פסקי דין על אלדד יצחק פז | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

35232-09/10 בל     27/02/2014




בל 35232-09/10 אלדד יצחק פז נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 35232-09-10



לפני:

כב' השופטת
שרה מאירי
-אב"ד
נציגת ציבור עובדים הגב' חנה גלאי
נציגת ציבור מעבידים הגב' ציפורה ארליך

ה
תובע
אלדד יצחק פז
ע"י ב"כ עו"ד ח. דקל אלבז
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מ. חבקין




פסק דין


1.
ביום 12.4.11 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה מפורט כנגד החלטת הנתבע, הקובעת מעמדו כעצמאי עד 30.4.08.

טוען התובע כי בשנת 2008 החליט לפתוח עסק עצמאי
"
epm
"
("העסק"). כיוון שממוצע הכנסתו החודשית לחודשים ינואר-אפריל 2008 ע"ס כ- 2,300 ₪ הגיש תביעה לד"א, בידיעה כי הכנסתו תקוזז כנגד ד"א ואכן בקשתו אושרה.

במאי 2008 משראה שהכנסותיו מהעסק אינן מספקות החליט לעסוק ביעוץ בהיי-טק. משבחודש מאי לא היו לו הכנסות – הצהיר כי אינו עובד (הגם שלא סגר העסק). בהצהרתו לנתבע, "כתב בתמימות ובחוסר ידע משפטי ו/או כוונה לייחס למילותיו משמעותן המשפטי":
"1.5.08 – לא עובד מקבל דמי אבטלה", אך לא התכוון כי מילותיו יפורשו כהצהרה על סגירת העסק.

ביולי 2008 החל ליתן שירותי יעוץ עד אוקטובר. ב- 31.12.08 סגר העסק וביום 7.1.09 החל לעבוד כשכיר.

במהלך 2008 שילם מע"מ כחוק ובסוף דצמבר שלח למע"מ בקשה מסודרת וקיבל אישור על סגירת העסק ב- 8.2.09.

התובע הצהיר אצל הנתבע כי סגר העסק והפך לשכיר מ- 1.09; בהתאם העסק היה פעיל עד 31.12.08 והתובע סבר, לתומו, כי הענין מאחוריו.

ב- 24.8.09 הנתבע פנה ודרש הפרשי ביטוח והתובע סבר כי עסקינן בחוב נשוא עבודתו ב- 2008 ושילם חובו.

ב- 3.2010 קיבל מכתב מהנתבע כי חב הוא לאבטלה כ- 23,000 ₪. משפנה לנתבע נדהם לגלות כי בעקבות הצהרתו, קבע הנתבע כי סגר העסק ב- 5.08 ולפיכך, חושבה כל הכנסתו ל- 2008 עפ"נ 4 ח' בלבד (1-4/08) וממנה נוצר החוב דלעיל (26,000 ₪ בנכוי ד"א ל- 2.2010).

בהתאם נשלח ע"י יועץ המס שלו ב- 11.4.10 מכתב הצהרה מעודכנת ובקשה לחישוב מחדש ולפיהם יש לפרוש נכון הכנסתו לכל 2008. הנתבע דחה בקשתו.

2.
בהגנתו המתוקנת עתר הנתבע לדחיית התביעה. התובע דיווח על עצמו כעצמאי מ- 10/2007 ועד 4/2008.

התובע דיווח שאינו עובד מ- 1.5.08, במספר הזדמנויות. לא ברור הנטען על תשלומי מע"מ לתקופה 5.08-7.08 כולל, משהתובע הציג תשלום מע"מ "0" לתקופה זו.

לנתבע נודע מהתובע על סגירת תיק עצמאי החל מ- 1.5.08 מועד סגירת תיק מול שלטונות המס האחרים אינו רלוונטי. כל טענה כנגד חיוב מ- 8.2009 – התיישנה. החוב במקור ע"ס 26,329 ₪.

אין הצדקה לפרוס הכנסה לפי שומה ל- 2008 עפ"נ 12 ח' שכן גם לפי כתב התביעה, התובע לא עבד בכל שנת 2008.

התובע הגיש תביעה לד"א ב- 18.2.10 (צ"ל: 2008), תביעה שאושרה ושולמו לו ד"א מינואר 2008 ועד אפריל 2008.

במכתב יועץ המס מ- 11.6.08 נטען כי התובע סגר את עסקו בסוף אפריל 2008. כך ציין התובע גם בדין וחשבון רב שנתי מ- 26.1.09 (בו ציין תקופת עבודתו כעצמאי מ- 10.07 ועד 4.08). ב- 8.09 התקבלה שומת מ"ה ל- 2008 בסך 54,792 ₪, ובהתאם חולקה הכנסתו ב- 4 החודשים בהם עבד עצמאי, בהתאם נשללה זכאותו לד"א לתקופה זו עקב הכנסותיו הגבוהות. בהתאם, נוצר החוב ע"ס 26,391 ₪. רק לאחר הדרישה להחזיר את ד"א ששולמו שלא כדין – שינה התובע הדיווח בדבר מועד הפסקת הפעילות כעצמאי.

3.
לאחר דיון מוקדם בפני
כבוד ס.נ. השופטת ל. גליקסמן הגיש התובע ב- 14.7.11 תצהירו כי עבד בחודש 5.08, אליו צרף אישור חברת טלדור מ- 1.5.11 ולפיו בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2008 שכרו שירותי התובע כיועץ ומכתב מנהל עסקים ראשי של טלדור לתובע כ"מנהל מכרז מיקור החוץ של משרד המשפטים".

ב- 9.10.11 הודיע הנתבע כי אין הסכמה לראות התובע כעצמאי לתקופה

5.08-7.08

וכי גם אם תתקבל טענתו כי עבד בתקופה 1.8.08-31.10.08, ישפיע
הדבר על זכאותו לד"א שכן השומה גבוהה מהמקדמות ששילם.

ביום 29.11.11 התקיים דיון בפני
כבוד השופטת ס. דוידוב-מוטולה.

ביום 30.1.12 הגיש הנתבע ת.ע.צ. של מר יגאל יוסף, מנהל תחום בכיר ביטוח וגבייה בסניף נתניה ("יוסף").

ביום 11.3.12 הודיע הנתבע כי לאחר המצאת תצהיר התובע, הסכים הנתבע לראות בו עצמאי גם בתקופה 8-10/08. כן הודיע כי חוזר הוא על הנתונים העולים מת.ע.צ. שהגיש.

התובע הגיש תצהירו ותצהיר יועץ המס (חיים מיכל; "יועץ המס").

ביום 3.3.13 נשמעה בפני
נו עדות התובע ויועץ המס.

סיכומי תובע הוגשו ביום 16.6.13.

סיכומי נתבע הוגשו ביום 24.11.13.

4.
המסמכים

נ/1 – תביעה לד"א שהגיש התובע ב- 14.10.07 בה ציין כי "לא עסקתי בדבר" מ- 10.07.

נ/2 – דין וחשבון רב שנתי שהגיש התובע ב- 18.11.07 למחלקת ביטוח וגבייה מלא שכירים בו ציין כי מ- 6.07 אינו עובד, חותם בלשכת התעסוקה, מקבל ד"א. "10.07 פתיחת עסק עצמאי עד סוף 2007 לא צפויה הכנסה. ממוצע שעות עבודה בפועל בשבוע 30".

נ/3 – מכתב יועץ המס לנתבע מ- 19.12.07 (במענה למכתב הנתבע מ- 28.11.07 ובו דרישת חוב) המופנה לדו"ח נ/2 ומבקש שינוי החיוב ולהעמיד תשלום ד"ב על מינימום.

נ/4 – דין וחשבון רב שנתי שהגיש התובע ביוני 2008 בו צויין (בנוסף לאמור בנ/2) מ- 1.5.08 "לא עובד. מקבל דמי אבטלה".

נ/5 – מכתב יועץ המס מ- 11.6.08 המצרף את נ/4 (התקבל 15.6.08) ובו נטען כי בתקופות בהן נדרש התובע להפרשי ד"ב – קיבל התובע ד"א וכי בעסק העצמאי שלא (צ"ל: "שלו") לא היו רווחים כלל (בפועל נוצרו הפסדים) ועל כן סגר את העסק בסוף חודש אפריל.

ע"ג נ/5 ציין פקיד הנתבע כי הוסבר לתובע ולמייצג "עניין דמי הביטוח + אבטלה; 16.6.08.

נ/6 – הודעת הנתבע לתובע (למייצג) בדבר שינוי בחישובי ד"ב, חיוב בסך 1,415 ₪ לתקופה 3.08-6.07.

נ/7 – הודעה מ- 16.6.08 לתובע (למייצג) לפיה התובע רשום כמבוטח שאינו שכיר ואינו עצמאי ונשלח לו פנקס לתקופה 6-9.08.

נ/8 – דין וחשבון רב שנתי (התקבל 26.1.09) ולפיו "1.5.08 לא עובד. מקבל דמי אבטלה. 1.09 – שכיר בלבד. סגירת עסק עצמאי".

נ/9 – תשלום 423 ש"ח ב- 15.11.08 (צוין ע"ג התדפיס "תשלום מינימום כלא עובד").

נ/10 – הודעת הנתבע לתובע בנושא מעמד לאחר בדיקת כל המסמכים – לפיה לא נמצא לשנות תאריך סגירת התיק כעצמאי ל- 12.08, משבקשה לסגירת תיק כעצמאי נתקבלה רק לאחר שנוצר חוב באבטלה.

5.
ולהכרעה –
א.
בראשית הדיון הבהירה ב"כ הנתבע כי המחלוקת שנותרה היא לתקופה
5.08-7.08 כולל; 11.08-12.08 כולל; מינואר 2009 נסגר תיק התובע כעצמאי; כי בעקבות שומת מס ל- 2008 שהתקבלה ב- 2009, נשללה זכאותו לד"א לאותם חודשים ב- 2008 בהם קיבל ד"א וכי חולקה ההכנסה ב- 7 (חודשים; לאחר שהנתבע הכיר בתובע כעצמאי לתקופה 8-10.08), מה שיצר שינוי מסויים בחוב ד"א.

בהתאם, יש לבחון הראיות בהתייחס לתקופה זו.


ובאשר לפתיח סיכומי התובע, המבקש כי נבחן ההליך במשקפיים של העובד הסביר ותם הלב, שאינו בעל השכלה משפטית – ברי כי אין עסקינן ב"הודאת בעל דין" – עסקינן בהחלטה שניתנה על בסיס מסמכים שהוגשו ותוך הפעלת שק"ד המוסמך לכך.

עוד יש להבהיר "עצימת עיניים"/"רשלנות" – וכיוצ"ב טענות, אף הן אינן מושא הדיון ולא עפ"י טענות כדוגמת אלה – יש מקום להכרעה.

כך גם, איננו מקבלים הטענה כביכול משאין התובע משפטן, המושגים אינם שגורים בפיו ומשכך, משביה"ד התערב והסביר השאלה – הצהיר-העיד באופן המשתלב עם הנתונים שהציב בראיותיו – הן משלא שוכנענו כי "כ"כ אינו מבין" (מחד) והן משהשתמש באותם מושגים בראיותיו ובזמן אמת, גם תוך שנעזר ביועץ מס וחשבונאי מוסמך (מאידך) ותוך שלפחות ביחס לקיזוז הכנסתו מד"א דוקא "היתה לו ידיעה" (ס' 3 לתצהירו), ואף מצא לומר מה לדעתו "רלוונטי" אם לאו. כך ובהקשר זה – ידע התובע כי עפ"י החוק צריך הוא כך או אחרת.. (עמ. 6 שורות 24-32) (ולמעלה מן הצורך השאלות הוצגו ע"י ביה"ד – משלא נשמעה בפני
נו תשובת עובדה, מדוייקת, כזו שנתבקשה בח.נ.).

לא שוכנענו כלל וכלל כי עסקינן ב"תמימות"/"שיא התמימות", באדם שלא יודע האבחנה בין "לא עובד" לבין "ללא הכנסות"! – עסקינן, בל נשכח, במי ששימש בחברות הייטק (19 שנה), כולל כסמנכ"ל מערכות מידע, בעל השכלה אקדמית, מי שרכש השכלה במהלך 18 שנות לימוד (נ/1).

ב.
ולגופא –

אין חולק כי שינה התובע גרסתו העובדתית בהצהרותיו לנתבע, רק לאחר שנדרש לחוב בדמי האבטלה.

צודק הנתבע בטוענו כי אין לקבל טענות התובע שבפני
נו, כביכול, לא הובנו "המונחים" שבהם השתמש בפני
ותיו לנתבע (רובם, כזכור, ביעוץ של יועץ מס) הם "מקצועיים". עסקינן, בפשטות בשפה השגורה בפיו ככל אדם במעמדו – ואין דומה הצהרתו כי "חדל לעבוד" למילה "אין לו הכנסה"!

די בעיון בנ/4 כדי לראות כי האבחנה בין שני אלה – שגורה בפיו של התובע! (מסמך מודפס, שהתובע חתום עליו) כך גם עולה מעיון בנ/1 אותו מילא בכתב יד התובע בעצמו (פרק ג' מול פרק י') ומנ/2 (סעיף 6, בכתב ידו ובחתימתו).

נכון מפנה הנתבע לכך כי אם עלה ספק כלשהו מניסוח נ/4 – ולא היא – צורף לו מכתב יועץ המס/המייצג (שפעולתו – כפעולת המבוטח!) ה"מבהיר" ברחל בתך הקטנה טענת התובע. וכך גם בנ/8.

בל נשכח עוד כי ברי כי בהצהרתו בנ/1, התביעה לד"א, לפיה אינו עוסק בדבר – אין הלימה בינה להצהרתו בנ/1 לפיה, באותה עת ממש – פתח עסק עצמאי! – מה שודאי לא מוסיף לטענה "להצהרת אמת" לנתבע, או לתמימות/אי הבנת מושגים!

צודק הנתבע בטוענו כי התובע מסר גם בפני
נו גרסאות שאין הלימה ביניהן ביחס לעיתוי הפעלת העסק (עמ. 6 שורה 21, מול שורה 32 ובהתאם – בעמ.7).

הוא הדין בהקשותו היכן "תמימות" התובע כשלא דיווח, בזמן אמת 7.08 – על הכנסותיו (עמ. 8-9).

לכך נוסיף כי, משום מה, חרף דיווח כי חזר לעבוד כעצמאי במחצית השניה של 2008 – המשיך התובע ושילם ד"ב כמי "שאינו עובד ואינו עובד עצמאי".

משדיווח התובע לנתבע על סגירת העסק כעצמאי ועל הפסקת עבודתו ב- 1.5.08, ומשגרסתו למועד פתיחת העסק אף היא לא היתה אחידה ומדוייקת (מאי 2008/אוקטובר 2007 – ושוב אין "פער" זה זניח בעינינו) ומשהתובע והיועץ (בתצהיריהם ובעדותם) לא ממש "דקו פורתא" למועדים – לא שוכנענו כי יש לפעול עפ"י "גרסתו" המאוחרת של התובע ואין לנו אלא לדחותה.

מקובלת עלינו גם הנמקת הנתבע כי אין ראויות טענות התובע, ודאי לאחר שקיבל (באמצעות היועץ!) את נ/6, בו צויינה (במפורש) האבחנה בין הכנסה ומעמד (כוכבית מתחת לטבלה) – ובהתאמה, קיבל את נ/7 בו נדרש לד"ב כמי שאינו עובד ואינו עצמאי – וגם אז, לא "שינה" את הצהרתו או ביקש ללמוד המונחים ומשמעותם.. – כשברי כי גם היועץ מבין היטב, כחשבונאי מוסמך, ודאי כיועץ מס – השוני ומשמעות כל מושג ומונח שנזכר בהליך.

גם בענין זה – איננו עוסקים ב"כוונות" של זה או של אחר.

ובאשר לחישוב הכנסתו – ברי כי נעשה כדין משנקבע מעמדו לתקופה הנדונה – כך אף הכנסתו.

לא נוכל לסיים הכרעתנו בלא שנבהיר כי לא התרשמנו מ"תמימות" (וכנות) טענותיו של התובע בהליך ונדמה הדבר בעינינו כמי המבקש "לחשב (עניינו).. לאַחור".


לאור כל אלה, מששוכנענו כי החלטת הנתבע ניתנה לאחר שק"ד ראוי ומשלא שוכנענו כי הצהרות-פניות התובע לנתבע
ניתנו בעלמא – נדחית התביעה.


הגם שהיה ראוי, לטעמנו, להדרש לשאלת הוצאות – משעסקינן בהליך כנגד המל"ל, לא מצאנו ליתן צו להוצאות, הגם שנדחתה התביעה.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ד, (27 פברואר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם
.








נ.צ. (ע) הגב' ח. גלאי

שרה מאירי
, שופטת - אב"ד

נ.צ. (מ) הגב' צ. ארליך

נחתם ע"י נ.צ. ביום 27.2.14.







בל בית דין אזורי לעבודה 35232-09/10 אלדד יצחק פז נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/02/2014)