פסקי דין על אדוארד גלפונד

8165/09 פ     23/02/2014




פ 8165/09 מדינת ישראל נ' אדוארד גלפונד






בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 8165-09 מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' גלפונד
בפני

כב' השופטת צילה צפת
בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה
נגד
אדוארד גלפונד
הנאשם
נוכחים :
ב"כ המאשימה עו"ד ואדים סיגל

הנאשם וב"כ עו"ד מזרחי ועו"ד כהן

גזר דין
1. ביום 16/12/08, בתאונת דרכים מחרידה, נהרגו 24 מנוסעי האוטובוס שהיה נהוג על ידי הנאשם בכביש 12 בואכה אילת, 15 נפצעו קשה, 13 נפצעו קל ונזק כבד נגרם לאוטובוס.

2. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מיום 8/9/13, בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק הנ"ל ופציעה לפי סעיף 334 לחוק הנ"ל.

3. הנאשם אסף באוטובוס הנהוג על ידו 49 נוסעים, סוכני תיירות מרוסיה, שהגיעו לשדה התעופה עבדה ביום 16/12/08 והסיעם לאילת בליווי מדריך ישראלי. התאונה ארעה בכביש 12, בקטע כביש הררי מפותל יורד בשיפוע משמעותי וגובל בתהום עמוקה, כך גם באזור התאונה. הכביש חד מסלולי, דו סטרי, נתיב נסיעה לכל כיוון, ללא הפרדה פיזית ביניהם והמהירות המותרת בו 80 קמ"ש. התאונה ארעה עת החליט הנאשם במהלך נסיעתו לצאת לעקיפת אוטובוס אחר בהיותו בקטע קצר של כביש ישר (ישורת באורך של 171 מ'), כשלפניו עקומה ימינה הנראית היטב לאורך כל הישורת ועל אף שתנאי הדרך לא אפשרו זאת.

4. הנאשם, נהג מקצועי, מכיר היטב את תוואי הדרך, נהג באוטובוס באורך 12 מ' וברוחב של 2.5 מ', עמוס נוסעים וכבודה במשקל של 19,000 ק"ג. הקטע הרלוונטי לתאונה כולל עקומה חדה שמאלה, לאחריה ישורת קצרה באורך של 171 מ' ומיד אחריה עקומה ימינה, שם ארעה התאונה. הנאשם החליט בהיותו בישורת הקצרה, לעקוף אוטובוס אחר עמוס נוסעים וכבודה במשקל דומה, יצא למסלול השמאלי, האיץ למהירות של 98 קמ"ש, ומששם לב לעקומה ימינה, החליט לשוב למסלול הימני אך לא הספיק, ובשל מהירותו הגבוהה, נכנס לעקומה במהירות העולה על המהירות הקריטית, נזרק לשוליים והתהפך מעל מעקה הבטיחות אל תוך תהום עמוקה.

5. הנאשם הורשע כאמור בעבירת הריגה לאחר שנקבע כי נהג בקלות דעת ופזיזות העולה כדי רשלנות רבתי, עת גמל בליבו לעקוף את האוטובוס שלפניו, ללא כל סיבה ורק משום שהחליט כי נהגו "משחק" עימו. הנאשם יצא לעקיפה האיץ למהירות גבוהה מעל המותר, תוך שנטל סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, במיוחד נוכח היותו נהג מקצועי, היכרותו עם תוואי הכביש ומודעות למאפייני כלי הרכב הקונקרטיים.

ראיות לעונש:

6. מטעם התביעה הוגשה רשימת הנספים ומכתב מבני משפחת אחת הקורבנות, אם המשפחה, המתאר את הסבל הרב שעבר עליהם מאז נהרגה האם, את החיים שאף פעם לא ישובו למסלולם מאותו רגע איום ונורא בו התבשרו על האסון.
הנאשם נעדר עבר פלילי, בעל עבר תעבורתי שאינו מכביד.

7. מטעם ההגנה העידו, מר משה עפרוני מעבידו של הנאשם משך 8 שנים עובר לתאונה, מר ויקטור מיכאלוב, מעבידו הנוכחי, ומר יבגני גלפונד, אחיו של הנאשם. שני מעבידיו של הנאשם העידו על היכרותם אותו בעבודתו כנהג משך 15 שנה, שיבחו את נאמנותו, מסירותו, אחריותו ויושרו. מר עפרוני העיד כי רכש אוטובוס חדש על מנת שהנאשם ינהג בו, תוך ידיעה שהוא אחראי, מסור וניתן לתת בידיו אוטובוס שעולה למעלה ממיליון ₪, עוד העיד כי משך כל תקופת העסקתו של הנאשם, איש לא התלונן נגדו, ההיפך, היו רק הדים חיוביים וגם חברת טרוולוקס (שהנאשם נהג עבורה בעת התאונה), תמיד בקשה שרק הנאשם יעבוד איתם. מר מיכאלוב העיד כי הנאשם נהג מעולה, "אין שני לו", ניתן לסמוך עליו, הוא ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו באופן הטוב ביותר. אחיו של הנאשם העיד על נסיבותיהם האישיות, עת עלו ארצה בשנת 1992 ממקום מגוריהם ליד צ'רנוביל ברוסיה, שניהם חלו בסרטן, הוריהם מבוגרים והם תומכים בהם. עוד העיד האח כי הנאשם אדם "הכי רגוע בעולם" וכי מאז התאונה נהרסה המשפחה.

טיעוני המאשימה:

8. המאשימה הדגישה בטיעוניה כי מדובר בתאונת דרכים הקשה ביותר שארעה בישראל מאז ומעולם, כאשר האחריות לאסון נוראי זה רובצת כל כולה לפתחו של הנאשם.

9. לעניין מתחם העונש ההולם ציינה המאשימה כי הערך המוגן בעבירת הריגה בתאונת דרכים הינו קדושת חיי אדם, שלמותם ובטיחותם, בעוד שהנאשם גרם בנהיגתו הפזיזה לאסון נוראי אשר גדע את חייהם של 24 מנוסעי האוטובוס, וגרם פציעות, חלקן קשות, למספר רב של נוסעים. עוד טענה המאשימה כי הנאשם, בהיותו נהג מקצועי, נטל סיכון מודע לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, היה מודע לתנאי הדרך והיה מודע לסיכון בנהיגה במהירות מופרזת בתנאים אלו, לא כל שכן בעקיפה במקום בו ארעה התאונה. צויין הנזק העצום מביצוע העבירה – קטילת 24 מנוסעי האוטובוס ופציעת רבים נוספים, כולם סוכני תיירות מהעיר סנט פטרסבורג שברוסיה, חלקם בעלי משפחות, בעלי שאיפות אישיות ומקצועיות, שחייהם נגדעו אך שעה קלה לאחר שהגיעו לביקור בישראל.

10. ב"כ המאשימה עמד על הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה תוך הפנייה להכרעת הדין הקובעת, כי הנאשם נהג במצב של פזיזות שכללה מודעות למאפייניו היחודיים של הכביש, מודעות לאחריות המוגברת המוטלת עליו כנהג מקצועי האחראי לחיי הנוסעים עימו, מודעות לסכנה הטמונה במהירות מופרזת בכביש זה ובכל זאת החליט לעקוף ללא כל סיבה או דחיפות וכי אין מדובר בטעות רגעית אלא בנטילת סיכון מודע לאפשרות של גרימת התוצאה הקטלנית. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה הנוהגת, והעמיד את מתחם העונש ההולם על מאסר בפועל שנע בין 15 – 20 שנה, מאסר על תנאי, פסילה בפועל שנעה בין 20 שנה לצמיתות וקנס.

11. לעניין הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, צויין, כי בשום שלב לא נטל הנאשם אחריות לגרימת התאונה ולא הביע חרטה על מעשיו, אלא הציג גרסה מתפתחת שתלתה את האשם בגורמים חיצוניים, כמו חפץ שנפל עליו וגרם לאיבוד שליטה, ליקויים בתשתית הכביש ו"המשחק" של נהג האוטובוס השני וכך הייתה התייחסות הנאשם גם לאחר הכרעת הדין כעולה מן התסקיר. התבקש לתת מעמד משני בלבד להיות הנאשם אדם נורמטיבי שלא צבר לחובתו עבירות פליליות, שכן חוקי התעבורה נכתבו עבור אנשים נורמטיביים שסטייה מנורמות התנהגות ראויה בכביש עלולה להיות הרת אסון, כפי שאירע במקרה דנן. המאשימה מבקשת ליתן משקל לשיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים, שיש בה ליתן מסר עבור נהגים מקצועיים, עליהם חלה חובת זהירות מוגברת.

טיעוני ההגנה:

12. סנגורו של הנאשם טען כי הפרקליטות המייצגת את המדינה, בחרה להעמיד לדין את הנאשם בלבד תוך עצימת עיניים מגורמים וגופיים נוספים שמחובתם היה לבדוק את תקינות הכביש ותקינות המעקות ולתחזק את הכביש כראוי ולאלו יש אשם תורם גבוה וגם הם נושאים באחריות לתאונה.

13. הודגש, כי הנאשם לא עבר עבירת תנועה אלא יצא לעקיפה בקטע כביש ישר, קו הפרדה מקווקו, ללא איסור לעקוף, ללא תמרור המורה על עקומה חדה, ראות טובה, ללא כלי רכב ממול, באופן שכל נהג יכול היה לסבור כי יוכל להשלים את העקיפה כראוי. ב"כ הנאשם עמד על כך שהתאונה ארעה בשל טעות שבשיקול דעת ולעניין זה הפנה לפסיקה המתייחסת לקו הגבול הדק המפריד בין עבירת גרם מוות ברשלנות לבין הריגה. לדידי ב"כ הנאשם, הנאשם לא עבר על המהירות המותרת, שכן על האחראים הייתה מוטלת החובה להציב תמרור המגביל את המהירות ל 80 קמ"ש בעוד הנאשם סבר כי המהירות המותרת עומדת על 90 קמ"ש.

14. ב"כ הנאשם ציין כי לנאשם אין כל עבר פלילי , הוא אדם מן השורה, נוהג משנת 92, לא היה מעורב מעולם בתאונת דרכים ולא יוכל לחזור פעם נוספת על אותה עבירה, לא היה תכנון ולא הייתה עבירת פשע, הפגיעה של העונש בנאשם היא קשה, הוא בן 44, אינו בריא, סבל ממחלה ממארת ועתה סובל ממחלת פרקים, העונש יפגע גם במשפחתו, בנותיו, אשתו והוריו שתלויים בו מבחינה כלכלית. התבקש להתחשב גם בכך, כי הנאשם התייצב לכל ישיבות ביהמ"ש ובחלוף הזמן מאז פתיחת ההליכים נגדו, כמו גם בעובדה כי מספר ההרוגים הרב הוא בבחינת "מזל רע", שכן באותה מידה התאונה יכולה הייתה להסתיים בהרוג אחד או שניים וגם הנאשם יכול היה להיהרג. צויין כי הנאשם לא עזב את זירת התאונה למרות היותו פצוע, ניסה עד הרגע האחרון לסייע לפצועים והסכים להתפנות רק עם האחרונים.

15. ב"כ הנאשם ציין כי הפסיקה שהוצגה ע"י המאשימה, עניינה בנסיבות הרבה יותר חמורות. את מתחם העונש הראוי העמיד ב"כ הנאשם על עונש מאסר שנע בין 3 ל 5 שנים, זאת בהתחשב בהמלצות התסקיר להטיל על הנאשם ענישה מתונה, כמו גם מצב הכביש והרשלנות התורמת הגבוהה ביותר מצד מתכנני והאחראים על מצב הכביש.

דברי הנאשם:

16. הנאשם הביע צער על מה שקרה, על ההורגים והנפגעים, תאר את אבלו משך 5 שנים מאז התאונה "מצד אחד אני חי מצד שני אני מת", והוסיף כי לפעמים מצטער שלא היה בין ההרוגים, הוא נשאר בחיים וקשה לו להמשיך עם חייו. הנאשם ציין כי הוא אזרח טוב, עובד קשה, יש לו ילדים קטינים ומשפחה, הוא אינו פושע ולא הייתה לו כוונה להרוג. הנאשם ביקש להתחשב בדבריו ולא להשית עליו מאסר ארוך.

גזירת הדין:
17. הנאשם הורשע לאחר כניסתו של תיקון 113 (סע' 40א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") לתוקף, ועל כן חלים עליו עקרונותיו.
סעיף 40א לחוק העונשין, שם לו למטרה "לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש להם והיחס ביניהם כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה". התיקון מעניק בכורה לעיקרון ההלימות – היינו – גמול, שמשמעו - העונש שיש להשית על עבריין, נגזר ממידת אשמו וחומרת מעשיו.

18. בהתאם לתיקון ולמתווה שנקבע בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל
(5.8.13), יש להחיל מבחן תלת שלבי: בשלב הראשון המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. כאשר מדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע אם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. במידה ועסקינן בעבירות שונות שבוצעו באירועים שונים, יש לקבוע את העונש ההולם לכל עבירה בנפרד. בשלב השני, יש לקבוע את מתחם הענישה הראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות ביצועה. מתחם הענישה יקבע בהתאם לערך החברתי שנפגע ובמידת הפגיעה בו; מדיניות ענישה נהוגה; בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסע' 40ט. בשלב זה אין להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם. בשלב השלישי יש לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך אותו מתחם שנקבע בשלב קודם תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט בסע' 40יא.

19. בעיקרון יש לקבוע את העונש בתוך מתחם הענישה, אולם בימ"ש רשאי לחרוג ממנו היה ומצא חריג לקולא, למשל נמצא כי הנאשם השתקם, או חריג לחומרא, אם מצא שיש חשש ממשי שהנאשם יחזור על העבירה ויש להרחיקו לשם הגנה על שלום הציבור. כן רשאי ביהמ"ש להתחשב בשיקולים של הרתעת היחיד והרתעת הרבים, אולם אלו יובאו החשבון בתוך מתחם הענישה.

20. בעניינינו, הערך המוגן בעבירות השונות שעוסקות בתופעת הקטל בכבישים, אשר פשתה בארץ כנגע רע, ובראשן עבירת ההריגה, הינו הערך החשוב מכל, ערך קדושת חיי האדם, והשמירה על שלמותם ובטיחותם.

21. בית המשפט העליון חזר והביע עמדתו באשר לענישה המשמעותית הנדרשת בעבירות הגורמות לתאונות הדרכים, שתוצאות חלק מהן קטלניות, לשם סיוע בהרתעה עונשית וקידום מודעות ציבורית של ציבור הנהגים לשמירה קפדנית יותר על כללי הזהירות בעת נהיגה בכביש, כמו גם בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי ההתנהגות אלו וסיכון חיי האדם ושלמות הגוף.

לעניין זה נאמר בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל
(10.10.05):

"תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם".

וכן, האמירות הנורמטיביות בע"פ 570/07 בן הרוש נ' מדינת ישראל
(7.5.07), על ידי כבוד השופטת ארבל:

"נקודת המוצא של בתי המשפט בגזירת עונשם של מי שהורשעו בהריגה תוך נהיגה ראוי שתגרוס ענישה מחמירה הנותנת ביטוי לערך של קדושת החיים....כשלעצמי אני סבורה, כי אין מאבק נחוש בתאונות הדרכים ללא ענישה מחמירה... רבות מתאונות הדרכים הן תוצאתה של נהיגה בלתי זהירה, שאין עימה הישמעות לחוקי התעבורה והתחשבות בתנאי הדרך. תאונות אלה ניתן למנוע ע"י חינוך לנהיגה אחראית וזהירה, ע"י חינוך לציות לחוק ולכללי הנהיגה הנכונה. ענישה הולמת היא חלק אינטגרלי של החינוך לנהיגה נכונה שביסודה כיבוד נוסעים אחרים, משתמשים אחרים בכביש, לרבות עוברי אורח תמימים. לפיכך אני רואה בחיוב את המגמה להעלות את רף הענישה בגין עבירות אלה".

22. בענייננו, מידת הפגיעה בערך המוגן של קדושת החיים כה גבוהה ונוראה עת נגדעו חייהם של 24 איש ואשה, רבים אחרים נפצעו בגופם ונפשם במידת חומרה כזו או אחרת, כמו גם דאבת לב יקיריהם של ההרוגים והפצועים. מחיר דמים נורא כתוצאה מנהיגתו המהירה וחסרת הזהירות של הנאשם, אשר לא תאמה את תנאי הדרך והגיעה לשיאה בעת ניסיון העקיפה הסתמי והמיותר שהסתיים בתאונה.

23. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה שהביאו להרשעתו של הנאשם בהריגה הם גם אלו שעומדות לחובתו בעת גזירת הדין: ה"רצון לעקוף" שליווה את הנאשם לאורך כברת דרך שקדמה לביצוע, כך סתם, ללא סיבה, אך משום שחשב שנהג האוטובוס השני "משחק" עימו ומונע ממנו לעקוף. ודוק! אין מדובר בהיסח הדעת או רשלנות או חוסר זהירות רגעית, או איחור בתגובה למצב סיכון שנגרם על ידי אחר שלא היה צפוי מראש, אלא בהתנהגות מודעת שהחלה כבר בעת היציאה ממחסום עין נטפים, עת גמל הנאשם בליבו לעקוף את האוטובוס בו נהג ואזנה, ביצע מספר ניסיונות עקיפה לאורך הדרך כשהוא נוהג במהירות ובחוסר זהירות, עד שביצע את אותה עקיפה קטלנית ותוצאותיה הטראגיות.
24. היות הנאשם נהג מקצועי, נזקפת אף היא לחובתו. בהתנהלותו הפר הנאשם את חובת הזהירות המוטלת עליו כנהג ככלל, ומקל וחומר את חובת הזהירות המוגברת הנדרשת מנהג המסיע לפרנסתו נוסעים רבים ברכב ציבורי, חובת אחריות לשלומם וביטחונם של הנוסעים ברכבו.

האחריות המוגברת המחייבת זהירות מוגברת מצידו של נהג בכלי רכב ציבורי, משליכה בין היתר, גם על חומרת המעשה. ברע"פ 8191/11 מזרחי נ' מדינת ישראל
(20.11.11), נקבע לעניין זה (בשינויים המחוייבים):

"בית משפט השלום לתעבורה נימק היטב מדוע מצא לנכון לגזור עונש שאינו קל. בין היתר נלקחו בחשבון שיקולי ענישה רלבנטיים כגון הרתעה ומניעה; עבירותיו הקודמות של המבקש וחומרתן; העובדה שמדובר בנהג של הסעות ילדים. בעניין זה אומר בעקבות בתי המשפט הקודמים, כי המסיע ילדים נוטל עליו אחריות משפטית, מוסרית ואנושית כבדה, וככובד האחריות – כך יטה העונש לחומרה". (הדגשה שלי- צ.צ)

וברע"פ 3761/11 חלף נ' מדינת ישראל
(18.5.11):

"המבקש נהג על משאית. כלי רכב רב עוצמה שככובד משקלו כך כובד האחריות המונח על הנוהג בו".

הנה כי כן, הנאשם אשר נדרש לרמה גבוהה ביותר של זהירות ותשומת לב, נטל סיכון מוגבר בביצוע העקיפה, הן לאור המהירות הגבוהה בה נהג בכביש משופע ומפותל, אמנם בישורת, אך לפני כניסה לעקומה, והן לאור תפקידו כנהג הסעות הנוהג ברכב בעל מסה עצומה ועמוס בנוסעים וכבודה, ולפיכך טומן בחובו, באופן אינהרנטי, סיכון מוגבר.

25. נסיבה נוספת, שיש להידרש לה, הנה מחיר הדמים הנורא שגבתה העבירה. הגם שמדובר בעבירה אחת מבחינה צורנית עובדתית, הרי שמהבחינה המהותית – מוסרית יש להתחשב, בריבוי הנפגעים ובשיקול המוסרי, אליו מצטרף גם שיקול ההרתעה. וכך נאמר בעניין זה בע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל
(10.10.11):
"מניין החיים שנקטלו בתאונה הוא שישה ובנסיבות שתוארו תהא זו תוצאה לא מוסרית – הן מנקודת המבט של קורבנות התאונה והן בשל הקלות שאין לקבלה בהתייחסות למעשי המערער – לראות בכך מעשה אחד לצורך ענישה. מסקנה זו נטועה בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית המורים אותנו לכבד חיי אדם ולהגן עליהם באשר כל אדם הוא עולם מלא. קטילת חיי אדם בעבירה מחייבת, איפא, הטלת עונש המבטא ערכים אלה. גישה זו תקפה וראויה ליישום לא רק לגבי נאשמים המורשעים בעבירות ביטחון ובביצוע פיגועי טרור ההמוניים, אלא גם לגבי מי שהורשעו בקטילת חיים רבים בתאונת דרכים בשל נהיגה פזיזה ובלתי אחראית, דוגמת נהיגתו של המערער שבפני
נו אשר החליט ליטול לידיו את ההגה בעודו נתון תחת השפעת אלכוהול וסמים מסוכנים."
וכן ע"פ (ב"ש) 1581-08-13 אלגבור נ' מדינת ישראל
(25.12.13).

26. בתאונת דרכים קשה ומזעזעת בה עסקינן, אשר הייתה מן החמורות שידעה המדינה, נגדעו חייהם של 24 בני אדם ונפצעו רבים אחרים בדרגת חומרה כזו או אחרת, כל אחד מהם עולם ומלואו, בעלי משפחות, תוכניות לעתיד, שאיפות, תקוות ומאוויים. הם לעולם לא ישובו. אחריות הנאשם לקטילת חיים כה רבים בשל נהיגה פזיזה וחסרת זהירות ותוך נטילת סיכון מוגבר באופן שתואר לעיל, כמו גם שיקולי הרתעה ומוסר, מצדיקים ענישה משמעותית. חיי אדם הם עולם ומלואו ואין להם שיעור, לא ניתן לכמתם במחיר של עונש הולם באמצעות חישוב אריתמטי יבש הכופל במניין ההרוגים והפצועים, אולם מתחם הענישה יקבע תוך שניתנת לכך הדעת.

27. לצורך קביעת מתחם ההולם, ביקשה המאשימה לגזור גזירה שווה מפסיקה שנקטה בגזירת עונש מאסר ארוך בפועל ארוך:

בע"פ 8748/08 ברכה, שאוזכר לעיל, הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בהריגת 6 בני אדם, ביניהם אחיו, בתאונה שנגרמה לאחר שנהג ברכבו במהירות גבוהה מאוד (171 קמ"ש), כשהוא תחת השפעת סמים ואלכוהול תוך חציית צומת באור אדום. בית המשפט העליון אישר עונש מאסר בפועל בן 16 שנים; מאסר על תנאי ופסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לצמיתות.

בע"פ 7332/11 עטאללה נ' מדינת ישראל
(6.10.13), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו, בהריגת 4 בני אדם עקב נהיגה בשכרות, מהירות מופרזת, נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם לא היה לו רישיון נהיגה וגם נפסל לפי החלטה שיפוטית קודמת), ללא רישיון רכב ותעודת ביטוח בתוקף. בית המשפט העליון העמיד את עונש המאסר בפועל על 14 שנים (במקום 15 שנים שנגזרו בבית המשפט המחוזי) ואישר את רכיבי הענישה הנלווים: מאסר על תנאי, פסילה ופיצוי.

בע"פ 2832/10 בוחבוט נ' מדינת ישראל
(5.9.11), הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות, בהריגת 2 חבריו, בתאונה שארעה עת נהג הנאשם שטרם מלאו לו 18 שנים, ללא מלווה, וגרם לתאונה תוך עקיפה מסוכנת, אשר בוצעה במהירות מפורזת בקטע כביש משובש (מהירות העולה על 90 קמ"ש ומתקרבת ל-110 קמ"ש במקום 60 קמ"ש בהתאם לתמרור). בית המשפט העליון העמיד את עונש המאסר בפועל על 6 שנים (במקום 7 שנים שנגזרו בבית המשפט המחוזי) ואישר את רכיבי הענישה הנלווים: מאסר על תנאי ופסילה.

ע"פ 8266/06 קוביאקוב נ' מדינת ישראל
(6.11.07) הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בהריגת 4 בני אדם בתאונה שנגרמה עקב נהיגה במהירות מופרזת (40 קמ"ש מעל המותר), עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף. בית המשפט העליון אישר עונש מאסר בפועל של 7 שנים; מאסר על תנאי ופסילה.

ת"פ (י-ם) 19434-06-11 מדינת ישראל
נ' אלמליח (10.10.13), הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות, בהריגת חברו בתאונה עקב נהיגה בשכרות. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של 6 שנים (במסגרת מתחם ענישה שהועמד בין 4 ל-10 שנות מאסר); מאסר על תנאי, פסילה ופיצוי.

28. בענייננו, שלא כבמקרים המתוארים לעיל, לזכותו של הנאשם תיזקף העובדה, כי הגם שהורשע בהריגה, הוא לא עבר עבירת תנועה מובהקת, לא נהג בשכרות או תחת השפעת סמים, לא חצה קו הפרדה רצוף עת יצא לעקיפה, במקום לא היה איסור לעקוף, וגם מהירותו, שהייתה אמנם מופרזת בתנאי הדרך הקונקרטיים ולכלי הרכב הקונקרטי, לא היוותה חריגה גבוהה מאוד מבחינת החוק היבש. על כן נמצא, כי יש לאבחן את המקרה בו עסקינן, מגזרי הדין דלעיל, שם מדובר, על פי רוב, בנסיבות בהם הורשעו הנאשמים בעבירת הריגה על רקע ביצוע עבירות תנועה מובהקות וחמורות המשקפות התנהלות והתנהגות עבריינית של הנאשמים כמו גם זלזול בחוק כגון: נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים; מהירות מופרזת ביותר העולה במידה ניכרת על המותר; חציית קו הפרדה רצוף או אי ציות לאור אדום ברמזור; נהיגה בזמן פסילה וכיוצ"ב.

29. כבר נאמר לעיל, כמו גם בהכרעת הדין, כי מבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הנאשם איננו עבריין תעבורה, נהיגתו הייתה "כשרה לכאורה" ולא גילתה זלזול בשלטון החוק. מימד זה ישקל לקולא בעת קביעת מתחם העונש ההולם.

30. מן העבר השני, ההגנה, בחרה להתייחס לפסקי הדין מקלים כאמת מידה לצורך גזירת העונש: בע"פ 2376/12 הינדאוי נ' מדינת ישראל
(23.6.13), הפחית ביהמ"ש העליון מעונשו של הנאשם והעמידו על 6 שנות מאסר בפועל, לאחר שהנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות תוך עריכת תחרות נהיגה בכביש ובמהירות של 95.95 קמ"ש עת המהירות המותרת היא 80 קמ"ש; בע"פ 3158/00 מגידיש נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(5) 80, (2000) הורשע הנאשם בהריגת הולכת רגל במעבר חצייה ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל. יצויין כי פסקי הדין הללו עניינם בעיקר במישור קו הגבול המפריד בין עבירת ההריגה לעבירת גרם מוות ברשלנות, סוגיה אשר נדונה בהכרעת הדין ובעלת רלוונטיות מוגבלת לשאלת גזירת הדין. עוד יצוין, כי גם בפסקי דין אלו נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר לא מבוטלים.

31. נראה, כי עת הרשיע ביהמ"ש בהריגה בתאונת דרכים, ללא עבירת תנועה מובהקת, נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר הנעים בין 22 – 32 חודשי מאסר בפועל. כך למשל, בע"פ 7461/03 דסוקה נ' מדינת ישראל
(11.12.03), הדומה בנסיבותיו (לא במניין ההרוגים כי אם בנסיבות התאונה), למקרה שלפנינו, עת נהג הנאשם במכוניתו בכביש בין עירוני, בשלב מסוים עקף כלי רכב שנסע לפניו, עבר לצורך כך לנתיב הנסיעה הנגדי וכתוצאה מכך התנגש ברכב שנסע מולו, התנגשות שהובילה להריגתו של אדם ופציעתם של שניים נוספים. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם שהורשע בהריגה, תקופת מאסר של 32 חודשים, מתוכם 22 חודשים לריצוי בפועל וכן פסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים. בית המשפט העליון נמנע מהתערבות בגזר הדין תוך שהוא מציין, כי דרך הנהיגה של הנאשם, מחייבת ענישה חמורה, שיהיה בה משום תרומה להגן על עוברי דרך תמימים וכן מוסיף כי העונש שהוטל איננו חמור כלל.

בע"פ 5167/07 מג'דוב הנ"ל, קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה על קלות העונש. במקרה זה, ביום בו הייתה ראות בהירה וטווח הראייה למרחוק, נהג הנאשם בצורת "זיג זג" במשאית שמחובר לה גורר ונגרר, וחזר על כך יותר מפעם אחת. בפעם השנייה שעשה כן, סטתה משאיתו אל שולי הכביש מעבר לקו המפריד ופגעה ברוכבות אופניים תוך קטילת חייה של אחת ופציעתה הקשה של אחרת. בית המשפט העליון החמיר את עונשו כך שבמקום עונש מאסר של 18 חודשים לריצוי בפועל, קבע שעונשו יעמוד על 30 חודשים וכן אישר את רכיבי הענישה הנוספים: מאסר על תנאי ופסילה.

32. הנה כי כן, בפסיקה הנוהגת במקרה של הרשעה בהריגה בתאונת דרכים, ללא התנהלות עבריינית תעבורתית מובהקת, הועמד העונש על 22 – 32 חודשי מאסר בפועל. בענייננו, יש להוסיף ביטוי לחומרה, הנגזרת מהיות הנאשם נהג מקצועי והאחריות המוגברת המוטלת עליו בגין כך, כמו גם נחישותו לעקוף את האוטובוס שלפניו, ללא כל סיבה, אך משום שחשב שנהגו מונע ממנו לעקוף, ומעבר לכך, הוא מניין ההרוגים הפצועים הנורא מכל וזועק לשמיים.
לאור תיקון 13 המבטא את מרכזיות עקרון ההלימה בקביעת העונש, בהתחשב בחומרת מעשיו של הנאשם כמפורט לעיל, ובתוצאה הקשה מנשוא של מעשיו, קציר דמים, מותם של 24 בני אדם ופציעתם של רבים אחרים, וכן בהתחשב בפסיקה הנוהגת, אולם, גם בהעדר התנהלות תעבורתית- עבריינית, נמצא לקבוע את ממתחם העונש ההולם בעניינו, בעבירת ההריגה והעבירות שנלוו לה, בין 7 ל 10 שנים.

33. בשלב השלישי של גזירת עונשו של הנאשם, יש לתת את הדעת לנסיבותיו האישיות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם, יליד אוקראינה, עלה לארץ בשנת 1992, משמש כמפרנס העיקרי של משפחתו אשתו ושתי בנותיו, תאומות בנות 16, וכן חולק עם אחיו את הסיוע להוריהם המבוגרים. ברי כי הפגיעה של העונש שיוטל על הנאשם במשפחתו איננה מבוטלת, למצער, מן ההיבט הכלכלי של העניין. הוא הדין גם מבחינת מצבו הרפואי שאינו בכי טוב, הגם שהוא אדם צעיר יחסית - הנאשם אובחן לפני כשבע שנים, כחולה במחלת סרטן בלוטת התריס, שנגרם כנראה לאחר שנחשף לקרינה רדיואקטיבית במהלך שירותו בצבא הרוסי באזור העיר צ'רנוביל. הטיפול בו חייב כריתה מלאה של הבלוטה, ומאז הוא מטופל בטיפול תרופתי ומצוי במעקב תרופתי. לאחרונה סובל הנאשם, על פי תיעוד רפואי, מחוסר איזון הורמנלי ובעיות פרקים על רקע "אוסטיאוארטריטי או בשילוב עם טראומה".

34. כמו במרבית מחוללי תאונות הדרכים, גם במקרה דנא, אין חולק, כי מדובר באדם שניהל את חייו באופן נורמטיבי, תיפקדו תקין, וכפי שהעידו מעסיקיו בעבר ובהווה, הוא אדם אמין אחראי ומסור. ניכר על הנאשם, כי התאונה הותירה בו את אותותיה, שברה את רוחו והוא חש אבל וצער עמוק על תוצאותיה. מעבר לכך, מדובר באדם נעדר עבר פלילי או עבר תעבורתי מכביד (23 הרשעות תעבורה, הרשעות מסוג ברירת משפט), זאת בהינתן כי מדובר בנהג מקצועי משנת 1992, השנה בה עלה לארץ. לאור כל האמור, המליץ שירות המבחן, כהמלצה כללית, שלא למצות עמו את הדין.

עינינו הרואות, כי הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, מהוות שיקול לקולא בעניינו של הנאשם. יחד עם זאת, כבר נקבע, לא אחת, כי בעבירות מסוג זה שתוצאותיהן קשות ביותר, נסוגות הנסיבות האישיות של הנאשם מפני האינטרס הציבורי והמשקל שיש לתת להן אינו גבוה הואיל ורבים מן הנאשמים בעבירות כגון דא, הינם אנשים נורמטיביים.

בעניין זה, יפים דבריו של כבוד השופט מ. חשין בע"פ 8103/05 עותמאן נ' מדינת ישראל
(19.12.05):

"תאונות הדרכים בארץ לבשו ממדים מבהילים ותרומתם הזעומה של בתי המשפט יכול שתבוא, בעיקר בהענשת העבריינים כראוי. עברייני תנועה הם, על דרך הכלל, אנשים מן הישוב, אנשים "נורמטיוויים" כפי שנהוג לכנותם. אלא שאל לנו ללכת שולל. בקפחם חיי אדם, כפי שהמערער קיפח את חייה של אשה צעירה, הופכים אותם אנשים "נורמטיוויים" לעבריינים מן השורה, ובהיותם מה שהם, חובה היא המוטלת עלינו למוד להם כרישעתם".

35. בהתחשב במסר החברתי הכללי הנדרש באכיפת החוק במקרים מסוג זה, בהם מדובר בחיי אדם רבים שנגדעו באבם בשל נהיגה פזיזה וחסרת אחריות מחד גיסא, אל מול נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם העומד לדין שלא ניתן להתעלם מהן מאידך גיסא, ייגזר העונש במתחם הענישה דלעיל, תוך התחשבות בנסיבות אישיות אלו. לא נמצא כי יש לתת לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל מיוחד המצדיק סטייה לקולא מהמתחם, אין מדובר בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן והן אינן עומדות ביחס לגודל הטרגדיה לה גרם הנאשם והשלכותיה ארוכות הטווח. בהתחשב בכל האמור, נמצא, אפוא, כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן 8 שנים.
ב. מאסר על תנאי בן 24 חודשים והתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע או ניסיון לעבור עבירות כאמור, או עבירה של גרם מוות ברשלנות.
ג. פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לרכב ציבורי או כבד לצמיתות.
ד. פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לרכב רגיל למשך 25 שנה מיום 17/12/08.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד ואדים סיגל
הנאשם וב"כ עו"ד מזרחי
צילה צפת
, שופטת
החלטה

ניתן עיכוב ביצוע ל- 45 ימים, גם תוך שימת לב להמלצות התסקיר לדחות את ריצוי העונש על מנת ששרות המבחן יוכל לסייע לנאשם במיון מוקדם מול גורמי השב"ס, לצורך שיבוצו התואמת את מצבו, כישוריו וצרכיו.

הנאשם יפקיד סכום נוסף במזומן בסך של 20,000 ₪ וכן תומצא ערבות צד ג' של אחיו מר יבגני גלפונד על סך של 50,000 ₪.
הסכום במזומן והערבות יופקדו תוך 3 ימים.

לאור האמור יתייצב הנאשם לריצוי עונשו ביום 8/4/2014 בשעה 10:00 בשב"ס ברמלה.

מוצגי המאשימה – צמיגים ומחשב גיר יושמדו תוך 45 יום היה ולא יידרשו על ידי בעליהם.
עו"ד סיגל יודיע החלטה זו לבעלי המוצגים.
ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד ואדים סיגל
הנאשם וב"כ עו"ד מזרחי
צילה צפת
, שופטת
עמוד 1 מתוך 12








פ בית משפט מחוזי 8165/09 מדינת ישראל נ' אדוארד גלפונד (פורסם ב-ֽ 23/02/2014)