פסקי דין על ולדימיר קריצ'בסקי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

52810-12/11 עבל     25/02/2014




עבל 52810-12/11 ולדימיר קריצ'בסקי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


עב"ל 52810-12-11


ניתן ביום
25 פברואר 2014

ולדימיר קריצ'בסקי
המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב


בפני
: סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
, השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח
נציג ציבור (עובדים) מר אלי בן גרא


בשם המערער – עו"ד הדר שפוני

בשם המשיב – עו"ד רועי שביט




פסק דין


סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פרימן; ב"ל 9473-05-09) בו נדחתה תביעתו של המערער המכוונת נגד החלטתו של המוסד לביטוח לאומי
(להלן גם המוסד) אשר דחה את תביעתו של המערער לתשלום גמלת הבטחת ההכנסה מהטעם כי הכנסותיו עולות על גובה הגימלה שהוא 1,537 ₪.


עיקר העובדות ופסק דינו של בית-הדין האזורי:
2.
כפי שעולה מחומר התיק, המערער הגיש ביום 19.2.09 תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. בחודש ינואר 2009 העביר המבקש לחשבון עובר ושב שלו סכום של 109,148 ₪ שהופקד אצלו כחשבון חיסכון בשנת 2006. אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש ינואר 2009 משך המערער מחשבונו סך של 7,612 ₪ לשימושו בפועל, ובחודש פברואר 2009 משך מחשבונו סך של 6,705 ₪.
תביעתו למוסד לתשלום גמלת הבטחת הכנסה נדחתה על בסיס סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן גם החוק), שלמען הסדר הטוב נצטט כאן את נוסחו:
"הגימלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגימלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה".



"הכנסה" מוגדרת בסעיף 9(א) לחוק, אשר קובע כך:
"הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות –
...
(4)
סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה".

עוד רלוונטית לענייננו תקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב – 1982 (להלן גם התקנות), אשר קובעת כך בחלקיה הרלוונטיים לערעור שלפנינו:
"כהכנסה חודשית מנכס יראו את השיעורים הנקובים בפסקאות (2) ו-(3) להלן לפי העניין, מחולקים ב-12, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל – לפי הסכום הגבוה יותר:
(1)
...
(2)
כהכנסה מנכס מקרקעין, יראו את השיעורים האלה לפי ייעודו של הנכס

...
(3)
כהכנסה מנכס שאינו נכס מקרקעין יראו סכום השווה לשיעור הריבית משוויו של הנכס; על חלק הנכס העולה על 100,000 ש"ח ייווספו השיעורים שבתוספת, לפי האמור בפסקה (5)..
(4)
...
(5)
לשיעורים הקבועים בפסקאות (2) ו-(3), ובכפוף לאמור בהן, ייווסף השיעור הנקוב בתוספת, לפי שווי הנכס, מחולק ב-12".

3.
בפסק דינו של בית הדין האזורי הובהר כי אין חולק בין הצדדים כי ככל שהכספים היו נשארים בתוכנית החיסכון, היתה מחושבת מהם הכנסה לפי 8% מסך הכספים לחלק ל-12 בחודש, זאת לאור הרישא של תקנה 10(א) לתקנות. אולם הובהר בפסק הדין, כי בנסיבות בהן המבוטח פותח את חשבון החיסכון ומעביר את הכספים לחשבון העו"ש, יש לקחת בחשבון את הסכום בו השתמש המבוטח בפועל. בפסק הדין צוין, כי חשבון החיסכון היה ברשותו של המערער כבר בשנת 2006 אולם היה בתוכנית חיסכון סגורה. כאשר העביר את הכספים לחשבון העובר ושב שלו בחודש ינואר 2009 הוא החל למשוך כספים מאותו החשבון לשימוש יום יומי. לכן המוסד דחה את תביעתו כאשר הוא הביא בחשבון את ההכנסה בפועל שבה השתמש המערער.
4.
על פי פסק דינו של בית הדין האזורי, המערער כלל לא טען כי המוסד טעה בכך שלקח בחשבון את הכספים בהם עשה שימוש חודשי כהכנסה, אלא טענתו היתה לרשלנות של המוסד כלפיו, כאשר פקידה במוסד הטעתה אותו בכך שאמרה לו שהימצאות הכסף בחשבונו לא תשפיע על זכאותו לגמלה.

בית הדין האזורי הבהיר למערער כבר במהלך הדיון המקדמי בתיק את ההלכה לפיה אין במסירת מידע מוטעה או מטעה על ידי פקיד כדי להקנות זכות למבוטח או ליצור עילה לזכות, כאשר המבוטח אינו זכאי על פי החוק לזכות הנטענת. עם זאת, המערער עמד על כך שיתקיים דיון הוכחות בתיק.
5.
בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי אף אם המערער הוטעה על ידי הפקידה, אין בכך כדי להקנות לו זכות לגמלה שאינה מגיעה לו בדין. עוד נקבע מעבר לצורך כי לא הוכח מהעדויות ומהראיות שהוצגו כי המערער הוטעה או כי הפקידה נשאלה אם הפקידה נשאלה האם השימוש בכסף המצוי בחשבון יפגע במערער.

לפיכך, נדחתה התביעה והמערער חויב בהוצאות בסך 1,500 ₪, מהטעם כי הובהר למערער מספר פעמים כי אין בסיס לתביעתו אולם הוא התעקש לנהלה וסירב לפנות לקבלת ייעוץ משפטי. מכאן הערעור שלפנינו.
6.
הדיון בערעור נערך במותב חסר ללא נציג ציבור מעבידים, לאחר שנציג הציבור הוזמן לדיון אך נבצר ממנו להגיע.


עיקר טענות הצדדים:
7.
המערער שב וטען בכתב הערעור לפנינו כי הוטעה על ידי פקידת המוסד. בהשלמת הטענות מטעמו, טען המערער כי אין להפלות בינו לבין מי שמחזיק סכום דומה בחיסכון ולא עושה בו שימוש. על פי הטענה, מדובר בהוצאה כספית מאותו סכום חיסכון שמצמקת את סכום החיסכון ולא הכנסה מנכס מניב דוגמת דמי שכירות מנכס.
8.
המוסד, מנגד, טוען כי הוא זקף בדין לחובתו של המערער את הסכומים שמשך מחשבון החיסכון אשר נחשבים ל"הכנסה" לצורך החוק, והסיפא של תקנה 10(א) לתקנות חלה בעניינו של המערער אשר הפיק מהחיסכון הכנסה בפועל. על פי הטענה, סכומים אלה דומים לעזרה משפחתית או אף לשכר בפועל. עוד טוען המוסד כי יש להבחין בין חשבון סגור שלא נעשה בו שימוש לבין שימוש שוטף וחודשי בגובה אלפי שקלים מכספי החשבון.

באשר לטענת ההטעיה, טוען המוסד כי המערער כלל לא הוכיח כי הוטעה על ידי פקידת המוסד, וגם אם תתקבל טענה זו אין בכך כדי להצמיח זכות למערער.

דיון והכרעה
:
9.
לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לעובדות המקרה ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. לכך נוסיף בקצרה את הדברים הבאים.
10.
מקובלת עלינו טענתו של המוסד, לפיה יש לערוך הבחנה לצורך החוק והתקנות בין מבוטח אשר יש בבעלותו חשבון חיסכון אך הוא אינו עושה בו שימוש, לבין מבוטח אשר עושה שימוש חודשי ושוטף בכספי החיסכון בסכומים אשר עולים על סכום גמלת הבטחת ההכנסה. על המקרה הראשון חלה הרישא של תקנה 10(א) לתקנות, אשר קובעת את הנוסחה לחישוב הכנסה חודשית מנכס אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. על המקרה השני, אשר מתאים לנסיבותיו של המערער, חלה הסיפא אשר קובעת כי יראו כהכנסה חודשית מנכס את סכום ההכנסה החודשית המופק ממנו בפועל.


בנסיבות העניין אין חולק כי המערער משך מכספי החשבון במשך חודשיים סכומים אשר עולים על סכום גמלת הבטחת ההכנסה לה הוא היה זכאי, ולכן בדין דחה המוסד לביטוח לאומי
את תביעתו.
11.
כמו כן דין טענותיו של המערער לעניין הטעיה של פקידת המוסד לביטוח לאומי
– להידחות, מנימוקיו של בית הדין האזורי. עם כל ההבנה למערער, ולתחושתו הסובייקטיבית כי נגרם לו עוול בהתנהלותו של המוסד לביטוח לאומי
כלפיו, טענתו לעניין ההטעיה לא הוכחה בבית הדין האזורי, וגם אם היתה מוכחת לא היה בכך כדי להקנות לו זכאות לגמלה כפי שנטען.
12.
סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.


ניתן היום כ"ה באדר א', תשע"ד (25 בפברואר, 2014) בהעדר הצדדים.







סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

השופטת לאה גליקסמן

השופט אילן איטח


נציג ציבור (עובדים) מר אלי בן גרא














עבל בית הדין הארצי לעבודה 52810-12/11 ולדימיר קריצ'בסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 25/02/2014)