פסקי דין על שאול בר נוי |

990/98 עפ     04/02/2014




עפ 990/98 שאול בר נוי נ' מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



ע"פ 990-98 בר נוי נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופט
דניאל פיש


המבקש

שאול בר נוי

ת.ז. 051832095


נגד


משיב
ה

מדינת ישראל
– המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות

באמצעות פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי


החלטה

1.
בפני
בקשה אשר הוגדרה כ"בקשה לביטול קנס פלילי מפאת הסכם ו/או ריצוי מאסר בפועל".

2.
לטענת המבקש, לא ניתן לדרוש תשלום קנס פלילי שהוטל עליו במסגרת ת"פ 301/96 ולא בוטל במסגרת ע"פ 990/98, היות והגיע להסכם כספי אשר קיבל תוקף של

פסק דין
עם המרכז לגביית קנסות (להלן: "המשיבה"), הכולל בתוכו קנס זה. לחילופין, טוען המבקש כי ריצה מאסר בפועל חלף הקנס.

3.
המבקש פירט בבקשתו את ההליכים הקודמים אשר התנהלו ביחס לקנס נשוא הבקשה. נטען כי המבקש העלה בפני
המשיבה טענתו כי פרע את סכום הקנס במסגרת ההסכם כאמור, אך טענתו לא נשמעה. לטענת המבקש, גם בעתירה שהגיש לא נמצא סעד עבורו
ובשל כך הינו פונה בבקשה זו.

4.
המשיבה בתגובתה טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל אי ניקיון כפיים היות והמבקש מבקש להתבסס על הסכם אותו הפר הלכה למעשה, וכן הפר החלטות שיפוטיות אשר ניתנו בעניינו והמחייבות אותו בתשלום אגרות והוצאות
בהליכים שונים. עוד נטען לשיהוי בהגשת הבקשה
היות ומדובר בחיוב שהושת על המבקש לפני 15 שנה.

5.
לגופה של הבקשה נטען כי ההסדר בין המבקש למשיבה אושר וקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 26.6.97, ואילו כל תיקי המבקש הועברו לגביה אצל המשיבה זמן רב לאחר מכן. כך, החיוב נשוא הבקשה, מיום 14.7.98, נקלט אצל המשיבה רק ביום 6.1.99, דהיינו, כשנה וחצי לאחר חתימת ההסכם. עוד נטען כי המשיבה נקטה בפעולות רבות לצורך גביית החוב, כולל הטלת עיקולים על נכסי המבקש, אך ללא הועיל. נטען כי בעת טיפול בפני
ות קודמות של המבקש התברר למשיבה כי אין מדובר בקנס פלילי אלא במימוש התחייבות. על כן, נטען כי לא יתכן שהמבקש ריצה מאסר חלף הקנס היות ובגזר הדין לא נקבעו ימי מאסר כחלופה להתחייבות. מעבר לכך, נטען כי טענה זו נשללת על ידי בדיקת תקופות המאסר אותן ריצה המבקש. עוד נטען כי המבקש לא הציג כל אסמכתא לפיה אכן ריצה ימי מאסר בתמורה להתחייבות.

6.
המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבה, אף שלא ניתנה לו רשות בית המשפט לכך, ובה חזר על טענותיו כי מדובר בקנס ולא במימוש התחייבות וכן כי יש לראות במאסר שריצה ככולל גם מאסר חלף הקנס.

דיון והכרעה

7.
לבקשה הנוכחית קדמה בקשה זהה אשר הוגשה לבית משפט השלום ואשר נדחתה על ידי כב' השופטת קלמפנר-נבון בהחלטה מנומקת. לאור זאת, ספק אם היה מקום להגיש בקשה זו בשנית, והפעם בפני
ערכאה גבוהה יותר, אך שלא במסגרת ערעור על החלטת הערכאה דלמטה. הבקשה שבפני
הוגשה למעשה במסגרת תיק הערעור שהוגש בזמנו על גזר הדין שבו הוטל הקנס נשוא הבקשה, ואשר הותיר את הקנס על כנו. מכאן, שאותו קנס כלל לא הוטל במסגרת הערעור וגם מטעם זה ספק אם יש מקום לדון בבקשה בגדרי תיק הערעור. מכל מקום, כפי שיפורט להלן, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

8.
כאמור, טוען המבקש כי ההסכם בינו לבין המשיבה כלל גם את סכום הקנס אשר הוטל עליו בגזר הדין בת"פ 301/96, ומכאן שפרע קנס זה ואין לחייבו לשלמו בשנית. מטענות הצדדים וכן מהמסמכים שצורפו עולה כי הסדר התשלומים האמור אושר על ידי המרכז לגביית קנסות ביום 26.6.97 וכן קיבל תוקף של

פסק דין
. עיון בהסכם מעלה כי הובהר למבקש כי ההסכם לא חל על תיקים אשר יתווספו למערכת מאוחר יותר. ואילו, כפי שהוסבר בתגובת המשיבה וכפי שעולה מפלט ריכוז הדוחו"ת לחייב בעניין המבקש (נספח א' לתגובה), מועד התשלום האחרון של הקנס הנדון חל ביום 13.11.98 ועל כן הועבר לגביה ביום 6.1.99. דהיינו, רק לאחר חתימת הסכם התשלומים בין המבקש למשיבה. מעבר לכך, הרי שגם גזר הדין בת"פ 301/96, אשר בו הוטל הקנס, ניתן אך ביום 14.7.98, לאחר חתימת ההסכם. ויובהר, כי אין זה משנה לענייננו כי כתב האישום הוגש בשנת 1996 (בטרם חתימת ההסכם), כל עוד הקנס הוטל לאחר חתימת ההסכם ובהכרח גם הגיע לגביה לאחר מכן. יוצא מן האמור כי הקנס נשוא הבקשה אינו נכלל בהסכם התשלומים ולכן לא נפרע במסגרתו ויש לדחות את טענות המבקש בהקשר זה.

9.
לחילופין, כאמור, טוען המבקש כי ריצה מאסר בפועל שהוטל עליו במסגרת גזר הדין, הכולל גם מאסר חלף תשלום הקנס. לטענת המשיבה, היות ועל פי הוראות סעיף 46 לחוק העונשין, ריצוי מאסר שהוטל בשל אי תשלום קנס קודם לריצוי כל מאסר פלילי אחר, הרי שיש לראותו כמי שריצה את תקופת המאסר חלף הקנס, במסגרת תקופת המאסר הכוללת שריצה. בטענתו זו נתפס המבקש לכלל טעות.

10.
יצוין, כי אכן עיון בגזר הדין בת"פ 301/96 מעלה כי אין המדובר בקנס אלא במימוש התחייבות אשר הוטלה על המבקש במסגרת תיקים קודמים. עם זאת, מהותו של החיוב הכספי, כקנס או כהתחייבות אינו מהותי במקרה דנן היות וממילא על פי הוראות סעיף 76 לחוק העונשין, דינו של סכום התחייבות שלא שולם יהיה כדין קנס. אולם, אין משמעות הדבר כי בכל מקרה ירוצה מאסר חלף קנס או תשלום התחייבות. במקרה דנן, מקריאת גזר הדין עולה כי לא הוטל מאסר חלף החיוב הכספי, במידה ולא ישולם, ומכאן כי לא ייתכן שהמבקש ריצה מאסר כאמור. יתרה מזו, עיון בדו"ח המאסרים ממערכת שב"ס, המתייחסת לתקופות המאסר שריצה המבקש בגין התיק הנדון מעלה כי לא התווספה תקופת מאסר נוספת על תקופות המאסר שהוטלו במסגרת גזר הדין, אשר ניתן יהיה לייחסה למאסר חלף הקנס. יוצא אפוא, כי טענתו של המבקש כי בהכרח יש לראות את תקופת המאסר שריצה בתחילת מאסרו כמאסר חלף הקנס ואת יתרת תקופת המאסר כמאסר פלילי אינה מתיישבת עם הוראות הדין ועם הנתונים שבפני
י ועל כן יש לדחותה.

11.
מעבר לכך, המבקש לא הציג כל אסמכתא אחרת על תשלום הקנס או על ריצוי מאסר תמורתו.

12.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.








עפ בית משפט מחוזי 990/98 שאול בר נוי נ' מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (פורסם ב-ֽ 04/02/2014)