פסקי דין על אניס אבו עג'אג' | פסקי דין על גמיל אבו עגאג

46007-05/12 סע     23/02/2014




סע 46007-05/12 אניס אבו עג'אג' נ' גמיל אבו עגאג








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע


ס"ע 46007-05-12

23 פברואר 2014





לפני
:
כב' השופט
צבי פרנקל
נציג ציבור עובדים: מר משה גולדפרב
נציג ציבור מעבידים: מר מאיר סהר

התובע:
אניס אבו עג'אג'

(
ת.ז.
-
043172642)
ע"י ב"כ: עו"ד נדב דלומי
-נגד-

הנתבע:
גמיל אבו עגאג

(
ת.ז.
-
023150303
)
ע"י ב"כ: עו"ד נביל עתאמנה



פסק דין



1.
התובע הגיש תביעה בסכום של 87,500 ₪ נגד הנתבע לקבלת זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע- המפעיל סוכנות דואר ביישוב כסיפה. התובע הועסק אצל הנתבע מחודש 11/00 ועד 01/12.

2.
התובע והנתבע הם בני דודים, התובע הגיש בעבר תביעה נגד הנתבע בתיק ס"ע 55733-03-11 לקבלת זכויות סוציאליות,
לאחר הגשת אותה תביעה הגיעו הצדדים להסכם, לאור ההסכם הגיש התובע בקשה למחיקת התביעה.

3.
ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 2.1.11 בהסכם נקבע שעל הנתבע:


א.
לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 3,200 ₪;
ב.
לפצות את התובע בסך של 5,600 ₪ בגין העדר הפרשות לפנסיה ולהפריש כספים כדין מכאן ואילך;
ג.
לשלם לתובע את ימי החופשה שנצברו עבורו או לחילופין לאפשר לו לנצל את החופשה במלואה ובתשלום כמובן;
ד.
למסור תלושי שכר בזמן;
ה.
לשלם לתובע שכר לפי תעריף שעתי של 27 ₪;

כמו כן נקבע בהסכם שהצדדים יבדקו
אפשרות של
עבודה מפוצלת, סוגיית קרן ההשתלמות תיבדק ע"י מנהל החשבונות של הנתבע ונקבעו עניינים הקשורים לניהול הסניף ובכלל זה שהתובע יגיע להשתלמויות כנציג הסניף ויעביר השתלמויות לצוות וידאג לקידום המכירות והשיווק בסניף.

4.
התובע טוען שהנתבע לא פעל על פי ההסכם ולכן נאלץ להתפטר בדין מפוטר והוא תבע פיצויי פיטורים בסך של 56,497 ₪, בנוסף תבע התובע דמי הבראה בשיעור של 5,475 ₪, פדיון חופשה בסך של 16,740 ₪ וכן תבע את הפיצוי בסך של 5,600 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות וזאת לאור ההסכם מיום 2.1.11 וכן הפרשי שכר בסך 3,167 ₪ (3,200 ₪ כמוסכם בהסכם בהפחתת 2,033 ₪ ששולמו בחודש 7/11 + 2,000 ₪ בגין חודשים ינואר ופברואר שבהם טרם עודכן שכרו השעתי של התובע כפי ההסכם בין הצדדים). בנוסף מבקש
התובע מכתב שחרור לכספים שהופרשו עבורו לקרנות.

5.
התובע שלח מכתב לנתבע בו הודיע על סיום העבודה, המכתב נושא
תאריך של
5.1.12 בו כתב:-

הנדון: הודעה על סיום עבודתי בסוכנות הדואר

1.
במשך לשיחתנו מיום 1/1/2012 בה הודעתי לך על כוונתי לסיים את עבודתי אצלך וניתנה לך הודעה מוקדמת בת חודש ימים שכן הודעתי כי אסיים עבודתו בסוף החודש.
2.
למותר לציין כי הפסקת עבודתי בסוכנות הינה אך בשל אי תשלום שכרי בשלמותו ומועד וכן בשל אי תשלום זכויות סוציאליות כגון חופשה שנתית והבראה ואי תשלום לקופות גמל.
3.
כידוע לך עניין זכויותיי עלה לפני למעלה משנה בה הבטחת לשלם לי את כל הזכויות וכן לקדם אותי בדרגה לאור העובדה כי הנני עובד אצלך למעשה מעשר שנים, לא רק שלא קיימת את הבטחתך אלא הרעת את תנאי עבודתי בצורה מחפירה.
4.
ניתנה בזאת הודעה מוקמת להתפטרותי מהעבודה בגין מפוטר ולאור העובדה כי זכויותיי לא שולמו אף הבטחתך שלא קוימה.


6.
בפתח דיון ההוכחות הציג והגיש ב"כ התובע מכתב מסוכנות הביטוח של הנתבע לפיו קיים חוב של 890 ₪ שהנתבע לא שילם לחברת הביטוח עבור התובע, ולכן לא ניתן להוציא את הכספים בהתאם לחוק.

7.
הנתבע טוען שהתובע לא זכאי לפיצויי פיטורים. לטענתו, התובע
ביקש לעזוב את העבודה כדי לעבור לעבוד בעבודה טובה יותר והוא לא עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לזכאות לפיצויי פיטורים, בנוסף טען הנתבע שכל מה שנקבע בהסכם מיום 2.1.11 שולם לתובע. הנתבע טוען שמכתב ההתפטרות נמסר רק ביום 20.1.12 ולכן על התובע לשלם לנתבע דמי
הודעה מוקדמת. נוסף לכך, הנתבע טוען שיש לקזז מכל סכום שייפסק סך של 3,500 ₪ בגין חוסר בקופה של סוכנות הדואר שהתובע גרם לכך.

8.
בעדותו בפני
נו תיאר התובע את מערכת היחסים עם הנתבע והעיד
שבמשך השנים היה זקוק להתערבות של בני משפחה כדי לקבל את זכויותיו מהנתבע. התובע הסביר שהמשיך במשך השנים בעבודתו מאחר שהיה עליו לפרנס את שני ילדיו החולים, למרות שזכויותיו קופחו. הוא העיד שלאחר סיום עבודתו אצל
הנתבע, הוא לא עבד במשך חצי שנה,
והתחיל לעבוד
אצל מעסיק חדש רק בחודש יוני 2013 בשכר נמוך בצורה משמעותית מהשכר שהשתכר אצל הנתבע.

9.
הנתבע בעדותו אישר שהתובע עבד שישה ימים בשבוע בשעות שהסניף עבד. כשנשאל לגבי תשלומים של דמי הבראה וחופשה השיב שמנהל החשבונות שלו הוסמך על ידו לשלם על פי החוק ולנתבע היתה גישה למנהל החשבונות בעניינים אלו. כשנשאל האם שילם לתובע את הסכום של -5,600 ₪ פיצוי בגין הפנסיה כפי שנקבע בהסכם מיום 2.1.11 השיב ששילם סכום זה לתובע
במזומן ויש לו עדים על כך ולשאלה מדוע לא זימנם להעיד השיב שאף אחד לא ביקש ממנו להביא עדים, הנתבע אישר שאין תיעוד לסכום זה בתלושי השכר.
הנתבע אישר שלמעט ההסכם מיום 2.1.11 אין בין הצדדים הסכם אחר.
כנשאל הנתבע לגבי הסכום של 3,200 ₪ כפי שנקבע בהסכם הוא השיב שהוא שילם את זה ביום שהתובע עזב את העבודה כלומר בינואר 2012.

10.
התביעה לפדיון הבראה – התובע תבע סך של
5,475 ₪ (15 ימים כפול 365 ₪). הנתבע טען שהזכאות לדמי הבראה קמה בחודש יולי והתובע זכאי לסך של 2,106 ₪ בלבד עבור שישה ימים בשנת 2012.
מאחר שבשנת 2011 קיבל התובע דמי הבראה בסך של 632 ₪ במשכורת 5/11, 562 ₪ במשכורת 4/11 וסך של 351 ₪ בחודש 3/11 בסך כל-
1545 ₪.

לא ניתן לקבל את טענת התובע בעניין ייחסו התשלום בשנת 2011 לשנים קודמות, מאחר שאלו שולמו בתלושי השכר והתובע לא טען במועד התשלום שיש לייחס את התשלומים לשנים עברו, מה עוד שההסכם משנת 2011 שותק לגבי דמי ההבראה. לאור תקופת ההתיישנות לתביעה של דמי הבראה, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את דמי ההבראה לשנתיים האחרונות בהפחתת הסכום שקיבל
בשנת 2011. בסך הכל
3930 ₪.

11.
התביעה לפדיון חופשה-
התובע טוען שהוא זכאי לפדיון של 77.5 ימי חופשה בסך כולל של 16,740 ₪. לטענתו רק בינואר 2008 החל הנתבע לתעד בעמודה נפרדת בתלוש השכר את יתרת החופשה, כאשר הוא עושה זאת מאפס והתעלם מימי החופשה של התובע עד לאותו מועד. התובע טוען שתלושי השכר שמצויים בתיק מלמדים כי הוא לא ניצל ולא קיבל חופשה אלא לכל המוקדם בחודש 9/10 שאז שולמו לו 10.5 ימי חופשה. לטענתו ב-4 שנים שקדמו לתביעתו הראשונה היו אמורים להצטבר לזכותו 71.5 שנים ובתקופה שלאחר מכן ניצל 14 ימים ואמור היה לצבור 20 ולכן הוא זכאי ל-77.5 ימים. לעומת זאת הנתבע טוען שלפי תלוש השכר
האחרון
עומדים לזכות התובע
20.61 ימים. הנתבע הפנה לתלושי השכר בשנתיים האחרונות בהם קיבל ימי חופשה: תלוש 9/10
10.5 ימי חופשה בסך של 2,232
ש"ח, בתלוש 11/10 סך 166 ₪, בתלוש 12/10 סך 166 ₪, בתלוש 2/11 בגין 4 ימים סך 640 ₪, בתלוש 3/11 שולם בגין 3 ימים סך 480 ₪, בתלוש 4/11 בגין 6 ימים סך 960 ₪, תלוש 6/11 בגין 5 ימים סך 829 ₪, בתלוש 11/11 בגין 3 ימים סך 527 ₪, בתלוש 1/12 סך 168 ₪.

בהסכם משנת 2011 התחייב הנתבע לשלם לתובע את ימי החופשה שנצברו עד לאותו מועד או לחילופין לאפשר לו לנצל את החופשה במלואה ובתשלום. הצדדים לא נקבו באותו הסכם
ביתרת ימי החופשה שנצברה, אמנם הנתבע לא הציג כל אסמכתא ששילם סכום כלשהו על חשבון ימי החופשה שנצברו, אולם תלוש השכר האחרון מציין את יתרת הימים.
לאחר שבחנו את הטענות הגענו למסקנה שהתובע זכאי ל-20.1 ימים כחופשה שנתית
לאור תלושי השכר האחרון ובמגבלת תקופת ההתיישנות, התובע בסיכומיו לא התמודד עם תלוש השכר האחרון שחזקה שמשקף את היתרה לה זכאי התובע. התובע לא מחה בזמן אמת אודות התשלומים ששולמו ולא ביקש לזקוף
אותם לתקופה הקודמת.
לאור זאת התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 4,342 ₪ ( 27*8* 20.1)

12.
התובע טען שלא קיבל את הסכום של 5,600 ₪ בגין הפרשות לפנסיה כפי שנקבע בהסכם מיום 2.1.11, הנתבע טען ששילם סכום זה במזומן בנוכחות עדים, אך לא הציג כל ראיה בעניין ולא נתן הסבר מפני מה הסכום לא מופיע בתלושי השכר ובחר שלא להעיד עדים בעניין. בנסיבות הללו, אנו מחייבים את הנתבע לשלם סכום זה בגין העדר הפרשות פנסיה לתקופה של עד ליום 2.1.11.

13.
התובע טוען שהנתבע לא שילם לו את הסך של 3,200 ₪ כפי שנקבע בהסכם מיום 2.1.11. בעדותו אישר הנתבע שאת
התשלום של הפרשי השכר בסך של 3,200 ₪ שהתחייב לשלם בהסכם משנת 2011 שילם לתובע ביום שהתובע עזב, כך שגם לפי גרסת הנתבע- הפרשי השכר שנקבעו בהסכם לא שולמו אלא רק לאחר מכתב ההתפטרות. לעניין זה העיד הנתבע כי הסכום 3,200 ₪ קוזז בגין חוב של הנתבע וזאת בחודש ינואר 2012 כביכול
ביום בו עזב התובע. אין תיעוד לסכום זה בתלושי השכר. התובע בכתב תביעתו בסעיף 21 העמיד רכיב זה על סך של 3,167 ₪ בלבד לאור סכום של 2,033 ₪ שקיבל בחודש יולי 2011 ובתוספת החודשים בהם לא עודכן שכרו השעתי של התובע כפי שהוסכם.
לאור האמור יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום
של 3,167 ₪.



14.

לעניין מכתב שחרור ההפרשות- הנתבע התחייב בשני הדיונים המקדמיים

שהתקיימו בפני
השופט יוספי להעביר מכתב שחרור.
בדיון ביום 28.11.12 הודיעו ב"כ הצדדים:
-

"אנו מקבלים את הצעת בית הדין לפנות להליך גישור.
בנוסף, הגענו להסכמה לפיה הנתבע יעביר לתובע מכתב שחרור ביחס לקופה בחברת "מגדל". היה ובתום ההליך ייפסקו פיצויים, כמובן שהסכום שמשוחרר כעת על רכיב הפיצויים יבוא בחשבון."

בדיון ביום 14.7.13 הודיע ב"כ התובע:-

"
אני הפסקתי לייצג וחזרתי היום, הדבר
(מכתבי שחרור) ייעשה בתוך 7 ימים מהיום ואני אדאג לכך. אני שב ומציין כי כספים שנמצאים בקופת פיצויים ע"ח פיצויי פיטורים
ינוכו מכל סכום שייפסק בעתיד עבור פיצויי פיטורים אם ייפסק."

למרות התחייבות הנתבע
נכון למועד הגשת הסיכומים (פברואר 2014)

הנתבע לא עשה זאת. על כן, על הנתבע להעביר לתובע מכתב שחרור של הקופות לאלתר.


15.
באשר לפיצויי פיטורים- התובע טוען שהוא זכאי לפיצויי פיטורים מאחר שהנתבע לא עמד בהסכם שחתמו הצדדים בחודש נובמבר 2011 ולא שילם לו את הסכומים שנקבעו שם וכן לא שילם לא את דמי ההבראה והחופשה במלואם.
מנגד טוען הנתבע שהתובע התפטר כדי לעבוד במקום אחר בשכר גבוה יותר ורצה רק לקבל את פיצויי הפיטורים. לטענתו התובע לא הוכיח שתנאי עבודתו היו כאלה שאי אפשר לדרוש ממנו להמשיך לעבוד, הוא לא הוכיח קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין המצב בעבודה ולא נתן התראה סבירה כדי שהמעביד יוכל לתקן את ההפרות אם היו. בנוסף טען הנתבע שהתובע המציא לו את המכתב רק ביום 20.1.12, כלומר לא נתן התראה של 30 ימים לפני הפסקת העבודה.
הנתבע טוען שגם אם יש לשלם את פיצויי הפיטורים החישוב צריך להיות לפי 122 שעות בחודש ולא כפי שטען התובע.

16.
בפתח הדיון הציג ב"כ התובע מכתב מסוכן הביטוח של הנתבע,
לפיו הנתבע לא הפריש את כל הסכומים ולכן לא ניתן לשחרר את הפוליסה, ב"כ הנתבע לא התנגד להגשת המסמך. אמנם אין תביעה לקבלת הפרשי פנסיה (למעט הסכום שהוסכם בהסכם בסך של 5,600 ₪) אולם ניתן ללמוד ממסמך זה, שכאמור הנתבע לא התנגד להגשתו, שיש חוסר בקרן הפנסיה של התובע.

17.
טענת הנתבע שהתובע התפטר כדי לעבוד במקום עבודה אחר לא הוכחה, התובע העיד שהיה מובטל מספר חודשים וטענתו לא נסתרה.

18.
לאחר שקבענו שהסכומים שנקבעו בשנת 2011 לא שולמו לתובע במלואם, דהיינו סכום של 5,600 ₪ בגין העדר הפרשות לפנסיה והפרשי שכר בסך של 3,167 ש"ח והנתבע לא הפריש הפרשות מלאות לפנסיה קמה לתובע הזכות להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים לא ניתן לדרוש מעובד להמשיך לעבוד בנסיבות כאלה. משקיבל הנתבע את המכתב בו הודיע לו התובע כי הוא מתפטר מאחר שזכויותיו לא שולמו, והנתבע לא עשה מאומה, ניתן לראות בהתנהגותו כמי שמסכים לתוכן המכתב. לו הנתבע היה מתקן את ההפרות או לחילופין משיב לתובע בכתב ומסביר לו שלטענתו אין הפרות, המצב היה שונה. אולם, משבחר הנתבע להתעלם מהמכתב, אין לו להלין אלא על עצמו וזאת בנוסף להפרות בתשלום הזכויות הסוציאליות כפי שקבענו לעיל.

19.
התובע עבד 11.25 שנים, התובע מבקש לקבל פיצויי פיטורים לפי תעריף של 27 ₪ כפול 186 שעות. הנתבע טוען שהתובע עבד בממוצע 122 שעות בחודש, אולם לא הציג את דו"חות הנוכחות. מאחר שהתובע היה עובד שעתי זאת ניתן ללמוד מסעיף 5 להסכם מיום 2.1.11 , יש לחשב את הפיצויים לפי הממוצע
של 12 חודשי העבודה האחרונים על פי חישוב של העבודה בפועל. מתלושי המשכורת שצורפו לתצהיר הנתבע ניתן ללמוד שהשכר הממוצע של התובע ב-12 החודשים האחרונים עמד על סך של 3,342 ₪. במכפלת תקופת העבודה של התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 37,592 ₪.


20.
באשר לקיזוז ההודעה מוקדמת, מאחר שהתובע לא הכחיש שמכתב ההתפטרות הגיע לנתבע רק ביום 20.1.12, יש לקזז מהתשלומים שפסקנו
דמי הודעה מוקדמת בשיעור של
מחצית החודש. אמנם הנתבע העמיד לצורך קיזוז דמי ההודעה המוקדמת את שכרו החודשי של התובע על סך של 4,000 ₪, אולם משקבענו שהשכר הממוצע החודשי לצרכי פיצויי פיטורין הוא 3,342 על התובע לשלם לנתבע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת מלאה בסך של 1,671 ₪.
גם עובד שמתפטר בנסיבות שמזכות אותו בפיצויי פיטורים אמור לתת הודעה מוקדמת למעביד, בייחוד בנסיבות כפי שקבענו לעיל.

21.
טענת הנתבע שיש לקזז סכום של 3,500 בגין חקירה של רשות הדואר שנמצא חוסר בקופה ולכן יש לחייב את התובע בהשבת סכום זה, לא הוכחה ואנו דוחים טענה זו של הנתבע.

22.
סופו של דבר, על הנתבע לשלם לתובע:


א.
הפרשי שכר בסך של 3,167 ₪;

ב.
פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה עד ליום 2.1.11 בסך של 5,600 ₪;

ד.
דמי הבראה בסך של 3,930 ₪;

ה.
פדיון חופשה בסך של 4,342 ₪;

ו.
פיצויי פיטורים בסך של 37,592 ₪;

מהסכומים שקבענו לעיל יש לקזז סך של 1,671 ₪ בגין מתן הודעה מוקדמת של שבועיים בלבד ולא חודש כנדרש.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין , אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע ימציא תוך שבעה ימים מקבלת פסק הדין מכתב שחרור לקופת הפנסיה והפיצויים.
למען הסר ספק סכום פיצויי הפיטורים שפסקנו לעיל
כולל בתוכו את כספי הפיצויים שהופרשו לקופת הפיצויים, דהיינו יש לקזז את הסכומים שהופרשו, ובתנאי שיינתן לתובע מכתב שחרור.
באשר לכספי התגמולים – עובד ומעביד, כספים אלו
שייכים לעובד ואין לקזזם מהסכומים המפורטים לעיל.

23.
לאור התוצאה אליה הגענו – הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ התובע בסך של 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, (23 פברואר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




נציג ציבור עובדים
מר משה גולדפרב

צבי פרנקל
, שופט

נציג ציבור מעבידים
מר מאיר סהר














סע בית דין אזורי לעבודה 46007-05/12 אניס אבו עג'אג' נ' גמיל אבו עגאג (פורסם ב-ֽ 23/02/2014)