פסקי דין על צפריר יזרעאל | פסקי דין על גורן י. ח. חקלאות בע"מ

485-08/10 א     19/02/2014




א 485-08/10 צפריר יזרעאל נ' גורן י. ח. חקלאות בע"מ








בית משפט השלום באשדוד



ת"א 485-08-10 יזרעאל נ' גורן י ח חקלאות בע"מ




בפני

כב' סגן הנשיא, השופט גיל דניאל


תובע

צפריר יזרעאל

נגד


נתבעת


גורן י. ח. חקלאות בע"מ






פסק דין


התובע מכר לנתבעת שתי מקצרות, וזאת בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.1.09.

המקצרות הועברו לידי הנתבעת וזו העבירה לתובע תשלום ראשון בסך של 48,500 ₪ (כולל מע"מ).

הנתבעת עשתה שימוש במקצרות בעונת הקציר של שנת 2009.

הצדדים העלו זה כנגד זה טענות בקשר להסכם מכר המקצרות. הנתבעת טענה, כי המקצרות אינן תקינות וכי התובע הציג בפני
ה מצג שווא לגבי מצבן. התובע טען, כי הנתבעת הפרה ההסכם בכך שלא שילמה לו את התמורה שנקבעה.

בהמשך לכך, נחתם בין הצדדים הסכם לפיו הגיעו הצדדים להסכמה כי ההסכם למכירת המקצרות יבוטל ותבוצע על ידי הצדדים השבה הדדית. קרי – הנתבעת תחזיר לתובע את המקצרות (כולל החלקים שנמסרו לה על ידי התובע) והתובע יחזיר לנתבעת את הסכום ששולם לו (48,500 ₪).
עוד הוסכם, כי הנתבעת תשלם לתובע תשלום עבור השימוש שנעשה על ידה במקצרות.

הצדדים מינו בורר מוסכם על מנת שיקבע את גובה התשלום בגין השימוש במקצרות וכן יקבע את ההוראות וההסדרים המתחייבים מביטול ההסכם וביצוע ההשבה כאמור, לרבות החזרת המקצרות וכל החלקים שנמסרו לנתבעת ובמקביל החזרת השיקים שנמסרו לתובע.

הצדדים אישרו בהסכם כי ידוע להם שלבורר המוסכם היכרות מוקדמת עם שני הצדדים והם מוותרים על כל טענה בקשר עם כך. חרף זאת, הליך הבוררות לא יצא אל הפועל והתובע הגיש לבית המשפט תביעה כספית נגד הנתבעת.

בכתב התביעה דורש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שכירות ראויים בגין השימוש במקצרות ובחלפים. לעמדת התובע, יש לחשב את דמי השכירות הראויים לפי מספר השעות בהן נעשה שימוש במקצרות (518 שעות), בהתאם למחיר שעת עבודה במחירון ארגון עובדי הפלחה (521.8 ₪). לפי חישוב זה טען התובע כי מגיע לו סכום כולל של 270,292 ₪. מסכום זה מוסכם על התובע שיש להפחית הוצאות דלק בסך 21,901 ₪ בהן נשאה הנתבעת (אשר כלולים במחיר לשעה לפי המחירון).

התובע העמיד את תביעתו לתשלום דמי שכירות ראויים על סך 248,391 ₪.

כמו כן, התובע דורש תשלום בגין החלפים שנמסרו ולא הוחזרו בסך של 53,575 ₪.

בניכוי הסכום ששולם לתובע, אותו יש לקזז מהסכומים האמורים, הועמדה התביעה על סך של 255,457 ₪ (נכון ליום 15.4.09, סיום עונת הקציר).

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי המקצרות שנמכרו על ידי התובע לנתבעת לא היו תקינות. במקצרות נתגלו ליקויים ובעיות קשות ואין ספור תקלות. כתוצאה מכך נגרמו לנתבעת נזקים והפסדים רבים. הנתבעת נאלצה לשאת בהוצאות ביצוע תיקונים, רכישת חלפים, חילוץ והובלת המקצרות. הבעיות והתקלות שנתגלו במקצרות גרמו לפגיעה קשה בתפקוד המקצרות והפחתה ניכרת בהספק העבודה שלהן.

הנתבעת טוענת, כי בשל התקלות שנתגלו במקצרות והעיכוב שנגרם בביצוע עבודות הקציר, היא נאלצה לשכור את שירותיהם של קבלני משנה לצורך השלמת עבודות הקציר.

לטענת הנתבעת, ביטול הסכם המכר נעשה לפי דרישתה, אך בהעדר אפשרות לרכוש מקצרות אחרות בטווח זמן כה קצר, נאלצה לעשות שימוש במקצרות עד לתום עונת הקציר באותה שנה.

הנתבעת מכחישה את טענות התובע בדבר זכאותו לקבלת דמי שכירות ראויים. הנתבעת טוענת כי יש להתחשב בהפרת ההסכם למכר המקצרות על ידי התובע, וכן בנזקים שנגרמו לנתבעת עקב כך. כמו כן, הנתבעת מכחישה את אופן חישוב דמי השכירות, לו טוען התובע.

מטעמו של התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע וכן תצהיר מטעם מר ערן אבני, אשר עבד בעבר אצל התובע וכן עבד במהלך התקופה הרלוונטית אצל הנתבעת.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת, מר יפתח חצור.

העדים אשר הוגשו תצהירים מטעמם העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירים.

תביעתו של התובע כוללת שני מרכיבים: תביעה לקבלת דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשתה הנתבעת במקצרות וכן תביעה לקבלת שווי החלפים, אשר לפי טענתו נמסרו לנתבעת וזו לא החזירה לידיו.

הנתבעת הרחיבה בטענות לעניין הסכם רכישת המקצרות והפרתו על ידי התובע. טענות אלו אינן רלוונטיות לדיון בתביעה זו. שני הצדדים העלו זה כנגד זה טענות בנוגע להסכם המכר ולהפרתו על ידי הצד שכנגד. בשעה שהצדדים הסכימו על ביטול הסכם המכר, וכן הסכימו על הגדרת המחלוקת ביניהם, הרי ששוב אין מקום לדון בטענות אלו של הנתבעת לעניין הפרתו של הסכם המכר. יש להכריע בנושאים אשר הצדדים הסכימו מפורשות ביניהם, במסגרת ההסכם לביטול הסכם המכר, ולקבוע את גובה התשלום בגין השימוש במקצרות וכן לעניין החזרת החלפים.

עם זאת, טענותיה של הנתבעת לעניין תקלות והעדר תקינות המקצרות, חייבות להילקח בחשבון בעת שבית המשפט בוחן את גובה דמי השימוש הראויים בגין השימוש בהן.

כמפורט לעיל, התובע מבקש לערוך את חישוב דמי השכירות הראויים לפי מספר השעות בהן נעשה שימוש במקצרות, בהתאם לשעוני המקצרות (518 שעות). כמו כן התובע מבקש להתבסס על מחיר שעת עבודה בהתאם למחירון ארגון עובדי הפלחה (521.8 ₪ לשעה). חישוב זה מוביל את התובע לדרישה של דמי שכירות ראויים בסך של 270,292 ₪ בתוספת מע"מ. התובע מסכים כי יש להפחית מדמי השכירות את הוצאות הדלק בסך 21,901 ₪. את חישוב הוצאות הדלק עורך התובע לפי כמות של 7,252 ליטר ובתעריף של 3.02 ₪ לליטר. הפחתת הוצאות הדלק נובעת מכך כי במחיר לשעה לפי המחירון, כלולות גם הוצאות הדלק, ואילו במקרה זה הנתבעת היא שנשאה בהוצאות הדלק.

החישוב של דמי השכירות, לפי עמדת התובע, מעמיד את דרישתו לתשלום דמי שכירות ראויים על סך 248,391 ₪ בתוספת מע"מ.

לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי טענות ב"כ הצדדים, אינני מקבל את עמדת התובע ביחס לאופן חישוב דמי השכירות הראויים.

בראש ובראשונה, עולה מתוך הראיות כי המקצרות אכן סבלו מתקלות בעת השימוש בהן על ידי הנתבעת. התקלות האמורות גרעו מכושר העבודה של המקצרות ויש לתת להן ביטוי בהערכת גובה דמי השכירות הראויים.

מהראיות עולה, כי המקצרה הינה חוליה חשובה בהליך הקציר, ולפיכך כאשר מקצרה מסוימת מושבתת עקב תקלה, הדבר פוגע בתהליך הקציר כולו. הנתבעת הצביעה בראיות שהוגשו מטעמה על כך שהמקצרות סבלו מתקלות משמעותיות. אין מדובר בתקלות שגרתיות אלא בכאלו שהצריכו טיפולים מיוחדים ובכלל זאת חילוץ מקצרה באמצעות משאית מנוף ורכישת חלפים, למרות מחסן החלפים שהעמיד התובע לרשות הנתבעת.

התובע והעד מטעמו, מר אבני, טענו כי המקצרות עבדו ללא דופי, אולם בחינה של מכלול הראיות מלמדת כי לא כך היה הדבר. הראיות הצביעו באופן ברור על תקלות משמעותיות וכן על כך שעבודת המקצרות נגרעה בשל אותן תקלות והצורך בתיקון שלהן.

קושי נוסף הנוגע לתחשיב אותו מבקש התובע לערוך לצורך קביעת דמי השכירות הראויים, קשור למספר שעות העבודה של המקצרות. התובע מבקש לערוך חישוב לפי שעון המקצרות, אולם בקשר לכך יש לתת את הדעת לטענת הנתבעת לפיה לא כל שעות המנוע אכן מלמדות על שעות עבודה (שעות פעילות בקציר). שעות המנוע כוללות גם שעות בגין נסיעה לצורך תיקונים וכן נסיעות משטח לשטח.

התחשיב שהתובע מבקש לערוך, לצרוך קביעת דמי השכירות הראויים, מבוסס בעיקרו על מחיר השכרה לשעה לפי מחירון של ארגון עובדי הפלחה. אולם, כלל לא ברור האם ניתן לבסס את קביעת דמי השכירות, דווקא על המחיר הנקוב באותו סעיף במחירון האמור. עצם קיומו של מחירון, אינו מהווה ראיה מספקת לצורף קביעת דמי שכירות על יסוד סעיף מסוים באותו מחירון. במקרים רבים, המצב בפועל בשוק הרלבנטי, שונה מהמחיר התיאורטי הנקוב במחירון. לעתים אף קיימים מספר מחירונים (ובאותו מחירון, מספר סעיפים) כאשר כל אחד מהם נוקב במחיר או בדרך חישוב שונה לנכס או לעסקה.

במקרה שלפנינו, לא הוכח כי קיים נוהג לעריכת עסקאות על יסוד דמי השכירות הקבועים במחירון. כך נראה, כי
אף כאשר נערכות עסקאות בהן מחיר המחירון מהווה בסיס לתחשיב דמי השכירות, עדיין קיימת אפשרות למתן "הנחה" ממחיר המחירון, אשר כלל הנראה מתאימה את העסקה לנסיבותיה ולמצב השוק.

לפיכך, אפילו היה עולה מן הראיות, כי המקצרות היו תקינות, הרי שגם אז, לא ניתן היה לבסס את חישוב דמי השכירות הראויים, דווקא על המחיר לשעה לפי המחירון שעליו מסתמך התובע.

הנתבעת טענה, כי גובה תביעתו של התובע לדמי שכירות ראויים הוא מופרך, וזאת נוכח העובדה כי הסכום אותו דורש התובע בגין דמי שכירות, הינו גבוה בהרבה מהתשלום שהיה מקבל אילו היה מוכר לנתבעת את המקצרות.

אכן, שווי המקצרות יכול לשמש כנתון רלוונטי נוסף לצורך קביעת דמי השכירות הראויים. עם זאת, לא מדובר בנתון מכריע. בנסיבות מסוימות יתכן, כי דמי שכירות עבור שימוש בכלי מסוים, יעלו על שוויו של הכלי, וזאת בשים לב גם לתקופת השכירות, לטיבו המיוחד של הכלי וכן לתנאי השוק ולדמי השכירות הראויים המקובלים בגין השימוש באותו כלי.

בנוסף, הנתבעת טענה כי בשל התקלות שהתגלו במקצרות, ואשר בעטיין נפגעה עבודת הקציר, היא נאלצה להעביר את הביצוע של חלק מעבודות הקציר שאמורות היו להתבצע באמצעות המקצרות, לצד שלישי. אינני סבור כי הנתבעת הביאה די ראיות להוכחת טענתה זו. אכן, עבודת הקציר נפגעה כתוצאה מתקלות בלתי שגרתיות שהיו במקצרות ועניין זה צריך להילקח בחשבון בעת קביעת דמי השכירות הראויים. השאלה האם רק בשל כך שכרה הנתבעת שירותי קבלן משנה, או שמא גם בהעדר תקלות וליקויים בעבודת המקצרות הייתה עושה כן, נותרה ללא מענה ברור.

התשלום אשר שולם על ידי הנתבעת לאותו צד שלישי עבור ביצוע עבודת הקציר באותה עונה, יכול לשמש כנתון נוסף בעת קביעת דמי השכירות הראויים בגין השימוש בשתי המקצרות. בהקשר זה יודגש, כי מנגנון התשלום לקבלן המשנה הינו שונה ולפיכך לא ניתן לגזור גזירה שווה מאותו תשלום. יש להתחשב בשוני בין שני המנגנונים. בעת שהנתבעת עשתה שימוש בעצמה במקצרות, היא נשאה בעצמה בעלויות הכרוכות בביצוע עבודות הקציר. התשלום אשר משולם לקבלן משנה הינו בגין מכלול העבודות, כאשר ההוצאות מוטלות על קבלן המשנה.

הנתבעת הצביעה על סכומים שהיא שילמה לקבלן המשנה בגין עבודות הקציר שבוצעו על ידו. הסכומים ששולמו מבוססים לטענתה על סך של 90 ₪ לטון חומר יבש. שירותי קבלן המשנה כללו הן עבודות קציר במקצרה והן הרמה בקומביין. לטענת הנתבעת, רק שליש מסכום זה הינו עבור עבודת המקצרה, אולם טענה קונקרטית זו לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת.

קושי נוסף הקיים בשיטת החישוב בה נוקטת הנתבעת, נוגע למרכיב הכמות. לא ברור כיצד ניתן לשייך באופן מדויק את כמות החומר שנקצרה באמצעות שתי המקצרות, נתון שהינו רלוונטי לצורך חישוב התשלום לפי שיטה זו. נתון זה לא נבדק בזמן אמת, וכלל לא ברור, האם הנתונים שהובאו על ידי הנתבעת, בניסיון לשייך כמויות לעבודת המקצרות, אכן מדויקים ותואמים את המציאות.

הנתבעת פרטה את ההוצאות שהיו לה, לפי טענתה, בגין השימוש במקצרות (לרבות עלויות התיקון של תקלות). לפי שיטת החישוב של הנתבעת, יש להפחית מהמחיר שהיה צריך לשלם לקבלן חיצוני, עבור כמות החומר שנקצר במקצרות, את העלויות וההוצאות שהיו לה בגין הפעלתן. סיכום ההוצאות מביא את הנתבעת לטענה, לפיה ההוצאות עלו על התשלום שהיה משתלם לקבלן חיצוני. מכך מבקשת הנתבעת להסיק, כי בנסיבות העניין, הנתבע אינו זכאי לתשלום דמי שכירות.

אינני מקבל טענה זו של הנתבעת. אפילו היו לנתבעת הוצאות בגין תיקון תקלות של המקצרות, הרי שאין מדובר בנתונים אשר יכולים להוביל לתוצאה, לפיה אין התובע זכאי לדמי שכירות כלשהם. כאמור, יש להתחשב בתקלות שהיו במקצרות (בקביעת גובה דמי שכירות הראויים) אך במכלול הנסיבות, לנתבעת היתה תועלת רבה מהמקצרות בהן עשתה שימוש, ועל כן חייבת בתשלום דמי שימוש ראויים לתובע.

בקשר לעלויות הדלק, אשר לגביהן אין מחלוקת כי ראוי להפחיתן מתשלום דמי השכירות הראויים, טוענת הנתבעת כי הוצאות הדלק הסתכמו בסך של 52,175 ₪. בהקשר זה קיימת מחלוקת בין הצדדים הנוגעת לכמות הסולר וכן למחירו.

בדומה לנושאים אחרים אשר שנויים במחלוקת בין הצדדים, הרי שגם בנושא עלויות הדלק נמצא כי כל צד הפריז בהערכותיו, כאשר הנתונים שהוצגו על ידי התובע הינם על הצד הנמוך ואילו הנתונים שהוצגו על ידי הנתבעת הינם על הצד הגבוה.

הנה כי כן, בפני
בית-המשפט הוצגו על ידי הצדדים אופנים שונים לביצוע תחשיב דמי השכירות הראויים. כל צד הפריז בניסיונו להגדיל או להקטין את שיעור דמי השכירות. כך גם יש לציין, כי הצדדים לא הביאו בפני
בית המשפט חוות דעת מקצועית של מומחה בתחום.

אף אחת מן הדרכים אשר הצדדים ביקשו ללכת בהן, אינה מובילה לדמי השכירות הראויים, הנכונים וההולמים בנסיבות מקרה זה. התובע, הפריז בחישוביו ואף התעלם מאיכותן של המקצרות אשר התגלו בהן תקלות רבות. הנתבעת מצידה, לא הציגה תחשיב משביע רצון ומשכנע לעניין חישוב דמי השכירות הראויים, ולפיכך לא ניתן לבסס את קביעת דמי השכירות על טענות הנתבעת.

על בית-המשפט לערוך אומדנה של דמי השכירות הראויים וזאת תוך שכלול של הנתונים השונים שהובאו בפני
ו, על מנת לקבוע את דמי השכירות באופן ראוי וצודק, בשים לב לנסיבות המקרה.

לאחר שבחנתי את הנתונים השונים אשר הובאו על ידי הצדדים ושקלתי את משקלם של הנתונים האמורים, אני מוצא לנכון להעמיד את דמי השכירות הראויים עבור השימוש בשתי המקצרות על סך של
90,000 ₪ (כולל מע"מ).

נושא נוסף נוגע לחלפים אשר נמסרו לנתבעת ואשר על פי טענת התובע, לא הוחזרו לידיו.

הנתבעת טענה, כי עשתה שימוש במרבית החלפים שנמסרו לידיה לצורך תיקון המקצרות, הן במסגרת הכנת המקצרות לעונה והן במסגרת תחזוקה ותיקון במהלך העונה. עוד טענה הנתבעת, כי יתרת החלפים בהם לא נעשה שימוש, הוחזרו לתובע. הנתבעת מפנה לאישור שנחתם על ידי התובע (נספח נ/8 לתצהיר הנתבעת). עיון במסמך האמור מלמד כי התובע אישר את קבלת המקצרות וכן מספר פריטים, אך המסמך אינו מדבר על מכלול החלפים שהועברו.

הנתבעת טענה, כי חלפים נוספים נשארו במחסן הנתבעת ועמדו לרשותו של התובע, אך התובע ביודעו כי מדובר בחלפים בלתי שמישים וחסרי ערך, כלל לא טרח לקחת את החלפים.

בעניין זה אני סבור כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, לצורך הוכחת תביעתו בגין החלפים וכן לעניין הסכום אותו הוא דורש. אין ספק כי הנתבעת החזירה לתובע חלפים שונים, כעולה מהאישור שהוצג עליו חתם וכך גם ברור כי הנתבעת עשתה שימוש בחלק מהחלפים לצורך תחזוקה ותיקון של המקצרות, וזאת כפי זכותה בהתאם להסכם בין הצדדים.

הנתבעת מודה כי נותרו חלפים במחסנה (ראה לעניין זה אישור שעליו חתום מנהל הנתבעת מיום 14.1.10, לפיו יש עדיין חלקים השייכים לתובע במחסן הנתבעת בלהבות חביבה). בעניין זה טענה הנתבעת, כי התובע לא טרח ליטול את החלפים שנותרו במחסן, וטענה זו לא נסתרה.

כך או כך, התובע לא הציג תשתית ראייתית מספקת לקביעת גובה התשלום המגיע לו בגין חלפים כלשהם, ככל שנותרו בידי הנתבעת ולא הוחזרו לו. בסוגיה זו הייתה עדותו של התובעת ביחס לגובה התשלום המגיע לו עבור חלפים, בלתי ברורה.

כעולה מהמפורט לעיל, הנתבעת חייבת לתובע סך של 90,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין דמי השכירות הראויים עבור השימוש בשתי המקצרות בעונת הקציר. מסך זה יש להפחית את המקדמה בסך של 48,500 ₪ אשר שולמה על ידי הנתבעת.

הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 41,500 ₪ אותו עליה לשלם לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.09.

בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד, יהיה על הנתבעת לשאת בתשלום הוצאות התובע אותן אני מעמיד על סך של 2,500 ₪ וכן בתשלום שכר טרחת עו"ד של התובע בהליך זה בסך של 7,000 ש"ח.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.


ניתן היום, י"ט אדר תשע"ד, 19 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 485-08/10 צפריר יזרעאל נ' גורן י. ח. חקלאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/02/2014)