פסקי דין על חסן בן מחמוד חליל סעאידה |

3100/04 בש     11/11/2004




בש 3100/04 חסן בן מחמוד חליל סעאידה נ' מדינת ישראל




8
בתי המשפט
בש 003100/04
בית משפט מחוזי נצרת
בתיק עיקרי: פ 000010/04

11/11/2004
תאריך:
סגן הנשיא חיים גלפז

בפני
:

חסן בן מחמוד חליל סעאידה

בעניין:
המבקש
נ ג ד
מדינת ישראל


המשיבה
המבקש וב"כ עו"ד בר עוז
ועו"ד קורונל
ב"כ המשיבה עו"ד מזרחי

נוכחים:

החלטה

בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה ביום 5.8.04 לעצור את המבקש עד תום ההליכים בתיק העיקרי ת.פ. 10/04.

למבקש יוחסו שני אישומים והם:

א) חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין בכך שביום 17.7.04 דקר שני אנשים.

ב) חמישה מעשי איום בשבירת רגליים, בשריפה, במעשי אלימות וברצח וזאת כלפי אנשים שונים.

בהחלטת המעצר נקבע, לאחר בחינת הראיות שבתיק החקירה המשטרתית, כי קיימת אותה תשתית ראייתית נחוצה לשם ביסוס החלטת מעצר, כי קיימת עילת מעצר לא רק מכח הדין אלא אף על פי הנסיבות, ונדחתה, לאחר שקילת, אפשרות של חלופת מעצר שהוצעה בדרום הארץ.

הבקשה כאן אוחזת שני טיעונים עיקריים:

א) לתיק החקירה נוספו ראיות בדמות תצלומים בהם נראה המבקש כשהוא פצוע בגופו, תצלומים שבוצעו ביום מעצרו של המבקש - חמישה ימים לאחר יום הארוע אשר באישום הראשון.

ב) בין המשפחות שהיו מסוכסכות נחתם הסכם סולחה שבמסגרתו אף שולמו על ידי המבקש ומשפחתו פיצויים למשפחת המתלוננים (בהסכם לא פורט סכום הפיצויים וב"כ המבקש הודיעני כי המדובר בסך של -. 70,000 ₪ שכבר שולם).

בטיעון הראשון עותר ב"כ המבקש לראות כרסום בראיות התביעה. ראשית לכל, טענה לו כנגד אי המצאת התצלומים לעיונו של המבקש או בא כוחו עד לעת האחרונה, אף שידוע היה כי קיימים תצלומים כאלה והדבר מצא ביטויו בדיונים בבית משפט זה ובבית המשפט העליון. ולעצם הענין - לטענתו תומך מראה העיניים אשר בתצלומים בגרסת המבקש כי הוא זה שהותקף בסכין ולא הוא היה התוקף אלא המתלוננים.

ב"כ המשיבה טען לענין התצלומים כי המדובר כפי הנראה בתקלה ולא בזדון כלשהו ומכל מקום אין בה, כשלעצמה, כדי להביא לשינוי ההחלטה. כך אף טען כי התצלומים אינם גורעים מן המסקנה כפי שהונחה בהחלטת המעצר ובדיון שקויים בבית המשפט העליון בערר שהוגש על החלטת המעצר, בדבר קיומן של הראיות הלכאוריות שיש בהן כדי לבסס החלטת מעצר.

שבתי וקראתי את תיק החקירה המשטרתי ולא מצאתי כי בתצלומים יש כדי לשנות ממסקנותי בעת מתן ההחלטה המקורית. אכן נראים בגופו של המבקש סימני חבלה (פחותים יחסית, יש לומר, ביחס לפציעתו של אחד המתלוננים לפחות) אך שותף אני לתמיהתו של ב"כ המשיבה הכיצד זה לא פנה המבקש לקבלת טיפול רפואי ואף לא פנה להגיש תלונה בגין פצעי דקירה שכאלה אלא הצביע אליהם רק לאחר שהתייצב במשטרה, על פי הזמנה, 5 ימים לאחר האירוע הנטען. עברו של המבקש הכולל מעשי תקיפה לרבות תקיפות חבלתיות, איומים, התנהגות פרועה, הטרדות ומעשה אינוס וכן רצף האיומים המיוחס לו בכתב האישום דעסקינן, מצביעים אף על אפשרות סבירה כי היה מעורב במעשה אלימות אחר עובר עובר או לאחר יום 17.7.04, שהרי אין ביטוי לטענתו, כי נפצע כפי המופיע בתצלומים, באותו אירוע, בדברי עדי ראייה אחרים.

אשר לעילות המעצר - אלה קיימות אף לאחר שנחתם הסכם הסולחה. מן ההסכם עצמו ומן הראיות שבתיק עולה כי המעשים בוצעו על רקע סכסוך בין המשפחות.

בדקתי שוב ומצאתי שוב כי, אף שמעשה התקיפה המיוחס אירע ביום 17.7.04, הרי שמעשי האיום לרבות, כאמור, איומים ברצח, בשבירת רגלים, שריפת רכוש וכיו"ב איומים, בוצעו במשך כחדשיים ימים בחמישה אירועים נפרדים אשר אחד מהם בוצע יומיים לאחר אירוע התקיפה.

שמע מיניה - אף לאחר האירוע אשר בו בוצעו מעשים ולא רק בדרך מילולית, הרהיב המבקש עוז לאיים.

נתתי דעתי לפסיקה האומרת כי, אף שסולחה יש בה במקרים אלה ואחרים כדי ללמד על כיוון חיובי, הרי שאין בה בהכרח כדי לשמש שיקול עיקרי או מכריע בהחלטה אם יש לעצור נאשמים או לשחררם בחלופת מעצר. כך אף כאן - עסקינן בסכסוך ממושך שמצא ביטויו במעשים נטענים לאורך פרק זמן, חלפו מאז החלטת המעצר שלושה חדשים בלבד, התיק קבוע לשמיעת הראיות בימים הקרובים לשתי ישיבות סמוכות זו לזו ואין המדובר בתיק רחב היקף מבחינת כמות הראיות (נראה לי אף, למקרא חומר הראיות, כי לא יהא צורך בשמיעת כל אלה שנרשמו כעדי תביעה).

בנסיבות אלה לא מצאתי מקום לשנות מן ההחלטה המקורית ולהעתר לבקשה ואני מחליט לדחותה.
ניתנה היום כז' בחשון, תשס"ה (11 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים.
חיים גלפז
, סגן נשיא








בש בית משפט מחוזי 3100/04 חסן בן מחמוד חליל סעאידה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/11/2004)