פסקי דין על יהודה שושני |

3038-02/14 המש     23/02/2014




המש 3038-02/14 יהודה שושני נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



המ"ש 3038-02-14 שושני נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 20110029178




מספר בקשה:
1

בפני

כב' השופטת
שרית קריספין-אברהם


מבקש

יהודה שושני


נגד


משיב
ה

מדינת ישראל



החלטה

בפני
בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה

ביום 21.7.13, נערכה כנגד המבקש ונמסרה לידיו, הודעת תשלום קנס שמספרה 20110029178
(להלן – הדו"ח) ועניינה עבירה על תקנה 47(ח) לתקנות התעבורה.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק
ולא שילם את הקנס.

טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי תשובת המשיבה, בה נדחתה בקשתו להמרה באזהרה, לא הגיעה לידיו במועד ולכן, לא פנה בבקשה להישפט.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם שגם בקשת המבקש להמרה באזהרה, הוגשה באיחור ולכן נדחתה וכי המבקש לא פנה כלל אל המשיבה בבקשה להישפט בגין הדו"ח.
עוד טענה המשיבה, כי למבקש ניתנה האפשרות לנתב את ההליך ושבחר שלא להגיש בקשתו במועד, אין להיעתר לה כיום.
המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.




דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.
המבקש לא העלה בבקשתו כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.
יתרה מזו, גם בקשת המבקש להמרה באזהרה, אליה התייחס בבקשתו, הוגשה באיחור ולכן נדחתה.

ברעפ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל
, אמר כבוד הש' רובינשטיין:
"סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 נדרש לבקשת הישפטות באיחור, ומפנה לתנאי סעיף 229(ב), הלא המה שכנוע התביעה "שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד, והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה". ... בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף.... אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים (ראו והשוו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(6) 793, 800; ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), פסקה 7)".




ברע"פ 8653/13, לוי נגד מדינת ישראל
,
אמר כבוד הש' ג'ובראן:
"מעבר לדרוש, יוער לעניין טענותיו כי בקשתו להישפט נדחתה מטעמים פרוצדוראליים, כי גם מאחורי הפרוצדורה מסתתרת מהות, והיא - עיקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי. במקרה דנא, המבקש לא הציג כל טעם להארכת המועד (הארוכה מאד) אותה ביקש, וכפועל יוצא – כל טעם לבכר את "המהות" על פני ה"פרוצדורה". לפיכך, הערכאות הקודמות פעלו כשורה כאשר דחו את בקשתו".


מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.


ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.








המש בית משפט לתעבורה 3038-02/14 יהודה שושני נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/02/2014)