פסקי דין על גדעון כהן | פסקי דין על רותי יפרח-מנהלת אדמינסטרטיבית-בי"ח נהריה | פסקי דין על משה כפיר-לשעבר מנהל כח אדם-בי"ח נהריה |

30909-01/13 דמ     05/02/2014




דמ 30909-01/13 גדעון כהן נ' רותי יפרח-מנהלת אדמינסטרטיבית-בי"ח נהריה, משה כפיר-לשעבר מנהל כח אדם-בי"ח נהריה








בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה


ד"מ 30909-01-13


05 פברואר 2014

לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר


התובע
: גדעון כהן
, ת.ז 051995165



-

הנתבעים
: 1. רותי יפרח – מנהלת אדמינסטרטיבית, בי"ח נהריה

2. משה כפיר – לשעבר מנהל כח אדם, בי"ח נהריה

ע"י עוה"ד טל גולן
מפרקליטות מחוז חיפה




פסק דין


1.
המבקשים בבקשה שלפני (להלן גם – הנתבעים) הינם

המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית החולים נהריה

(להלן – גב' יפרח) ומנהל כוח אדם לשעבר בבית החולים (להלן – מר כפיר), אשר נתבעים באופן אישי על ידי המשיב (להלן גם – התובע), אשר עבד בבית החולים גליל-מערבי בנהרייה (להלן – בית החולים) בין השנים 1988 ועד ליום 3.8.03.
2.
בטרם

הגשת כתב הגנתם, הגישו הנתבעים
בקשתם דנן לסילוק התביעה כנגדם על הסף מחמת התיישנותה, היעדר סמכות עניינית, חתימת המשיב על כתב ויתור וסילוק והיעדר סמכות לעקוף את החלטות הממונה על הגמלאות במשרד האוצר ואת הוראות סעיף 48 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן – חוק הגמלאות).
3.
המשיב הגיב בכתב לבקשה ובדיונים מהתאריכים 8.5.13 ו- 2.12.13 נשמעו בפני
נו טענות הצדדים בסוגיה זו, כפי שיפורט להלן.
רקע עובדתי
4.
המשיב הועסק כפקיד מודיעין בבית החולים מיום 12.12.88 ועד למועד פיטוריו ביום 3.8.03, בגין תלונות שונות שהוגשו נגדו על רקע טענות בדבר תיפקוד לקוי.
5.
מאז ועד לימים אלו, ממאן המשיב לקבל את עובדת פיטוריו מעבודתו וניהל בגין כך הליכים רבים, חוזרים ונשנים, בערכאות המשפטיות השונות (בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בית הדין הארצי לעבודה, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בית משפט השלום בקריות ובית המשפט המחוזי בחיפה), אשר מטרתם, בין במישרין או בעקיפין, להשיג על חוקיות פיטוריו מהיבטים שונים. כבר יצוין, כי בהליכים אלה, נדחו טענות המשיב פעם אחר פעם בערכאות השונות, כאשר המשיב ממשיך בסירובו להשלים עם תוצאות פסקי הדין וממשיך בהגשת תביעות חדשות ונוספות לאחר דחיית תביעותיו (ראה השתלשלות הליכים אלה, כפי שפורטה בסעיפים 9-15 לכתב ההגנה המתוקן, וכן בפסק הדין בבג"ץ 3708/11 כהן נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, מיום 10.9.13, מפי כב' השופטים מלצר, הנדל וסולברג).
6.
ביום 4.10.11 פנה המשיב למשרד הבריאות בבקשה לבדיקת קידום רטרואקטיבי בדרגה. לאחר הבדיקה, החליט משרד הבריאות, "לפנים משורת הדין" כטענתו, לקדם את המשיב לדרגה 17 מנהלי, החל מיום 1.9.01 – כשנתיים עובר למועד פרישת המשיב מעבודתו (ראה הודעת משרד הבריאות למשיב בעניין זה מיום 26.10.11, נספח א' לכתב ההגנה המקורי).
7.
כתוצאה מעדכון הדרגה, קיבל המשיב הפרשי גמלה לתקופה של שנתיים בלבד, מיום 1.9.01 ועד למועד פרישתו מעבודתו בחודש 08/2003 – תקופת התשלום המקסימלית האפשרית בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק הגמלאות. כנגד קבלת הפרשי הגמלה, התחייב המשיב שלא לתבוע יותר את מדינת ישראל-משרד הבריאות (ראה נספח ב' לכתב ההגנה המקורי, להלן – כתב הויתור) והחלטת הממונה על הגמלאות מיום 31.1.12, נספח ג' לכתב ההגנה).
8.
ביום 20.5.12 הגיש המשיב תביעה לבית דין זה, אשר הופנתה כנגד מדינת ישראל-משרד הבריאות בית החולים נהריה

, הגב' יפרח ומר כפיר (ס"ע 37028-05-12, בפני
הרשמת שי-גרינברג).

9.
בהחלטתה מיום 31.12.12, מחקה הרשמת את גב' יפרח ומר כפיר מהתביעה, זאת לאחר שקבעה כי המדובר למעשה בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות, שלא ניתן לברר במסגרתו את התביעות האישיות המופנות כלפי נתבעים אלה. לסיכום ההחלטה נקבע, כי "התובע רשאי להגיש תביעה מפורטת ומנומקת כנגד מי שקיימת לו לטענתו עילת תביעה המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה" (ראה העתק ההחלטה, נספח ב' לבקשת סילוק התביעה).
10.
ביום 16.1.13 אף נמחק ערעור המשיב כנגד החלטת הממונה על הגמלאות במשרד האוצר, זאת לאחר שהמשיב הבהיר כי אין לו טענות כנגד החלטת הממונה בדבר תשלום הפרשי הגמלה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו בלבד (נספח א' לבקשה לסילוק התביעה).
11.
באותו היום, 16.1.13, הגיש המשיב תביעתו דנן, במקור כנגד מדינת ישראל-משרד הבריאות וכן המבקשים הגב' יפרח ומר כפיר. בכותרת כתב התביעה צוין, "הנדון:

פיצוי

על

נזק

כספי

מהממונים

בעבודה בגין זיוף

מסמכים, הפרת הוראת בית

משפט

ותקשיר".
12.
בטרם הגשת כתב הגנתם, הגישו הנתבעים כאמור בקשה לסילוק התביעה על הסף מהנימוקים שפורטו לעיל. המשיב הגיב בכתב לבקשה.
13.
בדיון מיום 8.5.13 נשמעו טענות הצדדים, כאשר המשיב הבהיר כי הינו תובע את רציפות ההפרש שלא קיבל לאחר עדכון הדרגה ופיצוי בגין עוגמת נפש; עוד הבהיר המשיב כי אינו תובע את מדינת ישראל-משרד הבריאות, אלא שטענותיו מכוונות כנגד ה"זיוף וחוסר תום לב" המבקשים, אשר הביא לדבריו לפגיעה בדרגתו (עמ' 1, ש' 14-19; עמ' 3, ש' 17,20-22). בתום הדיון, ביקש המשיב שהות להיוועץ בעורך דין ולשקול תיקון כתב התביעה ו/או הגשת תגובה מתוקנת לבקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף.
14.
מהודעת המשיב מיום 12.5.13 עלה, בין היתר, כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה. בהחלטת בית הדין מאותו היום צוין, כי עילת התביעה בדומה להודעה זו של המשיב אינן נהירות דיין לבית הדין ומשכך נדרש המשיב להודיע האם בכוונתו להיוועץ בעורך דין או שמא לייצג את עצמו בהליכים בפני
בית הדין, שאם כן תינתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף.
15.
ביום 13.5.13 הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן מטעמו, בו מחק את מדינת ישראל-משרד הבריאות כנתבעת בתיק והציג בכותרת כתב התביעה את "מהות התביעה", בזו הלשון:

"תביעה

אישית

על

פעולות

ללא

רשות

וללא סמכות

של

הנתבעים

דרך

זיוף מסמכים, הפרת

חוק, הוראת

בית

משפט, תקשיר

ועוד, התוצאה

נגרם

לתובע

נזק

כספי

ונפשי
".

בסיכום כתב תביעתו המתוקן, פירט המשיב את הסעדים הנתבעים על ידו, וביניהם:

"
תוספת

הפרש

דרגה מ- 16 לדרגה 17 מתאריך

ספטמבר 2009 עד לתאריך ספטמבר 2003...
"
"פיצויים בגין פעולות ללא סמכות ורשות לאורך זמן ובכוונה תחילה כדי לפגוע בתובע שגרמו עוגמת נפש לתובע לאורך שנים רבות..."
"פיצויים חד פעמים שאינם ממונים בגין רדיפה בריונות תעסוקתית ניסיונות נקמנים כדי לפגוע במערער ובהכנסתו והמטרה לקידום מטרות אישיות בלבד."
16.
בהחלטתו מיום 30.5.13, נעתר בית דין זה לבקשת המשיב לתיקון כתב התביעה, כאשר בשים לב לכך

שהוגש כתב הגנה והתקיים דיון מוקדם בתיק בעקבותיו נדרש המשיב להבהיר עילות התביעה והסעדים הנתבעים על ידו, חייב בית הדין את המשיב לשאת בהוצאות הנתבעים בסך 250 ₪ לכל אחד. ערעור המשיב נדחה בפסק דינה של השופטת שומרוני מיום 23.12.13 (ע"ר 61401-06-13).
17.
המבקשים הגישו כתב הגנה מתוקן בתיק ושבו על בקשתם לסילוק התביעה כנגדם על הסף.
18.
בדיון מיום 2.12.13 נשמעו בפני
טיעוני הצדדים בעניין הבקשה לסילוק התביעה על הסף, כמפורט להלן.
טענות המבקשים
19.
המבקשים שבו וגוללו את מסכת ההליכים הארוכה שנקט המשיב נגדם וכנגד מדינת ישראל-משרד הבריאות, כאשר לטענתם בכל ההליכים האלה נדחו טענות המשיב פעם אחר פעם, מלבד בתביעה שניהל המשיב בבית משפט השלום בקריות (ת"א (קריות) 2524/07), בה נמתחה ביקורת כנגד התנהלות המשיב ובית החולים חויב בתשלום סכום מזערי של 2.5% מסכום התביעה בגין הפרת חובות טכניות, כאשר

פסק דין
זה אושר הן בבית המשפט המחוזי בחיפה והן בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (עמ' 8, ש' 19-30).
20.
המבקשים עמדו על בקשתם לדחיית התביעה וחיוב המשיב בהוצאות עונשיות, נוכח הצורך בשימת קץ לשימוש המשיב לרעה בהליכי המשפט, עת המדובר לדבריהם ב"תובע סדרתי שרודף עובדי ציבור מסורים", "תובע שלא בוחל בשימוש קיצוני לרעה בהליכי משפט והוא תובע באופן אישי ושיטתי עובדי ציבור בעבר ובהווה היות שחלקם גמלאים וגם כשהתביעות שלו נדחות הוא שב ומגיש אותם באצטלה אחרת...." (מעמ' 8, ש' 31 עד עמ' 9, ש' 7).
21.
לדידי המבקשים, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת ארבעה נימוקים:
א.
היעדר סמכות עניינית

: המבקשים הינם נושאי משרה ובעלי תפקיד, בהווה ובעבר במשרד הבריאות, אשר ככל שהם פעלו ביחס למשיב, הם עשו זאת במסגרת סמכותם ופעולותיהם הן פעולות משרד הבריאות ולא ניתן לנתק ביניהם; לפיכך – דין התביעה האישית כנגדם להידחות בהיעדר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה, קל וחומר עת לא פורטה עילת התביעה האישית כנגדם ו/או מטרתה. כן הפנו המבקשים לתיקון 10 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שנכנס לתוקפו ביום 25.1.06, המעניק חסינות לעובדי ציבור מפני תביעות אישיות הקשורות במילוי תפקידם השלטוני כעובדי ציבור.
עוד טענו המבקשים בהקשר זה, כי למקרא כתב התביעה המתוקן עולה, כי התביעה נוסחה כנגד המבקשים על בסיס עילות נזיקיות לכל דבר ועניין, שאף הן אינן בסמכותו העניינית של בית דין זה.
ב.
התיישנות:

התביעה הוגשה בשנת 2013 כאשר המשיב פוטר מעבודתו בבית החולים בשנת 2003 והמסמכים עליהם הוא מבקש לבסס את תביעתו הינם מלפני שנים רבות, בסביבות שנת ה- 2000. עוד הוסיפו המבקשים וטענו, כי אין בתשלום הפרשי הגמלה, בהתאם להחלטת הממונה על הגמלאות משנת 2012, כדי להקים למשיב זכות כלשהי שכן מדובר בתשלום "לפנים משורת הדין", שאינו מהווה הודאה בקיום זכות, כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) (עמ' 10, ש' 1-17).
ג.
כתב הויתור

: עצם חתימת המשיב על כתב הויתור המנומק, כנגד קבלת הפרשי הגמלה יש בו לכשעצמו כדי להביא לדחיית התביעה.
ד.
עקיפת הוראת חוק מפורשת

: לדידי המבקשים, אין ליתן למשיב במסגרת התביעה דנן ולאחר שהצהיר במפורש בפני
כב' הרשמת גרינברג כי אין לו טענות כנגד החלטת הממונה, לעקוף את הוראת סעיף 48 לחוק הגמלאות ולבקש הפרשי גמלה לשנים 2003-2010 כטענתו, שכן למשיב שולמו הפרשי הגמלאות המקסימליים האפשריים על פי הוראת סעיף 48 לחוק הגמלאות ובהתאם להלכה הפסוקה, אין אפשרות לשלם לו הפרשים בגין תקופה ארוכה יותר.
טענות המשיב
22.
לעניין הטענה בדבר היעדר סמכות עניינית – אישר המשיב מחד כי הוא ער לכך שהמבקשים לא העסיקו אותו באופן אישי, אלא מדינת ישראל-משרד הבריאות והוסיף מאידך כי להבנתו יש לו זכות תביעה כנגד המבקשים בבית הדין לעבודה מחמת חוסר תום ליבם, התרשלותם ופעולותיהם בניגוד להוראות החוק והתקשי"ר. לדידי המשיב, מבקשים אלה פעלו ללא סמכות וללא רשות במטרה לרדוף אחריו ולהתנקם בו (מעמ' 6, ש' 18 עד עמ' 7).
23.
באשר לטענת המבקשים בדבר התיישנות התביעה – טען המשיב כי התשלום שקיבל בשנת 2012 מהווה הודאה בזכותו לדרגה חרף חלוף הזמן, מכאן שהמבקשים מנועים מלטעון להתיישנות התביעה. עוד הוסיף המשיב, כי קיבל את הדרגה בזכות ולא "לפנים משורת הדין" כטענת המבקשים, וזאת כעולה מהמכתב מיום 26.10.11 (ת/1) (עמ' 5, ש' 28-29; עמ' 11, ש' 26-27).
24.
ביחס לחתימת המשיב על כתב הויתור – אישר המשיב מחד את חתימתו על כתב הויתור ביום 16.1.12 אולם הוסיף שבטופס הויתור צוין, כי תביעותיו מוצו רק ביחס להפרשי דרגה עד ליום 31.3.2003, מכאן שאין בחתימתו על טופס הויתור כדי לחסום את דרכו לבקש את הפרשי הדרגה בגין השנים 2003-2010 (עמ' 5, ש' 21-26).
25.
ביחס להוראת סעיף 48 לחוק הגמלאות – טען המשיב כי ככל שזו לשון החוק ואכן לא ניתן לשלם לו הפרשים מעבר לתקופה של שנתיים – אין למשיב טענות כנגד כך (עמ' 5, ש' 17-19).
26.
בתום הדיון נעתרנו לבקשת הנתבעים למתן שהות להגשת הפסיקה עליה הם נסמכים בטענותיהם להתיישנות התביעה והיעדר תחולת סעיף 9 לחוק ההתיישנות וכן באשר להיעדר הסמכות העניינית; הפסיקה הוגשה ביום 3.12.13.
27.
ביום 6.1.14 הגיב המשיב בכתב לעניין הפסיקה שהוגשה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
28.
תקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) מאפשרות לבית הדין להורות על מחיקת או דחיית התביעה על הסף מהנימוקים שלהלן:
"44.
מחיקת כתב טענות על הסף

בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה:
(1)
אין הכתב מראה עילה;
(2)
מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני;
(3)
בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד.


45.
דחייה על הסף

(א)
בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

(1)
מעשה בית דין;
(2)
חוסר סמכות;
(3)
כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע..."
29.
הלכה פסוקה היא, כי "

מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף
" (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671 (1986)), קל וחומר בבתי הדין לעבודה; כפי שנקבע – "סעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע (ארצי) נא/3-195 תוכנה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל, פד"ע כג 275, 277 (1991)).
30.
בשים לב למכלול טענות הצדדים ולחומר שהובא בפני
, אדון תחילה בשאלה הראשונה הטעונה הכרעה בתיק דנן: היינו האם לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתביעה וככל שהתשובה לכך תהא חיובית, רק אז יהיה מקום לדון ביתר טענות המבקשים לסילוק התביעה מחמת הנימוקים הנוספים.
היעדר סמכות עניינית
31.
בכתב תביעתו המתוקן, בתצהירו ובטענותיו לפני שב התובע וטען, באופן כללי ולקוני, כי קיימת לו עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים, אשר פעלו לשיטתו בחוסר תום לב ובחוסר סמכות, "זייפו מסמכים" ומסרו "מידע שקרי" בעניינו לגורמים בנציבות שירות המדינה, הכל במטרה לשלול מהתובע ביודעין ובמכוון את ההעלאה בדרגה לה היה זכאי בתקופת עבודתו. כך פתח התובע את כתב תביעתו המתוקן מיום 13.5.13 (ההדגשות במקור):
"ענינה

של

התביעה, פעולות

הנתבעים

במעשי

[כך במקור] פרטי

ללא

סמכות וללא רשות

בניגוד

לתקשיר ולחוק, זיוף

וטפלול

מסמכים, הפרת

החלטת

בתי משפט

כדי

למנוע

מהתובע

דרגה

בחוסר

תום

לב, באופן

מתוכנן

ובמזיד, גרמו בכך

נזק

כספי, ועוגמת

נפש

לאורך

זמן

רב. פעולת

הנתבעים

נעשתה לקידום מטרות

אישיות

כדי

לפגוע

בתובע, ואין

לה

דבר

עם

ביצוע

התפקיד,
מעשה פרטי."
32.
בתשובתו המעורפלת מיום 6.1.14 לפסיקה אליה הפנו המבקשים, טען המשיב, בין היתר, כי דין הטענה לחוסר סמכות עניינית להידחות שכן "נקבע גישור ע"י כבוד הנשיא ושום בקשה בעניין לא הועלתה ע"י הנתבעים דבר זה מהווה תנאי מספיק כדי לפסול את הבקשה על הסף". כפי שכבר הובהר, טענה זו דינה להידחות בהיעדר כל בסיס עובדתי או משפטי לה (עמ' 11, ש' 28-31).
התובע הוסיף וטען בתגובתו, כי הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה צריכה להיקבע בהתאם למבחן הסעד המבוקש, כאשר "אובדן ההשתכרות" שנגרם לתובע בשל מעשי הנתבעים הינו סעד הנובע מיחסי עובד ומעביד הנמצא בגדר סמכותו של בית דין זה. אף טענה זו דינה להידחות, כפי שיפורט להלן.
33.
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה) קובע את גדר סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה, כאשר עיון בחלופות השונות המנויות בסעיף זה, אל מול כתב התביעה המתוקן, מעלה כי כתב התביעה אינו מעוגן באף אחת מחלופות הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. ואבאר.
34.
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
"בתובענות
בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]
;" (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.).
לכלל זה, בדבר הוצאת עילות שמקורן בפקודת הנזיקין מגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, נקבע חריג בסעיף 24(א)(1ב) לחוק לפיו, לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון "בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;" סעיפים אלה עניינם בהסגת גבול במקרקעין, הסגת גבול במיטלטלין, גרם הפרת חוזה שלא כדין והפרת חובה חקוקה.
35.
בהקשר זה נפסק (דב"ע (ארצי) מב/14-3 מישאל שחם – קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פד"ע יג 309) כדלקמן:
"עינינו הרואות, סע' 24(א)(1) לחוק קובע כי על מנת שלבית הדין תוקנה סמכות ייחודית, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים. הראשון – הלגיטימציה של הצדדים והשני – העילה."
מכאן שאין לקבל את טענת התובע כי סמכותו של בית דין זה נקבעת אך על פי מבחן הסעד, שכן בשונה מסמכותם העניינית של הערכאות האזרחיות הנקבעת על פי הסעד, סמכותו העניינית של בית דין זה תולה עצמה במהות העילה, תוך בחינת הרכיב הדומיננטי השנוי במחלוקת, זאת בהתחשב בצדדים לסכסוך ובחינת הסעד המתבקש במסגרת העילה (ע"א 2618/09 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי פ"ד נט(3) 497; ע"ע (ארצי) 687/05 גור – מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, מיום 15.11.06).
36.
בענייננו, הצדדים אינם חלוקים על כך שהנתבעים אינם ולא היו "המעסיק" של התובע ואף אינם בגדר "חליפו" של המעסיק בפועל - מדינת ישראל. נתבעים אלה הינם נושאי משרה, שכירים בעצמם, במשרד הבריאות, בעבר ובהווה, אשר התובע טוען בפני
לרשלנותם בעת מילוי תפקידם, לפועלם ללא רשות וסמכות, לזיוף מסמכים על ידם, למסירת מידע שקרי, במזיד וממניעים אישיים, הכל במטרה לפגוע בתובע.
37.
מקובלת עלי טענת הנתבעים

כי
למקרא טענות התובע בכתב התביעה המתוקן ואף לאחר שמיעת טענותיו בעל פה, לא עולה מהן כל תשתית עובדתית אשר מכוחה ניתן לחייב את הנתבעים, באופן אישי, בפיצויים הנתבעים על ידי התובע. ככלל - בתי הדין לעבודה לא נוהגים להרים בנקל את מסך ההתאגדות בין הישות המשפטית לבין נושאי המשרה ולא כל מעשה רשלני יוביל בהכרח להרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על נושא המשרה, קל וחומר במקרה הנדון בו סוגיית הרמת מסך כלל אינה רלוונטית, עת המעסיק הינו מדינת ישראל.
38.
לפיכך, עולה אפוא כי לא מתקיים

בענייננו מבחן "זהות הצדדים" ולבית דין זה לא קיימת סמכות עניינית לדון בסכסוך שבין המבקשים למשיב מכוח סעיף 24(א)(1).
39.
יתרה מכך, בחינת תוכנו של כתב התביעה המתוקן בו מיוחסים לנתבעים מעשים כגון "זיוף וטפלול מסמכים" ו/או "מסירת מידע שקרי", אשר לטענת התובע גרמו לו לנזקים כספיים כאלו ואחרים, מלמדת כי עילות תביעה אלה הינן עילות נזיקיות במהותן שאינן מעוגנות באף אחת מהעילות הספציפיות שנקבעו בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, כאמור לעיל. למעט העילות שפורטו בחוק במפורש, בית דין זה אינו מוסמך לדון בעוולות נוספות שמקורן בפקודת הנזיקין, לא בין עובד ומעסיקו, ולבטח שלא בין צדדים שאינם מקיימים ולא קיימו יחסי עובד ומעסיק, כבענייננו.




סוף דבר
40.
על יסוד כל המפורט לעיל, אני נעתרת לבקשת הנתבעים ומורה על דחיית התביעה כנגדם על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית לדון בה.
41.
כפועל יוצא מקביעתי זו, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות התביעה, חתימת המשיב על כתב ויתור והוראת סעיף 48 לחוק הגמלאות.
42.
באשר להוצאות ההליך, אכן צודקים הנתבעים בטענתם כי השתלשלות העניינים עד היום, אכן מלמדת כי התובע נוהג כלפיהם כ"תובע סדרתי", אשר ניהל ומנהל כנגדם הליכים רבים, שנמצאו על ידי הערכאות המשפטיות השונות כמיותרים ומשוללי עילה.
לאחר שקילת הטענות והנסיבות המיוחדות של מקרה זה, אני קובעת כי על התובע לשאת בהוצאות הנתבעים, שיוצגו על ידי הפרקליטות, בסך 5,000 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
43.
ז

כות ערעור על

פסק דין
זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים ממועד קבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ד, 05 פברואר 2014, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











דמ בית דין אזורי לעבודה 30909-01/13 גדעון כהן נ' רותי יפרח-מנהלת אדמינסטרטיבית-בי"ח נהריה, משה כפיר-לשעבר מנהל כח אדם-בי"ח נהריה (פורסם ב-ֽ 05/02/2014)