פסקי דין על רן שושני | פסקי דין על אושרי בר טל | פסקי דין על מדינת ישראל משטרת ישראל | פסקי דין על משרד האוצר | פסקי דין על המשרד לביטחון פנים |

2529/09 תעא     05/02/2014




תעא 2529/09 רן שושני, אושרי בר טל נ' מדינת ישראל משטרת ישראל, משרד האוצר, המשרד לביטחון פנים








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


תע"א 2529-09


05 פברואר 2014

לפני:

כב' השופטת
יפה שטיין
נציג
ציבור (עובדים)
מר אליהו
מחלב
נציג ציבור (מעבידים)
מר אילן לוי

ה
תובעים
1
.
רן שושני


ת.ז.

025623356
2. אושרי בר טל
ת.ז. 031942584
ע"י ב"כ: עו"ד דנוך משה
-

ה
נתבעים
1. מדינת ישראל משטרת ישראל
2. משרד האוצר

3. המשרד לביטחון פנים


ע"י ב"כ: עו"ד מגי קריטנשטיין

, פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)



פסק דין


1.
זהו פס"ד בתביעת התובעים להכרה בהשכלתם האקדמית כהשכלה ישימה בשירותם במשטרה, ועקב כך, זכאותם לקבל תמריץ בגובה של 20% במשכורתם (להלן: "התמריץ").
2.
העובדות הרלבנטיות לתביעה:
א.

במועד הגשת התביעה שירתו התובעים כשוטרים במשטרת ישראל. התובע 1 החל
את עבודתו ביום 9/11/03 והתובע 2
- מחודש ינואר 2007. תפקידם של התובעים היה חוקרי מיעוטים.
ב.

התובעים לא קיבלו תמריץ בשיעור 20% בכל שנות עבודתם כשוטרים, אלא קיבלו בשכרם תמריץ בשיעור נמוך יותר.
ג.

התובעים קיבלו תלושי שכר המשקפים את הרכיבים והתשלומים ששולמו

להם
בפועל.
ד.

התובעים הינם בעלי תארים אקדמאים. התובע 1 זכאי לקבלת תואר ראשון בהיסטוריה כללית – לימודי המזרח הראשון המקצוע ראשי בערבית כמקצוע משני מיום 4/12/05 (נספח ט' לכתב התביעה). התובע 2 הינו בעל תואר ראשון בתחום מדעי היהדות (מקצוע מורחב – היסטוריה כללית לימוד מזרח התיכון) ותואר ד"ר לפילוסופיה (נספח יא'2 לכתב התביעה). התארים הינם ממועד שקדם לגיוסו.
ה.

כיום מכירה הנתבעת בתואר של לימודי מזרח התיכון (להלן גם: "מזרחנות") כתואר ישים. ההכרה בתואר זה כישים השתנתה במהלך השנים.
3.
המחלוקות:

א.
האם זכאים התובעים לתמריץ מכוח הכרה בהשכלתם כהשכלה ישימה במקצוע בו הם מועסקים? לעניין זה, האם נכונה טענת התובעים, כי אי ההכרה בתואר כישים בחלק מן התקופות, נעשתה שלא כדין, וכי בכל מקרה,
הנתבעת נהגה עימם
בחוסר סבירות קיצוני ותוך הפליה למול שוטרים אחרים ועמיתיהם בצה"ל.


ב.
האם הפרה הנתבעת הבטחה שלטונית כלפי התובע 1 וככל שכן, מהן השלכות הדבר.


ג.
ככל שיתקבלו טענות התובעים כולן או חלקן
- ממתי יהיו זכאים לקבלת התמריץ והאם נכונה טענתם כי
הם זכאים לפיצוי בגין התמריץ ביחס לתקופת עבודתם - ממועד קבלת התואר, וכן
להבא, כחלק ממשכורתם העתידית.
4.
התנהלות ההליך:

א.
התביעה הוגשה ביום 07/07/2009. ההליך הממושך כלל דיון מקדמי ושתי ישיבות הוכחות, כמו גם בקשות דחייה רבות הן ביחס למועדי ההגשה והן ביחס למועדי הדיון, וכן הוגשו בקשות שונות לעניין אופן ניהול התיק, מטעם התובעים.

ב.
התובעים מלינים על כך שבית הדין לא נעתר לבקשתם לזמן עדים נוספים ולגלות
פרטים (סעיפים 35-37 לסיכומי התובעים). לעניין זה נציין, כי בית הדין נעתר לחלק מבקשות
התובעים, אך חלק מהן לא התקבלו,
כפי שיפורט.

ג.
לבקשת התובעים ניתן צו לשלטונות הצבא
למתן פרטים לצורך השוואת תנאי עבודתם של חוקרי מיעוטים במשטרה לחוקרים ביחידות המודיעין של צה"ל.

ד.
לאחר הגשת התצהירים וקבלת תעודת עובד ציבור, הגישו התובעים בקשה
מיום 18/12/2011, לזמן לעדות
(ללא תצהירים), את הגב' יפה דהאן, מר שמשון נחום ומר שלמה דאי. לאחר שבית הדין עיין בבקשה ובתגובה, סבר בית הדין כי יש לקבל את הבקשה אך בחלקה. בהחלטה מיום 9/01/2012, נקבע כי אין כל נחיצות בעדותו של מר שלמה דאי, משאין מחלוקת באשר לנחיצות השפה הערבית בתפקיד של חוקר מיעוטים. יחד עם זאת,

התיר בית הדין לזמן לעדות את אחד משני העדים הנותרים – לבחירתם של התובעים (וע"פ הודעתם לבית הדין). אלא, שהתובעים
לא הגישו כל הודעה באשר להעדפתם, ולבסוף הגישה המדינה את תצהירו של מר שמשון נחום שגם זומן למתן עדות.

ה.
גם בעניין גילוי פרטים נוספים, הוגשו מטעם התובעים מספר בקשות.

לאחר סיום מסכת הראיות של שני הצדדים הודיע ב"כ התובעים כי הוא מבקש כי בית הדין יורה
לנותן תעודת עובד הציבור להמציא השלמת תעודת עובד ציבור (ללא חקירה נוספת), בצירוף מסמכים, וזאת בטרם מתן החלטה על סיכומים. בית הדין לא נעתר לבקשה זו וציין בין היתר כי:
"מעיון בתיק כולו עולה כי ניתנו לתובעים די הזדמנויות להביא כל ראיה מטעמם, ובוודאי שלא היה מקום להמתין עד לסיום הליך ההוכחות על מנת לבקש השלמה זו (מה גם שהתעודה, כפי שהוגשה, נמסרה להם
כבר מ-2/10/11).לבקשת ב"כ התובעים , נעתר בית הדין ביום 22/10/12 להעיד את נותן תעודת עובד הציבור לצורך השלמה קצרה של תעודת עובד הציבור...ואכן – נותן תעודת עובד ציבור נחקר בבית הדין הן בחקירה ראשית לצורך השלמת
התעודה, והן בחקירה נגדית ובכך למעשה
הסתיימה מסכת הבאת הראיות במלואה.... נראה כי בעניין שלפנינו – מיצו התובעים את שלב הבאת הראיות, ואין כל הצדקה להוסיף כעת תעודת עובד ציבור נוספת בצירוף מסמכים
נוספים (שלא היו לפני הצדדים במועד ההוכחות או שלא הייתה הזדמנות לחקור על מסמכים אלו). צודקת ב"כ הנתבעים, כי אם תתאפשר הבאת תעודה משלימה ומסמכים נוספים – ייתכן ויהיה מקום לערוך השלמה גם לראיות הנתבעת, ואין לדבר סוף".

ו.
ישיבת הוכחות התקיימה ביום 21/10/2012, והושלמה ביום 8/04/2013. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם וכן עובד הציבור נציג צה"ל, מר יבגני ורניק. מטעם הנתבעים העידה גב' חגית ונטורה מאגף משאבי אנוש במשטרה וכן מר שמשון נחום.
5.
דיון:
א.
תחילה נדון במסגרת הנורמטיבית של תנאי השכר במשטרה ובטיעוניהם של התובעים לעניין זה. לאחר מכן נדון בכל אחת משלושת הטענות של התובעים – חוסר סבירות, הפליה והפרת הבטחה שלטונית ביחס לתובע 1.

תנאי השכר במשטרה והתמריץ:
ב.
בתי הדין פסקו
לא אחת, כי יחסי העבודה בין המדינה לבין השוטרים במשטרת ישראל הינם ייחודיים, ומאופיינים בחד צדדיות, וכי שיקול הדעת בכל הנוגע לשכר ולתנאי העבודה הוא של המדינה, היא המעסיקה. בנוסף, תנאי עבודתם של השוטרים אינם נקבעים בהסכם קיבוצי, משום שאסורה עליהם התארגנות (סע' 93א לפקודת המשטרה), ואף לא בחוזה עבודה אישי, אלא "על ידי המדינה כמעבידה – כמעבידה ולא כרשות שלטונית" (דב"ע מד/3-59 טרר ואח' -מדינת ישראל פד"ע טז 32; דב"ע מה/3-77 גרשון - מדינת ישראל פד"ע יז 337). משכך הדבר, תנאי העבודה אינם תוצאה של הסכם, והלכת מילפלדר (בג"צ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מא(2) 210), בה נקבע שתנאי בחוזה עבודה אינו ניתן לשינוי חד צדדי, אינה חלה.
ג.
עוד נקבע, כי הסמכות לקבוע את תנאי עבודתם של שוטרים, כוללת גם את הסמכות לערוך שינויים בשכרם. וכך נאמר בע"ע 1093/00 אברהם טרר - מדינת ישראל, (ניתן ביום 09.06.2003): "סמכות המשטרה לקבוע את שכרם של השוטרים מחזיקה בתוכה גם את הסמכות לערוך שינויים בשכר, לרבות קביעת תנאים ואמות מידה לקבלת תוספות המשולמות לשוטרים בגין פעילותם. על מערכת ייחודית זו עמד על בית דין זה בעניין יהב וכך נאמר שם: "בעניינם של השוטרים הם הסכימו, עם התגייסותם למשטרה, שצד אחד, המדינה, תהיה רשאית להכניס חד צדדית שינויים בתנאי עבודתם. 'שינויים' אין פירושם הטבת תנאים בלבד". כך גם בענייננו: אין די בכך ששינוי התנאים לקבלת התוספת לא היטיב עם המערער. השאלה היא, אם התנאים שנקבעו בנוהל החדש עומדים במבחן הסבירות וההגינות הנדרשת בנסיבות העניין" (פס' 13 לפסק דינה של כב' השופטת, כתוארה אז, נילי ארד). הנה כי כן, המדינה מוסמכת לפעול לשינוי השכר ותנאי העבודה של השוטרים, וכל עוד שינויים אלו הוגנים וסבירים בהתאם לנסיבות.
ד.
הסמכות החד צדדית של המדינה לעניין שכר השוטרים הוגבלה במידת מה בהחלטת ממשלה ש/33 מיום 24.01.1979 (להלן: "החלטת הממשלה") אשר צורפה כנספח 1 לכתב ההגנה, שבה נקבע כי שכר המשרתים במשטרת ישראל יושווה לשכר משרתי הקבע בצה"ל וכן תוקם וועדת מעקב המורכבת מנציג נציבות שירות המדינה, נציג משרד האוצר
ונציג משרד הפנים, שתקבע את אופן התאמת שכר המשרתים במשטרת ישראל לשכר אנשי הקבע בצה"ל. מכאן שיש לבחון את התנהלות המדינה בנושא התמריץ, הוא נשוא תביעה זו, לאורה של החלטת הממשלה.
ה.
התמריץ הניתן לשוטרים מכוח השכלה אקדמית, ניתן עד לשנת 1999 לכלל הנגדים המשרתים במשטרה בגין השכלה אקדמית כלשהי. לשם בחינת השתלשלות נושא התמריץ, הוא נשוא תביעה זו, נביא את שלוש החלטות הרלוונטיות לעניין זה:
1.
ביטול תוספת התמריץ במרץ 1999 -
ב-1999 בוטלה תוספת התמריץ באופן גורף בצה"ל (עפ"י ס' 3 לתעודת עובד הציבור מיום 22/09/2011 שהוגשה ע"י מר יבגני ורניק), ועקב כך, ובהתאם להחלטת הממשלה, בוטלה התוספת גם במשטרת ישראל, בהוראת אגף כוח אדם במטה הארצי של המשטרה מיום 23/03/1999 (ר' נספח 3 לכתב ההגנה).
2.
הרשימה המצומצמת - בשנת 2002, גובשה בסיכום בין-משרדי, רשימה מצומצמת של השכלות ישימות למקצועות מסוימים במשטרה (להלן: "הרשימה המצומצמת"), אשר מזכות את בעליהן בתמריץ (ר' נספח 5 לכתב ההגנה). באותה רשימה נקבע כי למקצוע "חוקר" תוכר כהשכלה ישימה, תואר במשפטים בלבד (לאחר מכן נוסף גם תואר בקרימינולוגיה).
3.
סיכום 2008 - בשנת 2008 הגיעה המדינה לסיכום בין-משרדי נוסף (להלן: "סיכום 2008"), בו בוטל כליל התמריץ המקורי, ותחתיו והוחלט על מתן תמריץ בגין השכלה ישימה בשיעור נמוך יותר של 7%, למגוון רחב יותר של תארים אקדמיים, לרבות תואר במזרחנות (ר' נספח 7 לכתב ההגנה).
ו.
לצד שלושת ההחלטות דלעיל, פורסמו באותן שנים נהלים פנימיים של המשטרה

(נהלי אמ"ש) המתייחסים לשכר המשרתים במשטרה. התובעים צרפו לכתב התביעה ולתצהיריהם חלקים מנהלים אלה, כשלבסוף הוגשו בשלמותם לבית הדין. הנהלים הרלוונטיים לענייננו הם נוהל אמ"ש מס' 12.01.12 מיום 01/01/2002
(להלן: "נוהל 2002") שכותרתו "דרוגי שכר לבעלי השכלה על תיכונית" (נספח א' לכתב התביעה), וכן עדכון לאותו נוהל מיום 11/05/2004
(להלן: "נוהל 2004") שכותרתו שונתה ל-"תגמול שוטרים בד"א וקצינים בגין השכלה על תיכונית" (נספח ב' לכתב התביעה). נוהל 2002, מגדיר "זכאות לדרוג שכר מקצועי". בנספח המצורף לנוהל, הוכר תואר במזרחנות לצורך "דרוג שכר מהנדסים". יוצא שנוהל זה אינו עוסק בתמריץ או בתגמול בגין השכלה ישימה, אלא בקביעת דרוג השכר המקצועי. כאן יוער כי ב"כ התובעים, בישיבת ההוכחות מיום 21/10/2012, טען כי דרוג השכר המקצועי של מהנדסים, הוא למעשה התמריץ של 20% שניתן בגין השכלה אקדמית לכלל הנגדים האקדמאים עד שנת 1999. טענה זו נטענה לראשונה בעת דיון ההוכחות ועל כן בית הדין לא התיר חקירה בעניין זה, מאחר והדבר היה בגדר הרחבת חזית. טענה זו אף לא נטענה בסיכומי התובעים ומשכך אין בידינו לקבלה.

ז.
נוהל 2004 הוא נרחב יותר. הוא עוסק בדרוגי שכר שונים וכן ב"תגמול אנשי משטרה בד"א" (בעלי דרגות אחרות, י.ש.), הרלוונטי לענייננו, ואשר אינו מופיע בנוהל 2002. וכך קובע ס' 3.ב לנוהל:
"איש משטרה בד"א בעל תואר אקדמאי כמוגדר בסעיף 1.ג. שהשכלתו הוכרה כישימה לתפקידו כמפורט בנספח ג', יהיה זכאי לתמריץ בשיעור 20% במקום התמריץ בשיעור לו הוא זכאי במקצועו המשטרתי..." (ההדגשה אינה במקור, י.ש.).
נספח ג' לאותו נוהל כולל את הרשימה המצומצמת של תפקידים לצד ההשכלה הישימה המוכרת להם, אשר נקבעה בסיכום הבין-משרדי עוד בשנת 2002:
שם תפקיד
השכלה ישימה
חוקר
משפטים, קרימינולוגיה
חוקר הונאה
כלכלה, ראיית חשבון, משפטים, קרימינולוגיה
חוקר אלמ"ב
עבודה סוציאלית, משפטים, קרימינולוגיה
חוקר עבירות מחשב
מחשבים, משפטים, קרימינולוגיה
עובד נוער
עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, משפטים, קרימינולוגיה,
b
.
e
.
d


עובד מחשוב ביחידת מחשב
מחשבים
מדריך אימון גופני
חינוך גופני
תובע
משפטים


מן הכלל אל הפרט
ח.
אין מחלוקת כי התובעים התגייסו לשירות המשטרה לאחר ששונה הנוהל הגורף בדבר הענקת תמריץ בסך 20%, וגם לא שרתו במועד המזכה אותם להיכלל ב"דור המעבר" של אותו נוהל. כמו כן אין מחלוקת כי התובע 1 לא החזיק בתואר אקדמי כלשהו בעת גיוסו בשנת 2003. כך עלה גם מחקירתו (שורות 18-2 בעמ' 18 ושורות 1-2 בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 21/10/2012):

"כ.ה. יפה שטיין
: אני מסתכלת כאן על התואר מה-4 ביולי 2006,
...
כ.ה. יפה שטיין
: והשאלה שנשאלה היא ב-2003, כאשר התגייסת, היית בעל תואר.
העד רן שושני
: הייתי על סף לימודי, סף סיום לימודי , גייסו אותי למשטרה, ואמרו לי אתה תשלים את התואר שלך בהמשך, בסדר?
עו"ד מגי קריטנשטיין
: אבל בזמן שהתגייסת לא היה לך תואר,
ת: לא היה"
ט.

תואר בלימודי מזרח תיכון אף לא נכלל בגדר השכלה ישימה למקצוע "חוקר" במסגרת הרשימה המצומצמת שהייתה בתוקף עד שנת 2008. התובעים מצביעים על כך שבנוהל 2002 הוכרה השכלה במזרחנות לצורך זכאות בדרוג שכר מקצועי, אולם יש להבחין בין הדברים, שהרי עסקינן בתמריץ בגין השכלה ולא בדרוג השכר המקצועי. ס' 3.ב. לנוהל 2004 המצוטט לעיל, מבחין באופן מפורש בין תמריץ בגין השכלה, לבין תמריץ בגין מקצוע. לבסוף, גם לא מוזכר באותו נוהל תמריץ בגובה של 20%, אלא שתחת זאת נקבע כדלקמן (ס' 1 לנוהל 2002):
"בעלי השכלה על תיכונית המשרתים בתפקיד המחייב הכשרה על תיכונית זו, או שמגמת לימודיהם הכרחית/ ישימה/ תורמת לביצוע תפקידם, יהיו זכאים לדרוג שכר עפ"י מגמות לימודיהם..." (ההדגשה אינה במקור, י.ש.).
י.
אף תובע 1 בחקירתו הנגדית (שורות 19-26 בעמ' 24 ושורות 1-3 בעמ' 25 לפרוטוקול מיום 21/10/2012), מודה כי ההכרה בתואר במזרח תיכון כהשכלה ישימה ניתנה רק עד שנת 99:

"ש: אתה כותב, המשטרה שבה והכירה ביום ה – 10/11/08
ת: נכון ,
ש: בהשכלתי בתחום לימודי כהשכלה ישימה. מה זאת אומרת שבה, כלומר בעבר היא הכירה, אבל מכוח מה אתה אומר לי שהיא הכירה כבר בעבר?
ת: לא. בעבר היה, הייתה הכרה לפי מה שפורסם, כי בעבר היה מוכר תואר מזרח תיכון כמו שאז הוכרו כל התארים, כתארים ישימים,
...
ש: מתי?
ת: לפני שנת 99"
(ההדגשה אינה במקור - י.ש).
יא.
מכאן שטענת המדינה, לפיה תואר במזרחנות לא הוכר מאז שנת 1999 ועד שנת
2008 כהשכלה ישימה לצורך קבלת תמריץ, לא נסתרה על ידי התובעים והיא מקובלת עלינו. לפיכך, אין בידינו לקבל את הטענה כי התובעים היו זכאים לתוספת התמריץ בעת גיוסם למשטרה (במקרה של התובע 2) או בעת קבלת התואר (במקרה של התובע 1), בשנים 2007 ו-2003 בהתאמה.

המדינה הדגישה בסיכומיה כי רק הסיכומים הבין-משרדיים הם המחייבים נורמטיבית לעניין שכר השוטרים במשטרת ישראל, ומשכך הם גוברים על נהליה הפנימיים של המשטרה. מאחר ולא עלה בידי התובעים להביא ראיות לכך שהשכלה במזרחנות הוגדרה כהשכלה ישימה לצורך קבלת תוספת התמריץ בשנים הרלוונטיות באותם נהלים פנימיים של המשטרה (נהלי אמ"ש), הרי שממילא בית הדין אינו נדרש להכרעה בשאלה זו והיא מצריכה עיון.
יב.
בהמשך התובעים מלינים על
אי סבירות החלטת המדינה שלא להכיר בתואר במזרחנות כתואר ישים לצורך קבלת התמריץ, לכל הפחות החל מיום 11/05/2004, עת פורסם נוהל 2004, ובו רשימת ההשכלות המצומצמת (נספח ג' לנוהל), ועד לשנת 2008, עת הוכר התואר במזרחנות כתואר ישים.

טענתם העיקרית של התובעים לעניין זה היא שההחלטה בנוהל 2004 אינה סבירה והיא מפלה בינם לבין קבוצות חוקרים אחרות במשטרה ובגופים אחרים דוגמת צה"ל, באופן שאינו מיישם כראוי את החלטת הממשלה. משכך דורשים התובעים סעד הצהרתי לפיו יוכרז כי השכלתם בלימודי מזרח תיכון, הייתה גם בעבר, השכלה ישימה למקצועם כחוקרי מיעוטים, ולפיכך עליהם לקבל את התמריץ למפרע מיום קבלת התואר (במקרה של התובע 1) או מיום הגיוס למשטרה (במקרה של התובע 2). טענה זו, אין בידינו לקבלה ולהלן נפרט.
סבירות החלטות המדינה בעניין התמריץ
יג.
התובעים טוענים ל"חוסר סבירות קיצוני" בהחלטת המדינה שלא להכיר בתואר במזרחנות כישים בשנים הרלוונטיות מכמה טעמים עיקריים:

1.
ההחלטה נעשתה מנימוק תקציבי אשר לגביו נקבע בפסיקה שהוא אינו מהווה הצדקה אפשרית לפגיעה בתנאי השכר במשטרה.
2.
ההחלטה אינה הגיונית ומקוממת משום שההשכלה במזרחנות הוכרה כישימה עד לפרסומו של נוהל 2004 ושוב הוכרה כישימה בסיכום 2008, וזאת מבלי שנערך כל שינוי בתפקידו של חוקר המיעוטים.
3.
חוסר צדק נוכח קיפוח התובעים אל מול חוקרי מיעוטים אחרים במשטרה (במפלג המיעוטים) ו/או עמיתיהם המקבילים בזרועות המודיעין בצה"ל ובשב"כ.
יד.
מנגד טוענת המדינה, כי כל ההחלטות בעניין תוספת התמריץ הן סבירות וראויות משהן התקבלו לאחר שינויים שנערכו בעניין זה בצה"ל, ובהתאם להחלטת הממשלה;
הרשימה המצומצמת שגובשה בשנת 2002 היא החלטה שהתקבלה בהתאם למדיניות פנימית של תגמול נגדים עבור רכישת השכלה הכרוכה ישירות בתפקידם במשטרה; ההכרה בהשכלה של משפטים וקרימינולוגיה כישימה למקצוע של חוקר מיעוטים ולא בהשכלה של מזרחנות, הינה סבירה ונובעת מדרישות התפקיד של חוקר מיעוטים הנדרש ליישם מיומנויות חקירה; ההחלטה להכיר או שלא להכיר בתואר מסוים כהשכלה ישימה נמצאת בגדר סמכותה של המדינה.
טו.
גם לגבי סיכום 2008 נטען כי הוא סביר משום שהוא נערך לאחר שנים של דיונים בין משרד האוצר
למשרד לביטחון פנים בנושא תגמול הנגדים. הסיכום שגובש מקנה תגמול למרבית הנגדים בעבור השכלה שהיא ישימה למקצועם, אולם הוא מסיט את הדגש, באמצעות הפחתתו ל-7%, לתגמול בגין התפקיד / המקצוע על פני התגמול בגין ההשכלה. כמו כן, אין בסיכום 2008 בכדי להשליך על ההחלטה מ-2002 בדבר הרשימה המצומצמת של השכלות, שהינה סבירה בפני
עצמה.
לבסוף טוענת המדינה כי טענות התובעים בעניין חוסר סבירות, הן למעשה טענות הנוגעות לגובה השכר הראוי של שוטרים ולמדיניות השכר הנקבעת על ידי המשטרה. טענות אלו חורגות מסמכותו של בית הדין אשר על פי ההלכה הפסוקה, אינו משים עצמו בנעלי הרשות המוסמכת ככל שזו מפעילה את שיקול דעתה המקצועי.
טז.
ההלכה לעניין בחינת סבירות ההחלטה המנהלית נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ואומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ר' למשל ע"ע (ארצי) 141/07 פלוני -
שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 04.11.2008). לעניין זה נבחן, ראשית כל, האם ההחלטה נתקבלה בגדרי סמכות הרשות. לאחר מכן תיבחן ההחלטה לגופה והאם היא התקבלה בהתאם לכללי המשפט המנהלי, בהליך הוגן, מבוסס וראוי. כמו כן, "יש לבדוק האם ההחלטה סבירה והוגנת והאם התקבלה על יסוד שיקולים ענייניים ולא על יסוד שיקולים זרים או שרירותיים" (בג"צ 3857/10 יובלים ש.ד.י. בע"מ ו-16 אח' נ' ממשלת ישראל, ניתן ביום 05.01.2012).
יז.
לצד הלכה זו נקבע כי, ככלל, במסגרת בחינת סבירות ההחלטה המנהלית, יימנע בית הדין מלהתערב בהחלטות הרשות המנהלית המוסמכת, אשר היא הגורם המקצועי וברשותה הכלים הרלוונטיים לקבלת אותן החלטות. התערבות בהחלטת הרשות המנהלית תעשה אך במקרים הקיצוניים בהם חרגה הרשות ממתחם הסבירות, אשר נקבע על פי הנסיבות של כל מקרה ומקרה (ר' בג"צ 7444/06 דורון טיקוצקי ואח' נ' שר האוצר ואח', ניתן ביום 23.09.2007 (להלן "פרשת טיקוצקי"); בג"ץ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 46, (1997).
יפים לעניין זה דבריו של השופט זמיר בבג"ץ 6406/00 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נח(1) 433, 434 – 435 (2001):

"אכן, חוסר-סבירות היא עילה משפטית לביקורת החלטות של רשויות מינהליות. אולם העילה כפופה לסייגים. אחד הסייגים הוא, שבית המשפט אינו מוכן להתערב בהחלטה מינהלית בעילה של חוסר סבירות, אלא רק כאשר ההחלטה היא כל כך בלתי-סבירה עד שרשות סבירה לא היתה יכולה לקבל אותה. פירושו של דבר, שבית המשפט אינו אמור לשקול במאזניים את העמדה של העותרת כנגד העמדה של המשיבים כדי להחליט איזו עמדה סבירה יותר. אין זה תפקידו של בית המשפט, אלא תפקידם של המשיבים. שהרי החוק הקנה להם את סמכות ההחלטה, להם ולא לבית המשפט;... בית המשפט אינו מפעיל שיקול דעת עצמאי, במקום המשיבים, אלא רק מפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת שלהם. הוא אינו מתערב בשיקול הדעת של המשיבים, אף אם הוא עשוי היה להפעיל את שיקול הדעת באופן אחר, אלא רק אם שיקול הדעת של המשיבים לוקה בפגם משפטי, ובכלל זה פגם של חוסר-סבירות, שיש בו כדי לבטל את ההחלטה".
יח.
נציין, כי ההחלטה במקרה דנן היא למעשה משנת 1999, ולא משנת 2004 כטענת התובעים. משקבענו כי תואר במזרחנות לא הוכר כהשכלה ישימה עבור חוקר מיעוטים החל משנת 1999, עת בוטל התמריץ בגין השכלה אקדמית בעקבות ביטול התמריץ הגורף למשרתי הקבע בצה"ל, יוצא כי תואר במזרחנות אינו יוצא דופן לכל התארים שהכרתם כהשכלה ישימה בוטלה באותו מועד. וכך נקבע בס' 8 להוראת אגף כוח אדם של המטה הארצי מיום 23/03/1999 (נספח 3 לכתב ההגנה):

"בעלי השכלה אקדמאית הישימה לעיסוקם שיגוייסו כבד"א ולא כקצינים ימשיכו לקבל 20 אחוז תמריץ בגין השכלתם, רשימת המקצועות תפורסם בנפרד".
יט.
התארים היחידים שנותרו בגדר השכלה ישימה המזכה בתמריץ, הם אותם תארים שפורטו ברשימה המצומצמת שפורסמה מאוחר יותר בשנת 2002, אולם לגבי יתר התארים, בוטלה תוספת התמריץ. סעיף 4 להוראה מבהיר את התכלית העומדת ביסודה:
"שינוי זה נועד ליצור הפרש סביר בין בד"א אקדמאי לבד"א לא אקדמאי כאשר שניהם משובצים במקצוע זהה. החזרת משמעות התגמול בגין המקצוע, ויצירת אבחנה שכרית בין מקצועות ייעודיים מועדפים בהתאם לקביעת המערכת".
כ.
אכן, השינוי שהוחל בצה"ל לעניין התמריץ, הוחל בהתאמה גם במשטרת ישראל, וזאת בהתאם להחלטת הממשלה. במסגרת ההתאמה לכוחות המשטרה, יושמה ההחלטה באופן המיטיב עם המשרתים במשטרה, קרי, בעוד שבצה"ל בוטלה תוספת התמריץ באופן גורף, המשטרה הותירה תקציב לתגמול נגדים (בד"א) בגין ההשכלה הישירה הנדרשת למקצועות מועדפים, על פי מדיניותה. משכך הוא הדבר, לא מצאנו כי הליך קבלת ההחלטה בעניין ביטול ההכרה בתואר במזרחנות בהוראה משנת 1999, כמו גם ביטול ההכרה בכל התארים האחרים באותה הוראה, היה בלתי סביר או בלתי ראוי.
כא.
בסיכום דיון מיום 12/03/2002, בו גובשה הרשימה המצומצמת (נספח 5 לכתב ההגנה), הובהר כי מדובר ברשימה זמנית שתבוטל לכשיושג סיכום סופי. כמו כן הובהר כי התמריץ ישמש לשם גיוס כוח אדם בלבד:
"התמריץ יינתן בעת השיבוץ וישמש מכשיר לגיוס כוח אדם בלבד" (ס' 2);
וכן: "כלי זה הינו זמני עד אשר תסתיים העבודה בנושא נגדים אקדמאיים לכלל השוטרים, שאז יתבטל כלי זה ויחול רק מה שיסוכם לגבי כלל השוטרים הנגדים" (ס' 3).
כב.
וכך העידה הגב' חגית ונטורה מטעם המדינה, לשאלת ב"כ התובעים מה היו נסיבות הליך גיבוש הרשימה המצומצמת (שורות 20-25 בעמ' 59 לפרוטוקול מיום 21/10/2012):
"כן, משטרת ישראל היתה במשא ומתן מול משרד האוצר
לאפשר תגמול של נגדים בגין השכלה אקדמית, לאוכלוסיות מסוימות, לתפקידים מסוימים וספציפיים, ולהשכלות ספציפיות מסוימות, כשבסופו של יום, ב-17 למרץ 2002, נחתם הסכם, מוגדר וברור, איזה מקצועות ואילו השכלות יהיו ישימות, לעניין 20% תמריץ, אבל פה נדרש ישימות".
כג.
נמצא כי ההחלטה משנת 1999 כמו גם הרשימה המצומצמת שבאה בעקבותיה התקבלו באופן סביר והוגן, המשקף מחד את החובה להשוות את שכר המשרתים במשטרה לשכר המשרתים בצה"ל (בהתאם להחלטת הממשלה), ומאידך את רצונה של המשטרה להמשיך ולתגמל בעלי תפקידים מסוימים בגין השכלה ישימה שהיו מועדפים באותה עת, לשם גיוסו של כוח אדם איכותי לתפקידים אלה.
כד.
במאמר מוסגר יצוין כי התובעים טענו בין השאר, כי תואר במזרחנות הינו ישים מבחינה הגיונית ובאופן ישיר לתפקיד של חוקר מיעוטים, ולכן היה זה בלתי סביר שלא להכליל אותו בין ההשכלות הישימות לתפקיד של חוקר במסגרת הרשימה המצומצמת. לעניין זה העידה הגב' ונטורה (שורות 8-14 בעמ' 86 לפרוטוקול מיום 21/10/2012):
"ת: לימודים אקדמיים ומזרח תיכון, גם הם תורמים לתפקיד. לצד זה, משטרת ישראל, עם האוצר, החליטה שיש השכלות שתורמות יותר למקצוע חוקר, מאשר מזרח תיכון, לגיטימי ומותר למשטרת ישראל,
בשיתוף עם משרד האוצר
, לקבוע השכלות ישימות לתפקיד מסוים.
...
אילן לוי (נציג ציבור): שזה קרימינולוגיה ומשפטים אמרת.
העדה חגית ונטורה: קרימינולוגיה ומשפטים באותה תקופה. נכון".
לאור האמור, קביעת המדינה, לפיה השכלה במשפטים וקרימינולוגיה הינן ישימות לתפקיד החוקר, היא קביעה מקצועית אשר בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין לא יתערב בה, משלא נמצא פגם היורד לשורשו של עניין בקביעה זו.
כה.
בסיכום 2008 הוחלט להכיר, כאמור, במגוון של תארים כהשכלה ישימה לתפקידים מוגדרים, לרבות השכלה במזרחנות כישימה לתפקיד החוקר. לעניין זה העידה הגב' ונטורה (שורות 2-8 בעמ' 83 לפרוטוקול מיום 21/10/2012):

"ב-2008 הייתה החלטה, להרחיב את מספר ההשכלות הישימות, למספר מקצועות רחב יותר במשטרת ישראל, כתוצאה מכך, גם בעקבות ההרחבה הזאתי, התגמול בגין השכלה אקדמית, הוא היה, צומצם, וחולק ליותר אנשים וברמה פחות גבוהה. זאת אומרת אם עד 2008 ניתן תגמול בגין השכלה אקדמית לקבוצה מסוימת של מקצועות ברמה גבוהה יותר, העוגה התקציבית ב-2008 מתחלקת ליותר מקצועות ובפחות תגמול".
כו.
התובעים טוענים כי נוכח הכרתו של תואר במזרחנות כישים בעבר, והעדר כל שינוי בתפקידו של חוקר מיעוטים, מדובר בהחלטה שאינה סבירה ואף מקוממת. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שההכרה הגורפת בתארים אקדמיים בוטלה עוד בשנת 1999, ובמקומה הוחלט להחיל רשימה מצומצמת של תפקידים והשכלה ישימה בצידן המזכה בתמריץ, אשר לגביה נקבע כי היא כלי זמני בלבד ולשם גיוס כוח אדם, ועד לגיבושו של סיכום סופי בעניין תגמול הנגדים. אותו סיכום סופי הושג לבסוף בשנת 2008, לאחר שנים של דיונים בין משרדיים. משכך גם לעניין סיכום 2008, לא מצאנו כי נפל פגם או שנלקחו בחשבון שיקולים זרים בקביעתו.
כו.
לעניין הכללתם של נימוקים תקציביים בקבלת החלטות על ידי רשות מנהלית, נקבע בפסיקה כי אלו לגיטימיים והרשות אף מחויבת לקחתם בחשבון בקבלת ההחלטה:

"ראשית, אבהיר כי בניגוד לטענת העותרים, אני סבורה כי שיקולים שעניינם מגבלות תקציב יכולים לשאת משמעות נכבדת בבחינתה של חקיקת משנה או החלטה מנהלית. שיקולים אלה רלוונטיים הם ומחובתה הציבורית של הרשות לעורכם שכן התנהלותה צריך שתיעשה במסגרת המשאבים שהוקצו לה על פי דין (בג"ץ 4613/03 שחם נ' שר הבריאות, פ"ד נח(6) 385, 393 (2004) וההפניות שם)" (פרשת טיקוצקי, פס' 69 לפסק דינה של כב'השופטת ארבל, ההדגשה אינה במקור, י.ש).

מכאן שעל הרשות המנהלית חלה החובה לשקול במסגרת שיקוליה שיקולי תקציב. לפיכך, שרשרת ההחלטות בעניין מתן התמריץ לנגדים במשטרת ישראל, יכול היה שתישען על שיקולי תקציב, ובפרט כשאלה אינם השיקולים היחידים שעמדו לנגד עיני המשטרה כאשר גובשו ההחלטות הנדונות, וכפי שפורט לעיל.
כז.
לבסוף, לעניין טענת חוסר הצדק בהחלטה נוכח הפליית התובעים לכאורה מול עמיתיהם החוקרים, הן במשטרה והן בכוחות הביטחון,
- טענה זו נטענה בעלמא ומבלי שהתובעים הצליחו להביא כל ראיה לכך,
שבצה"ל, בשב"כ או במשטרה עצמה, ישנם חוקרי מיעוטים המקבילים לתובעים בתפקידם, שהתגייסו לשרות הקבע באותן שנים בהן גויסו התובעים לשירות המשטרה ושמקבלים את התמריץ (הדברים יובאו בהרחבה בפרק הבא הדן בטענת האפליה).
כח.
כללו של דבר, וכעולה מן המקובץ, בשרשרת ההחלטות הנוגעות לענייננו: בהחלטה לבטל את התמריץ ממרץ 1999, בסיכום לגבי הרשימה המצומצמת ובסיכום 2008, פעלה המדינה בגדר סמכותה, ולא מצאנו כי נפלו בפעולתה זו פגמים של חוסר סבירות ולכן לא יתערב בה בית הדין. עם זאת, ואף אם מעבר לצורך,
נציין כי הצטיירה בפני
נו תמונה של חוסר
עקביות וסדר בעניין נהלים והנחיות אשר נוגעים לתוספות שכר, תגמולים והטבות המשתלמות למשרתים במשטרת ישראל. אמנם התביעה דנן עוסקת במצב הדברים כפי שהיה לפני כעשור, ואין באמור כדי לשנות לעניין תוצאות פסה"ד, יחד עם זאת לא שוכנענו
- לפחות לא מתוך העדויות והמסמכים שבפני
נו, כי מצב דברים זה השתפר באופן מהותי. ראוי, אפוא, שהמדינה תדאג לבהירות הנהלים והתוספות השונות המשולמות לשוטרים, על מנת למנוע מצבים של תחושות קיפוח או
של אי בהירות.
כט.
וכבר נפסק לעניין זה בע"ע 174/03 סגן ניצב שפיק סעיד - מדינת ישראל (ניתן ביום 29.05.2005):

"המשטרה היא מעסיק ציבורי. במעמדה זה, שומה על המשטרה לפעול כלפי השוטרים המועסקים על ידה בהגינות, ביושר ובתום לב. במיוחד חייבת המשטרה לנהוג כך על רקע המציאות לפיה שכרם ותנאי שרותם של השוטרים נקבעים באופן חד- צדדי על ידה. כללי מינהל תקין והחובה לפעול בהגינות ובתום לב, מחייבים את המשטרה להציג בפני
שוטריה תמונת מצב מלאה, ברורה ומפורטת של שכרם ותנאי עבודתם. הוא הדין – ואולי אף ביתר שאת – שעה שמדובר בשינויים ובתיקונים אשר מדרך הטבע מופעלים מעת לעת בענייני שכר ותנאי עבודה. כל שינוי חייב להיות מפורט, בהיר ונהיר. שינוי שכזה מן הראוי שיציין את המצב הקיים, את מהותו וטיבו של ההסדר החדש, מה יחול על השוטר ומה לא יחול עליו; מה היקף פרישתו של ההסדר החדש, מה מועד תחילתו ומהן הוראות המעבר אשר יחולו. הסדר חדש או שינוי להסדר קיים, מן הראוי שיגובש כמסמך אחד וממצה אשר משנתו ערוכה וסדורה כראוי והיא מובנת לכל מעוניין. אין זה מן הראוי שהסדר חדש ובמיוחד שינוי להסדר קיים, יבוא בחלקים, בהודעות שונות, טלאי על גבי טלאי, שאיש לא מוצא בו את ידיו ורגליו" (פס' 22 לפסק דינו של השופט שמואל צור).
דברים אלו נכונים גם בעניין שלפנינו.
טענת האפליה:
ל.

התובעים טוענים ליישום מקפח של החלטת הממשלה ביחס למקצוע של חוקר מיעוטים. הקיפוח לשיטתם, בא לידי ביטוי בביטול ההכרה בתואר במזרחנות כהשכלה ישימה למקצוע של חוקר (שנעשה כאמור, בהחלטה ממרץ 1999), ובשינוי המדיניות בסיכום 2008. האפליה לטענת התובעים נוגעת לשני מישורים: התייחסות מפלה לעומת חוקרי מיעוטים וותיקים במשטרה שכן מקבלים את התמריץ, וכן אפליה לעומת המקבילים לחוקרי המיעוטים "מחוץ למערך המשטרתי" (ס' 52 לסיכומי התובעים). לטענתם, ההחלטות בעניין התמריץ הן החלטות שבשיקול הדעת המנהלי של המדינה, כפי שהוגדר בבג"צ חוקה למדינת ישראל (בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נגד שר האוצר, פ"ד מ"ו (1), 191), משכך יש להכיר רטרואקטיבית בהשכלת התובעים כהשכלה ישימה.
לא.

מנגד, טוענת
המדינה, כי התובעים לא ביססו את טענת האפליה, היות והם לא הצביעו על המאפיינים הדומים בינם לבין הקבוצות שלכאורה לעומתם הם מופלים, במשטרה ובצה"ל. בנוסף, לא ברורה טענת התובעים בעניין יישומה המקפח של החלטת הממשלה משזו יושמה בעקבות המהלכים שננקטו בכוחות הצבא ובהתאמה למשרתים במשטרה. לבסוף, התובעים לא הצליחו להוכיח כי מקביליהם בצה"ל (ככל שקיימים כאלו), מקבלים את התמריץ המבוקש על ידי התובעים, אף לא באמצעות תעודת עובד הציבור אותה ביקשו התובעים, וחקירת עובד הציבור שנתן אותה. לעניין האפליה אל מול חוקרים אחרים המשרתים במשטרה, טוענת המדינה כי התובעים גויסו לאחר שינוי המדיניות בדבר תוספת התמריץ, ולכן לא קיבלו את אותה תוספת, ולא מכוחה של אפליה פסולה.
לב.

ערך השוויון במשפטנו מהווה אבן יסוד הטומנת בחובה איסור על אפליה. רבות נכתב ונפסק בעניין זה בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה (ר' למשל ע"ע 222/06 כרם - מדינת ישראל (ניתן ביום 26.7.2007); ע"ע 1402/04 עוזי חתן -מדינת ישראל (ניתן ביום 18.10.2004)). הטוען לאפליה, מניח למעשה את קיומה של קבוצת שוויון וקבלת יחס שונה בתוך חברי אותה קבוצה (בג"צ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות פד נא (4) 284).
לג.

בענייננו, לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לעניין קבוצת השוויון לה טוענים התובעים. התובעים טוענים למעשה לשתי קבוצות רלוונטיות השוות להם: חוקרי מיעוטים "בד"א וותיקים" במשטרה, וחוקרי מיעוטים "מחוץ למערך המשטרתי" (סעיף 52 לסיכומי התובעים). לעניין הקבוצה הראשונה, הרי שגם התובעים מציינים כי מדובר בחוקרים וותיקים, קרי, חוקרים שגויסו לשרות המשטרה טרם מועד גיוסם של התובעים ועל כן, נהלים, הנחיות או סיכומים אחרים משל התובעים, חלים עליהם, איש איש ונסיבותיו. בפני
בית הדין לא הוצגו כל ראיות לכך שישנם חוקרי מיעוטים במשטרה, אשר גויסו במועד גיוסם של התובעים, ואשר נהנים מתוספת התמריץ אותה מבקשים התובעים. באשר לקבוצה השניה, התמקדו התובעים בחוקרי מיעוטים בצה"ל. לעניין זה ביקשו התובעים להביא תעודת עובד ציבור משלטונות צה"ל, אשר בה נתבקש מידע כדלקמן (צו מיום 28/06/2011):

"א. האם לימודי המזרח התיכון ולימודי השפה הערבית הוכרו בצה"ל כהשכלה ישימה
לחוקרים ביחידות המודיעין דוברי ערבית.
ב. האם כל החוקרים ביחידות המודיעין של צה"ל אשר דוברים ערבית מקבלים

20%תמריץ השכלה – אם לא – מה הסיבה
."
לד.
בתעודת הציבור שהוגשה ביום 25/09/2011 (ראש מדור תכנון שכר, מר יבגני ורניק), נמסרו הפרטים הבאים:
"החל מ־1 בנובמבר 1999 בוטלה הזכאות ל- 20% בגין השכלה בצח"ל ואחוז התמריץ נקבע רק בהתאם למקצוע בו משרת הנגד בפועל..."
וגם: "בהתאם לסיכום המשרדי שבין צה"ל למשרד האוצר
בגין תוספת ההשכלה
הישימה בשיעור 7% מחודש ספטמבר 2007 מזרחנות מוכרת כהשכלה ישימה
במקצוע, אך לימודי השפה הערבית אינם מוכרים".
לה.
מתעודת עובד הציבור,
עולה, כי השתלשלות העניינים בעניין התמריץ במשטרה, תואמת את פעולותיו של צה"ל בנושא זה, ואין בכך בכדי לסייע לתובעים בטענותיהם, בפרט בטענת האפליה והיישום המקפח של החלטת הממשלה. יתרה מזאת, עולה מהדברים האמורים בתע"צ, כי יישום החלטת הממשלה במשטרה נעשה באופן המיטיב עם השוטרים לעומת הנגדים בצה"ל, היות ובצה"ל בוטל התמריץ באופן גורף בעוד שבמשטרה נקבעה רשימה מצומצמת של תפקידים המזכה בתמריץ.
לו.
בעדותו בפני
בית הדין (עדות המקובלת עלינו), ציין מר ורניק כי נגדים שגויסו לצה"ל בשנים בהם גויסו התובעים למשטרה, לא מקבלים את תוספת התמריץ (שורות 18- 26 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 8/04/2013):
"ש. אשר לי שתוספת 20% בגין השכלה, תמריץ בגין השכלה, בוטלה בשנת 1999 לכלל המשרתים
בצה"ל?
ת. לכלל משרתים שאינם נגדים. התוספת אחוז תמריץ היא תוספת ייחודית לנגדים, וזה בוטל ב 1999. תוספת אחוז תמריץ שניתנה עד 99 לכל נגד ברמת השכלה אקדמאית בוטלה בשנת 99.
ש. זאת אומרת שכל משרת קבע למעשה, חוקר, חוקר מיעוטים, כל משרת קבע שהתגייס בשנת 2003 לא מקבל תוספת 20% בגין השכלה, נכון?
ת. נכון.
ש. כל משרת קבע שהתגייס לצה"ל ב 2007 לא מקבל בשכרו תוספת 20% בגין תוספת השכלה?
ת. לא מקבל. זה בוטל כבר בשנת 99
".

(ההדגשות אינן במקור, י.ש.).
לז.
כללו של דבר, התובעים לא הוכיחו קיומה של קבוצת שוויון, ולא
הוכיחו קיומה של אפליה בינם לבין חברי קבוצה זו. האבחנה בינם לבין חוקרי מיעוטים וותיקים במשטרה, היא הבחנה רלוונטית. משנקבע מועד קובע, שרירותי ככל שיהיה, לשינוי הכללים בדבר תוספת התמריץ (במקרה דנן ב-1 באוקטובר 1999), הרי שהתובעים, אשר גויסו למשטרה לאחר מועד זה, לא יכולים לטעון לקיומה של אפליה מכוח שינוי הכללים וההנחיות.
לח.
מעבר לדרוש ייאמר, כי הפנייתם של התובעים בסיכומיהם לבג"צ "חוקה לישראל", אינה רלוונטית משום שלא הוכחה אפליה כלפי התובעים, אף לא הוכח דבר קיומה של קבוצת שוויון. בג"צ "חוקה לישראל",
עניינו בסעד הניתן למי שהוכח כי הופלה על ידי הרשות המנהלית, דבר שלא הוכח כאמור, בענייננו.

האם לתובע 1 ניתנה הבטחה שלטונית?
לט.

ביחס לתובע 1, נטען, כי החליט להתגייס לכוחות המשטרה על סמך הבטחה שניתנה לו, מפי גורמים בכירים במשטרה, לפיה תואר במזרחנות מוכר כהשכלה ישימה המזכה בתמריץ. משלא ניתנה לו ההכרה כמובטח, שינה מצבו לרעה ומשכך מדובר בהפרת הבטחה שלטונית.
מ.

המדינה טוענת לעניין זה, כי לא ניתנה לתובע 1 כל הבטחה שלטונית, והוא אף לא הצליח להוכיח זאת. גם לו היה מוכיח התובע 1 כי ניתנה לו הבטחה מעין זו, הרי שהיא אינה עומדת בתנאי הפסיקה לקיום הבטחה שלטונית היות והיא ניתנה על ידי מי שאינו הגורם המוסמך לכך.
מא.

גם לגבי טענה זו, אין בידינו לקבל את טענות התובעים. ייאמר כבר עתה, כי משאין מחלוקת שבמועד גיוסו למשטרה כלל לא החזיק התובע 1 בתואר אקדמי כלשהו, לא ברורה טענתו בדבר הסתמכות על הבטחה בדבר ישימות התואר אותו השלים למעלה משנתיים לאחר גיוסו למשטרה. אולם, אין לנו כל צורך להידרש לטענת ההסתמכות, משלא הוכח כי אכן ניתנה הבטחה שלטונית לתובע 1.
מב.

התובע 1 מבסס את טענתו בדבר קיומה של הבטחה שלטונית שניתנה לו על שני אדנים: האחד הוא שהבטחה כזו ניתנה לו מפיהם של סנ"צ שמשון נחום, ראש מפלג מיעוטים דאז, ומפי רב פקד יפה דהאן, קצינת אמ"ש במחוז ירושלים דאז. השני הוא קיומו של נוהל 2002, אשר כפי שכבר קבענו לעיל, הכיר בתואר במזרחנות לצורך הדרוג המקצועי, ולא לצורך קבלת התמריץ.
מג.

מכאן שרק הטיעון הראשון רלוונטי לאותה הבטחה שלטונית לכאורה. מר שמשון נחום, בעדותו מיום 21/10/2012, ציין כי אינו מוסמך בענייני שכר והטבות, וכי הוא נוהג להפנות את המועמדים לגיוס לגורמים המוסמכים באגף כוח אדם של המשטרה (שורות 25-26 בעמ' 51 ושורות 1-12 בעמ' 52 לפרוטוקול מיום 21/10/2012):

"ת: אני לא מגייס שוטרים בצורה ישירה. בדרך כלל, מפקד, בוא נגיד באותו, הרמ"ח עצמו או מי שעותר, אני מגייס בסוף התהליך, מגיע אלי לשיחה, שיחת התרשמות, ראש המפלג לא מבצע את הגיוס בעצמו. נקודה אחת. נקודה שנייה, מפקד היחידה עומד על, בוא נקרא
לזה, על הדברים הייחודיים של אותו חוקר שצריך לבוא, כמו ידיעת השפה, כמו אם יש לו את הכרת המנטאליות של מגזר המיעוטים, זה פלוס מינוס מה שראש המפלג עושה באותו מעמד. הגיוס הוא לא גיוס ישיר שלי. מבחינתי אינני מוסמך, אם אתה מדבר, אינני מוסמך
לעמוד על טיבה של שכר זה או אחר, כי אני גם לא יודע, אני לא מבין בזה, לא מבין גדול, יכול להיות שנשאלו שאלות באותה שיחה, על טיב השכר שהשוטר ירוויח בעתיד, אני בדרך כלל, מפנה אותו לגורמים המוסמכים, והם בדרך כלל, כוח אדם, כל מי שמתעסק בנושא הזה. אני אישית, לא יכול להבטיח, כי גם אינני מוסמך להבטיח".
מד.
בהתייחסו לתובע 1, טען מר שמשון נחום כי אינו זוכר אם הפנה אותו לגורמים המוסמכים (שורות 24-29 בעמ' 52 לפרוטוקול מיום 21/10/2012):
"ת: שניים, שניים, אני לא זוכר מה היה במקרה הספציפי הזה, אבל אני כן יכול להגיד, שבדרך כלל אני נוהג להפנות לגורמים המוסמכים בנושא השכר של השוטרים.
כ.ה. יפה שטיין
: כשאדוני אמר שהוא לא זוכר, הוא מתכוון על התובע מספר אחד.
העד שמשו ן נחום: לתובע אחד
". (ההדגשות הוספו, י.ש.).
התובע 1 עומד על כך שקיבל ממר שמשון נחום הבטחה מפורשת באשר לישימות התואר במזרחנות, וכי תצהירו שקרי (שורות 24-26 בעמ' 28 ושורות 1-13 בעמ' 29 לפרוטוקול מיום 21/10/2012):
"עו"ד מגי קריטנשטיין
: אתה עומד על כך, שנצ"מ שמשון נחום הבטיח לך שהשכלתך כמזרח תיכון, תהיה ישימה לך בתפקידך?
ת: כן,
ש: אתה עומד על זה, כן, כלומר אתה סבור שהתצהיר הזה הוא תצהיר שקרי.
ת: כן,
ש: זו המשמעות של הדברים,
ת: כן.
...
ת: אז אני חושב שבשמונה שנים האלו, פרחו דברים מזיכרונו, אבל אני חושב שכן. אני חושב שהוא גם ידע על כך, אני חושב שידעו על כך גם נוספים
."
מה.
התובעים לא הביאו מסמכים נוספים אשר יוכיחו את דבר קיומה של ההבטחה המנהלית שניתנה לכאורה לתובע 1. עדותה של הגב' יפה דהאן לא נשמעה, משהתובעים עצמם בחרו שלא לזמנה לעדות (כאמור לעיל). אף ההתכתבויות אותן צרפו התובעים לכתב התביעה כנספח יג', אינן תומכות בטענה זו. כל שעולה מהתכתבויות אלה בין הגב' דהאן לבין גורמים אחרים במשטרה, הוא שנושא ההכרה בהשכלת המזרחנות כהשכלה ישימה עלה לדיון מעת לעת, אך לא נאמר שם בשום מקום כי ההכרה תינתן לתובע 1.
מו.
משכך הם פני הדברים, אין מנוס מהקביעה לפיה התובע 1 לא קיבל הבטחה שלטונית בדבר ישימות ההשכלה במזרחנות. למעלה מן הצורך ייאמר כי צודקת המדינה בטענתה כי גם לו הייתה מוכחת קיומה של הבטחה שלטונית לתובע 1, הרי שזו אינה עומדת במבחני הפסיקה, ר' למשל בבג"צ 8634/08 אלחננוב ואח' נ' משטרת ישראל – אגף משאבי אנוש, ניתן ביום 16.11.2010, פס' 30 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה:

"כדי שהבטחה מינהלית תחייב את נותנה, יש להוכיח, בראש וראשונה, כי היא אכן ניתנה. שנית, עליה להיות מפורשת וברורה, ולא מוטלת בספק. יתר התנאים
המצטברים הנדרשים לקיום הבטחה מינהלית בת תוקף הם: כי נותן ההבטחה היה בעל סמכות חוקית לתיתה; כי הוא נתן אותה מתוך כוונה להקנות לה תוקף משפטי; כי הוא בעל יכולת למלא אחריה, וכן כי הצד השני הבין אותה כמחייבת. ... הנטל להוכחת קיומה של הבטחה שלטונית מוטל על הטוען לה (בג"ץ 3978/06 מימוני נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 14 (לא פורסם, 29.6.2008))". (ההדגשות אינן במקור, י.ש.).
מז.
מכאן שגם לו ניתנה הבטחה על ידי מר שמשון נחום לתובע 1, דבר שלא הוכח, הרי שמר נחום אינו מוסמך לתתה, וודאי שאין הוא יכול לקיימה.
עולה מן הדברים כי טענת ההסתמכות על קבלת הבטחה שלטונית - נדחית.
סוף דבר:
התובעים לא הצליחו להוכיח בתביעתם כי התמריץ המיוחל, צריך היה להשתלם בשכרם החל ממועד גיוסם / קבלת התואר. התובעים גם לא הניחו את היסודות הראייתיים לטענה בדבר חוסר סבירות בקבלת ההחלטות בעניין התמריץ, לטענת האפליה ולטענה בדבר קבלת הבטחה שלטונית.
לפיכך, התביעה
בעניינם של שני התובעים
- נדחית.
התובעים יישאו ביחד ו/או לחוד בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

סכום זה
ישולם
תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי בא כוחם.



ערעור על

פסק דין

זה
ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.
ניתן היום, ה' אדר א' (5 פברואר 2014)
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








נציג ציבור(ע)
אליהו מחלב

נציג ציבור(מ)
אילן לוי

יפה שטיין
, שופטת
אב"ד































תעא בית דין אזורי לעבודה 2529/09 רן שושני, אושרי בר טל נ' מדינת ישראל משטרת ישראל, משרד האוצר, המשרד לביטחון פנים (פורסם ב-ֽ 05/02/2014)