פסקי דין על שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ | פסקי דין על גדליה חיים דויטש | פסקי דין על ש. שלמה חברה לביטוח ואח' |

14417-09/10 תאמ     11/01/2014




תאמ 14417-09/10 שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ נ' גדליה חיים דויטש, ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 14417-09-10 שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ ואח'

נ' דויטש ואח'




בפני

כב' השופטת
אורלי מור-אל



תובעת


שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ


נ ג ד



נתבע

גדליה חיים דויטש

מודיע לצד ג'


צד ג'




ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ







מטעם ב"כ התובעת:
עו"ד שני יובל
ועו"ד שרם
.
מטעם ב"כ הנתבע והמודיע לצד ג':
עו"ד משה ממן
.
מטעם צד ג':
עו"ד אברמוביץ
.


פסק דין



1.
תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב בבעלות התובעת בעת שהרכב היה מושכר לנתבע. התובעת טוענת, כי בהתאם לתנאי חוזה ההשכרה ומאחר שהנזק הוא במרכב התחתון, הנתבע חייב לשלם את הנזק במלואו. הנתבע מצידו, כפר בגרימת הנזק ובמקביל הגיש הודעת צד ג' נגד מבטחת התובעת בטענה, כי ככל שיקבע שיש לו אחריות לנזק, הרי שעל המבטחת לכסותו, שכן שכר רכב מבוטח והביטוח מכסה את השימוש ברכב על כל היבטיו.

2.
כאן המקום לציין, כי המדובר בתובענה המתנהלת ב"סדר דין מהיר", ועל פי מצוות המחוקק (תקנה 214טז תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984),על פסק הדין הניתן להיות מנומק "באופן תמציתי". כך מורה אותנו (וראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (27.11.03)).


רקע עובדתי בתמצית

3.
בתאריך 23/4/09 שכר הנתבע רכב מן התובעת, חתם על העמוד הראשון בחוזה השכירות שהוצג לו וקיבל לידו
רכב מסוג יונדאי אקסנט, מ.ר. 24-768-66.
4.
בעת קבלת הרכב, בחן עובד התובעת ביחד עם הנתבע את הרכב חיצונית וחתם על "דו"ח קבלת רכב". אין חולק, כי הרכב לא הועלה על ליפט ומרכב תחתון של הרכב לא נבדק.
5.
בתאריך 1/6/09, לאחר חודש ותשעה ימים כשהרכב היה בחזקת הנתבע ונסע בינתיים כ- 4,509 ק"מ, דיווח הנתבע על תקלה שאירעה ברכב, עקב נורית אזהרה שנדלקה בלוח המחוונים והזמין את שירותי הדרך של התובעת.
הרכב נגרר למוסך התובעת בפתח תקווה.
6.
בתאריך 3/6/09 נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם התובעת שמצא, כי קיימת פגיעה במרכב התחתון של הרכב.
טענות הצדדים והסוגיות העומדות לדיון בקצירת האומר
7.
טענת התובעת היא, כי הפגיעה במרכב התחתון נגרמה בעת שהרכב היה בשימושו של הנתבע ועל כן הנתבע הוא זה האחראי לפגיעה שעה שחוזה השכירות התקף בין הצדדים קובע, כי שוכר הרכב אחראי לכל נזק שיגרם במרכב התחתון של הרכב באשר הוא ללא קשר לנסיבות התרחשותו, הרי שהוא חייב לפצות את התובעת בגין כל הנזקים.
8.
הנתבע מצידו מכחיש מכל וכל וטוען, כי בעת שהרכב היה בשימושו לא נגרמה פגיעה בו בכלל ופגיעה במרכב התחתון בפרט. הנתבע מוסיף, כי לא בדק את המרכב התחתון של הרכב עת שכר אותו ואף לא הוצע לו לעשות כן ומשכך בהחלט יתכן, כי קיבל את הרכב במצב זה וכי מדובר בפגיעה מתמשכת שלא הוא אחראי לה. הנתבע גם טען טענות בנוגע לתוקף הוראות החוזה המטילות עליו אחריות לכל פגיעה במרכב התחתון ומוסיף, כי למצער חלק מן הפגיעה אינה במרכב התחתון כלל וכלל. מוסיף וטוען הנתבע, כי ככל שימצא שאכן נגרמה פגיעה כזו עת היה הרכב בשימושו, הרי שהיא תוצאה של תאונה ומכאן שהמבטחת של התובעת, צד ג' בתיק, היא זו האחראית לתשלום הנזק ולכל היותר ניתן לחייבו בדמי ההשתתפות העצמית.
9.
צד ג' בתיק – חברת הביטוח שמבטחת את הרכב בביטוח מקיף, טוענת, כי אין כל יריבות בינה ובין הנתבע, שכן הוא אינו המבוטח, מכל מקום שעה שהנתבע עצמו מכחיש היארעות תאונת דרכים ואף לא הודיע על תאונה כזו, אין הוא יכול להפנות טענה כלשהי כלפיה.
10.
עומדות, איפוא, לדיון שתי סוגיות מרכזיות – בראש ובראשונה האם אכן הוכח, כי הנתבע הוא זה שגרם לנזק והאם מדובר בנזק במרכב התחתון של הרכב כפי שנטען וככל שהתשובה על השאלה הראשונה תענה בחיוב, יש לדון בתוקף הוראות החוזה בין הצדדים המטילות על שוכר הרכב לשאת בכל פגיעה שנגרמת במרכב התחתון. ככל שימצא שמוטלת חבות על הנתבע, יהא צורך לדון בהודעה לצד ג'.
11.
אסקור איפוא את הראיות והעדויות שנשמעו ואבחן את הסוגיות העומדות במחלוקת.
העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו
12.
מטעם התובעת הוגשו חוות דעת שמאי, תצהיר של מנהל הגבייה אצל התובעת, תצהיר של מנהלת סניף התובעת בקריית שמונה שם הושכר הרכב וכן העיד מי שביצע את גרירת הרכב למוסך בעקבות הודעת הנתבע על תקלה. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו ומטעם צד ג' לא הוגשו כלל ראיות ולא נשמעו עדויות אלא נטענו טענות משפטיות גרידא.
13.
הגב' לביב ליאת, מנהלת סניף התובעת בקריית שמונה בזמנים הרלוונטיים משם נשכר הרכב, והעד יצחק עמרם מנהל הגבייה אצל התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית זהים לחלוטין, שרובם ככולם עדות שמיעה, צירוף מסמכים שלא העדים ערכו ופירוט טענות ומסקנות משפטיות. העדים פרטו בתצהירם, כי הנתבע שכר מן התובעת רכבים שונים וכי בהתאם לנהלי התובעת, בטרם קיבל הנתבע את הרכב נציג התובעת בחן את הרכב ומילא דוח רכב יוצא עליו חתם הנתבע. דוח רכב זה צורף לתצהיר. העדים הפנו לסעיפים שונים בחוזה השכירות, וטענו, כי לפי עצה משפטית שקיבלו סעיפים אלה מטילים את האחריות על הנתבע. הוסיפו העדים בתצהירם, כי בהתאם למסמכים שברשותם, כשבוע ימים בלבד בטרם קיבל הנתבע את הרכב לחזקתו נעשה לרכב טיפול תקופתי, כך שהרכב נמסר לנתבע במצב תקין לחלוטין. כן צורף לתצהירם של העדים מכתב ששלח הנתבע שהעדים פרשו אותו כהודאה בקיום החוב. משכך, מסיימים העדים את תצהירם באמירה, לפיה על פי היעוץ המשפטי שקיבלו על הנתבע לפרוע את החוב כלפי התובעת בהתאם להתחייבויותיו במסגרת חוזי השכירות.
14.
העדה לביב ליאת, אישרה בחקירתה הנגדית,
כי מי מן האנשים שהיו מעורבים בהשכרת הרכב לנתבע לא זומנו להעיד. כאשר נשאלה, אם חשבו לברר עם אותם אנשים אפשרות שהיה נזק בגחון עוד טרם השכרת הרכב, השיבה, כי אם הרכב עבר את הנהג הוא תקין להימסר ללקוח.
ב"כ הנתבע שב וביקש, כי תפנה אותו לתצהירה ותפרט האם הנציג שהשכיר את הרכב ידע או ידע על נזק לגחון והעדה השיבה שמרכב תחתון אפשר לגלות רק שמעלים על ליפט, אולם לטענתה יש מסמך שכמה ימים לפני הרכב עבר טיפול ועלה על ליפט. כאשר נשאלה איפוא כתוב שהוא עלה על ליפט השיבה, כי עורכת הדין הפנתה ולא היא. העדה הסכימה, כי כאשר הבודק מראה ללקוח את הרכב, הוא מראה לו מה שאפשר להראות והוסיפה, כי אם מישהו מבקש מעלים את הרכב על ליפט. כאשר נשאלה האם ראתה את הרכב הזה בגחון שלו לפני שמסרה ללקוח, השיבה שאינה יכולה לזכור לפני 4 שנים, היא רואה עשרות רכבים ביום וכאשר יש רכבים במוסך על ליפט היא עוברת ובודקת, אף שאין לה הכשרה במכונאות רכב ואינה שמאית רכב. העדה השיבה, כי מי שערך טיפול לרכב לא זומן להעיד אולם טענה שלא ניתן להחליף שמן בלי להעלות את הרכב על ליפט. העדה אישרה, כי לאחר שהרכב עבר את הטיפול, הוא נסע 800 ק"מ, על ידי לקוחות, אולם שמם לא פורט בתצהיר, שכן הנתבע קיבל את הרכב תקין והמנורה נדלקה אצלו. העדה השיבה, כי אינה יודעת מתי הרכב נבדק אחרי שהוא נגרר ואינה יודעת היכן היה הרכב עד לבדיקת השמאי.
לשאלות בית המשפט אודות אי כיסוי נזק לשמשות וחלקים נוספים כפי שמופיע בהסכם השכירות, הבהירה העדה כי אם הנזק נגרם בתאונת דרכים זה מכוסה, לרבות מתאונה עצמית, לרבות נזק שנגרם, לדוגמא, לגיר כתוצאה מתאונה עצמית, אולם במקרה דנן לא היה שום נזק לפח אז זה לא מוגדר "תאונה", מה גם שהנתבע לא טוען לתאונה.
15.
העד יצחק עמרם אישר בחקירתו הנגדית, כי לא היה שותף לתהליך המסירה של הרכב ואין לו מושג מה נאמר ומה לא נאמר. העד נשאל לגבי ביטוח מקיף שהיה לרכב ולא ידע לומר באיזה חברה הרכב היה מבוטח אם בכלל. כאשר נשאל על ההחרגות בהסכם ההשכרה הפנה לגוף ההסכם וחזר והשיב שאינו יודע מה נאמר לנתבע. העד אישר, כי אינו יודע אלו פעולות בוצעו ברכב במהלך הטיפול, לכמה אנשים הושכר הרכב מאז הטיפול ועד שנמסר לנתבע. העד טען, כי השוכר אחראי לכל נזק לגחון שנגרם לרכב אולם כאשר נשאל מה קורה אם בניסיון התחמקות מפגיעה בילד הרכב עולה על המדרכה ופוגע בגחון השיב, כי כל מקרה ידון לגופו, יש אנשי מקצוע. העד נשאל, מה ימנע מן התובעת לגבות מן הנתבע את הנזק ואחר כך לפנות לחברת הביטוח שלה ולקבל תשלום כפול והשיב שהשאלה לא רצינית.
16.
מר חנן אלימלך, מי שגרר את הרכב לאחר שהודיע הנתבע על תקלה, זומן להעיד בעקבות טענת הנתבע, כי יתכן והנזק נגרם בעת הגרירה. העד העיד בלא שהוגש תצהיר מטעמו והבהיר בתחילת דבריו שהוא גרר בחודש בתקופה הרלוונטית, כ- 350 מכוניות ואינו יכול לזכור כל גרירה. על אף האמור, טען הוסיף העד, כי הבין שנגרם נזק במרכב תחתון לרכב ואין מצב שבגרירה יגרם נזק כזה. העד אישר, כי לא ראה את הרכב, ואף אישר שאינו בוחן רכב אולם טען כי אם נגרם נזק הוא מדווח על כך, מכל מקום אינו זוכר שנגרם נזק כזה בשנת 2009.
17.
שמאי התובעת, אישר את סכום הנזק שקבע בחוות דעתו ואישר, כי הסכום כולל מע"מ אף שהתובעת חברה בע"מ וקיימת אפשרות כי היא זכאית להתקזז בגין המע"מ. השמאי השיב שיכול להיות שאכן כך, אבל זה לא מעניינו.
18.
הנתבע טען בתצהירו, כי עת שכר את הרכב, התבקש לחתום על חוזה השכירות הרגיל ולא נאמר לו דבר על תנאים מיוחדים או חריגים בחוזה השכירות. הנתבע ציין, כי לאחר מכן עבר נציג התובעת סביב הרכב על מנת לבחון נזקים חיצוניים, אך לא הראה לו את מצב גחון הרכב ואף לא העלה זאת כאפשרות.
הוסיף הנתבע, כי ביום 1/6/09 עת חנה הרכב ליד הבית וביקש לנסוע בו נוכח, כי נורית אזהרה נדלקה, עקב כך הזעיק את שירותי תיקון הדרך של התובעת והנציג שהגיע החליט לגרור את הרכב. רק לאחר זמן נודע לו, כי לטענת התובעת נתגלו ברכב סימני פגיעה במרכב תחתון. לא היה ידוע לו על נזקים אלה ולא הוא שגרם להם, שכן נהג ברכב בשימוש ראוי ותקין ולא עבר כל תאונה עם הרכב. הנתבע חזר וטען, כי במעמד חתימת החוזה, לא הובאה לידיעתו העובדה, כי קיימת החרגה למקרה של נזק במרכב תחתון. לטענתו, הדבר נכתב באותיות ננסיות בחוזה, אשר עין אדם אינה יכולה לקרוא. הוסיף הנתבע, כי אם יתברר שהרכב ניזוק עת היה ברשותו, הרי שהדבר מכוסה על פי תנאי הפוליסה הקיימת אצל צד ג'. הנתבע הוסיף עוד טענות לעניין הנזקים המפורטים בדוח השמאי, שחלקם אינם שייכים כלל למרכב תחתון וכן לעניין חובת התובעת כמשכירת רכב.
19.
בחקירה הנגדית אישר הנתבע, כי יכול ושכר שלושה כלי רכב, לדבריו הייתה תקופה שהיה נהג נוסף ברכב, אולם אם היה נהג כזה, זה סוכם עם התובעת. הנתבע אישר את חתימתו על הדף הראשון בהסכם השכירות, אולם הכחיש כאילו מודגש העניין של מרכב תחתון ואף הוסיף, כי הדברים הנאמרים בעת השכרת רכב מתייחסים לעניין הדלק, חיוב בגין נסיעה בכביש 6, השתתפות עצמית ולא מפנים לעניין של מרכב תחתון. לבקשת ב"כ התובעת, הקריא הנתבע סעיפים מן ההסכם ואישר, כי ניתן לקרוא אותו, אולם חזר על כך שהחתימה נעשתה בחפזון, ולא ביקש שיקריאו לו ולא הקריאו לו את ההסכם. הנתבע אישר, כי השתמש ברכב מעל חודש ולא הייתה בעיה עם הרכב, כאשר השימוש שנעשה בו הוא להפצה של מוצרים. לדבריו, כאשר חתם על ההסכם, בדק שיש פוליסה, שכן קרה שהנציג שכח להכניס את הפוליסה בתא. באשר למכתב ששלח לעו"ד על פיו הוא רוצה "לסגור את החוב", השיב כי מדובר היה בתקופה בה היה מאורס והרגיש ש"נופלים" עליו הוצאה לפועל ותביעה ועיקולים, שכן היה

פסק דין
שניתן בהעדר בתיק זה ולפיכך ביקש לסגור את החוב. עוה"ד הציע לסגור ב- 5,000 ₪ והוא היה מוכן לשלם את ה- 2,000 ₪ של ההשתתפות עצמית, כי "זה כבד עליו", אולם קיבל תשובה שהם לא מוכנים.
לשאלות צד ג', אישר הנתבע, כי הרכב לא היה מעורב בשום תאונה למיטב ידיעתו וכי נסע ברכב בכבישים רגילים, הרכב לא עלה על מדרכה, אמנם המנורה נדלקה שהרכב היה אצלו, אולם זה לא קרה מחמת נהיגה או שהכביש היה לא בסדר.
בחקירה חוזרת ולשאלות בית המשפט השיב הנתבע, כי משך בדיקת הרכב בעת מסירתו הוא קצר מאוד שניות, וכי גם היום אין ליפט בהרבה מן המקומות, אבל כשהוא שוכר רכב הוא בודק בעצמו שאין נזילת שמן או מכה במרכב תחתון.
20.
לאור העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו, אפנה לד7/ון בשאלות הדרושות הכרעה ולקבוע האם הנתבע הוא זה שגרם לנזק ברכב.
דיון והכרעה
21.
טוענת התובעת, כי הצטברות הנסיבות שהוכחו מביאות לידי מסקנה כי הנזק למרכב התחתון נגרם בעת שהנתבע עשה שימוש ברכב ומכאן אחריותו לנזק זה. האם אכן כך?
אדגיש, כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש, כי הנטל על התובעת להוכיח, שהרכב נמסר לנתבע תקין וכי הנזק הנטען נגרם במהלך השימוש של הנתבע ברכב.

22.
לאחר שבחנתי, את מכלול העדויות והראיות שהובאו באתי לידי מסקנה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
23.
אקדים ואציין, כי עדותו של הנתבע מהימנה בעיני. הנתבע העיד בפשטות, בצורה שוטפת ובהירה ופרט גם פרטים שהיו עשויים
להזיק לקבלת עמדתו, כמו שעשה שימוש ברכב לצורך עבודתו או שבחלק מן התקופה עשה שימוש בכלי הרכב השכורים נהג נוסף. חשוב להדגיש, כי גם לדידה של התובעת עצמה הנתבע עשה שימוש בכלי רכב שכורים למשך תקופה לא מבוטלת ולא נטען כי גרם לנזק לכלי הרכב האחרים ששכר, כך שלא מדובר במי שנוהג בכלי רכב בחוסר זהירות באופן שיטתי. ניכר מתצהירו ומעדותו של הנתבע, כי הוא נקלע למצוקה לא פשוטה, שעה שהתובעת העמידה אותו בפני
עובדה של חוב גבוה מאוד, דרשה ממנו סכומים גדולים בטענה שהוא גרם נזק למרכב תחתון של הרכב, בלא לתת לו את זכות הבדיקה או התגובה, תוך ניכוי סכומי כסף ישירות מכרטיס האשראי.
דווקא אותו מכתב שכתב הנתבע בכתב ידו לב"כ התובעת, בהמשך לשיחה שניהל עמו על רצונו לסגור את החוב, מכתב שעל פניו נראה כמכתב מוזמן, מלמד על תמימותו וחוסר התחכום של הנתבע שלא השכיל להבין שתובעת עשויה לעשות שימוש בדברים שכתב. יצויין, כי המכתב תמוה, אין בו דבר מהותי, מלבד האמירה שבהמשך לשיחה עם עורך הדין, רצונו לסגור את החוב מול התובעת. ניתן להבין את רצונו של הנתבע לנסות ולסגור את החוב לאחר שכבר החלו נגדו הליכים בהוצאה לפועל בעקבות

פסק דין
שניתן משלא הוגש כתב הגנה ולנכונותו לשלם את דמי ההשתתפות העצמית ובלבד שכל הפרשה תהיה מאחוריו. בניגוד לתובעת, איני רואה במכתבו של הנתבע לעורך הדין הודאה בגרימת הנזק או בקיום מלוא החוב, אלא יותר סימפטום של מצוקה ורצון להביא פרשה זו לידי סיום (ראו דבריו בעמ' 25 לפרוטוקול שורות 29-24).
24.
לעומת עדותו של הנתבע, שהיא עדות ישירה של מי שהייתה לו נגיעה ישירה לרכב לאורך התקופה הרלוונטית, נמנעה התובעת במפגיע מהבאת עדויות ישירות של מי שהייתה להם נגיעה לטיפול והשכרת הרכב הספציפי והסתפקה בהבאת עדויות כלליות של הגב' לביב ומר עמרם – שתצהירם רובו ככולו היה בגדר עדות מפי השמועה וניסיון להסיק מסקנות משפטיות, דבר שחורג מגדר עדותם ומצוי בסמכות בית המשפט.
25.
כך לדוגמא, לא הובא מי שבדק את הרכב טרם השכרתו לנתבע ומי שביצע את הבדיקה יחד עם הנתבע, לא הובא מי שהחתים את הנתבע על חוזה ההשכרה שיכל להעיד על מה שנמסר לנתבע במעמד חתימת ההסכם. לא הובא עד שיעיד על הטיפול שנעשה ברכב שבוע טרם מסירתו לנתבע, שיכל להעיד מה היה מצבו של הרכב בעת עריכת הטיפול, יכל להבהיר האם הרכב הועלה על ליפט בעת הטיפול והאם אפשר שהיו ברכב הנזקים הנטענים.
26.
טענת התובעת כלאחר יד בסיכומיה, כי הוכח רק בשל עצם קיומו של הטיפול כי הרכב הועלה על ליפט ונבדק, אינה יכולה להתקבל. הפעולות הנעשות בגדר טיפול אינן בגדר ידיעה שיפוטית. הגב' לביב אינה בעלת מקצוע בתחום מכונאות רכב, אינה מומחית ולא אינה יכולה להעיד בעניין הפעולות שנעשות בטיפול. התובעת לא השכילה להביא איש מקצוע בעניין זה, למצער הטכנאי שטיפל ברכב או מנהל המוסך שיאשר את המסמך ואת הפעולות שנעשו.

יתירה מזו, הצדדים התנגדו לכל עדות שמועה בתחילת ההוכחות, המסמך אודות הטיפול הוגש באמצעות גורם שלא הייתה לו כל נגיעה למסמך או לטיפול שעבר הרכב. הלכה למעשה, לא רק שלא הוכח שהרכב לא הועלה על ליפט במהלך הטיפול, אלא גם לא הוכח באמצעות ראיה קבילה כי נעשה טיפול לרכב כפי שנטען.
יותר מכל, חסרה לתובעת עדות בעל מקצוע שיש בה כדי לקשור בין השימוש של הנתבע ברכב לבין הנזקים הנטענים, ומשכך טענותיה בסכומים כי מדובר בנזק שלא יתכן שהיה קיים ברכב טרם קיבל אותו הנתבע לחזקתו והרכב לא יכל לעבור כברת דרך כגון זו עם התקלות – לא הוכחו כלל וכלל (סע' 19 לסיכומים). חוות דעת השמאי, אין בה כדי לסייע שכן השמאי תפקידו להעריך את גובה הנזק ותו לאו . תא (ת"א) 71591/04 אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ נ' מ.א.נתנאל חברה לבניין ועבודות ציבור בע"מ (28/8/07).
לעומת זאת, עדות בעל מקצוע או חוות דעת בוחן רכב, שהייתה מנתחת את טיב הנזקים הנטענים ומבהירה את סבירות האפשרות שהרכב נסע במשך תקופה כשהוא סובל מנזקים מסוג זה, מתייחסת לקשר בין אותה נורה שנדלקה והביאה להעברת הרכב למוסך לבין הנזקים הנטענים, מתייחסת למנגנון הגרימה של נזק מסוג זה והאם אפשר שמדובר בנזק מתמשך וכיוצ"ב, יתכן שהיה בה כדי להעביר את הנטל לנתבע לסתור את טענות התובעת. לא רק שלא הובאה עדות או חוות דעת מומחה ברוח זה, אלא אפילו עדים שהיו בשליטתה המוחלטת של התובעת, כמו מכונאי שטיפל ברכב לאחר שהובא למוסך ויכל לשפוך אור על טיב הנזקים ברכב לא הובא לעדות.
בניגוד לטענות התובעת, הדלקות הנורה בעת שהיה הרכב בשימוש הנתבע, כאשר לא הוכח הקשר של הנורה לנזקים הנטענים, לא מעבירה לנתבע את הנטל להוכיח שלא התרשל. לאחר שהתובעת נטלה את הרכב מן הנתבע, השליטה ברכב הייתה בידיה, היכולת לבדוק את הגורם להידלקות הנורה הייתה בידיה, התובעת לא השכילה להרים את הנטל ולקשור בין הנורה לבין הנזקים בגחון ואין לה להלין אלא עצמה.
27.
הגרריסט שנטען שהוא זה שגרר את הרכב בלא לתמוך טענה זו במסמך, הובא לעדות מבלי שיוגש תצהיר מטעמו ומטבע הדברים לא יכל לזכור את הגרירה הספציפית. העד שלל כלאחר יד כל אפשרות שיגרם לרכב נזק במהלך הגרירה, אולם הסתבר כי לא ידע כלל מה הנזק הנטען ברכב לא ראה את הרכב לאחר סיום הגרירה ואין מחלוקת שלא נשאל בזמן אמת, על מהלך הגרירה ועל האפשרות שהנזק נגרם לרכב במהלך אותה גרירה. לא נעשה כל נסיון להשוות בין הנזקים שנמצאו לבין המקומות בהם אוחז הגרר ברכב, לא הייתה כל התייחסות לשיטת הגרירה, תמונות הנזק אפילו לא הוצגו לעד במהלך חקירתו הראשית. העד לא נשאל אלו סוגי נזקים יכולים להגרם במהלך הגרירה. שוב, גם כאן חסרה עדות מקצועית שתשלול את האפשרות שהנזקים או חלקם נגרמו כתוצאה מן הגרירה.
28.
אין זאת, אלא שהתובעת, שסומכת על התנאים הדרקוניים של חוזה ההשכרה והיכולת שלה לנכות על פיו מתוך כרטיסי האשראי של השוכרים את סכומי הנזק הנטענים, לא מתאמצת כלל בזמן אמת ואף לא לאחר מכן לאסוף את הראיות הנדרשות שישכנעו אפילו ברמה המינימלית של מאזן הסתברויות, כי הנזק נגרם בתקופת השכירות של אותו שוכר.
29.
אחזור ואדגיש, העובדה שהנורה האדומה נדלקה ברכב דווקא אצל הנתבע, אינה מהווה ראיה מספקת, שעה שלא הובאה ראיה מינימלית נדרשת שהייתה בידי התובעת ללא כל קושי, לקשר בין אותה נורה ובין הנזקים הקיימים ברכב. אפילו ראיה מהי אותה נורה שנדלקה ולאיזה חלק ברכב היא שייכת לא הובאה. מן המפורסמות הוא, כי כלי רכב מתקלקלים גם כאשר נעשה בהם שימוש זהיר ונכון.
30.
התנהלותה של התובעת והימנעותה מלאסוף ראיות רלבנטיות בזמן אמת ולהעיד עדים רלוונטיים, פועלת כנגדה. ההלכה היא, שאי זימון עד לעדות, או אי הצגת ראיה רלוונטית פועלים כנגד הצד שאמור היה לזמנו ויוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, שלו היה מוזמן אותו עד או מוצגת אותה ראיה לא היה בהם כדי לתמוך בגרסת אותו צד (ראה:

9656/05
נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י (1) 239 , 245, וכן ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד (1) 701]).
31.
כאן המקום להוסיף ולהדגיש, שאפילו העובדה שמדובר בנזק שנגרם ל"מרכב התחתון" של הרכב לא הוכחה. אכן השמאי מתייחס בחוות דעתו בנוגע לתיאור הנזק, לכך שהנזק הוא כתוצאה מפגיעה במרכב התחתון, אך ירידה לפרטי הנזק הנטען, העולה מחוות הדעת כמו גם מחשבונית התיקון מעלה, כי נעשו עבודות והוחלפו חלפים שלא ניתן לשייכם למרכב תחתון. כך נעשו עבודות פחחות, חשמל, איפוס מנורת מנוע, החלפת ממיר לאגזוז, כיוון פרונט, שיפוץ פגוש קדמי, כיוון אורות, איפוס מנורת כרית אויר, תיקון מתלה, לוחית רישוי, צבע, והוחלפו חלקים כגון – מגן מנוע תחתון, ממיר קטליטי, צינור אגזוז, ערסל מנוע, פח חזית, פנימי לפגוש קדמי, שפם לפנס ראשי, פנס ראשי ימין, מגן תחתון למצננים, כיסוי וו גרירה, נורה לפנס ראשי, מהדקים לפגוש קדמי – כל אלה כללה התובעת כלאחר יד במונח מרכב תחתון.
אני בספק, אם הגדרת המונח "מרכב תחתון", מצוי בגדר ידיעה שיפוטית ואינו דורש הוכחה, מכל מקום, ההגדרה המקובלת למונח זה ומכאן ההגדרה שניתנה בפסיקה רחוקה מרחק רב מהנזקים אותם פירט השמאי כלאחר יד כנזקי "מרכב תחתון". כך כאשר נטען, בתביעה דומה, כי שוכר רכב גרם לפגיעה במרכב תחתון שעה שהרכב הוצף, דחה בית המשפט את הטענה ועמד על ההגדרה המקובלת – ואין לי אלא להביא את הדברים כלשונם -
"כפי שנקבע גם על ידי השופט וינוגרד בת.ק. (י-ם) 2336/03
יעקב עמוס נ' דומיקאר בע"מ:
"הביטוי "מרכב תחתון" פירושו, כמקובל בפי כל, חלקו התחתי של מרכב הרכב, המכונה בפי העם "שאסי"", וכדברי השופט כהן בת.א. (ת"א) 223496/02

דומיקאר נ' וונדר דניאל
, את המונח "מרכב" יש לפרש בהתאם למשמעות הפשוטה של המילים, כך שאינו כולל אלא את השלד בלבד".
(

בתא (קריות) 1175/06 אליש עודד נ' בדג'ט - דומיקאר בע"מ
(2/1/08) להלן: "פרשת אליש").
32.
במקרה דנן, עיון בדוח השמאי ובחלקים שתוקנו מעלה, כי התובעת מייחסת לנתבע נזקים שחרגו מן השלד גרידא ומסווגת אותם כ"מרכב תחתון". יצויין, כי באומדן הראשוני של שמאי התובעת שצורף לחוות הדעת מיום 3/6/09, העריך השמאי את העבודות הנדרשות לתיקון נזקי גחון הרכב ב- 3,000 ₪, ואת החלקים ב- 1,500 ₪ - סה"כ 4,500 ₪, הערכה ראשונית זו הגיעה בסופו של דבר לסכום של למעלה מ- 13,000 ₪ בחוות דעת מיום 25/6/2009,
כאשר לא נעשתה כל אבחנה בין נזקים שאולי ניתן לסווגם בדוחק למרכב תחתון לנזקים אחרים וכל הנזקים באשר הם, גם בנוגע להחלפת הפנס הוגדרו כ"מרכב תחתון". ספק אם שוכר רכב אחראי לתשלום נזק שהינו החלפת פנס ופעולות שוטפות נוספות שנעשו ברכב.
33.
בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבוע, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח, כי הנזק הנטען ברכב נגרם בתקופה שהיה הרכב בשימוש הנתבע, כן לא הוכיחה התובעת, כי מדובר בנזק שנגרם למרכב התחתון ומשכך לא עבר הנטל אל הנתבע לסתור את טענות התובעת.

34.
יצויין, כי התובעת טענה שהנתבע הודה שבמשך כל התקופה השתמש נהג נוסף ברכב ומשכך לא יכול לשלול את הנזק שנגרם, אולם בחינת דברי הנתבע בפרוטוקול והקשר הדברים מעלה, כי הנתבע אמר שבמהלך כל התקופה בה שכר שלושה כלי רכב שונים מן התובעת, היה פרק זמן שהיה נהג נוסף ואם היה נהג כזה היה הדבר בהסכמת התובעת (עמ' 22 שורות 26, 29 לפרוטוקול). התובעת לא השכילה להזים דברים אלה. חוזי ההשכרה האחרים לא הוגשו ולא הופרכה הטענה, כי הותר שימוש לנהג נוסף בחלק מחוזי השכירות.

35.
באשר לעובדה שהרכב נבדק לכאורה על ידי הנתבע בליווי איש התובעת, כבר נפסק כי הצהרת השוכר המשתמעת מבדיקה ואפילו הצהרה מפורשת של השוכר, כי ראה ובדק את המכונית ומצא שהיא נמצאת במצב טוב ותקין מתייחסת אך ורק לבדיקה ויזואלית של המצב החיצוני של המכונית על ידי אדם שאיננו מומחה לדבר (ראה: תא (חי')
852/72 דמרי מינה נ' גוד-ייר קומפני פרנסייז גודייר ס.א. מצרפת, פ"מ תשל"ז(1) 129) התובעת אינה יכולה להבנות מבדיקה זו, בפרט כאשר לא טרחה להביא את הגורם הרלוונטי לעדות.
36.
מעבר לאמור עד כאן ובמידה מסויימת מעבר לצורך, אוסיף ואציין לגבי הסוגיה השניה העומדת על הפרק, כי ספק אם ההחרגה הדרקונית בחוזה ההשכרה לעניין אחריות מוחלטת של שוכר רכב לנזק במרכב התחתון של הרכב הנמצאת באותיות ננסיות בעמוד הראשון של חוזה ההשכרה ונמצאת בשנית בצדו השני של הדף בתוך שלל סעיפים, תקפה, לפחות במשמעות לה טוענת התובעת.
37.
לא יכול להיות חולק, כי הסכם השכירות הינו חוזה אחיד, ומתוך כך

חייבת התובעת בחובת גילוי נאות המתבטאת בגילוי דבר העדר הכיסוי הביטוחי, תוך הבלטה מיוחדת של הסעיפים הרלוונטיים והסבת תשומת לב שוכר הרכב לכך (ראה:
תא (ת"א) 71591/04 אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ נ' מ.א.נתנאל חברה לבניין ועבודות ציבור בע"מ
(28/8/2007)). בענייננו כאמור, אמנם ההחרגה הנוגעת למרכב תחתון נמצאת בעמוד הראשון של חוזה השכירות עליו חתום הנתבע, אך האותיות הן מזעריות, בקושי נראות ההחרגה לא מודגשת בצורה כלשהי וכמפורט לעיל, לא הוכח שהתובעת הסבה את ליבו של הנתבע להוראות אלה. כאמור, עד רלוונטי שהחתים את הנתבע על הסכם השכירות לא הובא להעיד והנתבע עצמו, שעדותו מהימנה עלי, אמר כי לא נאמר לו דבר בעניין זה. כמו כן, לא פורטה לפני הנתבע זכותו לבדוק את מרכב הרכב נוכח אחריותו המוחלטת לנזקים מסוג זה, שעה שככל שהייתה בדיקה כזו, היה הדבר יכול להסיר כל ספק מתביעה זו.
התובעת טענה, כי חוק הגנת הצרכן אינו חל, שכן הנתבע עשה שימוש ברכב לצורך נסיעות

במסגרת העבודה. אולם, גם אם אניח שטענה זו נכונה, החובות החלות כאשר המדובר בחוזה אחיד והוראות הנוגעות לתום לב בהפעלת החוזה הן הוראות כלליות החלות גם כאשר השוכר עושה שימוש ברכב לנסיעות לצורך העבודה. יודגש, כי הנתבע לא ביצע את עבודתו ברכב עצמו, דהיינו לא עשה שימוש ברכב לצורך הסעות של לקוחות, אלא נסע לצורך עבודתו עם הרכב מלקוח אחד לאחר, כפי שגם נסע לצרכיו הפרטיים.
באשר לגודל האותיות הנדרש בחוזה אחיד, קבע בית המשפט, לא פעם, כי כתיבת הוראות מהותיות בחוזה באותיות קטנות, הנסתרות מעיני הצרכן מהווה הטעייה מהותית (ראה: בת.א. 16058/01 ברדוגו נ. אקטיביטי תיירות (השופטת ד"ר אגמון גונן), וכן תא (ת"א) 124755/0 כלל חברה לבטוח בע"מ נ' דהן תמר (1/11/2004), שם צוטטו הדברים אגב אותיות מזעריות בחוזה השכרת רכב). המסקנה שהתקבלה היא, כי סעיף מעין זה הנכתב באותיות מזעריות, אינו תקף. משכך, בהחלט יתכן לקבוע, כי התנאים בעמוד הראשון שהם באותיות ננסיות של ממש שכמעט בלתי נראות, אינם תקפים.
אמנם הסייגים באשר למרכב התחתון, מצויים גם בצדו האחר של העמוד עליו חתום הנתבע, אך גם שם מובלעים הסייגים, אמנם באותיות גדולות קצת יותר, אך עדיין באופן צפוף ובלתי קריא והנתבע לא נדרש כלל לחתום על עמוד זה ואין גם ראיה כי הופנתה תשומת לבו של הנתבע לקיומם.
יתירה מזו, ההבהרה המודגשת לפיה "נזקים למרכב תחתון ו/או לצמיגים אינם מכוסים במסגרת הסכם זה, וזאת ללא קשר לנסיבות הארוע או לאחריות" (סעיף 3.1.6) וסעיף נוסף לפיו: "כל מקרה בו ייגרם נזק למרכב התחתון של הרכב ו'או לצמיגים, וזאת ללא כל קשר לנסיבות קרות הנזק ו/או לאחריות השוכר לנזק" (סעיף 6.2.3) מהווה הוראה דרקונית, שאינה יכולה לעמוד.
על פניו, מדובר בתנאי שחזקה שהוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, הכל כמפורט בסעיף 4 (1) לחוק חוזים אחידים, הקובע חזקה כי מדובר בתנאי מקפח במקום שהתנאי -
1)



תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי;
לא יכול להיות ספק של ממש, כי מדובר בתנאי המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהייתה מוטלת על התובעת לולא אותו תנאי שהרי בגדר הסכם השכירות מוסכם, כי הרכב מבוטח וכי התובעת לוקחת על עצמה לדאוג לתיקון תקלות ברכב בין אם כתוצאה מבלאי ובין אם כתוצאה מתאונה, כן מוסכם, כי קיים לרכב ביטוח. הקביעה הנחרצת, כי נזקי מרכב תחתון לא מכוסים ללא קשר לנסיבות הארוע או לאחריות, ספק אם יכולה לעמוד כלשונה.
לא למותר לשוב ולציין, כי גם מעדות עדי התובעת עצמה, עלה, כי מקובל עליהם שישנן נסיבות בהן ההחרגה לא תיושם. הלכה למעשה לאחר שמיעת עדותם של עדי התובעת עצמה נותרה עמימות גדולה בשאלה מתי אחראי השוכר לנזק במרכב תחתון ומתי לא – כך הגב' לביב הביעה עמדתה, כי במקרה של תאונה הנזק מכוסה ואולם מקרה זה לא ניתן לסווג כתאונה שכן אין פגיעה בפח, ואלו מר עמרם הותיר את ההכרעה לאנשי המקצוע. בהקשר זה, יוער כי בוצעו ברכב עבודות פחחות ומכאן שלפי עדי התובעת עצמה ניתן לסווג את הארוע כ"תאונה".
גם ב"כ התובעת עצמו, טען לרשלנות הנתבע בגדר הסיכומים מטעמו, כך שגם על התובעת מקובל שנדרש יסוד נוסף על מנת לחייב בנזק באשר הוא למרכב תחתון והתובעת עצמה אינה טוענת ליישום הוראות חוזה השכירות כלשונן.
הלכה למעשה, לאחר שמיעת עדויות התביעה, מתחזקת המסקנה, כי הנסיבות בהן תיוחס האחריות לשוכר הרכב נתונות לשיקול דעתה המוחלט של התובעת ובמקום שהתובעת מחליטה שהיא רוצה ליישם את הוראות ההסכם כלשונו, היא נוטלת חירות לעצמה להודיע את הדבר לשוכר הרכב, מבלי לתת לו זכות להישמע, לראות את הנזק או לבחון אותו ובהתאם מנכה מכרטיס האשראי את הסכומים בהם הוא לכאורה חייב. מדובר בהתנהלות שקשה להשלים עימה, שמעמידה את שוכרי הרכב בעמדת נחיתות של ממש למול התובעת.
אדגיש, כי רצונן של חברות כמו התובעת להגן על עצמן מפני התנהגות רשלנית וחסרת אכפתיות ברכב שכור ברורה ומובנת, אך את ההסכם על התובעת לקיים בתום לב. התובעת שמייחסת לנתבע חוסר תום לב משווע לאורך כל סיכומיה, צריכה לפשפש בהתנהלותה שלה.
כך ההוראה בסעיף 6.2.1 לפיה אם מדובר בארוע שנגרם בזדון, בחוסר אכפתיות ברשלנות או ברשלנות רבתית מצד השוכר או מי מטעמו למעט במקרה של תאונת דרכים אשר נגרמה עקב רשלנות, היא על פניה הוראה סבירה. ואולם, גם בבוא בית המשפט לפרש הוראה זו, קבע כי דרושה רשלנות רבתי החורגת מדרגת רשלנות גרידא, ולא רק התנהלות רשלנית החורגת מגדר התנהגות של נהג סביר – ראה: עניין אליש – שם פטר בית המשפט שוכר רכב מאחריות שעה שנכנס עם הרכב לשלולית עמוקה, בקובעו כי מדובר בהתנהלות שאינה עולה כדי רשלנות רבתי.
כפי שנקבע שם, אכן יש לעודד שוכרי רכב לנהוג כבעלים, ודוק: כ"בעלים" ולא כ"מלאכים".
התובעת בוודאי שלא הוכיחה רשלנות רבתי מצד הנתבע.
בעניין זה יוסף, כי בניגוד לאותיות הננסיות המופיעות בחוזה לעניין ההחרגה הנוגעת למרכב התחתון, דווקא בעמוד הראשון בצורה מובלטת ומודגשת, בכיתוב נוסף שהוסף על גבי החוזה האחיד, מצויין סכום התשלום בעבור השכירות ליום כולל מע"מ וביטוח – דהיינו, בדמי שכירות הרכב, כלול הביטוח עליו משלם השוכר עצמו שיוצא מתוך הנחה שהוא מבוטח ולכל היותר יאלץ לשאת בתשלום ההשתתפות העצמית. על פניו, ניתן לטעון, כי ככל שרצתה התובעת לסייג קיומו של ביטוח, היתה צריכה לעשות כן באותן אותיות ממש. יצויין, כי בניגוד לטענות התובעת, הנתבע העיד, כי בדק שקיים ביטוח ושהוא נמצא ברכב, על מנת שלא יקלע למצב שלא תהיה לו פוליסה (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 12-13).
38.


העולה מן המקובץ, מכל הטעמים האמורים לעיל דינה של התביעה להדחות.

39.
משנדחתה התביעה, דינה של ההודעה לצד ג' להידחות גם כן, מבלי שאכריע בטענות שהעלה הנתבע מחד וצד ג' מאידך, אציין רק, כי טענת צד ג' כי אין לנתבע כל זכות שהיא לטעון להפעלת הביטוח, היא טענה קשה ובמידה מסוימת בלתי סבירה, שבית המשפט כבר דן בה ומצא לדחותה בנסיבות המצדיקות זאת (ראה: ע"א 4018/97 אסרף סיגלית נ' עיריית חיפה (8/9/97)).
התנהלות צד ג', שלא טרחה לחשוף את פוליסת הביטוח הרלוונטית, לכל אורך ההליך, מדברת בעד עצמה, ועומדת כנגד טענותיה. יכול שלא ניתן לחייב את התובעת להפעיל את פוליסת הביטוח, אולם אם אכן כך הוא על התובעת לשאת במחיר התיקון בעצמה ואין משמעות הדברים שהנזק יכול להיות מושת על הנתבע.
במכלול נסיבות העניין, אני דוחה את ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות.



40.
במהלך הדיון הסכים ב"כ התובעת כי מלבד הסכומים בנוגע לנזק במרכב התחתון, לא חייב הנתבע דבר, שכן הסכומים שהיה חייב בגין השכירות נגבו מכרטיס האשראי, כאשר נגבה אף סכום נוסף מעבר לאותם סכומים. סוף דבר, משלא הוכח, כי הנתבע אחראי לנזקים שנמצאו ברכב ולא הוכח שעל פי הסכם השכירות יש לחייבו לשלמם, התביעה נדחית.

התובעת תשלם את הוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום,
י' שבט תשע"ד, 11 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 14417-09/10 שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ נ' גדליה חיים דויטש, ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 11/01/2014)