פסקי דין על אלי רואש | פסקי דין על גדעון ברק | פסקי דין על עו"ד רות אמסטר | פסקי דין על ישראל אמסטר | פסקי דין על מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל ואח' |

2895/07 עא     16/02/2014




עא 2895/07 אלי רואש, גדעון ברק נ' עו"ד רות אמסטר, ישראל אמסטר, מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


16.2.14
ע"א 2895-07 רואש ואח'
נ' אמסטר ואח'


בפני

כב' השופט ישעיהו שנלר
, סגן נשיאה


המערערים:

1. אלי רואש
2. גדעון ברק
על-ידי ב"כ עו"ד דניאל מקליס


נגד


המשיבים:

1. רות אמסטר, עו"ד
2. ישראל אמסטר
על-ידי עו"ד רות אמסטר

3. מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל
על-ידי ב"כ עו"ד אורלי מנצור

4. עיזבון המנוח דוד אורבך ז"ל
על-ידי מנהל העיזבון – עו"ד יצחק גולדנצוויג



החלטה


1.
הערעור דנן הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א 80141/95 אשר ניתן עוד ביום 22.4.07. עניינו של פסק הדין – פירוק שיתוף של זכויות חכירה, וכשבית משפט קמא הורה על פירוק השיתוף בעין, ובחלוקה, אשר כונתה על-ידי ב"כ הצדדים כ"חלוקה רוחבית", תוך שבית משפט קמא הורה את כל הקשור ליישום האמור.

2.
במסגרת הליכי הערעור, הוצעה הצעה על-ידי בית המשפט, וזאת ביום 13.10.09, אשר עיקריה כי פסק הדין של בית משפט קמא יבוצע ככתבו וכלשונו, וכי החלוקה תהא בין המשיבים 1 ו- 2 (להלן: אמסטר) לבין המשיב 4 (להלן: העיזבון), ובאופן שקבע בית משפט קמא ובהתאם למפות החתומות.
כך נקבע, כי העיזבון ואמסטר יחתמו על הנדרש בנושא החכירה, תוך שניתנו הנחיות בכל הקשור לתשלומים אלו או אחרים, כך גם
ביחס ל"איזון" (יוער, כי המערערים באים מכוחו של העיזבון).
כך התייחס בית המשפט גם לשאלות שונות הקשורות ליישום האמור בפסק הדין, כל זאת לאחר בירור גם מול נציגי המשיב 3 (להלן: המינהל).
בסעיף 9 להצעה, צוין: "האמור יקבל תוקף של החלטה על מנת שניתן יהיה לפקח על ביצוע כל הנדרש. אולם, מובהר בזאת כי בכך תם הדיון בערעור שהוגש, וכי האמור לעיל יקבל בהמשך תוקף של

פסק דין
לאחר השלמת ביצוע הרישום של זכויות החכירה המתוקנת".
עוד צוין בסעיף 10: "כך גם מוצע כי בכל שאלה שתתעורר בין הצדדים המעורבים, בכל הקשור ליישום, יכריע מותב זה (הח"מ) בהתאם לסעיף 79א וללא מתן נימוקים...".
כך גם הוסף, כי בית המשפט יהיה מוסמך, ככל שלא יהיה מנוס מכך, למנות בעל תפקיד לביצוע אשר יידרש להשלמת המפורט. כך גם צוין, כי לא יהיה צו להוצאות, וכי הפיקדון יוחזר למערערים.
בסעיף 13 הודגש, כדלקמן: "על מנת הסר ספק אין בכוונתי "לפקח" על כל צעד ושעל וכי אם יסתבר, בשלב זה או אחר, כי לאור הבקשות שיוגשו מדובר על פיקוח שהינו מעבר "פיקוח עליון" יכול ויועבר אותו "פיקוח צמוד" לבית משפט קמא או לבעל התפקיד".

3.
הצדדים כולם קיבלו את הצעת בית המשפט, אשר ניתן לה, כאמור, תוקף של החלטה. בהמשך, נדרש בית המשפט לשאלות שונות שהתעוררו בכל הקשור לאופן יישום פסק דינו של בית משפט קמא, תוך שהצדדים עצמם פועלים לקבלת האישורים השונים הנדרשים מול הרשויות השונות, לרבות מול המינהל, כשהליכים אלו נמשכו זמן רב.

4.
מכל מקום, חרף כל אשר נעשה, הסתבר כי התעורר קושי ביישום אשר
קבע בית משפט קמא. דהיינו, אותה חלוקה רוחבית, וזאת בכל הקשור לנושא זכויות הבניה.
על-מנת לבחון את הדברים, ביקש בית המשפט את התייחסות היועץ המשפטי של הועדה המקומית לתכנון ובניה, והתייחסות נציגת הועדה.
במסגרת הדיון מיום 9.9.13, ולאור דברי עו"ד בסון, הוא היועץ המשפטי של הועדה המקומית, עלה כי לא ניתן יהיה לבנות בחלק מהשטח, הואיל ומדובר בקרקע לשימור חקלאי, תוך שציין כי "הדבר הזה לא היה כל-כך מחודד אז, בשנים האחרונות זה חודד".
עוד הוסיף, כי הגם שאושרה בזמנו חלוקה, לא אושרה חלוקה עם זכויות בניה, וכי "זה לא חלוקה לפי תב"ע אלא חלוקה לפי תשריט..."

.
עוד ציין, "לכן, אם היום יבואו אלינו וישאלו אותנו, תגידו אתם איך מחלקים מבחינת הצדק והיושר, ואין לנו אינטרס לצד זה או אחר, החלוקה צריכה להיות אורכית ולא רוחבית. כל אחד יקבל מהזיבורית וכל אחד יקבל מהידית" (צ"ל מהעידית), ובהתייחס לאותה חלוקה רוחבית, כפי שהורה בית משפט קמא, ציין כי לא ניתן יהיה לבנות על חלק מן השטח, אלא לאחר תהליך ארוך אשר הינו בסמכות הועדה המחוזית לתכנון ובניה, וכשמדובר במספר שנים, ואף יתכן והדבר לא יצלח.
מנגד, בחלוקה אורכית, ניתן יהיה לאשר את הבניה, וכשהוא אף נדרש לנושא הבית הקיים במקום.
גם מדברי נציגת הועדה – גב' אליקים פרידמן, ניתן להסיק לכאורה את אשר ציין עו"ד בסון, כמפורט.
יוער, כי היועץ המשפטי של הועדה נשאל גם אודות ביתם של אמסטר, וכשלכאורה בחלוקה הרוחבית, הוא ייוותר על כנו, ובניגוד לחלוקה אורכית.

5.
מכל מקום, דומה כי לפחות לאור אשר פורט לעיל, חל לכאורה "שינוי נסיבות" בכל הקשור ליישום אשר הורה בית משפט קמא, לפחות לפי עמדת היועץ המשפטי של הועדה לתכנון ובניה.
המשיבה 1 נשאלה מה רצונם של אמסטר נוכח האמור, ותשובתה כי סמכותו של בית משפט זה נסובה בנושא הפיקוח על הרישום בהתאם לאשר נקבע ב

פסק דין
קמא, תוך התייחסות לטענות כנגד המערערים אשר לטענתה, הינם יזמים שקנו קרקע בשביל להרוויח, וכי אין מקום לטיעון כאילו פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט קמא מבוסס על טעות.
כך גם נשאלה "לשאלת בית המשפט – לפי פסק הדין, האם זה נכון שהנחת המוצא של פסק הדין בבית משפט קמא, שאפשר לבנות גם בחלק שהם אמורים לקבל. אני משיבה: בוודאי. אפשר לבנות אותו דבר".
עוד הוסיפה, כי "זה לא יתכן שאחרי 4 שנים אחרי סיום ערעור, תם הערעור כתוב, והוחזר הפיקדון, פתאום יבואו אנשים ויגידו שהשתנה המצב התכנוני. זו אפילו לא טעות ולא הטעיה ולא אונס ולא כפיה".

6.
עו"ד מנצור, בשם המינהל, ציינה כי עקרונית אפשר לחזור לחלוקה אורכית.

7.
כך גם התייחסו הצדדים לשאלת סמכותו של בית המשפט, וכשעו"ד מקליס טען, כי קיימת סמכות נמשכת, הואיל ועד שהרישום לא מסתיים, התיק נשאר "פתוח" ועל כן הסמכות נמשכת. יתר על כן, הפניה לבית המשפט נעשתה על סמך אותה הסכמה שפורטה לעיל.
עו"ד גולדנצוויג, בשם העיזבון, טען כי התקנות, כך לדבריו, קובעות כי לבית משפט של ערעור יש את מלוא הסמכויות ליתן כל

פסק דין
שיכול היה לתת בית משפט קמא. כך גם, שאי אפשר להתעלם שמדובר על

פסק דין
שניתן לאחר שמונה שנות דיונים, וכשהוא שגוי. כך גם, הוסיף כי בית המשפט לא נתן

פסק דין
אלא גדר של החלטה בלבד, וכשבזמנו דובר על מחצית השנה לסיים את הנדרש, אולם התיק חי וקיים, ולכן ולא בכדי, עתר בזמנו למתן

פסק דין
, וכשלטענתו, לאחר 18 שנים לא ראוי שהתיק יוחזר לבית משפט השלום או לשלוח את הצדדים להגשת תביעות לביטול הסכמים. ולבסוף, "לבית המשפט יש את הסמכות לתת את החלוקה הנכונה".

8.
לאור המחלוקות האמורות, ניתנה החלטה, ובה תיאור השתלשלות ההליכים השונים, תוך ציון, כי בהתאם לחלוקה הרוחבית, נראה כי לכאורה, לא ניתן יהיה לקבל אישורי בניה על החלק שיועד לעיזבון ומכוחו למערערים, הואיל ומדובר בהכרזה של קרקע חקלאית ולאור עמדת הועדה המחוזית.
כך גם צוין בהחלטה, כי חלוקה אורכית תימנע לכאורה את הצורך בתשלומי איזון.
מנגד, ציין בית המשפט את התנגדות המשיבים – אמסטר – אשר טוענים כי אין מקום לשנות מאשר נקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, כך גם בהחלטה שניתנה בזמנו, ובמיוחד שכל ההליכים לקראת יישום הנדרש הושלמו, כולל הקשור למינהל וכולל תשלומי מס.
לאור כל האמור, צוין שאכן מתעוררת שאלה אודות סמכותו של בית המשפט להידרש לעתירת המערערים, לה הצטרף מנהל העיזבון, שמשמעותה ביטול פסק דינו של בית משפט קמא, ומתן

פסק דין
, לפיו החלוקה תהא חלוקה אורכית, וכשגם שבמקרה שכזה, מתעוררת שאלה אם יש צורך בשמאות, כך גם במדידה נוספת.
בנסיבות אלו, איפשר בית המשפט לאמסטר לשקול עמדתם בכל הקשור לשאלת ביטולו של פסק הדין, וביטולה של ההסכמה בפני
בית המשפט.

9.
אמסטר הודיעו לבית המשפט כי הם אינם מוכנים לחלוקה אורכית, תוך צירוף

פסק דין
ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד אמסטר (7.3.13) (להלן: עניין ספיר).
מנגד, המערערים ביקשו כי תינתן החלטה, וכי לאור עיוות הדין הברור, הרי יש לבצע חלוקה שוויונית, וכי עמדת אמסטר פוגעת באפשרות שכזו.
כך, חזרו המערערים אודות העדר סופיות של החלטות או אף פסקי דין, כל עוד והליך פירוק השיתוף לא הסתיים, וכי על כן חוזרים המערערים ועותרים כי בית המשפט יורה על ביצוע החלוקה של שני מגרשים שווים, מערבי ומזרחי, דהיינו החלוקה האורכית, תוך חיוב אמסטר בהוצאות.

10.
לאחר העיון, סבורני כי אין מנוס, אלא להפנות את הצדדים, ובמקרה דנן, בעיקר את המערערים וכן את מנהל העיזבון, לבית משפט קמא.
ודוק, לא התעלמתי מהזמן הרב שחלף מאז שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, אולם נוכח אשר נטען, דומה כי לא ניתן להתעלם מטענות הצדדים דהיום, וכי יש מקום לבירור עובדתי מלא של הנטען על-ידי מי מהם, לרבות בשאלה האם אכן חלה טעות, אם בכלל, ואף אם חלה, מהו הפתרון הראוי, לאור אשר פורט לעיל.
לא למותר להוסיף, כי חבל שהצדדים לא הצליחו לסיים, את כל אשר נדרש ליישום אשר נקבע ב

פסק דין
קמא, במועד מוקדם יותר, ובאופן שיתכן והיה מונע את אשר התעורר לאחרונה.

11.
דומה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי הנחת המוצא הן של בית משפט קמא בפסק דינו, והן של עמדות הצדדים במסגרת הערעור, כי אכן ניתן ליישם את אותה חלוקה רוחבית, תוך תשלום זה או אחר, כך גם כי ניתן יהיה להקצות זכויות בניה בכל אחד מהשטחים.
מנגד, לכאורה לאור אשר הוצג – ושוב מבלי לקבוע מסמרות בדבר – דומה כי חל שינוי באמור.
משכך, יש לבחון האם יש בשינוי להשפיע על תוצאת פסק הדין בבית משפט קמא, ואף אם כן, מה התוצאה הראויה.

12.
כבר עתה יש לציין, כי הגם שבפן הפורמאלי, טרם צוין כי ניתן

פסק דין
בערעור, הרי כפי שפורט לעיל, ההסכמה של הצדדים כללה גם הסכמה כי הערעור יידחה, וכי מהפן הפורמאלי יינתן

פסק דין
לאחר יישום אופן פירוק השיתוף, כפי שהורה בית משפט קמא.
עוד יש להוסיף, כי סמכותו של בית המשפט, בהתאם להסכמת הצדדים, נסובה בשאלת הפיקוח ופתרון שאלות אלו או אחרות, במסגרת יישום פסק דינו של בית משפט קמא, ולא בשאלות ערעוריות, לרבות נוכח האמור.
משכך, אין מקום לקבל את עמדת המערערים ומנהל העיזבון, כאילו יש מקום כי בית משפט זה יידרש לאותו "שינוי נסיבות" נטען.

13.
למעשה, הסוגיה הניצבת לפתחנו, עניינה ביטול

פסק דין
מחמת שינוי עובדתי/תכנוני נטען, בכל הקשור לאפשרות הבניה בשטח זה או אחר.
ניתן להתייחס לשאלה זו כעין "משפט חוזר" אזרחי, וכפי שנדון הדבר בע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, שם נקבע כי הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לביטול

פסק דין
, אף שהוא חלוט, גם בעילות נוספות מעבר לעילת התרמית, וכשהדוגמא המובאת, עילה לאור התגלותן של ראיות חדשות, אשר לא ניתן היה להשיגן במסגרת הדיון בזמנו.
אמנם במקרה דנן, נשאלת שאלה אם אכן הנסיבות דנן נופלות למסגרת עילה זו, או למסגרת עילה אחרת המצדיקה ביטולו של פסק הדין, אך בין כך ובין כך, ההכרעה בשאלות אלו דורשת הכרעה עובדתית, ועל כן יש להגיש בקשת ביטול שכזו, כתובענה בסדר דין רגיל, אשר תוגש לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין.
ודוק, בהתאם לפסק הדין האמור, כלל זה חל גם אם פסק הדין ניתן במסגרת ערעור.
יתר על כן, בהתאם לאמור בבע"מ 4999/11 ימיני נ' לוי (23.10.11), האמור חל, גם אם פסק הדין טרם הפך לחלוט [ראו גם בן-נון חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית) בעמ' 440, לצד ה"ש 102 (להלן: הערעור האזרחי)].
במיוחד יפים הדברים, בעת שעסקינן בהליכים המתמשכים זמן רב, ובכלל האמור, הליכי פירוק שיתוף, אשר יכול ויגרמו לשינוי במצב עובדתי או במצב משפטי, לאור חלוף הזמן ובטרם יושם פירוק השיתוף על כל הנדרש לו.
ראו גם בע"א (י-ם) 6418/05 מילר נ' שוורץ, פ"מ תשס"ד(2) 145.
כך גם, ראו בפיסקה 12 לפסק הדין בעניין ספיר, הגם שבאותו מקרה, לא קיבל בית המשפט העליון את עמדת בית המשפט המחוזי.
עוד ראו בספרו של זוסמן (בעריכת השופט שלמה לוין) סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בפיסקה 236, אודות האפשרות לשינוי

פסק דין
ואף

פסק דין
חלוט, לאור שינוי נסיבות כמפורט בדוגמאות שם. וכך גם בעמ' 438-440 בערעור האזרחי.

14.
יוער, כי סברתי שיש מקום שהצדדים יגיעו להסכמה זו או אחרת, לאור כל אשר פורט לעיל, אולם בהעדר הסכמה שכזו, נדרשתי לבחון, כאמור, את השאלה מהי המסגרת הדיונית הראויה, לבחינת פסק דינו של בית משפט קמא, וכשלשיטתי, ולאור אשר הוסכם בזמנו, הפך הוא לחלוט באופן מעשי.
יתר על כן, עוד בזמנו התעוררה שאלה האם אכן פסק דינו של בית משפט קמא הינו בגדר

פסק דין
או החלטה, וזאת בכל הקשור לשאלה אם היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור או ערעור, אולם בכל מקרה, היה ברור כי יידרש זמן על-מנת ליישם את אשר קבע בית משפט קמא.
די להפנות לפרוטוקול הדיון עוד מיום 15.5.08 על-מנת להיווכח בקשיים השונים, אשר התעוררו כבר אז.

15.
הנה כי כן, דומה כי יש מקום לבירור עובדתי, האם אכן ניתן לפרק את השיתוף בהתאם לאשר קבע בית משפט קמא, וזאת בהתחשב בנסיבות דהיום, לרבות לאור אשר נשמע בפני
בית משפט זה.
גם אם יסתבר כי ניתן הדבר, וכמובן שאין אני קובע זאת, עדיין ראוי לבחון מה ההשלכות לאור אשר נטען על יישום שכזה.
לחלופין, ככל שלא ניתן ליישם עתה את אשר נקבע ב

פסק דין
קמא, יש לבחון מה החלופה הראויה, כולל אשר נטען על-ידי מי מהצדדים, גם בשאלה זו.
לבסוף, יש כמובן לאפשר לכל אחד מהצדדים, להידרש לשאלות המשפטיות הכרוכות באשר התעורר, וזאת לאחר שתידונה השאלות העובדתיות.
לא למותר לציין, כי לא היה מקום, בכל מקרה, כי ערכאת הערעור תידרש לשאלות האמורות.
עוד יש להוסיף, כי לאור המצב דהיום, אין מקום – כמובן, כי יינתנו הוראות במסגרת ההסדר שבין הצדדים, כל עוד שהערכאה הדיונית, לא תאמר דברה, ככל שאכן יוגש הליך זה או אחר בפני
ה.

16.
אין לי אלא לחזור ולציין בפני
הצדדים, כי יתכן שככל שהיתה מושגת הסכמה לאופן פירוק השיתוף, ובהתחשב באשר נטען ביחס למצב דהיום, היה נכון בית המשפט לנסות ולסייע בידי הצדדים, אולם משהדבר לא צלח, אין מנוס אלא להורות את אשר פורט לעיל.

17.
הנה כי כן, נראה כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא ניתן ליישם את אופן החלוקה כפי שקבע בית משפט קמא, ובמיוחד לאמץ את אותן הנחות יסוד, כפי שנסמך בית משפט קמא, כך גם הצדדים (וראו דברי הצדדים עוד בפרוטוקול הדיון
מיום 15.5.08), וכי על כן, דומה כי לא ניתן להמשיך וליישם את הסכמת הצדדים בהתאם להצעת בית המשפט.
משכך, ולרבות לאחר שפסק דינו של בית משפט קמא, הפך למעשה לחלוט, אין מנוס אלא לקבוע כי הדיון במסגרת הערעור תם, לכל דבר ועניין, וכשכל צד ישקול הכיצד לכלכל צעדיו.

18.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014.

חתימה






עא בית משפט מחוזי 2895/07 אלי רואש, גדעון ברק נ' עו"ד רות אמסטר, ישראל אמסטר, מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 16/02/2014)