פסקי דין על שרית אשל | פסקי דין על רבקה (ויקי) קרמר

59496-10/13 תאח     13/01/2014




תאח 59496-10/13 שרית אשל נ' רבקה (ויקי) קרמר








בית-משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ח 59496-10-13 אשל נ' קרמר




בפני

כבוד השופט גיא הימן


התובעת

שרית אשל


נגד

הנתבעת
רבקה (ויקי) קרמר



בשם התובעת:



עו"ד רונית גוטשל


פסק-דין
1.
זוהי תובענה בסדר הדין המיוחד שלפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לפינויה של הנתבעת מדירת-מגורים אשר בבעלות התובעת, מן הטעמים שתקופת השכירות נסתיימה, הנתבעת ממאנת לפנות את הנכס ואפילו אינה נושאת בדמי-שכירות. תובענה זו אני מקבל.

2.
אקדים ואומר כי לא מצאתי ממש בעתירתה של הנתבעת לדחייתו של הבירור מן הטעם, שאין היא מיוצגת והיא מבקשת להיעזר בשירותיו של עורך-דין. כתב-התביעה הוגש בתאריך 28.10.2013. כתב-ההגנה הוא מיום 12.12.2013. לנתבעת עמד די והותר זמן להיערך, ככל שביקשה היא את סיועו של עורך-דין, בין באורח פרטי ובין בסיועה של המדינה. חוששני כי עתירתה היום לא הייתה אלא מאמץ נוסף לסכל את פינויה מן הדירה וזאת, עוד, בהמשך למוטעם בסיפא לכתב ההגנה, לאמור: "אבקש לאפשר לי לחפש דירה חלופית עד שלושה [-] ארבעה חודשים".

ענין נוסף, שאינו בן-שיכות לסוגיה שבמחלוקת, הוא מצבה של הדירה והשאלה אם ראויה היא למגורים או שלא. כל רלוונטיות אין לחוות-דעתו של מומחה, שצירפה בענין זה הנתבעת לכתב הגנתה. עסקינן בעתירה לפינוי, ובה בלבד. כל מחלוקת אחרת שבין הצדדים דינה להתברר, ככל שמי מהם ימצא לכך מקום, בהליך אחר.

3.
לגופם של דברים מגוללים תצהירי העדות הראשית – משני הצדדים כאחד – את סיפור השכרתה של הדירה לנתבעת ולבעלה, בהסכם שכירות שהשניים נקשרו בו עם התובעת ביום 1.7.2009. תקופת השכירות הוארכה מפעם בפעם ונועדה לבוא אל קִצה בתאריך 30.6.2013. עובר למועד זה הודיע בעלה של הנתבעת לתובעת, במכתב שהוצג לבית-המשפט ועל אמתותו לא חלקה הנתבעת, כי אין בכוונת השוכרים לחדש שוב את החוזה והם מתעתדים לעזוב בתוּמה של תקופת השכירות. בפועל, לא עזבו השוכרים. הושגה הסכמה, שעל-פה, כי השכירות תוארך עד ליום 15.9.2013. אף את זאת למד אתה מתצהירה של הנתבעת ובו נכתב לאמור: "בתאריך 1.7.13 ירדה התובעת לדירה שאותה אני שוכרת ממנה וסיכמנו על כך שהיא מאריכה לי את החוזה לעוד חודשיים וחצי".

בכל זאת, בתאריך 16.9.2013, ובכל מועד שלאחריו, לא פינו הנתבעת ובעלה את הנכס. על העובדה, שלא נקשר הסכם להמשכתה של תקופת השכירות, שוב למד אתה מדבריה של הנתבעת ולפיהם "החוזה לא נחתם היות שהתובעת וחברתה לחיים נהגו בי ובבנותיי באלימות, בבריונות ובתקיפות" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 1, ש' 16-15). ועוד, השוכרים לא נשאו בדמי שכירות כלשהם, על אף עודם מתגוררים בנכס. הנתבעת, אפילו לפי דבריה, לא שילמה לידי התובעת שכר-דירה מאז חודש אוקטובר 2013. גרסתה הייתה, אמנם, כי היא ביקשה לעשות כן אלא שהנתבעת מיאנה לקבל את הכסף מידיה, אך לזאת התקשיתי להאמין. שכן, את דבריה אלה השמיעה הנתבעת באולם הדיונים באותה נשימה עם טענתה כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת, אשר לא באה על פתרונה, בדבר שיעורם של דמי השכירות:

"לא הייתה לי שום בעיה לשלם לה את שכר הדירה, היא החליטה שהיא רוצה להפר את החוזה ולבקש ממני לשלם לה יותר מ-2% לשנה, בעוד שבתחילת החוזה שלנו ביולי 2009 היא אמרה לי שטווח ההשכרה יהיה לפחות ל-10 שנים. לא הייתה לי כל התנגדות לשלם לה, היא מיאנה לקבל כסף ממני, התנהגה בבריונות, בתקיפות. הטענה שלה שלא שילמתי, היא פשוט טענת סרק. לעניין הזה לא הייתה לי שום בעיה, היא פשוט רצתה להעלות את שכר הדירה, היות שהיא גרה בפנטהאוז של ראש העיר לשעבר, והיא חייבת כנראה לממן את שכר הדירה הגדול שמועלה לה כל חודשיים-שלושה, היא מנסה להוציא ממני כמה שיותר כספים כדי לממנו" (בעמ' 2, ש' 22-15).

4.
די אפוא בדברים, שהביאה הנתבעת עצמה אל בית-המשפט לקבוע כי על המשכה של תקופת השכירות לא הוסכם. על שיעורו של שכר-דירה לאחר חודש ספטמבר 2013 לא הוסכם. אלה השניים – תנאים יסודיים בהסכם שכירות הם. ללא אלה, לא ייכון הסכם שכזה. ומשלא נקשר הסכם, כל מקום לא היה להמשכם הכפוי של יחסי השכירות. כל מקום לא היה לכפות על התובעת, הר כגיגית, להשלים עם נוכחותה של הנתבעת בדירה. להחלטה, שגמלה באורח חד-צדדי בלבה של הנתבעת להישאר בדירה ויהי מה, נועד הליך זה שבפני
לִתּן מזור.

5.
אני מצווה על הנתבעת ועל כל מי מטעמה או שקשור בה לפַנות, ללא דיחוי, את הדירה נושא-הדיון. ובכל זאת, בהתחשב בנסיבותיה האישיות של הנתבעת ובפרק-הזמן הממושך שבו שימשה לה דירה זו קורה של גג, ולאחר שהתובעת, בהגינותה, הסכימה להצעתו של בית-המשפט בענין זה, אני קובע כי אם – ורק אם – ישולמו, בתוך שבעה ימים מהיום, דמי שכירות בשיעור, שהשתלם לפי החוזה התקף האחרון, עבור מלוא התקופה שמיום 16.9.2013 ועד ליום 13.2.2014, תידחה כניסתו של צו הפינוי לתוקף ליום 13.2.2014. אחרת, יעמוד הצו בתוקפו לאלתר.

בתוך 30 ימים תשלם הנתבעת לתובעת שכר-טרחתה של עורכת-דין, בסך 3,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים
.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, שלא במעמד הצדדים.














תאח בית משפט שלום 59496-10/13 שרית אשל נ' רבקה (ויקי) קרמר (פורסם ב-ֽ 13/01/2014)