פסקי דין על משה בן שניאור | פסקי דין על אברהם שער | פסקי דין על בן ציון סורוצקין | פסקי דין על קרן קיימת לישראל

288/06 עע     29/11/2007




עע 288/06 משה בן שניאור, אברהם שער, בן ציון סורוצקין נ' קרן קיימת לישראל




בבית הדין הארצי לעבודה

ע"ע 288/06
השופטים: כבוד הנשיא סטיב אדלר

כבוד השופט עמירם רבינוביץ

כבוד השופט יגאל פליטמן

נציג עובדים מר רן חרמש
נציג עובדים מר הלל דודאי
המערערים: 1. משה בן שניאור

2. אברהם שער

3. בן ציון סורוצקין

ע"י ב"כ עו"ד אליהו בן טובים, עו"ד מיכל בן-דב (מילול), עו"ד רויטל גור

נ ג ד

המשיבה: קרן קיימת לישראל

ע"י ב"כ עו"ד אפרת דויטש, עו"ד נחום פינברג
פסק-דין

הנשיא סטיב אדלר
:

האם המערערים זכאים לתשלום מענק חג ומענק יובל, כחלק משכרם הקובע לצורך פנסיה, זו השאלה הבאה בפני
נו בערעור זה.

בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערים להצהיר, כי הם זכאים להמשך הכללת רכיבי "מענק החג" ו"מענק היובל" בפנסיה התקציבית המשתלמת להם; תוך שקיבל את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה (להלן - קק"ל) להשבת סכומי "מענקי החג" ו"מענקי היובל", שהשתלמו למערערים שלא כדין משך מספר שנים עובר לפרישתם לגימלאות. על הנפסק הגישו המערערים ערעור זה שבפני
נו.

תמצית העובדות העולות מפסק הדין האזורי
[2] המערערים החלו עבודתם בקק"ל בשנות החמישים ופרשו מעבודתם במרוצת השנים 1998-1999. המערערים זכאים לפנסיה תקציבית, לפי שכר קובע של מוקבלי מנכ"ל. בנוסף, עם פרישתם קיבל כל אחד מהם סכומי כסף שונים בתשלום חד פעמי. מר בן שניאור העיד, כי בנוסף לפנסיה תקציבית, קיבל לידיו מעל לשני מליון ₪ (ראו גם נספח י"ג לתצהירו) ובנוסף שוחררו לרשותו סכומים שהצטברו בקופת גמל, לרבות חלק המעביד. מר שער העיד כי קיבל לידיו, נוסף לפנסיה תקציבית, סך של מעל למיליון ושבע מאות אלף ₪ ובנוסף שוחרר לידיו הסכום שנצבר בקופת גמל תמר, לרבות חלק המעביד וחלק מפוליסת ביטוח בחברת מגדל. אשר למר סורוצקין - הסכום שקיבל עלה כדי שני מיליון ₪ (ראו עדותו בתשובה לשאלה: זה נכון שעם הפרישה שלך שולמו לך בנוסף לפנסיה התקציבית כ-2 מליון ₪. ת. ...זה נראה לי סביר התשלומים").

אין חולק, כי המערערים הקדישו את מיטב שנותיהם לעבודה בקק"ל תוך שהשיאו תרומה נכבדה לפועלה. לעת פרישתם, כיהן מר בן שניאור כמנהל חטיבת משאבי אנוש ומינהל במשיבה, מר שער כיהן כמנהל חטיבת גיוס משאבים וכמזכיר הדירקטוריון ומר סורוצקין כיהן כמנהל חטיבת הכספים וכגזבר קק"ל. עם תחילת עבודתם בקק"ל השתייכו המערערים לדירוג האחיד. אותה עת נקבעו תנאי העסקתם מכח מקורות שונים, אשר ראשון להם - חוקת העבודה של עובדי הסוכנות היהודית (להלן - חוקת העבודה) החלה על עובדי קק"ל כהסדר קיבוצי. מקור נוסף לקביעת תנאי העבודה היוו הסכמים קיבוציים סקטוריאליים במגזר הציבורי ולבסוף, נקבעו תנאי העבודה אף בהחלטות פנימיות שהתקבלו בקק"ל. כך, משך רוב שנות עבודתם השתלם שכר המערערים בהתאם לדירוג האחיד ולהסכמים הקיבוציים שחלו על אותו דירוג.

[3] על פי קביעת בית הדין האזורי, בשנת 1991 הוקבלו תנאי העסקת המערערים לתנאי העסקת מנכ"ל/סגן שר. בין השנים 1991-1996 שולם שכרם בהתאם לסולמות שכר הדרוג האחיד ואילו התוספות שניתנו להם היו בהתאם לשכר מוקבלי מנכ"ל/סגן שר. זאת, בא שר בשנים אלו שכרם על פי הדירוג האחיד היה גבוה מזה של מנכ"ל/סגן שר. החל בשנת 1996 עלה שכר המוקבלים למנכ"ל באופן משמעותי ומאותה שעה ואילך הוקבל שכרם באופן מלא לשכר מנכ"ל. בית הדין האזורי סיכם עניין זה כך "התובעים הוקבלו (לתנאי שכר מנכ"ל/סגן שר, ס.א.) בשנת 1991, אך השינוי לא בוצע בפועל עד לשנת 1996, מטעמי כדאיות של התובעים".

[4] מקורו של מענק היובל בהסכם קיבוצי מיום 10.11.1988, עליו חתומה גם הסוכנות היהודית בשמה ובשם קק"ל. ביום 20.08.1990 החליטה קק"ל, כאשר על ההחלטה חתומים שלושה וביניהם מר בן שניאור ומר שער, לשלם את המענק לעובדים המודרגים בדירוג האחיד. גובה המענק הינו 60% מן השכר הקובע והוא משולם אחת לשנה. במכתב מיום, 30.10.1997 הורה מר שער למנהל מחלקת שכר ופנסיה בקק"ל, כדלקמן:

"כמדי שנה נבקשכם לשלם לחברי הנהלת קק"ל, המקבלים את שכרם לפי דירוג חברי הנהלת ההסתדרות הציונית העולמות ולפי משכורת של מוקבלים למנכ"ל וכן לפנסיונרים ולאלמנותיהם בדירוג זה - במשכורת חודש אוקטובר 1997 את מענק היובל המוענק לעובדים."

מענק החג הונהג בקק"ל מכח החלטה עליה חתומים המערערים משנת 1990, כמענק לעובדים "בדירוגים השונים". המענק הינו בגובה 50% מן השכר והוא משתלם פעמיים בשנה - לפני ראש השנה ולפני חג הפסח ובסך הכל עולה המענק כדי משכורת חודש נוסף בכל שנה. על פי קביעתו של בית הדין האזורי, מענק החג שולם למערערים מכח הוראת מר בן שניאור למדור המשכורת. המענקים האמורים השתלמו למערערים עד לשנת 1998. מענק החג המשיך להשתלם למר בן שניאור עד לשנת 2000. בעניינו של מר בן שניאור, העיד מר גרבץ, יושב ראש דירקטוריון קק"ל בשנת 1999-1998 (להלן - מר גרבץ), כדלקמן: "נודע לי שהוא מקבל בפנסיה שלו מענק חג, זה נודע לי בישיבת ועדת כספים במועד מאוחר יותר, אני לא זוכר מועד מדוייק על ידי מר עובד אחראי על מדור שכר שאמר בישיבה לפרוטוקול שמר בן שניאור הורה לו לא לשלם מענק חג ומענק יובל למר סורוצקין ושער והורה לו לשלם את המענקים הללו לעצמו, וזה היכה בהלם את כולם, הורינו לאלתר לבטל גם למר בן שניאור."

לשיטתה של קק"ל, המענקים שולמו למערערים כדין, כל עוד שולם שכרם בהתאם לדירוג האחיד; אולם עת שהוקבלו בתנאי שכרם לתנאי מנכ"ל/סגן שר לא היו הם זכאים שוב לתשלום המענקים, ואלה המשיכו להשתלם להם שלא כדין על פי הוראתם שלהם למדור המשכורת בקק"ל.

[5] עם כניסת מר גרבץ לתפקידו בשנת 1998, התבקש היועץ המשפטי של קק"ל לבחון את נושא תשלום מענק היובל ומענקי החג לבכירי קק"ל. מסקנת היועץ המשפטי היתה, כי המענקים משתלמים לבכירים בניגוד לדין, לאור העובדה שתנאי עבודתם הוקבלו לאלו של מנכ"ל/סגן שר. לאור האמור החליטה ועדת הביקורת של קק"ל ביום 3.10.2000, כי יש לפנות לבכירים שפרשו מקק"ל בבקשה להשיב את סכומי המענקים שקיבלו, בפריסה סבירה שלא תכביד עליהם. פנית קק"ל למערערים הולידה את תביעתם לבית הדין האזורי, להצהיר על זכאותם לתשלום המענקים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

[6] בית הדין קבע, כי בתוקף תפקידיהם הבכירים של המערערים, היו ענייני הכספים בקק"ל, כמו גם ענייני כח האדם ומשכורות העובדים, לרבות משכורותיהם, בתחום אחריותם. השינוי במעמדם של המערערים והמעבר להעסקה במתכונת הקבלה לתנאי מנכ"ל/סגן שר החל בשנת 1991, עת זכו לתוספות בהתאם לשכר מוקבלי מנכ"ל, והושלם בשנת 1996, עת החלו לקבל אף את שכרם בהתאם לשכר מנכ"ל. משעה שהוקבלו המערערים למנכ"ל/סגן שר חדלו ההסכמים הסקטוריאליים במגזר הציבורי לחול עליהם והם לא היו עוד קשורים בסולם הדרגות הקבוע בהסכמים אלה. בין הזכויות להן לא היו עוד זכאים נמנו מענק היובל שהשתלם מכח הסכם קיבוצי שחל על הדירוג האחיד ומענק החג שהונהג בקק"ל מכח החלטה פנימית. מנגד זכו המערערים להנות מהטבות וזכויות שנבעו ממעמדם החדש.

[7] בית הדין הוסיף, כי קק"ל הינה למיצער גוף דו מהותי, עליו חלים עיקרי המשפט הציבורי. משכך, המשך קבלת מענקים מכח הסכמים קיבוציים, אף לאחר מעבר המערערים להעסקה בתנאי מוקבלי מנכ"ל, אינו מתיישב עם הדרישה לשקיפות בתנאי השכר של העובדים ועם חובת ההקפדה על כספי קק"ל. בתוך כך, קבלת המענקים על ידי המערערים עלתה כדי חוסר תום הלב ואי מילוי חובת הנאמנות המוטלת על הממלאים תפקידים בכירים, מסוג אלו שמילאו המערערים. בית הדין הוסיף, כי בהיות קק"ל מאוגדת כחברה פרטית, חלה על המערערים, כנושאי תפקידים בכירים בחברה, חובת נאמנות מוגברת אף מכח דיני החברות. אשר לטענת המערערים לתשלום המענקים מכח נוהג, קבע בית הדין, כי "ככל שקיים היה 'נוהג' לשלם מענקים אלו למוקבלי מנכ"ל, הרי שהוא נוצר על ידי התובעים בעצמם שלא כדין... דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שבענייננו לא מדובר בעצימת עיניים אלא בהוראות שניתנו בחוסר סמכות ובהעדר זכאות שבדין, על ידי התובעים, בכיריה של קק"ל. בנוסף אף אם היינו מקבלים כי בפעולתם הקימו התובעים נוהג מחייב, הרי שנוהג זה חסר תוקף. שכן, הוא סותר את תקנת הציבור וזו האחרונה דוחה אפשרות של נאמני ציבור להורות על הטבות בתנאי שכר לתועלתם, בניגוד לתועלת הציבור."

בית הדין התייחס לעובדה שבכירי קק"ל זוכים כיום למענק חג, בציינו כי אין ללמוד מן האמור גזירה שווה לעניינם של המערערים. זאת, באשר תנאי העסקת בכירי קק"ל כיום שונה מזו שבעבר. במסגרת החוזים האישיים לפיהם מוענקים הבכירים לעת הזאת בוטלו חלק ניכר מהטבות העבר, לרבות הזכאות לפנסיה תקציבית ועוד.

[8] הנה כי כן, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערים להצהיר על זכאותם למענקי החג ומענק היובל, תוך שקבע, כי מענקים אלה "שולמו לתובעים החל משנת 1991 מכספי קק"ל בעקבות החלטות שניתנו בחוסר סמכות, ללא כל בסיס חוקי, ותוך הטעיית קק"ל". בית הדין קיבל את התביעה שכנגד שהגישה קק"ל והורה על השבת הסכומים שהתקבלו אצל המערערים שלא כדין, לתקופת שבע השנים הקודמות למועד הגשת התביעה שכנגד, ביום 18.03.2002.

טענות הצדדים בערעור
לוז טענות המערערים

[9] לטענת המערערים אין ליישם בעניינם את ההלכה הנוגעת לעובדים בשירות המדינה, אשר בחירתם במתכונת העסקה מכח חוזה בכירים מחריגה אותם ממסלול ההעסקה מכח כתב מינוי על פי דירוג ודרגה. במקרה דנא טוענים המערערים, כי הם לא בחרו להיות מועסקים על דרך של הקבלה למנכ"ל/סגן שר ולא חתמו על חוזה הממצה את כלל זכויותיהם. לשיטתם "דירוג מוקבלי המנכ"ל לא בוסס במשיבה כדירוג שונה מהותית מן הדירוגים האחרים, ועל העובדים המועסקים לפיו המשיכו לחול הן חוקת העבודה והן החלטותיה הפנימיות של הקק"ל, כמו על עובדי הדירוגים; בהתאם - לאחר מעברם של המערערים לדירוג מוקבלי המנכ"ל המשיכו להשתלם להם בפועל מענקי החג והיובל, בהיותם נמנים על עובדיה הקבועים של קק"ל, ובשום שלב לא נעשה על ידם כל צעד שיש בו כדי להעיד על בחירה במסלול העסקה שונה, אשר במסגרתו טוענת המשיבה כי ויתרו על זכויות שונות שהיו נתונות להם (ואשר המשיכו להשתלם להם בפועל!"). הנה כי כן, לדידם של המערערים אין מדובר במעבר ממסלול העסקה מסויים למסלול העסקה אחר, אלא בהוספת נדבך נוסף של תנאי עבודה מיטיבים, בנוסף לתנאי עבודתם קודם להקבלה. לשיטת המערערים המונח "עובדים בדירוג" בקק"ל אינו זהה לזה שבשרות הציבורי וכי משמעו בקק"ל, הינו: כל העובדים לרבות העובדים ב"דירוג המוקבלים" ולרבות "דירוג חברי ההנהלה הציונית העולמית", שאינם כלל עובדים. תנא מסייע לטענתם, לעניין הרחבת השימוש במונח "דירוג", מוצאים המערערים בעובדה, כי מאז קבלת ההחלטה על קבלת מענק החג בשנת 1990, קיבלו כלל עובדי קק"ל הקבועים את המענק. לעניין חיובם בהשבה טוענים המערערים, כי אף לא עובד אחד במעמדם השיב בפועל הפרשי שכר, ואף בגופים נתמכים אשר עליהם חלה הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, לא נדרשת כעניין שבשגרה השבת חריגות בשכר. לפיכך ומקל וחומר אין לדרוש מהם השבת הסכומים, שעה שקק"ל אינה בבחינת גוף נתמך. לבסוף טענו המערערים, כנגד דחיית טענת הקיזוז שהעלו בתשובה לתביעה שכנגד.

לוז טענות קק"ל
[10] קק"ל סומכת טיעוניה על פסק דינו של בית הדין האזורי. תוך שבאי כוחה מציינים, כי הערעור סב על קביעות עובדתיות גרידא. בתוך כך, הוטעם כי תשלום מענק היובל ומענק החג למוקבלי מנכ"ל/סגן שר לא עוגן בהחלטת דירקטוריון או בהחלטת כל אורגן מוסמך אחר. מוסיפה המשיבה וטוענת כי מענק היובל שולם בקק"ל בהתאם להוראת ההסכם הקיבוצי לדרוג האחיד בשירות הציבורי מיום 10.11.1988 עליו חתמה הסוכנות היהודית גם בשם קק"ל. המדובר בהחלה ישירה של ההסכם על עובדים המדורגים בדירוג האחיד, וממועד הקבלת המערערים למנכ"ל/סגן שר, חדל להתקיים בעניינם כל מקור נורמטיבי לתשלום הזכות. אשר למענק החג - מקורו בקובץ הנהלים החל על פועלי קק"ל. בשנת 1990 הוחלט לשלם את מענק החג גם לשאר עובדי קק"ל "בדירוגים השונים", אלא שהקבלה למנכ"ל/סגן שר אינה בבחינת דירוג, באשר מסלול העסקה לפי דרוג ודרגה, הינו מסלול העסקה מכח הסכמים קיבוציים ולא על דרך ההקבלה למשרה אחרת. ההקבלה לשכר מנכ"ל, לשיטת המשיבה, הינה בבחינת תבנית העסקה ממצה ואין להוסיף עליה תנאים נוספים מן הגורן ומן היקב. לבסוף תמכה קק"ל בקביעות בית הדין האזורי לעניין החיוב בהשבה ודחיית טענת הקיזוז.

הכרעה
[11] נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לא מצאנו להתערב בתוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר בעיקרו של דבר ראוי להתאשר מטעמי בית הדין, מכח תקנה (108 ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. על האמור נבקש להוסיף הערותינו כמפורט להלן.

[12] ממכתבו מיום 30.1.1992 של מר אורי אור, מנהלה הכללי של קק"ל אותה עת, עולה, כי המערערים הוקבלו בתנאי עבודתם לשכר מנכ"ל/סגן שר החל בשנת 1991. אף מר שער העיד בבית הדין האזורי, כי "במסמך של אורי אור ב-91 נתן לנו רק תוספת של מוקבלים". לטענת המערערים הקבלה זו לא נעשתה לבקשתם. אך לא מצאנו בכלל החומר שבפני
נו, ראיה לכך שהמערערים מחו על ההקבלה האמורה או כי היא נעשתה למורת רוחם. וכך העיד מר בן שניאור: "אמרתי שמאז 88 הוכר מעמדנו אם כי לא שכרנו כמעמד של מוקבלים למנכ"ל ושאיפתנו הטבעית היתה להביא לידי ביטוי את התחייבות ההנהלה הלכה למעשה, כלומר קבלת השכר לפי מנכ"ל מוקבל". עד לחודש אוקטובר 1996 עלה שכרם של המערערים לפי הדירוג האחיד על שכרו של מנכ"ל/סגן שר. בחודש אוקטובר 1996, לאחר ההקבלה בפועל גם לעניין השכר עלה שכרם של המערערים ביותר מחמשת אלפים ₪ בחודש אחד, תוך שהמערערים חדלו לקבל את התוספות הנהוגות לעובדי קק"ל האחרים, לרבות גמול שדה, תוספת קק"ל וגמול שעות. המערערים טוענים מחד, כי בהקבלתם למנכ"ל/סגן שר, לא בוטלו זכויות מהן נהנו עובר להקבלה, מאידך אין בפיהם כל טענה באשר לביטול התוספות שלעיל ששולמו לעובדים קבועים אחרים. והנה ממה נפשך? אם לא היו הם זכאים שוב לגמול שדה, תוספת קק"ל ותוספות אחרות שהשתלמו לעובדים האחרים, מדוע סבורים הם שנמשכה זכאותם למענק היובל המשתלם מכח הסכם קיבוצי ולמענק החג שניתן לעובדים בדירוגים השונים?

מר גרבץ, אשר את עדותו מצא בית הדין אמינה, העיד בעניין זה כלקמן: "דווקא מתוך ההפחתה הסלקטיבית ניכר העדר תום הלב בלשון עדינה בהמשכת הענקת מענק יובל וחג. הם ידעו יותר מאחרים שכמוקבלים הם לא יכולים לקבל גמול שדה וגמול שעות ושמרו לעצמם את השאור שבעיסה שזה הכסף הגדול והתעלמו מהעובדה שתקנון מנכ"ל/סגן שר לא מזכיר בשום צורה ודרך את המענקים הללו."

[13] המסמך בחתימת מר אדלר, מתאם תנאי השירות בסוכנות היהודית, מיום 1.4.1998 (להלן - מסמך אדלר), החל גם על עובדי קק"ל מוקבלי מנכ"ל, קובע את תנאי העסקת מוקבלי המנכ"ל ומעניק זכויות שעל פני הדברים מיטיבות עם העובד המוקבל, בהשוואה לעובד על פי הדירוג האחיד. במסמך זה לא נקבע כי כלל ההסכמים הקיבוציים וההחלטות הפנימיות ימשיכו לחול על מוקבלי המנכ"ל, אלא שצויין אך זאת "חוקת העבודה והפנסיה במוסדות הלאומיים חלה על המנכ"לים ונושאי משרה המוקבלים לתנאי מנכ"ל סגן - שר לפי תנאי השירות הבאים..." (ההדגשה שלי, ס.א.). ולאחר זאת מפורטים התנאים החלים על מנכ"לים ומוקבליהם. כשם שהמערערים לא היו זכאים להמשך תשלום תוספות אחרות ששולמו לעובדים בדירוגים השונים ואשר זיכרן נפקד ממסמך אדלר, כך לא היו זכאים להמשך תשלום מענק היובל ומענקי החג.

זאת ועוד זאת. לשיטת המערערים, הקבלת תנאי עבודתם לאלו של מנכ"ל, לא באה להחליף או למעט מזכויות אחרות להן היו זכאים מכח "נדבכים" אחרים אשר עיצבו את תנאי העבודה. אלא מאי? ככל שברצון מעסיקתם קק"ל, היה אך להוסיף תנאים על התנאים להם היו זכאים בדירוג האחיד, לא היה פשוט מלקבוע תנאים נוספים יעודיים למנהלי חטיבות ולבכירים אחרים, תוך שימור מעמדם כעובדים בדירוג זה. הקבלתם לתנאי עבודת מנכ"ל הינה לדידנו בבחינת מסלול העסקה חלופי וכולל, אף אם לא נזקק לעניין זה להלכות הנוגעות לבחירה בהעסקה בחוזה בכירים בשירות המדינה.

[14] מענק היובל נקבע בהסכם קיבוצי מיום 10.11.1988, שחל על עובדי הדירוג האחיד. בסיכום דברים מישיבה שהתקיימה בלשכת מנכ"ל המשיבה ביום 20.8.1990, צויין מפורשות, כי בהסתמך על הסכם השכר בשירות הציבורי סוכם לשלם "לעובדים המדורגים בדירוג האחיד (הדגשה שלי, ס.א) מענק יובל ותיקי השירות הציבורי עפ"י הכללים וההוראות המפורטים בהודעת החשב הכללי של האוצר מיום 5 בספטמבר 1990". מן ההסכם הקיבוצי וסיכום הדברים, לא ניתן להסיק את שמסיקים המערערים, כי למענק זכאים אף מוקבלי מנכ"ל/סגן שר. באשר אף לשיטתם וככל שהתקיים דירוג מוקבלי מנכ"ל, הם עברו להיות מועסקים בדירוג זה חלף הדירוג האחיד. מכתבו של מר שער מיום 30.10.1997 אל מנהל מחלקת שכר ופנסיה, לפיו "מדי שנה נבקשכם לשלם לחברי הנהלת קק"ל, המקבלים את שכרם לפי דירוג חברי הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ולפי משכורת של מוקבלים למנכ"לים ... את מענק היובל המוענק לעובדים", אינו יוצר מקור יש מאין לתשלום מענק יובל למוקבלי מנכ"ל. זאת ואף זאת, אם תשלומו של המענק למוקבלי מנכ"ל היה מעוגן בהחלטות קודמות וברורות, לא היה מתעורר הצורך להוציא את המכתב משנת 1997, שהרי לא הוצג מכתב ובו מתבקש התשלום לעובדים האחרים.

[15] מענק החג התבסס ככל הנראה על החלטה פנימית בקק"ל, שמצאה ביטויה, בקובץ נהלי משאבי אנוש ומינהל ועסקה במענק חג לפועלי קק"ל. בסיכום דברים מיום 21.3.1990, צויין, כי סוכם לשלם "מענק חג הפסח תש"ן לעובדים ולפנסיונרים". באותו מסמך לא צויין כי כל העובדים יהיו זכאים למענק, אלא פורטו מפורשות הזכאים לו, כלקמן: "כל העובדים בדירוגים השונים: העובדים הקבועים, העובדים בחוזה מיוחד, העובדים הזמניים אשר בסוף חודש מארס מלאה שנה שלמה לעבודתם". הינה כי כן, צויינו מפורשות קבוצות עובדים לפי מסלול העסקתם. מוקבלי מנכ"ל לא צויינו במסמך זה. כך אף במסמך סיכום הישיבה מיום 20.8.1990, בה נקבעה הזכאות למענק חג - ראש השנה תשנ"א.

[16] המערערים שמים יהבם לזכאותם למענקי היובל והחג, על העובדה כי בפועל השתלמו להם מענקים אלה עד לשנת 1998, ובלשונם "אופן יישומה של ההחלטה מעיד על פרשנותה". בעניין זה, מקובלות עלינו קביעות בית הדין האזורי לפיהן מתיאור תפקידם של המערערים עולה, כי "ענייני הכספים של קק"ל, כח אדם ומשכורות העובדים, בכללם משכורתם שלהם, היו בתחום אחריותם"; כי, "התובעים היו שותפים לקבלת החלטות בנושא תנאי שכרם" וכי, "בענייננו... מדובר בהוראות שניתנו בחוסר סמכות ובהעדר זכאות שבדין, על ידי התובעים, בכיריה של קק"ל". באשר לסמכויותיו של מר שער לדוגמא נביא את מכתבו מיום 28.10.1992 בו הוא מורה למנהל מדור המשכורת לשלם לחברי הנהלת הקק"ל את מענק היובל.

ועדת הביקורת בקק"ל דנה ביום 3.10.2000 בנושא מענקי החג ומענק היובל שהשתלמו שלא כדין, וציינה, כי "גם אם מקבלי ההחלטה עשו זאת בתום לב ובטעות, הרי הם עשו זאת בלי סמכות וחלק מהם היה נגוע בעניין זה בניגוד עניינים". אף אם אנו נניח, כי הנחיותיהם של המערערים באשר לקבלת המענקים וכן קבלתם בפועל נבעה מטעות, הרי שטעות זו אינה מגבשת זכות להחזיק בסכומי המענקים שהתקבלו שלא כדין ובוודאי שאינה יוצרת יש מאין זכות להמשיך לקבלם. כך פסקנו בעניין אסרף. באותה פרשה שולמה לרופא במשטרת ישראל בדרגת רב פקד משכורת לפי דרגת סגן ניצב כתוצאה מטעותה של המשטרה. בפסק הדין צויין, כי הרשלנות שגרמה לקרות הטעות היתה מצידה של המעסיקה, בעוד לא הובאה כל ראיה בדבר חוסר תום ליבו של ד"ר אסרף. עם זאת נפסק, כי "לא קמה לו למערער כל זכות משפטית להנצחת טעות שטעתה המשיבה, בכך ששילמה לו תשלומי יתר בשכרו. כך, בין שתיבחן השאלה לפי דיני החוזים ובין לפי כללי המשפט המינהלי". באותה פרשה פטרנו את מר אסרף מהשבת הסכומים שהתקבלו בטעות בשל העובדה כי הטעות היתה פרי התרשלות המדינה ולא הוכח כי למר אסרף היה חלק בטעות או כי התנהלותו לקתה בחוסר תום לב. במקרה דנא, כבית הדין האזורי, אף אנו לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת (סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979). כך, במיוחד משעסקינן בכספי גוף דו-מהותי כמפוטר להלן.

[17] קק"ל הינה חברה פרטית מוגבלת בערבות, אשר כקביעת בית הדין האזורי המובאת לעיל הינה למיצער גוף דו-מהותי, באשר פועלה במחוזות המשפט הציבורי והיא ממלאה תפקידים בעלי אופי ציבורי ומממומנת מתרומות הציבור. כך פסקה אף השופטת איילה פרוקצ'יה, לאמור:

"תחום פעילותה של קק"ל, הינו בעיקרו בעל אופי ציבורי-לאומי, ועשוי היה להתבצע באופן טבעי על ידי רשות מרשויות המדינה אלמלא הרקע ההיסטורי להקמתה של קק"ל ולפעילותה מתחילת המאה במסגרת המוסדות הלאומיים בטרם קודם המדינה.
בשיקול כולל דומה כי הפן הציבורי בפעילות קק"ל הוא הדומיננטי, והיותה גוף מאוגד בתחום המשפטי הפרטי אינה עובדה האוצלת באופן ממשי על אופי פעילותה הציבורית. אפשר להניח, איפוא, כי על פי כיווני ההלכה הפסוקה בתחום זה, ניתן לסווג את קק"ל כגוף דו-מהותי, שחלים עליו עיקרי המשפט הציבורי נוכח אופיו ותפקידיו...".

חשיבות נודעת לכך שבגוף כאמור תהא הקפדה יתרה על שכר הבכירים, ההטבות הניתנות להם תגובנה בהחלטות ברורות כדין, תחול באשר להן שקיפות ותינקט משנה זהירות באשר להימנעות ממצבי ניגוד עניינים. בעניין מפעל הפיס נקבעה אף תחולת תקנת הציבור באשר להסכמי עבודה בגוף דו מהותי, לאמור: "נוכח מהותה של תקנת הציבור כמגלמת ערכי יסוד של השיטה, מגבילה תקנת הציבור את רצונם החופשי של הצדדים בהתקשרות החוזית. בהתאם ייקבע היקף תחולתה של תקנת הציבור על חוזה שכרת הגוף הדו מהותי תוך איזון האינטרסים, בסבירות, במידתיות ובשים לב לאינטרס הציבורי שביסוד מטרתו ופעילותו של הגוף הדו מהותי". בענייננו, ניתנו מענקי היובל והחג למערערים שלא כדין ולכל הפחות בטעות, משכך אך ראוי שמכוחה של תקנת הציבור יופסק מתן המענקים וכי המערערים ישיבו כספים שקיבלו ביתר.

[18] נוסיף, כי עיון בחומר הראיות מעלה, כי המערערים לא הוכיחו שבקק"ל עובדים או גימלאים הזכאים למענקי היובל והחג ואשר עובדים או עבדו לפי אותם תנאים לפיהם עבדו המערערים. בעניין זה קבע בית הדין קמא, כי "אין ממש בטענת התובעים כאילו הופלו לרעה לעומת עובדים אחרים במעמדם שלא נידרשו להשיב את הכספים שקיבלו ביתר" והוסיף, "בעובדה שבכירי קק"ל דהיום זוכים לקבל מענק חג ממקורות חוקיים אחרים כגון חוזה בכירים מפורש אין כדי להוכיח נוהג... במסגרת הסכמים אלה, בוטל חלק ניכר מן ההטבות להם זכו בכירי קק"ל. כך למשל, ניתן היום לפטר את העובד בהתראה של שלושה חודשים, לא קיימת פנסיה תקציבית אלא פוליסת ביטוח מנהלים.... מענק החג, לעומת זאת, הוא חלק מההטבות שניתנות היום לעובדיה הבכירים של קק"ל, אך זאת בניגוד לעבר, כחלק מחבילת זכויות המעוגנת בהסכמים אישיים כוללים". קביעות אלה של בית הדין קמא מבוססות היטב בעדויות שבאו בפני
ו, ולא מצאנו כל טעם להתערב בהן.

[19] לא מצאנו אף להתערב בדחיית בית הדין את טענות הקיזוז שהעלו המערערים. בית הדין קמא פירט את הסכומים שקיבלו המערערים לעת פרישה והמפורטים בסעיף 2 לפסק דיננו, ולא מצא, כי בסופו של יום, נותרה קק"ל חייבת למי מהם סכומי כסף מהם ניתן היה לקזז את הסכומים שעל השבתם הורה. המערערים לא הביאו בפני
נו נימוק המצדיק התערבותנו בפסק דינו של בית הדין בעניין זה וסבורים אנו, כי אף בסוגיה זו ראוי פסק הדין קמא להתאשר מטעמיו.

[20] בשולי הדברים יצויין, כי המערערים הגישו בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון. עיינו בפרוטוקול ובבקשה לתיקון, ואף קבלת כלל התיקונים שהתבקשו, אינה משנה לדידנו את תוצאת פסק הדין.

[21] סוף דבר - הערעור נדחה.

כל אחד מן המערערים ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, וזאת תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים, היום י"ט בכסלו התשס"ח (29.11.2007), וישלח לבאי כוחם.
סטיב אדלר
, נשיא עמירם רבינוביץ
, שופט יגאל פליטמן
, שופט

מר רן חרמש, נציג עובדים מר הלל דודאי, נציג מעבידים








עע בית הדין הארצי לעבודה 288/06 משה בן שניאור, אברהם שער, בן ציון סורוצקין נ' קרן קיימת לישראל (פורסם ב-ֽ 29/11/2007)