פסקי דין על עו"ד יצחק הניג (נאמן של רוכשי חנויות בשוק מחנה יהודה) | פסקי דין על כהן רמי | פסקי דין על כהן מצליח |

29416-08/11 הפ     16/01/2014




הפ 29416-08/11 עו"ד יצחק הניג (נאמן של רוכשי חנויות בשוק מחנה יהודה) נ' כהן רמי, כהן מצליח








בית משפט השלום בירושלים



ה"פ 29416-08-11 הניג נ' רמי ואח'


תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני



בפני

כב' השופטת
רנר שירלי


המבקש

יצחק הניג, עו"ד, נאמן של רוכשי חנויות
בשוק מחנה יהודה

ע"י ב"כ עו"ד שפאר
, סיטון
, הניג


נגד


הטוענים

1.כהן רמי
ע"י ב"כ עו"ד חזי צוריאל
2.כהן מצליח





פסק דין


טען ביניים בשאלה על שם מי מהמשיבים תרשמנה זכויות הבעלות בחנות המצויה ברח' עץ חיים 43 בשוק מחנה יהודה בירושלים.

רקע עובדתי
1. הקדש זיסל וולף שבבעלותו חנויות בשוק מחנה יהודה, פנה באמצעות בא כוחו אל מחזיקי החנויות בהזמנה להציע הצעות לרכישת זכות הבעלות בחנויות (ר' נספח 1א להודעת הפרטים של הטוען 1). קבוצת סוחרים ברח' עץ חיים בשוק, אשר להם זכויות דיירות מוגנת בחנויות, התארגנה להגיש הצעה במסגרת המכרז וזאת באמצעות המבקש כנאמן של הקבוצה.

ההצעה שהוגשה הייתה אחת בשם כל הסוחרים ואולם בהסכם השיתוף בין הסוחרים שקדם להגשת ההצעה נקבעו הוראות המסדירות את היחסים בין הסוחרים ככל הנוגע לרכישת הזכויות. בסעיף 1 להסכם פורטו שמות בעלי החנויות השוכרים את החנויות בדיירות מוגנת. בסעיף 2 להסכם נקבע כי "...יצחק הניג, עו"ד...ימונה להיות נאמן מטעם כל הצדדים בעניין המכרז המשותף אליו ניגשים כל הצדדים. עם זאת, מובהר כי כל צד רוכש אך ורק את הזכויות בחנות שלו לפי הפירוט בסעיף 1 לעיל ורק לגבי חלקו בה". בסעיף 7 להסכם נקבע כי "ידוע כי במקום בעל חנות שלא נרשם לרכוש את חנותו יכול להירשם ולרכוש את זכויות בעל חנות אחר".

2. הטוענים 2-1 הם אחים. ברחוב עץ חיים 43 שבשוק מצויות שתי חנויות. באחת אשר זכויות הדיירות המוגנת בה הן על שם אבי הטוענים מחזיק הטוען 1. בשנייה, נשוא תיק זה, מחזיק כדייר מוגן הטוען 2 (ר' סעיפים 8-6, 16-13 להודעת הפרטים מטעם הטוען 1).

3. על מנת להשתתף במכרז היה על הסוחרים להפקיד דמי השתתפות במכרז. ביום 13.6.11, לאחר שנמסר לטוען 1 כי לא הופקדו דמי ההשתתפות עבור החנויות שברח' עץ חיים 43, הפקיד הטוען 1 את דמי ההשתתפות עבור שתי החנויות בסך כולל של 42,997.5 ₪.

ההצעה שהוגשה מטעם הסוחרים זכתה במכרז. עד לאישור ההסכם בין ההקדש לנאמן על ידי בית המשפט המחוזי, היה צורך לשלם תשלום נוסף עבור החנות שבמחלוקת כך שכולל דמי ההשתתפות במכרז, יעמוד התשלום הכולל בשלב זה על סך של 60,000 ₪. לאחר פנייה של המבקש לשני הטוענים, שילם הטוען 2 בימים 31.7.2011 ו-1.8.11, סך כולל של 60,000 ₪. הטוען 1 שילם ביום 4.8.11 את יתרת התשלום עבור שתי החנויות כך שלמעשה עבור החנות שבמחלוקת שילם אף הוא סך של 60,000₪.

4. אין מחלוקת כי הזכויות בחנות הרשומה על שם האב, תרשמנה על שם הטוען 1. במרכז המחלוקת על שם מי תירשמנה הזכויות בחנות השנייה.

מאחר ובין האחים לא נתגבשה הסכמה על שם מי תירשם החנות שבמחלוקת, בה מחזיק כדייר מוגן הטוען 2, הגיש המבקש את טען הביניים. טען הביניים הוגש מלכתחילה בבית המשפט לענייני משפחה אך בהחלטה מיום 2.10.11 (כב' השופט טפרברג) הועבר לבית משפט זה. ניסיונות להביא את האחים להסכמות במסגרת ההליך שבפני
לא צלחו. בינתיים אושר הסכם הרכישה בבית המשפט המחוזי ונתגבשה הסכמה בין הצדדים כי בשלב זה ישלם הטוען 1 את היתרה הנדרשת וככל שיקבע בתום ההליך שבפני
כי הטוען 2 הוא הזכאי לחנות, הוא יחזיר את הסכומים ששילם הטוען 1 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק (ר' פרוטוקול מיום 25.6.12).

טענות הצדדים
5. לטענת הטוען 1, הטוען 2 מעולם לא חתם על הסכם השיתוף ועל יפוי הכח לעו"ד הניג
ומעדותו עולה כי מסיבותיו החליט לא לגשת למכרז. בהתאם להסכם השיתוף רשאי היה בעל חנות אחרת, ובמקרה זה הטוען 1, לרכוש את החנות. המבקש אף התריע בפני
כל הרוכשים כי ככל שלא יעבירו כספים יאבדו את זכאותם. לטענת ב"כ הטוען
1 אלמלא שילם הטוען 1 עבור החנות, היה מישהוא זר רוכש אותה, ורצונו של הטוען 2 לרכוש את החנות התגבש רק לאחר הזכייה במכרז כשהתברר לו כי ערכה גבוה באופן משמעותי מסכום הזכייה.

לטענת הטוען 2 על פי הסכם השיתוף כל שוכר רוכש את הזכויות בחנות אותה הוא שוכר בלבד וסוכם כי כל שוכר יוכל להסכים כי אדם אחר יירשם כנהנה. במקרה הנוכחי לא נתבקשה ולא נתקבלה הסכמת הטוען 2 לרכישה על ידי הטוען 1. עוד טוען הטוען 2 כי הוא לא שילם את דמי ההשתתפות הראשוניים מאחר ולא נעשתה אליו פנייה בעניין זה.

דיון
6. ההשתתפות במכרז לא נעשתה על ידי בעלי חנויות באופן פרטני אלא על ידי עו"ד הניג
בנאמנות עבור שוכרי החנויות. כשנשאל עו"ד הניג
האם הוא נאמן של הטוען 2 השיב "אני נאמן של הדיירים המוגנים בשוק שרכשו את החנויות. אם הנאמנות שלי כלפי הטוען 1 או 2 זה בית המשפט יחליט" (ר' עמ' 5, שורות 17-16).

אמנם בעדותו לא יכול היה עו"ד הניג
להצביע על יפוי כח עליו חתם הטוען 2 עובר להשתתפות במכרז (ר' עמ' 9, שורות 25-5). עם זאת לעדותו היו הרבה מקרים של סוחרים שלא חתמו על יפוי כח ומכל מקום יפוי כח עשוי שייעשה בעלפה (ר' עמ' 5, שורות 21-20; עמ' 9, שורה 29). אין גם מחלוקת כי לאחר הזכייה במכרז חתם הטוען 2 על יפוי הכח (ר' עדותו של המבקש בעמ' 9, שורות 16-13) והכלל הוא כי "אישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה" (סעיף 6(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965).

יתר על כן. גם הטוען 1 עצמו לא חתם על יפוי כח פורמאלי למבקש. בתחילתו של יפוי הכח שצורף לטען הביניים (נספח ב') רשומים שמותיהם של 25 נותני יפוי הכח. ככל הנוגע לחנויות שברח' עץ חיים 43 מופיעים שמותיהם של כהן שמעון – אבי הטוענים (מס' 24 ברשימה) וכהן מצליח
– הטוען 2 (מס' 25 ברשימה). במקום המיועד לחתימה בסופו של יפוי הכח מעל שמותיהם של כהן שמעון וכהן מצליח
, מופיעה בשני המקומות חתימתו של רמי כהן – הטוען 1. אמנם הטוען 1 לא התיימר לחתום בשמו של הטוען 2 שמעולם לא הסמיכו לכך, ואולם גם כאן טעון יפוי הכח השלמה בעלפה.

7. אומד דעת הצדדים עובר להגשת ההצעה למכרז הייתה כי כל דייר מוגן ירכוש את החנות אותה הוא מחזיק. כך עולה מהפנייה המקורית להציע הצעות ומהסכם השיתוף. על מנת להימנע ממצב מקום בו בשל כך שאין באפשרות הדייר המוגן לרכוש את הבעלות ירכשו אותה צדדי ג' זרים לקבוצת הרוכשים, הוסכם כי כל שוכר יוכל להסכים כי אדם אחר יוכל להירשם כנהנה במכרז לרכישת החנויות במקום אותו שוכר (ר' סעיף 4 לתצהירו של המבקש).

בענייננו אין טענה כי אי פעם פנה הטוען 1 לטוען 2 על מנת לשאלו האם הוא מסכים לרכישת החנות על ידי הטוען 1 (ר' עדותו של הטוען 1 בעמ' 13, שורות 20-18). עוד נראה, כי לאור היחסים בין הצדדים, אילו פנה היה נענה בשלילה.

8. לנוכח כל האמור – אומד דעת הצדדים עובר להגשת ההצעה למכרז ויפויי הכח שנחתמו, סבורה אני כי ההצעה למכרז הוגשה בשמם של כל שוכרי החנויות, לרבות הטוען 2, אלא אם כן הסכימו כי אחר ירכוש תחתם, מה שאין כן בענייננו.

9. נכון אמנם כי תנאי להשתתפות במכרז הייתה הפקדת ערבות בנקאית בסכום של 750,000 ₪ (ר' עדותו של המבקש בעמ' 12, שורות 18-14). עוד נכון כי מי שהפקיד את דמי ההשתתפות עבור החנות שבמחלוקת בסך של כ-20,000₪ הוא הטוען 1 ולא הטוען 2. עם זאת, כלל לא ברור מה היה קורה אילו לא הפקיד הטוען 1 את הסכום האמור עבור החנות שבמחלוקת.

מעדותו של עו"ד הניג
עולה כי היו שני מקרים נוספים של שוכרי חנויות שלא הפקידו את הסך הנדרש עובר להשתתפות במכרז. באותם מקרים, מאחר ואי גיוס הסכום הכולל הדרוש עלול היה לסכל את ההצעה כולה שהוגשה כאמור כהצעה אחת בשם כל שוכרי החנויות, הפקיד את הסך הנדרש אחד מבעלי החנויות האחרים בשם יאיר חיים, כאשר לאחר מכן הושב לו כספו בצירוף פיצוי מסוים והדיירים המוגנים המקוריים רכשו בסופו של דבר את החנויות שלהם (ר' עדותו של המבקש בעמ' 6, שורות 32-25). על פי עדותו של המבקש "היה לי גיבוי מאדון יאיר חיים שהוא הבטיח שיכניס כסף במקום חנויות שלא שילמו אבל המשאבים שלו היו מוגבלים וכל העסק עמד בפני
קריסה, לכן צלצלתי לכל מי שלא שילם את הכסף" (ר' עמ' 8, שורות 6-4).

הטוען 1 הפקיד את הכסף עבור החנות שבמחלוקת והחנות הנוספת ככל הנראה ביום האחרון בעקבות פנייה טלפונית אליו על ידי המבקש אשר פנה אותה עת לכל מי שטרם שילם (ר' עמ' 8, שורות 8-1). ואולם יתכן כי אילו לא היה מפקיד, לפחות לא עבור החנות שבמחלוקת, היה מפקיד את הכסף מר יאיר חיים, שהפקיד כאמור את התשלומים הדרושים עבור שתי חנויות נוספות (ר' גם עדותו של המבקש בעמ' 13, שורות 5-1).

10. אין בידי לקבל את הטענה כי די בכך שהטוען 2 לא הפקיד את סכום ההשתתפות הנדרש והטוען 1 הפקיד, על מנת שהראשון ייחשב כמי שוויתר על זכותו לרכוש את החנות לטובת האחרון. כעולה הן מעדותו של המבקש והן מעדותו של הטוען 2, פנייה טלפונית כדוגמת זו שנעשתה אל הטוען 1 "ברגע האחרון" לא נעשתה אל הטוען 2, לעדות המבקש מאחר ולא היו לו את פרטיו של הטוען 2 ודרך להתקשר עימו (ר' עמ' 10, שורות 20-19). אכן בפגישה הראשונית שהתקיימה במשרדו של עו"ד הניג
לצורך ההתארגנות לקראת הגשת הצעה למכרז, נכחו ככל הנראה שני הטוענים. הובהר אז גם כי על מנת להשתתף במכרז יש צורך בהפקדה (ר' עמ' 12, שורות 28-8). עם זאת, אין כל ראייה לכך כי נעשתה פנייה נוספת אל הטוען 2 לאחר אותה פגישה. למעשה מחקירתו של הטוען 2 במהלך הדיון עולה כי ספק אם היה מודע לכך כי אכן הפקדת הסך האמור על ידו היא תנאי להשתתפות במכרז (ר' עמ' 12, שורות 32-8; עמ' 15, שורות 19-11).

אמנם בהודעת הפרטים שהגיש וגם בעדותו מציין הטוען 2 כי היה ספקן לגבי הליך המכרז, לאחר שמי שייצג את ההקדש שבבעלותו הנכסים, ואשר ניהל נגדו תביעת פינוי אותה עת, מסר לו כי העניין "אינו רציני". עם זאת, אין ראיה לכך כי הסכים לוותר על זכותו לרכוש את החנות. זכות שנבעה הן מהפנייה הראשונית להציע הצעות, והן מהסכם השיתוף. בנסיבות כפי שפורטו כאמור אין גם לראות באי התשלום משום הסכמה.

11. אין מחלוקת כאמור כי לאחר הזכייה במכרז וטרם אישור ההסכם על ידי בית המשפט המחוזי הפקיד הטוען 2 את הסך של 60,000 ₪ בידי המבקש. כעולה מעדותו של המבקש מאוחר יותר, לנוכח ההסכמה שנתגבשה במסגרת ההליך, השיב לו את כספו. מעדותו של המבקש עולה כי מעבר לסך המקורי של 60,000 ₪ שהופקד על ידי הטוען 1, הופקד על ידו מאוחר יותר סך של 181,783 ₪ כך שסכום הרכישה הכולל עמד על סך 241,783 ₪ (ר' עמ' 8, שורות 28-25).

מסקנתי היא איפוא כי יש לרשום את החנות שבמחלוקת על שם הטוען 2 בכפוף לכך שישלם את כל התשלומים ששולמו על ידי הטוען 1 עבור רכישת החנות בסך כולל של 241,783₪ לטוען 1 כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו למבקש.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 60 יום מהמצאת

פסק דין
זה. לא ישולמו הסכומים האמורים בתוך פרק זמן זה, תירשם החנות על שם הטוען 1.

בכפוף לאמור לעיל, ניתן צו גודר בהתאם לתקנה 233(א) כנגד הטוען 1.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.






ניתן היום,
ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 29416-08/11 עו"ד יצחק הניג (נאמן של רוכשי חנויות בשוק מחנה יהודה) נ' כהן רמי, כהן מצליח (פורסם ב-ֽ 16/01/2014)