17(ג) לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א- 2001, שעניינו מתן זכות טיעון בטרם החלטה בפני
"הגורם המאשר", וכי נפל חוסר סבירות קיצוני בהחלטת הפרקליטות לחתום על הסדר טיעון. כן הוגשה בקשה למתן צו ביניים, המורה למשיבה 1 (להלן
המשיבה
) להימנע מקידום הסדר
הטיעון.


רקע וטענות הצדדים

ב.
לטענת המשיבה 1, ההחלטה לחתום על הסדר טיעון התגבשה לאחר שניתנה למשפחת המנוח הזדמנות מלאה להשמיע את עמדתה, וזו נשקלה בכובד ראש. הוסבר, כי שיקול הדעת של רשויות התביעה בתחומי ההעמדה לדין וניהול ההליך הפלילי רחב ביותר, וכי בית המשפט יתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה אך במקרים של חוסר סבירות קיצוני, מה שאין כן בענייננו. צוין, כי הגורמים המוסמכים בפרקליטות החליטו שיש הצדקה להגיע להסדר טיעון עם המשיבים 3-2 נוכח קשיים ראייתיים, אשר נתחדדו במהלך שמיעת ההוכחות, ונוכח אמירות של בית המשפט הדן בתיק ורמת הענישה הנוהגת בתיקים מסוג זה. לטענת המשיבים 3-2, לעותרים ניתן מלוא ההזדמנות להביא טיעוניהם, ואין לומר כי נפל בהסדר הטיעון פגם המצדיק התערבות.

ג.
בדיון בפני
נו הביעו העותרים תמיהתם באשר לטענת המשיבה בדבר קשיים ראייתיים, וביקשו כי נעיין בחומר הראיות. הוטעם, כי התיק מתנהל מזה כ-15 חודשים, ובמסגרתו הוארך מעצרו של המשיב 2, וחששם הוא כי התנהלות התיק בעצלתיים הובילה בסופו של דבר לחתימה על הסדר טיעון. באת כוח המשיבה הטעימה, כי הפרקליט המטפל בתיק נפגש עם משפחת המנוח ועם בא כוח העותרים, ועמדתם נשמעה ונשקלה. צוין, כי חלק מבני משפחת המנוח עתיד היה להעיד, ועל כן היה קושי להציג בפני
הם באופן מלא את השיקולים בתיק. בא כוח המשיבים 3-2 הסביר, כי הסדר הטיעון נתקבל לאחר שקלא וטריא נוקבים ומעמיקים, וכי הקשיים הראייתים שהתעוררו בתיק, לרבות סתירות בגירסאות העדים, הובילו לחתימתו. לשלמות התמונה יצוין, כי נוכח הודעת המשיבה מיום 16.1.14 ששמיעת הטיעונים לעונש ביחס למשיבים 3-2 נקבעה ליום 26.2.14, ואין צפויים צעדים נוספים לקידום ההסדר, לא הוצא צו ביניים.

הכרעה

חוק זכויות נפגעי עבירה וקרבנות העבירה

ד.
עם כל ההבנה לצערם של העותרים ולמשאלתם כי ימוצה הדין עם מי שנטלו את חיי בנם ופצעו בנים אחרים, לא נוכל להיעתר למבוקש. סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, שעל חשיבותו בהבטחת האינטרס הציבורי עמד בית משפט זה בהזדמנויות שונות (ראו למשל בג"צ 5699/07
פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פסקאות 26-25 לחוות דעתו של השופט לוי (2008)), קובע את זכותו של נפגע עבירת מין או אלימות חמורה להביע את עמדתו לעניין הסדר טיעון בטרם קבלת החלטה, בפני
התובע (סעיף 17(א)) ובפני
"הגורם המאשר" בתביעה הכללית (סעיף 17(ג)). לשיתוף נפגעי העבירה חשיבות הן מבחינת רשויות התביעה (
הצעת חוק זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי
, התשס"א-2001,
הצעות חוק
תשס"א, 506)) והן – ובודאי – מבחינת נפגע העבירה: "הוראת חוק זו מקטינה את החשש מפגיעה נוספת בנפגע העבירה ומהנזק הנפשי העלול להיגרם לו מעצם עריכת הסדר הטיעון. הזכות העומדת לנפגע עבירות מין או אלימות חמורה להביע עמדתו בפני
התובע בטרם קבלת ההחלטה בעניין הסדר הטיעון, מוסיפה ממד חשוב לשיקולי התביעה בהבטחת האינטרס הציבורי בעת עריכת הסדרי טיעון" (ע"פ 1958/98
פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 577, 608 (2002) (השופטת-כתארה אז-ביניש)). מימוש זכות זו ראוי לו שייעשה ברגישות ובראיה אנושית ומתוך הבנה לאשר חוו נפגעי העבירה ולצערם. הודגש לא אחת, כי מסירת המידע לנפגע העבירה או לבני המשפחה צריכה להיות באופן מספיק וראוי, המאפשר התייחסות ושהות לצורך מתן תגובה, וכי "קיומה של סמיכות זמנים קרובה במיוחד בין שמיעתו של נפגע העבירה להסדר הטיעון...לבין חתימה על ההסדר עשויה לעורר תהיה שמא מדובר ב'מהלך סרק'". כן יש ליידע את
נפגע העבירה על אפשרותו למסור הצהרה כתובה על הנזק שנגרם לו (ע' ארבל, "מעמדו של קרבן העבירה בהליך המשפטי"
ספר גבריאל בך
(2011), עמ' 206-204; בג"צ 6689/12
עזבון המנוח סלאח ראפת ז"ל נ' היועץ המשפטי לממשלה
(4.12.13), פסקה 17 (להלן
עניין ראפת
)). יישום נוקשה ודווקני של הוראות החוק עלול ליצור מצג מוטעה ותחושה שקשה להלמה, כי מדובר במתן אפשרות טיעון פורמלית בלבד, כדי לצאת לידי חובת החוק. הואיל וכך, מן הראוי לאפשר מימושה של הזכות המוקנית לנפגעי עבירה בפתיחות ובגמישות, כמובן בגבולות השכל הישר:

"קיומו של הליך נאות חשוב לא רק לגופם של דברים, אלא גם בשל יכולתו להפיג את התחושה הלא-קלה שבהכרח נותרת בליבם של בני המשפחה נוכח הסדר טיעון שעמו הם אינם שלמים. גם היפוכם של דברים הוא נכון: ככל שההליך נעשה בצורה מזורזת כך נפגמת תחושת ההגינות בלבם של הקרובים (או הקורבן עצמו, במקרים אחרים) אף כאשר לא דבק כל רבב בשיקול דעתן של רשויות התביעה" (
עניין ראפת
, פסקה 18 (השופטת ברק-ארז)).



מן הכלל אל הפרט

ה.
בנדון דידן דומה, נוכח השתלשלות העניינים שתוארה על ידי המשיבה, ואין העותרים חולקים
בסופו של דבר על עיקריה, כי בפני
משפחת המנוח עמדה האפשרות לשטוח טיעוניה, והמשיבה נתנה לאלה דעתה. כעולה מתגובת המשיבה, בעקבות פניית בא כוח העותרים לפרקליט המטפל ומספר שיחות טלפוניות שהתקיימו בינו לבין בא כוח העותרים, התקיימה פגישה ביום 8.12.13 בהשתתפות הפרקליט המטפל, בא כוח העותרים ושני אחיו של המנוח (חמד ונביל) שהגיעו לפגישה לשם הכנתם לעדות. במסגרת הפגישה עדכן הפרקליט המטפל לגבי מצב התיק, לרבות הצעת בא כוח המשיבים 3-2 להסדר טיעון (9-8 שנות מאסר למשיב 2 ו"טיעון פתוח" לגבי המשיב 3); הובהר כי אין בכוונת הפרקליטות לקבל את ההצעה. חמד, נביל ובא כוח העותרים הבהירו את התנגדותם לכל הסדר טיעון, והפרקליט המטפל ציין בפני
הם כי בכל מקרה שבו תועלה הצעה כאמור, לא תתקבל זו על-ידי הפרקליטות מבלי לשוחח עמם קודם לכן. לאחר עדותו של חמד והצעה נוספת של בא כוח המשיבים 3-2 להסדר טיעון, שבגדרו יושתו על המשיב 2 11 שנות מאסר, ויתוקן כתב האישום לגבי המשיב 3, התקיימה פגישה ביום 24.12.13 בהשתתפות הפרקליט המטפל ובא כוח העותרים, שבגדרה הציג הפרקליט לבא כוח העותרים את הסדר הטיעון ואת השיקולים שביסודו. הובהר, בשיחה שקדמה לפגישה, כי משפחת המנוח לא תוכל לנכוח בפגישה זו, שכן חלקם עשוי להעיד, ככל שלא יושג הסדר הטיעון. עם זאת הוצע על ידי הפרקליט המטפל, כי ככל שחפצה משפחת המנוח לשוחח עמו ישירות, באפשרותה לעשות כן ביום 26.12.13, בפגישת הכנה לעדות לה הוזמן נביל. כן מסר הפרקליט המטפל, כי בא כוח העותרים יוזמן יחד עם משפחת המנוח לפגישה אצל פרקליטת המחוז, אשר ההסדר מובא לאישורה.

ו.
ביום 26.12.13 התקיימה פגישה עם פרקליטת המחוז והפרקליט המטפל, שבה נכח בא כוח העותרים. בני משפחת המנוח נתבקשו להמתין בכניסה לבניין פרקליטות המחוז. מספר דקות לאחר תחילת הפגישה ביקש בא כוח העותרים לעזוב את הפגישה, ככל שהפרקליטות שוקלת את קבלת הסדר הטיעון. הוסבר לו, כי הפרקליטות רואה בעזיבתו את מיצוי זכות המשפחה להביע עמדתה. באותו יום התקבל מכתב בא כוח העותרים, שבו ציין כי מרשיו עומדים על זכותם להיות מעורבים בהתקדמות התיק, וכי אין לראות בפגישה שהתקיימה באותו היום מיצוי זכותה של המשפחה להביע עמדתה. מכל מקום נתבקש, ככל שיעמוד על הפרק הסדר טיעון, הסבר בדבר השיקולים העומדים בבסיסו. באותו היום השיב הפרקליט המטפל לבא כוח העותרים כי הפגישה שהתקיימה נועדה לשם הבעת עמדת משפחת המנוח ביחס להסדר הטיעון, וכי עזיבתו את הפגישה מהוה ויתור על זכות זו. הוסף, כי במסגרת הפגישה עם נביל הוסברו לו השיקולים לקבלת ההסדר, וכי בכוונתו לציין בטרם החלטה בפני
פרקליטת המחוז שמשפחת המנוח מתנגדת להסדר. עוד כתב הפרקליט המטפל, כי אין לו התנגדות להיפגש אישית עם בני משפחת המנוח, אולם הוא לא יוכל לפרוס בפני
הם את כלל השיקולים שהנחו את התביעה, שכן יתכן כאמור שחלקם יעיד בבית המשפט. הוסף, כי ככל שיחפצו בני המשפחה להיפגש עמו, באפשרותם לעשות זאת במועד שנקבע לפגישה עם אחי המנוח (סנד) ביום 29.12.13 לשם הכנתו לעדות.

ז.
כמתואר בתגובת המשיבה, ביום 29.12.13 התקיימה פגישת הכנה לקראת עדות סנד. לפגישה הגיע, בעקבות מכתב הפרקליט הנזכר, גם חמד. בתחילת הפגישה הוסבר לשניים הסדר הטיעון, והם נשאלו לעמדתם. חמד ציין כי הוא מתנגד להסדר טיעון, ונערכה תרשומת של דבריו. כנמסר, זו הוקראה לו, והוא נשאל האם ברצונו להוסיף על שנאמר. ביום 30.12.13 התקיימה ישיבה פנימית עם הגורמים הרלבנטיים בפרקליטות לצורך שקילת הסדר הטיעון, שבגדרה הובעה, כעולה מתגובת המשיבה, עמדת משפחת המנוח, כפי שנרשמה מפיו של חמד. בתום הדיון הוחלט שלא לקבל את ההסדר המוצע. ביום 31.12.13 התנהלו מגעים עם בא כוח המשיבים 3-2 עד אשר הושגה הסכמה, שלפיה על המשיב 2 יושתו 12 שנות מאסר, ולעניין המשיב 3 תטען המשיבה לעונש של 18 חודשים.

ח.
לאחר אישור פרקליטת המחוז ביום 31.12.13 להסדר הטיעון שהושג, התקשר הפרקליט המטפל בתיק לחמד ולבא כוח העותרים, והודיע להם על פרטי הסדר הטיעון. בא כוח העותרים ביקש כי ההודעה לבית המשפט בדבר ההסדר תעוכב בשבוע, כדי שמשפחת המנוח תוכל לשקול צעדיה. הפרקליט המטפל השיב כי בכוונתו להותיר עניין זה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק. בית המשפט (סגן הנשיא אברהם, השופטת הלמן והשופט ארבל; החלטה מיום 1.1.14)
דחה את הבקשה לדחיית הצגתו של הסדר הטיעון.

ט.
הכברנו בפירוט השתלשלות העניינים שתוארה על ידי המשיבה, שכן דומה כי מזו עולה, שדבר גיבוש הסדר הטיעון הובא בפני
העותרים, וניתנה להם בסופו של דבר אפשרות להשמיע את טענותיהם, באופן המגשים את תכלית החוק. כך, אף לאחר שלשיטת המשיבה ויתרו העותרים על זכותם להשמיע דבריהם בפני
"הגורם המאשר" עם עזיבת פרקליטם כאמור, הובאו טענותיהם בפני
הגורמים הרלבנטיים בפרקליטות, ונשקלו על-ידיהם. עם זאת, דומה כי הדרך הלום היתה פתלתלה קמעא; נראה, והדברים נאמרים במיוחד במבט צופה מקרים יבואו, כי נוכח תכלית החוק והרצון ליצירת תחושה של שיתוף נפגע העבירה בהליך, והואיל ו"אין אדם נתפס בשעת צערו" (בבלי,
בבא בתרא
ט"ז, ע"ב) – ואין לכחד, נפגעי העבירה ומשפחותיהם, וכאן עסקינן בעבירות אלימות חמורות, חווים לעתים קרובות טראומה – יש מקום לאמפטיה רבה, לאורך רוח ולהליכה לקראת הקרבנות והמשפחה במגעים עמם. ואין מקום לדקדק עמם, והכל בגבולות הסביר. יוסף, כי אין חובה שנפגע העבירה יהיה מיוצג, ולשם הגשמת תכליותיו של סעיף 17 במישור האנושי אף ראוי כי תתקיים פגישה עם נפגע העבירה, ובענייננו, עם בני משפחתו, ולא אך עם בא כוחו; יתכן כי נפלה אי הבנה, אך עדיף במבט לאחור שהמשפחה היתה מוזמנת מיידית להיכנס ושלא היתה נתפסת על צערה במכתב התביעה שלפיו מוצה ההליך. הדברים נאמרים בעיקר כצופים פני עתיד. מובן, כי לעתים סבורה התביעה שלא ניתן להציג את השיקולים הראייתיים במלואם בפני
נפגע העבירה, ובענייננו אולי מטעמי זהירות בחר הפרקליט לפרוס תחילה בפני
בא כוח העותרים שלא בנוכחות בני המשפחה את השיקולים השונים שהנחו את המשיבה לעניין הסדר הטיעון כיון שחלקם עתיד להעיד אם לא יושג ההסדר, ובהמשך הציע להיפגש עם בני המשפחה. ואולם, מתוך הבנה של מורכבות הסיטואציה ורגישותה, מוטב היה כי יוסבר למשפחה תחילה המצב, וייאמר כי ככל שיבקשו פירוט ובעודם עשויים להיות עדי תביעה, יינתן הפירוט המלא לפרקליטם. עם זאת כאמור, בסופו של יום, ועל פי כלל ההשתלשלות שתיארנו, נראה "כי יומם של העותרים לא נפקד בהליך המשא ומתן לקראת גיבוש הסדר הטיעון" (בג"צ 2511/09
סוידאן נ' עו"ד לילי בורישנסקי, פרקליטת מחוז חיפה

(2009), פסקה ט'), ואין מקום להתערבות. ההחלטה אם להגיע להסדר טיעון מסורה לרשויות התביעה; לנפגע העבירה, חרף החשיבות שיש בשמיעת עמדתו ושקילתה, אין "זכות וטו" (בג"צ 4395/12
כהן נ' פרקליטות מחוז מרכז

(2012), פסקה 13), משטענותיו נשמעו ושוקללו.

סבירות ההחלטה

י.
אשר לסבירות ההחלטה, כחוט השני עוברת בפסיקת בית משפט זה הגישה, כי בית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול דעתה של התביעה הכללית למעט במקרים חריגים ונדירים. "התערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדת חשודים לדין נדירה היא ...החלטה כזו תתקבל רק אם משתכנעים אנו כי ההחלטה לוקה בטעות ברורה, בולטת וקיצונית" (בג"צ 3425/94
גנור ואח'

נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פ"ד נ(4) 1, 10 (1996) (השופט בך)); הדברים יפים כמובן בשינוים המתחייבים גם ביחס להחלטה להגיע להסדר טיעון. ההתערבות השיפוטית בהחלטתן של רשויות התביעה מצומצמת במיוחד כאשר הנימוק לאי ההעמדה לדין או לחתימה על הסדר טיעון הוא חסר בראיות, "משום ההנחה כי רשויות התביעה הן בעלות כישורים, ידע וניסיון, המאפשרים להן להגיע להחלטה בעניין זה על יסוד חומר הראיות שנאסף בחקירה; משום התפיסה, כי העניין מצוי באחריותן, ומשכך בסמכותן (בג"צ 4736/98
מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פ"ד נד(1) 659, 665-664 (2000); וכן משום השלכות הפוטנציאליות של התערבות שכזו על תוצאות ההליך הפלילי שיתחיל בעקבותיה" (בג"צ 5817/08
עראמין נ' היועץ המשפטי לממשלה
(2011), פסקה 12 (הנשיאה ביניש)). בהנחה המובנית ככלל כי מדובר בעבודה מקצועית ושאין בה שיקולים זרים, אין בית-משפט זה הופך במהלך הדיון בעתירה למעין "יועץ משפטי-על", ואל לו להחליף את שיקול דעת התביעה בשלו (בג"צ 6271/96
ידידיה בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פ"
ד נ(4) 425, 428 (1996); בג"צ 223/88
יורם שפטל נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פ"ד מג(4) 356, 367 (1989)); כך בכלל, כך בעניין ראיות בפרט. אכן, במקרים חריגים יבחן בית המשפט את חומר הראיות הגולמי; זאת כאשר קיים חשש שבמלאכה זו נפל פגם של ממש (ראו והשוו בג"צ 5675/04
התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פ"ד נט(1) 199, 212 (2004); בג"צ 9733/11
בן ארי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(23.12.13), פסקה 15), הגישה המצמצמת נעוצה בכך שההחלטה "בשאלת דיות הראיות מצויה 'בגרעין הקשה' של מלאכת התביעה (בג"צ 4379/09
"אומץ" - אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' פרקליט המדינה
(2010), פסקה 26 (השופטת ארבל)). הצידוק להתערבות מצטמצם עוד יותר נוכח הזכות המסורה למתלונן בסעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה להציג בפני
גורמי התביעה את עמדתו באשר להסדר הטיעון המתגבש.

כללם של דברים

י"א.
התרשמנו כי אין המקרה שלפנינו בא בקהלם של המקרים החריגים הדורשים התערבות בשיקול דעתה של התביעה, אשר נתנה דעתה לחומרת העבירות בהתחשב בתשתית הראייתית שהיתה בידיה, ובאה לכלל החלטה. יוטעם, כי הפרקליטות דחתה – כאמור – את הצעת בא כוח המשיבים 3-2 להסדר טיעון מקל יותר, ובחרה להמשיך לנהל את התיק, ואף הסדר נוסף, מחמיר יותר מקודמו, נדחה על ידה, והיא המשיכה בניהול משא ומתן. בסופו של דבר הסדר הטיעון הועמד על 12 שנות מאסר למשיב 2, וייטען
על ידי המשיבה ל-18 חודשי מאסר למשיב 3. בתיקי הריגה לאו מילתא זוטרתא היא, אף כי נמצא על פני קשת הענישה גם חמורה ממנה (ואף מקלה ממנה).

י"ב.
סיכומו של דבר: ההחלטה אם להגיע להסדר טיעון מסורה לרשויות התביעה. עליהן להפעיל את שיקול דעתן באופן מקצועי, על יסוד שיקולים "ענייניים, ברגישות ובשום שכל" (
עניין דרור
, פסקה 15 (המשנה לנשיא נאור)); בג"צ 1353/11
שיטרית שריר נ' פרקליטות המדינה
(2011), פסקה 4). לדידי, הנושא האנושי-רגשי הוא עיקר בדיאלוג בין המשפחה לתביעה, ולו יש להקדיש את תשומת הלב; עסקינן באנשים שנפגעו ולעתים חרב עליהם עולמם, ותפקיד התביעה הוא גם "לנפשות נכאבות.. לנפש מצרה, תסיר אנחה", כדברי הפיוט "יום זה לישראל" שחיבר האר"י הקדוש לשבת. על פי האמור נראה, מכל מקום, כי בנדון דידן אין עילה להתערבות בית משפט זה לפי אמות המידה שבדין, בנתון להערותינו מעלה, אף שמבינים אנו, כבני אנוש, לרוחם של העותרים, ומשתתפים השתתפות כנה בצערם. רוח דברים זו תובא בפני
העוסקים במלאכה בפרקליטות.

י"ג.
אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש, בכל הצער שבאסון אשר פקד את העותרים.


ניתן היום, י"ג באדר א התשע"ד (13.2.2014).



ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14003380_t05.doc
רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







בג"צ בית המשפט העליון 338/14 עזבון בכר טבאש (ז"ל), עלי חמד טבאש, חמדה מחמד טבאש נ' פרקליטות מחוז צפון, סולטאן סואעד, גלל סואעד ואח' (פורסם ב-ֽ 13/02/2014)